תנו לשמש יד

הייתכן שקרם הגנה נגד שמש מגביר את הסיכון לאלצהיימר? כן, ולאו דווקא בגלל הרעלים שיש בו, אלא בגלל שהוא מפריע לעור לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי החיוניים למוח

זוהי עוד רשומה שאני מקדיש למחלת האלצהיימר, שנראה שמתחילה לתפוס ממדים של מגפה. בארצות הברית אחד מכל שמונה מתוך בבני ה-65 ומעלה חי עם המחלה. על פי התחזיות, תוך 20 שנה המחלה תפגע באחד מכל ארבעה בקבוצת הגיל הזאת. עדיין לא נמצא מרפא לאלצהיימר, אבל זה לא אומר שאתם חסרי אונים, מפני שאפשר להתייחס לפחות לכמה גורמי הסיכון למחלה. גורם סיכון מפתיע אחד הוא קרם הגנה נגד השמש.

 על פי ד"ר מרקולה, שימוש בקרם הגנה עלול להגביר את הסיכון לאלצהיימר מפני שהוא מפריע לגוף לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי (כולסטרול סולפאט). בדרך כלל כולסטרול נתפס כדבר שלילי, אבל יש לו תפקידים חשובים בשמירה על הבריאות. המוח מהווה רק 2% ממשקל הגוף אך מכיל 25% מהכולסטרול המצוי בגוף. לכולסטרול יש תפקיד בהולכה עצבית ולכן מחסור בו עלול לפגוע בתפקוד המוח. לא רק הזיכרון עלול להיפגע, יש סיכונים נוספים כמו דיכאון, נטייה להתנהגות אלימה ולתוקפנות, סרטן ומחלת פרקינסון.

חשיפה זהירה לשמש חשובה לבריאות המוח והגוף כולו

היעדר חשיפה לשמש יכול להוביל למחסור בחומרים שכה חשובים לתפקוד המוח. העור מייצר כמות גדולה של כולסטרול גופריתי, חומר מסיס במים, שמשמש קו הגנה בפני חיידקים ופתוגנים אחרים, שללא קו ההגנה הזה יכולים לחדור לגוף דרך העור. הכולסטרול הגופריתי יכול להיכנס לתאי שומן ולתאי שריר ולכן ניתן להניח שהוא מגן על תאים אלה מפני נזקי גלוקוז וחמצן. בהיעדר כולסטרול גופריתי, עלול להיווצר מצב של אי סבילות ללקטוז, ואז השרירים אינם יכולים לעבד גלוקוז כ"דלק". כתוצאה מכך תאי השומן נאלצים לאחסן יותר שומן על מנת לספק אנרגיה לשרירים. כך נצבר שומן מיותר.
בנוסף, כאשר יש בגוף מספיק גופרית היא עוזרת במניעת תהליכים דלקתיים.
התהליכים שהוזכרו לעיל נכונים לא רק לתאי שומן ושריר, אלא גם לתאי המוח ובעצם לכל התאים בגוף.

כל התאים בגוף עטופים במעטה חיצוני שגופרית היא חלק חשוב ממנו. משמעות הדבר, שמחסור באספקת הגופרית עלול להותיר את תאי המוח חשופים לסיכון מוגבר לאלצהיימר.

מחקר מראה שרמות הכולסטרול בסרום וכן היכולת לסנתז כולסטרול קשורות ביחס הפוך להידרדרות מנטלית אצל זקנים. מחקר אחר השווה חולי כולסטרול עם קבוצת ביקורת שוות גיל ומצא שרמות הכולסטרול מסוג LDL בסרום של החולים היו נמוכות יותר.

כאמור, שימוש יתר בקרם הגנה לא רק מפריע לייצור כולסטרול גפריתי, אלא גם לייצור ויטמין D. קיים קשר בין רמות נמוכות של ויטמין D לבין תוצאות נמוכות במבחנים קוגניטיביים. חוקרים מאמינים שרמות נאותות של וטימין D מגבירות את כמותם של כימיקלים חשובים במוח ומגינות על תאי המוח. ייתכן גם שוויטמין D מגן מפני אלצהיימר תודות לתכונותיו נוגדות הדלקת ותכונותיו המחזקות את המערכת החיסונית.

לאור כל הנאמר לעיל נראה שחשוב להיחשף לשמש, אבל צריך לעשות זאת בזהירות. קודם כל יש לוודא שאזור הפנים והעיניים מוגן בקרם הגנה בריא ובכובע. שאר הגוף יכול להיות חשוף עד לשלב שבו הוא מתחיל לקבל גוון ורוד קל. אז צריך לסיים את החשיפה. משלב זה והלאה הגוף גם לא מייצר יותר ויטמין D. ויטמין D שמיוצר בגוף עדיף על ויטמין D כתוסף.

מזון שיכול להועיל למוח הוא שמן קוקוס. המוח מייצר אינסולין עבור עצמו על מנת להפוך גלוקוז לאנרגיה שלה הוא זקוק. אולם, מחקרים חדשים מראים שהמוח עלול להפוך ל"סוכרתי", כלומר   עמיד לאינסולין וללא היכולת להפוך גלוקוז לאנרגיה, מה שמוביל למצב של הרעבה העלולה להסתיים בניוון של המוח. ניוון כזה, אטרופיה, הוא מה שקורה לחולי אלצהיימר. שמן קוקוס מספק למוח חומרים שנקראים קטונים. הקטונים הם מזון למוח. שתיים עד ארבע כפיות של שמן קוקוס ביום יעשו את העבודה. מומלץ להתחיל בהדרגה וליטול את השמן עם הארוחה.

טיפים נוספים להתגוננות מפני אלצהיימר:

להגביל את צריכת הפרוקטוז ל-25 גרם ביום. הפרוקטוז רעיל למוח וגם מפריע לכבד לייצר כולסטרול.
לשמור על רמות אינסולין נמוכות מ-3 (בצום). זאת על מנת למנוע עמידות לאינסולין.
להקפיד על צריכת B12, שנמצא בעל קשר חיובי לשמירה על הזיכרון.
לצרוך תזונה עשירה בפולט (חומצה פולית) ובאומגה 3.
להימנע מכספית.
להימנע מאלומיניום.
לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע.
להימנע מחיסון נגד שפעת המכיל כספית ואלומיניום.
לאתגר את המוח על בסיס יומי.
להימנע מתרופות אנטי-כולירגניות ומסטטינים.

שנה לפוקושימה – הפצצה מכה פעמיים

כורים גרעיניים הם סכנה גדולה גם אם אינם ממוקמים במדינת אויב. "בייבי בומרס" שנולדו בתקופה שבה ארה"ב ביצעה ניסויים בנשק גרעיני, נמצאים היום בסכנה גדולה מהרגיל למות מסרטן

השלכות של זיהום מקרינה הן ארוכות טווח, ולכן גם אם כור או אזור שזוהם בעבר נראים תמימים לכאורה, זה עדיין לא אומר שאין סיבה לדאגה. הפעם אני מדבר על מאמר שפורסם ב-2010 בכתב העת הרפואי האמריקאי International Journal of Health Services. על פי המאמר, הריכוז הממוצע של החומר הרדיואקטיבי המסרטן סטרוניום-90 מנשורת של פצצת אטום, שנמצא בשיני החלב של אמריקאים שנפטרו מסרטן בגיל 50, גבוה ב-122% מריכוזו בשיני החלב של אמריקאים שנפטרו בגיל 50 ולא היו חולים בסרטן.

האוכלוסייה הנידונה היא ה"בייבי בומרס" שנחשפו לקרינה כתינוקת בעת המלחמה הקרה. המחקר מראה עד כמה הכרחי להפסיק לתמיד את הניסויים בנשק גרעיני.

המחקר בוצע על ידי ד"ר ג'נט שרמן וד"ר ג'וזף מנגנו, אותם כבר ציטטתי בסדרת הרשומות הנוכחית המוקדשת למלאת שנה לאסון פוקושימה ומטרתה להזכיר עד כמה כורים גרעיניים הם סכנה – גם כשאינם נמצאים במדינת אויב. בהקשר לתוצאות המחקר אמרה שרמן: "בהתחשב בשיעורי הסרטן הגבוהים בקרבת מתקנים גרעיניים שתועדו ברחבי העולם על ידי חוקרים רבים, על הציבור להבין את משמעותם אם אנו רוצים לחסוך מילדינו ומנכדינו את הייסורים האלה."

שיני חלב שנשרו מגלות לחוקרים עד כמה בעליהן נחשפו לקרינה מסוכנת (צילום: uneduex, flickr)

בין השנים 1945 ו-1963 ארצות הברית וברית המועצות ניסו מעל הקרקע או הים 422 כלי נשק גרעיניים שהשפעתם הכוללת שווה ל-40,000 פצצות הירושימה. נשורת מהניסויים הגיעה לכל חלקי ארה"ב וזיהמה את המזון. ב-1958 מדענים מסיינט לואיס החלו למדוד את ריכוז הסטרוניום-90 בשיני תינוקות. סטרוניום-90 אינו נמצא בטבע והוא אחד מתוך יותר מ-100 כימיקלים רדיואקטיביים ומסרטנים שנוצרים בהתפוצצות פצצות אטום ובפעילות של כורים גרעיניים. סטרוניום-90 מצטבר בשלד ובשיניים, גם של עוברים.

במשך 12 שנים נבדקו 320,000 שיניים שנאספו על ידי אזרחים. מדענים מאוניברסיטת וושינגטון גילו עלייה תלולה בריכוז סטרוניום-90 בתקופה של הניסויים וירידה חדה לאחר שהופסקו הניסויים מעל הקרקע והים.

המחקר שפורסם ב-2010 עוסק גם בסיכון לחלות בסרטן. המחקר החל ב-2001 לאחר שנמצאו 85,000 שיניים שלא נבדקו. השיניים עדיין הכילו כשליש מהסטרוניום-90 המקורי מנשורת הניסויים הגרעיניים מכיוון שהחומר מתפרק לאט.

בדיקות מעבדה הראו שב-20 שיניים, ששייכות לתורמים שנפטרו מסרטן, ריכוז הסטרוניום-90 היה גבוה ב-122% מקבוצת הביקורת (29 תורמים בני אותו גיל שלא חלו בסרטן).

בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת נולדו 79 מיליון אמריקאים. זו הייתה התקופה שבה בוצעו הניסויים הגרעיניים. מתוכם 20 מיליון, יותר מרבע, ימותו מסרטן. אוכלוסייה זו נפגעה מהניסויים הגרעיניים באופן החמור ביותר מפני שהם היו אז תינוקות ותינוקות פגיעים במיוחד לקרינה. לאחר שנים רבות של הכחשות, רק ב-2002 המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) הפיק דוח שמעריך שהנשורת גרמה ל-15,000 מקרי מוות מסרטן. ב-2003 המועצה האירופאית לסיכונים גרעיניים הפיקה דוח שמצהיר שסיכון לסרטן עקב נשורת הוערך הערכת-חסר. המועצה העריכה שקיימים בעולם 123,200,000 מקרים של סרטן, מתוכם 61,600,000 קטלניים.

שנה לפוקושימה – אסון ביפן, תמותה בארצות הברית

האסון בפוקושימה פגע לא רק ביפנים אלא גרם כנראה לעלייה בתמותה גם בארצות הברית לאחר שהקרינה הגיעה לחופי אמריקה. עוד הוכחה לכך שכל כור גרעיני הוא פצצה מתקתקת

 
במלאת שנה לאסון פוקושימה, אני ממשיך בסדרת רשומות המוקדשת לנזקי קרינה והסכנה שבכורים גרעיניים. הפעם אני משתף במחקר עדכני מארצות הברית, שפורסם בפברואר השנה ומראה עלייה בשיעור התמותה מ-14,000 ל-22,000 בקירוב לאחר שהנשורת הגיעה לחופי אמריקה. הכותב הוא ד"ר ג'וזף ג'. מנגנו, מומחה לבריאות הציבור מפרויקט Radiation and Public Health (קרינה ובריאות הציבור)

כרזת רחוב בגרמניה להזדהות עם האסון בפוקושימה, אמן לא ידוע (צילום: Sterneck, flickr)

 בין השנים 2010 ל-2011 חל שינוי במספר מקרי המוות המדווחים בארצות הברית ב-14 השבועות לאחר שהנשורת מהכור בפוקושימה הגיעה לאמריקה. ההערכה היא שאירעו 21,851 מקרי מוות יותר מהרגיל. הנתונים התבססו על כל מקרי המוות בשנים 2010 ו-2011.
מנגנו וד"ר ג'נט שרמן, רופאה אקטיביסטית, חישבו את העלייה בתמותה בין 2010 ל-2011 ב-122 ערים בתקופה שבין ה-20 במרץ ל-25 ביוני. התוצאה הייתה עלייה של 3.99% בתקופה הנתונה וכן עלייה של 0.73% ביתר השנה. שימוש בנתונים האלה לחישוב מקרי המוות בכלל האוכלוסייה בארה"ב מראה על 21,851 מיתות "עודפות" ב-14 השבועות שלאחר הגעת הנשורת לארה"ב ב-16 במרץ 2011.
המידע נלקח מהמרכז לשליטה במחלות ומניעתן בארה"ב (CDC). הנתונים הסטטיסטיים הסופיים של 2010 ו-2011 לא יפורסמו לפני אמצע 2014.

ממצאים נוספים של מנגנו ושרמן כוללים:
העלייה בתמותה דומה לזאת שהייתה בארצות הברית ארבעה חודשים לאחר אסון צ'רנוביל.
עלייה בתמותה נראתה בקרב כל קבוצות הגיל באביב 2011 בהשוואה לאביב 2010.
העלייה הגבוהה ביותר הייתה בקרב תינוקות בני פחות משנה, האוכלוסייה הפגיעה ביותר לחשיפה לקרינה.
לאחר האסון הייתה עלייה חדה מאוד בתחלואה בדלקת ראות ובשפעת – עלייה של 11.49% באביב ושל 1.55% ביתר השנה.
עלייה חדה מאוד בתמותה נראתה בעיר בויז באיידהו, שם כנראה החשיפה לקרינה מפוקושימה הייתה גבוה יותר מבכל מקום אחר בארה"ב (עלייה של 22.68% באביב ושל 5.71% בשאר השנה).

 ולסיום רק נזכיר שהכור בפוקושימה אפילו לא היה כור גרעיני לצרכי מלחמה.

שנה לפוקושימה – הסיפור של טומס ריבר

בעיירה בניו ג'רסי שיעור הסרטן בקרב ילדים היה גבוה מהרגיל. בקרבת מקום ניצב כור גרעיני ישן אך פעיל. הרשויות סירבו לראות את הקשר, אבל התושבים לא עצמו עיניים

 בימים אלה מציינים שנה לאסון פוקושימה וזאת סיבה טובה להקדיש סדרת רשומות לנושא של קרינה. מתקנים גרעיניים הם סכנה, לא רק כשקורה אסון וכורים מתפרצים. הסכנה נמצאת שם תמיד, מחלחלת אט אט והורסת את בריאות התושבים. האם אנחנו יכולים להסתמך על חוות דעתם של מומחים מטעם הכור או מטעם המדינה שחיי התושבים אינם נמצאים בסכנה? נראה שלא, אלא אם כן אותם מומחים ומבטיחי הבטחות יעברו לגור בקרבת המתקן המאיים.

כור אויסטר קריק. הרשויות סירבו לראות את הקשר בינו לבין שיעור גבוה של תחלואה בסרטן (צילום: ויקישיתוף)

הסיפור הפעם הוא ותיק יחסית ומתרחש במדינת ניו ג'רסי בעיירה שנקרת טומס ריבר.
בדצמבר 2002 מחלקת הבריאות מודיעה שאין לה שום הסבר להתפרצות של סרטן ילדים בעיירה. המחלקה עברה על סקרים של פליטות רדיואקטיביות מתחנת הכוח הגרעינית הסמוכה שנקראת Oyster Creek. הם מצאו שהחשיפה לקרינה נמוכה בהרבה מהרף המרבי ושהסיכוי שהתושבים יפתחו סרטן במהלך חייהם הוא "אחד למיליארד." בניגוד לממצאים, שיעור סרטן הילדים וסרטן בכלל היה גבוה מהממוצע הלאומי לא רק בטומס ריבר, אלא במחוז כולו.
 נראה שאנשי רשויות הבריאות התעלמו ממה שאויסטר קריק גורם לסביבה. מאז שנחנך ב-1969, המתקן שחרר דרך 103 הכורים שכלולים בו את הכמות הגדולה ביותר של קרינה רדיואקטיבית הנישאת באוויר בארצות הברית. מוזר שאנשי הרשויות לא יודעים שאפילו חשיפה נמוכה לקרינה עלולה לגרום לסרטן. המחקר הראשון שהראה זאת בוצע ב-1958 על ידי רופאה בריטית בשם אליס סטיוארט. היא הראתה שאפילו חשיפה בודדה של אגן הירכיים של אישה הרה לקרינת X (רנטגן) מכפילה את הסיכון שהתינוק ימות מסרטן בטרם יימלאו לו עשר שנים.
נראה שאנשי רשויות הבריאות התעלמו מיותר מ-20 מחקרים שכבר פורסמו עד אז והראו ששיעורי סרטן אצל ילדים הם גבוהים מהרגיל ביישובים הסמוכים למתקנים גרעיניים.
הרשויות היו אמורות לדעת שהדרך הטובה ביותר ללמוד על השפעות הקרינה על התושבים היא בדיקת רמות הקרינה בגוף האדם, למשל בשיניים שנשרו לילדים. אבל אנשי רשויות הבריאות הסתפקו בבדיקת הפליטות לסביבה בלבד. התושבים, לעומת זאת, פעלו ובמסגרת פרויקט שכונה Tooth Fairy Project (פרויקט פיית השיניים). הם אספו שיני חלב שנשרו לילדים ובדקו בהן את רמות החומר הרדיואקטיבי המסרטן סטרוניום 90. חומר כזה נמצא רק במקומות שבהם הוטלה פצצת אטום ובמתקנים גרעיניים. החומר אכן זוהה בשיני הילדים. למרות שפרויקט השיניים זכה לסיקור נרחב בתקשורת ולשימועים רבים, הפקידים בחרו להתעלם ממצאיו המטרידים. למרות התעלמות הממסד, התושבים המשיכו במחקרי השיניים שלהם והמשיכו לחכות לתשובות בקשר לכור המאיים על חייהם.

הכורים הופכים מסוכנים יותר ויותר ככל שהם מזדקנים. הגיל מעלה את הסיכוי לכשלים מכאניים ולדליפות. פסולת רדיואקטיבית מצטברת עם הזמן בצמחיה המקומית. מאז אירועי ה-11 בספטמבר מצטרף לכל אלה הפחד שהכור ישמש מטרה למתקפת טרור, ואפשר רק לדמיין מה יהיו המשמעויות של מטוס המתרסק לתוך כור הסמוך למקום יישוב. הייתם רוצים מפלצת כזאת ליד הבית?

חיסונים – מסע ההפחדות המבלבל נמשך

ההצמדה של חצבת ושעלת, שתי מחלות שונות לחלוטין, נועדה לבלבל את הציבור ולצבוע באור שלילי את ההורים שלא עוקבים אחרי תוכנית החיסונים

משרד הבריאות שוב מפעיל טרור על הציבור ויוצא במסע הפחדה נגד שוחרי הבריאות. בשבוע שעבר התפרסמה כתבה ב-Ynet שמתארת את חוסר האחריות של הורים שאינם מחסנים את ילדיהם ועד כמה הם מסכנים ילדים אחרים - לכאורה. כך זעקו הכותרות: "בקיבוץ הרדוף יש התפרצות נוספת של חצבת ושעלת, מפני שהורים רבים בוחרים שלא לחסן את ילדיהם. הבעיה: הילדים מדביקים חברים מיישובים סמוכים." הכתבים מתארים הורים שכן מחסנים הזועקים לעזרה וחוששים לגורל ילדיהם.

מזמן ציינתי שחיסון השעלת מפוקפק, שעל אף החיסון יש התפרצויות במקומות רבים בעולם ושהילדים המחוסנים חשופים יותר וחולים יותר בשעלת מאשר אחרים שלא חוסנו. לידיעות מהעולם מצטרף הניסיון הקליני שלי - לעתים אני מטפל, בפגישה אחת או שתיים, בשעלת אצל אנשים בכל הגילים שחוסנו. למשל, לאחרונה התייעצה איתי אם לגבי חיסון אחר לאחד מילדיה, והזכירה לי שנכנסה אלי בעבר עם שני ילדים חולים בשעלת ויצאה עם שני ילדים בריאים.

ההסמכה הקבועה של מחלת החצבת למחלת השעלת נועדה לבלבל את הציבור ולזרוע פאניקה (צילום: DJ Crazy Gabe, flickr)

אבל מעבר לנושא השעלת, המאמר ב-Ynet מדאיג ומרגיז. כמעט בכל משפט הכותבים או העורך מצא לנכון לקשור בין חצבת ושעלת. אלה שתי מחלו מאוד שונות וכל ניסיון לקשור ביניהן הוא מגמתי ולא לעניין.

מחלת השעלת היא כן מחלה מסוכנת הדורשת התייחסות רפואית. חשוב לטפל בחולים במהירות וברצינות, אבל לא בהיסטריה.
חצבת היא מחלת ילדות שגם כן דורשת התייחסות רצינית, אבל הורית: להישאר בבית כדי להשגיח על הילד, לתת שתייה מרובה, להניח לחום לעשות את העבודה שלו, אבל לא לתת לו לעבור את ה-40 מעלות. אם החום מתקרב ל-40 מעלות, יש להניח קודם מגבת רטובה על המצח, להיעזר בקרח או באמבטיה קרה. לעתים רחוקות חייבים לתת תכשיר מבית מרקחת. נכון שטיפול כזה קשה יותר מחיסון וקשה יותר מאקמול, אבל פחות קשה מאוטיזם, וזה המחיר של הורות. ושוב אזכיר בהקשר זה דברים שכתבתי מזמן, על כך שבימים שהייתי צעיר, כאשר ילד כלשהו חלה בחצבת, כל האמהות דחפו את הילדים שלהן לבית שלו כדי שידבקו בחצבת ויסיימו עם זה.

כמעט בכל פעם שכותבים על חצבת מזכירים גם שעלת. זאת הטיה מכוונת וזדונית, המיועדת לזרוע פאניקה, לצבוע את ההורים שלא עוקבים אחר תוכנית החיסונים של משרד הבריאות, ציבור אחראי, אינטליגנטי, ואכיפתי, כתימהונים חסרי אחריות ובורים. אם זה לא מספיק, אז רופאים, שקוראים רק מחקרים "מדעיים" שמומנו על ידי חברות הסמים (תרופות), יוזמים חוק נגד הורים אשר מבינים מה שהם עושים ואינם מתנהגים כעדר.

לדעתי, אם גננת בגן פרטי חוששת לעבוד בגן שיש בו ילדים לא מחוסנים (לא מסוכנים) - זכותה. אבל חוק? הדמוקרטיה נגמרת בחדר לידה? ידע רפואי ומדעי נבנה ונקנה בוויכוחים, ויכוחים מרים לעתים. השיטות של בריאן דיר (הכתב שיצא נגד אנדרו ווייקפילד, החוקר שהוכיח שהחיסון המשולש עלול להיות מסוכן) וחבר המממנים שלו מתעשיית התרופות אינן מדעיות ואינן מוסריות.

כן, אנחנו מוכנים להתווכח. כן, אנחנו רוצים לדון בכל נושא, אבל נדון ונתווכח בצורה עניינית!

הגן, התרופה והאלצהיימר

התמונה הולכת ומתבהרת: המלחמה התרופתית בכולסטרול והאובססיה לתזונה דלת שומן לא עושות אותנו בריאים יותר, אלא דווקא מגבירות את הסיכון לחלות באלצהיימר, כי לשומנים ולכולסטרול יש תפקיד מרכזי בתפקוד המוח

על פניו ההערכה הבאה תישמע לא הגיונית: תזונה דלת שומן עלולה להגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר. גם לסטטינים, תרופות נפוצות מאוד שניתנות לטיפול במצב של יתר כולסטרול בדם (שכבר סיפרתי מה הבעיה איתן), עלולה להיות השפעה דומה.

העובדות הללו קשורות לאלל (תצורה) של גן שנקרא apoE. האלל apoE-4 הוא גורם סיכון לאלצהיימר. ל-apoE יש תפקיד מרכזי בהעברת כולסטרול ושומנים אל המוח. סטפני סנף, חוקרת בכירה דווקא בתחום מדעי המחשב מ-MIT, שכתבה מאמר בנושא, אומרת שניתן להניח שלמחסור בשומן ובכולסטרול במוח יש חלק משמעותי בהתפתחות מחלת אלצהיימר.
היא מציינת מחקר מהעת האחרונה שבו התברר שלחולי אלצהיימר יש בנוזל עמוד השדרה רק 1/6 מריכוז חומצות השומן החופשיות בהשוואה לאנשים בריאים. היא מוסיפה שהולך ומתברר שכולסטרול מצוי בכל אזורי המוח וממלא תפקיד בהולכה עצבית ובשמירה על מעטפת המיאלין המצפה את סיבי העצב (המיאלין הוא מעין שכבת בידוד שממלאת תפקיד בהולכה העצבית). נמצא שתזונה עשירה במיוחד בשומן משפרת את התפקוד הקוגניטיבי של חולי אלצהיימר. "נתונים אלה ותצפיות נוספות מובילים אותי למסקנה שהן דיאטה דלת שומן והן טיפול תרופתי בסטטינים מגדילים את הפגיעות לאלצהיימר," כותבת סנף.

יצרני הסטטינים מזהירים שכולסטרול בגיל צעיר = אלצהיימר בגיל מבוגר. נראה שההפך הוא הנכון

(למצולם אין קשר לכתבה. צילום: kattebelletje, flickr)

שכיחות האלצהיימר נמצאת בעלייה חדה. רק בין השנים 2000 ו-2006 שכיחות מקרי המוות של חולי אלצהיימר בארצות הברית עלתה ב-47% בעוד, לשם השוואה, שכיחות מקרי המוות ממחלות לב, סרטן השד, סרטן הערמונית ושבץ גם יחד ירדה ב-11%. העלייה במקרי האלצהיימר גדולה מהעלייה בתוחלת החיים. בקרב בני 85 ומעלה שמתו מאלצהיימר העלייה היא של 30% בין השנים 2000 ו-2005. ייתכן אף שזוהי הערכת-חסר מכיוון שרבים מהחולים באלצהיימר מתים בסופו של דבר ממשהו אחר.
סנף אומרת שנראה כאילו משהו באורח החיים שלנו מגביר את הסיכון לאלצהיימר והיא מעריכה שהסיבות הן האובססיה לתזונה דלת שומן והשימוש ההולך ומתרחב בסטטינים. סנף, אגב, טוענת גם שתזונה דלת שומן היא גורם סיכון לאוטיזם ול-ADHD אצל ילדים. היא אף סבורה שמגפת השמנת היתר החולנית והסינדרום המטבולי הקשור אליה קשורים אף הם לדיאטה דלת שומן מוגזמת. בנוסף, היא חושדת שסטטינים קשורים למצבים בריאותיים נוספים כגון אלח דם, בעיות לב, פגיעה בעוברים וסרטן.

מצטברים מחקרים שמראים ששומן וכולסטרול הם רכיבי תזונה חיוניים למוח. המוח מהווה 2% ממאסת הגוף, אבל מצויים בו 25% מכלל כמות הכולסטרול. הכולסטרול חיוני להולכת אותות עצביים ולמלחמה בזיהומים. אך כאמור, בפאזל הזה יש גם חלק גנטי. לגן apoE שממלא תפקיד מרכזי במשק השומן והכולסטרול יש חמש תצורות מוכרות. האללים, כלומר התצורות, שמסומנים בספרות 2, 3 ו-4 הם הנפוצים ביותר. apoE-2 מספק הגנה מסוימת נגד אלצהיימר, apoE-3 הוא גן "ברירת המחדל" הנפוץ ביותר ואילו אלל apoE-4 שמצוי אצל 13% עד 15% מהאוכלוסייה הוא זה שנקשר לסיכון מוגבר לחלות באלצהיימר. לאנשים שירשו את האלל apoE-4 משני הוריהם יש סיכוי גדול פי 20 לחלות באלצהיימר. עם זאת, רק 5% מתוך חולי האלצהיימר נושאים את האלל הזה, כך שברור שיש גורמים אחרים למחלה. בכל אופן הבנת תפקידיו של הגן apoE בגוף היא מפתח לתיאוריית השומן/סטטינים.

נחזור לגורמים הקשורים באורח חיים. בפרק המסקנות של המאמר סנף אומרת: "לאור התפקיד החיובי הגדול שהכולסטרול ממלא, ניתן להניח רק שהסטטינים מגבירים את הסיכון לפתח אלצהיימר. על כל פנים, תעשיית הסטטינים נחלה עד כה הצלחה ראויה לציון בהסתרת העובדה המצערת הזאת. הם הצליחו ליצור חלק גדול מההבנה שכולסטרול גבוה בשלבי החיים המוקדמים קשור לסיכון לאלצהיימר 30 שנים מאוחר יותר. אף על פי כן הם אינם מציגים ולו מחקר בודד, אפילו לא מחקר רטרוספקטיבי, שיאמת את הטענה שהפחתה אקטיבית של הכולסטרול בעזרת סטטינים תשפר את מצבם של אנשים אלה. "

עוד ניצחון נגד הממסד למתנגדי החיסון המשולש

פרופסור ג'ון ווקר סמית', שהואשם בהתנהלות מקצועית בלתי הולמת במחקר שקשר את החיסון המשולש לאוטיזם, עתר לבית המשפט וזכה

פרק נוסף בסיפור הארוך על המחלוקת סביב החיסון המשולש נכתב. הפעם האיש שעומד במרכז הבמה אינו ד"ר אנדרו ווייקפילד, אלא פרופסור ג'ון ווקר סמית', שותפו למחקר. כתבה שהופיעה באתרBBC  ב-7 במרץ מספרת שווקר סמית', שבעבר נמצא אשם בהתנהגות מקצועית פסולה בהקשר לחיסון המשולש (MMR), זכה בעתירתו לבית המשפט שבה טען, אם נאמר זאת במילים פשוטות, שעושים עליו עליהום.

ווקר סמית' ביצע יחד עם אנדרו ווייקפילד מחקר מפורסם שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet ובו נטען שקיים קשר בין אוטיזם לבין זריקת החיסון המשולבת של חצבת, חזרת ואדמת. המחקר עורר סערה של ממש בסוף שנות ה-90' וגרם לנפילה בשיעור המתחסנים. ברשומות לא מעטות בחודשים האחרונים תיארתי את הפרשה שבה כתב העת הרפואי BMJ פרסם מאמר, או למעשה טור, של הכתב בריאן דיר ששלל מכל וכל את המחקר והאשים את מבצעיו בהונאה. חשוב לציין שהמאמר המשמיץ של דיר קיבל ביקורות קשות בעוד עבודתם של המושמצים זכתה לתמיכה. המאמר הוא רק חלק קטן מהמתקפה הכוללת על מבצעי המחקר ובעיקר על ווייקפילד.

ווקר סמית' ותומכים (צילום מדף הפייסבוק של ווקר סמית')

השופט שטיפל בעתירתו של ווקר סמית' שלל את הטענות של המועצה הרפואית הכללית של בריטניה (GMC), שלפיהן התנהגותו המקצועית של ווקר סמית' הייתה פסולה, וביקר את הדרך שבה המועצה מתנהלת.

ווקר סמית' הגיב: "אני מרוצה ביותר מתוצאות העתירה שלי. נטל עצום הכביד עלי ועל משפחתי מאז שהוגשו ההאשמות לראשונה ב-2004 ובמהלך השימועים שהתקיימו בין 2007 ל-2010. הוקל לי כעת משעניין זה הסתיים."

ווקר סמית' היה ראש מחלקה בבית החולים רויאל פרי בצפון לונדון, שם בוצע המחקר המפורסם. הוא איבד, יחד עם ווייקפילד, את הרישיון שלו לעסוק ברפואה במאי 2010 בשל החשד להתנהגות מקצועית בלתי הולמת. את המחיר הכבד הזה שילמו ווייקפילד ו-ווקר סמית' לאחר שב-GMC קבעו שהמחקר על אוטיזם ומחלת מעי בוצע בדרך לא ראויה (המחקר הראה שיש קשר בין החיסון למחלת המעי ובין מחלת המעי לאוטיזם).

השופט קבע ש-GMC נכשלה בקביעה האם ווקר סמית' ביצע מחקר או פשוט בדק תסמינים כדי לסייע בטיפול בילדים. עוד אמר השופט שהייתה "הסקת מסקנות לא כשירה ושטחית וקבלת החלטות פגומה בכמה מקרים."
ב-GMC אמרו שיתייחסו להערות השופט אבל הוסיפו שקביעתו "לא תפתח מחדש את הדיון על החיסון המשולש ואוטיזם."

הצוואר כואב? רק לא תרופות

מחקר חדש עם תוצאות לא מפתיעות מלמד שפעילות גופנית וכירופרקטיקה עדיפות על תרופות כימיות לטיפול בכאבי צוואר

כאב כרוני הוא אחד מהמצבים הבריאותיים הנפוצים ביותר. על פי American Pain Foundation הכאב הנפוץ ביותר הוא כאב גב. כ-70% מהאוכלוסייה יסבלו מכאב זה בשלב מסוים בחייהם. עם זאת, המחקר בנושא כאבי צוואר מצומצם. בדרך כלל חולה המתלונן על כאב יקבל מהרופא שלו תרופה, אחת משלוש קבוצות: נוגדי דלקת לא סטרואידיים, אצטמופין או אופיואיד כלשהו. החדשות הטובות הן שאולי אין צורך בתרופות הכימיות הללו.

לפי מחקר חדש שפורסם ב-Annals of Internal Medicine במימון המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית, תרופה היא לא הפתרון המיטבי לכאבי צוואר. חלופות אחרות יכולות לא רק להביא להקלה נקודתית בכאב, אלא אף גם לטפל בגורמים לכאב ולהביא לריפוי.

החוקרים עקבו במשך 12 שבועות אחרי 272 חולים הסובלים מכאבי צוואר. לאלה מהם שנעזרו בכירופרקטיקה או בפעילות גופנית היה סיכוי גדול פי שניים להשתחרר מהכאב, זאת לעומת החולים שנטלו תרופות.
החוקרים סיכמו: עבור חולים עם כאב צוואר חריף או תת-חריף, SMT [טיפול כירופרקטי של מניפולציה על עמוד השדרה] היה אפקטיבי יותר מתרופות, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. על כל פנים, כמה סשנים מודרכים של פעילות גופנית ביתית הסתיימו בתוצאות דומות ברוב השלבים."

 יש פתרונות לא תרופתיים לכאבי הצוואר (צילום cayusa, flickr)

כמעט מיותר להסביר למה פעילות גופנית עדיפה על תרופות, ובכל זאת: התעמלות פעמים רבות משפרת את היציבה, את טווח התנועה ואת תפקוד הגוף. היא עשויה לפתור את הסיבות לכאב וכן למנוע התפתחות כאב צוואר כרוני. פעילות גופנית עוזרת למנוע כאבים ולהקל אותם באמצעות כמה מנגנונים, ביניהם חיזוק שרירים תומכים חשובים והחזרת הגמישות.

כאבי הצוואר הפכו נפוצים ככל שיותר ויותר אנשים עברו לעבודה בישיבה מול מחשב. הכאב נובע לרוב משריר הטרפז. נוצר מעגל קסמים שבו יציבה גרועה מביאה לכאב בצוואר, כאב הצוואר מקשה על אנשים לשמור על יציבה בריאה והיציבה הבעייתית מחמירה את כאבי הצוואר, וחוזר חלילה. המחקר שהוזכר קודם מצא שבעזרת תוכנית אימון מתאימה החולים הסובלים מכאבי צוואר למדו לשמור על יציבה נכונה במהלך ישיבה ממושכת, מה שעשוי לשבור את מעגל הקסמים. מחקרים נוספים תומכים בהנחה זאת.

גם טיפול כירופרקטי יכול להועיל לכאבי צוואר. הכירופרקטיקה מסתמכת על יכולת הריפוי המצויה באופן טבעי בגוף, מבלי להיתלות בתרופות, תחבושות וניתוחים. הטיפול עשוי להשפיע על תהליכים גופניים בסיסיים שמשפיעים על עקה חמצונית ועל תיקון דנ"א בנוסף לפנייה לסיבות המידיות של עיוותים בעמוד השדרה הגרומים לכאב.

לא רק כירופרקטיקה – כל טיפול פיזיותרפי עדיף על טיפול תרופתי, כי תרופות נגד כאב הן מסוכנות.

נוגדי דלקת לא סטרואידיים המשמשים לטיפול בכאב הם מהתרופות המסוכנות בשוק. תרופות אלה מגדילות את הסיכון למחלות לב, הן נקשרו לסיכונים לפגיעה במערכת העיכול כמו דימום, ליתר לחץ דם ולבעיות בכליות. חשוב לזכור שסיכונים אלה מתייחסים לא רק לתרופות מרשם אלא גם לתרופות ללא מרשם כמו אספירין, אדוויל וכדומה. התרופה אצטמופין היא הגורם העיקרי בארצות הברית לכשל של הכבד. בכל מקרה, קשה למצוא תרופת מרשם שאין לה תופעות לוואי.

דרכים נוספות למניעת כאבי צוואר הן נטילת אומגה 3, הפחתת צריכת דגנים וסוכרים, שיפור ייצור ויטמין D על ידי היחשפות לשמש. הקלת כאב לא תרופתית ניתן להשיג בעזרת התוסף נוגד החמצון אסטקסנתין, ג'ינג'ר, כורכום, לבונה, האנזים ברומלין שמצוי למשל באננס, שמן נר הלילה או שמן בוראג', קרם פלפל אדום (קפסאיצין) ופעילויות מרפאות כמו יוגה, דיקור, מדיטציה, קומפרסים חמים או קרים ואפילו להחזיק ידיים. הכול עדיף על תרופות כימיות.

לאכול מצב רוח טוב

לא תמיד אנחנו מודעים להשפעות הגדולות של המזון שאנו אוכלים על מצב הרוח. אז לפני שבולעים עוד גלולה, למה לא לנסות לפתור בעיות בדרך טבעית וטעימה?

הרמב"ם המליץ "יהיו מזונותיך תרופותיך", אבל נראה שהחוכמה הזאת קצת נשכחה. אנחנו אוכלים אוכל מזיק, בריאותנו נפגעת ואז אנו פונים לתרופות הכימיות. ההשפעה המרפאה של המזון משפיעה לא רק על הבריאות הגופנית, אלא גם על בריאות הנפש. כמה שינויים קטנים בתזונה יכולים לגרום לנו להרגיש טוב יותר. הנה הצעות לטיפול בכמה תופעות נפוצות.

חוסר איזון הורמונלי – מספר גורמים יכולים להביא לחוסר איזון הורמונלי, ביניהם רעילות של הכבד, גלולות למניעת היריון, טיפולי פוריות, וחסכים תזונתיים. אז מה עושים? מפסיקים לצרוך סוכר וקמח לבן. סוכר גורם לגוף להפריש אינסולין, שהוא ההורמון הראשי בגוף. כשרמות האינסולין גבוהות מדי, יש לכך השפעה על המערכת ההורמונלית כולה. מומלץ גם להפחית את החשיפה לקסנואסטרוגנים, תוצרי לוואי תעשייתיים שמחקים אסטרוגן. קסנואסטרוגנים מצויים בקוטלי חרקים, אנטיביוטיקה, BPA ופתלטים מתעשיית הפלסטיק. הדרך הטובה ביותר להימנע מקסנואסטרוגנים היא אכילת מזון טרי ואורגני, הימנעות ממזון מהחי והימנעות ממזון בקופסאות שימורים.

אגוזי מלך - מקור טוב לחומצות שומן מסוג אומגה (צילום מוויקישיתוף, Horst Frank)

חולשה אדרנלית (חולשה של בלוטות יותרת הכליה) – חומרים ממריצים כמו סוכרים מזוקקים וקפה מכבידים על בלוטות יותרת הכליה. אכילת סוכר מקפיצה את רמות הסוכר בדם. קפה וסוכרים מזוקקים יוצרים תחושת שווא של אנרגיה. חולשה אדרנלית עלולה לגרום לחוסר איזון הורמונלי מה שמביא לתנודות במצב הרוח.

מחסור בטריפטופן – דיאטה דלה בפחמימות נשמעת כמו דבר חיובי, אך למעשה היא עלולה לגרום לחולשה ולמתח. הסיבה לכך עשויה להיות טריפטופן, סוג של חומצת אמינו. ככל שנכנס יותר טריפטופן לגוף יש יצירה רבה יותר של סרוטונין, וסרוטונין משפר את מצב הרוח. סרוטונין מורכב מטריפטופן ומוויטמינים מקבוצה B. ניתן להעלות את רמות הטריפטופן בעזרת אכילת פחמימות שמקורן בפירות וירקות אורגניים, דגנים מלאים וקטניות.

מחסור בחומצות שומן מסוג אומגה – חומצות השומן מסוג אומגה משפיעות על ההולכה העצבית במוח. חילוף חומרים לקוי שלהן נקשר במחקרים לתנודות במצב הרוח ולדיכאון. ודאו שאתם צורכים מהן מספיק. בדרך כלל ממליצים להשיג אומגה על ידי אכילת דגים שמנים, אולם אני איני מצטרף להמלצה מפני שהכספית שמצויה ברקמות הדגים מזיקה מאוד למערכת העצבים ואינה מצדיקה את התועלת שבאומגה. ניתן לצרוך אומגה על ידי אכילת זרעי פשתן ואגוזי מלך וגם על ידי תוספים ממקור צמחי.

מחסור בוויטמין D – ויטמין D מעלה את רמות הסרוטונין במוח. זהו ויטמין יוצא דופן שאינו מגיע מהמזון אלא מהשמש. בישראל היעדר חשיפה לשמש לא נובע מכך שחסר לנו כאן ממנה, אלא מהמצב ההפוך – יש קרינה חזקה מדי ואנחנו מתחבאים ממנה בבית. ניתן להשלים חסרים בוויטמין D על ידי אכילת ביצים מתרנגולות שמגודלות בצורה הומאנית.

מחסור בסלניום – רמות נמוכות של סלניום גורמות למצב רוח רע. קל לצרוך סלניום דרך אגוזים, זרעים, דגנים מלאים וקטניות.

תוכנית פעולה למצב רוח משופר
להוסיף שלוש מנות של פירות וירקות אורגניים, רצוי מגידול מקומי, לתזונה. ניתן לאכול אותם גם כחטיף. הסיבים שמספקים הפירות והירקות ממלאים ומשאירים פחות מקום לממתקים ולמזון מתועש העלולים לפגוע במצב הרוח. בנוסף השינוי יעזור לייצור הטריפטופן.
להחליף את הקפה בתה נטול קפאין. אם השינוי גדול מדי אפשר להתחיל בקפה נטול קפאין. כך קטן הנטל על האדרנל וקטן החשש מפני היעדר איזון הורמונלי המביא לתנודות במצב הרוח.
להוסיף דגנים מלאים, אגוזים וזרעים לתזונה. הדבר יסייע באספקת טריפטופן וסלניום.
לקצץ בצריכת האלכוהול. אלכוהול מרעיל את הכבד, מה שגורם לחוסר איזון הורמונלי.
לצאת החוצה ולעסוק בפעילות גופנית. פעילות גופנית מעלה את רמות הסרוטונין והיציאה החוצה מבטיחה ייצור של ויטמין D.

עידן האבחון

מחקר חדש מלמד שאפשר כבר בגיל שישה חודשים לגלות סימני אוטיזם במוח באמצעות MRI. האם זוהי פריצת דרך או פשוט עוד משהו שיסיט את תשומת הלב מהבעיה האמיתית?

מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת צפון קרוליינה והתפרסם ב- American Journal of Psychiatryמצא סימנים של בעיות התפתחות במוח של תינוקות בני שישה חודשים באמצעות סריקת MRI. החוקרים סבורים שזהו גילוי חשוב מכיוון שלדעתם ניתן יהיה להפעיל התערבויות לפני שהאוטיזם ישתרש. אולם, המחקר אינו מסביר מה גורם לאוטיזם ומבצעיו מזכירים ששום רופא אינו יכול לאבחן אוטיזם בגיל שישה חודשים. מוביל המחקר, ג'ייסון וולף, אמר שהגורם לאוטיזם הוא "יחסי גומלין מורכבים בין גנים לבין ההתנסות של הילד בעולם." למה הכוונה בהתנסות עם העולם? לא ברור.

MRI אמור לסייע באבחון אוטיזם כבר בגיל שישה חודשים (צילום: Sagolla, flickr)

אן דאצ'ל, שכתבה טור על הנושר באתר Age of Autism, אומרת שמי שקורא את הסיקור העיתונאי הנרחב שלו זכה המחקר, עשוי לחשוב שאוטיזם הוא יותר קוריוז מאשר הפרעה שמטרידה דור שלם של ילדים, הפרעה שהמיינסטרים והרפואה אינם מצליחים להסביר. הסיקור אינו מלמד את הקורא שההפרעה פוגעת באחוז אחד מכלל הילדים, וכמעט בשני אחוזים מקרב הבנים. "לפעמים נראה כאילו אף אחד אינו באמת מעוניין לגלות שום דבר משמעותי על אוטיזם. חוקרים מחויבים רק לבוא מדי כמה חודשים עם ממצאים חדשים כלשהם כדי שייראה כאילו מישהו באיזשהו מקום עושה משהו. זה מה שקורה גם עם המחקר החדש הזה."

דאצ'ל אומרת שאם המדענים יוכלו למצוא עדות לאוטיזם בילדים בני שישה חודשים, זה יוכיח שההורים, שטוענים שילדיהם עברו נסיגה פתאומית לאוטיזם לאחר מתן החיסונים בגיל 18 או 24 חודשים, טועים. יגידו שזה היה רק צירוף מקרים ושסימני האוטיזם היו שם מוקדם הרבה יותר.

ג'ראלדין דוסון, מומחית לאוטיזם שהתראיינה ב-USA Today, אמרה שהייתה רוצה לחפש סימנים של אוטיזם אצל עוברים. היא תוהה האם אפשר לאתר במוח את הסימנים לאוטיזם מוקדם יותר משישה חודשים או אפילו ברחם.

מומחה אחר שהתראיין ל-CBS News אמר שאיתור סימני אוטיזם בגיל כה צעיר ימנע מהורים לחוש רגשות אשם על כך שילדיהם אוטיסטים.

ב-MSNBC ציטטו את דוסון אומרת "המטרה היא להיות מסוגלים להפחית את התסמינים או אפילו למנוע מהתסמונת להתפתח."

רשת ABC ראיינה את דוקטור ננסי מינשו מאוניברסיטת פיטסבורג, שאמרה הגילוי מצטרף לעובדות שלפיהן שהאוטיזם מתפתח מעצמו ולא בגלל שההורים עשו או לא עשו משהו.

לסיכום, אומרת דאצ'ל, בין השורות של דברי כל המומחים האלה אפשר לקרוא את המסר שהחיסונים אינם הסיבה לאוטיזם. היא חוזרת לדבריו של וולף שאמר שהאוטיזם הוא תולדה של גנטיקה והתנסות של הילד בעולם, ומזכירה שחלק חשוב מאותה "התנסות" הוא שורה ארוכה של חיסונים שניתנים החל מהלידה, או אף מוקדם יותר אם האם מקבלת חיסון נגד שפעת. איש מהמומחים לא הביע דאגה מרעילותם של הכימיקלים שנמצאים באופן קבוע בחיסונים. נראה שלאיש לא אכפת שאין אף לא מחקר אחד על ההשפעה המצטברת של תוכנית החיסונים ההולכת ומתרחבת. לאיש לא מפריע שכל מחקר שמפריך קיומו של קשר בין חיסונים לאוטיזם קשור לתעשיית התרופות.

"המחקר הזה הוא לא יותר מעוד מבזק חדשות," אומרת דאצ'ל. "למעשה אינו מלמד דבר על אוטיזם. הוא לא עוזר אף לילד פגוע אחד. אומרים לנו שהשימוש המעשי בו הוא התקדמות של שנים. היתרון היחידי הנראה הוא שהמומחים יכולים לנסות להשתמש בו כדי להסיט את תשומת הלב מהמחלוקת הלוהטת ביותר ברפואה. זה יצליח רק אם וכאשר הם יוכלו לספק לנו כמה תשובות בנוגע לאוטיזם המסתורי."