חיסונים ואוטיזם – המערכה נמשכת

פרשת אנדרו ווייקפילד והמחקר השקרי לכאורה שטלטל את עולם האוטיזם בשנות ה-80 עדיין לא דעכה, וטוב שכך


בינואר השנה הרוחות בעולם הרפואה והעיתונות סערו בעקבות כתבה של בריאן דיר שלפיה ממצאיו של ד"ר אנדרו ווייקפילד, הרופא הבריטי שחקר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, שקריים וכי ווייקפילד אינו ראוי להיות רופא.
התגובות היו צפויות. מצד אחד חסידי הממסד הרפואי שחררו תגובות בסגנון "אמרנו לכם" שטוענות שאין שום ביסוס מדעי לקשר בין חיסונים (וכספית) לבין אוטיזם. מהצד השני ארגונים רבים שעוסקים באוטיזם יצאו להגנתו של ווייקפילד והצביעו על מחקרים נוספים שמחזקים את מסקנות המחקר שלו. כאן מתחילה הסדרה שלי שעוסקת בנושא הזה.

בתחילת אפריל התפרסם ב-Age of Autism מאמר של ג'ון סטון שמסביר שבין השניים, מי שעסק בשקרים הוא בריאן דיר ולא אנדרו ווייקפילד.

גם את המבקר צריך לבקר (צילום: andercismo, flickr)

דיר הופיע בתוכנית רדיו של ה-BBC וטען שווייקפילד אינו כשיר להיות רופא מפני שביסס את מחקרו, המאמר המפורסם והשנוי במחלוקת שהופיע בכתב העת הרפואי Lancet, על "ספרי תינוקות" (של הילדים האוטיסטים שהשתתפו במחקר שערך) במקום על תיעוד של רופא המשפחה. דיר גם האשים את וויקפילד בהתעלמות מתיעודי התפתחות הילדים שהיו בידי ההורים בטענה שאין להם חשיבות. סטון אומר שדיר טעה לגמרי:

1. ווייקפילד כלל לא אסף את ההיסטוריה הרפואית של הילדים. מי שעשה זאת היה פרופסור ג'ון ווקר-סמית', מומחה לגסטרואנטרולוגיה של ילדים שאסף את החומר עבור מחקר שלו.

2. לא מוקבל שרופא המשפחה יעביר את כל התיעוד של מטופליו לגורם שלישי.

3. תיעודי ההתפתחות של ילדים, אלה שדיר מכנה "ספרי תינוקות", מובאים בדרך כלל על ידי ההורים לכל פגישה עם רופא והם מכילים מידע משמעותי.

סטון אומר שדיר מעולם לא קרא את תיעודי התפתחות שבהם הוא כה מזלזל, שתומכים במסקנותיו של ווייקפילד. כתב העת British Medical Journal, שבו פורסם מאמרו המשמיץ של ווייקפילד, חרג מהמקובל והגביל פרסום תגובות למאמר. דיר לא נדרש מעולם להגיב לשום ביקורת שהופנתה כלפי המאמר שלו.

מרואיין נוסף מלבד בריאן דיר שהשתתף בתוכנית הרדיו של ה-BBC בנוגע לפרשת ווייקפילד-דיר וכביכול היה אמור להיות מומחה נייטרלי, הוא פרופסור מרק פפיס, אדם שחביב במיוחד על יצרנית החיסון המשולש (MMR) גלקסו-סמית'-קליין, GSK. פפיס מוביל שותפות עסקית בין הקולג' האוניברסיטאי של לונדון לבין GSK, עובדה שלא צוינה בתוכנית ולא נחשפה על ידי הקולג' האוניברסיטאי של לונדון כאשר המוסד הכריז על חקירה בינלאומית של "ההונאה" של ווייקפילד. פרט לכך, פפיס הוא מתנגד היסטורי של ווייקפילד.

לכל הפרטים החבויים-עד-כה האלה, שהסתרתם מהציבור שיחקה לידי מתנגדיו של ווייקפילד, מצטרפת עובדה נוספת, שאותה מציין ג'ון סטון במאמר קודם: בריאן דיר ניהל קמפיין במשך שבע שנים נגד ווייקפילד. פול נוקי, עורך הסאנדיי טיימס, גייס את בריאן דיר בגלל שהיה זקוק ל"משהו גדול על MMR". בסוף שנות ה-80' אביו של נוקי עמד בראש המועצה הבריטית לבטיחות בתרופות, בדיוק אז ה-MMR הגיע לבריטניה.

לבריאן דיר התאפשרה גישה לא חוקית למסמכים רפואיים ומשפטיים חסויים. כשמאמרו המשמיץ הופיע ב- British Medical Journal, היו קוראים שהעלו שאלות בנוגע לחשיפתם של אותם מסמכים לעיניו של דיר, אבל המערכת מחקה את התגובות האלה.

לגיטימי, ובעצם גם רצוי, לבקר מחקרים מכל סוג. לגיטימי גם להתייחס לביקורות כאלה, אבל חשוב לזכור שגם את המבקר - ולא רק את מושא הביקורת – צריך לבדוק בשבע עיניים.

מחלות מעי ואוטיזם. הקשר שוב בכותרות

האם המחקר המטלטל של ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמצא קשר בין החיסון המשולש לבין מחלות מעי ובין מחלות מעי לאוטיזם, מקבל תמיכה ממעמקי המיינסטרים האקדמי? (התשובה היא כן)

פרשת אנדרו ווייקפילד מסרבת לשקוע. תקציר למי שלא היה איתנו עד כה: בסוף שנות ה-90 ד"ר ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מחקר שלפיו החיסון המשולש (MMR) עלול להוביל למחלת מעיים דלקתית שכתוצאה ממנה עלולים להתפתח תסמיני אוטיזם. בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר, או למעשה טור דעה, של העיתונאי בריאן דיר, שלפיו ווייקפילד שרלטן והמאמר אינו אמין. למרות שטענותיו של דיר היו חסרות בסיס, ווייקפילד הפך מטרה לחצי תומכי החיסונים ותעשיית התרופות ואף נשללה ממנו האפשרות להמשיך לפעול כרופא וכחוקר. אולם, תומכיו של ווייקפילד והאנשים שמאמינים שקיים קשר בין מתן חיסונים להתפתחות אוטיזם מעולם לא הפסיקו לתמוך בווייקפילד.
עובדה שמשחקת לטובת המצדדים בוויקפילד היא שהמדען הבכיר מאוד, ד"ר ו. איאן ליפקין מאוניברסיטת קולומביה, מצטט את עבודתו של וויקפילד וממשיך לחקור את הנושא.

ד"ר ו. איאן ליפקין המוערך מאוד מצטט את מחקריו של ווייקפילד. מה זה אומר? (צילום: ויקישיתוף)

ליפקין עצמו פרסם ב-2008 מאמר שנחשב למסמר בארון הקבורה של התיאוריה של ווייקפילד; שם המאמר: "היעדר קשר בין החיסון נגד נגיף החצבת לבין אנתרופתיה (מחלת מעי): חקר מקרה". אולם, אפילו ד"ר ליפקין מצא ש-20 אחוזים מהילדים האוטיסטים, שהוריהם טענו שהחיסון המשולש קדם להתפתחות של תסמיני מחלת המעי אצלם, נמצאו חיוביים בבדיקת נגיף החצבת במעיהם.

השנה פרסמו ליפקין ועמיתיו מחקר שזו כותרתו: "עיכול והעברה לקויים של פחמימות ודסיביוזיס של רירית המעי במעיהם של ילדים עם אוטיזם ודיסביוזיס של הקיבה והמעי" (דיסביוזיס היא הפרעה בתפקוד חיידקי המעי). המאמר כולל הצהרות הנוגעות לילדים עם אוטיזם, שהערות השוליים שלהן מאזכרות את עבודותיו של ווייקפילד, אותו ווייקפילד שהואשם בכך שהוא נוטע בהורים פחדי שווא מפני חיסונים, אותו ווייקפילד שהרישיון שלו לעסוק ברפואה בבריטניה נשלל ממנו בטענה שהוא שרלטן.

מסתבר שאכן קיים דבר שנקרא דלקת המעי הגס והדק אצל אוטיסטים ושישנן מחלות אחרות במערכת העיכול שאופייניות לילדים אוטיסטים. כך לפחות חושב ד"ר ליפקין.

במאמר של ליפקין ועמיתיו אף נכתב: "יתר על כן, מחקר מהעת האחרונה מצא קשר חזק בין תסמיני מחלת מעי כרונית לבין חומרת האוטיזם." וגם: "המידע שברשותנו מראה שלפחות אצל חלק מהילדים עם אוטיזם יש פרופיל מובחן של המעיים, הקשור לביטוי לקוי של דו-סוכרים, ולנשאים של הקסוזה (סוכר עם שיש פחמנים), שעלול להוביל לעיכול לקוי, ספיגה לקויה ולדיסביוזיס מורכבת. על אף שהסיבה לשינויים האלה ולהשפעות החוץ-מעיות שהשינויים האלה עשויים לגרום עדיין נתונה לפרשנות, הזיהוי של החותמות המולקולריות והביולוגיות הספציפיות שמגדירות את מחלת המעי הכרונית אצל הילדים אוטיסטים החולים במחלת המעי הכרונית (AUT-GI children) מכינות את הקרקע להמשך המחקר שיגדיר את התחלואה, האבחון והטיפול בתסמיני מחלת המעי הכרונית במקרים של אוטיזם."

במילים פשוטות, החוקרים אומרים שיש פגמים רבים במערכות העיכול של ילדים אוטיסטים, מה שעשוי להשפיע על מוחותיהם ועל התנהגותם. יש צורך בהמשך המחקר.

בקהילת המשפחות לילדים אוטיסטים מקווים שהתובנות של ד"ר ליפקין מאוניברסיטת קולומביה והעובדה שבחר לצטט את ד"ר אנדרו ווייקפילד יביאו להתקדמות המחקר שעוסק בקשר בין מחלות מעי לבין אוטיזם ומן הסתם לקשר בין המחלות האלה למתן החיסונים בילדות.

ד"ר ווייקפילד משיב אש

ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמחקרו עורר סערה בקרב הורים רבים ותרם לחשש מפני חיסונים, תובע סוף סוף את משמיציו על הוצאת דיבה. המשפט יחשוף קרוב לוודאי את הקשרים המסוכנים בין הון, תקשורת ושלטון

זהו עוד פרק בסאגה המתמשכת שבמרכזה עומד ד"ר אנדרו ווייקפילד. בניגוד לפרקים הקודמים, שברובם לא נשמע קולו של האיש עצמו, הפעם הוא ממלא תפקיד אקטיבי. ד"ר ווייקפילד תובע על הוצאת לשון הרע את כתב העת הרפואי BMJ - British Medical Journal את העורכת האחראית שלו ד"ר פיונה גודלי ואת הכתב בריאן דיר. מאמרו של בריאן דיר שהתפרסם ב-BMJ בינואר 2011 משתלח בווייקפילד ובמחקר שביצע ב-1988 המצביע על קשר בין החיסון המשולש לבין דלקת המעי הגס ואוטיזם.

עורך דינו של ווייקפילד, ביל פאריש, שייצגו בתביעה המוגשת במדינת טקסס, שם לו למטרה להוכיח שטענותיהם של דיר, גודלי וה-BMJ נגד מרשו הן חסרות בסיס. אד אראנגה, מנהל הקרן לתמיכה משפטית בווייקפילד, אמר: "זהו יום גדול. באומץ ובשכנוע גדולים, אנו צועדים קדימה ושמים את מבטחנו במערכת הצדק של ארצות הברית, בלבבות הפתוחים והכנים של תושבי ארצות הברית ובאמונתנו שהאמת תנצח ושהצדק יצא אל הפועל." עוד הוסיף אראנגה: "אנו מביטים נחושים אל העתיד ועומדים מאוחדים בחובתנו המוסרית לתקן את העוולה האיומה ולהוכיח את חפותו של ד"ר אנדרו ווייקפילד מכל ההאשמות שהאשימו אותו בהן BMJ, פיונה גודלי ובריאן דיר."

בריאן דיר. הפעם הוא יעמוד על דוכן הנאשמים (צילום מתוך ויקישיתוף)

עוד לפני הגשת תביעת הדיבה, וויקפילד פרסם תצהיר שבו נאמר: "בסדרת מאמרים שפורסמו בסאנדיי טיימס הבריטי וב-BMJ, שנכתבו על ידי העיתונאי העצמאי בריאן דיר ועל ידי עורכת BMJ ד"ר פיונה גודלי, אני מואשם בשינוי ההיסטוריות הרפואיות ותוצאות הבדיקות של ילדים אוטיסטים במטרה לפברק מחלה חדשה – מחלה שתוארה בכתב העת The Lancet ב-1998, שבריאן דיר טוען שאינה קיימת. יש בידי מסמכים שמבטיחים מעבר לכל צל של ספק שלא זייפתי את הנתונים הללו; שהממצאים על מחלת המעי אצל הילדים הללו הם אמיתיים ושהממצאים דווחו כראוי ל-Lancet."

עובדה שתשמש את פרקליטיו של ווייקפילד היא שבריאן דיר נשכר על ידי ג'יימס מורדוך לכתוב את המאמר המדובר נגד ווייקפילד. ג'יימס מורדוך הוא בנו של איל העיתונות רופרט מורדוך. משפחת מורדוך מושקעת בחברת גלקסו-סמית'-קליין (GSK) וג'יימס הוא אף חבר דירקטוריון בה. GSK מייצרת את החיסון שמחקרו של ווייקפילד מערער על בטיחותו. מאמרי ההשמצה של דיר פורסמו לא רק ב-BMJ אלא גם בסאנדיי טיימס השייך למשפחת מורדוך.

פיונה גודלי, הידועה כתומכת במדיניות החיסונים של בריטניה שמחה ללבות את האש שהצית דיר. מלאכתה עלתה לווייקפילד מחיר כבד – נשלל ממנו הרישיון לעסוק ברפואה בבריטניה. מסיבה זו הוא מתגורר כעת בטקסס, שם גם הגיש את התביעה.

בהמשך השתלשלות המקרים גודלי הודתה, גם אם בחצי פה, בפני אתר Age of Autism, שהביקורת נגד ווייקפילד שהתפרסמה בכתב העת שהיא עורכת אינה ממש אמינה.

חיזוק מדעי למחקרו של ווייקפילד מגיע מכיוונו של ד"ר ארתור קריגסמן, גסטרואנטרולוג ילדים (שהוא גם יהודי דתי המבקר לעתים בארץ). קריגסמן פרסם מאמר המתאר פתולוגיות גסטרואנטרולוגיות השכיחות אצל ילדים אוטיסטים.

מאמר מ-2006 שבוצע על ידי ווייקפילד יחד עם החוקרות קרול סקוט וקריסטן לימב מוצא קשר בין חשיפה לחיסון נגד חצבת לבין דלקת מעי ונסיגה אוטיסטית.

אנו נחכה לתוצאות המשפט. בינתיים ברור שיותר משהחיסון מסוכן, מסוכנת ההשפעה העצומה של חברות התרופות על התקשורת ועל החלטות הממשל שנוגעות לכולנו.

מלחמה נגד הנלחמים בחיסונים

אל מול המחקרים הטוענים שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, עולים קולות שקוראים לחסן ופרסומים הטוענים שהממצאים מופרכים. מי מרוויח מהחיסונים ומהפרסומים האלה?

בשבועות האחרונים מתפרסמות עוד ועוד רשומות וכתבות הקשורות להפרכה לכאורה של ממצאים הקושרים מתן חיסוני ילדים לאוטיזם.
כדי לקצר סיפור ארוך, אזכיר שב-1998 ד"ר אנדרו ווייקפילד, רופא בריטי, פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מאמר שטוען שחיסון MMR, חיסון הילדים המשולש נגד חצבת, אדמת וחזרת, עלול להוביל לאוטיזם. במחקר שביצע נמצא שתסמינים התנהגותיים החלו להופיע אצל שיעור גבוה מהילדים זמן קצר לאחר מתן החיסון. ממצאיו של ווייקפילד עוררו סערה גדולה והובילו הורים רבים להימנע ממתן חיסונים לילדיהם.
בתחילת 2011 פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר של העיתונאי בריאן דיר, הטוען שלא רק שתוצאות המחקר של וייקפילד שגויות, אלא שגם מדובר בתרמית שבסופו של דבר שלשלה כסף רב לכיסו של ווייקפילד. לדברי דיר, וייקפילד בחר את המשתתפים במחקר לא באופן אקראי אלא כדי שיתאימו להנחת העבודה שלו, וכן ששולמו לא כספים רבים כדי שיגיע לתוצאה שאליה הגיע. בנוסף, ווייקפילד מואשם כעת בהונאת הקהילה הסומלית במינסוטה. בקהילה הזאת שיעור האוטיזם כפול משיעורו באוכלוסיית ארצות הברית ועל ווייקפילד, שמנסה להציע מרפא, נטען שהוא מנצל את ההורים הנואשים.
בעקבות כתבתו של דיר התפרסמו באמצעי התקשורת תגובות רבות המאשימות את ווייקפילד באחריות להתפרצותן של מחלות ילדים בשל אי מתן חיסונים ובגרימת היסטריה מיותרת ומזיקה.

מתוך קמפיין אינטרנטי למודעות לאוטיזם של E-Advocate

אני, כמובן, בצד של ווייקפילד. חשוב לזכור שמחקרו של ווייקפילד מ-1998 אינו ירייה בודדה באפלה. ווייקפילד עבד עם ד"ר ארתור קריגזמן, גסטרואנטרולוג ילדים מארצות הברית, אשר בחן מספר רב של ביופסיות ממעיים של ילדים אוטיסטים. הוא מצא "התנחלויות" של הווירוס המוחלש של החצבת באזורים הפגועים של הילדים. קריגזמן ניהל עד השנה שעברה את Thoughtful House Center for Children, ארגון שחוקר הפרעות התפתחויות אצל ילדים. אני מכיר את ד"ר קריגזמן ויודע שהוא אדם ישר וענייני.
לממסד הרפואי יש אינטרס כלכלי ברור להוקיע מחקרים כמו זה של ווייקפילד ולהתעלם ממצאים נוספים שמחזקים את טענותיו. הנה דוגמה:
בניסוי שנעשה על קופי רזוס מקק נמצא, שבקרב אלו שנחשפו לחיסון המשולב נראו הפרעות התפתחותיות נוירולוגיות, ביניהן פגיעה ברפלקסים וביכולת הלמידה. מחקרה של ד"ר לורה יוויסטון תומך במפורש במחקרו של וייקפילד. באתר National Health Federation נאמר ב-2008 על עבודתה של יוויסטון: "למרות שהם מנוסחים בשפה מדעית, ממצאיה של יוויסטון 'נפיצים'. הם מציעים, בפעם הראשונה, שהחיה הקרובה אלינו ביותר פיתחה מאפיינים של אוטיזם, כאשר קיבלה את אותם חיסונים - זריקת MMR ותרכיבים כמו החומר המשמר תימורסל המבוסס על כספית - שקיבלו ילדים אמריקאים כאשר התפרצו אבחוני מקרי האוטיזם בשנות ה-90'."

כמו שאמרתי בעבר, הרפואה "המדעית" לא עומדת בקריטריונים של עצמה. בסדרת הפוסטים שלי על סרטן הבאתי את הדוגמה של אווסטין, תרופה שאושרה לשימוש למרות שהיא גורמת לחולים יותר נזק מתועלת. אבל לחברות התרופות יש כוח והן מצליחות לגרום לממסד לקבל אותן גם לאחר מחקרי בטיחות כושלים.

אני אמשיך לכתוב על הקשר בין תרופות, שקרים ותחלואה. בינתיים עוד קצת קישורים בין חיסונים, ממסד ואוטיזם.

הממסד מעדיף להתעלם מהגורמים לאוטיזם

הסיבה לאוטיזם אינה מצויה בגנים, עדיף להסתכל החוצה

תשובה לד"ר יצחק נוי התוקף את ד"ר ווייקפילד

יותר ויותר הורים בקליפורניה נמנעים מחיסון ילדיהם בשל החשש מאוטיזם

על מי מגן החוק – על הציבור או על חברות התרופות?

"ההשמצות על ווייקפילד לא מוסריות"

המאמר ששולל את המחקר של ד"ר ווייקפילד הקושר בין חיסון, דלקת מעי ואוטיזם, ממשיך למשוך אש. ביקורת חריפה מופנית אל המשמיץ ואל כתב העת ששכר אותו ומשתף פעולה עם תעשיית התרופות

פרשת ההשמצות על אנדרו ווייקפילד בכתב העת BMJ) British Medical Journal), כתב העת הרפואי הבריטי מסרבת לשכוך. הפעם זהו ד"ר דיוויד לואיס שמבקר בחריפות את מאמרו של בריאן דיר, לפיו מחקרו של וויקפילד על הקשר בין החיסון המשולש לבין דלקת מעי ואוטיזם הוא מופרך ושקרי. דיוויד לואיס הוא מבקר בינלאומי ידוע ומומחה להונאות ממסדיות.

בדוח שפרסם בתחילת ינואר 2012, לואיס מגדיר את מאמרו של בריאן דיר ב-BMJ כ"יותר טבלואידי מאשר מדעי" וכן כ"איום ממשי על בריאות הציבור." לואיס קורא לחקירה רשמית של התנהלות כתב העת BMJ, של העורכת שלו, ד"ר פיונה גודלי, ושל בריאן דיר, הכתב שנשכר על ידי גודלי על מנת לחבר סדרת כתבות שהופיעו בכתב העת בתחילת השנה שעברה. במאמריו של דיר נטען שהמחקר של ווייקפילד, שפורסם -1998 בכתב העת הרפואי Lancet הוא תרמית מדעית.

ד"ר אנדרו ווייקפילד, הושמץ לשווא

BMJ, גודלי ודיר טענו שווייקפילד פברק את אבחון דלקת המעי הגס אצל הרוב מבין 12 הילדים המתוארים במחקרו. הם הגדירו את עבודתו של ווייקפילד "הונאה מכוונת" שמטרתה ליצור פחד מפני החיסון המשולש, כך שווייקפילד יוכל להרוויח מפטנט הקשור למחקרו.

"מסמכים שאוחזרו מתוך תיקיו של ד"ר ווייקפילד במהלך חקירתי ב- National Whistleblowers Center - NWC מגלים שפתולוג שקשור למחקר, ד"ר אנדרו אנתוני, פירש כמה מהביופסיות של הילדים כעדות לדלקת המעי הגס," מסביר ד"ר לואיס. בסך הכול, העדויות הכלולות בתיקו של ווייקפילד מציעות בעיניי שתיאוריית ההונאה של BMJ היא יותר חדשות טבלואידיות מאשר מדעיות."

על פי מסמכים שהוגשו על ידי לואיס וסר ג'ון טוק, סגן נשיא לענייני בריאות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL), שם בוצע מחקרו של ווייקפילד, גודלי הגיבה לגילוייו של לואיס כך: "בחירה בררנית של עדויות והפצת תיאוריית קונספירציה שכוללת 'הטיית מחקר ממוסדת'. האחראים להונאה לכאורה כוללים כעת את מנהלי UCL, את בית החולים Royal Free [שם בוצע המחקר של ווייקפילד פיזית] ו-13 כותבים שותפים למאמר שפורסם ב-Lancet."

מלקולם גרנט, נשיא UCL, ציין בפני לואיס שמכיוון שהאשמותיו "כה חריפות," הוא מבקש ממנו לידע בהן את גודלי ואת דיר "בהזדמנות הקרובה ביותר."

בנוסף לואיס מדווח שגודלי הודתה בעבר בכך שקבוצת BMJ מקבלת מימון משתי יצרניות של החיסון המשולש, החברות מרק וגלקסו-סמית'-קליין, והעידה בחקירה פרלמנטרית שמאמרי ביקורת בכתבי עת מדעיים הם "הזרוע השיווקית של תעשיית התרופות." לואיס הוסיף: "נראה שמדענים שמטילים ספק במדיניויות ממשלתיות מסוימות ובהתנהלות של התעשייה עלולים להיהרס בעבור תשלום. אם זהו המצב, סוג זה של מדע טבלואידי מהווה איום של ממש על בריאות הציבור."

הון וחיסונים

אם עדיין לא השתכנעתם שקיים קשר הון-חיסון, ושההמלצות למתן חיסונים מונעות משיקולי תועלת כספית ולאו דווקא בריאותית, אולי הסיפור הזה ישכנע אתכם. במרכזו ניצב ג'יימס מרדוק, איל העיתונות שהסתבך לאחרונה בפרשת ניוז אוף דה וורלד

ג'יימס מרדוק הוא בנו של איל העיתונות רופרט מרדוק והמנכ"ל של News Corporation, ואחד מאלה שעומדים בלב פרשת ניוז אוף דה וורלד שמסעירה את בריטניה, אבל לא על זה אני רוצה לדבר.
ב-2009 ג'יימס מרדוק מונה על ידי חברת התרופות גלקסו סמית' קליין (GSK), יצרנית החיסון המשולש MMR, כחבר במועצת המנהלים שלה. תפקידו הוגדר "לסקור סוגיות חיצוניות שעשויה להיות להן השפעה משמעותית על עסקי החברה והמוניטין שלה." במילים אחרות, מרדוק צריך לדאוג ש-GSK ומוצריה ייראו טוב בתקשורת. על פי רויטרס, לאחר שהתפוצצה פרשת ניו אוף דה וורלד, ולמרות החקירה הפלילית, ב-GSK החליטו להשאיר את מרדוק במועצת המנהלים שלה בזכות "תרומתו הרבה". הוא אף קיבל מהחברה תשלום מניה בשווי של 158,000 דולר בשנה שעברה.

ג'יימס מרדוק (צילום: Esther Dyson, ויקישיתוף)

איך זה קשור לעניינינו? מרגע שמרדוק מונה למועצת המנהלים של GSK, קבוצת התקשורת News International שתחת שליטתו פרסמה לפחות חמישה מאמרים שתוקפים את ד"ר אנדרו ווייקפילד, החוקר שעבודתו הצביעה על קשר אפשרי בין החיסון המשולש לבין אוטיזם. ווייקפילד הושמץ כלא מקצועי והואשם בזיוף תוצאות המחקר שלו שהתפרסם ב-1998 (עסקתי רבות בפרשת ווייקפילד ובעיתונאי בריאן דיר שרדף אותו וביסס את מאמר הביקורת שלו על "ראיות" חסרות שחר. אפשר לקרוא עוד כאן).

העיתון סאנדיי טיימס, חברת בת של News International, יצא במסע תעמולה נגד ווייקפילד החל מ-2003. עורך העיתון פול נוקי פנה לבריאן דיר ואמר לו שהוא צריך "משהו גדול" על החיסון המשולש. לרוע מזלו של ווייקפילד ולרוע מזלם של כל אלה שהשתכנעו שהחיסון בטוח ובסופו של דבר נפגעו ממנו, מערכת הקשרים הסבוכה הון-תקשורת-בריאות לא מסתיימת כאן. פול נוקי הוא בנו של פרופסור ג'ורג' נוקי, שהיה חבר במועצה לבטיחות התרופות בבריטניה בזמן שהחיסון המשולש MMR הוצג לראשונה בשנות ה-80'.

עוד לפני פנייתו של נוקי לדיר, דיר עצמו כבר רדף את ווייקפילד ואת עמיתיו והגיע להסדר עם עורכי הדין של המועצה הרפואית הכללית של בריטניה שלא יוזכר בקשר לפרשה, כך שיוכל להמשיך ולדווח כעיתונאי עצמאי.

התוצאה המשמעותית ביותר מבחינתו של ווייקפילד הייתה המאמר שפרסם בריאן דיר בכתב העת הרפואי BMJ. על פי דיר, מחקרו של ווייקפילד, שהצביע על קשר אפשרי בין מחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש ואוטיזם והסעיר בזמנו את כל מי שיש לו קשר לתחום, הוא מופרך. וייקפילד שילם מחיר אישי ומקצועי כבד על ההאשמות שהוטחו בו ובעצם לא יכול להמשיך בעבודתו כרופא וחוקר בבריטניה.

אילו הציבור היה מודע למניעים הכלכליים הטהורים שעומדים מאחורי מאמרו הלא-מדעי של דיר ומאחורי מאמרים אחרים שפורסמו בעיתונים שתחת שליטתו של ג'יימס מרדוק, התוצאות היו אולי שונות, אולי הייתה מתחזרת ההבנה שהחיסון המשולש אינו כה מומלץ.

בכל מקרה, אנחנו כבר יודעים שלחברות התרופות יש שליטה עצומה, אם כי סמויה, על פרסומים בכתבי עת מדעיים. לפרסומים האלה השפעה משמעותית על ההחלטות שרופאים מבצעים ושחולים מקבלים. הקשר בין הון לבריאות מסוכן לא פחות מהקשר בין הון לשלטון.

עוד על מרדוק, GSK ו-ווייקפילד

הקשר הסבוך בין אוטיזם לחיסונים

בעקבות המחלוקת שעורר מחקרו של אנדרו ווייקפילד על הקשר בין חיסונים לאוטיזם, מסביר פרופסור לפרמקולוגיה, שהסכנה העיקרית קשורה לכספית או אלומיניום שנמצאים בחלק מהחיסונים ולדלקות שעלולות להתעורר לאחר מתן החיסון, זאת בנוסף לגורמים תורשתיים

בסוף שנות ה-80, ד"ר אנדרו ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מאמר מהפכני שקשר את החיסון המשולש MMR לאוטיזם ולמחלת מעי דלקתית. לפני כמה חודשים כתב העת הרפואי BMJ פרסם תחקיר עיתונאי שכינה את מחקרו של ווייקפילד "הונאה מכוונת". שני הפרסומים הסעירו כמובן את כל מי שנושא האוטיזם נוגע לו באופן כלשהו.
נוצרו שני מחנות, של תומכי וייקפילד ושל מתנגדיו, שמשחררים פרסומים שתומכים בצד שלהם. אני (שמשתייך לתומכים בווייקפילד והקדשתי לנושא לא מעט רשומות, כמו זו) רוצה להציג הפעם צד שלישי.

הרבה חיסונים בגיל חודשיים (צילום: Sabrina Tang, flickr)

ריצ'רד דת', הוא פרופסור לפרמקולוגיה בקולג' בווה (Bouvé) למדעי הבריאות ובבית הספר לרוקחות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. על פי מחקר שלו, חיסונים המכילים חומר משמר שמבוסס על אלומיניום או כספית, תימורסל, יכולים לתרום להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שמסיבות תורשתיות אינם מסוגלים להפריש מגופם מתכות הרעילות למערכת העצבים. עד כאן דת' מיישר קו עם ווייקפילד. אולם, חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או תימרוסל. דת' תומך במתן חיסונים שאינם מכילים אלומיניום או כספית.

לדבריו חיסונים אינם גורם עיקרי לאוטיזם, אבל הם כן גורם משמעותי בין הגורמים הסביבתיים שתורמים לאוטיזם.

בראיון שנתן לאתר האינטרנט של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, דת' מציג את הצד שלו במחלוקת. הוא אומר שהעיתונאי בריאן דיר, שפרסם את התחקיר ששולל את עבודתו של ווייקפילד, מנסה כבר שנים לשלול מווייקפילד את הקרדיט שלו ושהכתבה היא בעצם הבעת דעה אישית שאינה מתמקדת בממצאים מדעיים או בשאלה האם ילדים אוטיסטים סובלים מדלקת במערכת העיכול, שלדעתו של דת' היא העניין המרכזי במחקרו של ווייקפילד. "אותו מחקר [של ווייקפילד] מעולם לא התיימר להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין חיסון MMR. אף אחד שחוקר 12 נבדקים [מספר הילדים האוטיסטים שאותם בדק ווייקפילד] לא יכול להוכיח קשר. ווייקפילד מצא שהנבדקים היו חולים במחלת מעי דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שהם חשבו שהדבר נגרם לאחר שילדם קיבל את חיסון ה-MMR," אומר דת'.

פרופסור דת' מוסיף: "המחקר הנוכחי שלנו זיהה חומצת אמינו שאולי מעורבת בדלקת במערכת העיכול וייתכן גם שתורמת לדלקת העצבית שאחרים מצאו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. חיבור בין המעי לבין המוח באוטיזם הוא הגיוני בעיניי."

הוא מסביר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם: "חיסונים מעוררים את התגובה החיסונית לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק. הם יכולים גם להכיל חומרים פעילים, שנקראים adjuvants, כמו אלומיניום, שמגבירים את תגובת הנוגדנים ויכולים לעורר דלקות בגוף, כפי שיכולים לגרום חומרים משמרים ככספית בצורה של תימרוסל.

"אלומיניום וכספית יכולים להיכנס למוח, להישאר שנים, ולעורר שם דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות יכולה להפריע למנגנונים הרגילים שבהם נשלט הביטוי של הגנים שמובילים לפגיעות בהתפתחות העצבית, כמו אוטיזם.

בעוד חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או כספית, חשיפה בו זמנית לשלושת הנגיפים מעודדת דלקת, שתורמת להשפעה המצטברת של חיסונים על ילדים.

שכיח שילדים מקבלים כמה חיסונים בביקור אחד אצל הרופא. כתוצאה מכך, הם מקבלים מינון עצום של אלומיניום, הרבה מעבר לגבולות שקבע מנהל המזון והתרופות האמריקאי. הדבר מגביר את הסיכוי לדלקת חריפה ולבעיה מטבולית המוכרת כעקת חמצון (oxidative stress) שעלולה לשבש את ההתפתחות ו/או להביא לנסיגה אוטיסטית. מחקרים על ילדים אוטיסטים מראים שהם סובלים מדלקת ומעקה חמצונית."

מדבריו של פרופסור דת' אפשר להבין שמתן חיסון אינו כמובן "הבטחה" לאוטיזם, אבל שילוב של מתכות רעילות, פגיעות גנטית ומצבים מעוררי דלקת מסוכן במיוחד עבור ילדים ובהחלט עלול להביא לפגיעה התפתחותית חמורה.

לא נעים, אבל חשוב

המאמר שמשמיץ את ד"ר אנדרו ווייקפילד, האיש שהצביע על קשר אפשרי בין חיסונים לבין אוטיזם, חולל סערה תקשורתית לא קטנה. הנה עוד פרק בסאגה, שבו הורי ילדים אוטיסטים קוראים לא להתעלם ממצאים מדעיים - גם אם הם מעוררים פחד

אני ממשיך להביא תגובות לכתבתו של בריאן דיר, הכוללת האשמות חמורות כלפי ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמחקרו מ-1998 שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet הצביע על קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. ווייקפילד טען ש-12 הילדים האוטיסטים שהשתתפו במחקר סבלו מסוג מיוחד של מחלת מעיים, ושהוריהם מצאו קשר בין הופעת התסמינים לבין קבלת החיסון המשולש (MMR). ווייקפילד לא טען שהחיסון עצמו גרם לאוטיזם אלא הצביע על הקשר בין החיסון לבין הופעת מחלת המעיים ובין הופעת מחלת המעיים לבין בעיות התפתחותיות אצל הילדים. בריאן דיר האשים את ווייקפילד בהונאה ועורר סערה תקשורתית.

הסרט הצבעוני, סמל יום המודעות לאוטיזם (צילום: mattbeckwith, flickr)

הורים לילדים אוטיסטים וגופים שעובדים עם אוטיסטים פרסמו הודעת תמיכה בווייקפילד בעקבות הכתבה:
ההאשמות המשמיצות [מטעם בריאן דיר] מבוססות על תשתית שבירה ביותר. טענתו של דיר שהייתה הונאה מושתתת על הבדלים בין התיעוד במחקר שהתפרסם ב-Lancet לבין התיעוד הרפואי הפרטי של הילדים, שאותו השיג דיר בנסיבות מפוקפקות. מכיוון שלצוות בבית החולים Royal Free [בית החולים בלונדון שבו בוצע המחקר של ווייקפילד] מעולם לא הייתה גישה אל המסמכים הרפואיים הפרטיים של הילדים, לא ייתכן שידעו מה נכתב במסמכים אלה, ולכן לא ייתכן שלצרכי הונאה ידווחו על משהו שונה.
כחלק מהליך רפואי סטנדרטי המומחה שבודק חולה חדש יוצר תיעוד חדש. בנוגע להורים המעורבים במחקר המקורי, איש מהם לא התלונן, בשום שלב, על ד"ר ווייקפילד. במקרה של ההורה היחידי שאנו יכולים לאשר שבריאן דיר שוחח עמו, דיר השתמש בטענות שקריות ובשם הבדוי "בריאן לורנס" כדי להשיג ראיון. ההורה לא מסר לו שום מסמכים רפואיים.
ארגוני האוטיזם החתומים מטה (הרשימה המלאה כאן), המייצגים אלפי הורים, מוטרדים עד מאוד מרצח האופי של ד"ר אנדרו וייקפילד שבוצע לאחרונה. זהו ניסיון לבטל את הישגיו של רופא שהיה אמיץ באופן בלתי רגיל בטיפול בילדים שסובלים הן ממחלת מעי והן מאוטיזם ובחקר מצבם. הוא שילם מחיר אישי כבד על סירובו להתרחק מילדים סובלים וזכה לכבוד הרב ביותר ממשפחותיהם של הילדים האלה. אנו מאמינים שזהו ניסיון שיזמה התעשייה על מנת להסיט את תשומת לב הציבור מהחששות הלגיטימיים בנוגע לתגובה לחיסונים ולהתפתחות אוטיזם. מדע, וגם ממצאים שנויים במחלוקת, אינם יכולים להידחק הצידה בשל פחד או תאוות בצע.
האמת בסיפור הזה היא שממצאיו של ד"ר וייקפילד הנודגים למחלת מעיים ולקשר שלה לאוטיזם הופיעו שוב במחקרים חוזרים ועבודתו לצדם של רופאים אחרים תרמה להתקדמות הטיפול בילדים אלה, עד לנקודה שבה כתב העת Pediatrics פרסם מאמר על הטיפול בתסמינים של הקיבה והמעיים אצל ילדים עם אוטיזם. הסוגיה האם החיסון המשולש הוא גורם משפיע בתת הקבוצה של הילדים האוטיסטים נשארת שאלה פתוחה. מחקרי התחלואה שטוענים שהוכיחו שאין קשר בין החיסון המשולש לבין אוטיזם חסרים את העוצמה הסטטיסטית שיכולה לבטל את הקשר הזה אצל ילדים רגישים. מחקר רב עדיין צריך להתבצע. הניסיונות "להרוג את השליח" יגרמו רק לעוד פיחות באמון הציבור.
הורים לילדים עם אוטיזם מעודדים את אמצעי התקשורת לחפור עמוק יותר ולספק חקירות מקיפות יותר ודיווח מאוזן.

בנוסף, באתר Age of Autism התפרסם קטע וידיאו שבו אם לאחד הילדים שהשתתפו במחקר מקריאה מכתב תמיכה בווייקפילד שעליו חתומים מרבית ההורים.

יש חיסון נגד חיסונים?

הטענה שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ושהאשם הוא כנראה בכספית, נשמעת לא פעם. מחקר חדש מסביר שגם חיסונים ללא כספית מסכנים את התפתחותם של ילדים

במסגרת סדרת הרשומות החדשה שעוסקת באוטיזם, אני חוזר לנושא שמעסיק אותי מאוד: פרשת ד"ר אנדרו ווייקפילד והמחקר הנודע שלו, שמצא קשר אפשרי בין אוטיזם ומחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש (MMR). לאחרונה פורסם מאמר ביקורת בכתב העת הרפואי BMJ שטען שעבודתו של וויקפילד היא לא יותר מאשר הונאה.

ד"ר ריצ'רד דת', פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, מתייחס לפרשייה במאמר באתר Vaccination News. מחקרו של דת' מציע שחיסונים המכילים חומר משמר על בסיס אלומיניום או כספית (תימרוסל) תורמים להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שחסרה להם היכולת הגנטית לסלק מרקמותיהם וממערכת העצבית מתכות הרעילות . עד כאן הדברים אינם סותרים לכאורה את עבודתו של ווייקפילד, אלא שבחיסון המשולש אין אלומיניום או תימרוסל (כלומר כספית).

אלומיניום. מילא במטבח, אבל במוח של הילד? (צילום: djaquay, flickr)

בקשר לעבודתו של וויקפילד ולמאמר ב-BMJ שתוקף את באופן חריף ובוטה את המחקר ואת מחברו, אומר דת' שהעיתונאי בריאן דיר, מחבר מאמר הביקורת, רודף אחרי ווייקפילד כבר שנים. יש להתייחס למאמר של דיר כאל טור דעה ולא כאל מאמר מדעי. "המאמר [של ווייקפילד] לא התיימר מעולם להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין החיסון המשולש," מציין דת'. "... ווייקפילד גילה שהנבדקים [12 ילדים אוטיסטים] לקו במחלת מעיים דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שחשבו שהדבר קרה לאחר שילדיהם קיבלו את החיסון המשולש."

ומה גילה דת' במחקר שלו? הוא מספר שזיהה טרנספורטר של חומצת אמינו שייתכן כי מעורב בדלקת במערכת העיכול וייתכן שגם תורם לדלקתיות שאחרים גילו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. "קשר בין המעי לבין המוח באוטיזם הגיוני מבחינתי," אומר דת'.

מהו הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם? "חיסונים מעוררים תגובה של מערכת החיסון לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק," מסביר דת'. "החיסונים גם יכולים להכיל חומרים, המכונים 'תוספים' (adjuvants), כמו אלומיניום, שמגביר את פעולת האנטיבודי ויכול לעורר דלקת בגוף, כמו גם חומרים משמרים, כגון כספית בצורה של תימורסל.

"אלומיניום וכספית יכולים לחדור למוח ולהישאר בו שנים, שם הם מעוררים דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות עלולה להפריע למנגנונים הנורמליים שבאמצעותם נשלטת ההתבטאות של הגנים, מה שמוביל להפרעות בתהליך ההתפתחות העצבית, כפי שקורה באוטיזם."

ציינתי קודם שהחיסון המשולש אינו מכיל כספית או אלומיניום, אך דת' מסביר שחשיפה לשלושת הנגיפים הכלולים בחיסון במקביל יכולה לעורר דלקתיות, שתורמת להשפעם המצטברת של חיסונים על ילדים. כאן העבודה שלו מתיישבת שוב עם עבודתו של ווייקפילד.

דת' מסביר שהעובדה שילדים מקבלים כמה חיסונים בבת אחת גורמת להם להיחשף לכמות גדולה בהרבה מהמותר של אלומיניום. הדבר מגביר את הסיכון לדלקת ולהפרעה מטבולית שנקראת "עקה חמצונית" (oxidative stress).

מדוע מחקרי החיסונים לא "עלו" על הבעיות האלה? דת' מסביר שהסיבה היא מתודית. המחקרים מבוצעים על האוכלוסייה הכללית. אם היו בודקים את השפעותיהם, רטרואקטיבית כמובן, על ילדים אוטיסטים, היו מגלים את התפקיד הבעייתי שממלאות הדלקת והעקה החמצונית בליקויי ההתפתחות של אותם ילדים. זה מה שנמצא מחקרו של דת' עצמו.

דרוש חיסון נגד אטימות

"החיסון המשולש הוא רק אחד מתוך 11 חיסונים בלוח הזמנים של רפואת הילדים שנמצא לגביו שהוא גורם בעיות התפתחויות כגון אוטיזם," כותב ד"ר וייקפילד האיש מאחורי המחקר שמסעיר את עולם רפואת הילדים

זהו פוסט רביעי בסדרה שהחלטתי לכתוב בעקבות פרשת ד"ר אנדרו וייקפילד והמתקפה נגדו (למי שלא היה איתנו: ווייקפילד הוא רופא בריטי שמחקרו, שהצביע על קשר בין מתן החיסון המשולש, הפרעות מטבוליות ואוטיזם, עורר סערה בסוף שנות ה-90' וגרם להורים לחשוב פעמיים לפני שהם מחסנים את ילדיהם. מאז הממסד הרפואי נלחם בווייקפילד. בתחילת ינואר 2011 התפרסם מאמר בכתב העת הרפואי BMJ שמפרט איך לכאורה ווייקפילד ניהל את המחקר באופן לקוי כדי לקבל את התוצאות שרצה ולהפיק מכך רווח אישי.)

המתקפה נמשכת, אבל לא רק קולו של הממסד הרפואי נשמע אלא גם קולותיהם של התומכים בווייקפילד, ואני ביניהם.

ד"ר אנדרו ווייקפילד (צילום מסך מתוך ראיון ב-BBC)

אני מביא הצהרה של ד"ר ווייקפילד, שהתפרסמה ב-BMJ. כך הוא אומר:

לא הונאה. לא תרמית. ללא כוונת רווח
אוסטין, טקסס, ה-13 בינואר, 2011
"הירחון הרפואי הבריטי [BMJ] והכתב בריאן דיר טענו לאחרונה שעבודת המחקר שלי מ-1988 הייתה 'תרמית' וכן 'הונאה מכוונת' ושהמניע שלי היה רווח כספי.
אני רוצה להבהיר לחלוטין דבר אחד למען הפרוטוקול – המחקר שלי והבעיות הרפואיות החמורות שהתגלו באותם ילדים לא היו תרמית או הונאה בשום אופן. כמו כן לא ביקשתי להפיק רווח מממצאינו.
אני עומד מאחורי המתודולוגיה של המאמר שהתפרסם ב-Lancet [כתב העת הרפואי שבו פורסם מחקרו של ווייקפילד] ומאחורי התוצאות שקוראות לעוד מחקרים שיבדקו את הטריגרים הסביבתיים שגורמים למחלות של הקיבה והמעיים ולנסיגה התפתחותית אצל ילדים. למעשה, למרות דיווחים סותרים בתקשורת, תוצאות המחקר שלי חזרו על עצמן בחמש מדינות נוספות (כדי לראות מובאות מהמחקרים, גלשו לכאן http://tinyurl.com/4hrdt5y)
אין זה בלתי צפוי לראות דיווחים עלובים ומידע מטעה שמגיעים מבריאן דיר, הכתב המוביל בכיסוי האחרון של BMJ את הנושא. אבל לראות כיסוי בכלי תקשורת אחרים שמצטטים את העיתונאות הירודה של דיר ב-BMJ כהצדקה הסופית לקביעה שאין קשר בין חיסונים לבין אוטיזם – זהו אבסורד. החיסון המשולש הוא רק אחד מתוך 11 חיסונים בלוח הזמנים של רפואת הילדים שנמצא לגביו שהוא גורם בעיות התפתחויות כגון אוטיזם. זוהי עובדה, לא דעה. כל איש מקצוע רפואי, פקיד ממשלתי או עיתונאי, שמצהיר שהשאלה האם חיסונים גורמים לאוטיזם סגורה, קופץ למסקנות מבלי שיהיו מגובות במחקר.
אני ממשיך לתמוך תמיכה מלאה בעוד מחקרים בלתי תלויים שנועדו לקבוע האם טריגרים סביבתיים, כולל חיסונים, גורמים לאוטיזם ולבעיות התפתחותיות אחרות. שיעור האוטיזם הנוכחי הוא 1 ל-100 בארצות הברית ו-1 ל-64 בבריטניה. לנגד עיניי עמדו תמיד בריאותם ובטיחותם של ילדים וכך גם יהיה בעתיד. מאז שהתפרסם המחקר ב-Lancet, איבדתי את משרתי, את הקריירה שלי ואת המולדת שלי. הטענה שהמניע שלי היה רווח כספי היא שקר בוטה. לא אירתע – הנושא הזה חשוב מדי."

שורה ארוכה של ארגונים מכמה מדינות בעולם, כולם עוסקים באוטיזם, התגייסו לתמוך בווייקפילד ולדרוש מחקרים נוספים שיבדקו את השפעתם של החיסונים על בריאותם של הילדים ואת הקשר בין מחלות קיבה ומעי לבין אוטיזם. למטרה זאת הוקם האתר We Support Dr. Wakefield, שבו אפשר לקרוא עוד חומר בנושא ולהצטרף לתמיכה בווייקפילד.

עוד ניצחון נגד הממסד למתנגדי החיסון המשולש

פרופסור ג'ון ווקר סמית', שהואשם בהתנהלות מקצועית בלתי הולמת במחקר שקשר את החיסון המשולש לאוטיזם, עתר לבית המשפט וזכה

פרק נוסף בסיפור הארוך על המחלוקת סביב החיסון המשולש נכתב. הפעם האיש שעומד במרכז הבמה אינו ד"ר אנדרו ווייקפילד, אלא פרופסור ג'ון ווקר סמית', שותפו למחקר. כתבה שהופיעה באתרBBC  ב-7 במרץ מספרת שווקר סמית', שבעבר נמצא אשם בהתנהגות מקצועית פסולה בהקשר לחיסון המשולש (MMR), זכה בעתירתו לבית המשפט שבה טען, אם נאמר זאת במילים פשוטות, שעושים עליו עליהום.

ווקר סמית' ביצע יחד עם אנדרו ווייקפילד מחקר מפורסם שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet ובו נטען שקיים קשר בין אוטיזם לבין זריקת החיסון המשולבת של חצבת, חזרת ואדמת. המחקר עורר סערה של ממש בסוף שנות ה-90' וגרם לנפילה בשיעור המתחסנים. ברשומות לא מעטות בחודשים האחרונים תיארתי את הפרשה שבה כתב העת הרפואי BMJ פרסם מאמר, או למעשה טור, של הכתב בריאן דיר ששלל מכל וכל את המחקר והאשים את מבצעיו בהונאה. חשוב לציין שהמאמר המשמיץ של דיר קיבל ביקורות קשות בעוד עבודתם של המושמצים זכתה לתמיכה. המאמר הוא רק חלק קטן מהמתקפה הכוללת על מבצעי המחקר ובעיקר על ווייקפילד.

ווקר סמית' ותומכים (צילום מדף הפייסבוק של ווקר סמית')

השופט שטיפל בעתירתו של ווקר סמית' שלל את הטענות של המועצה הרפואית הכללית של בריטניה (GMC), שלפיהן התנהגותו המקצועית של ווקר סמית' הייתה פסולה, וביקר את הדרך שבה המועצה מתנהלת.

ווקר סמית' הגיב: "אני מרוצה ביותר מתוצאות העתירה שלי. נטל עצום הכביד עלי ועל משפחתי מאז שהוגשו ההאשמות לראשונה ב-2004 ובמהלך השימועים שהתקיימו בין 2007 ל-2010. הוקל לי כעת משעניין זה הסתיים."

ווקר סמית' היה ראש מחלקה בבית החולים רויאל פרי בצפון לונדון, שם בוצע המחקר המפורסם. הוא איבד, יחד עם ווייקפילד, את הרישיון שלו לעסוק ברפואה במאי 2010 בשל החשד להתנהגות מקצועית בלתי הולמת. את המחיר הכבד הזה שילמו ווייקפילד ו-ווקר סמית' לאחר שב-GMC קבעו שהמחקר על אוטיזם ומחלת מעי בוצע בדרך לא ראויה (המחקר הראה שיש קשר בין החיסון למחלת המעי ובין מחלת המעי לאוטיזם).

השופט קבע ש-GMC נכשלה בקביעה האם ווקר סמית' ביצע מחקר או פשוט בדק תסמינים כדי לסייע בטיפול בילדים. עוד אמר השופט שהייתה "הסקת מסקנות לא כשירה ושטחית וקבלת החלטות פגומה בכמה מקרים."
ב-GMC אמרו שיתייחסו להערות השופט אבל הוסיפו שקביעתו "לא תפתח מחדש את הדיון על החיסון המשולש ואוטיזם."

אוטיזם - האם מדובר במגפה?

שיעור המאובחנים כשייכים לקשת האוטיסטית גדל פי 25 ב-50 שנים. האם מדובר בגידול אמיתי או בשינויים בהגדרה? חוקר אוסטרלי מנסה למצוא תשובה

האם האוטיזם הפך למגפה? מאמר שהופיע באתר האוסטרלי the conversation מנסה לענות על השאלה. מחבר המאמר, אנדרו ווייטהאוס, מזכיר שבמחצית המאה האחרונה חלה עלייה בשכיחות האוטיזם. הנתונים האלה חוזרים על עצמם בכל המדינות שבהן מתקיים איסוף מידע נאות.
הסקר הראשון (Epidemiology of autistic conditions in young children, Victor Lotter ) בוצע ב-1960 ובו הערכה שעל כל 2,500 בני אדם יש אחד עם אוטיזם (0.04% מכלל האוכלוסייה). ווייטהאוס מציין שמאז שהוא עצמו החל לחקור את הנושא בתחילת שנות ה-2000, השכיחות עלתה למקרה אחד על כל 250 (0.4% מכלל האוכלוסייה, כלומר פי 10 ממה שהיה ב-1960).

לוגו המודעות לאוטיזם

בעשור האחרון מחקרים מראים עלייה מתמדת בשיעור המאובחנים עם אוטיזם, עם נתונים שמדברים על אחד מכל 160 (0.62%) ואפילו על אחד מכל 38 (2.6%). ההערכה המקובלת ביותר מדברת על אחד מ-100 (1%). בכל מקרה מדובר על גידול של פי 25 ב-50 שנה. מה גורם לכך?

חוקרים החלו לבדוק האם יש משהו בסביבה שגורם לגידול הזה בהיארעות. אחד המחקרים המפורסמים הוא זה של ד"ר אנדרו ווייקפילד שקשר את החיסון המשולש (MMR) למחלת מעיים דלקתית ואת המחלה לאוטיזם. ווייטהאוס מזכיר שמחקרו של ווייקפילד היה ועודנו שנוי במחלוקת ומציע סיבות אחרות או נוספות לגידול בשיעור מקרי האוטיזם.

שינוי קונספטואלי

אחת התגליות החשובות בנוגע לאוטיזם היא שמדובר בקשת רחבה של דרגות חומרה של התסמונת. ההבנה שילדים יכולים להציג תסמינים חמורים פחות מההגדרה המסורתית של אוטיזם הביאה להגדרות חדשות כמו תסמונת אספרגר ו"הפרעה התפתחותית כוללת שאין לה הגדרה אחרת" (PDD-NOS), שתיהן שייכות לקשת האוטיסטית. ההגדרות החדשות גרמו לכך שיותר ילדים נחשבים שייכים לקשת האוטיסטית.

עם זאת, מחקרים מראים שמקרים חמורים יותר (אוטיזם של הילדות או אוטיזם "קלאסי") הפכו גם הם שכיחים יותר ב-20 השנים האחרונות, מה שאומר שהרחבת ההגדרה אינה יכולה להסביר את הגידול הכללי בשכיחות מקרי האוטיזם.

תחליף אבחוני

הרחבת גבולות האבחנה משמעותה שיותר אנשים מוגדרים כעת כאוטיסטים, גם כאלה שסובלים מהפרעות בדיבור וממוגבלות אינטלקטואלית. שני המצבים האלה הפכו שכיחים פחות בעוד האוטיזם הפך שכיח יותר.

הבדלים מתודולוגיים

ככל שהתרחב הידע הקשור לאוטיזם, כך התפתחו השיטות הקובעות את שכיחות התסמונת. מחקרים ישנים יותר בחנו אוכלוסיות שנחשבות קטנות על פי הסטנדרטים של מחקרי תחלואה ונעזרו בכלי אבחון לא מדויקים. שיטות הסקר המודרניות בוחנות אוכלוסיות גדולות יותר (מדינות) ונעזרות בשיטות אבחון רגישות יותר.

השפעות חברתיות-תרבותיות

השפעות תרבותיות שונות גרמו לכך שאדם יכול להיות מאובחן כשייך לקשת האוטיסטית בקלות רבה יותר מאשר בעבר, ביניהן:

מודעות רבה יותר לנושא האוטיזם בקרב הורים ואנשי מקצוע מתחום הבריאות

זמינותם של מומחים לאבחון אוטיזם

פיחות בסטיגמות שקשורות לאבחון (למשל שאוטיזם קשור ליחס קר מצד ההורים)

סיוע ממשלתי לילדים שמאובחנים עם אוטיזם

ווייטהאוס אומר שיש מי שאומרים שאין הבדל במספר האוטיסטים ה"אמיתיים" בין העבר לבין המצב היום, ומה שהשתנה הן ההגדרות. אבל, אומר ווייטהאוס, בהחלט ייתכן ששכיחות האוטיזם עולה ועדיין לא נמצאה לכך הסיבה. הסבר אפשרי אחד הוא הגידול בהישרדותם של תינוקות פגים. ממצאים מהעת האחרונה מראים שלפגים סיכון גבוה יותר לאוטיזם. עדיין אי אפשר לקבוע נחרצות שקיים קשר כזה.

כן ניתן לומר שאין גורם סביבתי יחידי שתורם לעלייה באבחון האוטיזם. יש עוד הרבה מה לחקור, הוא מסכם.

חיסונים – מסע ההפחדות המבלבל נמשך

ההצמדה של חצבת ושעלת, שתי מחלות שונות לחלוטין, נועדה לבלבל את הציבור ולצבוע באור שלילי את ההורים שלא עוקבים אחרי תוכנית החיסונים

משרד הבריאות שוב מפעיל טרור על הציבור ויוצא במסע הפחדה נגד שוחרי הבריאות. בשבוע שעבר התפרסמה כתבה ב-Ynet שמתארת את חוסר האחריות של הורים שאינם מחסנים את ילדיהם ועד כמה הם מסכנים ילדים אחרים - לכאורה. כך זעקו הכותרות: "בקיבוץ הרדוף יש התפרצות נוספת של חצבת ושעלת, מפני שהורים רבים בוחרים שלא לחסן את ילדיהם. הבעיה: הילדים מדביקים חברים מיישובים סמוכים." הכתבים מתארים הורים שכן מחסנים הזועקים לעזרה וחוששים לגורל ילדיהם.

מזמן ציינתי שחיסון השעלת מפוקפק, שעל אף החיסון יש התפרצויות במקומות רבים בעולם ושהילדים המחוסנים חשופים יותר וחולים יותר בשעלת מאשר אחרים שלא חוסנו. לידיעות מהעולם מצטרף הניסיון הקליני שלי - לעתים אני מטפל, בפגישה אחת או שתיים, בשעלת אצל אנשים בכל הגילים שחוסנו. למשל, לאחרונה התייעצה איתי אם לגבי חיסון אחר לאחד מילדיה, והזכירה לי שנכנסה אלי בעבר עם שני ילדים חולים בשעלת ויצאה עם שני ילדים בריאים.

ההסמכה הקבועה של מחלת החצבת למחלת השעלת נועדה לבלבל את הציבור ולזרוע פאניקה (צילום: DJ Crazy Gabe, flickr)

אבל מעבר לנושא השעלת, המאמר ב-Ynet מדאיג ומרגיז. כמעט בכל משפט הכותבים או העורך מצא לנכון לקשור בין חצבת ושעלת. אלה שתי מחלו מאוד שונות וכל ניסיון לקשור ביניהן הוא מגמתי ולא לעניין.

מחלת השעלת היא כן מחלה מסוכנת הדורשת התייחסות רפואית. חשוב לטפל בחולים במהירות וברצינות, אבל לא בהיסטריה.
חצבת היא מחלת ילדות שגם כן דורשת התייחסות רצינית, אבל הורית: להישאר בבית כדי להשגיח על הילד, לתת שתייה מרובה, להניח לחום לעשות את העבודה שלו, אבל לא לתת לו לעבור את ה-40 מעלות. אם החום מתקרב ל-40 מעלות, יש להניח קודם מגבת רטובה על המצח, להיעזר בקרח או באמבטיה קרה. לעתים רחוקות חייבים לתת תכשיר מבית מרקחת. נכון שטיפול כזה קשה יותר מחיסון וקשה יותר מאקמול, אבל פחות קשה מאוטיזם, וזה המחיר של הורות. ושוב אזכיר בהקשר זה דברים שכתבתי מזמן, על כך שבימים שהייתי צעיר, כאשר ילד כלשהו חלה בחצבת, כל האמהות דחפו את הילדים שלהן לבית שלו כדי שידבקו בחצבת ויסיימו עם זה.

כמעט בכל פעם שכותבים על חצבת מזכירים גם שעלת. זאת הטיה מכוונת וזדונית, המיועדת לזרוע פאניקה, לצבוע את ההורים שלא עוקבים אחר תוכנית החיסונים של משרד הבריאות, ציבור אחראי, אינטליגנטי, ואכיפתי, כתימהונים חסרי אחריות ובורים. אם זה לא מספיק, אז רופאים, שקוראים רק מחקרים "מדעיים" שמומנו על ידי חברות הסמים (תרופות), יוזמים חוק נגד הורים אשר מבינים מה שהם עושים ואינם מתנהגים כעדר.

לדעתי, אם גננת בגן פרטי חוששת לעבוד בגן שיש בו ילדים לא מחוסנים (לא מסוכנים) - זכותה. אבל חוק? הדמוקרטיה נגמרת בחדר לידה? ידע רפואי ומדעי נבנה ונקנה בוויכוחים, ויכוחים מרים לעתים. השיטות של בריאן דיר (הכתב שיצא נגד אנדרו ווייקפילד, החוקר שהוכיח שהחיסון המשולש עלול להיות מסוכן) וחבר המממנים שלו מתעשיית התרופות אינן מדעיות ואינן מוסריות.

כן, אנחנו מוכנים להתווכח. כן, אנחנו רוצים לדון בכל נושא, אבל נדון ונתווכח בצורה עניינית!

אחד מ-88

בסוף מרץ התפרסמו בארצות הברית נתונים חדשים על שיעור האוטיזם. כעת 1 מכל 88 ילדים מאובחן כלוקה בתסמונת. הממסד עדיין מעדיף לתלות את ממדי המגפה באבחון המשופר ולא בסיבות האמיתיות

בסוף מרץ השנה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) פרסם ממצאים חדשים: 1 מכל 88 ילדים הוא אוטיסט, כאשר מדובר בילדים שנולדו בשנת 2000. ל"מומחים" יש כל מיני הסברים: משהו קרה בהיריון-  האמא הייתה זקנה מדי, נטלה תרופות, הגנטיקה של ההורים אינה טובה... אולי משהו קרה אחרי ההיריון – הילד קיבל תרופות, אכל מזון עם כימיקלים וחומר משמר, בפיג'מה שלו היו חומרים מונעי בעירה...

האמת היא, שיכול להיות שחלק מהמפגעים האלה תורמים תרומה קטנה לעלייה בשיעורי האוטיזם. תיתכן גם פגיעות גנטית שמגדילה את הסיכוי שהילד יסבול מאוטיזם, אבל אין דבר כזה "מגפה גנטית", ולכן גנים אינם יכולים להסביר את העלייה הגדולה בשכיחות אוטיזם בשנים האחרונות.

אותם מומחים מתעלמים מעשרות זריקות חיסון שהילד מקבל החל מגיל 24 שעות (צהבת מסוג B) ועד גיל חמש שנים. מומחים רבים כן מאמינים שמשהו בסביבה יכול לעורר אוטיזם אצל ילד שיש לו פגיעות גנטית. גורמים מעוררים אפשריים הם תרופות, מזונות מסוימים וחומרי ניקוי. כל אלה גדושים בחומרי שימור ובכימיקלים.

(צילום: Norma Desmond, flickr)

מחקר מ-2008 על כספית תעשייתית מצא ששכיחות האוטיזם פוחתת ב-1% עד 2% על כל 16 ק"מ של מרחק ממקור זיהום. על פי החוקרים: "חשיפה במינון נמוך לכמה רעלנים סביבתיים, כולל כספית, שמתרחשת בחלונות קריטיים במהלך ההתפתחות העצבית אצל ילדים פגיעים, עלולה להגדיל את הסיכון להפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם." הגיוני, נכון? אז מה לגבי כספית שמוזרקת ישירות לווריד של התינוק יחד עם החיסון?

באתר הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה יש הזהרות ברורות ומפורשות לנזקים שיכולים להתרחש אם האם ההרה או התינוק נחשפים לכספית. הפגיעה היא עצבית, שכלית, התפתחותית ומוטורית. לא מוזכרים שם חיסונים, אבל אנחנו זוכרים שהכספית כחומר משמר עדיין קיימת בחלק מהחיסונים.

 יש אפוא הסכמה גורפת שהתפתחות אוטיזם תלויה בשילוב של גורמים. המזהמים הסביבתיים שמקובלים על החוקרים כפוגעים במערכת העצבים חודרים לגוף על ידי עיכול, נשימה וספיגה דרך העור. אז למה מתעקשים להתעלם מרעלנים שמוזרקים ישירות לתוך הגוף? ה-CDC לדוגמה עומד להתחיל במחקר שיבדוק אילו מחלות שסבלו מהן נשים הרות טופלו בתרופות שמסכנות את התינוק ואילו תרופות שניתנות לילדים מסכנות אותם. חיסונים לא עומדים להיכנס למחקר הזה.

האוטיזם מקבל ממדים של מגפה, אך במקום לטפל בשורש הבעיה ממשיכים להצביע על כך שהאבחון השתפר. האבחון באמת השתפר, כבר לא מדברים למשל רק על אוטיזם, אלא על הקשת האוטיסטית שנכללות בה צורות שונות של התסמונת בדרגות חומרה משתנות. אבל הגיע הזמן להפסיק "להאשים" את האבחון. זה כמו להגיד שעכשיו יותר אנשים מתים מסרטן כי בעבר לא ידענו ממה הם מתים.

 באמריקה אגב, התגובות לנתונים החדשים היו מגוחכות לעתים. ד"ר קתרין לאבלנד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס אמרה למשל, שאלה הן חדשות טובות כי כך ניתן יהיה לטפל בילדים בשלב מוקדם של החיים. תגובה קצת יותר מטרידה היא של האיגוד הפסיכיאטרי של אמריקה שעומד בשנה הבאה להצר את הגדרת האוטיזם ב-DSM (מדריך האבחון הפסיכיאטרי שמשמש רופאים בכל העולם), כך שהמצב לא ישתנה אבל הנתונים הסטטיסטיים כן - פחות ילדים יתאימו להגדרה באופן מלאכותי. מזכיר קצת את ההתייחסות לדוח העוני בישראל – פשוט מנמיכים עוד קצת את הקו האדום.

 אז ממה נובע הפחד הגדול להזכיר חיסונים ואוטיזם בנשימה אחת? כסף. זה תמיד כסף. תעשיית התרופות מגלגלת מיליארדי דולרים, כאשר חלק גדול מהם מופנה לפרסום בכלי התקשורת וכנראה שחלק עצום גם לתביעות משפטיות. מי יכול להתעסק איתם? גם אם למישהו יש מה להגיד והוכחות להציג, המחיר הכבד ששילם ד"ר אנדרו ווייקפילד ירתיע כל מי ששוקל לומר את האמת.

אבל, למרות ההשתקה, יותר ויותר הורים מבינים שיש כאן בעיה. סקר מ-2010 מראה ש-25% מההורים בארצות הברית מאמינים שחיסונים גורמים לאוטיזם. סקר מ-2011 מראה שרק 52% מההורים חושבים שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם.

סכנה, תרופת מרשם

חברות התרופות פונות יותר ויותר למדינות עניות בעולם לבצע בהן את הניסויים הקליניים. כללי האתיקה אינם נשמרים, הפיקוח רופף, התוצאות מבהילות

הרפואה הממוסדת אינה עומדת בסטנדרטים של עצמה. חשוב לי להדגיש את העובדה הזאת לאור המתקפה על ד"ר ווייקפילד שפרסם מחקר הקושר בין מתן חיסונים לאוטיזם. זהו הפוסט הרביעי בסדרה שמראה שבכל מה שקשור לתרופות ולממסד הרפואי' אין על מי לסמוך ומדובר בתופעה גלובלית.

בתחילת השנה התפרסם בוואניטי פייר מאמר של דונאלד ל. בארלט וג'יימס ב. סטיל תחת הכותרת "רפואה קטלנית." הוא נפתח כך: "תרופות מרשם הורגות כ-200,000 אמריקאים בכל שנה. האם המספר הזה יעלה, עכשיו כשרוב הניסויים הקליניים מבוצעים מעבר לים – על רוסים חולים, פולנים חסרי בית, וכמה תושבי שכונות עוני מסין – במקומות שבהם הרגולציה למעשה אינה קיימת, שמנהל המזון והתרופות (FDA) אינו מגיע אליהם, וש'טעויות' יכולות להסתיים בקברים של חסרי כל?"
בארלט וסטיל יצאו לחקור את הגלובליזציה של תעשיית התרופות ואת כישלונה של ממשלת ארצות הברית לתפוס שליטה על מה שעורך הוואניטי פייר הגדיר "מכונת רווחים ממיתה." הם מתארים תהליך של ניצול אוכלוסיות חלשות שמסוכן גם לאותם תושבי ערים נידחות במזרח אירופה, אסיה ואפריקה, שמוכנים להשתתף בניסויים תמורת תשלום - ומסוכן גם ללקוחות העתידיים של התרופות במערב.

חסר בית בקראקוב. קהל יעד לניסויים קליניים (צילום: Let ideas Complete, Flickr)

ב-1990 תעשייני תרופות אמריקאים ביצעו 271 ניסויים קליניים בארצות זרות. ב-2008 המספר עלה ל-6,485, גידול של 2,000%. יותר ויותר חברות מבצעות את הניסויים שלהן רחוק מהבית. מעבר לשאלות הקשות הקשורות לשמירה על כללי האתיקה והבטיחות באותן עיירות שכוחות אל בסין, רומניה וטוניס, עולות גם שאלות שנוגעות לחולים המערביים שלהם נועדו התרופות: האם הממצאים רלוונטיים? האם תושבי אותם אזורים מוכי עוני סופגים את התרופות באופן שונה מהמערביים? האם מחלות הנפוצות באותם מקומות, אך לא במערב, כמו מלריה ושחפת, אינן מעוותות את תוצאות הניסויים?
ליצרני התרופות הסידור הזה נוח. קל וזול לגייס אנשים עניים לניסויים, חלק מהמשתתפים מקווים שהם מקבלים טיפול בזמן שהם שייכים לקבוצה שמקבלת פלצבו, בארצות האלה קל יותר למצוא "תמימי תרופות", אנשים שמעולם לא נטלו תרופות וסביר יותר שאצלם ייראו תוצאות טובות יותר. שם הפיקוח רופף או שאינו קיים כלל ואין כמעט סכנה לתביעה משפטית. גם ה-FDA כמעט שאינו מפקח על הניסויים מעבר לים וחברות התרופות יכולות לעשות מה שהן רוצות. הן גם אינן חייבות לדווח על כל הניסויים. חלק מאותם משתתפים אפילו אינם יכולים לקרוא את החוזה שעליו הם חותמים בטביעת אצבע או בסימון X.

סיפורה של התרופה סלברקס (Celebrex) מדגים את הבעייתיות. זוהי תרופה לא סטרואידית נוגדת דלקת שמיוצרת על ידי חברת פייזר (Pfizer), יצרנית התרופות הגדולות בעולם. פייזר השקיעה יותר ממיליארד דולר בקידום השיווק של התרופה כנוגדת כאב במצבי דלקות פרקים, כאבי מחזור ובעיות אחרות. חלק מהניסויים בוצעו בארצות הברית, אבל מרביתם בוצעו באסטוניה, קרואטיה, ליטא, קוסטה ריקה, קולומביה, רוסיה, מקסיקו סין וברזיל. הנתונים על הניסויים בחו"ל להא הגיעו למכון הלאומי לבריאות בארצות הברית.
עם הזמן התברר שחולים שנטלו סלברקס נטו לסבול יותר מהתקפי לב ומשבץ בהשוואה לחולים שהשתמשו במשככי כאב ותיקים וזולים יותר. אחר כך נטען שפייזר השתיקה מחקר שקרא לשים לב לבעיות הללו. מייד לאחר מכן Journal of the Royal Society of Medicine דיווח על שורה של ממצאים שליליים נוספים. בה בעת פייזר קידמה את השימוש בסלברקס עבור חולי אלצהיימר בטענה שהתרופה יכולה לעכב עת התפתחות הדמנציה. זה לא קרה. מכירות הסלברקס הגיעו ל-3.3 מיליארד ב-2004 ואחר כך צנחו במהירות.

בארלט וסטיל מתארים גם מחקרים שביניהם ובין שמירה על כללי ניסוי אין שום קשר. למשל, התרופה האנטיביוטית קטק (Ketek) שפותחה על ידי אוונטיס בשנות ה-90'. ה-FDA הכיר בה כתרופה בטוחה ויעילה, על סמך ניסויים שהתקיימו בהונגריה, מרוקו, טוניס וטורקיה. מאוחר יותר התברר שהרופאה שערכה את הניסוי זייפה את המדגם ואת התוצאות. נסיין אחר היה מכור לקוקאין. מכיוון שהתרופה אושרה, מספר המשתמשים בה גדל ולאט לאט הגיעו דיווחים על תגובות כמו נזק לכבד, שלעתים הוביל למוות. ראשי ה-FDA המשיכו לתמוך בקטק, עד שביקורת מהסוכנות עצמה החלה לדלוף. המבקרים היו מודאגים במיוחד מכך שבניסויים השתתפו 4,000 ילדים, חלקם בני שישה חודשים, שגויסו ב-12 הארצות השונות שבהן נבחנה התרופה. המבקרים טענו שהילדים נחשפו לסיכונים ללא כל עדות לתועלת מהתרופה.
גם הצד השני, מן הסתם, נפגע. בניסוי שהתקיים בפולין השתתפו דיירי מעון למחוסרי בית שקיבלו בקושי 2 דולר תמורת השתתפותם בניסוי בחיסון נגד שפעת. הם קיוו שהם מקבלים טיפול. 20 מהם מצאו את מותם בעקבות הזריקה.

עם אתיקה כזאת, לא רק תושבי המדינות העניות שהמשתתפים במחקרים הופכים לעכברי מעבדה אלא גם הצרכנים שמשלמים כסף עבור התרופות המסוכנות האלה.