הפלרה: ההונאה המדעית הגדולה ביותר

עוד ועוד מחקרים מראים שפלואוריד במים מסוכן, ושעל ההגנה (כביכול!) על השיניים אנו משלמים מחיר כבד מאוד של פגיעה בעצמות, בבלוטת התריס ובהתפתחות ילדים. אז למה אנחנו ממשיכים לבלוע את זה?


השפעת המים על הבריאות ועל איכות החיים שלנו מעסיקה אותי. אני רוצה להתייחס לנושא מטריד במיוחד – הפלרת מים – ולשתף במאמר של ד"ר פול קונט (Paul Connett) שחוקר את נושא הפלואוריד בשלוש השנים האחרונות. לדבריו הוא החל את המחקר ללא שום דעות קדומות.

הדברים השתנו. קונט אומר שככל שחקר והעמיק, התחזקה בו ההבנה שחסר מחקר מדעי שיאשר שהחומר אכן מגן על שיניי ילדים. הוא אומר: "העובדה שהרשינו שחומר רעיל שכזה יוכנס למי השתייה הוא מזעזע." קונט מציין שלמרות שהפלואוריד נחשב רעיל יותר מאשר עופרת, הממסד מתיר את החשיפה אליו בריכוזים גבוהים הרבה יותר מהריכוזים המותרים של עופרת. הכנסת הפלואוריד למים החלה ב-1945 ולא השתנתה מאז (בארה"ב), למרות שכעת החומר זמין למי שמעוניין בו במגוון מוצרים כמו תכשירים להיגיינת הפה, תוספי מזון ועוד.

פלואוריד. לא בטוח שאתם רוצים את זה בפה של הילד שלכם (צילום: Dan lockton, flickr)

מחקרים לא אמינים

בנוסף, התרומה לבריאות השן מפוקפקת. קונט מציין שהמחקרים משנות ה-40' שלפיהם הפלואוריד מועיל לבריאות השן מפוקפקים מבחינת אמינותם המדעית. על כך ניתן לקרוא עוד בספר The Greatest Fraud: Fluoridation (ההונאה הגדולה מכל: הפלרה) מאת ד"ר פיליפ סאטון. ההצעה להפליר את המים בארה"ב הוצגה בפני הסנאט עוד לפני שהושלמו המחקרים שאמורים לקבוע שהיא בטוחה ויעילה. הצהרותיהם של הממליצים להפליר עמדו בסתירה למומחה מטעם הסוכנות להגנת הסביבה, ד"ר רוברט קארטון, שחקר את הנושא וקבע: "הפלרה היא הונאה מדעית, כנראה ההונאה הגדולה ביותר של המאה."

חשיפת יתר לפלואור

ד"ר קונט מתייחס במאמרו לתופעת הפלואורוזיס, שמתבטאת בהכתמת השיניים. לדבריו העלייה הגבוהה בשיעור המחלה, הן במקומות שבהם יש הפלרה והן בכאלה שבהם אין, מעידה על כך שילדים חשופים למינון יתר של פלואור. במחקר של NIDR (המכון הלאומי לחקר רפואת השיניים) שכלל 40,000 ילדים נמצא שמקרים של פלאורוזיס התגברו בהקשר של מינון יתר של פלואוריד בשל הפלרת מי השתייה. ככל שריכוז החומר במי השתייה היה גבוה יותר, כך עלה שיעור הילדים החולים. נמצא גם שעל כל ילד אחד שמרוויח זגוגית שן מחוזקת בזכות ההפלרה, יש 0.7 עד 1.2 ילדים שזגוגית השן שלהן נפגעת בגלל פלאורוזיס.

חשיפת יתר לפלואור מתרחשת גם במקומות שבהם אין הפלרה. נמצאו הבדלים בשיעור הפלואורוזיס שמקורם בתדירות השימוש במשחת שיניים מכילה פלואור.

חשוב לציין שהפלואורוזיס אינו בעיה "קוסמטית" בלבד כפי שטוענים גופים מסוימים התומכים בהפלרה. התופעה היא סימן לכך שנוצרת אינטראקציה בין הפלואוריד לבין חיידקים שנמצאים על זגוגית השן. מה שנראה על השיניים מעיד על השפעה בלתי נראית שכנראה מתרחשת בגוף כולו.

קונט מציין שמחקרים מראים שיתרונות הפלואוריד, אם קיימים בכלל כאלה, מקורם ביישום מקומי ולא בחשיפה מערכתית, כלומר עיכול החומר. למרות זאת, יש רופאים רבים שממליצים לנשים לבלוע תוספי פלואוריד ואף לתת אותם לתינוקות בטרם צמחו להם שיניים. חשש נוסף הוא שבאזורים שבהם ישנה הפלרה, תינוקות ששותים מבקבוק נחשפים לפלואור בגיל צעיר מאוד. קונט מציין שבחלב אם ריכוז הפלואור נמוך מאוד (גם אם האם חשופה להפלרה), מה שמעיד שבאופן טבעי תינוקות כלל אינם אמורים לצרוך את החומר הזה.

הקשר למחלות עצם

קונט אומר ש"מדהים" להיווכח עד כמה מועט המחקר על השפעת הפלואוריד על העצמות. לא היה שום ניסיון מקיף לקבוע מהו ריכוז הפלואוריד בעצמותיהם של תושבי ארה"ב, זאת למרות שידוע שההפלרה קיימת כבר יותר מ-50 שנה ושכמחצית מהפלואוריד שאנו סופגים נאגר בעצמות ונצבר בהן, ולמרות שידוע על שיעור גבוה של מחלות עצם באזורים שבהם אנשים חשופים לפלואוריד, ולמרות שמקורות החשיפה לחומר התרבו עם השנים.

מחקר שבוצע בקנדה על ידי דוקטור לימבק ועמיתיו והוצג ב-1999 השווה בין רמות הפלואוריד בעצמות הכסל (אגן) של תושבי אזור עם מים מופלרים לבין רמותיו בעצמות הכסל של תושבים באזור ללא הפלרה. ריכוז החומר בעצמות תושבי האזור המופלר היה גבוה פי שניים. מפני שעדיין לא עברו מספיק שנים מאז שהחלה ההפלרה, אין עדיין מחקרים שבודקים את השפעתה לאורך כל חיי האדם. המחקר זכה להתעלמותן של הרשויות האחראיות על הפלרה, למרות החשש לנזק לטווח ארוך לעצמותיהם של ילדים שחשופים לפלואור מגיל הינקות.

האפקט ההורמונלי והקשר ל-ADD ,ADHD

מחקר חדש של ד"ר ג'ניפר לוק מראה שפלואוריד מגיע לבלוטת האצטרובל במוח. ריכוזים גבוהים של פלואוריד בבלוטה נמצאו (בנתיחה לאחר המוות) אצל אנשים שהיו חולים בפלואורוזיס של השלד. הפלואוריד מדכא פעילות אנזימטית. לוק מצאה שחיות שמקבלות פלואוריד מפרישות פחות מלטונין (הורמון השינה) בשתן. היא גם מצאה שמינונים גבוהים של פלואוריד שניתן לבעלי חיים משפיע על זמן ההגעה לבגרות, מה שקשור לרמות נמוכות של מלטונין.

לוק טוענת שפלוראוריד גורם לעיכוב אנזימטי שתוצאותיו הן פגיעה בייצור הסרטונין או המלטונין. המלטונין אחראי בין היתר על "תזמון" ההתבגרות המינית. בארה"ב וגם בישראל קיימת תופעה של התבגרות מוקדמת אצל ילדות. מחקרה של לוק הופך את הפלואוריד לחשוד במצב הזה. במחקר Newburgh-Kingston שבוצע ב-1955, עשר שנים לאחר התחלת ההפלרה, נמצא שבאזורים המופלרים הבגרות המינית (קבלת וסת) של ילדות התרחשה בממוצע חמישה חודשים מוקדם יותר מאשר באזורים ללא הפלרה.

מחקרים אחרים מלמדים שפלואוריד מאט את פעילות בלוטת התריס. מחקרים מראים שבאזורים שבהם נפוצה תופעת הפלואורוזיס, נפוצות גם בעיות שקשורות למחסור ביוד. כמו כן נמצא קשר בין שכיחות של מקרי תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) לבין הרעלות פלואוריד. נראה שפלואוריד מפחית את ייצור ההורמונים בבלוטת התריס.

ממצאים אחרים נראים סותרים את הכתוב לעיל, ולפיהם פלואוריד ממריץ את בלוטות התריס. אולם, המרצה זו אינה מובילה לייצור ההורמונים החיוניים שעליהם אחראית הבלוטה. מצב זה עשוי להסביר את מחלת הזפקת (גויטר) שבה הבלוטה מתנפחת ומתנפחת בשל היעדר משוב הורמונלי מהגוף ונראית כבליטה גדולה בצוואר.

מטרידים במיוחד, אומר קונט, הם ממצאים שמראים שפלואוריד מתרכב עם יון האלומיניום. החומר יכול להיקשר ל-G-proteins, שהם חלק מהמנגנון של כל ההורמונים המסיסים במים ושל רבים מהמוליכים העצביים.

ב-1995 ד"ר פיליס מולניקס מצאה שפלואוריד משפיע על התנהגותם של עכברים. היא מצאה שהחומר הצטבר במוחותיהן של החיות וכאשר הן נחשפו אליו לפני הלידה הן הפגינו התנהגות דומה להיפראקטיביות. כאשר העכברים נחשפו לפלואוריד אחרי הלידה, נגרם מצב הפוך – היפואקטיביות. גם עבודה זו זכתה להתעלמות הממסד.

מחקר אחר, של איזקסון מ-SUNY Binghamton, שבו השתמשו במינונים נמוכים יותר של פלואוריד בתרכובות של אלומיניום פלואוריד וסודיום פלואוריד, הראה שינויים בכליות ובתאי המוח וריכוז מוגבר של אלומיניום במוחתיהם של בעלי חיים. מחקר זה זכה להתעלמות, כפי שזהתעלמו מחקר שהראה שהפלואוריד פוגע בליפידים בקרומי תאי מוח של עכברים ומחקרים מסין שהראו פגיעה במנת משכל של ילדים כתוצאה מחשיפה לחומר.

הפלואוריד, האדם והסביבה

חומרי ההפלרה שנמצאים בשימוש בארה"ב הם תוצרי לוואי של תעשיית הפוספטים. אלה חומרים שאסור להזרים לגופי מים טבעיים, אבל הסוכנות להגנת הסביבה כן מתירה להוסיף אותם למי השתייה. בסופו של דבר, החומרים מופרשים לגופי המים, הם פשוט עוברים קודם דרך גוף האדם. במילים אחרות: האוכלוסייה משמשת כמתקן ל"טיהור" פסולת תעשייתית.

טיפול בטוח בשיניים

לסיום, אני רוצה להמליץ על מתכון ביתי למשחת שיניים בטוחה. אין צורך להקפיד על היחס בין המרכיבים:

6 כפות סודה לשתייה

1 כפית מלח ים או מלח סלעים (אבל לא המלח הרגיל והמזיק מהסופר)

45 טיפות (⅔ כפית) שמן ציפורן

3 כפות גליצרין

עוד על בריאות הפה והבריאות הכללית:

חלל הפה ובריאות כללית

טיפול שורש ושורש הבעיה