ברשומה הקודמת תהיתי איך ייתכן שעל אף העלייה האמיתית בשיעור מקרי האוטיזם - שכבר מזמן אי אפשר להסבירה רק במודעות ובאבחונים רבים יותר - יש רופאים, כמו ד"ר איתי גל שכותב ב-Ynet, שעדיין ממשיכים להאשים את הגנים בתופעה. הם לא טורחים להסביר איך הגנים השתנו כל כך מהר ב-50 השנים האחרונות.
את ההתעלמות של הממסד הרפואי מבעיית הכספית אפשר להסביר בשתי דרכים: אחת, היא הברית שבין הרופאים והממסד לבין חברות התרופות שהן בעלות המאה והדעה; שנייה היא שמי שמצוי עמוק כל כך בתוך המערכת מתקשה להתבונן עליה מבחוץ ולבקר אותה.
סירופ תירס. זהירות, כספית (צילום: bookgrl, Flickr)רק לצורך הדיון, נניח שלא נמצא קשר מובהק בין כספית ומזהמים סביבתיים אחרים לאוטיזם. בכל מה שקשור לבטיחות ולבריאות הציבור, הגישה שבה יש לדבוק היא גישת "ליתר ביטחון", כלומר, לא לחכות שיוכח מדעית שגורם מסוים מסכן אותנו, ואז לאסור את השימוש בו, אלא למנוע את החשיפה לגורם החשוד כמסוכן עד שיוכח מעבר לכל ספק שהוא בטוח.
הורים שמסרבים לחסן את ילדיהם כבר זכו לכינוי "סרבני החיסונים", ולא פעם מתייחסים אליהם כאל ציבור היסטרי וצווחני. באתר המדעי Discovery, למשל, מופיע מאמר שמבטל את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ובפתיח שלו נאמר שמטרת מחקר זה ודומיו להשמיע קול שיסתור את ה"קולניות" של סרבני החיסונים. המאמר מציג מחקר שבו נבדקו 1,400 ילדים שקיבלו בשנות ה-90 חיסון נגד שעלת. החיסון מכיל תימרוסל, חומר משמר מבוסס כספית, שנחשד כגורם לאוטיזם. חלק מהילדים קיבלו חיסונים עם רמה נמוכה של תימורסל וחלק אחר עם רמה כפולה של החומר. נמצא שאין קשר בין רמת התימוריסל בחיסונים שקיבלו הילדים לבין השפעה על המוחות שלהם.
מאידך, עת לעת מתפרסמים מחקרים שמצביעים על קשר בין זיהום במתכות כבדות, בעיקר כספית, לבין אוטיזם. למי אתם בוחרים להקשיב אם אתם רוצים להגן ככל האפשר על בריאות ילדיכם?
ברשומה הקודמת ציטטתי את מחקרם של גרייר וקינג מ-2008, שמצא קשר בין קושי של אנשים מסוימים לסלק כספית מרקמות גופם לבין הסיכון ללקות באוטיזם. החוקרים ציינו שתרכובת של כספית מצויה במוצרים פרמצבטיים רבים, כולל חיסונים, תרופות שונות ומוצרי טיפוח. הכספית מביאה לפגיעה במערכות שונות של הגוף, כולל מערכת העצבים וההתנהגות, וליקויים אלה מאפיינים את הקשת האוטיסטית.
הממסד הרפואי אמור להיות אחראי לכספית שחודרת אל גופנו דרך מוצרים שמגיעים מבית המרקחת, אבל הכספית מצויה גם במים, באוויר ובמזון מהים. השפעתה השלילית של הכספית על עוברים, תינוקות וילדים מתועדת היטב ואפשר לקרוא עליה באתר ה-EPA, סוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית. למשל, במחקר מ-2004 של ריימונד ופאלמר מאוניברסיטת טקסס נמצא קשר בין רמות הכספית בסביבה לבין שיעור הילדים במוסדות החינוך המיוחד ושיעור הילדים האוטיסטים.
כספית, כך התברר לאחרונה, מצויה גם בסירופ תירס. סירופ תירס עשיר בפרוקטוז הוא מהרכיבים הנפוצים ביותר במזון המתועש ומי שחשוף אליו במיוחד הם ילדים. סירופ התירס, המשמש להמתקת מזון מתועש, מכיל כספית. הכספית משמשת לייצור סודה קאוסטית ושיירים שלה נותרים במוצר. סודה קאוסטית היא רכיב בסירופ התירס. יצרני סירופ התירס וגם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) יודעים כבר מ-2005 שהמוצר מכיל חומר רעיל, אבל לא טורחים לידע בכך את הציבור.
אז גילינו שיש עוד חזית של כספית שעמה אנחנו, ובעיקר גופם של הילדים צריך להתמודד. מיותר כמעט לציין שלפני 50 שנה לא היינו חשופים לסירופ תירס כפי שאנחנו חשופים אליו היום.
אין לאף אחד מאתנו שליטה מלאה בחומרים שאליהם הוא חשוף, אבל יש חומרים שמהם אפשר לנסות להימנע אפילו אם הם "רק" חשודים כגורמי סיכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה