החיסונים נגד השעלת נתקעים לאמריקה בגרון

מאמר שהתפרסם ב-New York Times ב-16 באוגוסט 2010 מצביע על מגפת שעלת בארה"ב.
החל משנות השמונים, למרות החיסון נגד מחלת הילדים, יש עלייה מתמדת במספר המקרים המדווחים של שעלת בכל רחבי ארה"ב. בקליפורניה, למשל, נרשמה עלייה של פי שבעה מקרים מדווחים לעומת מספרם אשתקד. אולי בגל שהחיסונים לא עוצרים גורמי מחלה כמו זיהום ומתח נפשי.

ב-2008 נרשמו בכל רחבי ארה"ב 13,000 מקרים של שעלת, אבל פקידים בארגוני בריאות בארה"ב חוששים שהמספר האמיתי עלול להגיע ל-3.3 מיליון! בקליפורניה נערך מחקר סטטיסטי שהשווה בין מחוזות עם שיעור גבוה של מתחסנים נגד שעלתן לבין מחוזות עם שיעור מתחסנים נמוך. המסקנה? אין הבדל ברמת ההידבקות בין המחוזות, או בקיצור: החיסון נגד שעלת אינו מגן מפני הידבקות במחלה!

מה ממליצות רשויות הבריאות בארה"ב? לחסן, לחסן, לחסן. יכול להיות שהפקידים לא קראו את הנתונים הסטטיסטיים? כאמור, אין הבדל בין מחוזות עם שיעור חיסון גבוה לבין מחוזות עם שיעור חיסון נמוך. במקרים כאלה אני נוטה לשאול: מי מרוויח מהחיסון נגד שעלת? אין לי זמן עכשיו לחקור את הנושא, אבל כאשר ממסד ממליץ על טיפול שהוכח כלא יעיל, חייבים לשאול למה.
אלברט איינשטיין אמר: "אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות"

הכור הגרעיני ב-Three Miles Island תקוע לאמריקה בגרון. צילום: Matte Chi

מה באמת עומד מאחורי התפרצות השעלת?
בימים של רונלד רייגן הייתה ירידה ברמת הפיקוח על מוצרי המזון, אי אכיפת תקנים של זיהום אוויר ומים, או במילים אחרות: עלייה בכמות המזהמים במים, במזון ובאוויר. ב-1979 התחולל הפיצוץ הנודע לשמצה ב-Three Miles Island. בפיצוץ הותכה ליבה של כור גרעיני בתחנת כוח בפנסילבניה וכמות גדולה של גזים רדיואקטיביים השתחררה לאוויר. הכור נמצא בקרבת פילדלפיה, אחד המוקדים של התפרצות השעלת. מאז, כמובן, העולם בכלל ואמריקה בפרט ממשיכים להזדהם בקרינה על גורמיה השונים.

יש ריבוי ניכר במקרי השעלת מאז 2008. מתח נפשי מתפשט בשכבות רחבות של אוכלוסיית ארצות הברית מאז התמוטטת הכלכלה. כן, מספרים שהמצב השתפר במידה רבה, אבל זה נכון רק לגבי הבנקאים. עבור אנשים שעובדים לפרנסתם, המצב הורע במידה רבה מאז. מתח נפשי וסביבה מזוהמת הם גורמי מחלה חזקים יותר מכל חיסון. סביבה נקייה ושלוות נפש מחזקים אותנו במאבק נגד כל חיידק -ד כולל זה שמחולל שעלת.