חיסונים ודלקת המוח. יש קשר

מחקר שפורסם ב-2007 מראה תגובה דלקתית והפרעות נשימה אצל תינוקות פגים שקיבלו חיסונים. הסיבה היא לא רק הווירוסים אלא גם תוספים כמו תרכובות אלומיניום ושמן בוטנים שמתווספות לתרכיב החיסון

כבר הזכרתי לא פעם את הקשר בין תהליכים דלקתיים לבין אוטיזם. בהמשך לסדרה הנוכחית, שמוקדשת לנושא החיסונים, אני משתף במאמר שהופיע באתר International Medical Council on Vaccination שעוסק בקשר בין חיסונים לבין תהליכים דלקתיים (inflammation) במוח.

יש כמה מחלות שידוע שמקורן בתהליך דלקתי, כמו סרטן ואלצהיימר. מחלות רבות אחרות קשורות לדלקת, ביניהן אסתמה ומחלות אוטואימוניות. יש לזכור שדלקת היא תהליך שנועד להגן על הגוף על ידי ניסיון להרחיק גירוי מזיק באמצעות תנועה מוגברת של פלזמה וכדוריות דם לבנות.

דלקת המוח (אנסיפליטיס), כמשתמע משמה, היא דלקת חמורה של המוח. היא עלולה להיגרם על ידי וירוסים כמו פוליו, למשל. חוץ מווירוסים, תגובה אלרגית לחיסונים גם היא יכולה לגרום לדלקת מוח חמורה עם בצקת של המוח. המחלה נכללה ב-1986 כאחת מ"פציעות החיסונים" שיש לפצות עליהן בחוק חיסוני הילדים הלאומי של ארה"ב.

אכילת פירות וירקות בהיריון עשויה להגן על התינוק מנזקי החיסונים (צילום: brennaval, flickr)

מוחם של פעוטות רגיש במיוחד לחמצון ליפידים, מולקולות מסיסות בשומן, בקרומי התאים (lipid peroxidation). התוצאה של התהליך עלולה להיות דלקת חריגה של המוח מלווה בבצקת. מכל אברי הגוף, המוח רגיש במיוחד לחמצון ליפידים, בעיקר כאשר מדובר במוחם של פעוטות. במוח התינוק יש רמות גבוהות במיוחד של חמצן, מה שמגביר את הסיכון להתלקחות דלקתית, בנוסף למאפיינים ביוכימיים אחרים של אזור זה. ככל הנראה, תוספים שנכללים בתרכיב החיסון מספקים את "הניצוץ" שגורם להתלקחות הדלקת.

במחקר של מ. פורקירוס ועמיתיו שפורסם ב-2007 בכתב העת הרפואי Journal of Pediatrics, נבדקה שכיחות של אירועי לב-ריאה ושל CRP גבוה (חלבון שרמות גבוהות שלו בדם מעידות על זיהומים, בניסוי זה הוא שימש אומדן לדלקת של המוח) לאחר קבלת חיסון בודד או כמה חיסונים בו זמנית. בניסוי השתתפו 239 תינוקות פגים שהיו מטופלים במחלקת טיפול נמרץ יילודים. הם קיבלו את החיסונים בגיל חודשיים. יומיים לאחר מתן החיסונים, הייתה עלייה של ה-CRP אצל 70% מהתינוקות שקיבלו חיסון בודד, ועלייה של 85% אצל התינוקות שקיבלו כמה חיסונים, מתוכם אצל 43% רמות החלבון היו חריגות.

16% מהתינוקות לקו באירועי לב ריאה מסכני חיים עם אפיזודות של דום נשימה ו/או האטה של הדופק.

אצל 17% מאלה שקיבלו חיסון בודד היו דימומים מוחיים לעומת 24% בקרב התינוקות שקיבלו כמה חיסונים בו זמנית. החיסון שנקשר באופן מיוחד להפרעות לב-ריאה הוא ה-DTP (נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת).

מעבר לסכנה שגורמים הווירוסים המצויים בחיסונים, תוספים כמו אלומיניום שכלולים בתרכיב, גם הם גורם אפשרי לתגובה הדלקתית ולהפרעות הנשימה. תוסף מעניין שבדרך כלל היצרן אינו מציין אותו על גבי אריזת החיסון הוא שמן בוטנים. בבוטנים יש חומרים אלרגניים, וקיים קשר בין אלרגיה לתהליכים דלקתיים.

במאמרו של ט. א לוי שפורסם השנה Vitamin C and Cardiovascular Disease ("ויטמין C ומחלות לב וכלי דם") יש קשר בין מחסור בוויטמין C לפגיעותם של קרומי התאים.

מחברי המאמר שהופיע ב-International Medical Council on Vaccination מציינים שבדיקת רמות ויטמין C בדם יכולה להועיל באבחנת דלקת מוח שנגרמת על ידי חיסונים. הם מציינים גם שרמות תקינות של ויטמין C יכולות לעזור בהגנה מפני אירועי לב-ריאה לאחר מתן חיסונים. בשל כך הם ממליצים לנשים הרות לצרוך הרבה פירות וירקות טריים.

אני יכול לאבחן ולצמצם את נזקי החיסונים בעזרת מכשיר ה-BICOM ובעזרת המלצות לתוספי תזונה, וממליץ בכל מקרה לא לחסן "אוטומטית" כל ילד בכל החיסונים המומלצים.

חיסלנו את האבעבועות, קיבלנו שלבקת חוגרת

החיסון נגד אבעבועות רוח גרם להיעלמותה של מחלת ילדים קלה אבל המחיר כבד: יותר מבוגרים סובלים משלבקת חוגרת, מחלה שגורמת סבל רב, שמתעוררת בעקבות חשיפה לנגיף האבעבועות

אני ממשיך בסדרת ביקורת החיסונים ומשתף שוב במאמר של רופא הילדים ד"ר פ. אדוארד יזבק. במאמרו הקודם ד"ר יזבק ניתח את הקשר בין עיתוי החיסון המשולש (MMR) לבין הופעת תסמיני האוטיזם. הפעם, במאמר באתר Vaccinations News, הוא מתייחס לחיסון נגד אבעבועות רוח, לדבריו אחד החיסונים המיותרים ביותר שיש.

יזבק מתאר מקרה של אישה מבוגרת שסבלה כאבים איומים לאחר שחלתה במחלה הנגיפית שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר). להערכתו האישה, ג'וליאן, נדבקה במחלה מנכדתה בת 14 החודשים שקיבלה זמן קצר לפני כן את החיסון המשולש ואת החיסון נגד אבעבועות רוח.

עד אמצע שנות ה-90' אבעבועות רוח נחשבה למחלה קלה ומדבקת שגורמת לילדים להתגרד. אמהות שמחו אם ילדם נדבק, כי הן ידעו שהמחלה קלה בילדות הרבה יותר מאשר בבגרות, וזאת הייתה הזדמנות להישאר בבית עם הילד. היו כאלה שאפילו חשפו את ילדן בכוונה למחלה כדי שייפטר ממנה.
הרופאים ידעו שהמחלה נגרמת על ידי הנגיף וריצלה זוסטר (VZV), ושרק לעיתים רחוקות ילדים פיתחו סיבוכים.

אבעבועות רוח. לא נעים, לא נורא, ובעיקר בהשוואה לשלבקת חוגרת (צילום: Jacob Johan, flickr)

בנוסף, היה ידוע שמבוגרים מפתחים שלבקת חוגרת כסיבוך של אבעבועות רוח. התפרצות המחלה נגרמת מחלקיקים של VZV שנדדו מהאבעבועות אל מערכת העצבים ושם שכבו בשקט עד שמשהו עורר אותם לפעול, למשל חשיפה לאבעבועות רוח מהסביבה כשהאדם חלש מבחינה חיסונית או מצוי בסטרס.

לפני כ-15 שנה החלו להתייחס לאבעבועות רוח כאל מחלה חמורה שמסכנת ילדים ומבוגרים וגורמת לנזקים כלכליים. מייד הופקו חיסונים נגד המחלה שאושרו במהירות על ידי ה-FDA. חברות התרופות צהלו, בעלי המניות היו מרוצים, וכולם שמחו עוד יותר לאחר שכעבור שנה הוחלט שבעצם נדרשות שתי מנות של חיסון על מנת להגן על הילדים.

עד מהרה הוחלט שכדאי לתת את החיסון נגד האבעבועות באותו יום כמו החיסון המשולש. ההמשך היה חיסון משולב שכולל את המשולש ואת האבעבועות ונקרא MMRV. הוא אושר לשימוש בארה"ב ב-2005.

בתחילת 2008 הסתבר ששכיחות התקפי הפרכוסים כתוצאה מחום עלתה בגיל 15-12, הגיל שבו ניתן החיסון "המרובע" MMRV, וכן שנרשמו מקרים של דלקת קרום המוח שהופיעה לאחר מתן החיסון. אבל ב-FDA מיהרו לטעון שאין שום קשר בין המקרים האלה לחיסון. מעניין, נכון?

לאחר כניסת החיסון נגד אבעבועות רוח קרה מה שצפוי היה לקרות: ירד מספר הילדים החולים באבעבועות ועלה מספר המבוגרים החולים. המחיר היה שהחיסון הטבעי שאנשים פיתחו נגד נגיף ה-VZV בעקבות החשיפה המתונה, נעלם בעקבות מתן החיסון. באוסטרליה, שבה אומץ החיסון בשנת 2000, עלה מאז מספר החולים בשלבקת חוגרת. ב-2010 נרשמה עלייה של 100%.

שלבקת חוגרת פוגעת בעיקר במבוגרים ונשים פגיעות יותר מגברים. התמונה הקלינית כוללת בהתחלה כאבים עזים. רק אחרי הכאבים מופיעה פריחה שיכולה לאמת את האבחנה שמדובר בשלבקת חוגרת. הפריחה מופיעה במקומות על העור שאליהם מגיעים סיבי עצב שמתחילים בעמוד השדרה. כעבור זמן הפריחה הופכת לפצעים מוגלתיים. הפריחה מכאיבה ומגרדת ומופיעה בצידי הטורסו. מכיוון שהמחלה קשורה במערכת העצבים, הכאבים קשים. סיבוך של המחלה הוא Postherpetic neuralgia, מצב שגורם לכאב שורף ועז שיכול להימשך שבועות, חודשים ואף יותר. הפצעים עלולים לגרום לצלקות ו-5% מהחולים המבוגרים סובלים בעקבות המחלה גם מחולשת שרירים.

השלבקת החוגרת היא מחיר כבד מאוד שאנשים משלמים על חיסון מיותר, שהמרוויחים היחידים ממנו הם יצרני התרופות.

חשוב לטפל בשלבקת חוגרת מייד לאחר הופעתה, כך ניתן לבלום את השפעת הנגיף. אם מישהו נדבק, המדיניות שלי היא לקבל אותו באותו יום אפילו ב-11:00 בלילה. הניסיון הקליני שלי מראה שלטפל מייד ו"להרביץ" שלושה טיפולים באמצעות מכשיר ה-BICOM בשבוע אחד פותר את הבעיה. אם מחכים שבועיים, אין כמעט אפשרות לעזור.

יש חיסון נגד חיסונים?

הטענה שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ושהאשם הוא כנראה בכספית, נשמעת לא פעם. מחקר חדש מסביר שגם חיסונים ללא כספית מסכנים את התפתחותם של ילדים

במסגרת סדרת הרשומות החדשה שעוסקת באוטיזם, אני חוזר לנושא שמעסיק אותי מאוד: פרשת ד"ר אנדרו ווייקפילד והמחקר הנודע שלו, שמצא קשר אפשרי בין אוטיזם ומחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש (MMR). לאחרונה פורסם מאמר ביקורת בכתב העת הרפואי BMJ שטען שעבודתו של וויקפילד היא לא יותר מאשר הונאה.

ד"ר ריצ'רד דת', פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, מתייחס לפרשייה במאמר באתר Vaccination News. מחקרו של דת' מציע שחיסונים המכילים חומר משמר על בסיס אלומיניום או כספית (תימרוסל) תורמים להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שחסרה להם היכולת הגנטית לסלק מרקמותיהם וממערכת העצבית מתכות הרעילות . עד כאן הדברים אינם סותרים לכאורה את עבודתו של ווייקפילד, אלא שבחיסון המשולש אין אלומיניום או תימרוסל (כלומר כספית).

אלומיניום. מילא במטבח, אבל במוח של הילד? (צילום: djaquay, flickr)

בקשר לעבודתו של וויקפילד ולמאמר ב-BMJ שתוקף את באופן חריף ובוטה את המחקר ואת מחברו, אומר דת' שהעיתונאי בריאן דיר, מחבר מאמר הביקורת, רודף אחרי ווייקפילד כבר שנים. יש להתייחס למאמר של דיר כאל טור דעה ולא כאל מאמר מדעי. "המאמר [של ווייקפילד] לא התיימר מעולם להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין החיסון המשולש," מציין דת'. "... ווייקפילד גילה שהנבדקים [12 ילדים אוטיסטים] לקו במחלת מעיים דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שחשבו שהדבר קרה לאחר שילדיהם קיבלו את החיסון המשולש."

ומה גילה דת' במחקר שלו? הוא מספר שזיהה טרנספורטר של חומצת אמינו שייתכן כי מעורב בדלקת במערכת העיכול וייתכן שגם תורם לדלקתיות שאחרים גילו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. "קשר בין המעי לבין המוח באוטיזם הגיוני מבחינתי," אומר דת'.

מהו הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם? "חיסונים מעוררים תגובה של מערכת החיסון לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק," מסביר דת'. "החיסונים גם יכולים להכיל חומרים, המכונים 'תוספים' (adjuvants), כמו אלומיניום, שמגביר את פעולת האנטיבודי ויכול לעורר דלקת בגוף, כמו גם חומרים משמרים, כגון כספית בצורה של תימורסל.

"אלומיניום וכספית יכולים לחדור למוח ולהישאר בו שנים, שם הם מעוררים דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות עלולה להפריע למנגנונים הנורמליים שבאמצעותם נשלטת ההתבטאות של הגנים, מה שמוביל להפרעות בתהליך ההתפתחות העצבית, כפי שקורה באוטיזם."

ציינתי קודם שהחיסון המשולש אינו מכיל כספית או אלומיניום, אך דת' מסביר שחשיפה לשלושת הנגיפים הכלולים בחיסון במקביל יכולה לעורר דלקתיות, שתורמת להשפעם המצטברת של חיסונים על ילדים. כאן העבודה שלו מתיישבת שוב עם עבודתו של ווייקפילד.

דת' מסביר שהעובדה שילדים מקבלים כמה חיסונים בבת אחת גורמת להם להיחשף לכמות גדולה בהרבה מהמותר של אלומיניום. הדבר מגביר את הסיכון לדלקת ולהפרעה מטבולית שנקראת "עקה חמצונית" (oxidative stress).

מדוע מחקרי החיסונים לא "עלו" על הבעיות האלה? דת' מסביר שהסיבה היא מתודית. המחקרים מבוצעים על האוכלוסייה הכללית. אם היו בודקים את השפעותיהם, רטרואקטיבית כמובן, על ילדים אוטיסטים, היו מגלים את התפקיד הבעייתי שממלאות הדלקת והעקה החמצונית בליקויי ההתפתחות של אותם ילדים. זה מה שנמצא מחקרו של דת' עצמו.

לוח הזמנים של האוטיזם

ילדים שנחשבו נורמלים עד גיל 18 חודשים החלו להראות תסמיני אוטיזם לאחר מתן חיסון ה-MMR. הגידול במקרי האוטיזם בארצות הברית מקביל לגידול במספר החיסונים. האם זה מקרי?

אני שוב חוזר לנושא האוטיזם בסדרת רשומות חדשה. אני מתחיל עם מאמר שהופיע באתר Vaccination News. מחבר המאמר הוא ד"ר יזבק, רופא ילדים, שמציג נתונים מחוקרים שונים שמראים את הקשר בין תזמון זינוק תסמיני ה"נסיגה האוטיסטית" (Regressive Autism) לבין תזמון מתן חיסוני הילדים.

בנוסף, יזבק מציין את תעלולי הממסד הרפואי שנועדו להסוות את ההקבלה בין החיסונים לבין האוטיזם (הן מבחינת כמות החיסונים וכמות המקרי האוטיזם והן מבחינת תזמון מתן החיסון ותזמון הופעת ההפרעות). בינתיים כמות החיסונים עולה וכמות מקרי האוטיזם עולה. משום מה רבים עדיין קונים את הטענה שמדובר בתופעה "טבעית".

כן, החיסון כואב פעמיים (צילום: 150hp, flickr)

ד"ר ברנרד רימלאנד, חוקר שמתמחה באוטיזם, עוסק בתחום כבר 50 שנה ואב לבן אוטיסט, מצא עלייה חדה במספר מקרי האוטיזם בסוף שנות ה-70'-תחילת ה-80'.

"אתה רופא ילדים," אמר ד"ר רימלאנד לד"ר יזבק, "אני לא צריך להגיד לך מתי חיסון ה-MMR [המשולש] נכנס לשימוש נרחב בארצות הברית." לדבריו של רימלאנד הממסד הרפואי משקיע מאמצים כדי להפחית מחשיבותם של הממצאים הברורים, המראים שמדיניות מתן חיסונים כושלת היא שורש בעיית "המגפה", כפי שהוא מכנה את התפשטות האוטיזם. "ישנם קווי מחקר עקביים רבים שמפלילים את החיסונים ואין תיאוריה חלופית שולית אחרת," הוא מציין.

רימלאנד מוסיף: "מספר חיסוני הילדים עלה ב-700%, משלושה בשנות ה-70' ל-22 בשנת 2000, שכיחות האוטיזם הראתה גם היא עלייה מקבילה של 700%. 'אוטיזם שמאחר להופיע' (המתחיל בשנת החיים השנייה), כמעט לא היה מוכר בשנות ה-50', ה-60' וה-70'. כיום המקרים האלה רבים ממקרי 'האוטיזם המוקדם' ביחס של 5 ל-1, עלייה זו מקבילה לעלייה במספר החיסונים הנדרשים."

לדבריו של רימלאנד אלפי הורים מדגימים באמצעות סרטוני וידיאו ביתיים שילדיהם היו נורמלים ומגיבים עד שהחלו לסבול מתגובה שלילית לחיסונים.

ברשומות קודמות כבר התייחסתי לא פעם לטענה המופרכת שהגורם לאוטיזם הוא גנטי ושהסיבה לעלייה לכאורה במספר המקרים היא אבחון טוב יותר. אבל ברור שאבחון טוב יותר לא יכול להסביר עלייה כה דרמטית וכן לא סביר שהגנים השתנו עד כדי כך תוך 50 שנים בלבד.

רימלאנד מתייחס לטענה נוספת של רופאים שלפיה אוטיזם מתפרץ באופן טבעי בגיל 18 חודשים, הגיל שבו ניתנת זריקת ה-MMR, ושמדובר בצירוף מקרים. אולם, אומר רימלאנד, התפרצות האוטיזם בגיל זה היא תופעה חדשה. הופעת התסמינים בגיל 18 חודשים החלה, באופן ברור, באמצע שנות ה-80', כאשר חיסון ה-MMR נכנס לשימוש נרחב.

ד"ר יזבק מציין שמחקרים מחוץ לארה"ב מראים שנסיגה אוטיסטית החלה להיות מאובחנת בשיעורים גבוהים. במחקר איטלקי מ-1998, דה ג'אקומו ופומבונה בחנו מידע שנוגע ל-82 ילדים אוטיסטים וראו שהגיל הממוצע שבו הורי הילדים החלו להיות מודאגים ממצב הדיבור וההתפתחות של ילדיהם היה 19.1 חודשים.

שנתיים מאוחר יותר התפרסם מחקר של ביירד ועמיתיו שבדקו 16,235 ילדים בלונדון, ודיווחו שארבעה מתוך כל חמישה שאובחנו בסופו של דבר כבעלי תסמונת אוטיסטית, היו נורמלים עד גיל 18 חודשים בכל מה שקשור ליצירת קשר עין, משחק וזיהוי.

אני למדתי את נושא אוטיזם מד''ר דיטריך קינגהרדט. באמצעות מכשיר הביקום שבו אני משתמש בקליניקה שלי אפשר למזער נזק של חיסונים. מובן שהטיפול אפקטיבי יותר אם מתחילים אותו עם הופעת הסימנים הראשונים.

הפלרה: ההונאה המדעית הגדולה ביותר

עוד ועוד מחקרים מראים שפלואוריד במים מסוכן, ושעל ההגנה (כביכול!) על השיניים אנו משלמים מחיר כבד מאוד של פגיעה בעצמות, בבלוטת התריס ובהתפתחות ילדים. אז למה אנחנו ממשיכים לבלוע את זה?


השפעת המים על הבריאות ועל איכות החיים שלנו מעסיקה אותי. אני רוצה להתייחס לנושא מטריד במיוחד – הפלרת מים – ולשתף במאמר של ד"ר פול קונט (Paul Connett) שחוקר את נושא הפלואוריד בשלוש השנים האחרונות. לדבריו הוא החל את המחקר ללא שום דעות קדומות.

הדברים השתנו. קונט אומר שככל שחקר והעמיק, התחזקה בו ההבנה שחסר מחקר מדעי שיאשר שהחומר אכן מגן על שיניי ילדים. הוא אומר: "העובדה שהרשינו שחומר רעיל שכזה יוכנס למי השתייה הוא מזעזע." קונט מציין שלמרות שהפלואוריד נחשב רעיל יותר מאשר עופרת, הממסד מתיר את החשיפה אליו בריכוזים גבוהים הרבה יותר מהריכוזים המותרים של עופרת. הכנסת הפלואוריד למים החלה ב-1945 ולא השתנתה מאז (בארה"ב), למרות שכעת החומר זמין למי שמעוניין בו במגוון מוצרים כמו תכשירים להיגיינת הפה, תוספי מזון ועוד.

פלואוריד. לא בטוח שאתם רוצים את זה בפה של הילד שלכם (צילום: Dan lockton, flickr)

מחקרים לא אמינים

בנוסף, התרומה לבריאות השן מפוקפקת. קונט מציין שהמחקרים משנות ה-40' שלפיהם הפלואוריד מועיל לבריאות השן מפוקפקים מבחינת אמינותם המדעית. על כך ניתן לקרוא עוד בספר The Greatest Fraud: Fluoridation (ההונאה הגדולה מכל: הפלרה) מאת ד"ר פיליפ סאטון. ההצעה להפליר את המים בארה"ב הוצגה בפני הסנאט עוד לפני שהושלמו המחקרים שאמורים לקבוע שהיא בטוחה ויעילה. הצהרותיהם של הממליצים להפליר עמדו בסתירה למומחה מטעם הסוכנות להגנת הסביבה, ד"ר רוברט קארטון, שחקר את הנושא וקבע: "הפלרה היא הונאה מדעית, כנראה ההונאה הגדולה ביותר של המאה."

חשיפת יתר לפלואור

ד"ר קונט מתייחס במאמרו לתופעת הפלואורוזיס, שמתבטאת בהכתמת השיניים. לדבריו העלייה הגבוהה בשיעור המחלה, הן במקומות שבהם יש הפלרה והן בכאלה שבהם אין, מעידה על כך שילדים חשופים למינון יתר של פלואור. במחקר של NIDR (המכון הלאומי לחקר רפואת השיניים) שכלל 40,000 ילדים נמצא שמקרים של פלאורוזיס התגברו בהקשר של מינון יתר של פלואוריד בשל הפלרת מי השתייה. ככל שריכוז החומר במי השתייה היה גבוה יותר, כך עלה שיעור הילדים החולים. נמצא גם שעל כל ילד אחד שמרוויח זגוגית שן מחוזקת בזכות ההפלרה, יש 0.7 עד 1.2 ילדים שזגוגית השן שלהן נפגעת בגלל פלאורוזיס.

חשיפת יתר לפלואור מתרחשת גם במקומות שבהם אין הפלרה. נמצאו הבדלים בשיעור הפלואורוזיס שמקורם בתדירות השימוש במשחת שיניים מכילה פלואור.

חשוב לציין שהפלואורוזיס אינו בעיה "קוסמטית" בלבד כפי שטוענים גופים מסוימים התומכים בהפלרה. התופעה היא סימן לכך שנוצרת אינטראקציה בין הפלואוריד לבין חיידקים שנמצאים על זגוגית השן. מה שנראה על השיניים מעיד על השפעה בלתי נראית שכנראה מתרחשת בגוף כולו.

קונט מציין שמחקרים מראים שיתרונות הפלואוריד, אם קיימים בכלל כאלה, מקורם ביישום מקומי ולא בחשיפה מערכתית, כלומר עיכול החומר. למרות זאת, יש רופאים רבים שממליצים לנשים לבלוע תוספי פלואוריד ואף לתת אותם לתינוקות בטרם צמחו להם שיניים. חשש נוסף הוא שבאזורים שבהם ישנה הפלרה, תינוקות ששותים מבקבוק נחשפים לפלואור בגיל צעיר מאוד. קונט מציין שבחלב אם ריכוז הפלואור נמוך מאוד (גם אם האם חשופה להפלרה), מה שמעיד שבאופן טבעי תינוקות כלל אינם אמורים לצרוך את החומר הזה.

הקשר למחלות עצם

קונט אומר ש"מדהים" להיווכח עד כמה מועט המחקר על השפעת הפלואוריד על העצמות. לא היה שום ניסיון מקיף לקבוע מהו ריכוז הפלואוריד בעצמותיהם של תושבי ארה"ב, זאת למרות שידוע שההפלרה קיימת כבר יותר מ-50 שנה ושכמחצית מהפלואוריד שאנו סופגים נאגר בעצמות ונצבר בהן, ולמרות שידוע על שיעור גבוה של מחלות עצם באזורים שבהם אנשים חשופים לפלואוריד, ולמרות שמקורות החשיפה לחומר התרבו עם השנים.

מחקר שבוצע בקנדה על ידי דוקטור לימבק ועמיתיו והוצג ב-1999 השווה בין רמות הפלואוריד בעצמות הכסל (אגן) של תושבי אזור עם מים מופלרים לבין רמותיו בעצמות הכסל של תושבים באזור ללא הפלרה. ריכוז החומר בעצמות תושבי האזור המופלר היה גבוה פי שניים. מפני שעדיין לא עברו מספיק שנים מאז שהחלה ההפלרה, אין עדיין מחקרים שבודקים את השפעתה לאורך כל חיי האדם. המחקר זכה להתעלמותן של הרשויות האחראיות על הפלרה, למרות החשש לנזק לטווח ארוך לעצמותיהם של ילדים שחשופים לפלואור מגיל הינקות.

האפקט ההורמונלי והקשר ל-ADD ,ADHD

מחקר חדש של ד"ר ג'ניפר לוק מראה שפלואוריד מגיע לבלוטת האצטרובל במוח. ריכוזים גבוהים של פלואוריד בבלוטה נמצאו (בנתיחה לאחר המוות) אצל אנשים שהיו חולים בפלואורוזיס של השלד. הפלואוריד מדכא פעילות אנזימטית. לוק מצאה שחיות שמקבלות פלואוריד מפרישות פחות מלטונין (הורמון השינה) בשתן. היא גם מצאה שמינונים גבוהים של פלואוריד שניתן לבעלי חיים משפיע על זמן ההגעה לבגרות, מה שקשור לרמות נמוכות של מלטונין.

לוק טוענת שפלוראוריד גורם לעיכוב אנזימטי שתוצאותיו הן פגיעה בייצור הסרטונין או המלטונין. המלטונין אחראי בין היתר על "תזמון" ההתבגרות המינית. בארה"ב וגם בישראל קיימת תופעה של התבגרות מוקדמת אצל ילדות. מחקרה של לוק הופך את הפלואוריד לחשוד במצב הזה. במחקר Newburgh-Kingston שבוצע ב-1955, עשר שנים לאחר התחלת ההפלרה, נמצא שבאזורים המופלרים הבגרות המינית (קבלת וסת) של ילדות התרחשה בממוצע חמישה חודשים מוקדם יותר מאשר באזורים ללא הפלרה.

מחקרים אחרים מלמדים שפלואוריד מאט את פעילות בלוטת התריס. מחקרים מראים שבאזורים שבהם נפוצה תופעת הפלואורוזיס, נפוצות גם בעיות שקשורות למחסור ביוד. כמו כן נמצא קשר בין שכיחות של מקרי תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) לבין הרעלות פלואוריד. נראה שפלואוריד מפחית את ייצור ההורמונים בבלוטת התריס.

ממצאים אחרים נראים סותרים את הכתוב לעיל, ולפיהם פלואוריד ממריץ את בלוטות התריס. אולם, המרצה זו אינה מובילה לייצור ההורמונים החיוניים שעליהם אחראית הבלוטה. מצב זה עשוי להסביר את מחלת הזפקת (גויטר) שבה הבלוטה מתנפחת ומתנפחת בשל היעדר משוב הורמונלי מהגוף ונראית כבליטה גדולה בצוואר.

מטרידים במיוחד, אומר קונט, הם ממצאים שמראים שפלואוריד מתרכב עם יון האלומיניום. החומר יכול להיקשר ל-G-proteins, שהם חלק מהמנגנון של כל ההורמונים המסיסים במים ושל רבים מהמוליכים העצביים.

ב-1995 ד"ר פיליס מולניקס מצאה שפלואוריד משפיע על התנהגותם של עכברים. היא מצאה שהחומר הצטבר במוחותיהן של החיות וכאשר הן נחשפו אליו לפני הלידה הן הפגינו התנהגות דומה להיפראקטיביות. כאשר העכברים נחשפו לפלואוריד אחרי הלידה, נגרם מצב הפוך – היפואקטיביות. גם עבודה זו זכתה להתעלמות הממסד.

מחקר אחר, של איזקסון מ-SUNY Binghamton, שבו השתמשו במינונים נמוכים יותר של פלואוריד בתרכובות של אלומיניום פלואוריד וסודיום פלואוריד, הראה שינויים בכליות ובתאי המוח וריכוז מוגבר של אלומיניום במוחתיהם של בעלי חיים. מחקר זה זכה להתעלמות, כפי שזהתעלמו מחקר שהראה שהפלואוריד פוגע בליפידים בקרומי תאי מוח של עכברים ומחקרים מסין שהראו פגיעה במנת משכל של ילדים כתוצאה מחשיפה לחומר.

הפלואוריד, האדם והסביבה

חומרי ההפלרה שנמצאים בשימוש בארה"ב הם תוצרי לוואי של תעשיית הפוספטים. אלה חומרים שאסור להזרים לגופי מים טבעיים, אבל הסוכנות להגנת הסביבה כן מתירה להוסיף אותם למי השתייה. בסופו של דבר, החומרים מופרשים לגופי המים, הם פשוט עוברים קודם דרך גוף האדם. במילים אחרות: האוכלוסייה משמשת כמתקן ל"טיהור" פסולת תעשייתית.

טיפול בטוח בשיניים

לסיום, אני רוצה להמליץ על מתכון ביתי למשחת שיניים בטוחה. אין צורך להקפיד על היחס בין המרכיבים:

6 כפות סודה לשתייה

1 כפית מלח ים או מלח סלעים (אבל לא המלח הרגיל והמזיק מהסופר)

45 טיפות (⅔ כפית) שמן ציפורן

3 כפות גליצרין

עוד על בריאות הפה והבריאות הכללית:

חלל הפה ובריאות כללית

טיפול שורש ושורש הבעיה

טיפול שורש ושורש הבעיה

ברשומה הקודמת התייחסתי לקשר שבין בריאות חלל הפה לבין הבריאות הכללית. הפעם אני נוגע בשני נושאים ספציפיים: השפעתם (השלילית!) של טיפולי שורש וסתימות על גוף האדם

השן היא איבר חי. קורה מסיבות שונות שמה שנקרא שורש השן - רקמה של כלי דם, לימפה ועצב - מזדהם, גוסס, ומת. בשלב זה בדרך כלל רופאי שיניים ממליצים על טיפול שורש. הסיבה לכך היא שמרכב ריק בפה עלול להשפיע על הלעיסה, וכתוצאה מכך על הגב, ובנוסף לגרום לתזוזה של כל השיניים ולאובדן שיניים נוספות.

רבים בקהילה ששמה "רופאי שיניים ביולוגים" חושבים שכל טיפול שורש בעייתי ושאסור בכל תוקף לעשות אותו. אם יש בעיות בריאות - חייבים לעקור כל שן כזאת. אבל אין, נכון להיום, שום פתרון מושלם להחלפת שיניים שמתו או ניזוקו אנושות, וחייבים לבחור בין חלופות לא אידיאליות.

מה הבעיות בטיפול שורש?
בהיבט של רפואת שיניים, השן עלולה להמשיך לכאוב, האבסס עלול להמשיך להתקיים, ייתכן ששורש השן מפותל וחלק ממנו נותר רקוב בתוך הפה.
כל שן יושבת על מרידיאן של אקופונקטורה (דיקור). טיפול שורש יכול להשליך על האיבר או על מערכת איברים שהשן המטופלת קשורה עליה (ראו איור מטה).
השן עלולה להזדהם מעט עם הזמן. מכיוון שאין עצב חי בשן, האדם לא יחוש כאבים, אבל הרעלנים מהזיהום יחלחלו לגוף, ומכוון שהגוף "מאבחן" זיהום ולא יכול להגיע אליו, תתפתח דלקתיות בגוף כולו.
בכל המקרים (עד כה) שלכאורה הצריכו עקירה או "חידוש" של טיפול שורש הצלחתי לטפל בעזרת ערבול שמן וטיפול בתדרים באמצאות מכשיר ביקום. הצלחתי לשמור על השן.

Silverpoint drawing of a tooth Dana Larsen, flickr

מתכות בפה

דנתי רבות בסתימות בהיבט של הכספית. אבל יש בעיה נוספת לא קטנה: כאשר הרוק מתערבב עם חומר הסתימה נוצרת "סוללה" בפה. במקום ה-450 מילי-וולט הטבעיים לגוף, המתח עולה ל-900 מילי-וולט! החשמל ה"זר" עלול להשפיע על בריאותו הכללית של האדם ואף לגרום לתסמינים באיברים רחוקים בגוף. בין הסימפטומים העלולים להופיע:

קשיי למידה וריכוז

נדנודי שינה

בעיות פסיכולוגיות

טנטון (זמזום באוזניים)

סחרחורת

אפילפסיה

ירידה בשמיעה

בעיות ראייה

כאבים בחלל הפה.

חשוב לדעת – שילוב של כל שתי מתכות בפה עלול ליצור בו "סוללה". המצב החמור ביותר נגרם כאשר יש זהב ליד סתימת כספית, מה שגורם לשחרור פי 10 מהרגיל של כספית מהסתימה.

קשרי מרידיאנים-שיניים

חלל הפה ובריאות כללית

הנעשה בחלל הפה משפיע על הגוף כולו. סיפור מהקליניקה ומתכון לניקוי יעיל של הפה מרעלנים

מספר פעמים התייחסתי לנושא של כספית (סתימות אמלגם) בפה והשפעתה על הבריאות ברמות שונות. היום אני רוצה להתייחס לבעיה כמעט לא ידועה בארץ אצל רוב הרופאים והמטפלים בארץ, בעיה שאני נאלץ להזכיר לעצמי לעתים קרובות: חלל הפה עלול להשפיע על כל הגוף בדרכים שונות ומשונות.

לפני שנים הגיעה לקליניקה שלי אישה מבוגרת שנטלה אנטיביוטיקה באופן קבוע במשך חצי שנה! בכל פעם שהפסיקה, החום שלה עלה! כאשר בדקתי אותה עם מכשיר ה-BICOM, מצאתי דלקתיות במרידיאן הקיבה. טיפלתי בה והזמנתי אותה לביקור נוסף. כעבור שבוע לא היה חום! לאחר שבוע ראיתי אותה שוב, טיפלתי ושחררתי אותה עד לאחר החגים. בבדיקה חוזרת נראה שהעניין הסתדר. כעבור חודש היא חזרה אלי עם אותה בעיה. שוב טיפלתי ולא הצלחתי לעלות על מקור הצרה. אמנם הטיפול שלי יותר נחמד מלבלוע אנטיביוטיקה יום-יום, אך נותרה השאלה, מה גורם לחום לעלות?

במשך הזמן המשכתי לחקור וללמוד. יום אחד התחלתי לבדוק את השיניים. מצאתי בעיה שלא יכולתי להגדיר, אפילו לא בערך. שלחתי את המטופלת לרופא שיניים - היא סיפרה לי שיש לה רק רבע מהשיניים, כולן עברו טיפולי שורש ומחזיקות כעת את הפרוטזות. רופא השיניים שאל אותה, "מה את עושה פה?" היא סיפרה את הסיפור, הוא עשה צילום רנטגן ומצא קצת אוכל שהיה תקוע בין שן אחת לבין הפרוטזה. הבעיה נפתרה!

למדתי מזה ששיניים עלולות להשפיע בצורה שלא מבינים מייד.

מה מסתתר בחלל הפה? (צילום:  John Niedermeyer, flickr)

קביטציה

אני רוצה לדבר הפעם על בעיה שרוב רופאי השיניים אינם מכירים בכלל - קביטציה (מיעור, מלשון "מערה"). קביטציה עלולה להופיע בעצמות הלסת בעקבות עקירת שן, טיפול שורש ועישון. קביטציה היא אזור בעצם שבגלל סיבות שונות נוצר בו חור. החור הזה הוא בור ספיגה לכל רע: חיידקים, וירוסים, כספית מסתימות. לפי ד''ר בויד היילי (Boyd Haley), בכל קביטציה יש רעלנים אשר יכולים להשפיע על תהליכים מטבוליים בסיסים בגוף. קביטציות עלולות לדרבן מחלות אוטו-אימוניות, פיברומיאלגיה, עייפות כרונית, ורשימה ארוכה נוספת של בעיות.

יש ברפואת שיניים ביולוגית שיטות שונות לאבחן: אולטרא-סאונד, צילום נשך וחיפוש מדוקדק, CT. הטיפול המוביל בעולם היום הוא הזרקת גז אוזון לתוך הלסת. אני עדיין מברר אם יש רופא שמזריק אוזון ללסת בישראל (באזור ירושלים יש שני רופאים שמזריקים אוזון לווריד).

היום אני מסוגל לאבחן קביטציה בעזרת מכשיר הביקום (BICOM), לגלות את מצבור הרעלנים, ולהתחיל לטפל בה. עם מכשיר הביקום אני מסוגל ליצור תדרים אשר יגרמו לרעלנים לזוז. אבל, עליכם לעשות שיעורי בית טיפה קשים (אבל זולים). הטכניקה נקראת ערבול שמן.

ערבול שמן

ערבול שמן אפשר לעשות עם כל שמן אורגני. מומלץ לא לעשות זאת עם שמן זית, מכיוון שבצורה הזאת הוא מיבש את העור. השמן הקלאסי הוא שמן חמניות.

לבקבוק שלם של שמן מוסיפים כ-40 טיפות של שמן אתרי לבנדר וכ-40 טיפות של שמן אתרי ציפורן.

בבוקרלפני האכילה, או לפחת שעתיים לאחר האוכל, שמים כף שמן בפה ומושכים אותה בין השיניים, אחורה, קדימה ולצדדים למשך 20 דקות. זו פעולה די קשה, עוברים לפעמים כמה שבועות עד שמצליחים להחזיק את השמן לאורך כל הזמן המומלץ.

בגמר הערבול כאדי לירוק את השמן לפח או לאסלה, אך לא לכיור.

מצחצחים שיניים ומחכים 15 דקות עד האכילה (אם מתחילים לאכול מוקדם יותר יהיו בחילות).

מה עושה ערבול שמן? ערבול שמן מושך לתוך השמן חיידקים, וירוסים ומתכות כבדות הנמצאים בתוך ריריות הפה. לאט לאט השמן מושך מרובד עמוק יותר. ראיתי קביטציה לא מזמן עם פיסטולה (נצור). טיפול ביקום יחד ערבול שמן פתר את הבעיה שחור על גבי רנטגן!

תרופות כבר מהרחם או אורח חיים בריא?

מחקר חדש בודק את האפשרות למתן תרופות נגד סוכרת לעוברים. נראה כאילו הממסד הרפואי זונח את האפשרות להתמודדות לא-תרופתית עם סכנת הסוכרת והשמנת היתר

בחודש שעבר התפרסמו ידיעות על מחקר חדש שבמהלכו מאות נשים הרות ייטלו תרופות נגד השמנת יתר, שמטרתן להביא לתינוקות קטנים יותר ולהקטין את הסיכון לצורך בניתוח קיסרי. במילים אחרות: יינתנו תרופות נגד השמנת יתר לעוברים. הנשים שישתתפו במחקר סובלות בעצמן מהשמנת יתר חולנית (אוביס).
למרות שהמחקר נועד להקל על הנשים הללו, הוא סופג מן הסתם לא מעט ביקורת.

המחקר יימשך שלוש שנים ויבוצע בבתי חולים לנשים בליברפול, קובנטרי ואדינבורו שבבריטניה. 400 הנשים שישתתפו בו, שכולן כאמור סובלות מהשמנת יתר חולנית, לא אמורות להפחית ממשקלן במהלך הניסוי. עובריהן הן אלה שאמורים להפוך רזים יותר.
מחצית מהנשים יקבלו מטפורמין (שמוכרת בישראל כגלוקופג'), תרופה שמיועדות לנשים סוכרתיות הרות. התרופה נועדה להפחית את רמות הסוכר בדם שמועבר לעוברים. המחצית השנייה, קבוצת הביקורת, תקבל תרופת פלסבו.

שמנצ'יק, כבר קיבלת את התרופה שלך? (צילום: operabug, flickr)

ד"ר אנדרו וויק, שמוביל את המחקר, אמר לעיתון הטלגרף שהקושי עבור הנשים נובע מאורח חיים לא בריא שנמשך שנים ושלא פשוט לשנות אותו בפתאומיות. "השימוש במטפורמין נותן לנו אפשרות נוספת כשהאחרת [כלומר, אורח חיים בריא] אינה ריאלית," הוסיף וויק.

הביקורות מתמקדות בכך שלא ברור כיצד השימוש בתרופות ישפיע על התינוקות, זאת בנוסף לחוסר הנוחות שנשים חשות כאשר הן נאלצות ליטול תרופות בזמן ההיריון.

מחקר חדש ושנוי במחלוקת נוסף, שבוצע באוניברסיטת ריו גרנדה דו סול בפורט אלגרו בברזיל, קובע שלתינוקות שנולדו בניתוח קיסרי יש סיכון מוגבר להשמנת יתר כאשר יהיו מבוגרים צעירים. ההסבר הוא שכנראה בניתוח קיסרי התינוקות אינם נחשפים לחיידק מסוים שמצוי בתעלת הלידה, מה שעלול לגרום לכך שייקח להם זמן ארוך יותר לקבל חיידקים מסוימים שמשפיעים על חילוף החומרים.

נושא הסוכרת זוכה להרבה התייחסות בבלוג רזי הבריאות. פרסמתי כבר מספר מאמרים בנושא אינסולין, שאחד המסרים בהם הוא שאינסולין גבוה משמין! ידוע שיש עלייה בשכיחותה של סוכרת מסוג 2 בקרב ילדים וצעירים, וגם לנושא הזה התייחסתי לא פעם בבלוג.

המחקר הבריטי החדש הוא רק עוד דוגמה לכך שהממסד הרפואי מטמטם ומסמם את הציבור בכל העולם. אחת הבעיות ההולכות וגדלות בעולם היא תנגודת אינסולינית. גם צריכת גלוטן תורמת לתנגודת האינסולינית, כלומר לסוכרת. חשוב לציין שהטיפול בסוכרת לא חייב לעבור דרך ארון התרופות, ויותר מזה – תרופות עלולות להזיק.

כדי למנוע סוכרת ולהתמודד עם סוכר גבוה, צריך כמובן לעבור לתזונה נכונה ולזכור שלא רק סוכר אלא גם גלוטן מסוכן, גם לצעירים. הטיפולים שאני מציע כוללים בין היתר ניקוי רעלים, שימוש באצת כלורלה, שיפור חילוף החומרים של החמצן ועוד.

תרופות כבר מהרחם לא יהפכו את האוכלוסייה האנושית לבריאה יותר.