נוגדי דיכאון, היריון ואוטיזם

נוכחותו של חלבון מסוים ברמות גבוהות בדם היא סמן של אוטיזם. החלבון הזה נמצא ברמות גבוהות בדמם של אנשים שמשתמשים בנוגדי דיכאון ממשפחת הפרוזאק. אצל נשים שנטלו את נוגדי הדיכאון האלה יש סיכון מוגבר ללידת ילד אוטיסט. עכשיו שמישהו יבדוק מה קורה כאן

אני חוזר לנושא שכבר עסקתי בו בעבר בבלוג הזה – הקשר בין נוגדי דיכאון אצל האם לבין אוטיזם אצל הילד. הפעם אני משתף מאמר מאת תרזה קונריק שהופיע ב-Age of Autism. מוקד המאמר הוא הפרכת הרעיון שהגנים אשמים באוטיזם.

אל תיבהלו מצירופי האותיות והמספרים שנראים כמו חומר למקצוענים. העיקרון פשוט: רמות גבוהות של חלבון מסוים בדם הן סמן של אוטיזם. תרופות נגד דיכאון מעלות את הרמות של החלבון הזה. שכיחות גבוהה של אוטיזם בקרב ילדיהן של אמהות שטופלו בנוגדי הדיכאון מעלה את הרעיון שלא הדיכאון של האמא אשם באוטיזם של הילד, אלא התרופה שהיא קיבלה.

קונריק כתבה בעבר מאמר על החלבון קושר הסידן S100B שמשוער לגביו שהוא סמן ביולוגי (ביו מרקר) לאוטיזם. אצל ילדים אוטיסטים רמות החלבון הזה בסרום גבוהות במיוחד. S100B מיוצר בתאי עצב שנקראים אסטרוציטים ורמות גבוהות שלו משקפות נזק במערכת העצבים.

קונריק קראה בעבר מאמר שבו נאמר "רמות גבוהות של סרטונין שנגרמו בגלל מתן פלוקסטין (פרוזאק) העלו את ריכוז ה-S100B."
היא עשתה אחד ועוד אחד והעלתה את השאלה המתבקשת: האם ייתכן ש-S100B עשוי למלא תפקיד במחקר שמראה ששימוש בנוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI בהיריון עשוי לגרום לאוטיזם?

נשים שנטלו תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון SSRI שנה לפני הלידה הן בסיכון מוגבר ללדת ילד עם אוטיזם

(צילום: Lauren Kennedy Photography)

במאמר מיולי 2011 שהתפרסם ב-4life.org נכתב: "מצאנו סיכון גדול פי שניים ל-ASD (התסמונת האוטיסטית) הקשור לטיפול ב-SSRI באמהות במהלך השנה שקדמה ללידה... ההשפעה החזקה ביותר קשורה לטיפול במהלך השליש הראשון של ההיריון... לא נמצא סיכון מוגבר אצל אמהות עם היסטוריה של טיפול בבריאות הנפש כאשר נעדרה ממנו חשיפה הורית ל-SSRI.... לא נמצא כל קשר לאוטיזם בקבוצה קטנה של נשים שקיבלו מרשם לנוגדי דיכאון שאינם SSRI... לא מצאנו שום קשר בין ASD לבין היסטוריה של דיכאון או כל היסטוריה אחרת של הפרעת נפש."
(גם אני כתבתי על המחקר הזה, כאן).

 גם אם טרם התבסס החשד שנוכחות נוגדי דיכאון מסוג SSRI בגופה של האם גורמים לאוטיזם אצל התינוק (ייתכן שהקשר סטטיסטי בלבד), עדיין כדאי להימנע מהחומר הזה. פסיכיאטרים מעידים שיעילות ה-SSRI נמוכה ועוזרת רק בשליש מהמקרים וגם אז רק במינונים גבוהים.

הממצאים בנוגע לחלבון S100B מעלים בי את המחשבה שחסימת S100B או ניקויו מהגוף עשויים להועיל במקרה של אוטיזם אצל ילדים צעירים

אמא בדיכאון או ילד עם אוטיזם?

על פי מחקר חדש, הסיכון להפרעה מהקשת האוטיסטית מכפיל את עצמו אם אמו של הילד נוטלת תרופה נגד דיכאון בשנה שקדמה ללידה

מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת הרפואי Archives of General Psychiatry קשור לשני נושאים מטרידים שאליהם אני שוב וחוזר בבלוג: נזקי תעשיית התרופות ואוטיזם, או ליתר דיוק השאלה "איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו כל כך?" אתם בטח מנחשים שהמחקר עוסק בגורמים סביבתיים שמגדילים את הסיכוי לאוטיזם.

נוגדי דיכאון בהיריון קשורים לסיכון מוגבר לאוטיזם אצל התינוק (צילום: maebmij, flickr)

המחקר שהתפרסם בתחילת יולי השנה בחן את השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון (מסוג SSRI, מעכבי ספיגה חוזרת של סרטונין), שאותן נטלו נשים לפני ההיריון ובמהלכו, על ילדיהן. בתקציר שלו נכתב: "שכיחותן של הפרעות מהקשת האוטיסטית עלתה בשנים האחרונות. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון מראה גם הוא עלייה מתמשכת בעשורים האחרונים, מה שמגביר את החשש שחשיפה להן בזמן ההיריון עלולה לתרום לסיכון מוגבר להפרעה מהקשת האוטיסטית."

החוקרים בחנו 298 ילדים אוטיסטים ואמותיהם וקבוצת ביקורת של 1,507 ילדים מהאוכלוסייה הכללית ואמותיהם. נמצא שקיים סיכון כפול להפרעה אוטיסטית אצל ילדים שאמותיהם השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון בשלב כלשהו בשנה שקדמה ללידה. האפקט חזק במיוחד אם התרופות נלקחות בשליש הראשון להיריון.

המחקר אינו מוכיח שנוגדי הדיכאון גרמו לאוטיזם אלא רק מצביע על קשר סטטיסטי. החוקרים ציינו שנשים שנוטלות תרופות נגד דיכאון אינן צריכות להפסיק להשתמש בהן אם הן הרות או מתכוונות להרות, אך הוסיפו שלמחקרים מהסוג הזה חשיבות גוברת והולכת בעיקר לאור המידע המצטבר על השפעות סביבתיות על אוטיזם.

ד"ר ליסה קרואן, מנהלת תוכנית המחקר על אוטיזם ב- Kaiser Division of Researchבאוקלנד, קליפורניה, שם בוצע המחקר, אמרה: "אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח. עלינו להמשיך לחפש גורמים גנטיים, אבל חשוב ממש לבחון גם גורמים שאינם גנטיים – והמהותי ביותר הוא לבחון אותם יחד.

נוגדי דיכאון או חומרי הדברה?

הנה הגרסה המפחידה ל"מים בטעמים" – מים שמכילים נוגדי דיכאון ששום רופא לא רשם לכם ואתם אפילו לא יודעים שהם שם

אנחנו כבר יודעים שהמים והקרקע מלאים בשיירי תרופות והורמונים שבני אדם נוטלים. גם נוגדי הדיכאון הם חלק מהרשימה, אבל לא בטוח שהם גורמים למקומות שאליהם הם מתנקזים להיות שמחים יותר.

חוקרים מקולג' מרסיהארטס באירי, פנסילבניה גילו שריכוז זעיר של החומר הפעיל בפרוזאק, פלואוקסטין (fluoxetine), קוטל את האוכלוסייה המיקרוביולוגית באגמים הגדולים של צפון אמריקה (the Great Lakes).

לדגים יש סיבה לחייך? (איור:  Articulate Matter, flickr) 

שיירי נוגדי דיכאון נמצאו במי שתייה ובמי בריכה ברחבי העולם והתברר שהם פוגעים במערכות הרבייה של רכיכות וייתכן שאף במוחותיהם של בעלי חיים כמו דגים.

אולי מפתה לחשוב שקטל בקטריות הוא דבר חיובי, בגלל החיידקים המזיקים המוכרים לכולנו, אבל הפלואוקסטין לא מפלה בין טובים לרעים והוא קוטל גם חיידקים שהם חלק חיוני מהמערכות האקולוגיות.

טיפול במי אגמים נקיים במינונים זהים של פלואוקסטין קטלו חיידקי אי-קולי ואנטרוקוקוס, שניהם יכולים לגרום לזיהומים בגוף האדם.

ריכוז הפלואוקסטין שנמצא במי אגם אירי נמוך מאוד – כננוגרם אחד לליטר. החוקרים אומרים שמינון כזה אינו אמור להוות סכנה עבור בני אדם או בעלי חוליות אחרים, אולם הם חוששים שלשילוב של פלואוקסטין עם כימיקלים אחרים עלול להיות אפקט מצטבר על המערכת האקולוגית של האגם.

הפלואוקסטין מגיע למים דרך השתן של אנשים שמשתמשים בפרוזאק או בנוגדי דיכאון מאותה המשפחה, או על ידי כך שאנשים משליכים גלולות שאינם זקוקים להן לכיור או לאסלה. מכונים לטיהור מים אינם מסננים את החומר. אולם, החומר מגיע למקווי מים גם אם לא מוזרמים אליהם מי ביוב, מה שאומר שהחומר מתפשט.

הפלואוקסטין מן הסתם אינו החומר היחיד שמגיע למאגרי המים ולמעשה איננו יודעים למה אנחנו חשופים. נקווה לפחות שהדגים, שיודעים ימים קשים בתקופה זאת, מחייכים קצת יותר.

אספרטיים – רעל מתוק

אספרטיים, ממתיק מלאכותי חוקי, מורכב משלושה כימיקלים מסוכנים ועלול לגרום לשורה ארוכה של תסמינים, מחלות כרוניות ונזקים למערכת העצבים

אספרטיים הוא השם הטכני לממתיק מלאכותי שמופיע תחת כמה שמות מסחריים. הוא התגלה במקרה ב-1965 במסגרת פיתוח תרופה נגד אולקוס. בשנות ה-80' אושר השימוש בו במוצרי מזון יבשים ואחר כך במשקאות קלים, זאת לאחר שבאמצע שנות ה-70' האישור הוקפא על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לאחר פנייה של חוקר נוירולוגיה ושל עורך דין שעוסק בהגנת הצרכן. החומר בנוי משלושה כימיקלים: חומצה אספרטית (40%), פנילאלנין (50%) ומתנול (10%).

אספרטיים הוא הסיבה ל-75% מהתגובות הגופניות השליליות למרכיבי מזון שדווחו ל-FDA. התגובות החמורות כוללות התקפי פרכוסים ומוות, ומלבדן תועדו כ-90 תסמינים נספים, כמו כאבי ראש, סחרחורות, העלאה במשקל, דיכאון, דפיקות לב מואצות, אובדן זיכרון ועוד.
על פי מחקרים שונים, אספרטיים עלול להיות הטריגר או גורם מחמיר של מחלות כרוניות כמו גידולים במוח, טרשת נפוצה, אפילפסיה, פרקינסון, אלצהיימר, סוכרת, לימפומה ועוד.

אספרטיים. מתוק על הלשון, אבל רע ומר לגוף (צילום: Like_the_Grand_Canyon, flickr)

נזקי החומצה האספרטית

ד"ר ראסל בליילוק, פרופסור לנוירוכירורגיה, פרסם ספר שמפרט את הנזקים מצריכה של חומצה אספרטית דרך אספרטיים ומצריכה של חומצה גלוטמית שנמצאת במונוסודיום גלוטמט, גם הוא רכיב נפוץ במזון המתועש. השילוב של שני החומרים גורם לנזקים נוירולוגיים כרוניים חמורים ולתסמינים אחרים. שני החומרים פועלים במוח כמוליכים עצביים. כמות גדולה של כל אחד מהם הורגת נוירונים מסוימים. הפגיעות גבוהה במיוחד בקרב ילדים, באזורים מסוימים במוח ובמצבי חולי מסוימים. התסמינים הקליניים מופיעים זמן מה לאחר שהרס הנוירונים כבר התחיל. המחלות הכרוניות שלהתפתחותן תורמות חומצות אמינו חופשיות כמו החומצה האספרטית כוללות טרשת נפוצה, ALS (ניוון שרירים מוטורי), אובדן זיכרון, בעיות הורמונליות, אובדן שמיעה, אפילפסיה, אלצהיימר, פרקינסון, היפוגליקמיה, איידס, שטיון (דמנציה), חבורות במוח והפרעות נוירואנדמיות. בקבוצת הסיכון המוגבר: תינוקות, ילדים, נשים הרות, קשישים וחולים במחלות כרוניות.

בין החוקרים יש מחלוקת לגבי המנגנון שגורם לנזקי השילוב בין הגלוטמט והחומצה האספרטית. בכל אופן, התגובות כוללות כאבי ראש/מיגרנות, בחילות, כאבי בטן, עייפות, בעיות בשינה, בעיות בראייה, התקפי חרדה, דיכאון, אסתמה/לחץ בחזה.

נזקי הפנילאלנין

כמו חומצה אספרטית, גם פנילאלנין הוא חומצת אמינו. אנשים עם הפגיעה הגנטית PKU אינם יכולים לפרק פנילאלנין, מה שמוביל לרמות גבוהות ומסוכנות של החומר במוח. צריכת אספרטיים, בעיקר עם פחמימות, עלולה להוביל לעודף פנילאלנין במוח גם אצל אנשים שאינם לוקים ב-PKU. רמות גבוהות של פנילאלנין במוח עלולות לגרום לירידה ברמות הסרוטונין ולהוביל להפרעות נפשיות כמו דיכאון.

בכתבה שכותרתה "חלום בלהות של אספרטיים" שפורסמה ב-Wednesday Journal, הכותב ג'ון קוק החל לצרוך 8-6 משקאות דיאט בכל יום. התסמינים שלו החלו כאובדן זיכרון וכאבי ראש חוזרים. הוא החל להשתוקק ליותר משקאות ממותקים באספרטיים. מצבו הידרדר עד כדי כך שהחל לחוות תנודות חזקות במצב הרוח והתקפי זעם. בבדיקות נראו אצלו תפקודי מוח חריגים ופגיעות במוח. לאחר שנגמל מצריכת האספרטיים, תסמיניו השתפרו באופן דרמטי.

על פי בליילוק, הצטברות של פנילאלנין במוח עלולה לגרום לסכיזופרניה ולנטייה גדולה מהרגיל להתקפי פרכוסים.

נזקי המתנול

מתנול, הרכיב השלישי באספרטיים, הוא רעל קטלני אלכוהולי. המתנול משתחרר מהאספרטיים בחום של 30 מעלות צלזיוס. הוא מתפרק לחומצה פורמית (חומצת נמלים) ולפורמאלדהיד, שהוא נוירוטוקסין, כלומר רעלן שפוגע במערכת העצבים. בשל המודעות לנזקי המתנול, הרשויות בארצות הברית ממליצות להגביל את צריכתו ל-7.8 מ"ג ביום. בליטר אחד של משקה ממותק באספרטיים יש 56 מ"ג מתנול, כך שצרכנים כבדים של משקאות מסוג זה יכולים להגיע לכמות גבוהה בהרבה מההמלצה.

תסמיני הרעלת מתנול כוללים כאבי ראש, זמזומים באוזניים, סחרחורת, בחילות, הפרעות במערכת העיכול, חולשה, ורטיגו, צמרמורות, פגיעה בזיכרון, חוסר תחושה, הפרעות התנהגות ודלקות בעצבים. ידועים בעיקר כמה סוגים של פגיעה בראייה.

הפורמאלדהיד שנוצר מפירוק המתנול הוא חומר מסרטן שפוגע ברשתית העין ולנזקים בדנ"א.

אחד מתוצרי הפירוק של אספרטיים הוא דיקטופיפרזין (DKP). החומר מעורב בגרימת גידולים במוח. הוא נוצר במוצרים מכילי אספרטיים לאחר אחסון ממושך.

המידע מתוך האתר של ד"ר מרקולה

זיהום אוויר. איזה דיכאון

מחקר חדש מראה שחשיפה ממושכת לאוויר מזוהם פוגעת לא רק במערכת לב-ריאה אלא גם משפיעה על המוח ומובילה, כנראה, לדיכאון ולקשיי למידה

זיהום אוויר רע לבריאות - את זה כולם כבר יודעים. אבל רובנו חושבים שזיהום האוויר מזיק בעיקר למערכת הנשימה וללב ומודעים פחות לכך שהוא עלול לגרום גם נזק מוחי ודיכאון. הפעם לא מדובר רק בדיכאון שמשראה המראה של עיר טובלת בערפיח אלא על דיכאון שמושפע משאיפת חלקיקים.

מסוכן, ולא רק לריאות (צילום של האו"ם ב-flickr)

יותר ויותר מחקרים מראים ששהייה בסביבה שבה האוויר מזוהם מגבירה את הסיכון לשבץ, התקף לב, מחלות ריאה וגם, כך על פי מחקר חדש, לנזק מוחי שבסופו של דבר מוביל לבעיות למידה ואף לדיכאון. חוקרי מערכת העצבים מאוניברסיטת אוהיו שיערו שלשאיפת חלקיקים (particulate) עלולות להיות כמה תוצאות לא צפויות ועמוקות יותר ממחלות לב-ריאה. על מנת לבדוק את התיאוריה שלהם, המדענים חשפו עכברים לאותם סוגים של זיהום שמשתחררים מרכב ממונע, תחנות כוח ומפעלים, בריכוזים דומים לאלה שקיימים במרכזים עירוניים רבים בעולם.

לאחר עשרה חודשים של חיים בסביבה הדומה לזאת שעמה מתמודדים מיליוני בני אדם בעולם, העכברים הראו סימנים של דיכאון, חרדה וקשיי למידה.

בנוסף נמצאו שינויים פיזיקליים במוחותיהם של העכברים שנחשפו לזיהום בהשוואה לאלה שחיו באוויר נקי. השינויים העיקריים נראו בהיפוקמפוס. ההיפוקמפוס קשור למערכת הלימבית ולתהליכים של זיכרון, מה שאולי מסביר את הפגיעה ביכולת הלמידה של העכברים.

לורה פונקן, מובילת המחקר, הסבירה: "ההיפוקמפוס רגיש במיוחד לנזק שנגרם על ידי דלקתיות. אנו מניחים שהדלקתיות המערכתית שנגרמת על ידי נשימת אוויר מזוהם משפיעה על מערכת העצבים המרכזית."

מי שקרא רשומות קודמות (כמו זאת) שעוסקות באוטיזם, כבר יודע שמחקרים מצאו קשר בין תהליכים דלקתיים ממושכים לבין נזק קבוע למוח.

ממצאי הניסוי הזה מטרידים במיוחד מפני שתנאי הניסוי דומים לתנאי איכות האוויר בחלקים רבים מאוד של העולם, ובעיקר במדינות שמתפתחות במהירות, כמו סין והודו.

בראיון לטלגרף אמרה פונקן: "התוצאות מציעות שחשיפה ממושכת לאוויר מזוהם יכולה לגרום להשפעות ניכרות ושליליות על המוח, שיכולות להוביל למגוון בעיות בריאות. יכולות להיות לכך השלכות חשובות ומטרידות על אנשים שחיים ועובדים באזורים אורבניים מזוהמים ברחבי העולם."

סינדרום לוליטה

אחרי שהאמריקאים הגיעו למסקנה שגיל ההתבגרות המינית של ילדות צנח בשנים האחרונות, הם החלו לבצע מחקרים למציאת הסיבות. נראה שהשמנת יתר, כימיקלים ומתח נפשי תורמים לבעיה

יש בבלוג הזה כמה רשומות שעוסקות בהשפעות זיהום הסביבה, BPA וחומרים מתעשיית הפלסטיקה על הבריאות שלנו. כתבה שהופיעה בשבוע שעבר בניו-יורק טיימס מחברת בין כל המפגעים האלה. זוהי כתבה שעוסקת בירידת גיל ההתבגרות המינית, או במילים אחרות: מה קרה שפתאום ילדות מצמיחות שדיים לפני גיל 10? הגנטיקה לא השתנתה כמובן. זוהי הסביבה שהפכה בעייתית יותר ולא רק בנוגע למזהמים כימיים, אלא גם בנוגע לזיהום רגשי.

 בסוף שנות ה-80', רופאה בשם מרסיה הרמן-גידנס ביצעה יחד עם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים סקר שהשתתפו בו 17,000 ילדות. היא מצאה שילדות לבנות מתחילות להצמיח שדיים בגיל 9.96 שנים וילדות שחורות בגיל 8.87. כשהמחקר התפרסם ב-1997, הוא חולל סערה בשל הגילוי שההתבגרות המינית מתחילה כה מוקדם. הרמן-גידנס העריכה שהאשם הוא בהשמנת יתר, מזון מעובד ופלסטיק.

הורים חשבו שאכן גיל ההתבגרות המינית צונח, רופאי ילדים ואנדוקרינולוגים טענו שלא, והיו ביקורות רבות על מתודולוגיית המחקר של הרמן-גידנס. הוויכוח נמשך עד 2010, כאשר חוקרים מוערכים משלושה מוסדות רפואיים יוקרתיים שונים פרסמו מחקר נוסף, שלפיו בגיל שבע, 10% מהילדות הלבנות, 23% מהילדות השחורות, 15% מהילדות ההיספאניות ו-2% מהילדות האסיאתיות כבר מתחילות לפתח שדיים.

ילדה אמריקאית לבנה ממוצעת מתחילה לפתח שדיים לפני גיל 10 (למצולמות אין קשר לרשומה.  צילום: pupismyname, flickr)

כעת כבר אין ויכוח על כך שצמיחת השדיים אכן מקדימה. אולם, צמיחת שדיים היא רק חלק מההתבגרות המינית. אחריה באים בסדר זה: צמיחת שיער באבר המין ובבתי השחי והופעת המחזור החודשי. מסתבר שגיל קבלת המחזור החודשי דווקא לא צנח בהרבה. הגיל הממוצע בשנות ה-70' היה 12.8 וכעת הוא 12.5.
על כל פנים, משמעותה של בשלות מיני מוקדמת היא פחות שנים של גדילה, וזה אומר שהילדה תהיה נמוכה מילדה בעלת גנטיקה זהה שלא נחשפה להורמונים הנשיים בגיל צעיר. בעיה נוספת שקשורה בקבלת מחזור מוקדמת היא סיכון מוגבר לחלות בסרטן השד.

אז למה ההתבגרות המינית מתרחשת כה מוקדם גם אצל ילדות בריאות? לרופאים עדיין אין תשובה נחרצת, אבל מזהים כמה גורמים שתורמים לכך.

נמצא קשר בין התבגרות מינית מוקדמת לבין השמנת יתר. בגופן של ילדות שמנות יש רמות גבוהות יותר של ההורמון לפטין המוביל להתבגרות מינית מוקדמת, שמובילה לרמות גבוהות יותר של אסטרוגן, שמובילות לעמידות רבה יותר לאינסולין – וכך נוצר מעגל קסמים שמזין את עצמו עד שגופה של הילדה הופך לבוגר.
בנוסף, מחקרי בעלי חיים מראים שחשיפה לכימיקלים בסביבה יכולים לגרום לגוף להתבגר מוקדם מהרגיל. מטרידים במיוחד הם חומרים שגורמים להפרעות אנדוקריניות, כמו xeno-estrogens, כלומר חומרים המחקים אסטרוגן. חומרים אלה פועלים כמו סטרואידים ועלולים לשנות את תזמון ההתבגרות המינית. מסיבות אתיות לא ניתן לבצע מחקרים כאלה על בני האדם ולכן החוקרים עוקבים אחרי מה שמכונה "ניסויים של הטבע", כמו כזה שקרה ב-1973 במישיגן: עדר בקר הואבס בטעות במזון מזוהם בכימיקל מחקה אסטרוגן. בנות של נשים שאכלו את בשר הבקר הזה ושינקו מהן חלב, קיבלו מחזור חודשי מוקדם באופן מובהק מבנות גילן.
עוד סיבה לדאגה היא חשיפה סימולטנית להרבה חומרים מחקי אסטרוגן כמו BPA שפשוט נמצא בכל מקום – ל-93% מהאמריקאים יש שרידי BPA בגופם. החומר מצוי במוצרי פלסטיק קשיחים, סתימות שיניים, קבלות קופה ועוד.
גורם נוסף שעלול להקדים את ההתבגרות המינית הוא מתח במשפחה. בנות שגדלות בבית שבו לא נמצא אביהן הביולוגי – יש סבירות כפולה שיקדימו את בנות גילן בהתבגרות המינית. יש מחקרים שמראים שנוכחות אב חורג בבית גורמת להקדמת ההתבגרות המינית. מחקרים אחרים קושרים דיכאון של האם להתבגרות מינית מוקדמת של הבת. גם ילדים ממדינות עניות, שסבלו בילדותם המוקדמת ואחר כך אומצו על ידי משפחות מערביות, נמצאים בסיכון להתבגרות מינית מוקדמת.
אם זה לא מספיק, אז מחקרים מלמדים שלא רק שבעיות חברתיות מביאות להתבגרות מינית מוקדמת – התבגרות מינית מוקדמת מביאה גם לבעיות חברתיות. התבגרות מינית מוקדמת מעלה את הסיכון שהילדה תסבול מביטחון עצמי נמוך, דיכאון, הפרעות אכילה ושתתחיל לצרוך אלכוהול ולקיים יחסי מין מוקדם יותר. לנערות כאלה יש יותר שותפים למין ולכן גם סיכון מוגבר למחלות מין.

 חשוב להבין שעל פי הנתונים האלה ההתבגרות המינית המוקדמת אינה גזרה גנטית אלא תוצר של הסביבה ולכן גם אם אי אפשר למנוע אותה כליל, אפשר לפחות לעכב אותה באמצעות אורח חיים ותזונה בריאה.

ילדים תחת השפעה

גורמים סביבתיים רבים מאוד משפיעים על התנהגותו של הילד, בריאותו ותפקודו בבית הספר. לפני שמחפשים מחלות ופונים לתרופות, כדאי להכיר את הגורמים הללו ולהפחיתם

 

  מה משפיע על ההתנהגות של הילד - האם אלה רק שינויים פסיכולוגיים ומצבי רוח? התשובה היא לא. ילדים מושפעים מאוד מגורמים סביבתיים – כימיקלים, קרינה, מזונות מסוימים, זיהום אוויר ולחצים חברתיים או רגשיים. כדאי ללמוד ולזהות את גורמי ההשפעה שיכולים לעורר אצל הילד תסמינים מטרידים, לשנות לרעה את התנהגותו ואת תפקודו וכמובן – להדאיג את ההורים.

הגורמים העיקריים שכולנו חשופים אליהם ומתבטאים באופן ניכר בהתנהגות ובתפקוד ילדים הם:

חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית
רגישויות לכימיקלים – זיהומים מחוץ לבית ובתוכו, הרעלה במתכות כבדות
זיהומים – כרוניים ואקוטיים, נגיפים, חיידקים ופטריות, טיפולים אנטיביוטיים חוזרים, צמיחה חוזרת של חיידקי שמר בגוף
רגישויות או אלרגיות למזון
חסרים תזונתיים
מועקה נפשית – לחץ מצד קבוצת בני הגיל.

את החשיפה לגורמים הללו ניתן לזהות באמצעות התסמינים שלהלן, חציים התנהגותיים וחציים גופניים:

חוסר ריכוז
עייפות
פעלתנות יתר
קושי בשמירה על ריכוז
עצבנות
דיכאון

קשיי נשימה

קשיי עיכול
עיגולים כהים סביב העיניים
כאבי שרירים
עור חיוור
בעיות שתן

הגורמים הסביבתיים המשפיעים לרעה על הילד יוצרים מעין תגובת שרשרת שיש לעצור מבעוד מועד. אז מה קורה כאשר ילדים נחשפים לגורמים סביבתיים מזיקים? להשפעה מספר שלבים, כשהאחד הוא תוצאה של קודמו:

הם חשים ברע, מתוסכלים, אינם מגיעים להישגים ואינם מתנהגים כראוי >
הערכתם העצמית נמוכה, הם חשים חוסר ביטחון, הם הופכים עצבניים, כועסים ומתוחים >
הם מקבלים ביקורת מהורים, מורים ואנשים מקצוע, מאחאים ומבני קבוצת הגיל >
הם עלולים להפוך תוקפניים, עוינים ואלימים.

(צילום: Tbass Effendi, flickr, למצולמים אין קשר לכתוב)

 

ישנם תסמינים רבים שיכולים להעיד שהילד סובל מרגישויות סביבתיות ומאלרגיות, שבהמשך עלולות לשנות את התנהגותו. אם מופיעים אצל הילד מספר תסמינים מהרשימה שלהלן, זוהי סיבה לחשוד שהוא מושפע לרעה מגורמים סביבתיים מזיקים. התסמינים מחולקים לכמה קבוצות השפעה.

כיווץ עיניים או מצמוץ מהיר, נפיחות תחת העיניים, עיניים מגורות, דומעות ואדומות, עיגולים כהים סביב העיניים, עיניים זגוגיות, עפעפיים נפוחים.
כתמים אדומים על הלחיים, כאבי ראש, חיוורון, הזעה כבדה, עוויתות בפנים.
אובדן שמיעה, תנוכים אדומים, שפשוף או משיכה באף, כאבי אוזניים, נוזלים באוזניים, זיהומים חוזרים, קול צווחני, גרון נפוח, כחכוחים בגרון, צרידות, שיעולים או צפצופים, שינויים בקואורדינציה, שינויים בכתב היד, שינויים בציור, פיהוקים, קושי לנשום, חלומות בעתה, תשישות.
נזלת אלרגנית ומשיכת אף, אף סתום או נוזל, כיווץ אף או עיטוש.
רגישות לריח, רגישות לרעש, רגישות לאור.
שינויים בדיבור, דיבור בלתי פוסק, עילגות, דיבור בקול רם, לחישה.
שינויים במצב הרוח, בלבול, בכי לעיתים קרובות, התחבאות מאנשים, אימפולסיביות.
כתמים על הלשון, לשון לבנה, אקזמה או פריחה על העור.
גירודים או חרלת, עצבנות, התנהגות שקטה, עצב, דיכאון, התנהגות מטופשת, התנהגות לא נאותה, ירידה בציונים.
מגע עצמי באברי המין, אין רצון במגע על ידי אחרים, אי רצון להתלבש.
הדעת מוסחת בקלות, חוסר יכולת לעקוב אחר הנחיות, טווח ריכוז קצר, וכחנות, כעסנות, חוסר מנוחה, הבל פה רע, כאבי בטן, גזים, עצירות או שלשולים, הרטבה במיטה, ריח גוף רע, כאבי עצמות, כאבי מפרקים, כאבי שרירים או כאבי גדילה, תוקפנות או אלימות, חוסר יכולת לשבת בשקט, התקפי זעם.

כאמור, קיימים גורמים סביבתיים שונים שחשיפה אליהם משנה את התנהגותו של הילד או את מצבו הבריאותי. ייתכן אף שהילד נמשך לגורמים אלה. יש לצמצם את חשיפתו של הילד אליהם וכמובן לכימיקלים ולכל גורם החשוד כמשפיע עליו. מחוללי ההשפעה השלילית מצויים כמעט בכל מקום ונחלקים למספר קטגוריות:

מוצרי ניקיון וטיפוח אישיים: בשמים, סבוני כביסה מבושמים, בגדים שיצאו מניקוי יבש, דאודורנטים ריחניים, לק לציפורניים או חומר להסרת לק, עשן טבק, סבונים ריחניים, ספריי לשיער, מוצרי אפטר-שייב, תכשירי קוסמטיקה מבושמים, מרככי כביסה מבושמים, שמפו ריחני.
חומרי בנייה וריהוט: שדות אלקטרומגנטיים – מחשבים, טלוויזיה, טלפונים ניידים ורשת אלחוטית; זפת, דבקים, חומרי איטום ואיחוי סדקים; שטיחים, ריפוד או בדים סינתטיים; לבידים, רצפות או חיפויי ויניל; חומרים מוקצפים; צבעים, מדללי צבע, חומרי ממסים, צבע בתרסיס; תאורת פלורוצנט.
חומרי ניקיון: קוטלי חרקים, קוטלי פטריות, קוטלי מזיקים; פוליש לרצפה, שעווה או פוליש לרהיטים; כלור בנוזל או באבקה; חומרים לבישום החדר; ריחות של חומרי חיטוי מתכשירי ניקיון.
בית ספר ומוצרים בבית הספר: מדבקות ריחניות, מרקרים ריחניים, עטים, עפרונות ומחקים, גומיות, בית ספר שלאחרונה שופץ, צעצועי פלסטיק רכים, טושים זוהרים, דבק, נוזל מחיקה, צבע, דיו, ציפוי רצפת אולם התעמלות, פוליש לרצפה לאחר חופשות.
גורמים מחוץ לבית ובתוכו: חומרים נדיפים, קוטלי חרקים, חיות מחמד, עשן ממפלט מכונית, כיריים, זיהום אוויר.
מזון: אוכל שהילד אוכל או מגיב אליו באופן מיידי, אוכל שאכילתו או התגובה אליו נצפו לאחר זמן מה.

הגורמים הסביבתיים המשפיעים על הילד, המצויים בבית, בבית הספר ובחוץ, עלולים לגרום לסבל גופני ולשינויי התנהגות שליליים. את הפאזל של התנהגות הילד ניתן לפתור בכמה שלבים:

איסוף היסטוריה רפואית קפדני על ידי איש מקצוע המתמחה בבריאות סביבתית
חינוך ההורים בנושאי שינוי אורח החיים ושליטה על גורמים סביבתיים
הכנת תוכנית טיפול מתאימה
בחירת בית ספר מתאים
הכשרת מורים או צוות תומך לספק את הצרכים הסביבתיים המיוחדים של הילד
קיום מעקב אצל איש המקצוע לבקרת התקדמותו של הילד.

בקליניקת רזי הבריאות ניתן לאבחן לזהות את הגורמים המשפיעים לרעה על הילד ולנטרל אותם בעדינות.

 

 

 

 

 

 

אומגה 3 עושה טוב למוח

שורה ארוכה של מחקרים מראה עד כמה אומגה 3 מסייעת במצבים מנטליים בעיתיים – מדיכאון ועד אוטיזם, דרך דמנציה, היפראקטיביות והפרעות אחרות

חומצות השומן שבאומגה 3 – DHA, ו-EPA, הן רכיבי תזונה שתורמים לאיכות החיים ומפחיתים את הסיכון למוות בטרם עת. אתר הפעילות שלה DHA ו-EPA הוא קרום התא, שם הן "נלכדות" על ידי מולקולות פוספוליפידיות. DHA חיונית להתפתחות המוח לפני הלידה ואחריה בעוד EPA משפיעה על ההתנהגות ומצב הרוח. מחקרים שהראו שחומצות השומן של אומגה 3 מגנות על כלי הדם הובילו חוקרים לבחון האם הן מיטיבות עם המוח האנושי.

מפת התפתחות המוח האנושי. מחקרים מראים שאומגה 3 תורמת לו רבות (hawkexpress, flickr)

ד"ר פאריס מ. קיד, מומחה לביולוגיה של התא מאוניברסיטת ברקלי, סקר ניסויים שבוחנים את השפעות האומגה 3 על קוגניציה, התנהגות ומצב רוח. לדבריו, זמינות תזונתית של DHA ו-EPA הכרחית לתפקוד תקין של המוח, והן חיוניות מהשלב העוברי ולאורך כל החיים. בשלב העוברי הן חיוניות להתפתחות הראייה וחושים אחרים, להתפתחות קוגניטיבית ולשימורה במהלך החיים. מאוחר יותר הן משפיעות על השליטה בהתנהגות ובמצב הרוח.

הנה כמה נתונים מתוך המחקרים שמופיעים בסקירתו של קיד:

שתי חומצות השומן המדוברות אחראיות לחילוף חומרים המגן על מערכת העצבים. ניסויים מבוקרים הראו שהן מועילות למצבי הפרעה היפראקטיבית AD/HD, אוטיזם, דיספרקציה (הפרעה מוטורית), דיסלקציה ותוקפנות.

מטא-אנאליזה שעסקה בהפרעות במצב הרוח מאשרת את השפעותיהן החיוביות של DHA ו-EPA במצבים של דיכאון עמוק ובהפרעה דו קוטבית ("מאניה-דפרסיה"). כמו כן נראו תוצאות מבטיחות לגבי סכיזופרניה והפרעת אישיות גבולית.

הידרדרות קוגניטיבית ולקות קוגניטיבית קשורות לרמות נמוכות של חומצות השומן הללו ברקמות. תוספת שלהן שיפרה את המצב הקוגניטיבי. גם מחלת הנטינגטון, מחלה ניוונית פרוגרסיבית שבה מתים תאי מוח, הגיבה ל-EPA. אספקה של פוסופוליפיד של אומגה 3, שקושר את חומצות השומן DHA ו-EPA ואת עצמו למולקולה אחת, הראתה תוצאות מבטיחות בניסויים קליניים.

תצורה של אומגה 3 שנקראת Omega-3 PS הפחיתה תסמינים של AD/HD.

אומגה 3 שמקורה בקריל, סוג מסוים של חסילון (שרימפ) הראתה תוצאות טובות יותר משמן דגים בהשפעתה על תסמונת קדם וסתית וכאבי מחזור וכן באיזון השומנים בדם. האומגה 3 מהקריל גם הראתה פעילות נוגדת דלקת.

סקירת המחקרים מראה באופן ברור למדי את ההשפעה החיובית של אומגה 3 על המוח הבריא וכן במצבים פתולוגיים של דיכאון, תוקפנות, הפרעת אישיות, דמנציה, אוטיזם ובעיות נוספות שקשורות כולן למערכת העצבים. אני רוצה לשים את הדגש על תחום שמעסיק אותי באופן מיוחד, אוטיזם, שגם הוא נכלל בסקירה של ד"ר קיד.

מ-2001 החלו לבדוק כיצד משפיעה אספקה של DHA ו-EPA על אנשים מהספקטרום האוטיסטי (PSD/PDD). מחקר אחד מאותה שנה (Vancassel et al) דיווח על רמות נמוכות של DHA, רמות נמוכות ב-20% מהנורמה של אומגה 3 ורמות תקינות של חומצת השומן אומגה 6 אצל ילדים אוטיסטים. מחקר אחר (Bradstreet and Kartzinel) דיווח על מחסור בחומצת שומן מסוג אומגה 3 אצל כמעט 100% ממקרי האוטיזם שנבדקו.

במחקר מ-2002 (Hardy and Hardy) נאמר שמתוך 50 ילדים המאובחנים עם PDD, אצל 90% היה מחסור ב-DHA ו-EPA בקרום התא. קבוצת חוקרים מאוסטריה ביצעה ניסוי מבוקר בסמיות כפולה שהשתתפו בו 13 ילדים בני 5 עד 17 המאובחנים עם אוטיזם ומציגים תסמינים חמורים של התקפי זעם, תוקפנות ופגיעה עצמית. הם קיבלו 700 מ"ג DHA ו-850 מ"ג EPA ביום, או כמות זהה (1.5 גר' ליום) של פלסבו. אלה שקיבלו את חומצות השומן הראו שיפור ניכר בהיפראקטיביות לעומת מקבלי הפלסבו.

מדובר במחקר בהיקף קטן מספרית, שלא ניתן לגזור ממנו מסקנות חותכות. אולם, אם מתייחסים לתוצאותיהם של מחקרים אחרים העומדים בקנה אחד עם תוצאות אלה, ובעיקר עם המחקרים המראים את ההשפעות בחיוביות של אומגה 3 במצבי AD/HD, ניתן להניח שאספקה של אומגה 3 מיטיבה עם בעלי הפרעות התפתחותיות והתנהגותיות.

פסיכוזה אמריקאית

בשנת 2008 התרופות האנטי-פסיכוטיות הפכו לקטגוריית התרופות הנמכרת ביותר בארצות הברית, אפילו יותר מהתרופות לטיפול בכולסטרול גבוה וברפלוקס. האם אמריקה ירדה מהפסים?

לאחרונה הקדשתי כמה רשומות (כמו זאת וזאת) לקשר בין הון לבין מתן תרופות מרשם. הרופאים נתונים למכבש לחצים שמפעילות חברות התרופות, שמטרתן היחידה היא להרוויח, גם אם זה על חשבון בריאות הציבור. הפעם מי שנמצא על הכוונת הם הפסיכיאטרים. אם לשפוט על פי המרשמים שהם מחלקים ברוחב יד, הרי שאמריקה יורדת מהפסים בקצב מטריד.

שיעור מקבלי התרופות הפסיכיאטריות בארצות הברית הכפיל את עצמו פי 2.5 תוך שני עשורים (צילום: juliejordanscott, flickr)

בעבר תרופות אנטי-פסיכוטיות שימשו לטיפול בפגועי נפש. היום הורים לילדים שקצת קשה לשלוט בהם מקבלים מרשם לתרופות להפרעה דו-קוטבית, קשישים עם דמנציה מולעטים בתרופות שמיועדות לחולי סכיזופרניה, אנשים שסובלים מדיכאון וחרדה בולעים תרופות למניעת הזיות.

ממש במקרה המגמה הזאת מקבילה לפיתוח מאסיבי של תרופות "אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות", שנחשבות יעילות יותר מהתרופות האנטי-פסיכוטיות מהדור הקודם ונטולות תסמיני הלוואי שאפיינו את קודמותיהן, כמו בעיות מוטוריות שונות וריור. מדובר בסיפור הצלחה. תרופות מהמשפחה החדשה, כמו סרוקל (Seroquel) ואבילפליי (Abilify) דורגו במקום החמישי במכירות השנתיות של תרופות ב-2009, מרשמים לשלוש התרופות האנטי פסיכוטיות הלא-טיפוסיות המובילות נמכרו ב-20 מיליון דולר.

ד"ר אדריאן פו-ברמן, שעומדת מאחורי פרויקט PharmedOut שחוקר את השפעת תעשיית התרופות על הרפואה באמריקה, אמרה בראיון לאל ג'זירה: "הפסיכיאטרים הוגדרו כמטרה של תעשיית התרופות בגלל שהאבחונים שלהם סוביקטיביים מאוד." היא מסבירה שפסיכיאטר לא יכול לשלוח את החולה שלו לבדיקת דם או ל-MRI כדי לבדוק מהי בדיוק הבעיה. נוצר מצב של אבחון בעזרת תרשים – אם קיבלת נוגד דיכאון ואחריו הרגשת טוב יותר, סימן שיש לך דיכאון. אנחנו כבר יודעים שתעשיית התרופות משפיעה על ההחלטות "המקצועיות" של רופאים בעזרת מתנות, נסיעות ומימון מחקרים.

מרסיה אנג'ל, לשעבר העורכת של כתב העת הרפואי החשוב New England Journal of Medicine וממובילת מבקרי תעשיית התרופות, מסכימה עם פו-ברמן: "הפסיכיאטרים נמצאים בכיס של התעשייה," היא אומרת ומציינת עובדה מדהימה – המדריך לאבחון הפרעות נפש, ה-DSM, שהוא התנ"ך של כל מי שעוסק בתחום בריאות הנפש, קשור לתעשיית התרופות. על פי מחקר מ-2009, ל-18 מכל 20 פסיכיאטרים (90%), שכתבו את המדריכים לטיפול בדיכאון, הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה של איגוד הפסיכיאטרים באמריקה, היו קשרים פיננסיים עם תעשיית התרופות.

אנג'ל אומרת שלנוכח הפיצוץ בתפוצת התרופות הפסיכיאטריות, ניתן היה לצפות ששכיחות הפרעות הנפש תרד, אם התרופות האלה היו יעילות, אבל לא זה המצב. להפך: בין השנים 1987 ו-2007 הוכפל פי 2.5 מספר נכי הנפש המוכרים רשמית על גופי הרווחה בארצות הברית. מדובר באחד מתוך 87 אנשים. אצל ילדים המספר הוכפל ב-37 תוך שני עשורים. מחלות נפש הן כעת גורם המוגבלות המוביל בקרב ילדים.

למעשה, מה שמטריד במיוחד בתופעה היא העובדה שמתן התרופות נפוץ בעיקר בקרב קבוצות פגיעות – קשישים וילדים – ואינו נעשה לשם ריפוי אלא כדי לשמש כחומר הרגעה. לפי מחקר של אוניברסיטת קולומביה, בקרב קבוצות אלה הוכפל פי 40 שיעור מקבלי התרופות האנטי פסיכוטיות בין 1994 ל-2003. תרופות כמו זיפרקסה של איליי לילי עלולות לגרום להשמנת יתר ואף לסוכרת בקרב קשישים, אבל למרות אזהרות שניתנו מטעם ה-FDA משתמשים בה באופן קבוע בבתי אבות. גם במרכזי שיקום לנוער עברייני בפלורידה משתמשים בתרופות האלה באופן שגרתי כדי לשלוט בדיירים.

עוד עובדה מטרידה שקשורה באותן תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות היא ששורה של מחקרים מראה שהן אינן מועילות גם לאנשים שסובלים באמת מתופעות פסיכוטיות. המסקנה המצערת העיקרית שאפשר לגזור מכל זה היא שתמיד כדאי לפקפק בתרופה שהרופא רושם לכם – אלא אם כן כבר הספקתם לצאת מדעתכם.

המחלה הוורודה והמציאות האפורה

"המחלה הוורודה" פגעה קשות בילדים בין שנות ה-'20 לשנות ה-50' של המאה הקודמת. היום ידוע שהנפגעים היו כאלה הרגישים במיוחד לכספית. מחקר חדש מראה שבקרב צאצאיהם קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של הפרעות מהקשת האוטיסטית

באתר Age of Autism, שאליו אני חוזר מדי פעם, התפרסמה סקירה של עבודת מחקר חדשה שמחזקת את העדויות לקשר בין חשיפה לכספית לבין הפרעות אוטיסטיות. הפעם מדובר ברגישות תורשתית, שלפני כמה עשורים באה לידי ביטוי במחלה רב-מערכתית חמורה שכונתה "המחלה הוורודה", והגורם לה היה תכשירים רפואיים מכילי כספית.

כמו במקרה של האוטיזם, לקח זמן עד שהבינו שהמחלה הוורודה קשורה לכספית (צילום: graibeard, flickr)

הולכות ומצטברות העדויות המדעיות לכך שאוטיזם קשור לחשיפה לכספית. המחקר הנוכחי בדק את החיבור בין תורשה לבין חשיפה ידועה לכספית – "המחלה הוורודה". "המחלה הוורודה", שמוכרת גם כאקרודיניה (רעלת כספית) של ילדים הייתה מחלה מסתורית שפגעה בילד אחד מכל 500 ומקורה היה אבקות שניתנו לתינוקות בשלב צמיחת השיניים וכן תרופות נגד תולעים שהכילו כספית, עד שנאסר השימוש בהן בשנות ה-50'.

עברו שנים עד שהובן הקשר בין התכשירים למחלה. במאמר שפורסם ב-1949 נמנו השפעותיה של "המחלה הוורודה", שכללו הפרעות לב וכלי דם; הפרעות רגשיות, ביניהן דיכאון, אפתיה, עצבנות תאבון לא תקין, אובדן סקרנות ונדודי שינה; בעיות במערכת העצבים, ביניהן חולשת שרירים, נטייה לחבוט את הראש, לרקוע ולהתכופף, ועוויתות; בעיות עור; בעיות מטבוליות שכוללות בין היתר אובדן משקל והגדלה של הכבד; מחלות אנדוקריניות; בעיות עיכול, כגון הקאות, שלשולשם ועוויתות מעי; בעיות דם.

כמו אוטיזם, גם "המחלה הוורודה" נחשבה מסתורית והיו דעות רבות בנוגע לגורם לה. לקח הרבה זמן עד שהבינו שהטריגר הוא גורם חיצוני – תרופות.

מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Toxicology and Environmental Health בוחן מחדש את המחלה. לדברי החוקרים מה שגרם לילדים מסוימים להיפגע התגלה כרגישות ייחודית לכספית. החוקרים מציינים שגם לגבי הפרעות מהקשת האוטיסטית (ASD) קיימת הנחה שהגורם להן הוא כספית. בדומה ל"מחלה הוורודה" רק חלק מהילדים הנחשפים לכספית מפתחים ASD.

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם בקרב ילדים בעלי רגישות יתר לכספית (כאלה ששרדו את "המחלה הוורודה") קיים סיכון רב יותר להולדת צאצאים עם ASD.

522 בני אדם שאובחנו בילדות עם "המחלה הוורודה" מילאו שאלונים בנוגע לבריאות צאצאיהם. שכיחותן של הפרעות כגון בעיות קשב וריכוז, אפילפסיה, תסמונת ה-X השביר ותסמונת דאון הושוותה לשכיחותן באוכלוסייה הכללית. התוצאות הראו ששכיחות ה-ASD בקרב נכדיהם של שורדי "המחלה הוורודה" היא 1 ל-22, גבוהה בהרבה (פי שבע בערך) משכיחותן של הפרעות אלה בקרב האוכלוסייה כללית, שעומדת על 1 ל-160. התוצאות תומכות בהשערה שרגישות לכספית עשויה להיות גורם סיכון תורשתי להפרעות מהקשת האוטיסטית.

הממצאים האלה שוב מחזירים את הפוקוס לכספית ולחומר המשמר תימרוסל המשמש בתעשיית התרופות ובחיסונים. בספר The Age Of Autism: Mercury, Medicine and a Manmade Epidemic ("עידן האוטיזם: כספית, רפואה ומגיפה מעשה ידי אדם"), כותבים המחברים דן אולמסטד ומארק בלקסיל על השפעותיה הערמומיות של הכספית על דורות של קורבנות שלא חשדו בדבר, כולל אלה שלקו ב"מחלה הוורודה", ועל הקשר שלה לכספית והדמיון בינה לבין אוטיזם.

הם אומרים שנקודות השונים בתסמינים של שני המצבים קשורים לסוג הכספית. ב"מחלה הוורודה" הכספית פגעה בעיקר בגוף ואילו הכספית המתילית מגיעה למוח.

הכספית אינה גורמת רק לאוטיזם אלא לבעיות בריאות נוספות, חלקן חמורות מאוד. כולנו חשופים לכספית מפני שהיא פשוט נמצאת בסביבה ויכולה להגיע לגופנו דרך מזון מהים, פליטות אדים ממפעלי תעשייה מסוימים, חומרי הדברה, סתימות בשיניים, חיסונים ועוד. אלה שהגנטיקה שלהם גרמה להם להיות רגישים המיוחד לכספית צפויים להיפגע יותר.

סאונת אוזון: טיפול כמעט כל-יכול

איזה טיפול רפואי שאתם מכירים מציע גם שיפור זיכרון וגם חיזוק של המערכת החיסונית, גם פירוק צלוליטיס וגם מניעת אלצהיימר, גם הרגעה של הנפש וגם הגברת האנרגטיות הכללית? סאונת אוזון עושה את כל זה ללא כימיקלים וללא סיכונים

מכיוון שהחמצן נחוץ לקיומם של כל התהליכים בגוף ומנוצל על ידי כל התאים, בכל הרקמות ובכל האברים, לתרפיית אוזון יש השפעות מרפאות נרחבות מפני שהיא מספקת חמצן זמין ופעיל. כשהטיפול נעשה בצורה של סאונת אוזון, המטופל נהנה לא רק מיתרונות האוזון, אלא גם מיתרונותיה של הסאונה שמאיצה תהליכים של ניקוי והתחדשות, בנוחות וללא כאבים.

את ההשפעות המיטיבות של טיפול בסאונת אוזון (היפרתרמיית אוזון) אפשר לחלק לכמה קבוצות.

תהליכים ותפקודים שסאונת האוזון משפרת: מחזור הדם, חילוף חומרים, זיכרון, ניקוי רעלים, יציבות נפשית, תגובה רגשית, נשימה תאית, תפקוד הלב, ספיגת ויטמינים ומינרלים, תפקוד כללי של המוח, עיכול, ניצול חומצות אמינו.

תהליכים מזיקים שסאונת האוזון מנטרלת: הצטברות חומצת חלב, עוינות כרונית, חומציות בקיבה, הצטברות חומצת שתן, רעילות מהסביבה.

תהליכים מזיקים שסאונת אוזון מונעת: עצירות, שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), הצטברות מתח, טרשת נפוצה, הזדקנות מוקדמת, אסתמה, אי סדירות קצב לב, פצעי חום, אלרגיות, מחלות ניווניות, צינון ושפעת, התקף לב פתאומי, נמקים, אלצהיימר, סינוסיטיס, מחלות כלי דם פריפריאליים, מחלת אפשטיין בר, גידולים, כאבי ראש מקובצים, מחלות עצבים, אנגינה, הצטברות פסולת רעילה.

                                                  http://youtu.be/P-SGA3OXniY

סאונת האוזון מקלה על: מתח, כאבי שרירים, אנגינה.

סאונת האוזון הורגת ומפחיתה: נגיפים, טפילים, תאי סרטן, חד-תאים, שמרים, חיידקי מעי מזיקים, פטריות ותולעים.

סאונת האוזון מסייעת ב: טיהור וריכוך של העור, ניקוי רעלים מתאי הגוף, הפחתת מתחים, חמצון של רעלנים בגוף, שריפת פחמימות, חמצון של מחוללי מחלה (פתוגנים), הגברת הערנות, טיהור הדם, הרס מיקרואורגניזמים מזיקים, התגברות על חולשה גופנית, הקלת העומס על הלב, מלחמה בנפחת (אמפיזמה), הרגעת המזג, הגברת חיוניות התאים, ניקוי רעלים מהמערכת הלימפטית, העלאת רמות האנרגיה, סילוק מתכות כבדות.

סאונת האוזון מחזקת את: החיוניות הכללית, זרימת הדם הקפילארית, המערכת החיסונית, בניית השרירים.

סאונת האוזון נלחמת ב: צינון ושפעת, דיכאון, הרפס, עייפות כרונית, זיהומים, בעיות בסמפונות.

בנוסף, סאונת האוזון: מפרקת צלוליטיס בזמן שהיא שורפת עודפי שומנים וסוכר, מנקה נוזלים עכורים בגוף ועוזרת לטפל בערפול קוגניטיבי, מפרקת כולסטרול רע, מחמצנת את המערכת הלימפטית, הלבלב, הטחול ותאי הדם האדומים, מפרקת פלאק, מנקה את הכבד, את הכליות, את הטחול והצטברויות של ליחה, מתקנת חילוף חומרים לקוי, אובדן זיכרון, לחץ דם נמוך או גבוה מדי וסחרחורות.

הטיפול בסאונת אוזון פשוט ונוח. המטופל יושב בתוך תא אדים כשראשו נמצא בחוץ, כך שהוא יכול לנשום כרגיל. אל תא הסאונה מוחדר אוזון במינון מבוקר. ההבדל היחידי בין מולקולת אוזון לבין מולקולת חמצן רגילה הוא מספר אטומי החמצן. במולקולת חמצן יש שניים ובאוזון – שלושה. ההבדל הזה הופך את האוזון לגז פעיל מאוד שרק "רוצה" להיפטר מהחמצן העודף, למסור אותו ולהפוך שוב לחומר יציב. כשהחמצן נמסר בתאי הגוף, מתחוללים התהליכים המבריאים והמשקמים שנמנו כאן.

התהליך אינו זר לביוכימיה של הגוף, לכן אין צורך בתרופות כימיות רעילות, תופעות הלוואי והסיכונים שואפים לאפס. מאידך, סביבה רוויה בחמצן היא מקום גרוע מאוד להתפתחותם של נגיפים, חיידקים, טפילים ותאים סרטניים שונים המתפתחים בתנאים אנאירוביים, לכן הטיפול באוזון כה יעיל בטיפול במחלות, זיהומים ואף גידולים.     

  

תנו לשמש יד

הייתכן שקרם הגנה נגד שמש מגביר את הסיכון לאלצהיימר? כן, ולאו דווקא בגלל הרעלים שיש בו, אלא בגלל שהוא מפריע לעור לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי החיוניים למוח

זוהי עוד רשומה שאני מקדיש למחלת האלצהיימר, שנראה שמתחילה לתפוס ממדים של מגפה. בארצות הברית אחד מכל שמונה מתוך בבני ה-65 ומעלה חי עם המחלה. על פי התחזיות, תוך 20 שנה המחלה תפגע באחד מכל ארבעה בקבוצת הגיל הזאת. עדיין לא נמצא מרפא לאלצהיימר, אבל זה לא אומר שאתם חסרי אונים, מפני שאפשר להתייחס לפחות לכמה גורמי הסיכון למחלה. גורם סיכון מפתיע אחד הוא קרם הגנה נגד השמש.

 על פי ד"ר מרקולה, שימוש בקרם הגנה עלול להגביר את הסיכון לאלצהיימר מפני שהוא מפריע לגוף לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי (כולסטרול סולפאט). בדרך כלל כולסטרול נתפס כדבר שלילי, אבל יש לו תפקידים חשובים בשמירה על הבריאות. המוח מהווה רק 2% ממשקל הגוף אך מכיל 25% מהכולסטרול המצוי בגוף. לכולסטרול יש תפקיד בהולכה עצבית ולכן מחסור בו עלול לפגוע בתפקוד המוח. לא רק הזיכרון עלול להיפגע, יש סיכונים נוספים כמו דיכאון, נטייה להתנהגות אלימה ולתוקפנות, סרטן ומחלת פרקינסון.

חשיפה זהירה לשמש חשובה לבריאות המוח והגוף כולו

היעדר חשיפה לשמש יכול להוביל למחסור בחומרים שכה חשובים לתפקוד המוח. העור מייצר כמות גדולה של כולסטרול גופריתי, חומר מסיס במים, שמשמש קו הגנה בפני חיידקים ופתוגנים אחרים, שללא קו ההגנה הזה יכולים לחדור לגוף דרך העור. הכולסטרול הגופריתי יכול להיכנס לתאי שומן ולתאי שריר ולכן ניתן להניח שהוא מגן על תאים אלה מפני נזקי גלוקוז וחמצן. בהיעדר כולסטרול גופריתי, עלול להיווצר מצב של אי סבילות ללקטוז, ואז השרירים אינם יכולים לעבד גלוקוז כ"דלק". כתוצאה מכך תאי השומן נאלצים לאחסן יותר שומן על מנת לספק אנרגיה לשרירים. כך נצבר שומן מיותר.
בנוסף, כאשר יש בגוף מספיק גופרית היא עוזרת במניעת תהליכים דלקתיים.
התהליכים שהוזכרו לעיל נכונים לא רק לתאי שומן ושריר, אלא גם לתאי המוח ובעצם לכל התאים בגוף.

כל התאים בגוף עטופים במעטה חיצוני שגופרית היא חלק חשוב ממנו. משמעות הדבר, שמחסור באספקת הגופרית עלול להותיר את תאי המוח חשופים לסיכון מוגבר לאלצהיימר.

מחקר מראה שרמות הכולסטרול בסרום וכן היכולת לסנתז כולסטרול קשורות ביחס הפוך להידרדרות מנטלית אצל זקנים. מחקר אחר השווה חולי כולסטרול עם קבוצת ביקורת שוות גיל ומצא שרמות הכולסטרול מסוג LDL בסרום של החולים היו נמוכות יותר.

כאמור, שימוש יתר בקרם הגנה לא רק מפריע לייצור כולסטרול גפריתי, אלא גם לייצור ויטמין D. קיים קשר בין רמות נמוכות של ויטמין D לבין תוצאות נמוכות במבחנים קוגניטיביים. חוקרים מאמינים שרמות נאותות של וטימין D מגבירות את כמותם של כימיקלים חשובים במוח ומגינות על תאי המוח. ייתכן גם שוויטמין D מגן מפני אלצהיימר תודות לתכונותיו נוגדות הדלקת ותכונותיו המחזקות את המערכת החיסונית.

לאור כל הנאמר לעיל נראה שחשוב להיחשף לשמש, אבל צריך לעשות זאת בזהירות. קודם כל יש לוודא שאזור הפנים והעיניים מוגן בקרם הגנה בריא ובכובע. שאר הגוף יכול להיות חשוף עד לשלב שבו הוא מתחיל לקבל גוון ורוד קל. אז צריך לסיים את החשיפה. משלב זה והלאה הגוף גם לא מייצר יותר ויטמין D. ויטמין D שמיוצר בגוף עדיף על ויטמין D כתוסף.

מזון שיכול להועיל למוח הוא שמן קוקוס. המוח מייצר אינסולין עבור עצמו על מנת להפוך גלוקוז לאנרגיה שלה הוא זקוק. אולם, מחקרים חדשים מראים שהמוח עלול להפוך ל"סוכרתי", כלומר   עמיד לאינסולין וללא היכולת להפוך גלוקוז לאנרגיה, מה שמוביל למצב של הרעבה העלולה להסתיים בניוון של המוח. ניוון כזה, אטרופיה, הוא מה שקורה לחולי אלצהיימר. שמן קוקוס מספק למוח חומרים שנקראים קטונים. הקטונים הם מזון למוח. שתיים עד ארבע כפיות של שמן קוקוס ביום יעשו את העבודה. מומלץ להתחיל בהדרגה וליטול את השמן עם הארוחה.

טיפים נוספים להתגוננות מפני אלצהיימר:

להגביל את צריכת הפרוקטוז ל-25 גרם ביום. הפרוקטוז רעיל למוח וגם מפריע לכבד לייצר כולסטרול.
לשמור על רמות אינסולין נמוכות מ-3 (בצום). זאת על מנת למנוע עמידות לאינסולין.
להקפיד על צריכת B12, שנמצא בעל קשר חיובי לשמירה על הזיכרון.
לצרוך תזונה עשירה בפולט (חומצה פולית) ובאומגה 3.
להימנע מכספית.
להימנע מאלומיניום.
לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע.
להימנע מחיסון נגד שפעת המכיל כספית ואלומיניום.
לאתגר את המוח על בסיס יומי.
להימנע מתרופות אנטי-כולירגניות ומסטטינים.

ליים – המחלה המתעתעת

ליים היא מחלה רב-מערכתית קשה המועברת בעיקר על ידי קרציות וגורמת סבל רב לחולים בה. למרבה הצער אבחון שגוי דן את החולים לסבל כפול

לפני ארבע שנים התפרסם באתר  Psychology Todayמאמר של פמלה וויינטראוב המתאר את מסכת הייסורים שהיא ובני משפחתה עברו לאחר שכולם – וויינטראוב, בעלה ושני בניהם – נדבקו במחלת ליים  מיד לאחר שעברו לגור באזור מיוער במחוז רוצ'סטר במדינת ניו יורק.
עבר זמן רב עד שהבינו מה קורה להם. ההורים החלו לסבול מכאבי ראש, כאבי מפרקים, תשישות, בלבול וסרבול מתמשכים, עד כדי כך שהתקשו להמשיך בעבודתם. הבן הצעיר היה זקוק לכל כך הרבה שעות שינה, עד שנפלט מבית הספר. הבן הבכור הוכה בצורה הקשה ביותר עד שהפך נכה לחלוטין – מנטלית וגופנית.
אף רופא לא התקרב אפילו לאבחון הנכון, עד שהציל את המצב דווקא פסיכיאטר שאליו פנו עם הבן הגדול. אותו פסיכיאטר קבע שלא ייתכן שמחלת נפש היא הסיבה לכל התסמינים שמהם סובל הנער ושלח אותו לבדיקות גופניות. 14 משאבות דם נלקחו מגופו של החולה, וכשהתוצאות חזרו הוא נמצא חיובי רק למחלה אחת – ליים. למרות האבחון, בשלב זה רק התחיל הסיוט של המשפחה מפני שהגדרת המחלה והטיפול בה שנויות במחלוקת.

אם ננשכתם על ידי קרצייה, עקבו אחר התפתחות תסמינים (צילום: John Tann, flickr)

ליים היא מחלה רב-מערכתית שפוגעת בעיקר במערכת העצבים ומועברת על ידי נשיכת קרצייה. אבחון וטיפול מוקדמים ככל האפשר קריטיים. למחלה יש מספר שלבים:

בשלב הראשון יופיעו כאבי ראש, חבורה גדולה באזור הנשיכה ואולי חבורות נוספות בגוף וכן תסמינים שדומים לאלה של שפעת. בהמשך יופיעו תגובות דלקתיות ואלרגיות שונות.
השלב השני מתאפיין בתסמינים לבביים ונוירולוגיים. השלב יתחיל עם תסמינים כמו כאב ראש, פוטו-פוביה (פחד מאור), הקאות, נוקשות של הצוואר ותופעות אחרות הקשורות לפגיעה במערכת העצבים. בהמשך יופיעו תסמינים גופנים ורגשיים חמורים אחרים, כולל דיכאון, שיתוק של הפנים, פגיעה בשמיעה ופגיעה בעצב הראייה.
השלב השלישי במחלה מתאפיין בדלקות מפרקים ובמחלות מפרקים קשות אחרות.

תסמינים נוספים שקשורים בליים יכולים להיות אפילו הפרעה דו-קוטבית, אוטיזם, אלצהיימר פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה ועוד. כפי שניתן להבין, התסמינים, שמניתי רק חלק מהם, כה מרובים כך שהסבל של החולה כפול – הוא סובל גם ממחלות חמורות וגם מהקושי של הרופאים לאבחן את הגורם להן. אם זה לא מספיק, אז הבדיקה המקובלת ביותר לזיהוי מחלת ליים מחמיצה כ-35 מהמקרים (לפי נתונים מארצות הברית).

 כאמור, ההידבקות במחלה נגרמת על ידי נשיכת קרצייה. לא כולם מפתחים את התסמינים, אך יש כאלה שיפתחו אותם כעבור זמן ואולי אף ישכחו שננשכו על ידי קרצייה. הטיפול הקונבנציונאלי כולל נטילת אנטיביוטיקה והוא ארוך וקשה. ניתן לצמצם או למנוע את התפתחות המחלה על ידי חיזוק המערכת החיסונית וקיום אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית, תזונה נאותה, נטילת תוספי תזונה מתאימים, ניקוי רעלים וכן שמירה על בריאות רגשית. מובן שאם שוהים באזור שעלול להיות נגוע בקרציות או בסביבת בעלי חיים שאינם מטופלים, יש לבדוק בהקדם אם ננשכתם על ידי הטפיל.

אני מאבחן ומטפל בליים מאז 2005. פיתחתי (עם שותף) שיטה לאבחון ולטיפול במחלה לאחר שהשקעתי שנה של לימוד, מחקר קליני בקליניקה שלי ונסיעה לאמריקה להשתלם אצל ד''ר קלינגהרדט, רופא אמריקאי-גרמני מומחה בכיר למחלות עצבים. באותו הזמן משרד הבריאות טען שמחלת ליים כלל אינה קיימת בארץ. אולם, אני אבחנתי כ-250 איש עם ליים. מתוך אותם מאובחנים, כ-30 שלחו דם למעבדות טובות באמריקה (באמריקה כולה יש רק שלוש מעבדות הנחשבות טובות לאבחון ליים), נסעו לאמריקה להיבדק או חיים שם באופן קבוע. 29 מהחולים הללו חזרו עם בדיקות חיוביות, כאשר גם במעבדות טובות יש כ-30% החמצה (תוצאה שלילית שגויה).

מטרידה העובדה שכ-10% מהיתושים עלולים היום לשאת את החיידקים שגורמים לליים. ליים מתפתח לכדי מחלה שגרונית אם האדם ננשך על ידי קרצית האקסודוס. כאשר הליים מועבר בדרכים אחרות, הוא עשוי להתפתח בצורות שונות.

עוד כמה עובדות: רוב האנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות הם עם ליים. 90% מהילדים האוטיסטים הם עם ליים. הניסיון הקליני שלי מצביע על עליה בקרינת רקע, כולל מאורניום מדולל ופוקושימות למיניהן וזהו הגורם המעודד התפתחות ליים.

כותבי הצללים של המחקרים הרפואיים

רופאים נעזרים בכתבי עת מדעיים כדי להחליט על מתן טיפול תרופתי. הם לא יודעים שחלק גדול מהמאמרים שמשבחים מוצר חדש נכתבו בעצם מטעם חברות התרופות. יש אנשים שכבר שילמו על כך בחייהם

מה באמת אנחנו קוראים כאשר אנחנו קוראים מחקר רפואי? או ליתר דיוק – מי כותב את המחקרים האלה? ד"ר מארק-אנדרה גגנון, פרופסור למנהל ציבורי, וד"ר סרג'יו סיסמונדו, פרופסור לפילוסופיה וסוציולוגיה, מנסים לענות על השאלה האתית הזאת, שמטרידה את עולם המחקר הרפואי כבר כעשור.

עבור מי שזמנו קצר, אפשר לסכם את מאמרם של גגנון וסיסמונדו כך: מחברי מאמרים פעמים רבות אינם מציינים בעבודותיהם שהם פועלים מטעמן של חברות תרופות; חברות התרופות מרוויחות מתופעת כותבי הצללים שכותבים בדיוק מה שהן רוצות.

אז מי בדיוק המליץ על התרופה הזאת? (צילום: eric.langhorst, flickr)

לדברי גגנון וסיסמונדו הסכומים שמוציאה תעשיית התרופות על קידום מוצרים גבוהים פי שניים מהסכומים שהיא מוציאה על מחקר ופיתוח. זהו נתון שצריך להטריד כל מי שנוטל תרופה תעשייתית כלשהי. גרועה מכך, אומרים השניים, היא העובדה שיותר ויותר תהליכי מחקר ופיתוח מאורגנים כקמפיינים שמטרתם לגרום לרופאים להיות מודעים למוצרים. החברות שוכרות חוקרים שיכתבו מאמרי לכתבי עת רפואיים. לדוגמה, מסמך פנימי של חברת התרופות Pfizer, שהובא לפרסום, הראה ש-85 מאמרים מדעיים על התרופה נוגדת הדיכאון Zoloft הופקו באמצעות חברת ליחסי ציבור. דוגמאות מקבילות על פעילות דומה של חברות תרופות אחרות קיימות בשפע.

הנה דוגמה לעד כמה זה מסוכן. כדי לקדם את התרופה נוגדת הדלקת Vioxx, חברת התרופות Merck ארגנה קמפיין של כותבי צללים שכלל 96 מאמרים מדעיים. כמה ממחקרי המפתח לא הזכירו את מותם של חולים במהלך הניסויים הקליניים. התרופה הורדה בינתיים מהמדפים, לאחר שנראה בברור שהיא גורמת לעלייה של 50% (!) בתמותה מהתקפי לב או מדום לב בקרב נוטלי התרופה שקיבלו מינונים שאינם חורגים מהנורמה.

גגנון וסיסמונדו מציינים מחקר מ-2008, לא רפואי הפעם, שמראה שחברות התרופות, באופן שיטתי, אינן מפרסמות מאמרים שליליים על התרופות נוגדות הדיכאון ממשפחת הפרוזאק (SSRIs): מתוך 74 ניסויים קליניים, 38 הראו תוצאות חיוביות ו-36 לא. אבל מה פורסם? 94% מהמחקרים החיוביים פורסמו, לעומת 23% בלבד מהשליליים. מתוך המחקרים השליליים המעטים שפורסמו, שני שלישים נערכו באופן שיגרום להם להיראות חיוביים יותר ממה שהם באמת.

הנתונים האלה יכולים להסביר מדוע רופאים נותנים בקלות רבה כל כך מרשמים לנוגדי דיכאון ממשפחת הפרוזאק. אי אפשר לבוא אליהם בטענות, הם מסתמכים על ספרות מקצועית.

גגנון וסיסמונדו אומרים שמחברי הצללים מתכננים מראש מחקרים שיחמיאו למוצרים שהם בודקים. לא קשה לעשות זאת בעזרת כמה טריקים בסטטיסטיקה, דגימה מוטה ואי-נאמנות לתורת המחקר. אם זה לא עובד, יש כאלה שמעוותים את התוצאות עצמן או פשוט בוחרים בהונאה. לכל אלה יש כמובן השלכות משמעותיות על "התוצאות".

למה חוקרים מהאקדמיה עושים זאת? שואלים גגנון וסיסמונדו. החוקרים עושים זאת מפני שהם מתוגמלים על ידי האוניברסיטאות שלהם ועל ידי הקולגות שלהם. כידוע, פרסום עבודות בכתבי עת מדעיים מכובדים היא הדרך להתקדם בעולם האקדמי ולעתים אף לזכות במימון. חברות התרופות וחברות היח"צ שפועלות בשירותיהן מצטיינות בהכנסת מאמרים לכתבי העת האלה.

אז כולם יוצאים מורווחים, חוץ מהחולים, כמובן.

אם בסופו של דבר מקרה Vioxx חוזר על עצמו והחברה עומדת למשפט, היא דואגת ל"נטרל" את החוקרים שאחראים על המחקר עם התוצאות השליליות ולעשות כל מה שביכולתה כדי לשלול את מקצועיותם ולמרר את חייהם. כך עולה מתכתובות פנימיות של חברת Merck שנחשפו כשהפרשיה הייתה בשיאה.

גגנון וסיסמונדו אומרים שהתופעה הצמיחה סוג חדש של מדע, corporate science, מדעי התאגידים המסחריים. המדע הזה הוא זן חדש של שחיתות שלאדם הקטן לא רק עולה כסף, היא עלולה לעלות לו גם בחייו.

פקק תנועה – הרבה יותר גרוע ממה שחשבתם

לאט לאט מצטבר מידע על הקשר בין זיהום מפליטות אגזוזים לבין פגיעה במוח. הנתונים מטרידים ומלמדים שפתרון לעומסים בכבישים ישפר את בריאות הציבור

כולם כבר יודעים שסביבה מזוהמת מזיקה לבריאות. את זיהום האוויר בערים, שמקורו בעיקר בפליטות מכלי רכב, מקובל לקשר למחלות לב-ריאה ולסרטן. כעת חוקרים רבים בודקים את השפעתו על המוח. כתבה שהופיעה בוול סטריט ז'ורנל סוקרת כמה מהמחקרים הללו.

פרדריקה פררה מאוניברסיטת קולומביה דנה בהשפעת חלקיקי הפחמן על המוח. היא מניחה שהחלקיקים פוגעים בתאי מוח ובסינפסות ובודקת את הקשר בין החשיפה לזיהום ברחם לבין ההשפעות המנטליות על ילדים.
"יותר ויותר מדענים מנסים להבין האם וכיצד חשיפה לפליטות כלי רכב יכולות לפגוע במוח האנושי," אומר חוקר התחלואה ג'יו-צ'ואן צ'ן מאוניברסיטת דרום קליפורניה. צ'ן מנתח את השפעות הזיהום מכלי רכב על מוחן של 7,500 נשים בריאות מ-22 מדינות בארצות הברית. המידע שנאסף עד כה הוא נסיבתי, אך מטריד.
"יש סיבה ממשית לדאגה, אומרת הנוירו-כימאית אנט קירשנר מהמכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית.

כמות הזיהום שמייצרות היום מכוניות ומשאיות היא רק עשירית מהזיהום שייצרו כלי רכב בשנות ה-70', אבל יש יותר אנשים על הכביש, פקקי התנועה שכיחים הרבה יותר ורבים מבלים בהם מספר שעות ניכר בכל יום. עדיין לא ידוע האם נוסעים שנושמים באופן קבוע אוויר כבישים מזוהם סובלים יותר מהשפעות על המוח. עד כה נחקרה ההשפעה הקשורה בדרגת הזיהום במקום המגורים של האדם. השפעות כרוניות של פליטות המנועים על הקוגניציה של נהגים ונוסעים קשה למדידה בשל הצורך לבודד אותה מגורמים כמו מתח, תזונה ופעילות גופנית שגם הם משפיעים על המוח.

פקקי התנועה לא רק מעצבנים - לפי מחקירם חדשים הם גם פוגעים במוח כבר מהרחם (צילום: Anderson Mancini, flickr)

עם זאת, מחקרים חדשים מראים שנשימת גזים ברחוב ל-30 דקות בלבד יכולה להגביר את הפעילות החשמלית באזורים במוח שאחראים על התנהגות, אישיות וקבלת החלטות. מדענים הולנדים גילו לאחרונה ששינויים אלה מרמזים על מתח. נשימת אוויר עירוני עם רמות גבוהות של פליטות אגזוזים למשך 90 ימים יכולה לשנות את האופן שבו גנים "נדלקים" ו"נכבים" בקרב מבוגרים. היא גם עלולה להותיר סימנים מולקולריים במטען הגנטי של יילודים, כך דיווחי צוותי מחקר מהאוניברסיטאות קולומביה והארברד.

ילדים שחיים באזורים מזוהמים במיוחד מפליטות כלי רכב נוטים להשיג ציונים נמוכים במבחני אינטליגנציה ואף נוטים יותר לדיכאון, חרדה ובעיות ריכוז בהשוואה לילדים שחיים בסביבה שבה האוויר נקי יותר. כך נראה ממחקרים שבוצעו בניו יורק, בוסטון, בייג'ינג וקרקוב. אצל אנשים מבוגרים נמצאו השפעות על הזיכרון ועל יכולת ההסקה, מה שהוסיף חמש שנים לגילם המנטלי, כך גילה מחקר נוסף מאוניברסיטת בוסטון. זיהום האוויר גם עלול להגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר ומאיץ את התפתחותה של מחלת פרקינסון.

ד"ר הת'ר פולק מבית הספר לרפואה באוניברסיטת דרום קליפורניה סקרה רישומי לידה ומצאה שילדיהן של אמהות שחיות במרחק של עד 300 מטרים מצירי תנועה מרכזיים בערים לוס אנג'לס, סן פרנציסקו וסקרמנטו היו בסיכון כפול לאוטיזם, ללא קשר למין, אתניות או חינוך. מחקרים סביבתיים מלמדים שהזיהום מתפשט גם לאזורים מרוחקים יותר מצירי התנועה המרכזיים ונוכח גם בשעות שבהן אין עומסים. מדענים מאמינים שנקיטת אמצעים לשיפור זרימת התנועה תביא לשיפור בבריאות הציבור.

במחקרה של ד"ר פררה שהחל ב-1998 מאות נשים הרות צוידו במכשירים אישיים לניטור זיהום אוויר. לאחר הלידה פררה ועמיתיה בדקו כמה מהתינוקות וגילו סימן ביוכימי ברור בד"נא של כמחצית מהם, שהושאר על ידי החשיפה לכימיקלים הנפלטים מאגזוזים. בגיל שלוש הילדים פיתחו יכולות מנטליות בקצב מעט איטי יותר. בגיל חמש ציוני המשכל שלהם היו נמוכים בממוצע בארבע נקודות מאלה של הילדים שנחשפו פחות לזיהום. החוקרים אמרו שלמרות שההבדלים קטנים, יש להם משמעות ניכרת על יכולות הלמידה בעתיד.

בגיל שבע אותם ילדים נטו להציג יותר תסמינים של חרדה, דיכאון ובעיות ריכוז. "השליה אינה המחסום המושלם כפי שנטינו לחשוב," אמרה ד"ר פררה בהתייחסה להשפעות הזיהום על המוח כבר מהשלב העוברי.

היריון בסיכון

היריון בסביבה מזוהמת חושף את העובר לעשרות חומרים מסוכנים. זה רע, אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות

לאחרונה הייתי נדיב במיוחד ברשומות שקשורות להשפעת הסביבה על העובר (כמו זאת). אלה הן עובדות החיים – החיים מתחילים ברחם, אבל לעובר אין שליטה על החומרים שאליהם הוא נחשף בתשעת החודשים הקריטיים של היווצרותו, ולכן מה שקורה לאם בהיריון משמעותי ביותר לבריאותו של הילד העתידי.

אני רוצה לשתף במחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה סן פרנציסקו שפורסם ב-Environmental Health Perspectives, שאישר שנשים הרות נושאות בגופן כימיקלים רבים שיכולים לעבור לעובריהן. במחקר נמצא שמרבית ההנשים חשופות ל-43 כימיקלים, חלקם אסורים וחלקם לא. חומרים שאותו אצל 100-99 אחוזים מהנשים היו PCBs (ביפנילים עתירי כלור, מולקולות שמשמות בתעשיית הפלסטיקה ואסורות לשימוש בארה"ב), חומרי הדברה על בסיס כלור אורגני, PFCs (חומר מלאכותי שנפלט כתוצר לוואי מתעשיות שונות ונחשב לגז חממה), פנולים (תרכובות חומציות אורגניות), חומרים מונעי תבערה מסוג PBDE, פתלאטים (חומרים מתעשיית הפלסטיקה שהוזכרו ברשומה הקודמת). במחקר השתתפו 250 נשים הרות.

לעוברים בעולם מזוהם צפויות סכנות בעתיד (אימג': robabillity, flickr)

מחקרים רבים קודמים בדקו נוכחות והשפעות של כימיקלים על עוברים, אבל המחקר הזה מתייחד בכך שבו לראשונה החוקרים ספרו את סוגי הכימיקלים האלה. עם זאת, החוקרים ציינו שמלבד הכימיקלים הרבים המצוינים במחקר, 163 בסך הכול, נשים נחשפות לחומרים נוספים שגם הם מסכנים את בריאות העובר.

אז מה עושים? הנה ההצעות שלי.

מים

מחקרים בארה''ב, גרמניה והולנד מצביעים על נוכחות של הורמונים (מגלולות), כימותרפיה, ו-SSRI (חומר שמצוי בתרופות נוגדות דיכאון) במי ברז. אני אומנם בקטע אקולוגי של "לחשוב מחוץ לבקבוק", אבל ממליץ על מים מזוקקים. מזקק אפשר לקנות מחברת "אופק חדש", או להשתמש בפילטר אוסמוזה הפוכה. לאחר מכן מומלץ לעשות למים אשפרה אנרגטית. מים אשר עוברים בצינור מברזל, פלסטיק או חומר אחר מאבדים חיוניות אנרגטית. מים מזוקקים גם הם מתים. בשוק קיימים מספר מכשירים אנרגטיים לשיפור האיכות האנרגטית של מים. אני לא רוצה להמליץ על אחד ספציפי, אבל יכול להגיד שאשפרה זולה ובת השגה מושגת באמצעות מגנט חזק. שמים את בקבוק המים על הצד הדרומי של המגנט (הצד שמושך את הצפון של המצפן) ומשאירים אותו שם מספר שעות. קיימים מספר מגנטים כאלה בשוק.

יש בשוק גם הרבה פילטרים של אוסמוזה הפוכה.

לגבי זיקוק - יש מעט ספקים בעולם, ולדעתי המוצר הטוב ביותר הוא Pure Water מתוצרת ארה''ב. מייבא אתו "אופק חדש" (www.newhorizon.co.il). זה המכשיר הטוב ביותר, אבל הוא צורך הרבה חשמל וצריך טיפול.

דיטוקס (הרחקת רעלנים)

דיטוקס טוב הוא פשוט לא להכניס רעלנים לגוף, אבל זה לא ניתן בימינו. מה שאפשר לעשות:

אין להכניס עוד סתימות כספית לפה (ואין להוציא אמלגם לפחות חצי שנה לפני כניסה להריון).

יש להימנע מצריכת דגים

בגלל העומס הסביבתי הגובר גם אנשים עם מערכת פינוי רעלנים תורשתית טובה נכנסים לבעיות. בשוק קיימים מספר תכשירים לדיטוקס. אני ממליץ להתייעץ אישית עם אדם עם ניסיון קליני בתחום לפני שמתחילים בתהליך.

כלורללה היא אצת מים מתוקים אשר קושרת לרקמתה רעלנים שונים, כמו מתכות כבדות. מכיוון שיש עופרת באוויר שאנחנו נושמים (ישראל פיגרה בהוצאת עופרת מהבנזין בכ-30 שנה) וגם כספית תודות לתחנות כוח פחמיות, כדאי לצרוך יום יום כלורללה כדי לספח רעלנים המסתובבים בגוף. מומלץ גם לצרוך ספירולינה, אצה שגם היא קושרת מתכות ורעלנים שונים. כלורללה וספירולינה נחשבות למזונות-על, Super Foods.

בנוסף, כדאי להוציא קרינה מהגוף.