יום שני, 30 במאי 2011

נוגדי דיכאון או חומרי הדברה?

הנה הגרסה המפחידה ל"מים בטעמים" – מים שמכילים נוגדי דיכאון ששום רופא לא רשם לכם ואתם אפילו לא יודעים שהם שם

אנחנו כבר יודעים שהמים והקרקע מלאים בשיירי תרופות והורמונים שבני אדם נוטלים. גם נוגדי הדיכאון הם חלק מהרשימה, אבל לא בטוח שהם גורמים למקומות שאליהם הם מתנקזים להיות שמחים יותר.

חוקרים מקולג' מרסיהארטס באירי, פנסילבניה גילו שריכוז זעיר של החומר הפעיל בפרוזאק, פלואוקסטין (fluoxetine), קוטל את האוכלוסייה המיקרוביולוגית באגמים הגדולים של צפון אמריקה (the Great Lakes).

לדגים יש סיבה לחייך? (איור:  Articulate Matter, flickr) 

שיירי נוגדי דיכאון נמצאו במי שתייה ובמי בריכה ברחבי העולם והתברר שהם פוגעים במערכות הרבייה של רכיכות וייתכן שאף במוחותיהם של בעלי חיים כמו דגים.
אולי מפתה לחשוב שקטל בקטריות הוא דבר חיובי, בגלל החיידקים המזיקים המוכרים לכולנו, אבל הפלואוקסטין לא מפלה בין טובים לרעים והוא קוטל גם חיידקים שהם חלק חיוני מהמערכות האקולוגיות.
טיפול במי אגמים נקיים במינונים זהים של פלואוקסטין קטלו חיידקי אי-קולי ואנטרוקוקוס, שניהם יכולים לגרום לזיהומים בגוף האדם.

ריכוז הפלואוקסטין שנמצא במי אגם אירי נמוך מאוד – כננוגרם אחד לליטר. החוקרים אומרים שמינון כזה אינו אמור להוות סכנה עבור בני אדם או בעלי חוליות אחרים, אולם הם חוששים שלשילוב של פלואוקסטין עם כימיקלים אחרים עלול להיות אפקט מצטבר על המערכת האקולוגית של האגם.

הפלואוקסטין מגיע למים דרך השתן של אנשים שמשתמשים בפרוזאק או בנוגדי דיכאון מאותה המשפחה, או על ידי כך שאנשים משליכים גלולות שאינם זקוקים להן לכיור או לאסלה. מכונים לטיהור מים אינם מסננים את החומר. אולם, החומר מגיע למקווי מים גם אם לא מוזרמים אליהם מי ביוב, מה שאומר שהחומר מתפשט.

הפלואוקסטין מן הסתם אינו החומר היחיד שמגיע למאגרי המים ולמעשה איננו יודעים למה אנחנו חשופים. נקווה לפחות שהדגים, שיודעים ימים קשים בתקופה זאת, מחייכים קצת יותר.





יום חמישי, 26 במאי 2011

ויטמינים בהיריון – מוטב מוקדם

מחקר חדש מראה שניתן לצמצם את הסיכון ללידת ילד עם הפרעה מהספקטרום האוטיסטי פשוט באמצעות נטילת ויטמינים לנשים בהיריון. צריך רק לזכור להתחיל בכך לפני ההתעברות

מחקר של מכון UC Davis MIND מקליפורניה מצא שאצל נשים שלא לקחו ויטמינים לנשים הרות בשלושת החודשים שקדמו להיריון ובחודש הראשון, הסיכון ללדת ילד עם הפרעה מהספקטרום האוטיסטי הייתה גבוהה פי שניים, זאת לעומת נשים שכן לקחו את הוויטמינים. הסיכון גדל פי שבעה כאשר אי נטילת הוויטמינים שולבה בסיכון גנטי להולדת ילד עם הפרעה מהספקטרום האוטיסטי.

מחברי המחקר אומרים שהממצאים היו חזקים וברורים ושזו הפעם הראשונה שמוצעים צעדים קונקרטיים להקטנת הסיכון ללידת ילד שסובל מאוטיזם. נטילת הוויטמינים מומלצת במיוחד עבור נשים מקבוצת סיכון גנטית ללדת ילד עם תסמונת מהספקטרום האוטיסטי.

קחי אותי, אמא! (צילום: colindunn, flickr)

החוקרים מניחים שחומצה פולית (ויטמין B9), כמו גם שאר הוויטמינים מקבוצה B שמצויים בקומפלקסים של ויטמינים המיועדים לנשים הרות, מגנים כנראה על העובר בפני פגמים בשלבים העובריים המוקדמים של התפתחות המוח. החומצה הפולית חשובה במיוחד להתפתחות מערכת העצבים ומחקרים הראו שלחומצה פולית בתוספי התזונה יש פוטנציאל למנוע עד 70% מהפגמים במקבילה העוברית של מערכת העצבים המרכזית.

במכון המחקר UC Davis MIND אומרים שהממצאים הם הדוגמה הראשונה ליחסי הגומלין בין גנים לסביבה במה שקשור לאוטיזם. אירווה הרץ-פיצ'וטו, פרופסור מהמחלקה למדעי בריאות הציבור וממובילי המחקר, מסבירה: "יש הסכמה רחבה שהפרעות מהספקטרום האוטיסטי הן תוצאה של מגוון גורמים, כך שיהיה נדיר מאוד למצוא מישהו שיש אצלו סיבה יחידה לתסמונת ההתנהגותית הזאת. עם זאת, מחקרים קודמים על גנים התעלמו באופן כללי מהאפשרות שייתכן שגנים יפעלו בהתאמה לחשיפה לסביבה."

לצורך המחקר נאסף מידע מכ-700 משפחות מצפון קליפורניה שיש להן ילדים בני שנתיים עד חמש המאובחנים עם אוטיזם או עם בעיות התנהגותיות טיפוסיות. האמהות נשאלו האם נטלו ויטמינים לנשים הרות, מולטיוויטמין אן תוספי תזונה אחרים בשלושת החודשים שקדמו להיריון, בהיריון עצמו ובמהלך ההנקה. אלה שדייוחו שנטלו ויטמינים נשאלו שאלות נוספות הקשורות לסוג הוויטמינים, תקופת הצריכה ועוד. החוקרים מציינים שייתכן שחלו הטיות במחקר מפני שלא תמיד הנשים זכרו איך התנהל משטר נטילת הוויטמינים שלהן, בעיקר לא האמהות לילדים בריאים (כנראה בגלל שלהן היו פחות סיבות לבחון את התנהגותן לפני ההיריון ובמהלכו).

ניתוח הנתונים הראה ש לא נראו הבדלים בין ילדיהן של נשים שנטלו או לא נטלו ויטמינים מסוף החודש הראשון ואילך. משמעות הדבר היא שבדרך כלל כאשר נשים נהיות מודעות לעובדת היותן הרות, אין זה משנה כבר האם הן נוטלות או לא נוטלות ויטמינים. במילים אחרות, נטילת הוויטמינים אפקטיבית אם היא מתחילה לקראת ההיריון לכן על נשים שמתכננות ללדת להתחיל בה מבעוד מועד.

גן אחד שנקשר לאוטיזם הוא MTHFR שקשור ליעילות פחותה בחילוף החומרים של חומצה פולית ולרמות גבוהות של חומצת האמינו הומוציסטאין. אצל נשים שילדיהן אובחנו כאוטיסטים הייתה הסתברות גבוהה פי 4.5 מאשר לכלל האוכלוסייה להימצאות גנוטיפ MTHFR 677 TT ולדיווח על אי-נטילת ויטמינים לקראת ההיריון ובתחילתו.

יום שני, 23 במאי 2011

שימו כובע

דוח חדש קובע שאי אפשר לסמוך על חלק גדול ממסנני הקרינה. במקום למנוע את סרטן העור, חלקם למעשה מגדילים את הסיכוי לחלות בו

הקיץ מתקרב. עוד מעט רבים מאתנו יצטיידו במסנני קרינה, כי אנחנו חוששים מסרטן העור. האם זהו באמת צעד נבון? על פי מחקר חדש של Environmental Working Group, כמעט מחצית מ-500 מסנני הקרינה הפופולריים ביותר עלולים להגביר את קצב התפתחותם של תאים ממאירים ולגרום להתפשטות סרטן העור. הסיבה לכך היא שהתכשירים מכילים ויטמין A או נגזרות שלו.
על פי חדשות AOL, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מודע לפוטנציאל המסוכן הזה כבר במשך עשור, אך לא הזהיר את הציבור. ב-FDA מכחישים, כרגיל.

אל תסמכו על המסננים (צילום: Kolin Toney, flickr)

על פי דוח שחיברו מבצעי המחקר, רק 39 מתוך 500 המוצרים שנבדקו נמצאו גם בטוחים וגם יעילים. המחברים מונים את הבעיות הבאות:
שימוש בכימיקל אוקסיבנזון (oxybenzone) המפריע לפעילות הורמונלית, עובר את העור וחודר לזרם הדם;
הצהרות מופרזות בדבר יעילותם של התכשירים;
מחסור ברגולציות ופיקוח על ידי ה-FDA.

הממצא המשמעותי ביותר הוא שוויטמין A ונגזרותיו (רטינול ורטיניל פלמיטט) עלולים להגביר את קצב התפתחות הסרטן שמסנן הקרינה נועד למנוע. היצרנים מוסיפים את הוויטמין לתכשירים מפני שהוא נוגד חמצון ומאט תהליכי הזדקנות, אולם החוקרים מציינים שלוויטמין יש תכונות סרטניות שעלולות להתבטא בגידולים ממאירים כשהחומר נמרח על עור חשוף לשמש.

מחברי הדוח מגדירים את מסנן הקרינה האידיאלי: "הוא יחסום לחלוטין קרינה אולטרה-סגולה שגורמת לכוויות שמש, דיכוי המערכת החיסונית ולפגיעתם של רדיקלים חופשיים. התכשיר יישאר יעיל על העור במשך כמה שעות ולא ייווצרו בו מרכיבים מזיקים כאשר הוא נחשף לקרינה אולטרה-סגולה."

הם אומרים שמסנן קרינה יעיל מונע יותר נזק מאשר הוא גורם, אבל על הצרכנים להיות מודעים למגבלות התכשיר שהם רוכשים ולדעת שבחלק מהמוצרים יש כימיקלים מזיקים. הם מזהירים את הציבור לא לסמוך על שום מסנן קרינה כמגן עיקרי מפני נזקי השמש. כובעים, ביגוד וצל הם עדיין אמצעי ההגנה הזמינים הטובים ביותר, הם מציינים.
כמו כן, הם מציעים לא לתת למספרי ה-SPF (דרגות ההגנה) להטעות אותנו. לטענתם המספרים האלה הם פעמים רבות נטולי משמעות ורק גורמים לאנשים להיחשף לשמש זמן ארוך יותר. בנוסף, רוב הציבור מורח רק רבע מכמות הקרם המומלצת, כך שהוא נותר עם רמת הגנה נמוכה פי כמה מזו המצוינת על אריזת המוצר. למרות הדירוג המטעה, היצרנים משתמשים במספרים על מנת למכור טוב יותר את המוצרים שלהם ולמעשה פוגעים בצרכנים ומסכנים אותם.

כאן ניתן להיכנס למאגר הנתונים של מחקר מסנני הקרינה של Environmental Working Group. חלק מהמוצרים נמצאים בשימוש גם בישראל.


יום חמישי, 19 במאי 2011

היריון בסיכון

היריון בסביבה מזוהמת חושף את העובר לעשרות חומרים מסוכנים. זה רע, אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות

לאחרונה הייתי נדיב במיוחד ברשומות שקשורות להשפעת הסביבה על העובר (כמו זאת). אלה הן עובדות החיים – החיים מתחילים ברחם, אבל לעובר אין שליטה על החומרים שאליהם הוא נחשף בתשעת החודשים הקריטיים של היווצרותו, ולכן מה שקורה לאם בהיריון משמעותי ביותר לבריאותו של הילד העתידי.

אני רוצה לשתף במחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה סן פרנציסקו שפורסם ב-Environmental Health Perspectives, שאישר שנשים הרות נושאות בגופן כימיקלים רבים שיכולים לעבור לעובריהן. במחקר נמצא שמרבית ההנשים חשופות ל-43 כימיקלים, חלקם אסורים וחלקם לא. חומרים שאותו אצל 100-99 אחוזים מהנשים היו PCBs (ביפנילים עתירי כלור, מולקולות שמשמות בתעשיית הפלסטיקה ואסורות לשימוש בארה"ב), חומרי הדברה על בסיס כלור אורגני, PFCs (חומר מלאכותי שנפלט כתוצר לוואי מתעשיות שונות ונחשב לגז חממה), פנולים (תרכובות חומציות אורגניות), חומרים מונעי תבערה מסוג PBDE, פתלאטים (חומרים מתעשיית הפלסטיקה שהוזכרו ברשומה הקודמת). במחקר השתתפו 250 נשים הרות.

לעוברים בעולם מזוהם צפויות סכנות בעתיד (אימג': robabillity, flickr)

מחקרים רבים קודמים בדקו נוכחות והשפעות של כימיקלים על עוברים, אבל המחקר הזה מתייחד בכך שבו לראשונה החוקרים ספרו את סוגי הכימיקלים האלה. עם זאת, החוקרים ציינו שמלבד הכימיקלים הרבים המצוינים במחקר, 163 בסך הכול, נשים נחשפות לחומרים נוספים שגם הם מסכנים את בריאות העובר.

אז מה עושים? הנה ההצעות שלי.

מים
מחקרים בארה''ב, גרמניה והולנד מצביעים על נוכחות של הורמונים (מגלולות), כימותרפיה, ו-SSRI (חומר שמצוי בתרופות נוגדות דיכאון) במי ברז. אני אומנם בקטע אקולוגי של "לחשוב מחוץ לבקבוק", אבל ממליץ על מים מזוקקים. מזקק אפשר לקנות מחברת "אופק חדש", או להשתמש בפילטר אוסמוזה הפוכה. לאחר מכן מומלץ לעשות למים אשפרה אנרגטית. מים אשר עוברים בצינור מברזל, פלסטיק או חומר אחר מאבדים חיוניות אנרגטית. מים מזוקקים גם הם מתים. בשוק קיימים מספר מכשירים אנרגטיים לשיפור האיכות האנרגטית של מים. אני לא רוצה להמליץ על אחד ספציפי, אבל יכול להגיד שאשפרה זולה ובת השגה מושגת באמצעות מגנט חזק. שמים את בקבוק המים על הצד הדרומי של המגנט (הצד שמושך את הצפון של המצפן) ומשאירים אותו שם מספר שעות. קיימים מספר מגנטים כאלה בשוק.
יש בשוק גם הרבה פילטרים של אוסמוזה הפוכה.
לגבי זיקוק - יש מעט ספקים בעולם, ולדעתי המוצר הטוב ביותר הוא Pure Water מתוצרת ארה''ב. מייבא אתו "אופק חדש" (www.newhorizon.co.il). זה המכשיר הטוב ביותר, אבל הוא צורך הרבה חשמל וצריך טיפול.

דיטוקס (הרחקת רעלנים)
דיטוקס טוב הוא פשוט לא להכניס רעלנים לגוף, אבל זה לא ניתן בימינו. מה שאפשר לעשות:
אין להכניס עוד סתימות כספית לפה (ואין להוציא אמלגם לפחות חצי שנה לפני כניסה להריון).
יש להימנע מצריכת דגים
בגלל העומס הסביבתי הגובר גם אנשים עם מערכת פינוי רעלנים תורשתית טובה נכנסים לבעיות. בשוק קיימים מספר תכשירים לדיטוקס. אני ממליץ להתייעץ אישית עם אדם עם ניסיון קליני בתחום לפני שמתחילים בתהליך.
כלורללה היא אצת מים מתוקים אשר קושרת לרקמתה רעלנים שונים, כמו מתכות כבדות. מכיוון שיש עופרת באוויר שאנחנו נושמים (ישראל פיגרה בהוצאת עופרת מהבנזין בכ-30 שנה) וגם כספית תודות לתחנות כוח פחמיות, כדאי לצרוך יום יום כלורללה כדי לספח רעלנים המסתובבים בגוף. מומלץ גם לצרוך ספירולינה, אצה שגם היא קושרת מתכות ורעלנים שונים. כלורללה וספירולינה נחשבות למזונות-על, Super Foods.

יום שני, 16 במאי 2011

מזון טרי נלחם ב-BPA

מחקר חדש מלמד שאכילת מזון טרי, שלא אוחסן או חומם בפלסטיק, מפחיתה במהירות את רמותיו בגוף של כימיקל מסוכן שכולנו חשופים אליו


BPA (ביספינול A) הוא אחד הכימיקלים הידועים לשמצה שאליהם אנחנו נחשפים. החשיפה לביספינול נעשית בעיקר דרך התזונה. החומר משמש בתעשיית הפלסטיק, לכן אנו חשופים אליו כשאנו אוכלים מזון מכלי פלסטיק המכילים אותו (בעיקר אם האוכל חם), וכן מייצרים ממנו שרפים אפוקסיים שמשמשים בין היתר לציפוי פחיות שימורים, לכן מי שצורך הרבה מזון משומר חשוף אליו יותר. החשיפה ל-BPA נעשית גם דרך האוויר, האדמה והמים.
מחקרים לאורך השנים הראו שהחומר עלול לשבש את הפעילות ההורמונלית, לפגוע בהתפתחותם של עוברים, קשור לתהליכים קדם-סרטניים ולהשמנת יתר, ולאחרונה אף התברר שהוא פוגע בפוריות הגבר. הכימיקל עורר סערה לאחר שהסתבר שמייצרים ממנו בקבוקי שתייה לתינוקות. אז הציבור למד על השפעותיו המזיקות בעקבות הזהרות לא לתת לתינוקות בקבוקים מפלסטיק שמכיל BPA.

הפחית מכילה פסטה, רוטב עגבניות ו-BPA. בתאבון! (צילום: pinprick, flickr)



יש גם חדשות טובות: תזונה שכוללת הרבה מזון טרי מפחיתה במהירות את רמות ה-BPA בגוף, כך מלמד מחקר חדש.
האמת היא שהתוצאות לא מפתיעות מאוד. אם אוכלים יותר מזון טרי ופחות מזון מעובד, באופן טבעי הגוף חשוף פחות למקורות העיקריים ל-BPA, שהם אריזות פלסטיק ופחיות שימורים.
החוקרים סיפקו למשפחות שהשתתפו במחקר ארוחות טריות שהוכנו מדגנים, ירקות ובשרים אורגניים במשך שלושה ימים. כל המנות אוחסנו במכלי זכוכית או נירוסטה והמשפחות הונחו לא לחמם את האוכל במיקרוגל בכלים מפלסטיק. המים שהמשפחות המשתתפות במחקר שתו סופקו בבקבוקי מתכת והילדים לקחו את האוכל לבית הספר בכלי מתכת.
לפני תחילת הניסוי ערכו למשתתפים בדיקות שתן וחזרו עליהם בתום התקופה הקצרה של הניסוי. החוקרים מצאו שלאחר ההתערבות, רמות ה-BPA בשתן ירדו ביותר מ-60% בממוצע.
כאשר המשתתפים שבו להרגליהם הישנים, שוב חזרו רמות ה-BPA הגבוהות.
במחקר נבדקו גם רמות הפתלאטים, גם הם חומרים מתעשיית הפלסטיקה, שקשורים לפגיעה במערכת האנדוקרינית ובמערכת הרבייה. לאחר השינוי התזונתי רמות הפתלאטים ירדו בחצי. לאחר שהמשתתפים שבו להרגליהם הישנים, רמות הפתלאטים לא עלו במהירות כמו רמות ה-BPA – ייתכן שהסיבה לכך היא שלפתלאטים לוקח זמן רב יותר להצטבר בגוף או שהמשתתפים סיגלו שינויים שהפחיתו את חשיפתם לחומרים אלה.

תוצאות המחקר מעודדות בהחלט, אך אינן מספקות תשובה לשאלה האם וכמה BPA נשאר באופן קבוע או לאורך זמן ברקמות הגוף. אם ה-BPA נשאר בגוף, האם הוא עובר תהליך של פירוק? אנחנו יודעים שיש חומרים שאינם מסולקים ברמה מספקת ואינם מתפרקים והצטברותם ברקמות גורמת לנזקים לטווח ארוך. דוגמה קלאסית לכך היא המתכות הכבדות שאינן מתפרקות – לא בגוף ולא בטבע.

גם אם התשובה לשאלות האלה אינה ברורה, בכל מקרה קיבלנו עוד חיזוק לכך שאכילת מזון טרי ולא מתועש פשוט בריאה יותר.


יום ראשון, 15 במאי 2011

מסעו של הזיהום בשרשרת המזון

כמות קטנה ותמימה של חומר רעיל באדמה, באוויר או במים יכולה להצטבר בכמויות גדולות בגוף שלנו ולסכן את בריאותנו. קוראים לזה הגברה ביולוגית

לוקס ווייטפילד היקסון, ארכיטקט מידע, מסביר למה האסון בפוקושימה משמעותי עבור כולנו. הדבר נכון בעצם לגבי כל סוג של זיהום סביבתי. כדי להבין את המסלול שעושים חומרים מסוכנים אל הגוף שלנו צריך להבין שני מושגי יסוד: צבירה ביולוגית (bioaccumulation) והגברה ביולוגית (biomagnification). צבירה ביולגית מסבירה כיצד חומרים מזהמים מגיעים לשרשרת המזון, הגברה ביולוגית מסבירה את נטייתם של מזהמים להפוך מרוכזים יותר כשהם "עולים קומה" בשרשרת המזון.
ישנם שלבים נוספים בדרך שעושה המזהם מהסביבה לגופנו והם קורים בסדר הזה:
קליטה (uptake) – הכניסה של הכימיקל אל גוף האורגניזם, למשל על ידי אכילה או בספיגה דרך העור
אחסון (storage) – החזקה זמנית של הכימיקל ברקמות הגוף של האורגניזם
הגברה ביולוגית – תוצאותיה הן צבירה של הכימיקל בגוף האורגניזם ברמות גבוהות יותר מאשר ריכוזו במזון
הסרה – (elimination) – מתרחשת אם האורגניזם מסוגל להפריש או לפרק את הכימיקל.

בכל תולעת גשם שאדום החזה אוכל יש כימיקלים רעילים שמצטברים בגופו. זה קורה גם לנו (צילום: Pixsmiths, flickr)


למרות ריבוי המונחים, מדובר בתהליך פשוט. בקומות התחתונות של שרשרת המזון נמצאים הרבה אורגניזמים קטנים. ככל שמתקדמים כלפי מעלה, יורדת כמות האורגניזמים בכל שלב בשרשרת המזון, מה שמביא להצטברות הכימיקלים (תחשבו כמה פלנקטון אוכל דג קטן, כמה דגים קטנים אוכל דג גדול וכמה דגים גדולים אוכל אדם). כך נוצרת הגברה ביולוגית, כשהכוונה היא להגברת השפעתו של הכימיקל.
חומר ההדברה DDT מדגים היטב את משמעותה של ההגברה הביולוגית. כשריכוז ה-DDT באדמה הוא 10 חלקים למיליון (ppm), ריכוזו בתולעי גשם מגיע ל-141 ppm ול-444 ppm בציפור אדום החזה. הריכוז ממשיך לעלות עד לראש שרשרת המזון עד כדי כך שהוא יכול לגרום למוות או לפגיעות חמורות בהתנהגות וברבייה ולפגיעה בעמידות בפני מחלות. כלומר, גם אם ריכוזו של חומר מזהם במים, באוויר או באדמה נמוך, התהליך של הגברה ביולוגית גורם לו להיות מסוכן מאוד עבור מי שנמצא בראש שרשרת המזון, כלומר לנו, בני האדם.

רמת הסיכון של כל כימיקל תלויה באורך החיים שלו ובמשך הזמן שעובר בין שלב הקליטה לשלב ההסרה. ככל שהתהליכים האלה קצרים יותר החומר מסוכן פחות. גורם נוסף שקשור לסיכון הוא משך החשיפה ורמת החשיפה.
הסכנה חמורה במיוחד כאשר מדובר במתכות כבדות מפני שהן אינן מתפרקות ואינן הופכות לחומר לא מסוכן.

מה קורה כאשר אורגניזמים נחשפים לזיהום רדיואקטיבי? גוף המחקרים בנושא אינו מספק, אומר היקסון, ופרט לכך ממשלות והתקשורת הפחיתו בהערכת הסיכונים הקשורים לאסון פוקושימה. כזכור, חברת TEPCO שהפעילה את הכור שדלף בפוקושימה העבירה פסולת רדיואקטיבית לאוקיינוס. העובדה הזאת צריכה להדאיג אותנו משתי סיבות: כל גוף מים גדול מחובר בסופו של דבר לגופי מים נוספים וליבשות שונות, כך שהזיהום נודד ובעצם אנחנו לא יודעים לאן הוא מגיע. בנוסף, בים חיים מיקרואורגניזמים שנמצאים בתחתית שרשרת המזון. הם עלולים להגיע לרקמות של דגים, יונקים ימיים, אצות, עופות מים ועוד ומשם להמשיך הלאה בדרכים מפותלות.
בכל מקרה על פי מודלים ממוחשבים, מעריכים שתוך כשלוש שנים הפסולת הרדיואקטיבית תגיע מיפן לחוף המערבי של ארצות הברית. האם אנחנו חשופים למזון שמגיע משם? נניח שאנחנו יכולים להימנע ממזון שמגיע מיפן, האם אנחנו יכולים להימנע ממזון או ממרכיבי מזון שמגיעים מכל אזור מזוהם אחר בעולם?

חברות מזהמות עושות כל מה שהן יכולות כדי להסתיר מאיתנו עד כמה הן מסוכנות לבריאות שלנו ושל הסביבה בכלל. היקסון מספק כמה דוגמאות: חברת BP שאחראית לאסון במפרץ מכסיקו בשנה שעברה לא חשפה את כמויות הדלק האמיתיות שהשתחררו; חברת החשמל של טוקיו TEPCO פרסמה באופן הדרגתי ובמשך שבועות את כמויות הקרינה שהשתחררו, למרות שכבר ידעו את המספרים האמיתיים; חברות התרופות יוצרות רושם מוגזם של יעילות התרופות נוגדות הדיכאון על ידי כך שהן מפרסמות רק מחקרים עם תוצאות חיוביות ומסתירות מחקרים אחרים.

קצת קשה להפיק מסקנות מעשיות מהמידע הזה. בטוח שאנחנו צריכים להיות חשדנים כלפי כל דיווח "מרגיע" שמקורו בחברות או בארגונים מזהמים, כולל ממשלות. בנוסף, אי אפשר להקל ראש גם במזהמים פחות מסוכנים מחומרים רדיואקטיביים. גם חומרי הדברה "רגילים" יכולים לחזור אלינו בבומרנג.


יום שני, 9 במאי 2011

ילדי החיסונים

תוכניות החיסונים הרשמיות של ילדים כוללות לו"ז צפוף של מתן חיסונים הניתנים לכולם באופן אוטומטי. אולי כדאי לשאול כמה שאלות על משמעות המשטר הזה

ד"ר לורנס ב. פלבסקי הוא רופא ילדים, מרצה וסופר, שתומך בגישה הוליסטית לבריאות ילדים ומחלות ילדים. לדעתו מספר החיסונים המומלצים היום לילדים מוגזם. במאמר שמיועד להורים מודאגים, הוא מעלה את השאלות החשובות שנוגעות לחיסונים: איך הם מיוצרים? מה משמעותו של כל רכיב בהם? כיצד הם משפיעים על התפתחותן של מערכת העצבים ומערכת החיסון? עד כמה החיסונים מזוהמים ברקמות של בני אדם או של בעלי חיים? כיצד המרכיבים מגיבים זה לזה והאם יש סכנה בתגובה הזאת? עד כמה רעילה הצטברות של חומרי החיסונים בגוף עם הזמן? האם כל החיסונים הכרחיים והאם חייבים לתת אותם בו זמנית?
בקיצור, השאלות רבות וברור שאי אפשר להתייחס לכל חיסון בנפרד או לקחת אותו בלב שלם אם נאמר לנו שהוא הכרחי ובטוח. מדובר במערכת מורכבת.

חיסונים לא רק מונעים מחלות, הן גם גורמים להן (צילום: yipkitfung, flickr)

פלבסקי מציין עובדה חשובה: "מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מאשר חיסונים לאחר סקירה של מחקרי הבטיחות והיעילות שבוצעו עליהם. המחקרים האלה מבוצעים על ידי היצרנים עצמם." בנוסף, הוא מזכיר, שההחלטה על קבלת חיסון והכנסתו ללוח הזמנים המומלץ מושפעת משיקולים של רווח כספי.
אבל נניח לרגע לשאלה מי מבצע את המחקרים. לגבי שיטות המחקר עצמן מתעוררת דאגה בקרב הורים ואנשי מדע. פלבסקי מסביר: "יש יותר ויותר עדויות לכך שרבות מהמסקנות וההמלצות מהמחקרים האלה מבוססות על מערכות אמונה ודעות של הפרדיגמה הרפואית השלטת ולא על בסיסם של מחקר וניתוח מדעיים."
מי שמעז לשאול שאלות, אומר פלבסקי, זוכה פעמים רבות לדחייה על ידי בני משפחה, רופאים וחברים שחוששים לבריאותו של הילד. התומכים בחיסונים טוענים שהם הקטינו את שכיחותן של המחלות הניתנות למניעה והצילו חיים רבים. הצד השני חושב שהשיפור בבריאות לאורך השנים נובע מתנאי היגיינה וסניטציה משופרים ומתזונה טובה יותר. יש כאלה שחושבים שהחיסונים עזרו להיפטר ממחלות זיהומיות חמורות רבות, אך במקביל תרמו להתפתחותן של בעיות בריאות בטווח הארוך והקצר.

פלבסקי מעלה שאלה נוספת: "אם החיסונים אחראיים למחיקתן של מחלות זיהומיות חמורות, האם הם גם ממלאים תפקיד בהתפתחותן של מחלות אקוטיות וכרוניות? האם היתרון שבהפחתת המחלות הזיהומיות אצל ילדים מתקזז עם הסיכונים לבריאותנו בשל תופעות הלוואי של החיסונים? האם אנו יכולים להמשיך לקבל מהפרדיגמה הרפואית השלטת את הטענה שהתפתחותן של עוד ועוד מחלות ילדים ומבוגרים אקוטיות וכרוניות אינה יכולה להיות קשורה לתופעות הלוואי של החיסונים?"

מן הסתם נושא החיסונים טעון ברגשות. הורים שראו את ילדם נפגע עצבית ממחלת החצבת, יתמכו במתן החיסון כי אינם רוצים לראות עוד אף ילד נפגע מהמחלה. הורים שראו את ילדם נפגע עצבית לאחר קבלת חיסון נגד מחלת החצבת, יתנגדו למתן החיסון כי אינם רוצים לראות עוד אף ילד נפגע ממנו.
לחיסונים ולמחלות יש שני צדדים, וחשוב לזכור את זה. פלבסקי מביא את החצבת כדוגמה: "זיהום החצבת יכול להועיל להתבגרות מערכות העצבים והחיסון של הילד. חצבת היא מחלה קלה שגרמה למוות של שלושה בלבד מתוך 10 מיליון מאז 1957, שש שנים לפני הצגת חיסון החצבת הראשון. אפילו פגיעות עצביות חמורות מהמחלה הן נדירות ויהיו נדירות יותר אם יונהגו משטר תזונה ומשטר מניעה מראש, במהלך ולאחר ההידבקות במחלה. מאז 1960 שיעור הפגיעות העצביות היה 61 מקרים לכל 10 מיליון הידבקויות בחצבת."

שאלה נוספת שפלבסקי מעלה היא, האם כאשר מדובר בחיסונים, נכון להתייחס באופן אחיד לכל הילדים? הרי אף אחד לא עושה את זה בהקשר של שום מתן טיפול רפואי או תרופתי אחר.

הוא כמובן מזכיר גם את שאלת התועלת מול הסיכון ומזכיר את השיעור ההולך והעולה של מקרי האוטיזם. מחקרים רבים, חלקם גם הוזכרו בבלוג הזה, מראים קשר בין מתן חיסונים לפגיעה עצבית שיכולה להוביל לאוטיזם.

גם אם אפשר להחליט לקבל את החיסונים, אי אפשר לעשות את זה בלי לשאול את כל השאלות. אני ממליץ לקרוא את המאמר, כאן.


יום חמישי, 5 במאי 2011

הקשר הסבוך בין אוטיזם לחיסונים

בעקבות המחלוקת שעורר מחקרו של אנדרו ווייקפילד על הקשר בין חיסונים לאוטיזם, מסביר פרופסור לפרמקולוגיה, שהסכנה העיקרית קשורה לכספית או אלומיניום שנמצאים בחלק מהחיסונים ולדלקות שעלולות להתעורר לאחר מתן החיסון, זאת בנוסף לגורמים תורשתיים

בסוף שנות ה-80, ד"ר אנדרו ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מאמר מהפכני שקשר את החיסון המשולש MMR לאוטיזם ולמחלת מעי דלקתית. לפני כמה חודשים כתב העת הרפואי BMJ פרסם תחקיר עיתונאי שכינה את מחקרו של ווייקפילד "הונאה מכוונת". שני הפרסומים הסעירו כמובן את כל מי שנושא האוטיזם נוגע לו באופן כלשהו.
נוצרו שני מחנות, של תומכי וייקפילד ושל מתנגדיו, שמשחררים פרסומים שתומכים בצד שלהם. אני (שמשתייך לתומכים בווייקפילד והקדשתי לנושא לא מעט רשומות, כמו זו) רוצה להציג הפעם צד שלישי.

הרבה חיסונים בגיל חודשיים (צילום: Sabrina Tang, flickr)


ריצ'רד דת', הוא פרופסור לפרמקולוגיה בקולג' בווה (Bouvé) למדעי הבריאות ובבית הספר לרוקחות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. על פי מחקר שלו, חיסונים המכילים חומר משמר שמבוסס על אלומיניום או כספית, תימורסל, יכולים לתרום להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שמסיבות תורשתיות אינם מסוגלים להפריש מגופם מתכות הרעילות למערכת העצבים. עד כאן דת' מיישר קו עם ווייקפילד. אולם, חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או תימרוסל. דת' תומך במתן חיסונים שאינם מכילים אלומיניום או כספית.
לדבריו חיסונים אינם גורם עיקרי לאוטיזם, אבל הם כן גורם משמעותי בין הגורמים הסביבתיים שתורמים לאוטיזם.

בראיון שנתן לאתר האינטרנט של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, דת' מציג את הצד שלו במחלוקת. הוא אומר שהעיתונאי בריאן דיר, שפרסם את התחקיר ששולל את עבודתו של ווייקפילד, מנסה כבר שנים לשלול מווייקפילד את הקרדיט שלו ושהכתבה היא בעצם הבעת דעה אישית שאינה מתמקדת בממצאים מדעיים או בשאלה האם ילדים אוטיסטים סובלים מדלקת במערכת העיכול, שלדעתו של דת' היא העניין המרכזי במחקרו של ווייקפילד. "אותו מחקר [של ווייקפילד] מעולם לא התיימר להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין חיסון MMR. אף אחד שחוקר 12 נבדקים [מספר הילדים האוטיסטים שאותם בדק ווייקפילד] לא יכול להוכיח קשר. ווייקפילד מצא שהנבדקים היו חולים במחלת מעי דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שהם חשבו שהדבר נגרם לאחר שילדם קיבל את חיסון ה-MMR," אומר דת'.

פרופסור דת' מוסיף: "המחקר הנוכחי שלנו זיהה חומצת אמינו שאולי מעורבת בדלקת במערכת העיכול וייתכן גם שתורמת לדלקת העצבית שאחרים מצאו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. חיבור בין המעי לבין המוח באוטיזם הוא הגיוני בעיניי."

הוא מסביר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם: "חיסונים מעוררים את התגובה החיסונית לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק. הם יכולים גם להכיל חומרים פעילים, שנקראים adjuvants, כמו אלומיניום, שמגבירים את תגובת הנוגדנים ויכולים לעורר דלקות בגוף, כפי שיכולים לגרום חומרים משמרים ככספית בצורה של תימרוסל.
"אלומיניום וכספית יכולים להיכנס למוח, להישאר שנים, ולעורר שם דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות יכולה להפריע למנגנונים הרגילים שבהם נשלט הביטוי של הגנים שמובילים לפגיעות בהתפתחות העצבית, כמו אוטיזם.
בעוד חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או כספית, חשיפה בו זמנית לשלושת הנגיפים מעודדת דלקת, שתורמת להשפעה המצטברת של חיסונים על ילדים.
שכיח שילדים מקבלים כמה חיסונים בביקור אחד אצל הרופא. כתוצאה מכך, הם מקבלים מינון עצום של אלומיניום, הרבה מעבר לגבולות שקבע מנהל המזון והתרופות האמריקאי. הדבר מגביר את הסיכוי לדלקת חריפה ולבעיה מטבולית המוכרת כעקת חמצון (oxidative stress) שעלולה לשבש את ההתפתחות ו/או להביא לנסיגה אוטיסטית. מחקרים על ילדים אוטיסטים מראים שהם סובלים מדלקת ומעקה חמצונית."

מדבריו של פרופסור דת' אפשר להבין שמתן חיסון אינו כמובן "הבטחה" לאוטיזם, אבל שילוב של מתכות רעילות, פגיעות גנטית ומצבים מעוררי דלקת מסוכן במיוחד עבור ילדים ובהחלט עלול להביא לפגיעה התפתחותית חמורה.



יום שני, 2 במאי 2011

על ניידים וילדים

האם שימוש בטלפונים ניידים גורם לבעיות התנהגות אצל ילדים? מחקר חדש מצא קשר סטטיסטי, אבל ההסבר עדיין לא ברור

חלק מהרשומות האחרונות עסקו בקשר שבין חשיפת האם ההרה למזהמים, בעיקר כספית ומתכות כבדות, לבין אוטיזם, בעיות התנהגות ופגיעות התפתחותיות אחרות אצל ילדיהן. יש באוויר עוד משהו שאולי מזיק לעוברים – קרינה סלולרית.

מחקר שבוצע באוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס ופורסם בכתב העת Epidemiology and Community Health (אפידמיולוגיה ובריאות הציבור) מצא עדויות לכך שכאשר נשים הרות משתמשות בטלפון הנייד באופן קבוע, יש סיכוי סביר יותר שילדיהן יסבלו מבעיו התנהגותיות. המחקר, חשוב להדגיש, מראה קשר סטטיסטי, אבל לא קובע שמדובר בקשר של סיבה ותוצאה בין השימוש בסלולרי לבין בעיות ההתנהגות וגם אינו מסביר את המנגנון שגורם לפגיעה.

שקט, אמא עסוקה (צילום: quinn.anya, flickr)

 
צוות החוקרים ובראשותו ליקה חפץ, ד"ר לאפידמיולוגיה, בחן מידע שהתקבל מ-28,000 ילדים בני שבע ואמותיהם שהשתתפו במחקר ארוך טווח נרחב יותר שהתקיים בדנמרק. אמותיהם של כ-3% מהילדים אמרו שלילדים יש בהיות התנהגותיות גבוליות, 3% מהילדים הראו התנהגות לא נורמלית שכללה בעיות של ציות ובעיות רגשיות.
אצל הילדים שאמותיהם השתמשו בטלפונים ניידים בעת ההיריון, ושבנוסף השתמשו בטלפונים ניידים בעצמם, ההסתברות לבעיות התנהגות הייתה גבוהה ב-50% לעומת יתר הילדים.
אצל ילדים שאמותיהם השתמשו בטלפון נייד, אך הם עצמם לא, ההסתברות לבעיות התנהגות הייתה גבוהה ב-40% לעומת יתר הילדים.
בנוסף נמצא שאין קשר בין החשיפה לטלפונים הניידים לבין סיכון לחלות באפילפסיה או ללקות בעיכוב התפתחותי.

חפץ ניסתה לאתר מאפיינים נוספים בקרב משתמשות הטלפונים הניידים שיוכלו להסביר את הפגיעה בילדים, כמו מעמד סוציו-אקונומי, מין היילוד, היסטוריה של בעיות התנהגות אצל האם, גיל האם, מתח בתקופת היריון והאם הילד ינק. אחת ההשערות היא שאולי ההשפעה אינה קשורה לדיבור בטלפון אלא לנטייתן של אותן אמהות לא להקדיש תשומת לב מספקת לילדים.

מכיוון שיש בעולם 5 מיליארד טלפונים ניידים, נושא השפעותיהם על בריאות הציבור מעסיק ארגוני בריאות שונים בינים WHO – ארגון הבריאות העולמי. מגי פוקס, עורכת המדע והבריאות ברויטרס, מציינת בכתבה שעסקה בנושא שבינתיים לא נמצאו על ידי כמה ארגונים גדולים עדויות לפגיעה של הטלפונים הניידים בבריאות. נתון נוסף שהיא מזכירה: בשנה שעברה הסתיים מחקר בן עשר שנים, שכלל 13,000 משתמשי טלפונים ניידים. לא נמצאה תשובה ברורה לשאלה האם השימוש בטלפונים הניידים גורם לגידולים במוח. האם כאשר מדובר בגידולים במוח ממצאים "לא ברורים" הם סיבה להיות רגועים?