החיסון נגד השפעת העונתית – סודות ושקרים

הממסד הרפואי דוחק בנו להתחסן ומשתמש לשם כך באמצעי התקשורת האובייקטיביים לכאורה. הנה שבע סיבות למה לא להתחסן, כולל מתכון של רשויות הבריאות לגרימת פחד שנועד לדחוף אותנו לכיוון המזרק

 

 

בכל חורף משרד הבריאות משדל את הציבור להתחסן נגד שפעת. העונה הקרה הנוכחית, בעיקר אחרי סערת הגשמים שהתחוללה באמצע ינואר, אינה יוצאת מהכלל. כותרות מבהילות בעיתונים על מגפת שפעת, בתי חולים עמוסים, מקרים של שפעת החזירים ואפילו טענה שאוטיסטים מצויים בקבוצת סיכון מוגבר – משרתות את שתדלני החיסונים באמצעות אחד הכלים האפקטיביים ביותר: זריעת פאניקה.

אז הנה כמה סיבות שיגרמו לכם לחשוב עוד פעם לפני שאתם הולכים לקבל את החיסון נגד שפעת:

 סיבה ראשונה - החיסונים מכילים כספית. רבים טועים וחושבים שהכספית, שכידוע רעילה מאוד למערכת העצבים, הוצאה מתרכיבי החיסונים. הסיבה לאמונה הזאת היא, שלאחר שקמה סערה ציבורית בעיקר מהחשש שהכספית מגדילה את הסיכון לאוטיזם, חברות התרופות וארגוני הבריאות טענו שהכספית במינונים שבתרכיבים אינה מסוכנת, אך "ליתר ביטחון" היא הוצא מהם. למעשה הכספית מצויה ברבים מתרכיבי החיסונים כחלק מהחומר המשמר תימרוסל. התימרוסל עדיין מצוי בשימוש כי בלעדיו תעשיית החיסונים תיקלע לתסבוכת חמורה בייצור ובהפצה של התרכיבים. כל אחד מהחיסונים ברשימה מטה מכיל 25 מק"ג כספית:

Afluria CSL (חברת מרק, Merck)

FluLaval (גלקסו סמית' קליין, GlaxoSmithKline)

Fluvirin (נובארטיס, Novartis)

Fluzone (סנופי, Sanofi Pasteur)

 סיבה שנייה – עלייה בדיווחים על מקרי מוות. בספטמבר 2012 התפרסם בכתב העת Human and Environmental Toxicology (בני אדם ורעלנות סביבתית) מחקר שנכתב על ידי ד"ר גארי גולדמן ובו דיווח על עלייה של 4,250 אחוזים במספר ההפלות ולידות ולדות מתים בעונת השפעת של 2010-2009.

 סיבה שלישית – חיסונים גורמים לנרקולפסיה (מחלה המאופיינת בהתקפי שינה בלתי נשלטים). אחד מהחיסונים הניסיוניים לשפעת החזירים גרם לנרקולפסיה אצל 800 ילדים באירופה, כפי שדיווחו שני מחקרים שבוצעו בפינלנד ב-2010. חברות התרופות אינן מדווחות על כל תופעות הלוואי, והילדים שהיו בריאים יסבלו כעת מהמחלה. ספק אם מישהו יקבל עליו את האחריות.

 סיבה רביעית - לקיחת החיסון תורמת להפצת הנגיף. מי שמקבל את החיסון בצורה של תרסיס לאף, עלול להפיץ את נגיף השפעת. באתר המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) נכתב: "הן ילדים והן מבוגרים שחוסנו בנגיף חי מוחלש של שפעת (LAIV) עלולים להפיץ את נגיפי החיסון לאחר קבלתו, אם כי בשיעורים פחותים מאשר הפצת נגיפי שפעת טבעיים." על פי מחקר שבוצע בארצות הברית, 80 אחוזים ממקבלי החיסון בגני ילדים הפיצו זן אחד או יותר של נגיפים במשך 7.5 ימים בממוצע.

סיבה חמישית – אם מקבלים את החיסון, יש לצפות לשפעת. תוצאות מחקר של המחלקה לבריאות הציבור באונטריו, קנדה, שפורסם ב-2011, הפתיע את החוקרים: נמצא בו קשר חיובי בין התחסנות נגד נגיף השפעת העונתית לבין הסיכון לחלות.

 

השיטה לגרום לאנשים להתחסן היא הפחדה והצגת השפעת כמחלה מסוכנת מעבר לכל פרופורציה

 (צילום אילוסטרציה: Francesco Rachello, flickr)

 
סיבה שישית – בכל שנה המומחים מנחשים. כידוע, ישנם זנים רבים של נגיף השפעת ומובן שאי אפשר לכלול את כולם בתרכיב החיסון. החיסון מעוצב על סמך חישובים אילו נגיפים סביר ביותר שיחוללו את המחלה בעונה הקרובה. כאשר המומחים טועים, או אם הנגיף עובר מוטציה, מי ש"התחסן" לקח על עצמו לחינם את הסיכונים הכרוכים בקבלת התרכיב.

סיבה שביעית – ההנעה להתחסן מבוססת על הפחדות ולא על חשיבה הגיונית. גלן נובאק, מנהל תחום התקשורת של תוכנית החיסונים בארצות הברית, הציג מצגת ובה "מתכון" ליצירת פחד שמטרתו לגרום לאנשים להתחסן. כותרת המצגת הייתה: "תכנון לעונת חיסוני השפעת 2005-2004: ניתוח מצב בתקשורת". המתכון לא אמור היה להגיע לעין הציבור, אך דלף והוא נכון גם לגבי אופן הפעולה של הממסד הרפואי בישראל. הריהו לפניכם:

 

1. הגעת השפעת תחפוף ל"עונת" החיסונים (כלומר, כאשר אנשים יכולים לנקוט פעולה)

2. הזן הדומיננטי ו/או המקרים הראשוניים של המחלה יהיו:

• א. קשורים לחולי חמור ו/או לתוצאות חמורות
• ב. יפגעו באנשים שלגביהם השפעת אינה נתפשת ככזו שיכולה לגרום סיבוכים חמורים (לדוגמה, ילדים, מבוגרים בריאים, קשישים בריאים)
• ג. יופיעו בערים ובקהילות שבהן פועלים אמצעי תקשורת משמעותיים (לדוגמה, עיתונים יומיים, תחנות טלוויזיה מובילות).

 3. מומחי רפואה ורשויות בריאות הציבור (למשל, באמצעות המדיה) יבטאו דאגה חמורה וחרדה (וינבאו השלכות חריפות) – ויעודדו התחסנות נגד שפעת.

 4. שילובם של סעיפים 2 ו-3 יביא ל:

• א. גילויי עניין ותשומת לב משמעותיים מצד כלי התקשורת
• ב. תיאור עונת השפעת במונחים שיניעו להתנהגות (לדוגמה, "חמורה מאוד", "חמורה יותר מהשנה או מהשנים שחלפו", קטלנית")
• ג. דיווחים עוקבים (לדוגמה מטעם רשויות הבריאות והתקשורת) שלפיהם השפעת גורמת לחולי חמור ו/או פוגעת ברבים – מה שיסייע לאמץ את התפישה שאנשים רבים עלולים להפוך למקרי שפעת קשים.

 5. הצגה חזותית/מוחשית לחומרת המחלה (לדוגמה, תמונות של ילדים, משפחות של אלה שנפגעו) ושל אנשים מקבלים את החיסון (הראשונות כדי להניע, השניות כדי לחזק).

6. אזכורים ודיונים על שפעת נפוצה – יחד עם אזכורים חוזרים של חשיבות החיסון.

מהנתונים האלה אפשר להסיק מסקנה ברורה: היחידים שיש להם סיבה לקבל את חיסון השפעת הם אלה שרוצים, משום מה, לחזק את תעשיית התרופות.

אוטיזם – לא רק החיסונים אשמים

הטענה שהכספית שבחיסונים מגדילה את הסיכון לאוטיזם מוכרת כבר מזה שני עשורים לפחות, אולם הימנעות מחיסונים אינה מעלימה את הסיכון. כספית נמצאת גם בסביבה ומשתחררת לאוויר מתחנות כוח פחמיות וממפעלי תעשייה

 

אולי לא כולם מסכימים, אבל בטוח שכולם שמעו על החשד שחיסונים גורמים לאוטיזם. גורם סיכון דומה אך שונה, שלא זוכה לכל כך הרבה תשומת לב, הוא זיהום הסביבה. המרכיב הבעייתי ביותר (אך לא היחידי) בחיסונים הוא הכספית, אך היא נמצאת גם מחוץ לתרכיבים – באדמה, במים, באוויר ובמזון - ולמעשה כולנו חשופים לה. האם יש קשר בין זיהום הסביבה לשיעור האוטיזם באוכלוסיה?

נתחיל דווקא בסין. סין עוברת בשנים האחרונות מהפכה תעשייתית שאחת מהמשמעויות שלה היא זיהום אוויר המשפיע לא רק על אזרחיה אלא עם העולם כולו. ב-2005 סין הוסיפה 66 ג'יגה-ואט לרשת החשמל שלה. זוהי כמות הדומה לחשמל שמייצרת בריטניה בשנה. ב-2006 סין הוסיפה 102 ג'יגה-ואט לרשת, כמות הזהה לזו שצרפת מייצרת בשנה. לא מדובר בחשמל נקי, אלא בתחנות כוח פחמיות הפולטות כספית. לצערם של האמריקאים, רוב הזיהום בחלקיקים מעל לוס אנג'לס, קליפורניה מקורו בסין.

ב-1999 הוצאה הכספית מתרכיבי החיסונים לילדים, אך שיעור האוטיסטים באוכלוסיית קליפורניה מוסיף לעלות. האם הסיבה היא עדיין כספית, אלא שהפעם ממקור אחר?

תחנת כוח פחמית מזהמת את האוויר בכספית. (צילום: ozinoh, flickr)

 

במחקר שבוצע על ידי ריימונד פאלמר ועמיתיו מאוניברסיטת טקסס, נמצא ששיעור האוטיזם היה גבוה יותר במחוזות בטקסס שבהם זיהום האוויר בכספית ממקורות תעשייתיים הוא רב יותר. במחקר אחר נמצא, שילדים החיים במקומות המזוהמים ביותר בכספית באזור מפרץ סן פרנסיסקו, קליפורניה, נמצאים בסיכון כפול לאוטיזם.
ד"ר לורנס לייכטמן, רופא ילדים שמרבה לטפל בבני כת האמיש, הציג בראיונות בעיתונות האמריקאית נתון מעניין: ילדי האמיש כמעט שאינם מתחסנים ואכן שיעור האוטיסטים בקרבם נמוך. אולם לייכטמן נתקל במקרים של אוטיזם אצל האמיש ומצא שהילדים הללו חיים באזורים מזוהמים במיוחד בכספית. ללא קשר לאמיש, פאלמר הבחין שרמות גבוהות של כספית מאפיינות את מטופליו האוטיסטים.

למה, מול כל הנתונים האלה, השלטונות מאפשרים לכספית להשתחרר לאוויר? כי הכספית "נהנית" מהגנה פוליטית. הסיבה היא כסף, כמובן. הכספית קשורה לתעשיית הנפט, לתעשייה הדנטלית ולתעשיית החיסונים, שבהן השלטונות אינם מעוניינים לפגוע.

חשוב לזכור שהכספית אינה גורם סיכון לאוטיזם בלבד. כספית היא נוירוטוקסין, כלומר חומר הרעיל למערכת העצבים, ולכן פוגעת בבני כל הגילים ואף מסכנת חיים, אך בדומה לגורמים מזהמים נוספים הידועים כמסכני בריאות ומסרטנים, החל מהמזון המתועש וכלה בתעשיית הפלסטיק, גם כאן הכוח הכלכלי הוא שמכריע – ולא בריאות הציבור.

 

אחד ממאה – העלייה בשיעור האוטיזם מספקת חומר למחשבה

על פי הערכות מארצות הברית, הסיכון לאוטיזם קפץ ב-50 אחוזים באמצע שנות ה-90'. מה קרה בשנתיים האלה ולמה החוקרים ממשיכים להאשים את הגנים?

 

המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) פרסם ב-2009 הערכה שלפיה כעת שיעור הילדים שיאובחנו כאוטיסטים יהיה אחד מ-100 בקרב ילידי 1996 ומעלה. זוהי עלייה של 50% מאז ההערכה הקודמת, שקבעה שהשיעור יהיה אחד ל-150 בקרב ילידי 1994 ומעלה. מה קרה בין 1994 ל-1996?

גנטיקה אינה יכולה להסביר את התופעה, שכן שינויים גנטיים אינם מתחוללים במהירות כזאת. גם שיפור בשיטת האבחון אינו מסביר עלייה כה דרמטית במספר המקרים. זה הזמן להתמקד בגורמי סיכון סביבתיים הידועים בפגיעתם במערכת העצבים וחשודים בתרומתם לשכיחות האוטיזם. 

 

 

(צילום: marg, flickr, למצולמים אין קשר לכתוב)

הנה כמה נקודות למחשבה:
מחקר של UC Davis M.I.N.D. Institute קבע שמרבית מקרי האוטיזם נגרמו על ידי משתנים סביבתיים. מה השתנה בסביבה בין 1994 ל-1996? מה גורם להרבה יותר פעוטות בריאים שהתפתחותם תקינה לסגת לאוטיזם ולהציג תסמינים של זיהום ברעלנים ומחלות סביבתיות?
איזה גורם סביבתי משפיע על ילדים בערך באותו שלב בחייהם? מה משפיע עליהם ללא קשר למוצא ושיוך אתני, על ילדים מערים גדולות או קטנות, מיישובים עירוניים או כפריים, על אלה שיש להם אחאים ועל אלה שלא, על ילדים שהוריהם עשירים ועל אלה שהוריהם עניים או שייכים לכל רובד חברתי-כלכלי אחר? האם ייתכן שהמכנה המשותף הוא חיסונים?
איזה רעלן סביבתי עדיין מצטבר במהירות ברחבי העולם ונודע כגורם לבעיות התפתחותיות? האם זוהי הכספית הנפלטת מתחנות הכוח הפחמיות וממקורות אחרים מעשה ידי אדם?
מתי יבוצע מחקר בשקיפות שתאפשר לגורמים בלתי תלויים לבקר אותו, ובו יושוו נתונים בריאותיים של ילדים שקיבלו חיסונים המכילים תימורסל (חומר משמר המכיל כספית) לנתונים בריאותיים של ילדים שלא נחשפו לתימרוסל? מחקר כזה טרם בוצע וכל עוד המחקרים מתמקדים בגורמים הגנטיים, תימרוסל ממשיך להיות גורם סיכון אפשרי לפגיעה על ידי חיסונים.
כיצד נקבעה רמת הכספית הבטוחה בתימרוסל ללא מחקר? ילדים שמקבלים את כל החיסונים נחשפים לחומר עשרות פעמים במהלך שנות חייהם הראשונות.יתרה מזאת – הסיכון שבכספית מוכפל שמפני שהיא נמצאת בתרכיבי החיסון לצד רעלנים כאלומיניום, פנול, פורמאלדהיד וקרצינוגנים (חומרים מסרטנים) אחרים. מדוע גופי הבריאות מאפשרים זאת?
מי עושה הון כספי מתוכנית החיסונים ההולכת ומתרחבת ומהי מידת השפעתו על מקבלי ההחלטות? העובדה שמי שמנהל את המדינה שלנו ו"דמוקרטיות" אחרות הם בעצם הלוביסטים כבר איננה סוד.
האם יושבים מומחים לבריאות סביבתית בוועדות שקובעות את תוכנית החיסונים?

במהלך 20 השנים האחרונות הילדים האמריקאים היו החולים ביותר על פי רישומי המדינה. הם סובלים ממחלות כרוניות כאוטיזם, סרטן, דלקות מפרקים, סוכרת, אסתמה, אלרגיות, השמנת יתר חולנית, בעיות לב, הפרעות התנהגות וקשב, הפרעה דו-קוטבית ועוד. העלייה בשכיחותן של המחלות שלעיל הופיעה במקביל לעלייה משמעותית בכמות הכספית ורעלנים אחרים שילדים נחשפים אליהם דרך תרכיבי החיסון, כאשר כמות חיסוני הילדים עלתה מ-18 ל-36.

אני, גדעון רז, מטפל בבקליניקת רזי הבריאות באוטיזם מעל שבע שנים, מכיר את הנושא של כילציה (chelation), עברתי השתלמות אצל ד''ר דיטריך קינגהרדט לנושא אוטיזם ומשתף פעולה עם מטפלים נוספים שעובדים בתחום, מכיוון שאף אחד לא יכול להתמודד עם הנושא הזה בעצמו

יותר מדי טונה, יותר מדי כספית

בעקבות בדיקת דגימות טונה, יצאו בארצות הברית המלצות להגבלה קשוחה של האכלת ילדים בדג הזה בשל רמות הכספית הגבוהות שבו. בינתיים פורסם מחקר מיפן המראה כיצד כספית המצויה בחיסונים פוגעת במוח

 את נושא החשיפה המסוכנת לכספית בכלל ואת שיעורה המטריד בדגים בפרט אני מעלה לדיון לעתים קרובות. עכשיו באופן מיוחד אני מרגיש שאני לא לבד בעניין הזה וגם גורמים שמרניים יחסית מפרסמים אזהרות הנוגעות לאכילת דגי טונה בשל הזיהום בכספית שהם נושאים ברקמותיהם.

 

חוקרי Mercury Policy Project (מיזם מדיניות הכספית) מוורמונט, שמטרתו להפחית את החשיפה הסביבתית לכספית, פרסמו מאמר תחת הכותרת "הפתעה בטונה". המאמר מייעץ לבעלי תפקידים בבתי ספר ולהורים לא להגיש בכלל לילדים טונה מסוג אלבקור (טונה ארוכת סנפיר) ולהגביל את צריכת הטונה הבהירה לעד פעמיים בחודש עבור רוב הילדים ולעד אחת לחודש עבור ילדים השוקלים פחות מ-25 ק"ג. נמצא שטונה מסוג אלבקור מכילה פי שלושה יותר כספית מאשר טונה בהירה.

 

כספית מזיקה למוח (צילום: jungmoon, flickr)

 

למה ההמלצות נוגעות לילדים דווקא? כספית היא נוירו-טוקסין, כלומר חומר רעיל למערכת העצבים. היא עלולה לפגוע במוחם המתפתח של ילדים ועוברים.
איך הכספית מגיעה לדגים? תחנות כוח וכבשנים פולטים כספית לאוויר. החומר המזהם יכול לרחף מרחק של אלפי קילומטרים לפני שינשור ויישטף לגופי המים. בגופי המים דגים צוברים את המתכת הרעילה במהלך חייהם ובני אדם עלולים ללקות בהרעלה כתוצאה מאכילת בשר הדגים.
ישנן מדינות בארצות הברית שבהן נשים הרות וילדים מונחים שלא לאכול דגים משום סוג שמקורם במאגרי מים טבעיים וזאת בשל החשש מפני הרעלת כספית.

החוקרים מ- Mercury Policy Project בדקו את רמות הכספית ב-59 דגימות המייצגות שמונה מותגי טונה הנמכרים בבתי ספר בארצות הברית. רמות הכספית בדגים האלה היו דומים לרמות הכספית במוצרי הטונה שנמכרים בחנויות מכולת או בחנויות למזון מהים, אבל הן מטרידות במיוחד מפני שילדים באמריקה אוכלים פי שניים טונה מאשר כל דג אחר.

גורמים בעלי אינטרסים מתחום שיווק הטונה מיהרו לקבול על "ההפחדות" ולציין את היתרונות התזונתיים של הטונה, בין היתר תכולת הסלניום שבה, "שלו יש תגובה חיובית עם הכספית", כך לדברי דיאטנית ממועצת הטונה השייכת לאיגוד הדייגים האמריקאי. לא ציפינו ממנה לאובייקטיביות. אני כמובן טוען שהסיכון לא שווה את הערכים התזונתיים שהטונה מציעה (חלבון רזה, אומגה שלוש וסלניום) בעיקר מפני שאפשר להשיג אותם ממזונות אחרים. באופן כללי אני ממליץ להימנע ממזון מהים, כי כל המוצרים מהים מזוהמים מכדי להיות טובים ובטוחים.

 בישראל טונה משווקת כמזון בריאות, אבל אפילו ב-Ynet פורסמה כתבה המסקרת את המחקר ואת תוצאותיו וכן בעיתונות מיינסטרים אמריקאית כמו ה-Medscape.

ובינתיים ביפן...

 ואם כל זה לא מספיק: מחקר יפני חדש מייחס את הכספית לנזק בחלקים במוח הקשורים לאוטיזם.

במשך שנים כספית נמצאת בתרכיבי החיסונים כחלק מהחומר המשמר תימרוסל, המכיל כמעט 50% כספית אתילית. החומר הוכנס לשימוש ב-1929 מבלי שבוצעו מחקרי בטיחות מספקים. השימוש בחומר המשמר הזה נמשך על אף שבשנות ה-70' עשרה תינוקות מתו בבית חולים בטורונטו לאחר שתכשיר חיטוי המכיל תימרוסל יושם על חבל הטבור שלהם ועל אף שמצטבר גוף מחקרים גדול המצביע על הסיכון הטמון בו.

לאחרונה פורסם מחקר יפני שבחן את ההשפעות הנוירו-טוקסיות (רעילות למערכת העצבים) של חשיפת עוברי חולדות לכספית. חולדות הרות קיבלו זריקות תוך-שריריות של תימרוסל והוולדות נבדקו 50 ימים לאחר ההמלטה. נמצא שבקבוצת הניסוי נותרו שינויים כימיים בהיפוקמפוס. בחלק זה של המוח נצפו רמות גבוהות של המוליכים העצביים סרוטונין ודופאמין. בהתבסס על ממצאים אלה, הסיקו עורכי המחקר:

"ניתוח ביום ה-50 לאחר ההמלטה הראה עלייה משמעותית בסרוטונין בהיפוקמפוס בעקבות מתן תימרוסל ביום התשיעי להיריון. יתרה מזאת, לא סרוטונין בלבד, נמצאו גם רמות גבוהות משמעותית של דופאמין בסטריאטום [חלק השייך לגרעיני הבסיס במוח וקשור למוטוריקה ולתהליכים קוגניטיביים]. תוצאות אלה מצביעות על כך שחשיפה עוברית לתימרוסל גורמת לליקויים קבועים במערכת המונואמינרגית [הקשורה להולכה עצבית על ידי סרוטונין ודופאמין] ולפיכך יש לעשות כל מאמץ למנוע את השימוש בתימורסל."

 ההיפוקמפוס, שהמחקר המתואר לעיל הראה שנפגע, הוא חלק מהמערכת הלימבית במוח. יש לו תפקידים רבים, שאחד מהם הוא הזיכרון לטווח הקצר. לכן אין זה מפתיע שבמחקרים רבים נמצא קשר בין חשיפה לכספית לבין מחלת אלצהיימר.

ההיפוקמפוס קשור גם ליכולתו של האדם "לקרוא" את סביבתו. פגיעה ביכולת זאת תתבטא למשל בסרבול ובקשיים בקריאה ובכתיבה. כספית ומתכות כבדות אחרות נקשרו לקשיי למידה אצל ילדים, כולל קשיי ריכוז, קשיי שפה וקשיים מוטוריים. .
דוח ממשלתי אמריקאי משנת 2003, המבוסס על ממצאים ממיליוני ילדים מחוסנים, מצא קשר ברור בין כספית בחיסונים לבין הפרעות בהתפתחות העצבית אצל ילדים. בנים נפגעים יותר מבנות ונוטים יותר מהן לפיגור בצורות שונות.

וכעת לחלק של האוטיזם: הן ההיפוקמפוס והן האמיגדלה הם מבנים במוח שנראית בהם פגיעה אופיינית אצל אוטיסטים. שני החלקים הללו נוטים להיות מוגדלים, מה שמתקשר למחקר היפני המצביע על פעילות יתר בהם.

בקליניקת רזי הבריאות אני ניתן לאבחן הרעלה בכספית ולקבל תוכנית טיפולית לניקוי הגוף ממנה באמצעים שונים, כולם טבעיים ונטולי כימיקלים.

 

 

קרינה גורמת לא רק סרטן, אלא גם ליים

ליים היא מחלה קשה שהולכת והופכת נפוצה ככל שכדור הארץ מזדהם בקרינה רדיואקטיבית. גם לטפילים ולמתכות כבדות יש חלק במשחק הזה

ברשומה הקודמת שעסקה במחלת ליים תיארתי את התפתחות המחלה ואת הקושי לאבחן אותה בשל ריבוי התסמינים האופייניים למחלות רבות אחרות. הפעם אני רוצה להסביר את הקשר בין ליים לבין חשיפה לקרינה, בעיה שהולכת ומחריפה.

 ב-2005 התחלתי לחקור את הליים ולטפל בחולים. הבחנתי שמיד אחרי קבלת טיפול, המטופלים חלו. הם הרגישו רע במשך יומיים ואז שוב חשו בטוב. התרשמתי שהגוף משחרר קרינה והבנתי שהליים נותן הגנה מפני קרינה. בנוסף, יש עדויות לכך שמתכות כבדות נותנות הגנה מליים ושטפילים נותנים הגנה ממתכות כבדות. נשמע מסובך? בפשטות ניתן לומר שגוף שנחשף לקרינה "ישמח" לאמץ טפיל כמו ליים, וגוף חולה בליים "ישמח" לאמץ מתכות כבדות.

ספירוקטה, החיידק שגורם לליים, הוא חיידק שיכול לחיות בלי דופן תא או עם דופן תא והוא גם החיידק שגורם לעגבת (סיפיליס). בימים עברו טיפלו בעגבת באמצעות המתכת הכבדה כספית.

טפילים וקנדידות מגנים נגד מתכות כבדות על ידי כך שהם סופחים ואוגרים אותן בתוכם, לכן מבחינתי קנדידה היא רק תסמין לנוכחות מתכות כבדות בגוף המטופל או לעלייה בקרינה הסביבתית. בגוף האדם יש מתכות כבדות שהגיעו אליו דרך כספית בסתימות שיניים, זיהום אוויר, אכילת דגי ים וכו'. אם הורגים את הטפיל, המתכת הכבדה משתחררת בחזרה לגוף. אם מנקים את המתכות מהגוף, בסופו של דבר הטפילים יורדים מעצמם או שהגוף מסוגל להילחם בהם.

זהירות, קרינה בגרנד קניון (צילום: Al_HikesAZ, flickr)

יש אנשים שקשה יותר להם לשחרר מתכות. אם האדם נדבק בליים, הגוף נאחז במתכות כי הן מגנות עליו מהליים. היום 10% מהיתושים מעבירים ליים, לכן רוב האנשים נגועים בחיידק, אבל זה לא אומר כמובן שכולם חולים. אלה המצויים בסכנה מוגברת הם האנשים הרגישים לקרינה. הקרינה הסביבתית נמצאת בעלייה מתמדת ויותר אנשים שהיו עמידים בעבר, עכשיו חולים.

 אני מחזק את עמידותו של המטופל בפני קרינה. כאשר חיפשתי בגוגל את הערך radiation and Lyme (קרינה וליים) כדי לראות אם מישהו חושב כמוני, מה שמצאתי היה התייחסות לשכיחות המחלה באזורים הסמוכים לכורים גרעיניים. ילד אחד בעיר ליים שבמדינת קונטיקט בארצות הברית אהב לשחות בנחל. הוא חלה בלוקמיה וקבוצה מתושבי המקום ניסו לתבוע את תחנת הכוח הגרעינית הסמוכה לעיר ואת הרשויות. זה כמובן לא הלך להם.   

במאמר הזה מהאתר Rethinking Cancer מדברים על ליים כמחלה שהיא תוצאה של חשיפה לקרינה, ממש כמו סרטן. האתר מבקר את הרשויות שמזהירות את האזרחים מפני חשיפה לקרציות ומפרסמות נהלים להימנעות מהטפיל והנחיות לזיהוי המחלה, תוך התעלמות מהעובדה שהמחלה נפוצה באזורים מזוהמים בקרינה. בעוד מקובל להתייחס לליים כאל "המחלה החקיינית" מפני שהחולים בה מציגים אוסף גדול מאוד של סימפטומים של מחלות שונות, החל משפעת ומחלות שגרוניות וכלה בדיכאון ובעיות בזיכרון, ב- Rethinking Cancer אומרים שכל התחלואים האלה הם פשוט תוצאה של חשיפה לקרינה. הם כותבים בסארקזם: "ברושור נוסף ומורחב יותר של הקרן האמריקאית למחלת ליים מציע שהדרך הטובה ביותר לשלוט בקרציות היא להשתמש בקוטלי חרקים כמו דורבן, סווין וטמפו. נראה שהסביבה הבטוחה ביותר היא משטחי דשא סינתטי עם שיחים מפלסטיק תחת כיפה רוויה בקוטלי חרקים ובקרינה גרעינית, זוהי אינה סביבת קיום לשום צורת חיים מוכרת."

היתרון של הציוד שבו אני משתמש לטיפול בליים הוא האפשרות לאבחן את המחלה בזמן אמת. יתכן שיש גם חסרונות. מבחינתי תיאוריה כמו שמציג האתר Rethinking Cancer היא באופן כללי בכיוון המחשבה שלי. גם הם וגם אני מזהים את אותו מזהם שצריך להוריד מכדור הארץ – קרינה רדיואקטיבית. לתיאוריה שלי יש השלכות טיפוליות שאני מיישם ושהוכיחו את עצמן. אם צדקתי קלינית וטעיתי בתיאוריית התפתחות המחלה, זהו רק צעד בהתפתחות המדע.

תנו לשמש יד

הייתכן שקרם הגנה נגד שמש מגביר את הסיכון לאלצהיימר? כן, ולאו דווקא בגלל הרעלים שיש בו, אלא בגלל שהוא מפריע לעור לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי החיוניים למוח

זוהי עוד רשומה שאני מקדיש למחלת האלצהיימר, שנראה שמתחילה לתפוס ממדים של מגפה. בארצות הברית אחד מכל שמונה מתוך בבני ה-65 ומעלה חי עם המחלה. על פי התחזיות, תוך 20 שנה המחלה תפגע באחד מכל ארבעה בקבוצת הגיל הזאת. עדיין לא נמצא מרפא לאלצהיימר, אבל זה לא אומר שאתם חסרי אונים, מפני שאפשר להתייחס לפחות לכמה גורמי הסיכון למחלה. גורם סיכון מפתיע אחד הוא קרם הגנה נגד השמש.

 על פי ד"ר מרקולה, שימוש בקרם הגנה עלול להגביר את הסיכון לאלצהיימר מפני שהוא מפריע לגוף לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי (כולסטרול סולפאט). בדרך כלל כולסטרול נתפס כדבר שלילי, אבל יש לו תפקידים חשובים בשמירה על הבריאות. המוח מהווה רק 2% ממשקל הגוף אך מכיל 25% מהכולסטרול המצוי בגוף. לכולסטרול יש תפקיד בהולכה עצבית ולכן מחסור בו עלול לפגוע בתפקוד המוח. לא רק הזיכרון עלול להיפגע, יש סיכונים נוספים כמו דיכאון, נטייה להתנהגות אלימה ולתוקפנות, סרטן ומחלת פרקינסון.

חשיפה זהירה לשמש חשובה לבריאות המוח והגוף כולו

היעדר חשיפה לשמש יכול להוביל למחסור בחומרים שכה חשובים לתפקוד המוח. העור מייצר כמות גדולה של כולסטרול גופריתי, חומר מסיס במים, שמשמש קו הגנה בפני חיידקים ופתוגנים אחרים, שללא קו ההגנה הזה יכולים לחדור לגוף דרך העור. הכולסטרול הגופריתי יכול להיכנס לתאי שומן ולתאי שריר ולכן ניתן להניח שהוא מגן על תאים אלה מפני נזקי גלוקוז וחמצן. בהיעדר כולסטרול גופריתי, עלול להיווצר מצב של אי סבילות ללקטוז, ואז השרירים אינם יכולים לעבד גלוקוז כ"דלק". כתוצאה מכך תאי השומן נאלצים לאחסן יותר שומן על מנת לספק אנרגיה לשרירים. כך נצבר שומן מיותר.
בנוסף, כאשר יש בגוף מספיק גופרית היא עוזרת במניעת תהליכים דלקתיים.
התהליכים שהוזכרו לעיל נכונים לא רק לתאי שומן ושריר, אלא גם לתאי המוח ובעצם לכל התאים בגוף.

כל התאים בגוף עטופים במעטה חיצוני שגופרית היא חלק חשוב ממנו. משמעות הדבר, שמחסור באספקת הגופרית עלול להותיר את תאי המוח חשופים לסיכון מוגבר לאלצהיימר.

מחקר מראה שרמות הכולסטרול בסרום וכן היכולת לסנתז כולסטרול קשורות ביחס הפוך להידרדרות מנטלית אצל זקנים. מחקר אחר השווה חולי כולסטרול עם קבוצת ביקורת שוות גיל ומצא שרמות הכולסטרול מסוג LDL בסרום של החולים היו נמוכות יותר.

כאמור, שימוש יתר בקרם הגנה לא רק מפריע לייצור כולסטרול גפריתי, אלא גם לייצור ויטמין D. קיים קשר בין רמות נמוכות של ויטמין D לבין תוצאות נמוכות במבחנים קוגניטיביים. חוקרים מאמינים שרמות נאותות של וטימין D מגבירות את כמותם של כימיקלים חשובים במוח ומגינות על תאי המוח. ייתכן גם שוויטמין D מגן מפני אלצהיימר תודות לתכונותיו נוגדות הדלקת ותכונותיו המחזקות את המערכת החיסונית.

לאור כל הנאמר לעיל נראה שחשוב להיחשף לשמש, אבל צריך לעשות זאת בזהירות. קודם כל יש לוודא שאזור הפנים והעיניים מוגן בקרם הגנה בריא ובכובע. שאר הגוף יכול להיות חשוף עד לשלב שבו הוא מתחיל לקבל גוון ורוד קל. אז צריך לסיים את החשיפה. משלב זה והלאה הגוף גם לא מייצר יותר ויטמין D. ויטמין D שמיוצר בגוף עדיף על ויטמין D כתוסף.

מזון שיכול להועיל למוח הוא שמן קוקוס. המוח מייצר אינסולין עבור עצמו על מנת להפוך גלוקוז לאנרגיה שלה הוא זקוק. אולם, מחקרים חדשים מראים שהמוח עלול להפוך ל"סוכרתי", כלומר   עמיד לאינסולין וללא היכולת להפוך גלוקוז לאנרגיה, מה שמוביל למצב של הרעבה העלולה להסתיים בניוון של המוח. ניוון כזה, אטרופיה, הוא מה שקורה לחולי אלצהיימר. שמן קוקוס מספק למוח חומרים שנקראים קטונים. הקטונים הם מזון למוח. שתיים עד ארבע כפיות של שמן קוקוס ביום יעשו את העבודה. מומלץ להתחיל בהדרגה וליטול את השמן עם הארוחה.

טיפים נוספים להתגוננות מפני אלצהיימר:

להגביל את צריכת הפרוקטוז ל-25 גרם ביום. הפרוקטוז רעיל למוח וגם מפריע לכבד לייצר כולסטרול.
לשמור על רמות אינסולין נמוכות מ-3 (בצום). זאת על מנת למנוע עמידות לאינסולין.
להקפיד על צריכת B12, שנמצא בעל קשר חיובי לשמירה על הזיכרון.
לצרוך תזונה עשירה בפולט (חומצה פולית) ובאומגה 3.
להימנע מכספית.
להימנע מאלומיניום.
לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע.
להימנע מחיסון נגד שפעת המכיל כספית ואלומיניום.
לאתגר את המוח על בסיס יומי.
להימנע מתרופות אנטי-כולירגניות ומסטטינים.

הסתימות הופכות את מרפאת השיניים למקום מסוכן

הכספית שמכילות הסתימות הדנטליות מגיעה לסביבה ולגוף האדם וגורמת לזיהום ולמצבי חולי רבים וחמורים

ברשומה הקודמת המלצתי על מאמר של ארגון IAOMT וגם הפעם אני מעביר הלאה את הידע שהם מפיצים. תחת מאמר נוסף, שכותרתו "השפעות הרעילות של סתימות דנטליות מכספית על הסביבה ועל בריאות האדם" נמנים האופנים שבהם כספית משימוש דנטלי מזהמת את הסביבה, הדרכים שבהן נפגע גופנו מהכספית והמלצות לצמצום הנזק.

הסתימות מכילות 45 עד 55 אחוז כספית מתכתית, שהיא נוירוטוקסית, רעילה למערכת העצבים. לפי הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה (EPA), בפיותיהם של האמריקאים יש 1,000 טון כספית. כספית דנטלית מהווה 14% מכספית בשימוש ביתי בשנה.
החששות מהשימוש בכספית עלו מיד כאשר החל השימוש בה בראשית המאה ה-19. כיום גם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) והנציבות האירופאית (EC) בודקים את הסיכונים הבריאותיים הקשורים לסתימות כספית. ממשלות נורווגיה, שוודיה ודנמרק כבר אסרו את השימוש בחומר. בגרמניה ובקנדה אסרו על השימוש בו לנשים הרות. ממשלות צרפת, פינלנד ואוסטריה המליצו על שימוש בחומר חלופי עבור נשים הרות. בינתיים ממשיכים להתפרסם מחקרים על נזקי הכספית הדנטלית לגוף האדם ולסביבה.

סכנה במרפאת השיניים (צילום: sj_sanders, flickr)

המסמך מתאר דרכים שבהן הסתימות הדנטליות מזהמות את הסביבה: מי שפכים ממרפאות שיניים, הפרשות של בני אדם שיש בפיהם סתימות כספית, שריפת גופות של אנשים שבפיהם סתימות כספית, אדי כספית ממרפאות שיניים.

בהתאם, הכספית משפיעה על האדם במספר דרכים:

הכספית מסוכנת לנשים הרות, לעוברים ולתינוקות. זאת הסיבה שבמספר מדינות נמנעים משימוש בסתימות כספית עבור נשים הרות. באותה הרוח, יש מחקרים הממליצים להימנע משימוש בסתימות כספית עבור ילדים. הכספית עוברת את השליה ומגיעה גם לחלב האם. חשיפה לכספית נקשרה לאוטיזם.

הכספית מסוכנת לכלל האוכלוסייה. גוף מחקרים עשיר מרחבי העולם מצא קשר בין סתימות כספית לשורה ארוכה של מחלות: תפקוד לקוי של המערכת החיסונית, טרשת נפוצה, מחלות של הכליות, תסמונת כאב כרוני, אלרגיות, בעיות פריון, מחלות לב וכלי דם, ספיגת מתכות כבדות במוח, מחלת לו גריג (ניוון מוטורי), אלצהיימר, עמידות לאנטיביוטיקה, אובדן שמיעה ועוד מצבי חולי רבים.

הכספית פוגעת ברופאי שיניים ובעובדי מרפאות שיניים. אנשים אלה חשופים לכספית באופן מיוחד ומחקרים מצביעים על סכנות בריאותיות שמאיימות עליהם עקב חשיפה זאת.

בנוסף לנתונים האלה יש לזכור שמסיבות גנטיות אנשים מסוימים מתקשים לפנות כספית מרקמות הגוף שלהם (על כך כתבתי ברשומה הקודמת) וכן ישנם אנשים האלרגים לכספית. קיים מתאם בין כמות הסתימות בפה ומשך הזמן שהן שם לנטייה לתגובה אלרגית לכספית. עבור שתי הקבוצות הללו – המתקשים לפנות כספית והאלרגים – הכספית מסוכנת במיוחד. ההיפגעות מהכספית מושפעת מגורמים רבים נוספי, כמו כמות הסתימות בפה, מין, צריכת חלב ואלכוהול ועוד.

מחברי המאמר מציינים חלופות לכספית כמו חרסינה, סגסוגות של זהב ותרכובות אחרות. גם עם עדיין משתמשים בכספית, יש דרכים לצמצם את הסכנות הכרוכות בה ולמנוע את חדירתה הבלתי מבוקרת לסביבה.

סתימות כספית – רעל בתוך הפה

הסכנות שאליהן חשופים אנשים שבשיניהם סתימות כספית ידועות כבר יותר ממאה שנים. למרות זאת רוב רופאי השיניים ממשיכים להשתמש בחומר הרעיל

אחד מהמזהמים הסביבתיים המסוכנים והנפוצים ביותר הוא כספית. על אף שהאדם מודע לרעילותה כבר מראשית המאה ה-19, היא עדיין משמשת להכנת סתימות דנטליות, שמביאות את הסכנה הישר לתוך הפה של כולנו. עסקתי בנושא לא פעם וכעת אני ממליץ על מאמר מטעם האקדמיה הבינלאומית לרפואת הפה וטוקסיקולוגיה (IAOMT), המפרט את ההיסטוריה של סתימות הכספית ואת הסכנות שהן אוצרות בחובן.

סתימות שיניים עשויות מכספית נכנסו לשימוש לראשונה בתחילת המאה ה-19. כבר אז הן היו שנויות במחלוקת מפני שידעו שכספית היא חומר רעיל. הטענה היחידה לטובת הסתימות היא שכמות הכספית בהן כה קטנה, שאינה יכולה להזיק לאיש. אך עם הזמן התברר שהכספית המשתחררת מהסתימות מצטברת בגוף בכמויות משמעותיות ועוברת גם מהאם לעובר. חשיפה זו לכספית גורמת נזק, והיום יותר ויותר רופאי שיניים ורופאים אחרים, חוקרים ופעילים נוספים הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להשליך את סתימות הכספית לפח האשפה של ההיסטוריה.

סותמים במקום אחד, מזיקים במקום אחר (צילום: brillenschlange, flickr)

אלכימאים מסין ומאירופה הוקסמו מהכספית, המתכת היחידה שנמצאת במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר ויכולה להתאדות בטמפרטורות מתונות. הם ידעו שבכפית יכולות להתמוסס אבקות של מתכות אחרות. שיטות אירופאיות לשימוש במשחת פירורי כסף מומסים בכספית כאמצעי דנטלי הובאו לאמריקה על ידי האחים קרואוקור בערך בשנת 1830. עם הזמן, לשיפור איכות הסתימה, הוסיפו לתערובת בדיל, אבץ ונחושת. התערובת לא השתנתה במאה השנים האחרונות.

המלחמה בסתימות הכספית החלה מראשית ימיהן. ההשפעות של הרעילות, ביניהם שטיון (דמנציה) ואובדן שליטה מוטורית, היו מוכרות היטב במאה ה-19 ורופאי שיניים רבים התנגדו לשימוש בחומר כה מסוכן בפיותיהם של אנשים. אולם החלופה היחידה באותם זמנים הייתה זהב, כך שהסתימות המוכרות היו חומר השחזור היחיד הזמין לציבור הרחב. אז כמו היום החולים לא הראו תסמינים של הרעלה חמורה בעזבם את מרפאת השיניים, כך שלא נראה שיש בעיה והשימוש בסתימות הכספית התרחב. ב-1859 התפרקה האגודה האמריקאית של רופאי השיניים שהתנגדה לשימוש בחומר בעוד התומכים בשימוש בו הקימו את האיגוד האמריקאי הדנטלי. ארגון זה מוביל את תחום רפואת השיניים בארה"ב עד היום ועומד איתן בתמיכתו בסתימות הכספית.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת היה ניסיון נוסף להילחם בסתימות הכספית, אך הוא גווע עם מלחמת העולם השנייה. מחברי המאמר אומרים שהיום אנו בפתחה של מלחמה שלישית בסתימות הכספית. המלחמה נפתחה למעשה בשנות ה-70, כאשר שיטות מודרניות זיהו נוכחות של עקבות כספית בגוף. מאז הצטבר גוף ידע מוצק המבסס את הטענות שהסתימות רעילות. הטענות העיקריות:

סתימות משחררות כמות ניכרת של כספית;

הכספית מהסתימות נודדת לרקמות ברחבי הגוף והיא המקור הגדול ביותר של נטל הכספית על הגוף;

הכספית מהסתימות חוצה את השליה ומגיעה גם לחלב האם כך שהתינוק נחשף לחומר לפני הלידה ואחריה;

שינויים גופניים שליליים מתרחשים כתוצאה מחשיפה זאת במערכת החיסונית, בכליות, במערכת הרבייה ובמערכת העצבים המרכזית כמו גם בפלורת הפה והמעי.

המאמר של IAOMT מקדיש פרק לכל אחת מארבע העבודות שנמנו לעיל. פרק נוסף מוקדש לסכנות שאליהן חשופים רופאי שיניים המשתמשים בסתימות כספית. פרק אחר, מעניין במיוחד, דן ברעילות עצבית (נוירוטוקסיות) ובקשר למחלת אלצהיימר. מצוטט שם מחקר שהשווה רמות של חומרים שונים במוחותיהם של חולי אלצהיימר לאלה שבמוחותיהם של אנשים בריאים ושל חולים במחלות פסיכיאטריות (בנתיחה לאחר המוות). אצל חולי אלצהיימר היו רמות גבוהות של כספית ברקמת המוח. מחקר אחר השווה את רמות הכספית בדם וגם שם נמצאו רמות גבוהות של החומר אצל חולי אלצהיימר.

מחקר נוסף מתייחס לחלבון בשם apolipoprotein–E המצוי במוח ואחראי על פינוי רעלים. לחלבון זה כמה תצורות הממוספרות בספרות. מי שהגנוטיפ שלו הוא apo-E4/4, כלומר ירש משני הוריו את התצורה apo-E4, יש סיכוי רב יותר שיחלה באלצהיימר בגיל צעיר יחסית. apo-E4 יעיל פחות ממקביליו בפינוי מתכות כבדות. האם רופאי השיניים יודעים מהו הגנוטיפ של לקוחותיהם לפני שהם מכניסים את סתימות הכספית לפיותיהם?

מחקר נוסף שמוזכר במאמר מראה כיצד מינונים נמוכים מאוד של כספית כלורידית גורמים לחלבונים מסוימים באקסונים (האיבר בתא העצב שמעביר פולסים חשמליים, כלומר מידע, לתאים אחרים) להתפרק. לא צריך להיות מדען של מערכת העצבים כדי להבין עד כמה החומר הזה מסוכן למי שמביא אותו קרוב כל כך וזמין כל כך לאברים חיוניים בגופו.

הגוף כאנטנה

ככל שהגוף שלנו מזוהם יותר במתכות כבדות, כך השפעתה השלילית של קרינה אלקטרומגנטית חזקה יותר. החדשות הטובות הן שיש מה לעשות

מכיוון שהגוף, כמו אנטנה, פולט וקולט אינפורמציה, אנו פגיעים במיוחד לקרינה ממכשירים ומאנטנות סלולריים אם יש בגופנו מתכות כבדות. אפילו לפני המצאת הטלפונים הסלולריים, אנשים עם סתימות ממתכת או מזהב קלטו בפה שלהם שידורי רדיו.

מכיוון שאנחנו מעין מתקני קליטה חיים, המתכות הכבדות בגופנו מגבירות (amplify) תסמינים. מידת הפגיעות מתדרים סלולריים תלויה ברמת הרעילות שאליה נחשפנו. המתכות הכבדות מחלישות אותנו בכך שהן משחררות תדרים שמשפיעים על אברינו ויוצרות שינויים ביוכימיים מזיקים. לדוגמה, מי שברקמת המוח שלו הצטברו מתכות רעילות, נפגע יותר מאחרים מקרינה סלולרית, שיכולה בבוא העת לגרום לחיידקים להיות פעילים יותר ולייצר עוד מיקוטוקסטינים מסוכנים. הדבר יכול ליצור מעגל קסמים בין החיידקים והמתכות בגוף לבין החשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, מה שעלול להתבטא ברגישות-יתר. התוצאה היא, למשל, תחלואה רבה יותר בזיהומים כרוניים. בהמשך עלולים להתפתח או להחמיר מצבים כמו עייפות כרונית, כאבים כרוניים ופיברומיאלגיה.

אנחנו נפגעים יותר מקרינה ככל שאנו חשופים יותר לזיהום ממתכות כבדות (צילום: dee_, flickr)

מחקרו של ד"ר יושיאקי אומורה (מייסד ה-BDORT) מראה שככל שהמערכת מזוהמת יותר במתכות כבדות - מסתימות כספית, אכילת דגים מזוהמים, מגורים בקרבת שפכים של מפעלים הפועלים על פחם וכו' - כך הגוף הופך יותר ויותר למעין אנטנה שמרכזת קרינה והופכת אותה להרסנית במיוחד.

ד"ר רוברט בקר, בספרו Cross Currents, מסביר שאם חושפים תרבית חיידקים לשדות אלקטרומגנטיים אבנורמליים, החיידקים "חושבים" שהם הותקפו על ידי מערכת החיסון ומתחילים לייצר יותר רעלנים כתגובת הגנה.

יש מה לעשות!

מינרלים בטוחים שחודרים לתאים עשויים להגן על הגוף מפני הקרינה. הנה עוד כמה הצעות להתנהגות בריאותית שתצמצם נזקים:

תזונה נאותה

פעילות גופנית

ניקוי רעלים (דיטוקס) כל שלושה עד שישה חודשים

שינה מספקת וטובה. אפשר להיעזר במלטונין שאינו רעיל (מתאים גם עבור ילדים אוטיסטים עם בעיות שינה)

חשיפה נאותה לשמש

שימוש באצות כלורלה וספירולינה ובטיפולי ביקום ורייף כדי לנקות קרינה מהגוף ולחזק את העמידות שלו

הפחתת צריכת הקופאין

בדיקה וטיפול בטפילים כמו קנדידה ואחרים

בירור מעמיק של הימצאות מחלת ליים – בדיקות מעבדה נותנות פעמים רבות תוצאה שלילית מוטעית, ועדיף להיעזר בבדיקות ביקום-ביקומד האמינות יותר

הוצאת סתימות כספית אצל רופא שיניים אשר מבין שזה חשוב ויודע איך לעשות זאת, בליווי של מטפל מנוסה בהוצאת מתכות מהגוף, גם לפני וגם במשך חודשים לאחר סיום התהליך. נדרשת לכך סבלנות – הוצאת 10 סתימות נמשכת שנה

שימוש בפורמולות הומיאופתיות לאחר הוצאת הסתימות

יסודות הרפואה האנרגטית (רפואת תדרים)

מזה זמן אני חולק איתכם את דעותיי בנוגע לסוגיות רפואיות שונות, עם גלישה פה ושם לאפשרויות טיפוליות. הגיע הזמן להכיר מעט את הדרך שבה אני תופש פילוסופית את הגוף ואת כלי העבודה שלי

רפואה אנרגטית מניחה שתחלואה מתחילה בהפרעות באנרגיות הגוף ובשדות האנרגיה בגוף, ושאפשר לטפל באמצעים אנרגטיים שונים באותם שדות ולהחזיר את האיזון (ההוֹמֵאוֹסְטָסִיס).
אני די מסכים עם ההגדרה הזאת, אבל לדעתי החיים מורכבים יותר ואי אפשר להניח שבאמצעות הכלי הזה בלבד ניתן לפתור את כל הבעיות. כספית, לדוגמה, נושא שכתבתי עליו לא מעט מאז שפתחתי את הבלוג, אפשר להניע, אפשר לתת לגוף כלים טובים יותר להתמודדות איתה. מלבד טיפול אנרגטי, כדי להיפטר מהכספית חייבים בנוסף לספק חומר (שגם לו יש תכונות אנרגטיות), שיקשור את הכספית ויסלק אותה מהגוף. לסילוק הכספית מהגוף קיימות שתי קטגוריות של חומר: אצת הכלורלה ומספר חומרים מבוססי גופרית שאחד מהם הוא MSM.

(איור: x-ray delta one, flickr)

מספר פעמים העליתי את השאלה, איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו כל כך?

בגוף יש למעלה מ-10 טריליארד תאים, בכל תא מתרחשות כמאה אלף ריאקציות כימיות בכל שנייה. הדבר הזה קורה כמעט ללא דופי כל הזמן וכל הריאקציות מסונכרנות להפליא! הסנכרון מתרחש לא על-ידי היזון חוזר כימי אלא על ידי היזון חוזר אנרגטי! הגוף יודע לגבי כל תא איזה גן לכבות או להפעיל ומתי. התהליך הזה נקרא מתילציה (או מיתול, methylation). גם כאן נדרשים חומר (מתיל, HC3) ואנרגיה. במתילציה הגוף מדביק על הגן את מולקולת המתיל כדי שהגן לא יפעל, או מסיר מהגן את המולקולה כדי שהוא כן יפעל. משמעות הדבר היא שאני יכול באמצעות כלים אנרגטיים לנסות להשפיע על תהליך המתילציה, אבל אם לא יהיה די מתיל בגוף לא יהיו תוצאות. גם כאן, כאשר מדובר בחומרים לריפוי, אני משתמש שוב בכלורלה ומתילקולבולומין.

הימצאותם של שדות אנרגטיים בגוף נחקרה באוניברסיטאות בארצות הברית ובגרמניה כבר לפני מאה שנה.

בספר The Body Electric: Electromagnetism And The Foundation Of Life ("החשמל הגופני: אלקטרומגנטיות ויסודות החיים") ד''ר רוברט בקר מתעד את ממצאיו של השפעות של זרם חשמלי חלש ביותר על איחוי עצמות וריפוי פצעים.

השדות האלקטרו-מגנטים והאנרגיות המעודנות (subtle energies) שבגוף האדם הם אולטרה עדינים וקשה ביותר להגיע למסקנות "מדעיות" לגבי האופן שבו הם מתפקדים, אבל אין היום ספק, לפחות אצל ביו-פיזיקאים, לגבי קיומם ולגבי העובדה שהם בעלי תפקיד ביולוגי.

ברפואת העולם ההיסטורית יש ביטויים שונים לשדות אנרגטיים: מרידיאנים לפי הרפואה הסינית, צ'קרות לפי המסורת ההודית ומרפאים (הילרים) מכל הסוגים. במערב, ובמיוחד במאה השנים האחרונות, התחום הזה הוזנח ואף דוכא לטובת רפואת הסמים (תרופות). בעקבות מה שקורה בארץ היום, אני מרגיש חופשי להגיד שהקפיטליזם הוציא את האנרגיה גם מהרפואה וגם מבני האדם.

בכל אופן, לעולם האנרגטי יש מגוון כלים להשפיע על תהליך הריפוי. חשוב להבין שאנרגיה היא גם מחשבות, או, כמו שד''ר מגיד עלי אוהב לכנות "מחשבות רעילות" (toxic thoughts) בהתייחסו להיבט השלילי שלהן.

הכלים שבהם אני משתמש הם מכשיר הביקום (BICOM) והתוכנה ביקומד (לקידוד אלקטרו-מגנטי של חומרים הומיאופתיים, מזונות ומזיקים שונים), מכשיר ה-Rife, שיטת "מוח אחד", שיטת EFT שהפכה להיות מאד פופולרית בארץ, ואני עצמי, שעוד יותר קשה להגדיר משאר הכלים. בהמשך אשתדל לפרט את האיכויות והמגרעות של כל אחד מאלה.

המחלה הוורודה והמציאות האפורה

"המחלה הוורודה" פגעה קשות בילדים בין שנות ה-'20 לשנות ה-50' של המאה הקודמת. היום ידוע שהנפגעים היו כאלה הרגישים במיוחד לכספית. מחקר חדש מראה שבקרב צאצאיהם קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של הפרעות מהקשת האוטיסטית

באתר Age of Autism, שאליו אני חוזר מדי פעם, התפרסמה סקירה של עבודת מחקר חדשה שמחזקת את העדויות לקשר בין חשיפה לכספית לבין הפרעות אוטיסטיות. הפעם מדובר ברגישות תורשתית, שלפני כמה עשורים באה לידי ביטוי במחלה רב-מערכתית חמורה שכונתה "המחלה הוורודה", והגורם לה היה תכשירים רפואיים מכילי כספית.

כמו במקרה של האוטיזם, לקח זמן עד שהבינו שהמחלה הוורודה קשורה לכספית (צילום: graibeard, flickr)

הולכות ומצטברות העדויות המדעיות לכך שאוטיזם קשור לחשיפה לכספית. המחקר הנוכחי בדק את החיבור בין תורשה לבין חשיפה ידועה לכספית – "המחלה הוורודה". "המחלה הוורודה", שמוכרת גם כאקרודיניה (רעלת כספית) של ילדים הייתה מחלה מסתורית שפגעה בילד אחד מכל 500 ומקורה היה אבקות שניתנו לתינוקות בשלב צמיחת השיניים וכן תרופות נגד תולעים שהכילו כספית, עד שנאסר השימוש בהן בשנות ה-50'.

עברו שנים עד שהובן הקשר בין התכשירים למחלה. במאמר שפורסם ב-1949 נמנו השפעותיה של "המחלה הוורודה", שכללו הפרעות לב וכלי דם; הפרעות רגשיות, ביניהן דיכאון, אפתיה, עצבנות תאבון לא תקין, אובדן סקרנות ונדודי שינה; בעיות במערכת העצבים, ביניהן חולשת שרירים, נטייה לחבוט את הראש, לרקוע ולהתכופף, ועוויתות; בעיות עור; בעיות מטבוליות שכוללות בין היתר אובדן משקל והגדלה של הכבד; מחלות אנדוקריניות; בעיות עיכול, כגון הקאות, שלשולשם ועוויתות מעי; בעיות דם.

כמו אוטיזם, גם "המחלה הוורודה" נחשבה מסתורית והיו דעות רבות בנוגע לגורם לה. לקח הרבה זמן עד שהבינו שהטריגר הוא גורם חיצוני – תרופות.

מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Toxicology and Environmental Health בוחן מחדש את המחלה. לדברי החוקרים מה שגרם לילדים מסוימים להיפגע התגלה כרגישות ייחודית לכספית. החוקרים מציינים שגם לגבי הפרעות מהקשת האוטיסטית (ASD) קיימת הנחה שהגורם להן הוא כספית. בדומה ל"מחלה הוורודה" רק חלק מהילדים הנחשפים לכספית מפתחים ASD.

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם בקרב ילדים בעלי רגישות יתר לכספית (כאלה ששרדו את "המחלה הוורודה") קיים סיכון רב יותר להולדת צאצאים עם ASD.

522 בני אדם שאובחנו בילדות עם "המחלה הוורודה" מילאו שאלונים בנוגע לבריאות צאצאיהם. שכיחותן של הפרעות כגון בעיות קשב וריכוז, אפילפסיה, תסמונת ה-X השביר ותסמונת דאון הושוותה לשכיחותן באוכלוסייה הכללית. התוצאות הראו ששכיחות ה-ASD בקרב נכדיהם של שורדי "המחלה הוורודה" היא 1 ל-22, גבוהה בהרבה (פי שבע בערך) משכיחותן של הפרעות אלה בקרב האוכלוסייה כללית, שעומדת על 1 ל-160. התוצאות תומכות בהשערה שרגישות לכספית עשויה להיות גורם סיכון תורשתי להפרעות מהקשת האוטיסטית.

הממצאים האלה שוב מחזירים את הפוקוס לכספית ולחומר המשמר תימרוסל המשמש בתעשיית התרופות ובחיסונים. בספר The Age Of Autism: Mercury, Medicine and a Manmade Epidemic ("עידן האוטיזם: כספית, רפואה ומגיפה מעשה ידי אדם"), כותבים המחברים דן אולמסטד ומארק בלקסיל על השפעותיה הערמומיות של הכספית על דורות של קורבנות שלא חשדו בדבר, כולל אלה שלקו ב"מחלה הוורודה", ועל הקשר שלה לכספית והדמיון בינה לבין אוטיזם.

הם אומרים שנקודות השונים בתסמינים של שני המצבים קשורים לסוג הכספית. ב"מחלה הוורודה" הכספית פגעה בעיקר בגוף ואילו הכספית המתילית מגיעה למוח.

הכספית אינה גורמת רק לאוטיזם אלא לבעיות בריאות נוספות, חלקן חמורות מאוד. כולנו חשופים לכספית מפני שהיא פשוט נמצאת בסביבה ויכולה להגיע לגופנו דרך מזון מהים, פליטות אדים ממפעלי תעשייה מסוימים, חומרי הדברה, סתימות בשיניים, חיסונים ועוד. אלה שהגנטיקה שלהם גרמה להם להיות רגישים המיוחד לכספית צפויים להיפגע יותר.

מתכות כבדות ומחלות כבדות

כולנו חשופים למתכות כבדות בשל זיהום סביבתי. שורה של מחקרים מראה כיצד הן מגבירות את הסיכון למחלות קשות. הסיכון מוכפל כאשר אנו נחשפים במקביל למתכות מסוגים שונים

סרטן וסוכרת הן שתי מחלות שלמרבה הצער שיעוריהן באוכלוסייה עולים ללא הפסקה ולא במקרה הן מעסיקות אותי מאוד כמטפל. האם יש קשר בין השתיים מעבר לנתונים הסטטיסטיים המבהילים? על פי מאמר שפורסם באתר הרפואי IMVA, קיים קשר כזה.

רופאים יודעים שקרינה גורמת לסרטן. כולנו חשופים לקרינה. האם קרינה וחשיפה למתכות כבדות משפיעות גם על סוכרת ועל מחלות קשות אחרות?

הומר סימפסון והאורניום

כ-80% מהחולים בסרטן הלבלב סובלים מאי סבילות ללקטוז או מסוכרת. העובדה הזאת גרמה לחוקרים מתחום הרפואה להעריך שמחלת הסרטן גורמת לסוכרת וכן שהתנאים הקשורים להיווצרות סוכרת מגדילים את הסיכון לחלות בסרטן הלבלב. מחקר רחב היקף של האיגוד הרפואי האמריקאי מ-2005 מציע שסוכרת עלולה להגביר את הסיכוי לחלות בסוגים שונים של סרטן ואף למות מהמחלה.

האפידמיולוגית הקנדית ד"ר רוזאלי ברטל טוענת שאורניום מדולדל (DU), מתכת כבדה המשמשת בתעשייה ושונה מאורניום מועשר, רעיל מאוד לבני אדם – הן בשל תכונותיו הכימיות והן בשל הקרינה שהוא פולט. מחקר חדש מאוניברסיטת אריזונה מאשר שתאים שנחשפו לאורניום יקשרו אליהם כימית את המתכת הזאת. אורניום וזרחן נוטים להתרכב יחד. בדנ"א ובמיטוכונדריה (אבר בתא) יש הרבה זרחן, כך שהאורניום הופך לפצצה מתקתקת שחודרת לדנ"א ולמיטוכונדריה. לנזק שגורם האורניום מצטרפת הכספית, גם היא מתכת כבדה שתוקפת את קשרי הגופרית.

מתכות כמו ברזל, כספית, ארסן, עופרת וכנראה גם אלומיניום ממלאות תפקיד בהרס תאי הבטא, התאים בלבלב שמייצרים אינסולין, על ידי כך שהן גורמות לתגובה אוטו-אימונית לאחר שנקשרו לתאים בלבלב. ממחקרים ידוע שכימיקלים ותרופות עלולים לגרום למצב זמני של סוכרת תלוית אינסולין.

חשיפה סימולטנית לכספית ולאורניום גורמת לעלייה ברורה בנזק לכליות בהשוואה לחשיפה לכל אחת מהמתכות האלה בנפרד. המבנה הכימי של האינסולין ושל הקולטן שלו בתאים הופכים אותם ל"מטרה" נוחה מבחינה כימית עבור כספית ועופרת. אם כספית נקשרת למולקולת האינסולין היא מפריעה לה למלא את תפקידה בגוף. במצב של Nephrotoxicity, כשל בתפקוד הכליה בשל חשיפה לרעלים, יחד עם נמק באבוביות הכליה (tubules ) הסמוכות, גדל משמעותית במקרה של חשיפה כפולה לאורניום ולכספית. על פי סקר קנדי מ-2007 מספר המקרים החדשים של כשל כליות עלה ב-114 אחוזים. שיעור מחלות הכליה גדל בקצב מהיר גם בהודו. הגיל הממוצע של חולי הכליות בהודו שזקוקים לדיאליזה הוא 42-32 לעומת 63-60 במערב.

הכספית, הלב והלבלב

דגים נחשבים מרכיב חיוני בתזונה, אבל הכספית שמזהמת את גופם מבטלת את התרומה החיובית מפני שהיא חושפת את האדם לסיכון מוגבר למחלות לב ולפגיעה בלבלב

בדרך כלל אני כותב על כספית בהקשר של פגיעה במערכת העצבים המרכזית אצל ילדים ועוברים, בעיקר בהקשר של אוטיזם. כדאי לזכור שחשיפה לכספית מסוכנת גם למבוגרים ופוגעת במערכות גוף נוספות. הנה שני מחקרים שמלמדים על פגיעה בלב ובכלי הדם ובתאים בלבלב שאחראים על ייצור אינסולין.

הדגים משמשים כסוכנים שמעבירים זיהום מהים אל גוף האדם (צילום שלט: Leo Reynolds, flickr)

על פי מחקר שפורסם בכתב העת לבריאות סביבתית Environmental Health Perspectives, רמות גבוהות של כספית מתילית בדם עלולות לעכב פעילות של אנזים שעוזר במניעת טרשת עורקים.

בטרשת עורקים מצטבר פלאק לאורך דפנות העורקים, מה שיכול לגרום להקשחתם ואף לחסימתם. מצב זה יכול להוביל להתקף לב ולבעיות לב נוספות. על פי המחקר, אכילת כמויות גדולות של מזון מן הים שמכיל כספית עלולה להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

דגים נחשבים לרוב למרכיב חיוני בתזונה. אולם, המחקר מצביע על קשר בין אכילה מרובה של מזון מהים, בעיקר פריטים שבהם ריכוז גבוה של כספית מתילית, לבין סיכון מוגבר למחלות לב. הממצאים התגלו בקרב אוכלוסיות מסוימות, ביניהן ילידים אמריקאיים, שבהן נפוצה אכילה מרובה של מזון מהים.

כספית מתילית היא חומר מזהם שקיים הן בגוף והן בסביבה. בגופם של מינים מסוימים של דגים קיימות רמות גבוהות של החומר ובני האדם חשופים במיוחד לכמה מהדגים הללו. הבעיות העצביות וההתפתחויות שנובעות מכך כבר ידועות, וביניהן הפרעות קשב וזיכרון, מציינים החוקרים. מוכרות פחות ההשפעות על הלב ומחזור הדם. הכספית המתילית עלולה, למשל, להשפיע על קצב הלב ולחץ הדם. השפעות אלה יכולות לבטל את היתרונות התזונתיים שבאכילת דגים.

עדיין לא ברור לחלוטין כיצד הכספית משפיעה על כלי הדם והלב. במחקר שנעשה על אנשי אינואיט ("אסקימואים") בקנדה מספקת עדות לפגיעה, מכיוון שהאינואיט ניזונים בעיקר מאוכל שמקורו בים וחשופים במיוחד לכספית מתילית. החוקרים בדקו את ריכוז הכספית בדמם של האינואיט ואת פעילותו של האנזים הנקרא פאראוקסונאז (paraoxonase). בדיקות מעבדה הראו שכספית מפריעה לפעילות האנזים. פאראוקסונאז נחשב מגן מפני מחלות כלי דם מפני שהוא מפרק שומנים מחומצנים שמשפיעים על רמות הכולסטרול "הטוב" והכולסטרול "הרע".

החוקרים בדקו בנוסף את רמות הסלניום בדם. סלניום הוא מרכיב נפוץ במזון מהים שנחשב מגן מפני הרעלה בכספית. רמות הסלניום אכן נמצאו קשורות לרמה גבוהה של האנזים פאראוקסונאז.

מחקר אחר, הפעם מטייוואן, שהתפרסם ב-2006, הראה שתרכובות של כספית המצויות במזון מהים פוגעות בתאים האחראים על ייצור אינסולין בלבלב. החוקרים חשפו תרביות של תאים מייצרי אינסולין לכספית מתילית. הם השתמשו בריכוזים זהים לאלה שלהן חשופים צרכני דגים שפועלים לפי המלצות מנהל המזון והתרופות האמריקאי. חשיפת התאים לכספית גרמה למות תאים ולחוסר תפקוד שלהם.

החוקרים ציינו שדרוש מחקר נוסף כדי לראות האם חשיפה לכספית מתילית מעלה את הסיכון לחלות בסוכרת.

טיפול שורש ושורש הבעיה

ברשומה הקודמת התייחסתי לקשר שבין בריאות חלל הפה לבין הבריאות הכללית. הפעם אני נוגע בשני נושאים ספציפיים: השפעתם (השלילית!) של טיפולי שורש וסתימות על גוף האדם

השן היא איבר חי. קורה מסיבות שונות שמה שנקרא שורש השן - רקמה של כלי דם, לימפה ועצב - מזדהם, גוסס, ומת. בשלב זה בדרך כלל רופאי שיניים ממליצים על טיפול שורש. הסיבה לכך היא שמרכב ריק בפה עלול להשפיע על הלעיסה, וכתוצאה מכך על הגב, ובנוסף לגרום לתזוזה של כל השיניים ולאובדן שיניים נוספות.

רבים בקהילה ששמה "רופאי שיניים ביולוגים" חושבים שכל טיפול שורש בעייתי ושאסור בכל תוקף לעשות אותו. אם יש בעיות בריאות - חייבים לעקור כל שן כזאת. אבל אין, נכון להיום, שום פתרון מושלם להחלפת שיניים שמתו או ניזוקו אנושות, וחייבים לבחור בין חלופות לא אידיאליות.

מה הבעיות בטיפול שורש?
בהיבט של רפואת שיניים, השן עלולה להמשיך לכאוב, האבסס עלול להמשיך להתקיים, ייתכן ששורש השן מפותל וחלק ממנו נותר רקוב בתוך הפה.
כל שן יושבת על מרידיאן של אקופונקטורה (דיקור). טיפול שורש יכול להשליך על האיבר או על מערכת איברים שהשן המטופלת קשורה עליה (ראו איור מטה).
השן עלולה להזדהם מעט עם הזמן. מכיוון שאין עצב חי בשן, האדם לא יחוש כאבים, אבל הרעלנים מהזיהום יחלחלו לגוף, ומכוון שהגוף "מאבחן" זיהום ולא יכול להגיע אליו, תתפתח דלקתיות בגוף כולו.
בכל המקרים (עד כה) שלכאורה הצריכו עקירה או "חידוש" של טיפול שורש הצלחתי לטפל בעזרת ערבול שמן וטיפול בתדרים באמצאות מכשיר ביקום. הצלחתי לשמור על השן.

Silverpoint drawing of a tooth Dana Larsen, flickr

מתכות בפה

דנתי רבות בסתימות בהיבט של הכספית. אבל יש בעיה נוספת לא קטנה: כאשר הרוק מתערבב עם חומר הסתימה נוצרת "סוללה" בפה. במקום ה-450 מילי-וולט הטבעיים לגוף, המתח עולה ל-900 מילי-וולט! החשמל ה"זר" עלול להשפיע על בריאותו הכללית של האדם ואף לגרום לתסמינים באיברים רחוקים בגוף. בין הסימפטומים העלולים להופיע:

קשיי למידה וריכוז

נדנודי שינה

בעיות פסיכולוגיות

טנטון (זמזום באוזניים)

סחרחורת

אפילפסיה

ירידה בשמיעה

בעיות ראייה

כאבים בחלל הפה.

חשוב לדעת – שילוב של כל שתי מתכות בפה עלול ליצור בו "סוללה". המצב החמור ביותר נגרם כאשר יש זהב ליד סתימת כספית, מה שגורם לשחרור פי 10 מהרגיל של כספית מהסתימה.

קשרי מרידיאנים-שיניים

חלל הפה ובריאות כללית

הנעשה בחלל הפה משפיע על הגוף כולו. סיפור מהקליניקה ומתכון לניקוי יעיל של הפה מרעלנים

מספר פעמים התייחסתי לנושא של כספית (סתימות אמלגם) בפה והשפעתה על הבריאות ברמות שונות. היום אני רוצה להתייחס לבעיה כמעט לא ידועה בארץ אצל רוב הרופאים והמטפלים בארץ, בעיה שאני נאלץ להזכיר לעצמי לעתים קרובות: חלל הפה עלול להשפיע על כל הגוף בדרכים שונות ומשונות.

לפני שנים הגיעה לקליניקה שלי אישה מבוגרת שנטלה אנטיביוטיקה באופן קבוע במשך חצי שנה! בכל פעם שהפסיקה, החום שלה עלה! כאשר בדקתי אותה עם מכשיר ה-BICOM, מצאתי דלקתיות במרידיאן הקיבה. טיפלתי בה והזמנתי אותה לביקור נוסף. כעבור שבוע לא היה חום! לאחר שבוע ראיתי אותה שוב, טיפלתי ושחררתי אותה עד לאחר החגים. בבדיקה חוזרת נראה שהעניין הסתדר. כעבור חודש היא חזרה אלי עם אותה בעיה. שוב טיפלתי ולא הצלחתי לעלות על מקור הצרה. אמנם הטיפול שלי יותר נחמד מלבלוע אנטיביוטיקה יום-יום, אך נותרה השאלה, מה גורם לחום לעלות?

במשך הזמן המשכתי לחקור וללמוד. יום אחד התחלתי לבדוק את השיניים. מצאתי בעיה שלא יכולתי להגדיר, אפילו לא בערך. שלחתי את המטופלת לרופא שיניים - היא סיפרה לי שיש לה רק רבע מהשיניים, כולן עברו טיפולי שורש ומחזיקות כעת את הפרוטזות. רופא השיניים שאל אותה, "מה את עושה פה?" היא סיפרה את הסיפור, הוא עשה צילום רנטגן ומצא קצת אוכל שהיה תקוע בין שן אחת לבין הפרוטזה. הבעיה נפתרה!

למדתי מזה ששיניים עלולות להשפיע בצורה שלא מבינים מייד.

מה מסתתר בחלל הפה? (צילום:  John Niedermeyer, flickr)

קביטציה

אני רוצה לדבר הפעם על בעיה שרוב רופאי השיניים אינם מכירים בכלל - קביטציה (מיעור, מלשון "מערה"). קביטציה עלולה להופיע בעצמות הלסת בעקבות עקירת שן, טיפול שורש ועישון. קביטציה היא אזור בעצם שבגלל סיבות שונות נוצר בו חור. החור הזה הוא בור ספיגה לכל רע: חיידקים, וירוסים, כספית מסתימות. לפי ד''ר בויד היילי (Boyd Haley), בכל קביטציה יש רעלנים אשר יכולים להשפיע על תהליכים מטבוליים בסיסים בגוף. קביטציות עלולות לדרבן מחלות אוטו-אימוניות, פיברומיאלגיה, עייפות כרונית, ורשימה ארוכה נוספת של בעיות.

יש ברפואת שיניים ביולוגית שיטות שונות לאבחן: אולטרא-סאונד, צילום נשך וחיפוש מדוקדק, CT. הטיפול המוביל בעולם היום הוא הזרקת גז אוזון לתוך הלסת. אני עדיין מברר אם יש רופא שמזריק אוזון ללסת בישראל (באזור ירושלים יש שני רופאים שמזריקים אוזון לווריד).

היום אני מסוגל לאבחן קביטציה בעזרת מכשיר הביקום (BICOM), לגלות את מצבור הרעלנים, ולהתחיל לטפל בה. עם מכשיר הביקום אני מסוגל ליצור תדרים אשר יגרמו לרעלנים לזוז. אבל, עליכם לעשות שיעורי בית טיפה קשים (אבל זולים). הטכניקה נקראת ערבול שמן.

ערבול שמן

ערבול שמן אפשר לעשות עם כל שמן אורגני. מומלץ לא לעשות זאת עם שמן זית, מכיוון שבצורה הזאת הוא מיבש את העור. השמן הקלאסי הוא שמן חמניות.

לבקבוק שלם של שמן מוסיפים כ-40 טיפות של שמן אתרי לבנדר וכ-40 טיפות של שמן אתרי ציפורן.

בבוקרלפני האכילה, או לפחת שעתיים לאחר האוכל, שמים כף שמן בפה ומושכים אותה בין השיניים, אחורה, קדימה ולצדדים למשך 20 דקות. זו פעולה די קשה, עוברים לפעמים כמה שבועות עד שמצליחים להחזיק את השמן לאורך כל הזמן המומלץ.

בגמר הערבול כאדי לירוק את השמן לפח או לאסלה, אך לא לכיור.

מצחצחים שיניים ומחכים 15 דקות עד האכילה (אם מתחילים לאכול מוקדם יותר יהיו בחילות).

מה עושה ערבול שמן? ערבול שמן מושך לתוך השמן חיידקים, וירוסים ומתכות כבדות הנמצאים בתוך ריריות הפה. לאט לאט השמן מושך מרובד עמוק יותר. ראיתי קביטציה לא מזמן עם פיסטולה (נצור). טיפול ביקום יחד ערבול שמן פתר את הבעיה שחור על גבי רנטגן!

תימורסל – סיבה ברורה לאוטיזם

רופא אמריקאי מזהיר: חיסונים נגד שפעת מכילים מינוני יתר של כספית, שמסוכנים במיוחד עבור עוברים שאמותיהם מתחסנות

כבר קראנו ושמענו לא פעם על מחקרים שמצביעים על קשר אפשרי בין חיסונים לבין אוטיזם. הגורם הבעייתי בחיסונים הוא החמור המשמר תימרוסל (thimerosal) המכיל כספית. אבל הפעם הדברים נאמרים חד משמעית: "תימורסל הוא גורם ודאי לאוטיזם," אומר ד"ר דיוויד איוב (David Ayoub, MD) ל-Independent Media TV. איוב עומד בראש איגוד פריירי לחיסוניות (Prairie Collaborative for Immunization). אל תתנו לשם להטעות אתכם – איוב הוא לא מהמצדדים בחיסונים.

"אני יכול להצהיר," אמר איוב, "שהוודאות של הממצאים המדעיים שתומכים בכספית כגורם ראשי לאוטיזם היא כנראה חזקה יותר מהממצאים המדעיים שמאחורי כל תהליך חולי אחר שעליו למדתי מאז שהייתי סטודנט בבית הספר לרפואה." הוא מוסיף: "מספר גדל והולך של מחקרים ניסויים, אפידמיולוגיים וביוכימיים הראה באופן חד משמעי שכספית קשורה באופן ישיר להתפתחות הפרעות מהספקטרום האוטיסטי והיא רעילה באופן משמעותי למערכות העיכול, החיסון, חילוף החומרים והנוירוביולוגיה אצל ילדים."

החיסון מסוכן בשבילו (צילום: kambodza, flickr)

לדבריו של איוב כבר הובן לחלוטין האופן שבו הכספית פוגעת בנתיבים העצביים שקשורים לריכוז. כעת צריך להתרכז בדרכים להרחקת הכספית מהגוף ולהבראת המערכות הביוכימיות שנפגעו על ידיה.

לדבריו של איוב הבעיה העיקרית היום היא החיסונים נגד שפעת. "כ-80% מהחיסונים לשפעת מכילים עד 25 מק"ג של כספית למנה," הוא אומר, ומסביר שמכיוון שההנחיות של המשרד להגנת הסביבה בארה"ב הן 0.1 מק"ג לכל קילוגרם משקל גוף, יוצא שכל המתחסנים מקבלים מנת יתר של כספית. אדם צריך לשקול 250 ק"ג כדי לקבל מינון לא מסוכן. כאשר מדובר בעובר, ברור שהוא מקבל מינון גדול במאות אחוזים מזה המותר. פרט לכך, מציין איוב, ההנחיות הנוגעות למינוני הכספית נכונות עבור מבוגרים ולא עבור עוברים, זאת מעבר לנושא המינון ביחס למשקל.

הממסד מודע כמובן לנזק שכספית יכולה לגרום לעוברים, תינוקות ופעוטות. מנהל המזון והתרופות האמריקאי והסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב פרסמו הנחיות שמורות לנשים הרות, כאלה שעומדות להרות מיניקות וילדים להימנע מסוגים מסוימים של דגים ופירות ים.

מחקרים מהעת האחרונה הראו שלכספית השפעה הנמשכת לכל החיים על מוחותיהם של אלה שנחשפו אליה כעוברים. למשל, ב-28 בפברואר 2005 סוכנות AP דיווחה: "רמות איי-קיו נמוכות שקשורות לחשיפה לכספית ברחם עולות לארצות הברית 8.7 מיליארד דולר בשנה בשל אובדן הפוטנציאל להשׂתכר, לפי מחקר שפורסם ביום שני על ידי חוקרים מבית חולים בניו יורק."

מדובר במחקר של בית החולים "הר סיני" שסקר מחקרים קודמים ומצא שבכל שנה נולדים אלפי תינוקות עם מנת משכל נמוכה יותר הקשורה לחשיפה לכספית. כספית שנמצאת בדם חבל הטבור קשורה למנת משכל נמוכה. על פי המחקר, כל ירידה של 1.6 נקודות במנת המשכל, יכולה לעלות לאדם 31,000 דולר של השתכרות פוטנציאלית במהלך חייו, ואת בשל הקושי לרכוש השכלה ולהתקבל למשרות שונות.

איוב מציין שלמרות שכבר ידוע לכל הנוגעים בדבר שכספית עלולה לגרום נזק לעוברים, ממשיך להמליץ לנשים הרות להתחסן נגד שפעת, זאת בעוד החיסון יעיל רק עבור חלק קטן מהנשים ההרות. רק 3% עד 14% מהנשים ההרות שמתחסנות אכן הופכות מוגנות כנגד השפעת. איוב טוען שהמחקרים שמראים שהחיסונים בטוחים בהיריון אינם מספקים ואינם אמינים.

בוועדות המייעצות לממשל בנושאי חיסונים יושבים הרבה פעמים רופאים שיש להם קשרים פיננסיים עם תעשייני התרופות שמייצרים חיסונים, לכן יש כאן ניגוד אינטרסים. מלבד זאת, אפשר לעשות כסף ממתן חיסונים. מאי מתן חיסונים אף אחד לא מתעשר.

חיסונים ואוטיזם – המערכה נמשכת

פרשת אנדרו ווייקפילד והמחקר השקרי לכאורה שטלטל את עולם האוטיזם בשנות ה-80 עדיין לא דעכה, וטוב שכך


בינואר השנה הרוחות בעולם הרפואה והעיתונות סערו בעקבות כתבה של בריאן דיר שלפיה ממצאיו של ד"ר אנדרו ווייקפילד, הרופא הבריטי שחקר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, שקריים וכי ווייקפילד אינו ראוי להיות רופא.
התגובות היו צפויות. מצד אחד חסידי הממסד הרפואי שחררו תגובות בסגנון "אמרנו לכם" שטוענות שאין שום ביסוס מדעי לקשר בין חיסונים (וכספית) לבין אוטיזם. מהצד השני ארגונים רבים שעוסקים באוטיזם יצאו להגנתו של ווייקפילד והצביעו על מחקרים נוספים שמחזקים את מסקנות המחקר שלו. כאן מתחילה הסדרה שלי שעוסקת בנושא הזה.

בתחילת אפריל התפרסם ב-Age of Autism מאמר של ג'ון סטון שמסביר שבין השניים, מי שעסק בשקרים הוא בריאן דיר ולא אנדרו ווייקפילד.

גם את המבקר צריך לבקר (צילום: andercismo, flickr)

דיר הופיע בתוכנית רדיו של ה-BBC וטען שווייקפילד אינו כשיר להיות רופא מפני שביסס את מחקרו, המאמר המפורסם והשנוי במחלוקת שהופיע בכתב העת הרפואי Lancet, על "ספרי תינוקות" (של הילדים האוטיסטים שהשתתפו במחקר שערך) במקום על תיעוד של רופא המשפחה. דיר גם האשים את וויקפילד בהתעלמות מתיעודי התפתחות הילדים שהיו בידי ההורים בטענה שאין להם חשיבות. סטון אומר שדיר טעה לגמרי:

1. ווייקפילד כלל לא אסף את ההיסטוריה הרפואית של הילדים. מי שעשה זאת היה פרופסור ג'ון ווקר-סמית', מומחה לגסטרואנטרולוגיה של ילדים שאסף את החומר עבור מחקר שלו.

2. לא מוקבל שרופא המשפחה יעביר את כל התיעוד של מטופליו לגורם שלישי.

3. תיעודי ההתפתחות של ילדים, אלה שדיר מכנה "ספרי תינוקות", מובאים בדרך כלל על ידי ההורים לכל פגישה עם רופא והם מכילים מידע משמעותי.

סטון אומר שדיר מעולם לא קרא את תיעודי התפתחות שבהם הוא כה מזלזל, שתומכים במסקנותיו של ווייקפילד. כתב העת British Medical Journal, שבו פורסם מאמרו המשמיץ של ווייקפילד, חרג מהמקובל והגביל פרסום תגובות למאמר. דיר לא נדרש מעולם להגיב לשום ביקורת שהופנתה כלפי המאמר שלו.

מרואיין נוסף מלבד בריאן דיר שהשתתף בתוכנית הרדיו של ה-BBC בנוגע לפרשת ווייקפילד-דיר וכביכול היה אמור להיות מומחה נייטרלי, הוא פרופסור מרק פפיס, אדם שחביב במיוחד על יצרנית החיסון המשולש (MMR) גלקסו-סמית'-קליין, GSK. פפיס מוביל שותפות עסקית בין הקולג' האוניברסיטאי של לונדון לבין GSK, עובדה שלא צוינה בתוכנית ולא נחשפה על ידי הקולג' האוניברסיטאי של לונדון כאשר המוסד הכריז על חקירה בינלאומית של "ההונאה" של ווייקפילד. פרט לכך, פפיס הוא מתנגד היסטורי של ווייקפילד.

לכל הפרטים החבויים-עד-כה האלה, שהסתרתם מהציבור שיחקה לידי מתנגדיו של ווייקפילד, מצטרפת עובדה נוספת, שאותה מציין ג'ון סטון במאמר קודם: בריאן דיר ניהל קמפיין במשך שבע שנים נגד ווייקפילד. פול נוקי, עורך הסאנדיי טיימס, גייס את בריאן דיר בגלל שהיה זקוק ל"משהו גדול על MMR". בסוף שנות ה-80' אביו של נוקי עמד בראש המועצה הבריטית לבטיחות בתרופות, בדיוק אז ה-MMR הגיע לבריטניה.

לבריאן דיר התאפשרה גישה לא חוקית למסמכים רפואיים ומשפטיים חסויים. כשמאמרו המשמיץ הופיע ב- British Medical Journal, היו קוראים שהעלו שאלות בנוגע לחשיפתם של אותם מסמכים לעיניו של דיר, אבל המערכת מחקה את התגובות האלה.

לגיטימי, ובעצם גם רצוי, לבקר מחקרים מכל סוג. לגיטימי גם להתייחס לביקורות כאלה, אבל חשוב לזכור שגם את המבקר - ולא רק את מושא הביקורת – צריך לבדוק בשבע עיניים.

לא מומלץ לערבב כספית עם היריון

עוברים שנחשפים לכספית בזמן ההיריון הופכים לפעוטות עם בעיות התפתחות

חמש הרשומות האחרונות עסקו בקשר שבין חשיפה לכספית (וגם מתכות כבדות אחרות) לבין תסמינים שמאפיינים את הסינדרום האוטיסטי. המחקרים שמוצגים בהן מדברים על חשיפה לכספית דרך חיסונים, סירופ תירס וזיהום הסביבה. בכולם מדובר על חשיפה ישירה של הילד לגורם הסיכון. הפעם אני מציג מחקר שמראה שכאשר האם ההרה נחשפת לכספית, עולים הסיכונים שהעובר לא יגדל כראוי וכילד יסבול מבעיות התפתחותיות וממנת משכל נמוכה יותר.

The Virgin Mother של דמיאן הירסט (צילום: Wallyg, Flickr)

קבוצה גדולה של חוקרים ממספר מוסדות בארצות הברית (המרכז לשליטה במחלות ומניעתן באטלנטה ג'ורג'יה, אוניברסיטת קולומביה והמרכז הרפואי "בית ישראל" בניו יורק) חקרו האם חשיפת אמהות הרות לכספית מסכנת את העוברים. במחקר הזה יש דגש על זיהום סביבתי עם התייחסות מיוחדת לזיהום בכספית שנגרם עקב הפיגוע במרכז הסחר העולמי (מגדלי התאומים) במנהטן.

החוקרים בדקו דגימות דם מהאמהות ומחבלי הטבור של העוברים. הנשים שהשתתפו במחקר היו לא-מעשנות. בדגימות נמצא שהכמות הכוללת של הכספית בדמן של הנשים שגרו או עבדו במרחק של עד 3-1.5 ק"מ ממרכז הסחר העולמי בחודש לאחר פיגוע ה-9 בנובמבר לא הייתה גבוהה מהכמות אצל נשים שחיו או עבדו רחוק יותר משם.
כמות הכספית הממוצעת בחבלי הטבור הייתה כפולה כמעט מזו שבדמן של האמהות. כמות הכספית הן בדם האמהות והן בחבל הטבור הייתה גבוהה יותר אצל נשים שדיווחו על אכילת דגים או פירות ים במהלך ההיריון.
לא נמצא קשר בין כמות הכספית בדם ובחבל הטבור לבין תוצאות הלידה המיידיות.
נמצא קשר שלילי בין כמות הכספית בחבל הטבור לבין ביצועיהם הפסיכומוטוריים של הילדים (על פי טבלאות ההתפתחות תקניות), רמת הדיבור וציון ה-IQ. כלומר, יש קשר בין חשיפה לכספית לבין התפתחות הילדים.
דווקא אכילת דגים ומזון מהים הראתה קשר חיובי להתפתחות הילדים, למרות שמזון מהים הוא מקור לכספית.

החוקרים הסיקו שרמת הכספית בדם האמהות וחבל הטבור של העוברים לא הושפעה מהקרבה למרכז הסחר העולמי לאחר הפיגוע. אבל מעניינת יותר מבחינתנו, היא המסקנה הנוספת שאומרת שרמות גבוהות של כספית בדם חבל הטבור קשורות לציונים נמוכים יותר במבחנים התפתחותיים.

במבוא למחקר החוקרים מונים כמה מהמקורות לזיהום בכספית. מקורות לכספית לא אורגנית הם זיהום אוויר ומים, קרמים קוסמטיים מסוימים ותרופות צמחיות. כספית מתילית מגיעה ממזון מהים, מסתימות בשיניים ומתעשיות מסוימות באמצעות נשימת אדים. לאחר שהכספית המתכתית חוצה את מחסום הדם-מוח, היא יכולה להתחמצן ולהפוך לכספית לא אורגנית שמצטברת במוח.

היו שלום ועזבו את הדגים

ברשומה הזאת אני סוטה מעט מהנושא שמעסיק אותי לאחרונה – כספית ואוטיזם – ועוסק באחד מהמקורות ה"חדשים" לזיהום בכספית. בואו ללמוד כמה דברים חדשים על סירופ תירס

בדצמבר 2008 השחקן האמריקאי ג'רמי פיבן (ממאד מן) הודיע באופן פתאומי שהוא פורש מההצגה הרצה Speed-the-Plow שבה שיחק. הסיבה: הרעלת כספית. השחקן סבל מעייפות קיצונית, חוסר תפקוד עצבי-שרירי ומסחרחורות. לדברי הרופא שלו, כמות הכספית בדמו הייתה פי שישה יותר מאשר אצל אדם בריא. פיבן נהג במשך 20 שנה לאכול שתי מנות דג ביום והוא "האשים" את הדגים במחלה שלו.

ג'רמי פיבן (ויקישיתוף)

לזלי האטפילד, עיתונאית אמריקאית שעוסקת בין היתר בתחום המזון והקיימות, אומרת שייתכן שמקור הרעלת הכספית של פיבן אינו בדגים אלא בסירופ תירס עתיר סוכר. מאחורי השם התמים מסתתר מוצר תעשייתי שעשוי מתערובות של גלוקוז ופרוקטוז. הוא מתוק מאוד, לכן בתעשיית המזון מעדיפים להשתמש בו להמתקה. הפרוקטוז, המרכיב העיקרי בסירופ, אמנם בעל ערך גליקמי נמוך, כלומר השפעתו על רמת הסוכר נמוכה ובכך הוא לכאורה עדיף על סוכר. אבל, גוף האדם אינו בנוי לעיכול כמויות גדולות של פרוקטוז. בעבר המקור היחידי לפרוקטוז בתזונת האדם היה פירות עונתיים טריים.
אבל כל זה במאמר מוסגר. החיסרון של סירופ התירס שמעניין אותי בהקשר הזה הוא הכספית שמסתבר שהוא מכיל.

לדברי האטפילד יכול להיות שפיבן הורעל כי שתה משקאות ממותקים, אכל חטיפים או צרך כל מוצר אחר שמכיל סירופ תירס, כלומר כמעט כל דבר מקטגוריית המזון המתועש.
אנשים שעוסקים באוכל ובתזונה בארצות הברית כבר מזמן "סימנו" את סירופ התירס כמוצר בעייתי. כתגובה התעשיינים יצאו בקמפיין שמציג את המוצר כסוכר תירס טבעי, כמו סוכר קנה, דבש וסירופ מייפל, ולא שכחו להוסיף הרבה תמונות של שדות ירוקים מסביב.
במקביל, התעשייה החלה להיעטף בחשאיות ולהסתיר מהציבור כל מיני פרטים מעניינים. למרבה המזל יש חוקרים אחרים שחושפים פרטים כאלה מפעם לפעם. ב-2009 פורסם מחקר מטעם Institute for Agriculture and Trade Policy (המכון למדיניות המסחר והחקלאות בארה"ב, IATP). ב-30% מתוך 55 מוצרי המזון המתועש המכילים סירופ תירס שנבדקו, נמצאו שרידי כספית. לא רק שהתעשיינים ידעו כל נוכחות הכספית בסירופ התירס – גם במנהל המזון והתרופות, ה-FDA, ידעו על כך כבר מ-2005 והחליטו לשתוק. במחקר אחר שבוצע ב-2005 ופורסם בכתב העת Environmental Health נלקחו דגימות של סירופ תירס וב-50% מתוכן נמצאה כספית. אחד מכותבי המחקר עבד ב-FDA. לא רק שהארגון שתק, הוא אף התיר בשנה שעברה ליצרנים לקרוא לממתיק התעשייתי שלהם "טבעי".

למי שמתעניין, הכספית מגיעה אל הסירופ דרך סודה קאוסטית שמשמשת להפרדת עמילן התירס מהגרעין. הסודה הקאוסטית מיוצרת במפעלים של כלורין, שיכולים להיות מזוהמים בשרידי כספית. הכספית מגיעה אל האוכל דרך יד רביעית, אבל מה זה משנה?

העלייה בשיעור האוטיזם מקבילה לעלייה בצריכת המזון המתועש. הקבלה שכזו אינה בהכרח מצביעה על קשר של סיבה-תוצאה, אבל כשעוד ועוד מחקרים מראים שיש קשר בין זיהום בכספית לבין אוטיזם, ועכשיו כשברור שיש כספית במזון המתועש, נראה שהקשר בין מזון מתועש לבין אוטיזם אינו מקרי.

.

החיסון דוקר פעמיים

חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים ולא על ידי שום גורם סביבתי אחר, נמצאה קשורה למאפיינים אוטיסטים אצל שמונה מתוך תשעה ילדים. האם ייתכן שאפשר לצמצם את שיעור האוטיזם?

סדרת הכתבות הנוכחית, שעוסקת בעליית שיעור מקרי האוטיזם, נפתחה בעקבות כתבות שפורסמו לאחרונה ב-Ynet ואליהן התייחסתי ספציפית ברשומה הראשונה בסדרה. מכיוון שיש עדיין רופאים שחושבים שהגנטיקה אחראית ל"מגפת" האוטיזם העולמית, אני משתף כאן במחקרים שמראים קשר בין אוטיזם לבין גורמים סביבתיים.

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאוטיזם הוא כספית. מחקרים רבים, כמו אלה שמופיעים כאן, מלמדים על הקשר בין כספית להפרעות מהקשת האוטיסטית. גורם חשיפה חשוב הוא הכספית שמצויה בחיסונים.
מחקרם של גאייר וגאייר, שפורסם ב-Journal of Toxicology and Environmental Health (כתב העת לטוקסיקולוגיה ובריאות סביבתית) התמקד בקבוצה קטנה של ילדים בעלי הפרעות מהקשת האוטיסטית והראה את הקשר בין חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים לבין הופעת ההפרעות האוטיסטיות. גאייר וגאייר שללו אצל כל אחד מהילדים חשיפה אחרת לכספית, למשל דרך סתימות בשיניי האמהות בהיריון, אכילת דגים וחשיפת האמהות לכספית במקום העבודה כשהיו הרות.


נקווה שזה ייגמר בטוב (צילום: Inferis, Flickr)

החוקרים אינם מתווכחים עם הטענה שלתורשה יש חלק בהפרעות האופייניות לקשת האוטיסטית (autism spectrum disorders – ASDs), אך טוענים שחשיפה לכספית יכולה לעורר ליקויים תפקודיים הדומים לליקויים שמאפיינים אוטיזם וקשורים למערכת החיסון, ההתנהגות, מערכת העצבים, המוטוריקה וכו'. במחקר השתתפו תשעה ילדים אוטיסטים. אחד אובחן עם ASD כתוצאה מתסמונת רט (מחלה ניוונית שמתאפיינת בפגיעות במערכת העצבים ובהתפתחות) והאחרים התאפיינו בגורמים הבאים: נסיגה אוטיסטית, רמות גבוהות של הורמונים זכריים, הפרשות גבוהות של כספית, עקבות ביוכימיים לתפקוד ירוד של נתיבי הגלוטתיון (הגלוטתיון הוא חומר טבעי בגוף האדם שבין היתר מסייע בסילוק כספית ומתכות כבדות אחרות), לא ידועה חשיפה מוקדמת שלהם לכספית מלבד לחיסונים שמכילים את החומר תימרוסל (חומר משמר מבוסס כספית) ושסיבות אחרות לנסיגה אוטיסטית אצלם נשללו.
נמצא קשר תגובה-מינון מובהק בין חומרת תסמיני האוטיזם שנצפו אצל המשתתפים לבין הכמות הכוללת של כספית שאותה הילדים קיבלו בחיסונים. שמונה מתוך תשעת הילדים נחשפו לכמות משמעותית של כספית על ידי חיסונים המכילים תימרוסל בשלבי התפתחות כאשר היו עוברים או תינוקות ולאחר מכן בגיל 12 ו-24 חודשים.
הילדים האלה, שלפני כן התפתחו באופן נורמלי, סבלו מאנצפלופתיה (מחלת מוח) הנגרמת כתוצאה מהרעלת כספית. האנצפלופתיה התבטאה בתסמינים קליניים הקשורים ל-ASD.

אם הקשר בין אוטיזם לחיסונים כה מובהק, אולי אפשר לצמצם את ממדי "המגפה"?