עד שהופיע החיסון נגד חזרת, היא נחשבה למחלה קלה. היום תופעות הלוואי של החיסון חמורות בהרבה מסיבוכי המחלה
החיסון נגד חזרת, שהיום משולב בזריקה המרובעת (ובעבר במשולשת, MMR), מדגים היטב את בהלת החיסונים. חזרת היא מחלה שנחשבה לא מסוכנת במיוחד. המעטים שלקו בסיבוכים בדרך כלל החלימו מהם. מרגע שהחיסון נכנס לשוק, גבר הפחד מפני המחלה ובנוסף רבים מהנפגעים לקו בסיבוכים מסכני חיים. ד"ר ג'יין דונגן, שמדבריה הבאתי ברשומות קודמות, מתארת את התהליך.
קצת מידע על המחלה: מחלת החזרת נגרמת על ידי נגיף, שבני האדם הם ה"מארחים" הטבעיים היחידים שלו. מקרים תת-קליניים, כלומר ללא תסמינים, נפוצים. הגיל שבו ההידבקות נפוצה ביותר הים חמש עד תשע. הידבקות אחת בנגיף, עם תסמינים או בלעדיהם, מחסנת לכל החיים. תקופת הדגירה נמשכת כ-18 ימים.
המחלה מתחילה בכאב ונפיחות באזור בלוטת מצד האוזן (פרוטיד) וחום. בלוטות נוספות בצוואר ותחת הלשון עשויות להיות מעורבות. לאחר ארבעה-חמישה ימים, בלוטות מהצד השני של אזור הפנים יכולות להתנפח, בעוד בצד הראשון הנפיחות פוחתת. ברוב המקרים הבעיה המרכזית היא קושי לאכול ולדבר. לרוב המחלה עוברת תוך 14-10 ימים.
עם טיפול נכון, המחלה אינה מסוכנת. הסיבוכים הם שמסוכנים, אך ניתנים למניעה. כמו בכל מחלה זיהומית אצל ילד או מבוגר, צריך פשוט לנוח, לנשום אוויר צח, לשתות הרבה מים נקיים ומיצים טריים (מיץ אננס מומלץ במיוחד לתחושת חוסר נוחות בפה) ולקבל טיפול אוהב. ד"ר דונגן מוסיפה שאין צורך לתת לחולה תרופות ממשפחת הפרצטמול, נוגדי דלקת לא סטרואידיים (איבופרופן), אנטיביוטיקה, אנטיהיסטמינים או תרופות מסחריות אחרות, שיגרמו להורים לשלוח את הילד בחזרה לבית הספר בגלל שטמפרטורת הגוף שלו הורדה באופן מלאכותי. דווקא זה מה שיכול לגרום לסיבוכים.
חזרת. המחלה מסוכנת פחות מהחיסון נגדה (צילום: Merle Ja Joonas, flickr)
הסיבוך הנפוץ ביותר הוא התנפחות של האשכים והוא שכיח יותר אצל אלה שנדבקו אחרי גיל הבשלות המינית. הנפיחות קורית לרוב רק בצד אחד, אך היא מופיעה בשני הצדדים התוצאה עלולה להיות ספירת זרע נמוכה ועקרות. עלולה גם להיראות התנפחות בשחלות אצל בנות, אך היא לא תגרום לעקרות. למעשה, מציינת דונגן, קיימת סברה שלחזרת עם נפיחות ניכרת בבלוטת מצד האוזן יש ערך מגן מפני סרטן השחלות אצל בנות בגיל מבוגר יותר.
סיבוך אחר של החזרת הוא דלקת קרום המוח. בשנות ה-60 שכיחותה הייתה פחות מ-2.5% בקרב החולים בני פחות מ-20 שהציגו תסמינים. מכיוון שחולים עם תסמינים הם רק 40%-30% מכלל הנדבקים, הסיבוך פגע רק ב-1% מהנדבקים בחזרת. רוב החולים בדלקת קרום המוח החלימו ולא נדרש שום טיפול מיוחד.
היום לעומת זאת, שיעור דלקת קרום המוח כסיבוך של חזרת עומד על 10%. אולי, אומרת דונגן, הרפואה המודרנית חכמה פחות ממה שאנו נוטים לחשוב, וייתכן שהילדים לפני רבע מאה, ששהו פחות בבית הספר, קיבלו פחות חיסונים, אכלו פחות מזון מעובד, צפו פחות בטלוויזיה, שיחקו פחות בחוץ ושהו יותר זמן עם אמותיהם – היו חסונים יותר.
כמו במקרה של חצבת, גם החיסון נגד חזרת קושר למחלה שמתרחשת בגיל מבוגר יותר, שאז היא חמורה יותר במובן של תופעות לוואי כמו עקרות. לחיסון עצמו יש תופעות לוואי רבות, ביניהן דלקת קרום המוח. ב-1987 התפרסם בקנדה מחקרם של Balraj and Miller שקשר את מחלת דלקת קרום המוח לחיסון המשולש (MMR), מקרים נוספים דווחו בשלוש השנים הבאות. עקב כך בקנדה ובארצות הברית הפסיקו אז את מתן החיסון הזה.
סיבוכים נוסף שצוינו במחקר הקנדי הם סוכרת ודלקת הלבלב שהופיעו לאחר קבלת חיסון נגד חצבת, חצבת-חזרת והחיסון המשולש בשכיחות של 1 לכל 250,000 מתחסנים. עוד צוינה חירשות עצבית, אך החוקרים העירו שהיא "אנקדוטלית". מחלות נוספות שהמחקר ציין שהופיעו בעקבות החיסון המשולש הן מחלת הדם טרומבוציטופניה, תסמונת גיאן-בארה הפודעת במערכת העצבים, ותגובות אלרגיות. מכיוון שהופיעו לאחר החיסון המשולש, לא ניתן לדעת אם הגורם להן הוא רכיב החזרת, החצבת או האדמת.
מול הסכנות שבחיסונים המסחריים, החברות שמייצרות אותם גורמות לנו להאמין שמחלות, שבמשך עשורים החשבנו כבלתי מזיקות, הן מסוכנות הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. דונגן אומרת שזהו דפוס שחוזר על עצמו מאז שהופיע החיסון הראשון נגד האבעבועות השחורות במאה ה-19. הסכנה האמיתית היא בהצטרפותם של עוד ועוד חיסונים שמכילים אלומיניום, פורמאלדהיד, אנטיביוטיקה, מוצרי מהחי – וגם נגיפים.
מתן החיסון חושף את הילד גם לסיבוכי המחלה וגם לסיבוכי החיסון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה