"ההשמצות על ווייקפילד לא מוסריות"

המאמר ששולל את המחקר של ד"ר ווייקפילד הקושר בין חיסון, דלקת מעי ואוטיזם, ממשיך למשוך אש. ביקורת חריפה מופנית אל המשמיץ ואל כתב העת ששכר אותו ומשתף פעולה עם תעשיית התרופות

פרשת ההשמצות על אנדרו ווייקפילד בכתב העת BMJ) British Medical Journal), כתב העת הרפואי הבריטי מסרבת לשכוך. הפעם זהו ד"ר דיוויד לואיס שמבקר בחריפות את מאמרו של בריאן דיר, לפיו מחקרו של וויקפילד על הקשר בין החיסון המשולש לבין דלקת מעי ואוטיזם הוא מופרך ושקרי. דיוויד לואיס הוא מבקר בינלאומי ידוע ומומחה להונאות ממסדיות.

בדוח שפרסם בתחילת ינואר 2012, לואיס מגדיר את מאמרו של בריאן דיר ב-BMJ כ"יותר טבלואידי מאשר מדעי" וכן כ"איום ממשי על בריאות הציבור." לואיס קורא לחקירה רשמית של התנהלות כתב העת BMJ, של העורכת שלו, ד"ר פיונה גודלי, ושל בריאן דיר, הכתב שנשכר על ידי גודלי על מנת לחבר סדרת כתבות שהופיעו בכתב העת בתחילת השנה שעברה. במאמריו של דיר נטען שהמחקר של ווייקפילד, שפורסם -1998 בכתב העת הרפואי Lancet הוא תרמית מדעית.

ד"ר אנדרו ווייקפילד, הושמץ לשווא

BMJ, גודלי ודיר טענו שווייקפילד פברק את אבחון דלקת המעי הגס אצל הרוב מבין 12 הילדים המתוארים במחקרו. הם הגדירו את עבודתו של ווייקפילד "הונאה מכוונת" שמטרתה ליצור פחד מפני החיסון המשולש, כך שווייקפילד יוכל להרוויח מפטנט הקשור למחקרו.

"מסמכים שאוחזרו מתוך תיקיו של ד"ר ווייקפילד במהלך חקירתי ב- National Whistleblowers Center - NWC מגלים שפתולוג שקשור למחקר, ד"ר אנדרו אנתוני, פירש כמה מהביופסיות של הילדים כעדות לדלקת המעי הגס," מסביר ד"ר לואיס. בסך הכול, העדויות הכלולות בתיקו של ווייקפילד מציעות בעיניי שתיאוריית ההונאה של BMJ היא יותר חדשות טבלואידיות מאשר מדעיות."

על פי מסמכים שהוגשו על ידי לואיס וסר ג'ון טוק, סגן נשיא לענייני בריאות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL), שם בוצע מחקרו של ווייקפילד, גודלי הגיבה לגילוייו של לואיס כך: "בחירה בררנית של עדויות והפצת תיאוריית קונספירציה שכוללת 'הטיית מחקר ממוסדת'. האחראים להונאה לכאורה כוללים כעת את מנהלי UCL, את בית החולים Royal Free [שם בוצע המחקר של ווייקפילד פיזית] ו-13 כותבים שותפים למאמר שפורסם ב-Lancet."

מלקולם גרנט, נשיא UCL, ציין בפני לואיס שמכיוון שהאשמותיו "כה חריפות," הוא מבקש ממנו לידע בהן את גודלי ואת דיר "בהזדמנות הקרובה ביותר."

בנוסף לואיס מדווח שגודלי הודתה בעבר בכך שקבוצת BMJ מקבלת מימון משתי יצרניות של החיסון המשולש, החברות מרק וגלקסו-סמית'-קליין, והעידה בחקירה פרלמנטרית שמאמרי ביקורת בכתבי עת מדעיים הם "הזרוע השיווקית של תעשיית התרופות." לואיס הוסיף: "נראה שמדענים שמטילים ספק במדיניויות ממשלתיות מסוימות ובהתנהלות של התעשייה עלולים להיהרס בעבור תשלום. אם זהו המצב, סוג זה של מדע טבלואידי מהווה איום של ממש על בריאות הציבור."

חזרת - כשהחיסון מסוכן יותר מהמחלה

עד שהופיע החיסון נגד חזרת, היא נחשבה למחלה קלה. היום תופעות הלוואי של החיסון חמורות בהרבה מסיבוכי המחלה

החיסון נגד חזרת, שהיום משולב בזריקה המרובעת (ובעבר במשולשת, MMR), מדגים היטב את בהלת החיסונים. חזרת היא מחלה שנחשבה לא מסוכנת במיוחד. המעטים שלקו בסיבוכים בדרך כלל החלימו מהם. מרגע שהחיסון נכנס לשוק, גבר הפחד מפני המחלה ובנוסף רבים מהנפגעים לקו בסיבוכים מסכני חיים. ד"ר ג'יין דונגן, שמדבריה הבאתי ברשומות קודמות, מתארת את התהליך.

קצת מידע על המחלה: מחלת החזרת נגרמת על ידי נגיף, שבני האדם הם ה"מארחים" הטבעיים היחידים שלו. מקרים תת-קליניים, כלומר ללא תסמינים, נפוצים. הגיל שבו ההידבקות נפוצה ביותר הים חמש עד תשע. הידבקות אחת בנגיף, עם תסמינים או בלעדיהם, מחסנת לכל החיים. תקופת הדגירה נמשכת כ-18 ימים.
המחלה מתחילה בכאב ונפיחות באזור בלוטת מצד האוזן (פרוטיד) וחום. בלוטות נוספות בצוואר ותחת הלשון עשויות להיות מעורבות. לאחר ארבעה-חמישה ימים, בלוטות מהצד השני של אזור הפנים יכולות להתנפח, בעוד בצד הראשון הנפיחות פוחתת. ברוב המקרים הבעיה המרכזית היא קושי לאכול ולדבר. לרוב המחלה עוברת תוך 14-10 ימים.
עם טיפול נכון, המחלה אינה מסוכנת. הסיבוכים הם שמסוכנים, אך ניתנים למניעה. כמו בכל מחלה זיהומית אצל ילד או מבוגר, צריך פשוט לנוח, לנשום אוויר צח, לשתות הרבה מים נקיים ומיצים טריים (מיץ אננס מומלץ במיוחד לתחושת חוסר נוחות בפה) ולקבל טיפול אוהב. ד"ר דונגן מוסיפה שאין צורך לתת לחולה תרופות ממשפחת הפרצטמול, נוגדי דלקת לא סטרואידיים (איבופרופן), אנטיביוטיקה, אנטיהיסטמינים או תרופות מסחריות אחרות, שיגרמו להורים לשלוח את הילד בחזרה לבית הספר בגלל שטמפרטורת הגוף שלו הורדה באופן מלאכותי. דווקא זה מה שיכול לגרום לסיבוכים.

חזרת. המחלה מסוכנת פחות מהחיסון נגדה (צילום: Merle Ja Joonas, flickr)

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא התנפחות של האשכים והוא שכיח יותר אצל אלה שנדבקו אחרי גיל הבשלות המינית. הנפיחות קורית לרוב רק בצד אחד, אך היא מופיעה בשני הצדדים התוצאה עלולה להיות ספירת זרע נמוכה ועקרות. עלולה גם להיראות התנפחות בשחלות אצל בנות, אך היא לא תגרום לעקרות. למעשה, מציינת דונגן, קיימת סברה שלחזרת עם נפיחות ניכרת בבלוטת מצד האוזן יש ערך מגן מפני סרטן השחלות אצל בנות בגיל מבוגר יותר.

סיבוך אחר של החזרת הוא דלקת קרום המוח. בשנות ה-60 שכיחותה הייתה פחות מ-2.5% בקרב החולים בני פחות מ-20 שהציגו תסמינים. מכיוון שחולים עם תסמינים הם רק 40%-30% מכלל הנדבקים, הסיבוך פגע רק ב-1% מהנדבקים בחזרת. רוב החולים בדלקת קרום המוח החלימו ולא נדרש שום טיפול מיוחד.

היום לעומת זאת, שיעור דלקת קרום המוח כסיבוך של חזרת עומד על 10%. אולי, אומרת דונגן, הרפואה המודרנית חכמה פחות ממה שאנו נוטים לחשוב, וייתכן שהילדים לפני רבע מאה, ששהו פחות בבית הספר, קיבלו פחות חיסונים, אכלו פחות מזון מעובד, צפו פחות בטלוויזיה, שיחקו פחות בחוץ ושהו יותר זמן עם אמותיהם – היו חסונים יותר.

כמו במקרה של חצבת, גם החיסון נגד חזרת קושר למחלה שמתרחשת בגיל מבוגר יותר, שאז היא חמורה יותר במובן של תופעות לוואי כמו עקרות. לחיסון עצמו יש תופעות לוואי רבות, ביניהן דלקת קרום המוח. ב-1987 התפרסם בקנדה מחקרם של Balraj and Miller שקשר את מחלת דלקת קרום המוח לחיסון המשולש (MMR), מקרים נוספים דווחו בשלוש השנים הבאות. עקב כך בקנדה ובארצות הברית הפסיקו אז את מתן החיסון הזה.

סיבוכים נוסף שצוינו במחקר הקנדי הם סוכרת ודלקת הלבלב שהופיעו לאחר קבלת חיסון נגד חצבת, חצבת-חזרת והחיסון המשולש בשכיחות של 1 לכל 250,000 מתחסנים. עוד צוינה חירשות עצבית, אך החוקרים העירו שהיא "אנקדוטלית". מחלות נוספות שהמחקר ציין שהופיעו בעקבות החיסון המשולש הן מחלת הדם טרומבוציטופניה, תסמונת גיאן-בארה הפודעת במערכת העצבים, ותגובות אלרגיות. מכיוון שהופיעו לאחר החיסון המשולש, לא ניתן לדעת אם הגורם להן הוא רכיב החזרת, החצבת או האדמת.

מול הסכנות שבחיסונים המסחריים, החברות שמייצרות אותם גורמות לנו להאמין שמחלות, שבמשך עשורים החשבנו כבלתי מזיקות, הן מסוכנות הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. דונגן אומרת שזהו דפוס שחוזר על עצמו מאז שהופיע החיסון הראשון נגד האבעבועות השחורות במאה ה-19. הסכנה האמיתית היא בהצטרפותם של עוד ועוד חיסונים שמכילים אלומיניום, פורמאלדהיד, אנטיביוטיקה, מוצרי מהחי – וגם נגיפים.

מתן החיסון חושף את הילד גם לסיבוכי המחלה וגם לסיבוכי החיסון.