נפתחה עונת החַסֶּנֶת

האם התשובה לשפעת היא אווירה של היסטריה ומרוץ לקבלת חיסונים שיעילותם מוטלת בספק, או חיזוק פשוט של מערכות הגוף?

ביום ב' ה-23 באוגוסט 2010, פרופסור שוקי שמר, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל-אביב, התראיין לתוכנית "בחצי היום" ברשת ב' בנושא בתי חולים ונשאל גם על החיסון נגד שפעת. לטענת הפרופסור, יש השנה "הזדמנות פז" להתחסן גם נגד השפעת העונתית וגם נגד שפעת החייזרים (חזירים) במכה אחת.

תודה רבה, אבל המכות נועדו למצרים בעונת הפסח, ולא ליהודים בעונת חגי תשרי.

באוקטובר 2006 קרה אסון: נפטרו ארבעה אנשים בתוך שבוע אחד מחיסון השפעת העונתית. משרד הבריאות טען שאין קשר בין מקרי המוות לבין החיסון. מאז אותו אירוע משרד הבריאות מתקשה "למכור" חיסונים, וחלקים גדלים והולכים בציבור לא קונים את "האין קשר". מאוקטובר 2006 נראית ירידה בשיעור המתחסנים נגד שפעת עונתית, ולמרבה הפלא אין עלייה בתמותה משפעת בישראל, ואפילו לא הצליחו ליצור אווירה של מגפת שפעת בארץ.

פרופסור שמר טען שאין קשר בין ארבעת הנפטרים לבין החיסון. אנא, אם במדע אנחנו עוסקים, ספק מחקרים ועובדות, לא הכרזות של כהן דת.

חיסונים נגד שפעת החייזרים? עדיף ויטמינים. צילום: Stéfan

לפני שנה היה ניסיון ליצור היסטריה עולמית סביב שפעת החייזרים. בארץ, למרות כל ניסיונותיו של הממסד הרפואי, הציבור הישראלי לא בלע את ההיסטריה ולא הגיע להתחסן בהמוניו. כל מקרה של תמותה מהשפעת דווח בתקשורת לעייפה, אך ללא הועיל (למשרד הבריאות). אנשים לא רצו ואכן גם לא הלכו להתחסן.
מעיון בכל מקרי המוות מתברר, שפרט לאדם אחד, כולם סבלו מבעיות בריאות חמורות. אם לא השפעת, אז קרוב לוודאי שגורם אחר היה מביא לפטירתם. היו ביניהם מחולי סרטן ועד לאדם בן 22 שישן עם מסכת חמצן מגיל 11. כאשר סוף-סוף נפטר אדם ללא מחלת רקע ברורה, הידיעה על מותו דווחה שוב ושוב, אבל גם אז לא התעוררה בהלת החסנת. גם מגיפה לא התעוררה.

ועכשיו, למדע: בספטמבר 2009 התפרסם מחקר ראשון מסוגו בקנדה שכלל 2,000 נבדקים והראה שאנשים ש"חוסנו" נגד שפעת עונתית היו חשופים יותר לשפעת החייזרים. מאמר שהתפרסם ב-BJM (הביטאון הבריטי לרפואה) ב-26 באוקטובר 2006 הצביע על ליקויים מחקריים ביעלות החיסון נגד השפעת העונתית והטיל ספק גדול בכך שלחיסון נגד שפעת עונתית יש יעילות כלשהי לבריאות הציבור.

ואם חיסון שפעת לא יעיל, אז מה כן? רב המטופלים הנבדקים בקופות החולים לרמות ויטמין D בגופם נמצאים כבעלי רמות נמוכות מהנורמה, לעיתים באופן קיצוני. ויטמין D חיוני למערכת החיסונית, למערכת הנשימתית וגם לתפקוד הכליות. בקופות החולים חושבים ש-30 ננוגרם למ"ל זה מספיק. לדעתי הרמה הרצויה היא 70-50 ננוגרם למ"ל. תוספת רצינית של ויטמין D (2,000 מ"ג ביום לפחות) היא הבסיס ופוליסת הביטוח שלנו נגד השפעות למיניהן.

החיסונים נגד השעלת נתקעים לאמריקה בגרון

מאמר שהתפרסם ב-New York Times ב-16 באוגוסט 2010 מצביע על מגפת שעלת בארה"ב.
החל משנות השמונים, למרות החיסון נגד מחלת הילדים, יש עלייה מתמדת במספר המקרים המדווחים של שעלת בכל רחבי ארה"ב. בקליפורניה, למשל, נרשמה עלייה של פי שבעה מקרים מדווחים לעומת מספרם אשתקד. אולי בגל שהחיסונים לא עוצרים גורמי מחלה כמו זיהום ומתח נפשי.

ב-2008 נרשמו בכל רחבי ארה"ב 13,000 מקרים של שעלת, אבל פקידים בארגוני בריאות בארה"ב חוששים שהמספר האמיתי עלול להגיע ל-3.3 מיליון! בקליפורניה נערך מחקר סטטיסטי שהשווה בין מחוזות עם שיעור גבוה של מתחסנים נגד שעלתן לבין מחוזות עם שיעור מתחסנים נמוך. המסקנה? אין הבדל ברמת ההידבקות בין המחוזות, או בקיצור: החיסון נגד שעלת אינו מגן מפני הידבקות במחלה!

מה ממליצות רשויות הבריאות בארה"ב? לחסן, לחסן, לחסן. יכול להיות שהפקידים לא קראו את הנתונים הסטטיסטיים? כאמור, אין הבדל בין מחוזות עם שיעור חיסון גבוה לבין מחוזות עם שיעור חיסון נמוך. במקרים כאלה אני נוטה לשאול: מי מרוויח מהחיסון נגד שעלת? אין לי זמן עכשיו לחקור את הנושא, אבל כאשר ממסד ממליץ על טיפול שהוכח כלא יעיל, חייבים לשאול למה.
אלברט איינשטיין אמר: "אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות"

הכור הגרעיני ב-Three Miles Island תקוע לאמריקה בגרון. צילום: Matte Chi

מה באמת עומד מאחורי התפרצות השעלת?
בימים של רונלד רייגן הייתה ירידה ברמת הפיקוח על מוצרי המזון, אי אכיפת תקנים של זיהום אוויר ומים, או במילים אחרות: עלייה בכמות המזהמים במים, במזון ובאוויר. ב-1979 התחולל הפיצוץ הנודע לשמצה ב-Three Miles Island. בפיצוץ הותכה ליבה של כור גרעיני בתחנת כוח בפנסילבניה וכמות גדולה של גזים רדיואקטיביים השתחררה לאוויר. הכור נמצא בקרבת פילדלפיה, אחד המוקדים של התפרצות השעלת. מאז, כמובן, העולם בכלל ואמריקה בפרט ממשיכים להזדהם בקרינה על גורמיה השונים.

יש ריבוי ניכר במקרי השעלת מאז 2008. מתח נפשי מתפשט בשכבות רחבות של אוכלוסיית ארצות הברית מאז התמוטטת הכלכלה. כן, מספרים שהמצב השתפר במידה רבה, אבל זה נכון רק לגבי הבנקאים. עבור אנשים שעובדים לפרנסתם, המצב הורע במידה רבה מאז. מתח נפשי וסביבה מזוהמת הם גורמי מחלה חזקים יותר מכל חיסון. סביבה נקייה ושלוות נפש מחזקים אותנו במאבק נגד כל חיידק -ד כולל זה שמחולל שעלת.

אוטיזם: זיהום הוא הסיבה (חלק 2)

השילוש של סביבה מזוהמת, מזון מזוהם ומחשבות מזוהמות לוקחים חלק גדול בעליית שיעור מקרי האוטיזם. התקשורת והממסד בוחרים להתעלם ולהניח למזהמים הגדולים להמשיך להרוס את סביבת המחייה שלנו. הפתרון: לתת לחמצן לעבוד

בחלקו הראשון של המאמר על הקשר בין אוטיזם לזיהום, ד"ר מג'יד עלי מארגון Children's Health Corps טוען שזיהום הסביבה, כולל סביבת הרחם והמחשבות - הוא גורם עיקרי בעליית שיעור מקרי האוטיזם. בחלקו השני של המאמר הוא מעלה שתי טענות עיקריות: העיתונות, שאמורה להיות כלב שמירה, הופכת לכלב שעשועים כאשר מדובר ברעילות של מזון, רעילות של הסביבה ורעילות של המחשבות; סביבתנים בעולם הרפואה מדוכאים ללא רחם על ידי מפלצי-סביבה (eco-monsters) שללא הנד עפעף הורסים את סביבת המחייה האנושית וגורמים לעוברים לשחות בנוזלי רחם רעילים.

מבלי להיכנס לדעותיו של עלי בנוגע לרפורמה בחוק הבריאות בארצות הברית, נציין שהנושא שהוא אינו אופטימי לגביו הוא עתידם של העוברים.

A Water Baby By Herbert Draper, 1900

האוטיזם לא ירד מהאולימפוס, אומר עלי. אין כרגע טיפול גנטי (gene therapies) בהפרעות מהקשת האוטיסטית. זה מותיר אותנו בהתמודדות מול השלישייה שכוללת את רעילות המזון, רעילות הסביבה ורעילות המחשבות. כל עוד מערכת הבריאות אינן מתייחסת אל השילוש הזה, ייוולדו יותר ויותר ילדים עם בעיות בהתפתחות המוח. לדוגמה, 80,000 כימיקלים הוגדרו בארה"ב כמחייבים מבדקי בטיחות, מתוכם נבדקים רק 200. זה הופך את הילדים למשתתפים בעל כורחם בניסוי מסוכן. בישראל המצב אינו שונה בהרבה.

ישנם מחקרים שמדגימים את הקשר בין רעילות לאוטיזם. עלי מציין מחקר שעסק בהתנהגות מושפעת מרעילות. הורים ואקולוגים קליניים הבחינו בתופעות האלה:
> החמרה של בעיות התנהגות ולמידה לאחר חשיפה לכימיקלים סביבתיים
> שיפור בהתנהגות ובלמידה לאחר הרחקת טריגרים סביבתיים
> החמרה של בעיות התנהגות ולמידה אחרי צריכה מופרזת של סוכר ושל מזונת שמעוררים תסיסה במעיים ופגיעה במעיים
> שיפור בהתנהגות ובלמידה לאחר טיפול יעיל בתסיסה ובבעיות מעיים.

בחלקו הראשון של המאמר ד"ר עלי ביקר את הממסד הרפואי והפוליטי שמדכא רופאים שמעזים לחשוב מחוץ לקופסה. כאן הוא מוסיף גם את כלי התקשורת, שבנוגע להפרעות מהקשת האוטיסטית, מחלות כרוניות ופגיעה במערכת העצבים, מתעלמים או לא מקבלים את השפעת הנטל הכימיקלי על הילדים, לא מאמינים לילדים פגועים ולהוריהם, מזלזלים במחקרים שקושרים אוטיזם לזיהום ומתייחסים אליהם כאל לא-מדעיים.

חמצן הוא חלק מהפתרון. על הקשר אוטיזם-החמצן, כפי שהוא מנוסח על ידי ד"ר עלי: "מערך החמצן שולט בביולוגיה של הגוף. במערך הזה, החמצן מספק את מרב האנרגיה שמניעה את כל חלקי התפתחות האדם, כולל התפתחות המוח. החמצן הוא 'המטבע העובר לסוחר' בתקשורת המולקולרית ובדינמיקת האנרגיה, כמו גם בתהליכי בנייה ופירוק בגוף. אנרגיה היא בסיס החיים, ובסיס האנרגיה אצל בני אדם הוא החמצן (...) החמצן מפעיל ומווסת את כל תהליכי העיכול והספיגה, את האנרגיה, את נתיבי ניקוי הרעלים על ידי אנזימים (...) חמצן בתחילת הקיום הוא המגן העיקרי של רקמות האדם נגד עומס כימיקלי ואיומים חיידקיים. בהקשר של הקשת האוטיסטית, הכרחי לנסח טיפולים הוליסטיים ואינטגרטיביים שמיועדים לכל התחומים הקשורים לחמצן על מנת להשיג תוצאות מיטביות לטווח הארוך."

אוטיזם: זיהום הוא הסיבה

חוקרים מחפשים בקדחתנות את ה"חוליה החסרה" שגורמת לתסמונת האוטיסטית. ד"ר מג'יד עלי, מארגון Children's Health Corps, טוען שחיפושים אחר גורם בודד יעלו חרס. הסיבה לאוטיזם היא הצטברות של רעלנים בסביבה בכלל ובסביבה העוברית בפרט. הבחירה של הממסד להתעלם מחומרים ומחשבות מזהמים רק מחריפה את הבעיה. פרק ראשון

שכיחותם של מקרים מהקשת האוטיסטית הולכת וגדלה מפני שמוחם המתפתח של עוברים נחשף לכמות מתעצמת של חומרים מזיקים. לאוטיזם אכן ישנם גורמים גנטיים, אך "הגנים של האוטיזם" הופכים "כעוסים" יותר עם השנים בגלל ההפרעות שעמן סביבת הרחם נאלצת להתמודד.

סביבת היריון מזוהמת גורמת לעליית שיעור האוטיזם (צילום: duncan c, Flickr)

טיפולי קלאציה לסילוק מתכות רעילות, טיפול בתסיסה במעיים, בדיקת שתן לאיתור מתכות רעילות – כל אלה יכולים לעזור בהפחתת עומס הרעלנים, אבל הם נדחים על ידי הממסד הרפואי. רופאי ילדים שמעזים לחשוב באופן עצמאי ולטפל בילדים האוטיסטים באמצעות שינויים תזונתיים ותוספי מזון נדחים על ידי הממסד. לא רק הממסד הרפואי מתעלם מהשפעתם של רעלנים המצויים בסביבה שלנו, ולכן גם ברחם, על התפתחות תינוקות. ד"ר עלי מאשים את הממסד הפוליטי, חברות הביטוח והרשויות המחוקקות בהתעלמות גורפת מהסיבות האמיתיות לעליית שיעור האוטיזם באוכלוסייה ומהפניית עורף לטיפולים "מחוץ לקופסה" שעשויים להועיל.

הטרגדיה הגדולה של האוטיזם היא התעלמותם של מטפלים כמו פסיכולוגים ופסיכיאטרים מהתמונה הכוללת, שבה נמצאים סביבה רעילה, אוכל רעיל ומחשבות רעילות. התמקדות בעולם הרגשי בלבד או רק בתגובות מערכת העצבים לתרופות לא תפתור את הבעיה. בנוסף, לאלה שעומדים מאחורי זיהום הסביבה נוח להשאיר את הספקטרום האוטיסטי בגדר תעלומה ולא לקחת אחריות על חלקם ביצירת בעיה.

מול ההתעלמות מהשפעת החשיפה לרעלנים על ילדים נמצא הטיפול בחמצן. "החמצן הוא הדטרגנט העיקרי שמסיר שומנים מקרומי התאים, מהחומר הבין-תאי ומהמיטוכונדריה," אומר ד"ר עלי. הוא מוסיף שתרופות לא יוכלו לעזור בריפוי אוטיזם, כי כימיקלים סינתטיים אינם יכולים לתקן את ההפרעות שיצרו כימיקלים סינתטיים.

ד"ר מג'יד עלי ניסח את ה-Oxygen Model of Autism, מודל החמצן של האוטיזם, המדגיש את השפעתם של אלמנטים בסביבה האמהית על התפתחות מערכת העצבים של העובר. דוגמה אחת היא הכספית המצויה בסגסוגות המשמשות לסתימות בשיניים. הכספית פוגעת באנרגיה התאית המבוססת על חמצן ובנתיבים לניקוי הגוף מרעלים. כדי לסבר את האוזן, בשש סתימות בשיניי האם יש פי 12,000 יותר כספית מאשר במנת חיסון אחת (וזה אינו, כמובן, כתב הגנה לחיסונים). מוחו של העובר ב-12 השבועות הראשונים להתפתחותו פגיע באופן קיצוני להרעלות כספית. ד"ר עלי אומר שמודל החמצן של האוטיזם נוגע לא רק בסוגיה של הקשר שבין חיסונים לבין אוטיזם, אלא גם מהווה בסיס מדעי ליעילותו של חמצן לטיפול באוטיזם.