התמונה הולכת ומתבהרת: המלחמה התרופתית בכולסטרול והאובססיה לתזונה דלת שומן לא עושות אותנו בריאים יותר, אלא דווקא מגבירות את הסיכון לחלות באלצהיימר, כי לשומנים ולכולסטרול יש תפקיד מרכזי בתפקוד המוח
על פניו ההערכה הבאה תישמע לא הגיונית: תזונה דלת שומן עלולה להגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר. גם לסטטינים, תרופות נפוצות מאוד שניתנות לטיפול במצב של יתר כולסטרול בדם (שכבר סיפרתי מה הבעיה איתן), עלולה להיות השפעה דומה.
העובדות הללו קשורות לאלל (תצורה) של גן שנקרא apoE. האלל apoE-4 הוא גורם סיכון לאלצהיימר. ל-apoE יש תפקיד מרכזי בהעברת כולסטרול ושומנים אל המוח. סטפני סנף, חוקרת בכירה דווקא בתחום מדעי המחשב מ-MIT, שכתבה מאמר בנושא, אומרת שניתן להניח שלמחסור בשומן ובכולסטרול במוח יש חלק משמעותי בהתפתחות מחלת אלצהיימר.
היא מציינת מחקר מהעת האחרונה שבו התברר שלחולי אלצהיימר יש בנוזל עמוד השדרה רק 1/6 מריכוז חומצות השומן החופשיות בהשוואה לאנשים בריאים. היא מוסיפה שהולך ומתברר שכולסטרול מצוי בכל אזורי המוח וממלא תפקיד בהולכה עצבית ובשמירה על מעטפת המיאלין המצפה את סיבי העצב (המיאלין הוא מעין שכבת בידוד שממלאת תפקיד בהולכה העצבית). נמצא שתזונה עשירה במיוחד בשומן משפרת את התפקוד הקוגניטיבי של חולי אלצהיימר. "נתונים אלה ותצפיות נוספות מובילים אותי למסקנה שהן דיאטה דלת שומן והן טיפול תרופתי בסטטינים מגדילים את הפגיעות לאלצהיימר," כותבת סנף.
יצרני הסטטינים מזהירים שכולסטרול בגיל צעיר = אלצהיימר בגיל מבוגר. נראה שההפך הוא הנכון
(למצולם אין קשר לכתבה. צילום: kattebelletje, flickr)
שכיחות האלצהיימר נמצאת בעלייה חדה. רק בין השנים 2000 ו-2006 שכיחות מקרי המוות של חולי אלצהיימר בארצות הברית עלתה ב-47% בעוד, לשם השוואה, שכיחות מקרי המוות ממחלות לב, סרטן השד, סרטן הערמונית ושבץ גם יחד ירדה ב-11%. העלייה במקרי האלצהיימר גדולה מהעלייה בתוחלת החיים. בקרב בני 85 ומעלה שמתו מאלצהיימר העלייה היא של 30% בין השנים 2000 ו-2005. ייתכן אף שזוהי הערכת-חסר מכיוון שרבים מהחולים באלצהיימר מתים בסופו של דבר ממשהו אחר.
סנף אומרת שנראה כאילו משהו באורח החיים שלנו מגביר את הסיכון לאלצהיימר והיא מעריכה שהסיבות הן האובססיה לתזונה דלת שומן והשימוש ההולך ומתרחב בסטטינים. סנף, אגב, טוענת גם שתזונה דלת שומן היא גורם סיכון לאוטיזם ול-ADHD אצל ילדים. היא אף סבורה שמגפת השמנת היתר החולנית והסינדרום המטבולי הקשור אליה קשורים אף הם לדיאטה דלת שומן מוגזמת. בנוסף, היא חושדת שסטטינים קשורים למצבים בריאותיים נוספים כגון אלח דם, בעיות לב, פגיעה בעוברים וסרטן.
מצטברים מחקרים שמראים ששומן וכולסטרול הם רכיבי תזונה חיוניים למוח. המוח מהווה 2% ממאסת הגוף, אבל מצויים בו 25% מכלל כמות הכולסטרול. הכולסטרול חיוני להולכת אותות עצביים ולמלחמה בזיהומים. אך כאמור, בפאזל הזה יש גם חלק גנטי. לגן apoE שממלא תפקיד מרכזי במשק השומן והכולסטרול יש חמש תצורות מוכרות. האללים, כלומר התצורות, שמסומנים בספרות 2, 3 ו-4 הם הנפוצים ביותר. apoE-2 מספק הגנה מסוימת נגד אלצהיימר, apoE-3 הוא גן "ברירת המחדל" הנפוץ ביותר ואילו אלל apoE-4 שמצוי אצל 13% עד 15% מהאוכלוסייה הוא זה שנקשר לסיכון מוגבר לחלות באלצהיימר. לאנשים שירשו את האלל apoE-4 משני הוריהם יש סיכוי גדול פי 20 לחלות באלצהיימר. עם זאת, רק 5% מתוך חולי האלצהיימר נושאים את האלל הזה, כך שברור שיש גורמים אחרים למחלה. בכל אופן הבנת תפקידיו של הגן apoE בגוף היא מפתח לתיאוריית השומן/סטטינים.
נחזור לגורמים הקשורים באורח חיים. בפרק המסקנות של המאמר סנף אומרת: "לאור התפקיד החיובי הגדול שהכולסטרול ממלא, ניתן להניח רק שהסטטינים מגבירים את הסיכון לפתח אלצהיימר. על כל פנים, תעשיית הסטטינים נחלה עד כה הצלחה ראויה לציון בהסתרת העובדה המצערת הזאת. הם הצליחו ליצור חלק גדול מההבנה שכולסטרול גבוה בשלבי החיים המוקדמים קשור לסיכון לאלצהיימר 30 שנים מאוחר יותר. אף על פי כן הם אינם מציגים ולו מחקר בודד, אפילו לא מחקר רטרוספקטיבי, שיאמת את הטענה שהפחתה אקטיבית של הכולסטרול בעזרת סטטינים תשפר את מצבם של אנשים אלה. "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה