אמא בדיכאון או ילד עם אוטיזם?

על פי מחקר חדש, הסיכון להפרעה מהקשת האוטיסטית מכפיל את עצמו אם אמו של הילד נוטלת תרופה נגד דיכאון בשנה שקדמה ללידה

מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת הרפואי Archives of General Psychiatry קשור לשני נושאים מטרידים שאליהם אני שוב וחוזר בבלוג: נזקי תעשיית התרופות ואוטיזם, או ליתר דיוק השאלה "איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו כל כך?" אתם בטח מנחשים שהמחקר עוסק בגורמים סביבתיים שמגדילים את הסיכוי לאוטיזם.

נוגדי דיכאון בהיריון קשורים לסיכון מוגבר לאוטיזם אצל התינוק (צילום: maebmij, flickr)

המחקר שהתפרסם בתחילת יולי השנה בחן את השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון (מסוג SSRI, מעכבי ספיגה חוזרת של סרטונין), שאותן נטלו נשים לפני ההיריון ובמהלכו, על ילדיהן. בתקציר שלו נכתב: "שכיחותן של הפרעות מהקשת האוטיסטית עלתה בשנים האחרונות. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון מראה גם הוא עלייה מתמשכת בעשורים האחרונים, מה שמגביר את החשש שחשיפה להן בזמן ההיריון עלולה לתרום לסיכון מוגבר להפרעה מהקשת האוטיסטית."

החוקרים בחנו 298 ילדים אוטיסטים ואמותיהם וקבוצת ביקורת של 1,507 ילדים מהאוכלוסייה הכללית ואמותיהם. נמצא שקיים סיכון כפול להפרעה אוטיסטית אצל ילדים שאמותיהם השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון בשלב כלשהו בשנה שקדמה ללידה. האפקט חזק במיוחד אם התרופות נלקחות בשליש הראשון להיריון.

המחקר אינו מוכיח שנוגדי הדיכאון גרמו לאוטיזם אלא רק מצביע על קשר סטטיסטי. החוקרים ציינו שנשים שנוטלות תרופות נגד דיכאון אינן צריכות להפסיק להשתמש בהן אם הן הרות או מתכוונות להרות, אך הוסיפו שלמחקרים מהסוג הזה חשיבות גוברת והולכת בעיקר לאור המידע המצטבר על השפעות סביבתיות על אוטיזם.

ד"ר ליסה קרואן, מנהלת תוכנית המחקר על אוטיזם ב- Kaiser Division of Researchבאוקלנד, קליפורניה, שם בוצע המחקר, אמרה: "אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח. עלינו להמשיך לחפש גורמים גנטיים, אבל חשוב ממש לבחון גם גורמים שאינם גנטיים – והמהותי ביותר הוא לבחון אותם יחד.

פסיכוזה אמריקאית

בשנת 2008 התרופות האנטי-פסיכוטיות הפכו לקטגוריית התרופות הנמכרת ביותר בארצות הברית, אפילו יותר מהתרופות לטיפול בכולסטרול גבוה וברפלוקס. האם אמריקה ירדה מהפסים?

לאחרונה הקדשתי כמה רשומות (כמו זאת וזאת) לקשר בין הון לבין מתן תרופות מרשם. הרופאים נתונים למכבש לחצים שמפעילות חברות התרופות, שמטרתן היחידה היא להרוויח, גם אם זה על חשבון בריאות הציבור. הפעם מי שנמצא על הכוונת הם הפסיכיאטרים. אם לשפוט על פי המרשמים שהם מחלקים ברוחב יד, הרי שאמריקה יורדת מהפסים בקצב מטריד.

שיעור מקבלי התרופות הפסיכיאטריות בארצות הברית הכפיל את עצמו פי 2.5 תוך שני עשורים (צילום: juliejordanscott, flickr)

בעבר תרופות אנטי-פסיכוטיות שימשו לטיפול בפגועי נפש. היום הורים לילדים שקצת קשה לשלוט בהם מקבלים מרשם לתרופות להפרעה דו-קוטבית, קשישים עם דמנציה מולעטים בתרופות שמיועדות לחולי סכיזופרניה, אנשים שסובלים מדיכאון וחרדה בולעים תרופות למניעת הזיות.

ממש במקרה המגמה הזאת מקבילה לפיתוח מאסיבי של תרופות "אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות", שנחשבות יעילות יותר מהתרופות האנטי-פסיכוטיות מהדור הקודם ונטולות תסמיני הלוואי שאפיינו את קודמותיהן, כמו בעיות מוטוריות שונות וריור. מדובר בסיפור הצלחה. תרופות מהמשפחה החדשה, כמו סרוקל (Seroquel) ואבילפליי (Abilify) דורגו במקום החמישי במכירות השנתיות של תרופות ב-2009, מרשמים לשלוש התרופות האנטי פסיכוטיות הלא-טיפוסיות המובילות נמכרו ב-20 מיליון דולר.

ד"ר אדריאן פו-ברמן, שעומדת מאחורי פרויקט PharmedOut שחוקר את השפעת תעשיית התרופות על הרפואה באמריקה, אמרה בראיון לאל ג'זירה: "הפסיכיאטרים הוגדרו כמטרה של תעשיית התרופות בגלל שהאבחונים שלהם סוביקטיביים מאוד." היא מסבירה שפסיכיאטר לא יכול לשלוח את החולה שלו לבדיקת דם או ל-MRI כדי לבדוק מהי בדיוק הבעיה. נוצר מצב של אבחון בעזרת תרשים – אם קיבלת נוגד דיכאון ואחריו הרגשת טוב יותר, סימן שיש לך דיכאון. אנחנו כבר יודעים שתעשיית התרופות משפיעה על ההחלטות "המקצועיות" של רופאים בעזרת מתנות, נסיעות ומימון מחקרים.

מרסיה אנג'ל, לשעבר העורכת של כתב העת הרפואי החשוב New England Journal of Medicine וממובילת מבקרי תעשיית התרופות, מסכימה עם פו-ברמן: "הפסיכיאטרים נמצאים בכיס של התעשייה," היא אומרת ומציינת עובדה מדהימה – המדריך לאבחון הפרעות נפש, ה-DSM, שהוא התנ"ך של כל מי שעוסק בתחום בריאות הנפש, קשור לתעשיית התרופות. על פי מחקר מ-2009, ל-18 מכל 20 פסיכיאטרים (90%), שכתבו את המדריכים לטיפול בדיכאון, הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה של איגוד הפסיכיאטרים באמריקה, היו קשרים פיננסיים עם תעשיית התרופות.

אנג'ל אומרת שלנוכח הפיצוץ בתפוצת התרופות הפסיכיאטריות, ניתן היה לצפות ששכיחות הפרעות הנפש תרד, אם התרופות האלה היו יעילות, אבל לא זה המצב. להפך: בין השנים 1987 ו-2007 הוכפל פי 2.5 מספר נכי הנפש המוכרים רשמית על גופי הרווחה בארצות הברית. מדובר באחד מתוך 87 אנשים. אצל ילדים המספר הוכפל ב-37 תוך שני עשורים. מחלות נפש הן כעת גורם המוגבלות המוביל בקרב ילדים.

למעשה, מה שמטריד במיוחד בתופעה היא העובדה שמתן התרופות נפוץ בעיקר בקרב קבוצות פגיעות – קשישים וילדים – ואינו נעשה לשם ריפוי אלא כדי לשמש כחומר הרגעה. לפי מחקר של אוניברסיטת קולומביה, בקרב קבוצות אלה הוכפל פי 40 שיעור מקבלי התרופות האנטי פסיכוטיות בין 1994 ל-2003. תרופות כמו זיפרקסה של איליי לילי עלולות לגרום להשמנת יתר ואף לסוכרת בקרב קשישים, אבל למרות אזהרות שניתנו מטעם ה-FDA משתמשים בה באופן קבוע בבתי אבות. גם במרכזי שיקום לנוער עברייני בפלורידה משתמשים בתרופות האלה באופן שגרתי כדי לשלוט בדיירים.

עוד עובדה מטרידה שקשורה באותן תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות היא ששורה של מחקרים מראה שהן אינן מועילות גם לאנשים שסובלים באמת מתופעות פסיכוטיות. המסקנה המצערת העיקרית שאפשר לגזור מכל זה היא שתמיד כדאי לפקפק בתרופה שהרופא רושם לכם – אלא אם כן כבר הספקתם לצאת מדעתכם.

זיהום אוויר. איזה דיכאון

מחקר חדש מראה שחשיפה ממושכת לאוויר מזוהם פוגעת לא רק במערכת לב-ריאה אלא גם משפיעה על המוח ומובילה, כנראה, לדיכאון ולקשיי למידה

זיהום אוויר רע לבריאות - את זה כולם כבר יודעים. אבל רובנו חושבים שזיהום האוויר מזיק בעיקר למערכת הנשימה וללב ומודעים פחות לכך שהוא עלול לגרום גם נזק מוחי ודיכאון. הפעם לא מדובר רק בדיכאון שמשראה המראה של עיר טובלת בערפיח אלא על דיכאון שמושפע משאיפת חלקיקים.

מסוכן, ולא רק לריאות (צילום של האו"ם ב-flickr)

יותר ויותר מחקרים מראים ששהייה בסביבה שבה האוויר מזוהם מגבירה את הסיכון לשבץ, התקף לב, מחלות ריאה וגם, כך על פי מחקר חדש, לנזק מוחי שבסופו של דבר מוביל לבעיות למידה ואף לדיכאון. חוקרי מערכת העצבים מאוניברסיטת אוהיו שיערו שלשאיפת חלקיקים (particulate) עלולות להיות כמה תוצאות לא צפויות ועמוקות יותר ממחלות לב-ריאה. על מנת לבדוק את התיאוריה שלהם, המדענים חשפו עכברים לאותם סוגים של זיהום שמשתחררים מרכב ממונע, תחנות כוח ומפעלים, בריכוזים דומים לאלה שקיימים במרכזים עירוניים רבים בעולם.

לאחר עשרה חודשים של חיים בסביבה הדומה לזאת שעמה מתמודדים מיליוני בני אדם בעולם, העכברים הראו סימנים של דיכאון, חרדה וקשיי למידה.

בנוסף נמצאו שינויים פיזיקליים במוחותיהם של העכברים שנחשפו לזיהום בהשוואה לאלה שחיו באוויר נקי. השינויים העיקריים נראו בהיפוקמפוס. ההיפוקמפוס קשור למערכת הלימבית ולתהליכים של זיכרון, מה שאולי מסביר את הפגיעה ביכולת הלמידה של העכברים.

לורה פונקן, מובילת המחקר, הסבירה: "ההיפוקמפוס רגיש במיוחד לנזק שנגרם על ידי דלקתיות. אנו מניחים שהדלקתיות המערכתית שנגרמת על ידי נשימת אוויר מזוהם משפיעה על מערכת העצבים המרכזית."

מי שקרא רשומות קודמות (כמו זאת) שעוסקות באוטיזם, כבר יודע שמחקרים מצאו קשר בין תהליכים דלקתיים ממושכים לבין נזק קבוע למוח.

ממצאי הניסוי הזה מטרידים במיוחד מפני שתנאי הניסוי דומים לתנאי איכות האוויר בחלקים רבים מאוד של העולם, ובעיקר במדינות שמתפתחות במהירות, כמו סין והודו.

בראיון לטלגרף אמרה פונקן: "התוצאות מציעות שחשיפה ממושכת לאוויר מזוהם יכולה לגרום להשפעות ניכרות ושליליות על המוח, שיכולות להוביל למגוון בעיות בריאות. יכולות להיות לכך השלכות חשובות ומטרידות על אנשים שחיים ועובדים באזורים אורבניים מזוהמים ברחבי העולם."