רגישות לגלוטן משפיעה על המוח

היום כבר ידוע שרגישות לגלוטן (חלבון החיטה) אינה משפיעה רק על הגוף אלא גם על תפקוד המוח וההתפתחות ויכולה לגרום להפרעות למידה ובעיות נוספות

בפוסט הקודם סיפרתי על משפחה מניו יורק שהצליחה לשפר את מצבו של בנה האוטיסט על ידי שינוי בתזונה. ד"ר דוייויד פרלמוטר, נוירולוג וכותב ב-Huffington Post, מספר על מקרה דומה שבו שינוי בתזונה, בעיקר הימנעות מגלוטן, שיפר מצב של ילדה עם בעיות בזיכרון.

קארן בת התשע הובאה אל ד"ר פרלמוטר בשל בעיה בזיכרון וכן בגלל קשיים בחשיבה ובריכוז. ההפרעות הללו גרמו לה, כמובן, לקשיים בלימודים ולתסכול. מה שהיה מעניין הוא שהקשיים לא היו קבועים אלא באו והלכו בתקופות.
בדיקות רפואיות שונות הראו שפרט לבעיות הזיכרון והלימוד, קרן הייתה בריאה. גם הממצאים הנוירולוגיים היו תקינים. פרלמוטר הסיק שמוחה של הילדה אינו פגוע ושמשהו משפיע מדי פעם באופן דרמטי על יכולותיה השכליות. הוא שיער שאותו גורם קשור לתזונה שלה. מכיוון שרגישות לגלוטן (חלבון החיטה המצוי גם בשעורה ובשיפון) נפוצה מאוד, הוא החליט לבדוק האם קארן רגישה לחלבון זה. תוצאות בדיקת המעבדה הפתיעו את הרופא וההורים – קארן רגישה לגלוטן באופן מובהק. ההורים הונחו להוציא את כל המוצרים המכילים גלוטן מהתפריט של בתם, למרות שזאת הייתה משימה לא פשוטה.
תוך שבועיים הוריה של קארן הבחינו בשינוי בולט בתפקודה הקונטיבי. היא לפתע הייתה מסוגלת להתמקד בשיעורים ואף דיווחה להוריה שהיא חושבת בצלילות רבה יותר. היא המשיכה בתזונה נטולת הגלוטן ובמהלך החודשים הבאים נמשך השיפור ביכולות הלמידה שלה. קארן, שלפני השינוי התזונתי לא עמדה ביעדים של בני גילה (כיתה ג'), בסוף שנת הלימודים כבר הגיעה להישגים שאפשרו לה לקפוץ כיתה.

רגישות לגלוטן לעתים פוגעת במוח ללא תסמינים במערכת העיכול. צילום: Rachel Sian

ד"ר פרלמוטר מספר שלאחר המקרה של קארן הוא התעמק בחקר השפעת הרגישות לגלוטן על המוח. רגישות זו, המוכרת כמחלת הצליאק, היא למעשה המחלה האנושים השכיחה ביותר, לדוגמה - 1% מהאמריקאים רגישים לגלוטן. למרות שכיחותה, ההתייחסות למחלה מועטת. עד לאחרונה התייחסו אליה כאל מחלה של מערכת העיכול פרופר. מחקרים חדשים מלמדים שלצליאק השפעה על מערכת העצבים. ד"ר מאיוס הדג'יוואסיליו, שנחשב ה-מומחה העולמי לרגישות לגלוטן אומר שצליאק יכולה להתבטא לעתים כמחלה של מערכת העצבים בלבד, כלומר, החולים עלולים לסבול מפגיעה במוח ללא שום תסמינים במערכת העיכול. עוד הוא מציין שהנוגדנים שקיימים אצל הרגישים לגלוטן עלולים להיות רעילים למוח ולפגוע בו באופן ישיר ובלעדי.

מחקר שהתקיים בישראל (בבית החולים כרמל והפקולטה לרפואה בטכניון) מצא שבקרב 51% מהילדים הרגישים לגלוטן קיימות בעיות עצביות. בנוסף, נראה קשר בין הרגישות לגלוטן לבין בעיות ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). החוקרים כתבו שבמחלת הצליאק מתרחשת שורה של הפרעות עצביות שלא היו ידועות בעבר, כמו כאבי ראש כרוניים, בעיות התפתחות, היפוטוניה, הפרעות למידה או ADHD.

ד"ר פרלמוטר מסביר שרגישות לגלוטן נגרמת בגלל רמות גבוהות של נוגדנים לאחד מרכיבי הגלוטן הנקרא גליאדין. הנוגדנים מתרכבים עם הגליאדין כשהאדם אוכל מזון המכיל גלוטן. כאשר זה קורה, גנים ספציפיים "נדלקים" בסוג מסוים של תאים בגוף השייכים למערכת החיסונית. הדבר מביא להיווצרות של כימיקלים דלקתיים הנקראים ציטוקינים, הפוגעים ישירות בתפקוד המוח. רמות גבוהות של ציטוקינים נראות במצבים של אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה ואפילו באוטיזם. עוד בעיה שגורמים נוגדני הגליאדין היא שהם יכולים להתרכב עם חלבונים מסוימים במוח, מה ששוב גורם ליצירת ציטוקינים הקשורים בתהליכי דלקת.

אל תאשימו את הגנטיקה ב-ADHD

ד"ר גבור מאטה שעוסק בהפרעות התנהגות בקרב ילדים טוען שגנטיקה היא לא הסיבה להפרעות. מדובר בבעיה התפתחותית שנוצרה בשל היעדר הסביבה הרגשית שלה זקוק הילד לצורך ההתפתחות הפיזיולוגית של המוח

ד"ר גבור מאטה (Gabor Maté) רופא קנדי ומחברם של רבי מכר שעוסקים בהורות, התראיין ל-Democracy Now בנושר הפרעות קשב, התנהגות ריכוז ולמידה אצל ילדים (ADD ו-ADHD). הטענה המרכזית של ד"ר גבור היא שהעלייה התלולה בשיעור הילדים הסובלים מהפרעות אלה ובשיעור מקרי הבריונות בקרב ילדים אינו קשור לגנטיקה.

התפיסה שאני חולק עם ד"ר מאטה היא: "איפה היו הגנים לפני חמישים שנה, למה אז הם לא כעסו כל כך?" ד"ר מאטה אינו מתייחס לנושאים של תזונה וזיהום סביבה הכה משמעותיים בעיניי, אבל אני שותף לגישתו שהסביבה ההורית היא המפתח לבעיות שמהן סובלים הילדים.

ד"ר גבור מאטה. צילום מסך מאתר Democracy Now

ד"ר מאטה אומר שצורך לטיפול בהפרעות, הילדים מקבלים תרופות אנטי פסיכוטיות שבדרך כלל ניתנות למבוגרים חולי סכיזופרניה, כך שלמעשה מבוצע ניסוי ארוך טווח בילדים האלה, שלא ברור מה יהיו תוצאותיו. זה בזמן שהסיבה ל-ADD ו-ADHD שונה לחלוטין. התנאים שבהם ילדים גדלים הושחתו כל כך בעשורים האחרונים, כך שהתבנית הנדרשת להתפתחות נורמלית כבר אינה קיימת. התנאים שמאפשרים התפתחות פסיכולוגית תקינה והתפתחות תקינה של המוח הופכים זמינים פחות ופחות.
בעיה נוספת שהולכת וגוברת בארצות הברית היא תופעת הבריונות בבתי ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה שאליה נחשפים ילדים ומתבגרים רבים. ד"ר מאטה אומר שהילדים שמאותרים כבריונים ואלימים נענשים ומורחקים מבתי הספר אבל לא נבדקת הסיבה לבריונות, שהיא גם הסיבה להפרעות שהוזכרו קודם כמו גם לפעילות מינית מוקדמת ובעיות נוספות. שוב, הסיבה לכל אלה היא היעדר תנאים שמבטיחים התפתחות נורמלית.

החלק במוח הקדמי שתפקידו לווסת את ההתנהגות החברתית, לעורר בנו אמפתיה, תקשורת עם הזולת ותחושת מוסריות לא התפתח כראוי אצל הבריונים. הבריונות היא רק דוגמה לכך. "המוח האנושי אינו מתפתח באופן עצמאי, הוא אינו מתפתח בהתאם לתוכנית גנטית, ד"ר מאטה אומר. " הוא תלוי במידה רבה בסביבה. התנאי הבסיסי להתפתחות פיזיולוגית של החלק במוח שמווסת את ההתנהגות האנושית, שמעניק לנו אמפתיה ורגישות חברתית, קשר עם אנשים אחרים, קשר עם עצמנו, שמאפשר לנו להתבגר... הוא נוכחות של טיפול הורי זמין רגשית, מוכוון אל הילד ולא מצוי בסטרס." במדינה שבה חופשת הלידה קצרה מאוד, לילד אין מטפלים זמינים רגשית. בעיה נוספת היא הורים בדיכאון לאחר לידה. אנשים הם יצורים חברתיים ולא אינדיבידואלים. הנשים בדיכאון זקוקות לתמיכה והאב שצריך לתמוך בה מצוי בדיכאון גם הוא. לילד, זקוק להורים שאינם מצויים במצב של סטרס, אין הורים כאלה. הוכחה לכך שמציין ד"ר מאטה היא קפיצה של 50% במקרים של ילדים עם בעיות נפשיות בתקופת המיתון האחרונה.
חברת לקטים ציידים סיפקה את התנאים הטובים ביותר להתפתחות ילדים. החברה התעשייתית הפוסט מודרנית היא בדיוק ההפך מכך. היעדר הקהילה גורם למחסור בתמיכה בהורים ובילדים, תמיכה הכרחית להתפתחות תקינה.

ב-ADD קיים מצב של מחסור בדופאמין. הדופאמין משפיע על ההנעה לפעולה ועל ויסות התגובה לגירויים חיצוניים. התרופות שניתנות לילדים מעלות את רמות הדופאמין ומאפשרות להם להיות מרוכזים יותר. הן ניתנות מתוך ההנחה שהן מטפלות בהפרעה גנטית. אולם, מחקרים בקופים מראים שמה שמשפיע על רמות הדופאמין הוא המרחק של הגורים מהאם. רמות הדופאמין צונחות כשהגורים מורחקים מאמותיהם. למעשה, אומר ד"ר גבור, אנחנו מתמודדים עם בעיה חברתית של ריחוק מההורים, הורים במצב סטרס והיעדר סביבה קהילתית תומכת, בעזרת תרופות כימיות. הבעיה היא לאו דווקא מתן התרופות אלא העובדה שהתרופות הן הטיפול היחידי ללא טיפול בבעיה ההתפתחותית שורשית.



ד"ר מאטה מספר שגם הוא סבל מ-ADHD. הוא מספר שבהיותו ניצול שואה, לא הייתה לו כילד סביבה הורית תומכת רגשית. אביו היה במחנה כפייה, סביו נרצחו באושוויץ ואמו הייתה עסוקה בהישרדות שלה ושלו. הוא אובחן כסובל מההפרעה רק בשנות ה-50 לחייו ולמעשה שכפל את הבעיה עם ילדיו בהיותו, כפי שהוא מגדיר זאת "רופא וורקוהוליק שאינו זמין רגשית."

אוטיזם - תזונה משנה את התמונה

מעבר לתזונה אורגנית טבעית והימנעות ממזון מעובד הביאו לשיפור במצבו של ג'קסון, ילד עם הפרעה מהקשת האוטיסטית

יותר ויותר ילדים מאובחנים כלוקים באוטיזם. על פי המרכז לשליטה ובקרה על מחלות בארצות הברית, אחד מתוך 110 ילדים מאובחן עם התסמונת (בישראל הסטטיסטיקה עומדת על אחד מתוך 150), רובם בנים. כפועל יוצא עוד ועוד הורים מחפשים דרכים לעזור לילדיהם להתמודד עם התסמונת ואולי אפילו להתגבר עליה.

קריסטל פאלמר-בול מהעיירה קוקסאקי במדינת ניו יורק משמשת כדוברת משפחות עם ילדים אוטיסטים ובעצמה אם לילד בן שש, ג'קסון, שאובחן כאוטיסט. היא מספרת באתר the Autism News (חדשות האוטיזם) שתזונה נטורפותית, לקיחה מסיבית של תוספי תזונה ומזונות מלאים הביאו לשיפור ניכר במצבו של בנה. לדבריה השינוי התזונתי אולי לא יועיל לכל ילדי הקשת האוטיסטית, אך עשוי להיטיב עם חלקם. ג'קסון אובחן כבעל "הפרעה התפתחותית כוללת לא ספציפית", הפרעה ששייכת לקשת האוטיסטית. במשך שנים המשפחה התמודדה עם אתגרים שרבות מהמשפחות לילדים אוטיסטים מתמודדות עמן.
פאלמר-בול מספר שכבר בגיל צעיר מאוד היא הבחינה שמשהו שונה אצל ג'קסון: "בגיל 15 חודשים הוא החל לאבד את אבני הדרך ההתפתחותיות שלו. היה לו אוצר מילים תקין בגיל 12 חודשים – הוא התחיל להגיד 'דאדא' בגיל חמישה חודשים – אבל בגיל שבין 15 ל-18 חודשים התחלנו להבחין שהמילים הפכו לנהמות ושהדיבור שלו החל לסגת. הוא גם החל להתקשות בשמירה על קשר עין."

השינוי הורגש אחרי לגימת כוס חלב העזים הראשונה. צילום אילוסטרציה: Pascal \o/'s


לאחר שנים של מחקר וחיפושים אחר דרך לעזור לג'קסון, פאלמר-בול החליטה לבדוק את גישת התזונה האורגנית. "הרבה אנשים חושבים שאוטיזם הוא משהו בראש של הילד, אבל אנחנו יודעים שזה בגוף," אומרת פאלמר-בול. לדבריה התסמונת קשורה למערכת העיכול ולמערכת החיסון. היא ידעה שלג'קסון יש בעיות GI (קיבה ומעי) ובעיות בפלורת המעיים ומאמינה שהיו לו גם אלרגיות חמורות למזון. בנוסף, במשפחתה של פאלמר-בול זוהה הגן MTHFR שפוגע ביכולתו של הגוף לעבד ויטמינים B6, B12 וחומצה פולית. בשל ההפרעות האלה הקשורות לפירוק של מזון וספיגתו, שינוי תזונתי הצליח ליצור שיפור בתפקודו של הילד.

המשפחה עברה לתזונה של מזונות מלאים במצבם הטבעי ביותר האפשרי, ללא חומרי שימור וויטמינים סינתטיים. הם הוסיפו כמות גדולה של פרוביוטיקה, עברו לחלב עזים שחלבו בעצמם, למוצרים שהכינו ממנו (גלידה, יוגורט, גבינה),ולביצים מתרנגולות שהם מגדלים, ירקות מהגינה בחצר וכן הלאה – עד כמה שניתן מתוצרת עצמית.
"לאט לאט הוא חזר אלינו," פאלמר-בול מספרת. "תוך חודשים המילים החלו לחזור – הוא התחיל עם מילה אחת והצבעה, דבר שילדים אוטיסטים מתקשים בו. הוא הפסיק לעשות פעולות חזרתיות האופייניות לילדים אוטיסטים והוא הפך חברתי ופעיל יותר. ידעתי שעלינו על משהו. זה היה איטי, אבל זאת הייתה התקדמות." היא מספרת שמייד לאחר שתיית כוס חלב העזים הראשונה ג'קסון, במחווה לא אופיינית לילד אוטיסט, נעמד מולה ואמר "אמא, אמא, אמא." השינוי התזונתי הועיל גם לאחותו של ג'קסון שמאובחנת עם ADHD.

לאחר שבשל קושי כלכלי המשפחה לא יכלה להרשות לעצמה את מוצרי המזון הטבעיים, נראתה נסיגה בהתקדמותו של ג'קסון, אבל כשהאוכל הטבעי חזר, חזרה גם ההתקדמות. מורתו של ג'קסון מדווחת על שינויים קלים לטובה במצבו, כמו שיפור ביכולת הכתיבה והריכוז. ההיום שי לג'קסון חברים והוא משתתף במשחקי ספורט קבוצתיים.

מלבד השינוי בתזונה, פאלמר-בול זוקפת את ההצלחה גם לעבודה משותפת של המשפחה סביב "הפרויקט".

חדשות סכריניות

הסוכרלוז נחשב בעיניי רבים כממתיק המושלם – מתוק, כמעט נטול קלוריות לחלוטין ולא מסוכן. שתי הקביעות הראשונות תקפות. השלישית? לא בטוח.

אחד הממתיקים המלאכותיים הפופולריים ביותר היום הוא סוכרלוז, שמשווק תחת שם המותג ספלנדה (בארץ מוכר גם כסוכרדיאט וסוכרלייט). המוצר משווק החל מ-1999 ולשמחת היצרנית לא הואשם בנזקים הבריאותיים שיוחסו לממתיקים הקודמים – ציקלמט, סכרין ואספרטיים. היצרנית ספלנדה (חברת בת של חברת התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון) אפילו משווקת את הממתיק כמוצר בריאות שעשוי מסוכר אך אינו משמין. סוכרלוז אכן אומץ בחום על ידי דיאטנים ואנשי מקצוע אחרים כחלופה לא מזיקה לסוכר המשמין ולממתיקים האחרים שעשויים מכימיקלים חשודים.

סוכרלוז באמת עשוי מסוכר. אולם, במולקולות הסוכר שמהן מופק הסוכרלוז שלוש קבוצות הידרוקסיל מוחלפות בשלוש מולקולות כלור. הגוף אינו מפרק את המולקולה החדשה ולכן אינה נספגת ואינה גורמת להשמנה, אך מצד שני לא כל הסוכרלוז מופרש בשתן. למעשה, מי שצורך סוכרלוז באופן קבוע צובר בגופו עוד ועוד מהמולקולה המלאכותית.

דגים ממותקים מלאכותית (צילום: deepwaeern)

לא רק הגוף אינו מפרק את הסוכרלוז. גם שיטת לטיהור מים אינן מפרקות את הסוכרלוז (חלקו כן מופרש מהגוף). משמעות הדבר היא שהחומר עלול להצטבר במים ולפגוע בדגים ובבעלי חיים ימיים אחרים. במפעלים לטיהור מים משתמשים בפירוק בקטריאלי כאמצעי להשבת מים, אך במעבדות אוניברסיטת אריזונה נמצא שהסוכרלוז עמיד לסוג זה של פירוק כמו גם לרוב שיטת הטיהור האחרות. הסוכרלוז "נשבר" למולקולות פריקות ביולוגית רק על ידי טיפול ארוך טווח ושימוש בריכוזים של טיטניום חמצני ואור אולטרא-סגול. במתקנים לטיהור מים לא משתמשים בדרך כלל בשיטות אלה, מה שאומר שהסוכרלוז שבני אדם אוכלים ושותים נשאר בשלמותו - או בגופם או במערכת האקולוגית.

עדיין לא ברור מהן ההשלכות של הצטברות הסוכרלוז. חוקרים מאוניברסיטת אריזונה ציינו שמחקרים קודמים הראו שסוכרלוז בריכוזים גבוהים מספיק יכול להרעיל דגים. בקשר לגוף שלנו נצטרך להמתין למחקרים ואפשר לנחש איזו חברת תרופות לא תממן אותם.

בדיקות לסרטן – עניין מסוכן?

שני מחקרים שונים מצאו שבדיקות לגילוי סרטן פעמים רבות מאוד מובילות לאבחון שגוי של אנשים בריאים ולטיפולים קשים ומיותרים. אז מה עושים?

בשנה שעברה התפרסמו בכתב העת של המכון הלאומי לסרטן (Journal of the National Cancer Institute) בארצות הברית שני מחקרים, שתוצאותיהם מעוררות בלבול ומעמידות סימן שאלה גדול מעל כל מה שמערכת הבריאות חינכה אותנו לפיו: בדיקות לאיתור מוקדם של סרטן עלולות להיות מסוכנות.
שני סוגי הסרטן שבהם מדובר הם סרטן הערמונית אצל גברים וסרטן השד אצל נשים. מערכת הבריאות מעודדת גברים ונשים מגיל 50 או 40 להיבדק באופן תקופתי לגילוי סימנים למחלות האלה. אבל מה קורה כאשר בין הנבדקים אחוז מסוים של אנשים התגלו באמת כחולים במחלה, אל אחוז גבוה הרבה יותר של אנשים אובחנו כחולים, בזמן שלמעשה היו בריאים וקיבלו טיפולים קשים ומיותרים?

במחקר שבוצע בקנדה, 10,000 נשים עברו בדיקה ידנית לגילוי סרטן השד לאחר שעברו קודם לכן בדיקת ממוגרפיה. מתוכן, 4 שהיו חולות אכן אובחנו, אבל לעוד 219 שהיו בריאות נאמר לאחר הבדיקה הידנית שייתכן שהן חולות בסרטן ויצטרכו לעבור ביופסיה.

כדי לאתר סמנים לסרטן הערמונית אצל גברים משתמשים בעולם כבר 24 שנים בבדיקת דם שנקראת PSA. בבדיקה נמדדות רמות של חלבון מסוים המיוצר בערמונית, שיכולות להצביע על סרטן. אם הממצאים חשודים, הגבר נשלח לביופסיה. מחקר שהתקיים באירופה בדק את יעילות בדיקת ה-PSA מאז שנכנסה לשימוש. התברר שעל כל גבר אחד שאובחן כחולה וקיבל טיפול מציל חיים, 48 גברים אובחנו אבחון שגוי וקיבלו טיפול מיותר.
נכון שתמיד עדיף "ללכת על הצד הבטוח", אבל חשוב לזכור שניתוח לסרטן הערמונית גורם לכאבים ויש בו סיכון לאימפוטנציה ולאי שליטה במתן שתן. ההקרנות עלולות לגרום לכאבים בעת עשיית צרכים ולשלשול כרוני.

תאי סרטן שד. Annie Cavanagh. Wellcome Images


סרטן הערמונית יכול להתפתח לאט מאוד, כך שלמעשה אינו מסכן את חייו של הגבר והוא יכול לחיות איתו במשך שנים ארוכות. מצד שני, סרטן הערמונית יכול גם להתפתח במהירות עצומה ולהיות קטלני. בדיקת ה-PSA אינה יכולה לקבוע עד כמה אלים הסרטן שייתכן שמקנן בגופו של הגבר. משפורסמו התוצאות, גברים צריכים לבחור בין שני סיכונים: סיכון קטן אך קטלני לא לעבור את הבדיקה כשייתכן שהם חולים בסרטן שמתפתח במהירות, או הסיכון הגדול בבדיקה שיכולה להוביל לטיפולים מיותרים הפוגעים משמעותית באיכות החיים.
אז מה עושים? "המנטרה שלי היא שאבחון-יתר לא חייב להסתיים בטיפול-יתר," אמר ל-ABC ד"ר מייקל בנסון, פרופסור ויושב ראש במחלקת אורולוגיה במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה. "אני חושב שבטוח לחלוטין לעקוב אחרי אנשים. רואים יותר ויותר שזה תקף. משמעותו של אי-מתן טיפול היום אינה אי-מתן טיפול בהמשך."

אצל נשים הבעיה שונה, מפני שסרטן השד מסוכן הרבה יותר מסרטן הערמונית. עם זאת בעיית האמינות קשורה לבדיקה הידנית ולא לבדיקת הממוגרפיה.

רצוי לזכור, אם ובלי קשר לתוצאות המחקרים, שבנוסף לטיפולים הקשים שניתנים בבית החולים ועלולים להיות מיותרים, אורח חיים בריא וטיפול בגישה טבעית אף פעם לא יגרמו לתופעות לוואי קשות כאלה – להפך.

מחשבות על חלב

לנוכח הרעש סביב הפיקוח על מחירי החלב, עולה השאלה: לא כדאי שיסבסדו לנו מזון קצת יותר בריא?

החלב (שוב) בכותרות, וזאת הזדמנות (שוב) לבדוק את מערכת היחסים שלנו עם הנוזל הלבן. לצריכת מוצרי חלב יש השפעה על הגוף שלנו, על הגוף של הפרה שמספקת את חומר הגלם, על הסביבה, על הכלכלה וגם על הצדק החברתי.

ממשלת ישראל החליטה להסיר את הפיקוח על חלק ממוצרי החלב בתקווה שהתחרות בין היצרנים תביא להורדת המחירים. קרה ההפך הגמור: משנת 2006 החלה עלייה חדה במחיריהם של מוצרים רבים. למשל, מעדני חלב לילדים עלו בשיעור של 47%-38%, הקוטג' התייקר ב-44% והשמנת ב-9%. כרגיל, הנפגעים העיקריים הם המשתייכים לשכבות החלשות (ונכון לדוח העוני האחרון, "השכבות החלשות" כבר לא מייצגות שוליים מעורפלים והופכות להיות חלק ניכר מהאוכלוסייה).
מבלי לתמוך לרגע בהחלשת החלשים, עולה השאלה, מה אנחנו מפסידים, אם בכלל, כשאנחנו לא צורכים מוצרי חלב?

הצד השחור של הנוזל הלבן
לחלב יש תדמית רומנטית של מזון ראשוני, טהור ומזין, אבל כדאי לזכור שהפרות של היום הן לא הפרות של פעם. כתוצאה מההאבסה המתועשת, הפרה אוכלת יותר מדי דגנים גרוסים, שבטבע היא לא אמורה לאכול מהם בכלל, ופחות מדי תאית. התוצאה היא שינוי בשומנים דם, שינוי בשומן החלב - קודם כול בסוג השומן אבל גם בכמותו, ועלייה ברמת הורמוני סטרס גם בדם וגם בחלב (כל אם יודעת מה הורמון סטרס בחלב עושה לתינוק).
בפרק המוקדש לחלב בסדרה "איפה האוכל" של השף אייל שני, רפתנים מספרים למצלמה שהפרות שלהם, שאותן הם מכנים "יחידות ייצור", הן בעצם מוטציות שהושבחו גנטית כדי לייצר הרבה מעבר למה שהיה נדרש להנקה של עגל. גם השינוי בהזנת הפרות תורם לשיאנות החלב הישראלית. מי שמשלם את המחיר זו קודם כל הפרה, אבל גם מי ששותה את החלב שלה, כי הוא שותה חלב שייצרה חיה חולה וסובלת.
מוצרי החלב המתועשים תורמים נזק משלהם מפני שהם עוברים עוד שלבים של עיבוד, מזיגה לפלסטיק, הוספת סוכר וכימקלים אחרים ומניפולציות נוספות. על האריזות, בכל אופן, ממשיכות להופיע פרות חייכניות רועות באחו שהקשר בינן לבין המציאות הוא אפילו לא קלוש.
כך או אחרת, לרוב המכריע חלב הוא אסון בריאותי, גורם לליחה, אינו מתעכל היטב ואפילו עלול לגרום לבעיות פרוסטטה. מוצרי החלב היחידים שאפשר לצרוך בבטחה הם יוגורט עזים אורגני וקוטג' עזים אורגני.

מה הקשר בין הפרה הצוחקת לבין המוצר המתועש בבקבוק? אין קשר. צילום: Chris Pillips


ההשלכות של תעשיית החלב על הסביבה הן עצומות, החל בפליטת גזי חממה וזיהום מי תהום, דרך שימוש בכמויות בלתי נתפסות של פלסטיק לא מתכלה ועד צריכה דמיונית כמעט של אנרגיה ומים. באותה סדרה של אייל שני אומר מנהל ייצור של מחלבת תנובה, שהמחלבה צורכת כמות חשמל ומים כמו עיר בת 150,000 תושבים.

רווחים על חשבון הבריאות שלך
האם הממשלה תעודד את הציבור לצרוך חלופות אחרות? סביר שלא לנוכח כוחם הכלכלי העצום של הקונצרנים שמביאים לכם הביתה את המוצרים בגביעי הפלסטיק. הנה דוגמה מארצות הברית, שפורסמה בניו יורק טיימס.
הממשלה האמריקאית, שהבינה שהשמנת היתר היא סיכון של ממש לבריאות הציבור במדינה, פרסמה הזהרות נגד צריכת יתר של שומנים רוויים, והצרכנים החלו לעבור ממוצרי חלב שמנים וחלב מלא למוצרי חלב רזים (המקור העיקרי לשומן הוא גבינות, שמאז שנות ה-70 צריכתן לנפש גדלה פי שלושה בארה"ב). באותה ממשלה ממש, מחלקת "ניהול מוצרי החלב" במשרד הבריאות, נרתמה לעזרתה של רשת הפיצה "דומינו'ס" שסבלה מירידה במכירות. הפתרון: קו חדש של פיצות עם 40% יותר גבינה. שפע הגבינה קרץ לאמריקאים שאוהבים את השמנמן המותך הזה. התוכנית הצליחה.

מסקנה: אל תבנו על כך ששיקולי בריאות הציבור יוכלו להתמודד עם אינטרסים כלכליים כשזה קשור להחלטות הממשלה.

חדשות מקדונלד'ס

מה שמורגן ספרלוק הראה לנו כבר מזמן – מסוכן לאכול מקדונלד'ס – מקבל גם הכרה מהחוק

כל מי שמסוגל להרים את העיניים מעל לצלחת הצ'יפס כבר יודע מזמן שארוחה במקדונלד'ס יכולה להיות הרבה דברים שבריאות היא לא חלק מהם. המותג מנסה בשנים האחרונות לשנות את התדמית שלו מרשת מזללות נוטפות שומן ופחמימות ריקות לבית קפה שמנשנשים בו סלטים וכריכים מזינים.
אבל גם פרנסי מקדונלד'ס יודעים שבשביל לשמור על רווחים נאים ועל זרימה מואצת של אנשים אל תוך ההמבורגריות שלהם, הם חייבים להמשיך לספק אוכל זול, מתועש, מתוק וממכר.

לידיעה שלנו שמדובר בג'אנק מצטרפות כעת הכרות רשמיות בנזקים שהרשת גורמת.
בתחילת נובמבר התפרסמה בעיתונות הברזילאית הודעה שהרשת חויבה לשלם 17,500 לעובד באחת המזללות, שבמסגרת תפקידו היה צריך לטעום את המנות כחלק מבקרת איכות. כתוצאה מכך האיש, שעבד בסניף בעיר פורטו אלגרה בברזיל, הוסיף כ-30 ק"ג למשקלו. התביעה טענה שאכילת כמויות גדולות כל כך של מלח, סוכר ושומן גרמה לאותו עובד לפתח יתר כולסטרול, השמנת יתר וחולשת שרירים. כידוע, רשת מקדונלד'ס לא ממש מצטיינת ביחסי העסקה הוגנים, ובתביעה נאמר גם – וזה בעצם החלק המעניין - שהמועסקים במזללת ההמבורגרים לא זכו לקבל חלופות בריאות יותר לארוחה מהחשש שיסיקו שאכילה קבועה של המזון שהם מוכרים אכן גורמת לאנשים להשמין.

חדשות נוספות מגיעות מסן פרנסיסקו. מועצת המפקחים של העיר, ברוב של 8 מול 3 החליטה להוציא מהחוק את ארוחות הילדים. כלומר, לא ניתן יהיה לחלק צעצועים עם ארוחות שלא הוגדרו כמזינות. ראש העיר גאבין ניוסון התנגד לחקיקה בטענה שהממשלה לא יכולה להתערב בצעדיהן של חברות המשווקות את מוצריהן. אך, כאמור, ההצעה עברה ברוב קולות וכעת אסור בסן פרנסיסקו להציע "צעצוע מפתה" עם קניית ארוחה עתירה בקלוריות, סודיום ושומן – שזה בדיוק מה שיש בארוחות הילדים של מקדונלד'ס. הצעצוע נחשב כמה שגורם לילדים לרצות את אותן מנות ויש לקוות שכעת הם יתפתו לחלופות מזיקות פחות.

מימין: המבורגר מ-1996, משמאל המבורגר מ-2008

הנה משהו שלא קשור לחוק. כבר נעשו והתפרסמו כמה ניסויים שבודקים כמה זמן שורדת מנה של מקדונלד'ס, אחד מהם בסרט Supersize Me (לאכול בגדול). אחת השיאנים ב"גידול" המבורגר היא כנראה קארן אנרהאם, מחנכת לאורח חיים בריא, שהחזיקה המבורגר בלחמנייה במשך 12 שנים. ההמבורגר כמעט לא שינה צורה, רק התייבש והפיץ "את הריח הכי מוזר שיש." נסו לדמיין מה הכניסו למנה כזאת שגרם לה לשרוד זמן ארוך כל כך בלי להירקב.
המלך בהחזקת המבורגרים הוא מוזיאון ההמבורגרים בוורמונט שמחזיק מנות שונות של מקדונלד'ס ללא קירור החלל מ-1989. אפשר לקרוא עוד על ההמבורגרים הנצחיים כאן. אל תוותרו על רשימת המרכיבים שמופיעה בסוף הסרטון הזה שלקוח מהאתר.