שנה לפוקושימה – הסיפור של טומס ריבר

בעיירה בניו ג'רסי שיעור הסרטן בקרב ילדים היה גבוה מהרגיל. בקרבת מקום ניצב כור גרעיני ישן אך פעיל. הרשויות סירבו לראות את הקשר, אבל התושבים לא עצמו עיניים

 בימים אלה מציינים שנה לאסון פוקושימה וזאת סיבה טובה להקדיש סדרת רשומות לנושא של קרינה. מתקנים גרעיניים הם סכנה, לא רק כשקורה אסון וכורים מתפרצים. הסכנה נמצאת שם תמיד, מחלחלת אט אט והורסת את בריאות התושבים. האם אנחנו יכולים להסתמך על חוות דעתם של מומחים מטעם הכור או מטעם המדינה שחיי התושבים אינם נמצאים בסכנה? נראה שלא, אלא אם כן אותם מומחים ומבטיחי הבטחות יעברו לגור בקרבת המתקן המאיים.

כור אויסטר קריק. הרשויות סירבו לראות את הקשר בינו לבין שיעור גבוה של תחלואה בסרטן (צילום: ויקישיתוף)

הסיפור הפעם הוא ותיק יחסית ומתרחש במדינת ניו ג'רסי בעיירה שנקרת טומס ריבר.
בדצמבר 2002 מחלקת הבריאות מודיעה שאין לה שום הסבר להתפרצות של סרטן ילדים בעיירה. המחלקה עברה על סקרים של פליטות רדיואקטיביות מתחנת הכוח הגרעינית הסמוכה שנקראת Oyster Creek. הם מצאו שהחשיפה לקרינה נמוכה בהרבה מהרף המרבי ושהסיכוי שהתושבים יפתחו סרטן במהלך חייהם הוא "אחד למיליארד." בניגוד לממצאים, שיעור סרטן הילדים וסרטן בכלל היה גבוה מהממוצע הלאומי לא רק בטומס ריבר, אלא במחוז כולו.
 נראה שאנשי רשויות הבריאות התעלמו ממה שאויסטר קריק גורם לסביבה. מאז שנחנך ב-1969, המתקן שחרר דרך 103 הכורים שכלולים בו את הכמות הגדולה ביותר של קרינה רדיואקטיבית הנישאת באוויר בארצות הברית. מוזר שאנשי הרשויות לא יודעים שאפילו חשיפה נמוכה לקרינה עלולה לגרום לסרטן. המחקר הראשון שהראה זאת בוצע ב-1958 על ידי רופאה בריטית בשם אליס סטיוארט. היא הראתה שאפילו חשיפה בודדה של אגן הירכיים של אישה הרה לקרינת X (רנטגן) מכפילה את הסיכון שהתינוק ימות מסרטן בטרם יימלאו לו עשר שנים.
נראה שאנשי רשויות הבריאות התעלמו מיותר מ-20 מחקרים שכבר פורסמו עד אז והראו ששיעורי סרטן אצל ילדים הם גבוהים מהרגיל ביישובים הסמוכים למתקנים גרעיניים.
הרשויות היו אמורות לדעת שהדרך הטובה ביותר ללמוד על השפעות הקרינה על התושבים היא בדיקת רמות הקרינה בגוף האדם, למשל בשיניים שנשרו לילדים. אבל אנשי רשויות הבריאות הסתפקו בבדיקת הפליטות לסביבה בלבד. התושבים, לעומת זאת, פעלו ובמסגרת פרויקט שכונה Tooth Fairy Project (פרויקט פיית השיניים). הם אספו שיני חלב שנשרו לילדים ובדקו בהן את רמות החומר הרדיואקטיבי המסרטן סטרוניום 90. חומר כזה נמצא רק במקומות שבהם הוטלה פצצת אטום ובמתקנים גרעיניים. החומר אכן זוהה בשיני הילדים. למרות שפרויקט השיניים זכה לסיקור נרחב בתקשורת ולשימועים רבים, הפקידים בחרו להתעלם ממצאיו המטרידים. למרות התעלמות הממסד, התושבים המשיכו במחקרי השיניים שלהם והמשיכו לחכות לתשובות בקשר לכור המאיים על חייהם.

הכורים הופכים מסוכנים יותר ויותר ככל שהם מזדקנים. הגיל מעלה את הסיכוי לכשלים מכאניים ולדליפות. פסולת רדיואקטיבית מצטברת עם הזמן בצמחיה המקומית. מאז אירועי ה-11 בספטמבר מצטרף לכל אלה הפחד שהכור ישמש מטרה למתקפת טרור, ואפשר רק לדמיין מה יהיו המשמעויות של מטוס המתרסק לתוך כור הסמוך למקום יישוב. הייתם רוצים מפלצת כזאת ליד הבית?