טיפול בסרטן – לא על הכימותרפיה לבדה

הדרך לריפוי הסרטן ארוכה. לצד הטיפולים שמציעים בתי החולים, קיימים טיפולים נוספים ועדינים יותר שעשויים לעזור לאדם החולה

הרשומה הקודמת דנה במאמר שמציג את הפער המטריד בין ההשקעה הכספית העצומה בחקר הסרטן ובפיתוח תרופות לטיפול במחלה לבין ההתקדמות המועטה שהושגה במהלך העשורים האחרונים. מחבר המאמר ד"ר ראלף מוס קרא להשקיע את המשאבים שמופנים למחקר בחקר טיפולים אלטרנטיביים ומשלימים במקום בתרופות יקרות ורעילות שהתועלת בהן מועטה, אם בכלל.
ברשומה הזאת אני רוצה לשתף בראייה שלי ובדרכי הטיפול שאני מיישם בקליניקת רזי הבריאות.

Heat Shock Protein - חלבון שנלחם בסרטן (הדמיה: Pierrepo33, flickr)

קודם כל, חובה להדגיש שהטיפולים המשלימים והאלטרנטיביים אינם תחליף לטיפול רופא, אבל:

1) כדאי בהחלט לחקור חלופות לטיפול רפואי.

2) כדאי לבדוק מהם באמת סיכויי ההחלמה עם כימותרפיה. כפי שציינתי בעבר, יש נטייה של אונקולוגים לא להגיד את כל האמת ולנפח סטטיסטיקה לטובה.

3) לבן אדם שעבר טיפול נגד סרטן כדאי להמשיך בטיפול תומך כזה או אחר עד גיל 120.

4) יש מקרים שבהם אני אומר לבן אדם לעבור כימותרפיה, גם אם אני מתנגד חריף לנושא, עקרונית ומעשית, כמעט תמיד.

עכשיו לעניין. לסרטן יש מרכיב נפשי לא קטן. ב-80 אחוזים ויותר מהמקרים של סרטן מבוגרים (לא ילדים ולא זקנים) החולה עבר טראומה כשנתיים-שלוש לפני הופעת הסימפטומים הראשונים. "בחישה" ישירה בטראומה עלולה לעודד את המחלה. בעזרת מכשיר הביקום אני מבצע טיפול מיוחד המפריד, זמנית, בין המוח לבין הסרטן, מה שפותח אשנב לטיפול. בנוסף יש לי מגוון כלים לטיפול במועקות רגשיות, בין היתר EFT ומוח אחד.

אני לא מחליט עבור האדם מה לעשות. אני רק מציע את השירות שלי ומחווה את דעתי. בן אדם שאוסף את כל המידע ומחליט שכימותרפיה מתאימה לו, אני אעשה את המיטב כדי שהכימותרפיה לא תזיק לו וכדי שהוא יבריא.

מחקר רפואי הוא דבר מוזר. לפני שנים התלוננתי לידידה שהיא רופאה אונקולוגית שאני מרגיש שלא הצלחתי לעזור במקרים של סרטן הריאות. היא השיבה לי שברפואה יש 17 אחוזי תגובה. כשאמרתי שזה בכל זאת משהו, היא אמרה: "אתה לא מבין מה היא תגובה - יכול להיות שהסרטן גדל מהר יותר!!" היום אני כן מרגיש שיש לי יכולת לעזור לחולי סרטן ריאות.

טיפול ברמת הגוף

בעבר ציינתי את הנושא של "קפה הפוך" (חוקן קפה). בנוסף יש טיפול עם מכשיר הביקום שנועד לשקם מנגנון הידוע בתור גן P-53. עשיתי שינוי ניכר בתוכנית הטיפול המקורית, מה ששיפר מאוד את התוצאות.

ובנוסף יש לי סאונת אוזון עבור מי שמצבו מאפשר לו להיות גם בסאונה. לתא הסרטני יש חסך בנוגד החמצון גלוטתיון בקרום התא, שאותו האוזון קורע. תא סרטני רגיש לחום וחום הסאונה פוגע בו ישירות ובנוסף יוצר Heat shock protein, עוד גורם של הגוף שנלחם בסרטן.

מי מנצח במלחמה בסרטן?

40 שנה של מלחמה בסרטן והשקעה כספית עצומה במחקר מסתכמות בשיפור מזערי, לפחות במה שקשור לסרטן הריאות. אבל משום מה תרופות חדשות ממשיכות לזרום לשוק כל הזמן

בדצמבר השנה יציינו בארצות הברית 40 שנה למלחמה בסרטן. בגיליון יוני של כתב העת לרפואה אלטרנטיבית The Townsend Letter פורסמה רשימה של ד"ר ראלף מוס שבה הוא סוקר עד כמה הצליחה או נכשלה המלחמה הזאת. נתוני התחלואה והגישה לסרטן בישראל דומים לאלה שבארה"ב, לכן המאמר של מוס מעניין ומטריד. אז מה יצא מהשקעה של מעל 100 מיליארד דולר בחקר הסרטן?

לדעתו של מוס לא התקדמנו הרבה. במאמרו הוא מביא נתונים הקשורים לסרטן הריאות. סרטן זה נפוץ במיוחד. מספר החולים החדשים בשנה, לפחות בארה"ב, גדול ממספר החולים החדשים בסרטן הערמונית וממספר החולות החדשות בסרטן השד, והוא הצורה השכיחה ביותר של מחלה ממאירה מסכנת חיים וסוג הסרטן הקטלני ביותר. לסרטן הריאות אין בדיקת סקר שקיימת עבור סוגים אחרים של סרטן.

תא של סרטן ריאות (Anne Weston, LRI, CRUK. Wellcome Images)

הנה כמה מהנתונים:

שיעורי ההישרדות למשך חמש שנים לפחות בקרב החולים: נראית עלייה מתונה מ-1975 עד 2002 מכ-13 אחוזים ל-16 אחוזים. מוס מייחס את השיפור לטיפול רפואי ולתמיכה טובים יותר בחולה, לא לטיפול משופר בסרטן עצמו.

שיעורי הישרדות למשך חמש שנים לפחות בקרב גברים בני 50 ומעלה (קבוצת האוכלוסייה העיקרית בין החולים): נראית עלייה מתונה מ-1975 עד 2002 מ-10 אחוזים ל-14 אחוזים. מוס אומר שהעלייה באחוזי ההישרדות זעירה באופן מדהים אם חושבים על השיפורים הכלליים ברפואה שקרו מאז 75'.

שיעורי ההישרדות על רצף הזמן של המחלה: אחוזי ההישרדות צונחים באופן תלול מרגע גילוי המחלה ועד סוף השנה השנייה או השלישית. אחרי 10 שנים שורדים רק 10 אחוזים מהחולים. שוב מדגיש מוס: זה לאחר כל ההתקדמויות שלהן היינו מצפים אחרי עשורים של מחקר והשקעה כספית עצומה.

מה שמעניין הוא שבמהלך 40 שנות המלחמה בסרטן הופיעו בשוק הרבה מאוד תרופות נגד סרטן הריאות. בעשור וחצי האחרון מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר ארבע תרופות לטיפול קו ראשון ותרופה אחת לטיפול קו שני. ב-2006 הוא אישר את השימוש באווסטין בשילוב עם תרופות נוספות לטיפול בסרטן הריאות. מחקרים שמוצגים לציבור מראים שיפור ניכר בשיעורי ההישרדות של החולים המקבלים את התרופות האלה. מה שלא מספרים לנו זה שמדובר על הישרדות של שישה עד שמונה שבועות בלבד. לתרופות האלה יש השפעה זניחה על נתוני ההישרדות שהוצגו כאן קודם, ולמעשה הן רק מאריכות את הסבל של החולים.

לעיתים הארכת החיים הזאת עולה לחולים במחיר כבד, כמו נויטרופניה (ירידה במספר תאי הדם הלבנים), מצב מסכן חיים. למעשה התרופה נגד הסרטן הורגת את החולים.

מוס מציע להשקיע את המשאבים בחקר הטיפול בסרטן באמצעות הרפואה האלטרנטיבית והמשלימה במקום בטיפולים רעילים.

ברשומה הבאה אציע קווים אפשריים לטיפול בסרטן.

קורנים ולא מנחת

גוף האדם חשוף באופן מתמיד לקרינה רדיואקטיבית. אנו בנויים להתמודד עם רמת קרינה מסוימת, אבל הקרינה מעשה ידי אדם מגבירה מאוד את החשיפה ומסכנת את כולנו

עם כל ההתרחשויות הדרמטיות שקורות סביבנו כמעט שכחנו שהאירוע "הגדול" ביותר שפקד אותנו השנה הוא התפרצות הכור בפוקושימה, אירוע שיש לו משמעות סביבתית. אנחנו נוטים לזנוח את השפעות הסביבה עלינו. אחת ההשפעות הבלתי-נראות לעין היא קרינה רדיואקטיבית.

קיימים בטבע יותר מ-60 יסודות רדיואקטיביים, לכמה מהם משך "חיים" ארוך במיוחד וגם משך "חצי-חיים" ייחודי. "חצי-חיים" זה הזמן שלוקח לחצי מהקרינה להיעלם. בחומרים כמו אורניום, רדיום, רדון ואחרים מדובר בתקופות חצי-חיים שנמשכות מאות שנים במקרה של רדון, אבל מגיעות לתקופות של שנים שנמנות במספרים עם 10 או 11 ספרות, למשל 1,280,000,000 שנים עבור פוטסיום (אשלגן) 40.

מה שנכון נכון - פחם הורג (צילום: vertigogen, flickr)

החומרים הרדיואקטיביים נמצאים בכל מקום – באוויר, באדמה, במים ובאופן לא מפתיע גם בגוף שלנו, בגלולות יודיד האשלגן שניתנות להגנה מפני קרינה, ובמוצרי מזון כמו אגוזי ברזיל, דגני בוקר וחמאת בוטנים.

האמריקאי הממוצע נחשף ל-360 מילירם (מנות קרינה) בשנה ממקורות טבעיים. 80% מהקרינה מקורה במה שמכונה "מקורות קרינה שברקע". מוצרי צריכה תורמים 10 מילירם בשנה ואילו חיים ועבודה במבנה מלבנים עלולים לתרום עוד 70 מילירם בשנה כאשר חומרים כמו גרניט, בטון, חמר, עץ ועוד מוסיפים את תרומתם. בישראל המצב דומה. מי שמעשן קופסה וחצי של סיגריות ביום מוסיף 8,000 מילירם לחשיפה השנתית שלו, ושן מפורצלן תוסיף עוד 1,600 מילירם בשנה.

מקור נוסף לקרינה הוא קרינה קוסמית שמגיעה ממערכת השמש. רמת החשיפה לסוג זה של קרינה עולה ככל שמגביהים, ולכן מי שמרבה לטוב חושף את עצמו לעוד מנות של קרינה.

למקורות הקרינה הטבעיים מצטרפת קרינה מעשה ידי אדם. מדובר בחומרים כמו יוד 131, צזיום 137 ופלוטוניום 239 שתקופת חצי-חיים שלהם קצרה בהרבה משל היסודות הרדיואקטיביים ממקור טבעי.

כאמור, החומרים הרדיואקטיביים נמצאים בכל מקום, כולל הגוף שלנו, מרמת התא ועד רמת האיבר.

באתר townsendletter, שממנו אני מביא את הנתונים, מביאים לדוגמה את כמות החומרים הרדיואקטיביים שיש במזונות שכולנו צורכים, ביחידות ל-1 ק"ג מוצר:

בננה: 3,520 פוטסיום 40 ו-1 רדיום

אגוזי ברזיל: 5,600 פוטסיום 40 ו-1,000 עד 7,000 רדיום

גזר: 3,400 פוטסיום 40 ו-0.62 רדיום

תפוחי אדמה לבנים: 3,400 פוטסיום 40 ו-1 עד 2.5 רדיום

גוף האדם אמור להיות מסוגל להתמודד עם כמות מסוימת של קרינה, תלוי במצב הגופני של האדם, סוג הקרינה ומשך החשיפה. מעבר לכך הקרינה פוגעת בגוף וגורמת לנזקים קשים, שהידוע ביניהם הוא סרטן מסוגים שונים.

נחזור לקרינה שאנו בני האדם מייצרים. מקור משמעותי לקרינה הוא פחם. באפר פחם זוהו 62 יסודות רדיואקטיביים. עשן שמקורו בפחם בוער נחשב מקור זיהום מרכזי מאז ימי המהפכה התעשייתית. מאוחר יותר הפחם גם הואשם במהירות שבה כדור הארץ מתחמם. פחם מחצבי בצורותיו השונות משמש כמקור אנרגיה, חומר חימום וחומר גלם בתעשייה. ריאקציה של פחם עם גז טבעי, למשל, יוצרת אתנול.

מכיוון שמדובר בחומר כה רב-שימושי, האנושות אכן עושה בו שימוש נרחב שתוצאותיו הן זיהום מסוגים שונים, כמו פליטה של גזים רעילים, מתכות כבדות, גשם חומצי, זיהום קרקע ומים, פליטות חומרים מחוללי סרטן ומתכות כבדות כמו כספית ממפעלים שמקור האנרגיה של הוא פחם. יש הערכות לרמות הפגיעה האלה, אך לא ברור שיעור הזיהום הרדיואקטיבי ממפעלים שמקור הכוח שלהם הוא פחם.

על פי ויקיפדיה ב-2006 נצרכו 6,743,786,000 טונות של פחם. הצריכה צפויה לעלות ב-48 אחוז עד 2030. מהנתונים האלה אפשר להקיש שבכל שנה נפלטים לסביבה 8,972.06 ק"ג של פוטסיום רדיואקטיבי, והמספרים גדלים והולכים. הפוטסיום אינו החומר פולט הקרינה היחידה שמשתחרר עם שריפת פחם. במילים פשוטות: החשיפה שלנו לקרינה הולכת וגדלה בכל יום, לפחות עד שתימצא חלופה טובה יותר לפחם.

המחלה הוורודה והמציאות האפורה

"המחלה הוורודה" פגעה קשות בילדים בין שנות ה-'20 לשנות ה-50' של המאה הקודמת. היום ידוע שהנפגעים היו כאלה הרגישים במיוחד לכספית. מחקר חדש מראה שבקרב צאצאיהם קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של הפרעות מהקשת האוטיסטית

באתר Age of Autism, שאליו אני חוזר מדי פעם, התפרסמה סקירה של עבודת מחקר חדשה שמחזקת את העדויות לקשר בין חשיפה לכספית לבין הפרעות אוטיסטיות. הפעם מדובר ברגישות תורשתית, שלפני כמה עשורים באה לידי ביטוי במחלה רב-מערכתית חמורה שכונתה "המחלה הוורודה", והגורם לה היה תכשירים רפואיים מכילי כספית.

כמו במקרה של האוטיזם, לקח זמן עד שהבינו שהמחלה הוורודה קשורה לכספית (צילום: graibeard, flickr)

הולכות ומצטברות העדויות המדעיות לכך שאוטיזם קשור לחשיפה לכספית. המחקר הנוכחי בדק את החיבור בין תורשה לבין חשיפה ידועה לכספית – "המחלה הוורודה". "המחלה הוורודה", שמוכרת גם כאקרודיניה (רעלת כספית) של ילדים הייתה מחלה מסתורית שפגעה בילד אחד מכל 500 ומקורה היה אבקות שניתנו לתינוקות בשלב צמיחת השיניים וכן תרופות נגד תולעים שהכילו כספית, עד שנאסר השימוש בהן בשנות ה-50'.

עברו שנים עד שהובן הקשר בין התכשירים למחלה. במאמר שפורסם ב-1949 נמנו השפעותיה של "המחלה הוורודה", שכללו הפרעות לב וכלי דם; הפרעות רגשיות, ביניהן דיכאון, אפתיה, עצבנות תאבון לא תקין, אובדן סקרנות ונדודי שינה; בעיות במערכת העצבים, ביניהן חולשת שרירים, נטייה לחבוט את הראש, לרקוע ולהתכופף, ועוויתות; בעיות עור; בעיות מטבוליות שכוללות בין היתר אובדן משקל והגדלה של הכבד; מחלות אנדוקריניות; בעיות עיכול, כגון הקאות, שלשולשם ועוויתות מעי; בעיות דם.

כמו אוטיזם, גם "המחלה הוורודה" נחשבה מסתורית והיו דעות רבות בנוגע לגורם לה. לקח הרבה זמן עד שהבינו שהטריגר הוא גורם חיצוני – תרופות.

מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Toxicology and Environmental Health בוחן מחדש את המחלה. לדברי החוקרים מה שגרם לילדים מסוימים להיפגע התגלה כרגישות ייחודית לכספית. החוקרים מציינים שגם לגבי הפרעות מהקשת האוטיסטית (ASD) קיימת הנחה שהגורם להן הוא כספית. בדומה ל"מחלה הוורודה" רק חלק מהילדים הנחשפים לכספית מפתחים ASD.

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם בקרב ילדים בעלי רגישות יתר לכספית (כאלה ששרדו את "המחלה הוורודה") קיים סיכון רב יותר להולדת צאצאים עם ASD.

522 בני אדם שאובחנו בילדות עם "המחלה הוורודה" מילאו שאלונים בנוגע לבריאות צאצאיהם. שכיחותן של הפרעות כגון בעיות קשב וריכוז, אפילפסיה, תסמונת ה-X השביר ותסמונת דאון הושוותה לשכיחותן באוכלוסייה הכללית. התוצאות הראו ששכיחות ה-ASD בקרב נכדיהם של שורדי "המחלה הוורודה" היא 1 ל-22, גבוהה בהרבה (פי שבע בערך) משכיחותן של הפרעות אלה בקרב האוכלוסייה כללית, שעומדת על 1 ל-160. התוצאות תומכות בהשערה שרגישות לכספית עשויה להיות גורם סיכון תורשתי להפרעות מהקשת האוטיסטית.

הממצאים האלה שוב מחזירים את הפוקוס לכספית ולחומר המשמר תימרוסל המשמש בתעשיית התרופות ובחיסונים. בספר The Age Of Autism: Mercury, Medicine and a Manmade Epidemic ("עידן האוטיזם: כספית, רפואה ומגיפה מעשה ידי אדם"), כותבים המחברים דן אולמסטד ומארק בלקסיל על השפעותיה הערמומיות של הכספית על דורות של קורבנות שלא חשדו בדבר, כולל אלה שלקו ב"מחלה הוורודה", ועל הקשר שלה לכספית והדמיון בינה לבין אוטיזם.

הם אומרים שנקודות השונים בתסמינים של שני המצבים קשורים לסוג הכספית. ב"מחלה הוורודה" הכספית פגעה בעיקר בגוף ואילו הכספית המתילית מגיעה למוח.

הכספית אינה גורמת רק לאוטיזם אלא לבעיות בריאות נוספות, חלקן חמורות מאוד. כולנו חשופים לכספית מפני שהיא פשוט נמצאת בסביבה ויכולה להגיע לגופנו דרך מזון מהים, פליטות אדים ממפעלי תעשייה מסוימים, חומרי הדברה, סתימות בשיניים, חיסונים ועוד. אלה שהגנטיקה שלהם גרמה להם להיות רגישים המיוחד לכספית צפויים להיפגע יותר.

אמא בדיכאון או ילד עם אוטיזם?

על פי מחקר חדש, הסיכון להפרעה מהקשת האוטיסטית מכפיל את עצמו אם אמו של הילד נוטלת תרופה נגד דיכאון בשנה שקדמה ללידה

מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת הרפואי Archives of General Psychiatry קשור לשני נושאים מטרידים שאליהם אני שוב וחוזר בבלוג: נזקי תעשיית התרופות ואוטיזם, או ליתר דיוק השאלה "איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו כל כך?" אתם בטח מנחשים שהמחקר עוסק בגורמים סביבתיים שמגדילים את הסיכוי לאוטיזם.

נוגדי דיכאון בהיריון קשורים לסיכון מוגבר לאוטיזם אצל התינוק (צילום: maebmij, flickr)

המחקר שהתפרסם בתחילת יולי השנה בחן את השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון (מסוג SSRI, מעכבי ספיגה חוזרת של סרטונין), שאותן נטלו נשים לפני ההיריון ובמהלכו, על ילדיהן. בתקציר שלו נכתב: "שכיחותן של הפרעות מהקשת האוטיסטית עלתה בשנים האחרונות. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון מראה גם הוא עלייה מתמשכת בעשורים האחרונים, מה שמגביר את החשש שחשיפה להן בזמן ההיריון עלולה לתרום לסיכון מוגבר להפרעה מהקשת האוטיסטית."

החוקרים בחנו 298 ילדים אוטיסטים ואמותיהם וקבוצת ביקורת של 1,507 ילדים מהאוכלוסייה הכללית ואמותיהם. נמצא שקיים סיכון כפול להפרעה אוטיסטית אצל ילדים שאמותיהם השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון בשלב כלשהו בשנה שקדמה ללידה. האפקט חזק במיוחד אם התרופות נלקחות בשליש הראשון להיריון.

המחקר אינו מוכיח שנוגדי הדיכאון גרמו לאוטיזם אלא רק מצביע על קשר סטטיסטי. החוקרים ציינו שנשים שנוטלות תרופות נגד דיכאון אינן צריכות להפסיק להשתמש בהן אם הן הרות או מתכוונות להרות, אך הוסיפו שלמחקרים מהסוג הזה חשיבות גוברת והולכת בעיקר לאור המידע המצטבר על השפעות סביבתיות על אוטיזם.

ד"ר ליסה קרואן, מנהלת תוכנית המחקר על אוטיזם ב- Kaiser Division of Researchבאוקלנד, קליפורניה, שם בוצע המחקר, אמרה: "אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח. עלינו להמשיך לחפש גורמים גנטיים, אבל חשוב ממש לבחון גם גורמים שאינם גנטיים – והמהותי ביותר הוא לבחון אותם יחד.

טיפול ב-EAV - דיקור ללא דקירות

אבחון באמצעות מכשיר EAV מסתמך על הדיקור הסיני, אך עושה זאת ללא מחטים. בעזרת קריאת ההתנגדות החשמלית של הגוף ניתן לאתר מחלות ורעלנים וגם להתאים תרופה למטופל

ברשומה הקודמת, שעסקה בכאב ראש, מקורותיו ודרכי הטיפול בו, הוזכרה שיטת ה-EAV שבה אני משתמש בשילוב עם מכשיר הביקום. הפעם אני ארחיב קצת יותר על השיטה שמשמשת למיפוי אנרגטי של הגוף ולאבחון על בסיס דיקור סיני (אקופונקטורה).

EAV הם ראשי תיבות של Electroacupuncture according to Voll, "דיקור חשמלי על פי וול" (על שם ד"ר ריינהולד וול שפיתח את השיטה ואת המכשיר). בסיס השיטה הוא הטיפול הקלאסי במחטים סיניות. בעזרת מכשיר ה-EAV מאתרים הימצאות של דלקות חבויות, גורמים מזיקים ורעלנים בנקודות הדיקור. בהמשך נשלחים דחפים ממוחשבים אל נקודות הדיקור והתהודה המוחזרת יכולה לבחון האם נגיפים, חיידקים, מתכות כבדות או בעיות אחרות נמצאים באבריו של המטופל.

נקודות הדיקור על פני הגוף משמשות לאבחון באמצעות מכשיר ה-EAV (צילום: Megan Mallen, flickr)

מערכת ה-EAV מבוססת על ביו-אנרגיה ודיקור סיני. יחד עם שיטות מהרפואה הקונבנציונלית ומהנטורופתיה, נוצרה האקופונקטורה המאבחנת. אזורי התפקוד של הגוף, איברים וחלקי איברים מיוצגים על ידי נקודות הדיקור שעל פני העור. אם גורם מפריע כלשהו נוכח באיבר, זרימת האנרגיה תשובש וקריאת מכשיר ה-EAV בנקודת הדיקור תאתר התנגדות גבוהה יותר. כך המטפל יכול לראות את התמונה האנרגטית של האדם ולזהות בעיות ספציפיות בכל איבר ואיבר.

המתח החשמלי שבו נעשה שימוש בבדיקה באמצעות EAV חלש ועל פי רוב אינו מורגש ואינו מסכן את המטופל. אין שימוש במחטים. המטופל נותר רגוע ועובר בדיקה בלתי פולשנית, תחליף נוח לשיטות אבחון רבות אחרות. בשל כך השיטה מתאימה גם לטיפול בילדים ותינוקות.

לאחר האבחון המטרה היא להפחית את השפעתם של גורמים סביבתיים בעיתיים ובכך לאפשר לכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף לפתור את הבעיה. האבחון והטיפול ההוליסטיים מוצלחים במיוחד בטיפול במחלות כרוניות שבהן חשובה מאוד פנייה לגורם החולי.

הדיקור האלקטרוני בשיטתו של וול הוא צורת אבחון וטיפול ללא כאב שמסוגלת לאתר את הגורם למחלה לבחור את התרופה שתשמש לריפוי. בעזרת EAV ניתן לבודד רעלנים ורעלים סביבתיים שהם מקור החולי. מכשיר ה-EAV מאתר את החומרים המזיקים או הדלקות שמקורם, למשל, בסתימות בשיניים, שיירי אוכל, חומרים מזיקים מהסביבה ועוד. המכשיר גם מגלה מחלות לא שהמטופל אינו מודע לקיומן בכבד, בכיס המרה ובמקומות נוספים, וכן מזהה מתח נפשי.

איך זה עובד? במהלך הבדיקה המטופל מחזיק בידו אלקטרודה ובאותו זמן מתבצעת על ידי המכשיר קריאה של 1,200 נקודות דיקור. הקריאות מחולקות לטווחים – קריאות ברמה של 70-50 נחשבות תקינות. אם הערכים גבוהים או נמוכים יותר, קיים כנראה מצב פתולוגי. תנודות בקריאה מעידות על גורמי סיכון.

השלב הבא של הבדיקה הוא מוכוון-איברים ומשתמשים בו בתדרים ממוחשבים כדי לזהות את הבעיה באיבר המדובר. על פי הממצאים תיקבע תוכנית ניקוי הרעלים (דיטוקס) לריפוי.

הבדיקה ב-EAV מזהה את התרופה שמתאימה לחולה, בדרך כלל מדובר בתרופות הומיאופתיות או צמחיות שיתאימו למחלה המסוימת. המטפל גם יוכל לקבוע את הריכוז המתאים כאשר מדובר בתרופה הומיאופתית (רמדי). גם את התגובה לטיפול ניתן למדוד, וזה נעשה בנקודת הדיקור המתאימה. השאיפה היא להגיע לרמת קריאה של 50.

מחקרים רבים מלמדים ש-EAV היא שיטה יעילה לאבחון ולטיפול. כאן תוכלו לקרוא עשרות מחקרים ומאמרים מאוניברסיטאות רבות ברחבי העולם שמאשרים את האפקטיביות של ה-EAV.

מערכת העצבים האוטונומית וכאבי ראש

כואב הראש? אפשר לקחת משכך כאבים כזה או אחר עד התקף הכאב הבא. אפשר במקום זאת לפנות למערכת העצבים האוטונומית. יש סיכוי טוב ששם יימצא מקור הבעיה וניתן יהיה לטפל בכאבי הראש החוזרים מהשורש

האם כאב ראש נובע מהראש? מחקרים שהצטברו לאורך שנים מצביעים על האפשרות שכאב ראש יכול לנבוע ממערכת העצבים. ד"ר דיטריך קלינגהרדט, רופא גרמני-אמריקאי, ולטעמי מהרופאים הטובים ביותר שפועלים היום בצפון אמריקה שאף זכיתי ללמוד אצלו, תומך בגישה הזאת.

כאבי ראש שקשורים למערכת העצבים האוטונומית (מע"א) הם מיגרנות וכן כאבי ראש המלווים בבחילה, שלשול, עצירות, כפות ידיים ורגליים קרות, דפיקות לב מהירות, כאב חזה, דלקת גרון, נימול, היעדר תחושה בעור ועוד. בתחילת המאה מחקרים הראו שקולטנים בתאים מעורבים בכאב ראש. קלינגהרדט אומר שעד היום קיימות אין-ספור תיאוריות על הנוירופיזיולויה של כאב הראש, אף אחת מהן לא הוכחה עדיין באופן מלא.

במקום משככי כאבים שהורסים את הכבד, אפשר לאתר את מקור הבעיה ולטפל בה מהשורש (צילום: The Doctr, flickr)

למע"א שלושה תפקודים בסיסיים במוח:

עצבוב השריר החלק ב"עץ נימי הדם" במוח. אות של סטרס במערכת העצבים הסימפטתית יוביל להתכווצות כלי הדם באזור המושפע במוח.

העברה של נוירופפטידים וחומרים מעבירי מידע אחרים מקצות העצבים (אקסונים) לאזורי הקליטה על גבי כלי הדם. החומרים האלה שעוברים בזרם הדם גורמים הן לתגובות מקומיות והן לתגובות מערכתיות. חלק מהחומרים האלה נחשבים לגורמי כאב ראש מיגרני.

80 אחוזים מסיבי המע"א נחשבים לסיבים סנסוריים (חישתיים) ויכולים להיות מעורבים באופן ישיר בתפיסת כאב. בעיות שקשורות למערכת השיניים, לדוגמה, יכולות לגרום למה שקלינגהרדט מכנה "כאוס חשמלי במע"א", שבתורו עלול להתבטא כתסמיני כאב ראש מסוגים שונים.

קלינהרדט אומר שרק שלושה סוגי טיפולים שקיימים היום מסתמכים על הבנת מעורבות מע"א בכאב ראש: דיקור (אקופונקטורה) ביופידבק ותרפיה עצבית (Neural Therapy). התרפיה העצבית פונה אל בעיות בתפקוד המע"א באופן מכוון וספציפי.

אילו מצבים בריאותיים משפיעים על המע"א? קלינהרדט מונה כמה מהם: חוסר יציבות של קרומי התא, שנגרמת בשל בעיות הורמונליות ותזונתיות; אלרגיות למזון; רעלנים שמקורם במתכות ובחומרי המסה; גורמים רגשיים שמעוררים את המע"א; בעיות ספיגה שגורמות לאותות חריגים במע"א; זיהומים כרוניים, בעיקר בפנים ובלסת; עקה ביופיזיקלית שנגרמת על ידי שדות אלקטרומגנטיים מיד אדם המשפיעים על קצות העצבים; "שדה ההפרעה" (IF) או "פוקוס", קבוצת תאים שמפריעה למערכת. התאים האלה יכולים להיות יצרני אותות שגורמים להתפרצויות קטנות של דחפים חשמליים שעוברים לעוררות המע"א וגורמים להפרעות הרחק מהמקום שבו הם מצויים.

קלינגהרדט מציין כמה גישות אבחנתיות שמשתמשים בהן ב-30 השנים האחרונות כדי להצביע על בעיות במע"א או כדי לאתר את המיקום: בדיקת סדירות קצב הלב, תרמוגרפיה, מיפוי המוליכות של העור (Electrodermal screening, EAV, שיטה שבה אני משתמש), בדיקת תגובות אוטומטיות, בדיקה במגע או בדיקה קלינית, אבחון בלחיצות על פי הרפואה הסינית.

הטיפול כולל התערבות מתאימה שמעלימה או מטפלת בגורם ההפרעה. קלינהרדט מונה כמה שיטות מתחום התרפיה העצבית. כל אחת מהן מתייחסת לסוג אחר של כאב ראש. במיגרנה המיקוד הוא בדרך כלל בצלקת שיכולה להיות בכל מקום בגוף, למשל צלקת מניתוח הוצאת התוספתן או מניתוח בקע. לאזור מזריקים תמיסת מלח או פרוקאין (חומר מרדים). במיגרנה מקובל לטפל גם על ידי איתור אלרגיה למזון. הדרך הפשוטה לבדוק אלרגיה היא לאכול את המזון החשוד במצב של מנוחה ולבדוק עם קצב הלב הוכפל פי ארבעה. אם כן – האדם אלרגי למזון שנבדק.

הטיפולים מתייחסים לאופי כאב הראש ופונים אל הגוף באופן המתאים כדי לפתור את הבעיה.

קלינגהרדט כותב ששיעור ההצלחה בגישה הזאת גבוה. תרפיה עצבית ובדיקת תגובה אוטומטית הן טכניקות שבהן יחס התועלת מול הסיכון מצוין.

בקליניקה שלי אני משתמש ב-EAV. יחד עם מכשיר הביקום אפשר לאתר את הרעלנים בכל מוקד בגוף במהלך האבחון. אני משיג תוצאות טובות באבחון לפי הקריטריונים של קלינגרהרדט ובטיפול בעזרת ביקום לפי שיטתי.

מתכות כבדות ומחלות כבדות

כולנו חשופים למתכות כבדות בשל זיהום סביבתי. שורה של מחקרים מראה כיצד הן מגבירות את הסיכון למחלות קשות. הסיכון מוכפל כאשר אנו נחשפים במקביל למתכות מסוגים שונים

סרטן וסוכרת הן שתי מחלות שלמרבה הצער שיעוריהן באוכלוסייה עולים ללא הפסקה ולא במקרה הן מעסיקות אותי מאוד כמטפל. האם יש קשר בין השתיים מעבר לנתונים הסטטיסטיים המבהילים? על פי מאמר שפורסם באתר הרפואי IMVA, קיים קשר כזה.

רופאים יודעים שקרינה גורמת לסרטן. כולנו חשופים לקרינה. האם קרינה וחשיפה למתכות כבדות משפיעות גם על סוכרת ועל מחלות קשות אחרות?

הומר סימפסון והאורניום

כ-80% מהחולים בסרטן הלבלב סובלים מאי סבילות ללקטוז או מסוכרת. העובדה הזאת גרמה לחוקרים מתחום הרפואה להעריך שמחלת הסרטן גורמת לסוכרת וכן שהתנאים הקשורים להיווצרות סוכרת מגדילים את הסיכון לחלות בסרטן הלבלב. מחקר רחב היקף של האיגוד הרפואי האמריקאי מ-2005 מציע שסוכרת עלולה להגביר את הסיכוי לחלות בסוגים שונים של סרטן ואף למות מהמחלה.

האפידמיולוגית הקנדית ד"ר רוזאלי ברטל טוענת שאורניום מדולדל (DU), מתכת כבדה המשמשת בתעשייה ושונה מאורניום מועשר, רעיל מאוד לבני אדם – הן בשל תכונותיו הכימיות והן בשל הקרינה שהוא פולט. מחקר חדש מאוניברסיטת אריזונה מאשר שתאים שנחשפו לאורניום יקשרו אליהם כימית את המתכת הזאת. אורניום וזרחן נוטים להתרכב יחד. בדנ"א ובמיטוכונדריה (אבר בתא) יש הרבה זרחן, כך שהאורניום הופך לפצצה מתקתקת שחודרת לדנ"א ולמיטוכונדריה. לנזק שגורם האורניום מצטרפת הכספית, גם היא מתכת כבדה שתוקפת את קשרי הגופרית.

מתכות כמו ברזל, כספית, ארסן, עופרת וכנראה גם אלומיניום ממלאות תפקיד בהרס תאי הבטא, התאים בלבלב שמייצרים אינסולין, על ידי כך שהן גורמות לתגובה אוטו-אימונית לאחר שנקשרו לתאים בלבלב. ממחקרים ידוע שכימיקלים ותרופות עלולים לגרום למצב זמני של סוכרת תלוית אינסולין.

חשיפה סימולטנית לכספית ולאורניום גורמת לעלייה ברורה בנזק לכליות בהשוואה לחשיפה לכל אחת מהמתכות האלה בנפרד. המבנה הכימי של האינסולין ושל הקולטן שלו בתאים הופכים אותם ל"מטרה" נוחה מבחינה כימית עבור כספית ועופרת. אם כספית נקשרת למולקולת האינסולין היא מפריעה לה למלא את תפקידה בגוף. במצב של Nephrotoxicity, כשל בתפקוד הכליה בשל חשיפה לרעלים, יחד עם נמק באבוביות הכליה (tubules ) הסמוכות, גדל משמעותית במקרה של חשיפה כפולה לאורניום ולכספית. על פי סקר קנדי מ-2007 מספר המקרים החדשים של כשל כליות עלה ב-114 אחוזים. שיעור מחלות הכליה גדל בקצב מהיר גם בהודו. הגיל הממוצע של חולי הכליות בהודו שזקוקים לדיאליזה הוא 42-32 לעומת 63-60 במערב.

הכספית, הלב והלבלב

דגים נחשבים מרכיב חיוני בתזונה, אבל הכספית שמזהמת את גופם מבטלת את התרומה החיובית מפני שהיא חושפת את האדם לסיכון מוגבר למחלות לב ולפגיעה בלבלב

בדרך כלל אני כותב על כספית בהקשר של פגיעה במערכת העצבים המרכזית אצל ילדים ועוברים, בעיקר בהקשר של אוטיזם. כדאי לזכור שחשיפה לכספית מסוכנת גם למבוגרים ופוגעת במערכות גוף נוספות. הנה שני מחקרים שמלמדים על פגיעה בלב ובכלי הדם ובתאים בלבלב שאחראים על ייצור אינסולין.

הדגים משמשים כסוכנים שמעבירים זיהום מהים אל גוף האדם (צילום שלט: Leo Reynolds, flickr)

על פי מחקר שפורסם בכתב העת לבריאות סביבתית Environmental Health Perspectives, רמות גבוהות של כספית מתילית בדם עלולות לעכב פעילות של אנזים שעוזר במניעת טרשת עורקים.

בטרשת עורקים מצטבר פלאק לאורך דפנות העורקים, מה שיכול לגרום להקשחתם ואף לחסימתם. מצב זה יכול להוביל להתקף לב ולבעיות לב נוספות. על פי המחקר, אכילת כמויות גדולות של מזון מן הים שמכיל כספית עלולה להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

דגים נחשבים לרוב למרכיב חיוני בתזונה. אולם, המחקר מצביע על קשר בין אכילה מרובה של מזון מהים, בעיקר פריטים שבהם ריכוז גבוה של כספית מתילית, לבין סיכון מוגבר למחלות לב. הממצאים התגלו בקרב אוכלוסיות מסוימות, ביניהן ילידים אמריקאיים, שבהן נפוצה אכילה מרובה של מזון מהים.

כספית מתילית היא חומר מזהם שקיים הן בגוף והן בסביבה. בגופם של מינים מסוימים של דגים קיימות רמות גבוהות של החומר ובני האדם חשופים במיוחד לכמה מהדגים הללו. הבעיות העצביות וההתפתחויות שנובעות מכך כבר ידועות, וביניהן הפרעות קשב וזיכרון, מציינים החוקרים. מוכרות פחות ההשפעות על הלב ומחזור הדם. הכספית המתילית עלולה, למשל, להשפיע על קצב הלב ולחץ הדם. השפעות אלה יכולות לבטל את היתרונות התזונתיים שבאכילת דגים.

עדיין לא ברור לחלוטין כיצד הכספית משפיעה על כלי הדם והלב. במחקר שנעשה על אנשי אינואיט ("אסקימואים") בקנדה מספקת עדות לפגיעה, מכיוון שהאינואיט ניזונים בעיקר מאוכל שמקורו בים וחשופים במיוחד לכספית מתילית. החוקרים בדקו את ריכוז הכספית בדמם של האינואיט ואת פעילותו של האנזים הנקרא פאראוקסונאז (paraoxonase). בדיקות מעבדה הראו שכספית מפריעה לפעילות האנזים. פאראוקסונאז נחשב מגן מפני מחלות כלי דם מפני שהוא מפרק שומנים מחומצנים שמשפיעים על רמות הכולסטרול "הטוב" והכולסטרול "הרע".

החוקרים בדקו בנוסף את רמות הסלניום בדם. סלניום הוא מרכיב נפוץ במזון מהים שנחשב מגן מפני הרעלה בכספית. רמות הסלניום אכן נמצאו קשורות לרמה גבוהה של האנזים פאראוקסונאז.

מחקר אחר, הפעם מטייוואן, שהתפרסם ב-2006, הראה שתרכובות של כספית המצויות במזון מהים פוגעות בתאים האחראים על ייצור אינסולין בלבלב. החוקרים חשפו תרביות של תאים מייצרי אינסולין לכספית מתילית. הם השתמשו בריכוזים זהים לאלה שלהן חשופים צרכני דגים שפועלים לפי המלצות מנהל המזון והתרופות האמריקאי. חשיפת התאים לכספית גרמה למות תאים ולחוסר תפקוד שלהם.

החוקרים ציינו שדרוש מחקר נוסף כדי לראות האם חשיפה לכספית מתילית מעלה את הסיכון לחלות בסוכרת.