ב-11 במרץ רעידת אדמה רבת עוצמה ונחשולי צונאמי הפכו שטחים נרחבים בצפון-מזרח יפן לעיי חורבות. בשעות הראשונות חשבנו שהיפני צריכים להתמודד "רק" עם זה, אבל מהר מאוד התברר שהסכנה הגדולה ביותר היא דווקא מעשה ידי אדם. הכור בפוקושימה החל לדלוף והעמיד את היפנים על סף אסון שיכל להגיע לממדים של האסון בצ'רנוביל, אם לא יותר.
עקבתי אחרי הסיקורים התקשורתיים מארצות הברית ומישראל על מצב הכור. הם היו שונים לחלוטין. בעוד בארץ נטו להפחית בחומרת המצב ולהגיד שעוד רגע הכול נרגע, הכתבים האמריקאיים דווקא הכירו בסכנות העצומות שאיימו על יפן. אולי הם מודעים יותר למשמעות של קרינה רגיואקטיבית. בכל מקרה, הכור בפוקושימה הזכיר לנו שהעידן הגרעיני מזמן לכולנו סכנות בריאותיות.
הדג בעל שלוש העיניים ממשפחת סימפסון כבר מזמן הפך סמל לזיהום רדיואקטיבינתקלתי בזה בעצמי במסגרת עבודתי כמטפל. שמתי לב שאחרי שטיפלתי באמצעות ביורזוננס באנשים עם מחלת ליים, הם נהיו חולים. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל הטיפול גרם לקרינה שהייתה אגורה בגוף שלהם להיפלט. כך הגעתי לספר Secret Fallout של ארנסט סטרנגלס, שעוסק בהשפעות החשיפה לקרינה רדיואקטיבית ברמות נמוכות לאורך זמן. אחת החולות שלי סיפרה שגרה במרחק 60 ק"מ מאי שלושת המילין. באי שנמצא בפנסילבניה הייתה תחנת כוח גרעינית עם שני כורים. ב-28 במרץ 1979 אירעה תקלה במערכת הקירור של אחד הכורים האלה, והתוצאה הייתה שחרור כמות גדולה של גזים רדיואקטיביים לאוויר. מייד לאחר מכן הופיעו אצל תושבי האזור בעיות בריאות, שאחת מהן היא מחלה קרובה למחלת ליים.
הסיבה שקנדי וחרושצ'וב חתמו על הסכם להפסקת ניסויים בפצצות גרעיניות ב-1963 היא שמדענים משני הצדדים שמו לב שתוחלת חיי האדם, שהייתה במגמת צמיחה, החלה לרדת עם תחילת הניסויים.
הלן קלדיקוט, רופאה אוסטרלית פעילה בתחום של קרינה ואיכות הסביבה טוענת שגם חשיפה לקרינה נמוכה שנחשבת בטוחה גורמת לנזק מצטבר וממליצה אם אפשר להימנע גם מצילומי שיניים.
בכל קרינה יש סכנה, אפילו אם מדובר בדליפה קטנה. ואנחנו צריכים להתנגד להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל ולא להאמין לאלה שאומרים שקרינה נמוכה היא בטוחה. הכור בדימונה ישן וקטן יותר מהכורים שמייצרים חשמל, אבל בהחלט טמונות בו סכנות. לפי הגיל שלו הוא היה צריך להיסגר כבר לפני עשר שנים. הכור נמצא קרוב לשבר הסורי אפריקאי. תקלה בכור, עם תסריט של רעידת אדמה, תגרום כאן לאסון שכל הפיגועים יחד שהיו כאן מקום המדינה ייראו לידו כמו משחק ילדים.
סטרנגלס מציין בספרו שהוא מוטרד מהשפעת הפליטה של יוד רדיואקטיבי על בלוטת התריס ועל התפתחות מנטלית של ילדים. הוא אומר שהאומה תשרוד גם אם תוחלת החיים תתקצר בעשר שנים לאחר שאנשים ימותו מסרטן וממחלות לב בגיל 70 במקום 80, וגם את יהיה גידול בתמותת התינוקות. אבל הפגיעה בהתפתחות מסוכנת הרבה יותר לקיומה של מדינה. דמיינו לכם מדינה, בעיקר בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, עם שיעור גבוה של אזרחים בעלי בעיות מנטליות.
מהאסונות בהירושימה, נגאסקי וצ'רנוביל ידוע שחשיפה לקרינה גורמת לגידול במקרי סרטן בלוטת התריס, בעיקר אצל ילדים, ולגידול במקרי סרטן השד, הדם, הריאות והמעי הגס. כאמור, לקרינה יש גם השפעות פסיכולוגיות, ומלבד פגיעה בהתפתחות של ילדים נרשמה גם עלייה בשיעור ההתאבדויות באזורים מוכי קרינה. חלק מהפגיעות באות לידי ביטוי שנים אחרי החשיפה ונזקי הקרינה ממשיכים להתבטא שנים ארוכות לאחר החשיפה הגדולה לחומרים הרדיואקטיביים.
החשיפה לקרינה מתרחשת באופן ישיר, אבל גם על ידי צריכת מוצרי חלב, ירקות, פירות, בשר ומים מאזורים נגועים.
אז מה עושים? כאמור, מתנגדים להקמת כורים גרעיניים, לא משנה אם הם לצרכי מלחמה או לצרכי שלום. נמנעים מצריכת פירות יבשים מטורכיה, שהאדמות שלה עדיין פגועות מאסון צ'רנוביל. התפרצות הכור בפוקושימה היא עוד סיבה לא לאכול דגים כי היפנים שפכו מים רדיואקטיביים לים, והם כמובן התפזרו. אצת כלורלה (Chlorella) סופחת קרינה מהגוף ולכן מומלצת (יש לה יתרונות נוספים כמו תכולה של חלבונים מלאים, איזון לחץ דם וכולסטרול ועוד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה