רופאים צעירים מפקפקים יותר בתוכנית חיסונים

האם עם הזמן יותר ויותר רופאים יאמרו למטופליהם שיש סיבה לפקפק בתוכנית חיסוני הילדים? מחקר חדש מארצות הברית מראה שיש סיכוי שכך יקרה. אולי הדור הבא יידקר פחות

רופאים צעירים עשויים להיות מעט יותר חשדניים בנוגע לבטיחותם וליעילותם של חיסוני ילדים בהשוואה לרופאים מבוגרים יותר. כך מלמד מחקר חדש מאוניברסיטת אמורי באטלנטה. בסקר השתתפו 551 רופאים, והסתבר שאלה שסיימו את לימודיהם מאוחר יותר נוטים ב-15% פחות לחשוב שהחיסונים יעילים, זאת בהשוואה לרופאים מבוגרים יותר. הרופאים הצעירים גם נטו יותר לחשוב שמתן חיסונים מזיק יותר מאשר מועיל. הרופאים הצעירים נטו פחות מהמבוגרים לחשוב שהחיסונים נגד חצבת, חזרת, אדמת (החיסון המשולש), פוליו ואבעבועות בטוחים לשימוש. עם זאת, רוב הרופאים עדיין חושבים שהחיסונים בטוחים.

מחקר נוסף מראה שיותר מרופא אחד מתוך חמישה במערב התיכון של ארצות הברית לא קיבל במרפאתו ילדים של הורים שסירבו לחסן. על פי החוקרים בכל שנה יש בארה"ב 85,000 מקרים של מחלות שיכלו להימנע על ידי חיסוני ילדות.

שני המחקרים הללו הוצגו בכנס השנתי של האגודה למחלות מדבקות באמריקה.

עם הזמן, יותר ויותר רופאים חדשים בארצות הברית מפקפקים בתוכנית לחיסוני הילדים (צילום: delayed gratification, flickr) 

המחקר מאמורי מראה שככל שמתקדמים בזמן, עם כל חמש שנים מסיום לימודי הרפואה יש ירידה של 20% בסיכוי שבוגרי לימודי הרפואה יסכימו שהחיסונים בטוחים. 8% מכלל הרופאים הסכימו כי "ילדים מקבלים יותר חיסונים ממה שטוב עבורם." ככל שמקדמים בזמן, עם כל חמש שנים מסיום לימודי הרפואה יש עלייה של 20% בסיכוי שהרופאים החדשים יסכימו עם הקביעה הזאת. ד"ר ברוס גלין, ראש המשרד לתוכנית הלאומית לחיסונים בוושינגטון, אמר שממצאים אלה חשובים "כי מקור המידע החשוב ביותר על חיסונים הוא הרופאים."

המחקר לא תוכנן לבדוק מדוע יש קשר בין גיל הרופאים לדעותיהם בנוגע לחיסונים. גלין חושב שהסיבה היא ש"בדומה להורים צעירים, גם רופאים צעירים אינם מכירים חלק מהמחלות המדבקות שלמעשה נמחקו בזכות תוכניות החיסונים." עורך המחקר מאמורי, ד"ר PhD סעד עומר, סבור שהורים אינם צריכים לבחור רופא ילדים על בסיס גילו. "פשוט שאלו אותם על אמונותיהם לגבי חיסונים אם אתם מודאגים," הוא אמר לאתר הבריאות (הקונבנציונלית) WebMD.

המחקר השני שסקר 695 רופאי ילדים מהמערב התיכון מראה נתון מדאיג: 21% מהרופאים אמרו שהם הפסיקו לטפל במשפחות שסירבו לתת לילדיהן את כל החיסונים. יש לציין שהייתה שונות גדולה בנטייה הזאת בין המדינות השונות.

"חלק מהרופאים אינם מרגישים בנוח עם מטופלים לא מחוסנים במרפאתם מפני שהם נתפשים אצלם כסיכון למטופלים האחרים בחדר ההמתנה," אמר ד"ר MD כריסטופר האריסון, ראש המעבדה לחקר מחלות מדבקות בבית החולים לילדים מרסי בקנזס סיטי, מיזורי. אולם, האריסון הוסיף: "'פיטורים' של משפחות שמסרבות לחסן [כנראה אינם הפתרון] ומעלים את השאלה האם אנו זקוקים לדיאלוג חדש על הדרך שבה רופאים צריכים לגשת לעניין."

ממצאים נוספים מהמחקר במערב התיכון:

שלושת החיסונים שמקבלים את ההתנגדות הרבה ביותר הם החיסון המשולש, HPV (נגד וירוס הפפילומה האנושי) ושפעת.

הסיבות השכיחות ביותר שהורים מציגים לסירובם לחסן או לרצונם לדחות את החיסון הן חשש מפני אוטיזם ודאגות בשל יותר מדי זריקות ותופעות לוואי.

שפעת המספרים

אין כמעט הבדל בשיעור ההידבקות בשפעת בין מחוסנים לבלתי מחוסנים, אבל התקשורת מצליחה לתעתע את הציבור בעזרת תעלולים בסטטיסטיקה

באמצע נובמבר פורסם בעיתונות האמריקאית טור של מומחה שמסביר כיצד הגופים שמנסים לקדם את חיסון השפעת מטעים את הציבור בעזרת הצגה מניפולטיבית של נתונים סטטיסטיים. אני מביא כאן את הדברים כמעט ללא כל שינוי. עבור מי שמספרים מבלבלים אותו אסכם את הנתונים בקצרה: השוו את מספר ההידבקויות בשפעת בין אנשים שקיבלו חיסון לבין אנשים שלא קיבלו חיסון. ההפרש היה מזערי.

הסיכון לחלות בשפעת דומה בין המחוסנים לבין הלא מחוסנים (צילום: P M M, flickr)

 

מחקר שפורסם לא מכבר בכתב העת הרפואי The Lancet מגלה שהחיסון נגד שפעת מונע את המחלה בשיעור של 1.5 מכל 100 מבוגרים. נתון זה לא מפתיע עבור מי שמכיר ספרות מדעית שעוסקת בחיסונים. מה שכן מפתיע, אומר מחבר המאמר ד"ר (Ph.D) ג'. ל קרייג, מומחה לביולוגיה של התא, הוא שהמרכז לבקרת מחלות בארצות הברית והמדיה המסחרית מפרשים את הנתונים כאילו החיסון יעיל ב-60%.

המחקר הוא מטא אנליזה, כלומר סקירה של מחקרים קודמים, במקרה הזה 28 ניסויים מבוקרים שפורסמו בין השנים 1967 ל-2011. קבוצת הביקורת כלל 13,905 מבוגרים שלא חוסנו. מתוכם רק 2.37% חלו בשפעת. קבוצת הניסוי כללה מבוגרים שקיבלו חיסון עם שלושה זנים של נגיפי שפעת מוחלשים. מתוכם 1.18% חלו בשפעת.

ההבדל בין שתי הקבוצות (2.73% ו-1.18%) הוא 1.5 אנשים מתוך 100. כלומר – חיסון השפעת לא השפיע על 98.5% ממשתתפי הניסויים.

אז למה בתקשורת מדברים על 60% יעילות? התשובה היא בתעלולים הסטטיסטיים. קודם כל לוקחים את 2.73 האחוזים מקבוצת הביקורת שכן חלו ומחלקים את המספר ב-1.18 אחוזים מקבוצת הניסוי שחלו. התוצאה היא 0.43. עכשיו אומרים ש-0.43 זה 43% של 2.73 וטוענים שתוצאת החיסון היא ירידה של 57% בשיעור ההידבקות בשפעת. זה הופך לטענה שהחיסון יעיל ב-60% מהמקרים.

גם אם אינכם מבינים בסטטיסטיקה, ההיגיון הבריא אומר שהשוואה בין 2.73% אנשים לא מחוסנים שחלו בשפעת לבין 1.18% מחוסנים שחלו בשפעת מראה הפרש קטן ביותר.

וכך מסיים קרייג את דבריו: "אנשי רפואה מתפארים בכך שהם מיישמים טיפול או רפואה 'מבוססים-עובדתית'. אז כל אלה שרוצים כל כך להזריק חיסונים מכילי כספית לאנשים תחת האשליה שהם מקדמים את בריאות הציבור ... צריכים להידרש לחבר את העדות המדעית להחלטתם."



פחות פחמימות פחות אוטיזם?

פרופסור לביוכימיה מצא קשר בין סוכרת לבין אוטיזם, והוא מאמין שתזונה דלת פחמימות תוכל לעזור לאנשים עם אוטיזם ועם הפרעות מהספקטרום האוטיסטי

מדהים לגלות עוד ועוד קשרים בין מחלות ומצבים שלכאורה אין ביניהם קשר. כבר ראינו מחקרים על הקשר בין אוטיזם לבין מחלות מעי, בין חשיפה לחומרי הדברה לבין סוכרת, ועכשיו מסתבר שקיים קשר אפשרי בין סוכרת מסוג 2 לאוטיזם.

שיעורי המאובחנים באוטיזם ובסוכרת מסוג 2 נמצאים במגמת עלייה. מדענים שחוקרים את הקשר בין שתי המחלות מבססים את ההנחה שלהם על חריגויות גנטיות וביוכימיות שקשורות לאוטיזם. "נראה שלסוכרת מסוג 2 ולאוטיזם יש מנגנון משותף – סבילות פגומה לגלוקוז והיפראינסולינמיה," הסביר ד"ר מייקל שטרן, פרופסור לביוכימיה ולביולוגיה של התא מאוניברסיטת רייס. מאמרו של רייס הופיע באתר כתב העת Frontiers in Cellular Endocrinology.

פחמימות. לא מומלץ במקרה של אוטיזם (צילום: minnibeach, flickr)

הנחות היסוד של שטרן מתייחסות להיפראינסולינמיה, מצב שמאופיין ברמות גבוהות של אינסולין בדם, שלעתים קרובות הוא סימן מקדים להתנגדות לאינסולין. התנגדות לאינסולין קשורה לעיתים קרובות הן להשמנת יתר חולנית והן לסוכרת מסוג 2. "יהיה קל לקלינאים לבדוק את ההיפותזה שלי," אמר שטרן. "הם יוכלו לעשות זאת על ידי כך שיכניסו ילדים אוטיסטים למשטר תזונה דלה בפחמימות שממזערת את הפרשת האינסולין, ואז יראו אם יש שיפור בתסמיניהם."

לדעתו של שטרן צריך להתייחס ברצינות רבה יותר לעמידות לגלוקוז אצל נשים הרות.

המעבדה של שטרן חוקרת יחסי גומלין גנטיים שקשורים למחלות גנטיות, כמו נוירופיברומטוזיס, הפרעה שהלוקים בה נמצאים בסיכון יתר לאוטיזם ולהפרעות מהספקטרום האוטיסטי (ASD). שטרן אומר שלפחות ארבעה גנים שמופיעים בשכיחות רבה יותר אצל אוטיסטים ידועים כאחראים לייצור חלבונים שממלאים תפקיד מרכזי בנתיבים ביוכימיים לסמני אינסולין בתאי הגוף.

"כשקראתי ששכיחות האוטיזם נמצאת בעלייה, וחיברתי זאת עם העובדה ששכיחות הסוכרת מסוג 2 עולה גם היא, נראה לי הגיוני שלכל אחת מהעליות האלה יש את אותה סיבה – העלייה בשכיחות ההיפראינסולינמיה באוכלוסייה הכללית," הסביר שטרן. "לא עשיתי דבר עם הרעיון הזה במשך כמה שנים מפני שהוא נראה כה מובן מאליו, עד שחשבתי שכולם כבר מכירים את ההיפותזה הזאת, או בחנו אותה וגילו שאינה נכונה." שטרן שינה את דעתו לפני כמה חודשים כאשר התבקש לספק מידע על אוטיזם. כשהתכונן לראיון הוא גילה שסוכרת הריונית הייתה הסיכון האמהי החשוב ביותר לאוטיזם, אבל שום מנגנון מוכר לא היה יכול להסביר זאת.

"כשקראתי על זה נותרתי בלי מילים," סיפר שטרן. "אז הבנתי שהדבר אינו מובן מאליו לאחרים בתחום, לכן החלטתי לכתוב על זה, בתקווה שקלינאים יהיו מודעים לכך ויטפלו בלקוחותיהם בהתאם." במהלך כתיבת המאמר שטרן למד שהתפקיד שממלא האינסולין בתפקוד הקוגניטיבי זוכה להכרה רחבה יותר ויותר. הוא בדק האם ידוע שאינסולין משפיע על התפקוד הסינפטי, וגילה שמתן אינסולין דרך האף כבר נבדק כדי לראות אם הוא מיטיב עם חולי אלצהיימר וסכיזופרניה. שטרן גם מצא מחקרים שלפיהם תזונה דלת פחמימות מיטיבה עם אנשים מסוימים המאובחנים עם אוטיזם ו-ASD.

"בהתבסס על מה שכבר קיים בספרות, יש להתייחס ברצינות לאינסולין כאחד הגורמים לאוטיזם," שטרן אמר. "אני מקווה שקלינאים יעשו את הצעד הבא ויבחנו זאת באופן מחמיר ויקבעו כיצד ניתן להשתמש בדרך הטובה ביותר במידע הזה כדי לסייע ללקוחותיהם."

רעלים, החוצה!

בגוף קיימים מנגנונים טבעיים להרחקת רעלנים מהתאים. אם עקב חשיפה מוגברת לרעלנים הגוף אינו עומד בקצב והם מצטברים ברקמות, צריך לתת לו קצת עזרה

בשנים האחרונות גברה המודעות לצורך בניקוי רעלים, דיטוקס. אני מביא מידע מהאתר של דוקטור קים, כירופרקט ומטפל ברפואה סינית מקנדה.

שני סוגים עיקריים של רעלים מצטברים בגוף:
רעלים סביבתיים, המכונים גם "רעלנים אקסוגניים", כלומר כאלה שנוצרים מחוץ לגוף. הקבוצה כוללת את כל הכימיקלים והמזהמים שאנו נחשפים אליהם דרך האוויר, המים והמזון. רעלנים סביבתיים נפוצים הם קוטלי חרקים, קוטלי עשבים, תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם, פחמן חד-חמצני, טריקולסן (חומר אנטי-בקטריאלי ואנטי פטרייתי), ביספנול A, פתלטים (שניהם חומרים מתעשיית הפלסטיק) ותרכובות אורגניות נדיפות.
רעלנים מטבוליים, שנקראים גם "רעלנים אנדוגניים", כלומר כאלה שנוצרים בתוך הגוף. הרעלנים המטבוליים נוצרים בתאי הגוף בתהליך חילוף החומרים, או על ידי מיקרואורגניזמים שפועלים בתוך מזון לא מעוכל לגמרי במערכת העיכול. נוכחות רעלנים בתאים היא מצב נורמלי מפני שהם הפסולת שנוצרת כחלק מהפקת האנרגיה בתא. הרעלנים הופכים לסכנה רק כאשר הם מצטברים בגוף עד לרמה שמשבשת את פעילות התא, מצב שנקרא "רעלת" (טוקסיקוזיס).

עיטוש הוא אחד האמצעים של הגוף להיפטר מרעלנים (צילום: PetroleumJellife, flickr)

רעלת עלולה לגרום להפרעות בתפקוד בלוטת התריס, צהבת, דלקת הערמונית, עייפות כרונית ופגיעה בראייה. רעלת ממושכת עלולה לפגוע בדנ"א בתאים, מה שיכול להביא לצמיחה חריגה של התאים הפגועים. בנוסף, רעלת יכולה לתרום למחלות הכרוניות שמאפיינות את החיים בחברה המתועשת, כמו מחלות לב וכלי דם, לחץ דם גבוה, סוכרת מסוג 2, מחלות נשימה, מחלות של הכליות, אי ספיקה של הכבד, מחלות אוטואימוניות, חוסר איזון הורמונלי, מחלות עור ורוב סוגי הסרטן.

החדשות הטובות הן שהגוף יודע להתנקות מהרעלנים בעצמו. הכבד מפרק אותם והם מופרשים החוצה. מתן שתן וצואה, נשיפת אוויר, שיעול, עיטוש ועוד הם פעולות שמשחררות רעלנים מהגוף החוצה. אם מנגנוני הניקוי של הגוף אינם עומדים בקצב החשיפה והייצור של הרעלנים, הגוף ינסה לאגור אותם ברקמות שומן כדי להגן על מערכותיו השונות.

כל תוכנית ניקוי שנועדה לעזור לגוף להיפטר מהרעלנים צריכה להיות כזאת שמחזקת את תהליכי הדטוקסיפיקציה, ניקוי הרעלים, שקיימים כבר בגוף. אפשר להאיץ את הניקוי על ידי צמצום החשיפה לאקסוגנים ולאנדוגנים ועל ידי מנוחה שהגוף זקוק לה כדי לחזק את מערכות הניקוי שלו. מנוחה גופנית ונפשית, אוויר נקי, מים ומספיק "דלק" עבור תהליכי חילוף החומרים הם כל מה שהגוף צריך בשביל להתנקות. ד"ר קים אומר, שמי שמבין צום על בסיס מים, יודע שהדלק שהגוף זקוק לו עבור ניקוי אינטנסיבי מגיע למעשה מהמאגרים המצויים בכבד, בשרירים ובשומן.

הגוף מנקה את כל תאיו בו זמנית, אבל אין זה אומר שכל האברים יהפכו בריאים יותר באותו הקצב. התזמון של הרגשת השינוי תלוי בהיסטוריה של כל אחד. חשוב לזכור שמצבים כרוניים רבים התפתחו במשך שנים, לכן אין סיבה לצפות שתחלימו מהם תוך חודשים, גם אם תהליכי הניקוי שלכם מושלמים. את זה לא מספרים לכם ברוב תוכניות הדיטוקס שאפשר למצוא באינטרנט.

ייתכן שתרגישו טוב יותר תוך כמה ימים, אבל צריך לשאוף ליצירת בסיס בריאותי שישרת אתכם עשרות שנים. חשוב גם לזכור שחלק מהבנייה של הבסיס הבריאותי הוא תזונה שתתמוך בבריאות ובמנגנוני הדטוקסיפקציה הקבועים גם לאחר תקופת ניקוי הרעלים האינטנסיבית היזומה.

ד"ר קים מפרט את הדרישות הבסיסיות לניקוי גוף אינטנסיבי ומלא:

1. חשיפה רבה ככל האפשר לאוויר נקי

2. מנוחה לגוף ולנפש עד כמה שאפשר

3. אספקת מים לגוף בעזרת מזון רווי במים ונוזלים

4. צמצום החשיפה לאנדוגנים ולאקסוגנים

באתר של ד"ר קים תוכלו למצוא את שלבי ההמשך לתהליך הדיטוקס. מומלץ, על כל פנים, לעבור תהליך דיטוקס אינטנסיבי בליווי מקצועי, כפי שאני מציע בקליניקה שלי.

מה מסתתר בסלט שלנו?

אנחנו לא רואים, מריחים, או טועמים אותם, אבל חומרי הדברה מסוכנים נכנסים באופן קבוע לצלחות שלנו וגם לתוספי התזונה. מה שהורג חרקים מסוכן גם לאנשים

היי, חקלאי, חקלאי, עזוב את הדי.די.טי עכשיו. תן לי כתמים על התפוחים שלי ותשאיר לי את הדבורים והפרפרים, בבקשה! זה לא נראה כאילו שתמיד אתה לא מבין מה יש לך עד שהוא נעלם? הם כיסו באספלט את גן עדן והקימו מגרש חנייה.
(ג'וני מיטשל, Big Yellow Taxi)

חשיפה לנוירוטוקסינים, רעלנים שפוגעים במערכת העצבים, עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך לעצבים ולהפרעות במערכת האנדוקרינית. הרעלנים האלה מצויים בחומרי הדברה. ההתבטאות של הנזקים נראית בגיל מאוחר, ולכן גם אם ילדים נפגעים מהרעלנים המסוכנים, אנחנו עלולים שלא לדעת זאת. לכן כדאי לבדוק האם המזון והתוספים שהם מקבלים מכילים חומרי הדברה.
חומרי הדברה באופן כללי צריכים להדליק נורת הזהרה אצל כולם, כי אם הם הורגים יצורים מסוימים, איך ייתכן שאינם פוגעים בבני אדם? על פי אתר ארגון הבריאות העולמי (WHO), "חשיפה ארוכת טווח לחומרי הדברה יכולה להגביר את הסיכון להפרעות התפתחותיות ולהפרעות בפריון, להפרעות במערכת החיסון ובמערכת האנדוקרינית, לתפקוד לקוי של מערכת העצבים ולהתפתחות סוגים מסוימים של סרטן. ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר ממבוגרים."

מה יש בירקות שלנו חוץ מוויטמינים? (צילום: Jay Oliver, UGA college of Ag)

רשימה של כמה מחקרים בתחום שפורסמה במאמר באתר autism one:

מחקר מאוניברסיטת הרברד, שפורסם ב-2006 בכתב העת המדעי Annals of Neurology, מצא שחשיפה לחומרי הדברה עלולה להגביר את הסיכון לחלות בפרקינסון ב-70%.

מחקר מאוניברסיטת דיוק מ-2008, שפורסם ב-BMC Neurology, קובע: "מעל הכול, חולי פרקינסון נטו באופן מובהק לדווח יותר על שימוש ישיר בחומרי הדברה, לעומת קרוביהם שאינם סובלים מהמחלה... תדירות, משך וחשיפה מצטברת נקשרו באופן מובהק למחלת פרקינסון בדפוס הקשור למינון."

בהודעה לעיתונות של מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) מ-2008 נאמר: "מדבירים מורשים שהשתמשו בחומרי הדברה כלורידיים במשך יותר מ-100 ימים בתקופת חייהם היו בסיכון מוגבר לסוכרת... הקשר בין חומרי הדברה מסוימים לבין היארעות הסוכרת נע בין 20% ל-200% של סיכון מוגבר..."

מחקר ממרכז המחקר של אנרגיה וסביבה באוניברסיטת צפון דקוטה קשר בין חומרי הדברה לבין שינוי עצבי שנראה במחלות פרקינסון, טרשת נפוצה, אפילפסיה ואלצהיימר.

האם קילוף ירקות ופירות או שטיפתם יצמצם את החשיפה? מי שקונה מוצרים לא אורגניים מסתכן יותר מפני שרבים מחומרי הדברת המזיקים והעשבים הם מערכתיים, כלומר חודרים לבשר הפירות והירקות. ארגון EWG (Environmental Working Group) פרסם דוח שבו הוא אומר, שעל אף הריסוסים עדיף לאכול ירקות ופירות (שטופים ומקולפים) מאשר להימנע מהם, אך מציע להיזהר מ-12 יבולים שנמצאו מזוהמים ביותר מתוך רשימה של 53. אם התקציב שלכם לרכישת מזון אורגני מוגבל, עדיף להשקיע אותו במוצרים האלה או להימנע מהם: תפוחים, סלרי, תותים, אפרסקים, תרד, נקטרינות, ענבים, פלפלים, תפוחי אדמה, אוכמניות, חסה, קייל.

לדוגמה, ב-741 דגימות של תותים נמצאו 54 סוגי קוטלי חרקים שונים, מתוכם 14 שאריתיים. מתוך כל הדגימות, ב-697 נותרו חומרי הדברה שאריתיים. בין החומרים נמצא יודיד מתילי שקוטל חרקים, עשבים וחיידקים. קיימים מחקרים שמראים שחומר זה גורם לסרטן אצל חולדות ועכברים.

לרוע המזל, חומרי הדברה נמצאים גם בתוספי תזונה צמחיים. בדיקה של Wong et al. מ-2004, שכללה 87 דוגמאות של תוספים, מצאה חומרי הדברה ב-44 מהם. בין החומרים: כלור אורגני, זרחן אורגני, פנטכלורופנול (קוטל פטריות וחומר חיטוי), טטרכלורואתילן (כימיקל ממס) ועוד כ-30 חומרים אחרים. לעתים קרובות מוצר אחד מכיל כמה חומרי הדברה במקביל. בנוסף לחומרי הדברה, יצרנים רבים של תוספי תזונה מכניסים את הממתיק המסוכן אספרטיים למוצרים.

לאדם הפשוט אין את הכלים לבדוק ולדעת מה מכילים התוספים שהוא נוטל, אלא אם מדובר בחברה מוכרת כמו קירקלנד שאנו יודעים שהתוספים שלה נקיים. בעזרת הכלים המצויים בקליניקה שלי אני יכול לבדוק מה מתאים או למתאים ומה מזיק למטופל הספציפי.

להתנקות מאספרטיים

אספרטיים הוא חומר מזיק שתוצרי הפירוק שלו מצטברים בתאי הגוף. אפשר להתנקות ממנו, צריך רק לדעת איך

ברשומה הקודמת יכולתם לקרוא על נזקי האספרטיים. הרשומה הנוכחית מוקדשת להתנקות ממנו.
כאשר מתחילים בניקוי רעלים, דיטוקס, הדבר החשוב ביותר הוא להפסיק להיחשף לרעלנים, אפילו בכמויות זעירות. הדבר משמעותי במיוחד כאשר מדובר ברעלנים שנצברים בגוף, כמו אספרטיים. אספרטיים מכיל חומצה ספטית, פניאלנין ומתנול. תוצרי הפירוק של המתנול, ובעיקר הפורמאלדהיד (פורמלין) מצטברים בדנ"א ובחלבונים תאיים.

ניקוי הרעלים מתרחש בכל תאי הגוף ובעיקר בכבד. מערכת ניקוי הרעלים מחולקת לשני מרכיבים, שלב I ושלב II. הרעלנים עוברים את שלב I ואז ממשיכים לשלב II, שבו הם הופכים למסיסים במים, מה שמאפשר את סילוקם הסופי מהגוף. אפשר להאיץ את יכולתו של הגוף להתנקות מהחומרים המזיקים על ידי שימוש חכם בתוספים. בין שני השלבים, שלב II הוא החשוב יותר וגם זה שנפגע לעיתים קרובות יותר.

אספרטיים. עדיף בכלל לא להתעסק איתו (צילום: Steve Snodgrass, flickr)

הנה רשימה של רכיבים תזונתיים שמעצימים את ניקוי הרעלים:

אינדול 3 קרבינול – 100 מ"ג פעמיים ביום. זהו רכיב טבעי שמחזק את שלב II. הוא מופק מצמחים ממשפחת המצליבים, כמו ברוקולי, כרוב ניצנים וכרובית. ניתן להשיג אותו כתמצית.

טאורין – 500 מ"ג ביום. זוהי חומצת אמינו המכילה גופרית שהכבד משתמש בה לריאקציות כימיות. יש ליטול את התוסף בין הארוחות.

גדילן מצוי – 175 מ"ג. יש ליטול את התוסף פעמיים ביום. זוהי תמצית שמעצימה את ניקוי הרעלים בכבד והיא גם פועלת כנוגד חמצון חזק בכל התאים.

כורכומין – 500 מ"ג שלוש פעמים ביום, עם שמן זית. זהו מיצוי של כורכום. התוסף הזה הוא נוגד חמצון חזק במיוחד, שמעצים את שלב I ואת שלב II, מגן מפני קרינה, מחזק את כיס המרה, מעכב גדילת תאים סרטניים ונוגד דלקת חזק מאוד. בנוסף, הוא מעצים אנזימים מתקני דנ"א.

פאנטתין – 250 מ"ג שלוש פעמים ביום. הוויטמין הזה הוא הצורה האנזימטית של חומצה פנטותנית (ויטמין B5). הוא ממלא תפקיד מרכזי בחיזוק האנזים אלדהיד דהידרוגנז שפועל בניקוי הפורמאלדהיד מהגוף.

תיאמין – 100 מ"ג שלוש פעמים ביום. זהו ויטמין B1 שממלא תפקיד מרכזי בהגנה על מערכת העצבים והמוח. באופן שכיח נוצר מחסור בו לאחר חשיפה לחומרי הדברה.

פירודוקסיל-5 זרחני – 50 מ"ג פעם ביום. זוהי צורה של הוויטמין B6. אנשים שנחשפו לרעלנים כימיים לעיתים קרובות סובלים מרמות נמוכות של הוויטמין הזה. כאשר קיים מחסור בוויטמין B6, גם רמות הטאורין נמוכות. הוא ממלא תפקיד חשוב בהגנה נגד הרעלות בגלטומט וחומצה אספרטית.

בנוסף לניקוי הרעלים, רכיבי תזונה אחרים ממלאים תפקיד ישיר בהגנה על התאים ובעידוד החלמתם: מגנזיום, שמגן על התאים ומגן על הגוף מפני שבץ והתקפי לב; סלניום, מינרל שמגן על התאים מפני רעלנים, בעיקר כספית, ומגן מפני רדיקלים חופשיים; התוסף NAC שהופך בתאים לגלוטתיון המגן מפני רדיקלים חופשיים שנוצרים על ידי כימיקלים כמו אספרטיים, הוא גם מסלק כספית ומחזק את ניקוי הרעלים; מולטי ויטמין B (ללא ברזל); ויטמין E, נוגד חמצון חזק שמונע התקפי לב, שבץ ופועל כנוגד דלקת; ויטמין C שמגן על התאים מפני עקה חמצונית, מגן על מערכת העצבים ומחזק ריפוי רקמות; CoQ10, מולקולה שמגינה על המוח מפני excitotoxicity, תהליך שבו נהרסים נוירונים במוח בשל פעילות יתר של קולטנים; DHA, רכיב של אומגה 3 שמתקן קרומי תא וסינפסות.

מי שרוצה להתנקות מאספרטיים צריך להימנע גם מרעלנים אחרים, כמו מונוסודיום גלוטמט, חומרי הדברה, קוטלי עשבים, תרסיסים נגד חרקים, פלואוריד, כספית, קדמיום, אלומיניום ועוד. רבים מהרעלנים האלה פועלים בסינרגיה, מה שאומר שהנזק של השילוב ביניהם גדול מסך כל מרכיביו. בנוסף, יש לעסוק בפעילות גופנית מתונה, להימנע ממוצרי סויה, גבינות ושמנים צמחיים, וכמובן מעישון ומשימוש בסמים. כל אלה מגבירים את נזקי הרדיקלים החופשיים ומונעים ריפוי של הרקמות.

התזונה צריכה לכלול הרבה ירקות, מעט פירות, הימנעות מסוכר ודבש, כמות מתונה של פחמימות מורכבות ומים מטוהרים ללא פלואוריד. גם משחת השיניים צריכה להיות ללא פלואוריד.

ניקוי רעלים כזה צריך להיעשות בליווי אדם בעל ניסיון, כפי שאני מציע בקליניקה שלי.

אספרטיים – רעל מתוק

אספרטיים, ממתיק מלאכותי חוקי, מורכב משלושה כימיקלים מסוכנים ועלול לגרום לשורה ארוכה של תסמינים, מחלות כרוניות ונזקים למערכת העצבים

אספרטיים הוא השם הטכני לממתיק מלאכותי שמופיע תחת כמה שמות מסחריים. הוא התגלה במקרה ב-1965 במסגרת פיתוח תרופה נגד אולקוס. בשנות ה-80' אושר השימוש בו במוצרי מזון יבשים ואחר כך במשקאות קלים, זאת לאחר שבאמצע שנות ה-70' האישור הוקפא על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לאחר פנייה של חוקר נוירולוגיה ושל עורך דין שעוסק בהגנת הצרכן. החומר בנוי משלושה כימיקלים: חומצה אספרטית (40%), פנילאלנין (50%) ומתנול (10%).

אספרטיים הוא הסיבה ל-75% מהתגובות הגופניות השליליות למרכיבי מזון שדווחו ל-FDA. התגובות החמורות כוללות התקפי פרכוסים ומוות, ומלבדן תועדו כ-90 תסמינים נספים, כמו כאבי ראש, סחרחורות, העלאה במשקל, דיכאון, דפיקות לב מואצות, אובדן זיכרון ועוד.
על פי מחקרים שונים, אספרטיים עלול להיות הטריגר או גורם מחמיר של מחלות כרוניות כמו גידולים במוח, טרשת נפוצה, אפילפסיה, פרקינסון, אלצהיימר, סוכרת, לימפומה ועוד.

אספרטיים. מתוק על הלשון, אבל רע ומר לגוף (צילום: Like_the_Grand_Canyon, flickr)

נזקי החומצה האספרטית

ד"ר ראסל בליילוק, פרופסור לנוירוכירורגיה, פרסם ספר שמפרט את הנזקים מצריכה של חומצה אספרטית דרך אספרטיים ומצריכה של חומצה גלוטמית שנמצאת במונוסודיום גלוטמט, גם הוא רכיב נפוץ במזון המתועש. השילוב של שני החומרים גורם לנזקים נוירולוגיים כרוניים חמורים ולתסמינים אחרים. שני החומרים פועלים במוח כמוליכים עצביים. כמות גדולה של כל אחד מהם הורגת נוירונים מסוימים. הפגיעות גבוהה במיוחד בקרב ילדים, באזורים מסוימים במוח ובמצבי חולי מסוימים. התסמינים הקליניים מופיעים זמן מה לאחר שהרס הנוירונים כבר התחיל. המחלות הכרוניות שלהתפתחותן תורמות חומצות אמינו חופשיות כמו החומצה האספרטית כוללות טרשת נפוצה, ALS (ניוון שרירים מוטורי), אובדן זיכרון, בעיות הורמונליות, אובדן שמיעה, אפילפסיה, אלצהיימר, פרקינסון, היפוגליקמיה, איידס, שטיון (דמנציה), חבורות במוח והפרעות נוירואנדמיות. בקבוצת הסיכון המוגבר: תינוקות, ילדים, נשים הרות, קשישים וחולים במחלות כרוניות.

בין החוקרים יש מחלוקת לגבי המנגנון שגורם לנזקי השילוב בין הגלוטמט והחומצה האספרטית. בכל אופן, התגובות כוללות כאבי ראש/מיגרנות, בחילות, כאבי בטן, עייפות, בעיות בשינה, בעיות בראייה, התקפי חרדה, דיכאון, אסתמה/לחץ בחזה.

נזקי הפנילאלנין

כמו חומצה אספרטית, גם פנילאלנין הוא חומצת אמינו. אנשים עם הפגיעה הגנטית PKU אינם יכולים לפרק פנילאלנין, מה שמוביל לרמות גבוהות ומסוכנות של החומר במוח. צריכת אספרטיים, בעיקר עם פחמימות, עלולה להוביל לעודף פנילאלנין במוח גם אצל אנשים שאינם לוקים ב-PKU. רמות גבוהות של פנילאלנין במוח עלולות לגרום לירידה ברמות הסרוטונין ולהוביל להפרעות נפשיות כמו דיכאון.

בכתבה שכותרתה "חלום בלהות של אספרטיים" שפורסמה ב-Wednesday Journal, הכותב ג'ון קוק החל לצרוך 8-6 משקאות דיאט בכל יום. התסמינים שלו החלו כאובדן זיכרון וכאבי ראש חוזרים. הוא החל להשתוקק ליותר משקאות ממותקים באספרטיים. מצבו הידרדר עד כדי כך שהחל לחוות תנודות חזקות במצב הרוח והתקפי זעם. בבדיקות נראו אצלו תפקודי מוח חריגים ופגיעות במוח. לאחר שנגמל מצריכת האספרטיים, תסמיניו השתפרו באופן דרמטי.

על פי בליילוק, הצטברות של פנילאלנין במוח עלולה לגרום לסכיזופרניה ולנטייה גדולה מהרגיל להתקפי פרכוסים.

נזקי המתנול

מתנול, הרכיב השלישי באספרטיים, הוא רעל קטלני אלכוהולי. המתנול משתחרר מהאספרטיים בחום של 30 מעלות צלזיוס. הוא מתפרק לחומצה פורמית (חומצת נמלים) ולפורמאלדהיד, שהוא נוירוטוקסין, כלומר רעלן שפוגע במערכת העצבים. בשל המודעות לנזקי המתנול, הרשויות בארצות הברית ממליצות להגביל את צריכתו ל-7.8 מ"ג ביום. בליטר אחד של משקה ממותק באספרטיים יש 56 מ"ג מתנול, כך שצרכנים כבדים של משקאות מסוג זה יכולים להגיע לכמות גבוהה בהרבה מההמלצה.

תסמיני הרעלת מתנול כוללים כאבי ראש, זמזומים באוזניים, סחרחורת, בחילות, הפרעות במערכת העיכול, חולשה, ורטיגו, צמרמורות, פגיעה בזיכרון, חוסר תחושה, הפרעות התנהגות ודלקות בעצבים. ידועים בעיקר כמה סוגים של פגיעה בראייה.

הפורמאלדהיד שנוצר מפירוק המתנול הוא חומר מסרטן שפוגע ברשתית העין ולנזקים בדנ"א.

אחד מתוצרי הפירוק של אספרטיים הוא דיקטופיפרזין (DKP). החומר מעורב בגרימת גידולים במוח. הוא נוצר במוצרים מכילי אספרטיים לאחר אחסון ממושך.

המידע מתוך האתר של ד"ר מרקולה

אסון בהקרנה יומית

כור גרעיני לא צריך להתפרץ כדי להזיק לתושבי הסביבה, לשם כך מספיקות התקלות השגרתיות שקורות יום-יום. אם יוקמו תחנות כוח גרעיניות בישראל, יש סיבה טובה לחשוש שאף אחד לא ישמור עלינו

למרות האסון בפוקושימה, בישראל יש כאלה שעדיין לא ויתרו על חלום הבלהות של כור גרעיני. באתר Autism One הופיע מאמר שדן בקרינה במי השתייה ומזכיר עד כמה אין על מי לסמוך.

היום יש קרינה במי השתייה בטוקיו, למרות שהיא רחוקה מפוקושימה, שבה התפרץ כזכור הכור הגרעיני במרץ השנה. האם זה יכול להתרחש בכל מקום אחר שבו קיימים כורים גרעיניים? לדוגמה, בארצות הברית פועלות 104 תחנות כוח גרעיניות, ושם, לדברי מחברת המאמר אליס שאבקוף, זה כבר קרה. לא צריך שיתרחש אסון בסדר גודל כמו זה שקרה ביפן. מספיקות בעיות תפעול יומיומיות כדי שהכור יהפוך לאיום על בריאות הציבור.

כור גרעיני באילינוי. רוצים כזה ליד הבית? (צילום: Blue Jay Day, flickr)

מהכורים דולף טריטיום, אטום רדיואקטיבי, ומזהם את מי התהום שמגיעים לבתים בישובים הסמוכים ומשמשים לשתייה, בישול ורחצה. בנוסף לדליפות, חציבת אורניום ותוצרי הלוואי שנותרים לאחר ייצור דלק גרעיני משחררים גזים שפולטים קרינה ומזהמים אחרים אל מי השתייה ואל האוויר בסביבה.

רק בשנה שעברה, אחרי 50 שנים של תחנות כוח גרעיניות, הוועדה לפיקוח על כורים גרעיניים בארה"ב (NRC) החלה לבדוק האם רעלנים רדיואקטיביים שנפלטים באופן יומיומי גורמים נזק. ההוועדה פנתה לאקדמיה הלאומית למדעים כדי לבדוק האם אנשים שחיים ליד מתקנים גרעיניים מצויים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן. באחת הפגישות של האקדמיה הלאומית למדעים הופיעה שרה סאוור, ששרדה גידול במוח שהתגלה אצלה בגיל שבע, אז גרה עם הוריה בקרבתם של שני כורים גרעיניים במחוז גראנדי במדינת אילינוי. מהכורים הללו, שהופעלו על ידי חברת Exelon, הספקית הגדולה ביותר של אנרגיה גרעינית בארה"ב, הייתה דליפה מתמשכת של טריטיום, שהציבור לא יוּדע עליה. שרה אמרה לאנשי האקדמיה שהיא אחת מהסטטיסטיקות שהם מדברים עליהן. הוריה של שרה דיברו על דליפות חמורות מהכורים של חברת אקסלון ועל הסיכונים הבריאותיים שכרוכים בהן.

אולם, לדבריה של שאבקוף יש בעיה בתכנון המחקר: "טיפוס הייחוס" של החוקרים שמודדים נזקי קרינה רדיואקטיבית היא גבר לבן, בן 20 עד 30, שמשקלו 70 ק"ג, גובהו 174 ס"מ וחי באקלים ממוזג. המחקר לא יספק מידע על נזק לילדים (למשל), מפני שגופם של ילדים רגיש הרבה יותר לכל סוגי החשיפה לגורמים סביבתיים לעומת מבוגרים.

שאבקוף מעלה שאלה נוספת, אולי ה-שאלה: אם מפעילי הכורים הגרעיניים אינם מצליחים למנוע תקלות שגרתיות, האין זה מתקבל על הדעת שבמוקדם או במאוחר הם ייכשלו גם במניעתם של אסונות גדולים? זהו התרחיש שעליו הצביעה ההיסטוריה של חברת החשמל של טוקיו, של חברת BP, של ארגונים אחרים שאחראים לאסונות גדולים.

המנהלים מחפשים רווח אישי גדול ומהיר, החברות בוחרות להציג קו תחתון שנראה טוב, גם אם מזויף. הגופים הממשלתיים אמורים לפקח ולהגן ובמקום זאת הופכים שבויים של אותן חברות שעליהן הם אמורים לשלוט. ה-NRC למשל נלחמה בהצלחה בחוק שאמור היה לחייב הכנת מצבורים של אשלגן יודי, חומר שנועד לנגוד חשיפה לקרינה, על מנת להגן על אנשים שחיים בקרבת מתקנים גרעיניים.

המנהלים הבכירים בגופי הפיקוח יוצאים מהתעשייה לכמה שנים ואז חוזרים אל החברים שלהם ומרוויחים סכומים גבוהים במיוחד (אנחנו יודעים שזה קורה גם במשק הישראלי כל הזמן ובהקשרים שונים של הון שלטון). החברות האלה מזהמות לא רק את הסביבה אלא גם את המערכת הפוליטית כולה. אנשיהן עושים זאת באמצעות השקעת מיליוני דולרים בפעילות לוביסטית ובמימון תעמולת בחירות.

כתמיד, ההעדפה של רווח כספי גוברת על שיקולים של בטיחות ובריאות הציבור. אין שום סיבה להאמין שישראל חסינה בפני זה.