פסיכוזה אמריקאית

בשנת 2008 התרופות האנטי-פסיכוטיות הפכו לקטגוריית התרופות הנמכרת ביותר בארצות הברית, אפילו יותר מהתרופות לטיפול בכולסטרול גבוה וברפלוקס. האם אמריקה ירדה מהפסים?

לאחרונה הקדשתי כמה רשומות (כמו זאת וזאת) לקשר בין הון לבין מתן תרופות מרשם. הרופאים נתונים למכבש לחצים שמפעילות חברות התרופות, שמטרתן היחידה היא להרוויח, גם אם זה על חשבון בריאות הציבור. הפעם מי שנמצא על הכוונת הם הפסיכיאטרים. אם לשפוט על פי המרשמים שהם מחלקים ברוחב יד, הרי שאמריקה יורדת מהפסים בקצב מטריד.

שיעור מקבלי התרופות הפסיכיאטריות בארצות הברית הכפיל את עצמו פי 2.5 תוך שני עשורים (צילום: juliejordanscott, flickr)

בעבר תרופות אנטי-פסיכוטיות שימשו לטיפול בפגועי נפש. היום הורים לילדים שקצת קשה לשלוט בהם מקבלים מרשם לתרופות להפרעה דו-קוטבית, קשישים עם דמנציה מולעטים בתרופות שמיועדות לחולי סכיזופרניה, אנשים שסובלים מדיכאון וחרדה בולעים תרופות למניעת הזיות.

ממש במקרה המגמה הזאת מקבילה לפיתוח מאסיבי של תרופות "אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות", שנחשבות יעילות יותר מהתרופות האנטי-פסיכוטיות מהדור הקודם ונטולות תסמיני הלוואי שאפיינו את קודמותיהן, כמו בעיות מוטוריות שונות וריור. מדובר בסיפור הצלחה. תרופות מהמשפחה החדשה, כמו סרוקל (Seroquel) ואבילפליי (Abilify) דורגו במקום החמישי במכירות השנתיות של תרופות ב-2009, מרשמים לשלוש התרופות האנטי פסיכוטיות הלא-טיפוסיות המובילות נמכרו ב-20 מיליון דולר.

ד"ר אדריאן פו-ברמן, שעומדת מאחורי פרויקט PharmedOut שחוקר את השפעת תעשיית התרופות על הרפואה באמריקה, אמרה בראיון לאל ג'זירה: "הפסיכיאטרים הוגדרו כמטרה של תעשיית התרופות בגלל שהאבחונים שלהם סוביקטיביים מאוד." היא מסבירה שפסיכיאטר לא יכול לשלוח את החולה שלו לבדיקת דם או ל-MRI כדי לבדוק מהי בדיוק הבעיה. נוצר מצב של אבחון בעזרת תרשים – אם קיבלת נוגד דיכאון ואחריו הרגשת טוב יותר, סימן שיש לך דיכאון. אנחנו כבר יודעים שתעשיית התרופות משפיעה על ההחלטות "המקצועיות" של רופאים בעזרת מתנות, נסיעות ומימון מחקרים.

מרסיה אנג'ל, לשעבר העורכת של כתב העת הרפואי החשוב New England Journal of Medicine וממובילת מבקרי תעשיית התרופות, מסכימה עם פו-ברמן: "הפסיכיאטרים נמצאים בכיס של התעשייה," היא אומרת ומציינת עובדה מדהימה – המדריך לאבחון הפרעות נפש, ה-DSM, שהוא התנ"ך של כל מי שעוסק בתחום בריאות הנפש, קשור לתעשיית התרופות. על פי מחקר מ-2009, ל-18 מכל 20 פסיכיאטרים (90%), שכתבו את המדריכים לטיפול בדיכאון, הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה של איגוד הפסיכיאטרים באמריקה, היו קשרים פיננסיים עם תעשיית התרופות.

אנג'ל אומרת שלנוכח הפיצוץ בתפוצת התרופות הפסיכיאטריות, ניתן היה לצפות ששכיחות הפרעות הנפש תרד, אם התרופות האלה היו יעילות, אבל לא זה המצב. להפך: בין השנים 1987 ו-2007 הוכפל פי 2.5 מספר נכי הנפש המוכרים רשמית על גופי הרווחה בארצות הברית. מדובר באחד מתוך 87 אנשים. אצל ילדים המספר הוכפל ב-37 תוך שני עשורים. מחלות נפש הן כעת גורם המוגבלות המוביל בקרב ילדים.

למעשה, מה שמטריד במיוחד בתופעה היא העובדה שמתן התרופות נפוץ בעיקר בקרב קבוצות פגיעות – קשישים וילדים – ואינו נעשה לשם ריפוי אלא כדי לשמש כחומר הרגעה. לפי מחקר של אוניברסיטת קולומביה, בקרב קבוצות אלה הוכפל פי 40 שיעור מקבלי התרופות האנטי פסיכוטיות בין 1994 ל-2003. תרופות כמו זיפרקסה של איליי לילי עלולות לגרום להשמנת יתר ואף לסוכרת בקרב קשישים, אבל למרות אזהרות שניתנו מטעם ה-FDA משתמשים בה באופן קבוע בבתי אבות. גם במרכזי שיקום לנוער עברייני בפלורידה משתמשים בתרופות האלה באופן שגרתי כדי לשלוט בדיירים.

עוד עובדה מטרידה שקשורה באותן תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות היא ששורה של מחקרים מראה שהן אינן מועילות גם לאנשים שסובלים באמת מתופעות פסיכוטיות. המסקנה המצערת העיקרית שאפשר לגזור מכל זה היא שתמיד כדאי לפקפק בתרופה שהרופא רושם לכם – אלא אם כן כבר הספקתם לצאת מדעתכם.