‏הצגת רשומות עם תוויות ווייקפילד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ווייקפילד. הצג את כל הרשומות

יום שני, 9 באפריל 2012

אחד מ-88

בסוף מרץ התפרסמו בארצות הברית נתונים חדשים על שיעור האוטיזם. כעת 1 מכל 88 ילדים מאובחן כלוקה בתסמונת. הממסד עדיין מעדיף לתלות את ממדי המגפה באבחון המשופר ולא בסיבות האמיתיות


בסוף מרץ השנה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) פרסם ממצאים חדשים: 1 מכל 88 ילדים הוא אוטיסט, כאשר מדובר בילדים שנולדו בשנת 2000. ל"מומחים" יש כל מיני הסברים: משהו קרה בהיריון-  האמא הייתה זקנה מדי, נטלה תרופות, הגנטיקה של ההורים אינה טובה... אולי משהו קרה אחרי ההיריון – הילד קיבל תרופות, אכל מזון עם כימיקלים וחומר משמר, בפיג'מה שלו היו חומרים מונעי בעירה...

האמת היא, שיכול להיות שחלק מהמפגעים האלה תורמים תרומה קטנה לעלייה בשיעורי האוטיזם. תיתכן גם פגיעות גנטית שמגדילה את הסיכוי שהילד יסבול מאוטיזם, אבל אין דבר כזה "מגפה גנטית", ולכן גנים אינם יכולים להסביר את העלייה הגדולה בשכיחות אוטיזם בשנים האחרונות.
אותם מומחים מתעלמים מעשרות זריקות חיסון שהילד מקבל החל מגיל 24 שעות (צהבת מסוג B) ועד גיל חמש שנים. מומחים רבים כן מאמינים שמשהו בסביבה יכול לעורר אוטיזם אצל ילד שיש לו פגיעות גנטית. גורמים מעוררים אפשריים הם תרופות, מזונות מסוימים וחומרי ניקוי. כל אלה גדושים בחומרי שימור ובכימיקלים.

(צילום: Norma Desmond, flickr)

מחקר מ-2008 על כספית תעשייתית מצא ששכיחות האוטיזם פוחתת ב-1% עד 2% על כל 16 ק"מ של מרחק ממקור זיהום. על פי החוקרים: "חשיפה במינון נמוך לכמה רעלנים סביבתיים, כולל כספית, שמתרחשת בחלונות קריטיים במהלך ההתפתחות העצבית אצל ילדים פגיעים, עלולה להגדיל את הסיכון להפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם." הגיוני, נכון? אז מה לגבי כספית שמוזרקת ישירות לווריד של התינוק יחד עם החיסון?
באתר הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה יש הזהרות ברורות ומפורשות לנזקים שיכולים להתרחש אם האם ההרה או התינוק נחשפים לכספית. הפגיעה היא עצבית, שכלית, התפתחותית ומוטורית. לא מוזכרים שם חיסונים, אבל אנחנו זוכרים שהכספית כחומר משמר עדיין קיימת בחלק מהחיסונים.

 יש אפוא הסכמה גורפת שהתפתחות אוטיזם תלויה בשילוב של גורמים. המזהמים הסביבתיים שמקובלים על החוקרים כפוגעים במערכת העצבים חודרים לגוף על ידי עיכול, נשימה וספיגה דרך העור. אז למה מתעקשים להתעלם מרעלנים שמוזרקים ישירות לתוך הגוף? ה-CDC לדוגמה עומד להתחיל במחקר שיבדוק אילו מחלות שסבלו מהן נשים הרות טופלו בתרופות שמסכנות את התינוק ואילו תרופות שניתנות לילדים מסכנות אותם. חיסונים לא עומדים להיכנס למחקר הזה.
האוטיזם מקבל ממדים של מגפה, אך במקום לטפל בשורש הבעיה ממשיכים להצביע על כך שהאבחון השתפר. האבחון באמת השתפר, כבר לא מדברים למשל רק על אוטיזם, אלא על הקשת האוטיסטית שנכללות בה צורות שונות של התסמונת בדרגות חומרה משתנות. אבל הגיע הזמן להפסיק "להאשים" את האבחון. זה כמו להגיד שעכשיו יותר אנשים מתים מסרטן כי בעבר לא ידענו ממה הם מתים.

 באמריקה אגב, התגובות לנתונים החדשים היו מגוחכות לעתים. ד"ר קתרין לאבלנד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס אמרה למשל, שאלה הן חדשות טובות כי כך ניתן יהיה לטפל בילדים בשלב מוקדם של החיים. תגובה קצת יותר מטרידה היא של האיגוד הפסיכיאטרי של אמריקה שעומד בשנה הבאה להצר את הגדרת האוטיזם ב-DSM (מדריך האבחון הפסיכיאטרי שמשמש רופאים בכל העולם), כך שהמצב לא ישתנה אבל הנתונים הסטטיסטיים כן - פחות ילדים יתאימו להגדרה באופן מלאכותי. מזכיר קצת את ההתייחסות לדוח העוני בישראל – פשוט מנמיכים עוד קצת את הקו האדום.

 אז ממה נובע הפחד הגדול להזכיר חיסונים ואוטיזם בנשימה אחת? כסף. זה תמיד כסף. תעשיית התרופות מגלגלת מיליארדי דולרים, כאשר חלק גדול מהם מופנה לפרסום בכלי התקשורת וכנראה שחלק עצום גם לתביעות משפטיות. מי יכול להתעסק איתם? גם אם למישהו יש מה להגיד והוכחות להציג, המחיר הכבד ששילם ד"ר אנדרו ווייקפילד ירתיע כל מי ששוקל לומר את האמת.

אבל, למרות ההשתקה, יותר ויותר הורים מבינים שיש כאן בעיה. סקר מ-2010 מראה ש-25% מההורים בארצות הברית מאמינים שחיסונים גורמים לאוטיזם. סקר מ-2011 מראה שרק 52% מההורים חושבים שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם.




יום שני, 30 בינואר 2012

"ההשמצות על ווייקפילד לא מוסריות"


המאמר ששולל את המחקר של ד"ר ווייקפילד הקושר בין חיסון, דלקת מעי ואוטיזם, ממשיך למשוך אש. ביקורת חריפה מופנית אל המשמיץ ואל כתב העת ששכר אותו ומשתף פעולה עם תעשיית התרופות

פרשת ההשמצות על אנדרו ווייקפילד בכתב העת BMJ) British Medical Journal), כתב העת הרפואי הבריטי מסרבת לשכוך. הפעם זהו ד"ר דיוויד לואיס שמבקר בחריפות את מאמרו של בריאן דיר, לפיו מחקרו של וויקפילד על הקשר בין החיסון המשולש לבין דלקת מעי ואוטיזם הוא מופרך ושקרי. דיוויד לואיס הוא מבקר בינלאומי ידוע ומומחה להונאות ממסדיות.

בדוח שפרסם בתחילת ינואר 2012, לואיס מגדיר את מאמרו של בריאן דיר ב-BMJ כ"יותר טבלואידי מאשר מדעי" וכן כ"איום ממשי על בריאות הציבור." לואיס קורא לחקירה רשמית של התנהלות כתב העת BMJ, של העורכת שלו, ד"ר פיונה גודלי, ושל בריאן דיר, הכתב שנשכר על ידי גודלי על מנת לחבר סדרת כתבות שהופיעו בכתב העת בתחילת השנה שעברה. במאמריו של דיר נטען שהמחקר של ווייקפילד, שפורסם -1998 בכתב העת הרפואי Lancet הוא תרמית מדעית.


ד"ר אנדרו ווייקפילד, הושמץ לשווא


BMJ, גודלי ודיר טענו שווייקפילד פברק את אבחון דלקת המעי הגס אצל הרוב מבין 12 הילדים המתוארים במחקרו. הם הגדירו את עבודתו של ווייקפילד "הונאה מכוונת" שמטרתה ליצור פחד מפני החיסון המשולש, כך שווייקפילד יוכל להרוויח מפטנט הקשור למחקרו.

"מסמכים שאוחזרו מתוך תיקיו של ד"ר ווייקפילד במהלך חקירתי ב- National Whistleblowers Center - NWC מגלים שפתולוג שקשור למחקר, ד"ר אנדרו אנתוני, פירש כמה מהביופסיות של הילדים כעדות לדלקת המעי הגס," מסביר ד"ר לואיס. בסך הכול, העדויות הכלולות בתיקו של ווייקפילד מציעות בעיניי שתיאוריית ההונאה של BMJ היא יותר חדשות טבלואידיות מאשר מדעיות."

על פי מסמכים שהוגשו על ידי לואיס וסר ג'ון טוק, סגן נשיא לענייני בריאות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL), שם בוצע מחקרו של ווייקפילד, גודלי הגיבה לגילוייו של לואיס כך: "בחירה בררנית של עדויות והפצת תיאוריית קונספירציה שכוללת 'הטיית מחקר ממוסדת'. האחראים להונאה לכאורה כוללים כעת את מנהלי UCL, את בית החולים Royal Free [שם בוצע המחקר של ווייקפילד פיזית] ו-13 כותבים שותפים למאמר שפורסם ב-Lancet."

מלקולם גרנט, נשיא UCL, ציין בפני לואיס שמכיוון שהאשמותיו "כה חריפות," הוא מבקש ממנו לידע בהן את גודלי ואת דיר "בהזדמנות הקרובה ביותר."

בנוסף לואיס מדווח שגודלי הודתה בעבר בכך שקבוצת BMJ מקבלת מימון משתי יצרניות של החיסון המשולש, החברות מרק וגלקסו-סמית'-קליין, והעידה בחקירה פרלמנטרית שמאמרי ביקורת בכתבי עת מדעיים הם "הזרוע השיווקית של תעשיית התרופות." לואיס הוסיף: "נראה שמדענים שמטילים ספק במדיניויות ממשלתיות מסוימות ובהתנהלות של התעשייה עלולים להיהרס בעבור תשלום. אם זהו המצב, סוג זה של מדע טבלואידי מהווה איום של ממש על בריאות הציבור."


יום שני, 23 בינואר 2012

ד"ר ווייקפילד משיב אש

ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמחקרו עורר סערה בקרב הורים רבים ותרם לחשש מפני חיסונים, תובע סוף סוף את משמיציו על הוצאת דיבה. המשפט יחשוף קרוב לוודאי את הקשרים המסוכנים בין הון, תקשורת ושלטון

זהו עוד פרק בסאגה המתמשכת שבמרכזה עומד ד"ר אנדרו ווייקפילד. בניגוד לפרקים הקודמים, שברובם לא נשמע קולו של האיש עצמו, הפעם הוא ממלא תפקיד אקטיבי. ד"ר ווייקפילד תובע על הוצאת לשון הרע את כתב העת הרפואי BMJ - British Medical Journal את העורכת האחראית שלו ד"ר פיונה גודלי ואת הכתב בריאן דיר. מאמרו של בריאן דיר שהתפרסם ב-BMJ בינואר 2011 משתלח בווייקפילד ובמחקר שביצע ב-1988 המצביע על קשר בין החיסון המשולש לבין דלקת המעי הגס ואוטיזם.

עורך דינו של ווייקפילד, ביל פאריש, שייצגו בתביעה המוגשת במדינת טקסס, שם לו למטרה להוכיח שטענותיהם של דיר, גודלי וה-BMJ נגד מרשו הן חסרות בסיס. אד אראנגה, מנהל הקרן לתמיכה משפטית בווייקפילד, אמר: "זהו יום גדול. באומץ ובשכנוע גדולים, אנו צועדים קדימה ושמים את מבטחנו במערכת הצדק של ארצות הברית, בלבבות הפתוחים והכנים של תושבי ארצות הברית ובאמונתנו שהאמת תנצח ושהצדק יצא אל הפועל." עוד הוסיף אראנגה: "אנו מביטים נחושים אל העתיד ועומדים מאוחדים בחובתנו המוסרית לתקן את העוולה האיומה ולהוכיח את חפותו של ד"ר אנדרו ווייקפילד מכל ההאשמות שהאשימו אותו בהן BMJ, פיונה גודלי ובריאן דיר."

בריאן דיר. הפעם הוא יעמוד על דוכן הנאשמים (צילום מתוך ויקישיתוף)

עוד לפני הגשת תביעת הדיבה, וויקפילד פרסם תצהיר שבו נאמר: "בסדרת מאמרים שפורסמו בסאנדיי טיימס הבריטי וב-BMJ, שנכתבו על ידי העיתונאי העצמאי בריאן דיר ועל ידי עורכת BMJ ד"ר פיונה גודלי, אני מואשם בשינוי ההיסטוריות הרפואיות ותוצאות הבדיקות של ילדים אוטיסטים במטרה לפברק מחלה חדשה – מחלה שתוארה בכתב העת The Lancet ב-1998, שבריאן דיר טוען שאינה קיימת. יש בידי מסמכים שמבטיחים מעבר לכל צל של ספק שלא זייפתי את הנתונים הללו; שהממצאים על מחלת המעי אצל הילדים הללו הם אמיתיים ושהממצאים דווחו כראוי ל-Lancet."

עובדה שתשמש את פרקליטיו של ווייקפילד היא שבריאן דיר נשכר על ידי ג'יימס מורדוך לכתוב את המאמר המדובר נגד ווייקפילד. ג'יימס מורדוך הוא בנו של איל העיתונות רופרט מורדוך. משפחת מורדוך מושקעת בחברת גלקסו-סמית'-קליין (GSK) וג'יימס הוא אף חבר דירקטוריון בה. GSK מייצרת את החיסון שמחקרו של ווייקפילד מערער על בטיחותו. מאמרי ההשמצה של דיר פורסמו לא רק ב-BMJ אלא גם בסאנדיי טיימס השייך למשפחת מורדוך.
פיונה גודלי, הידועה כתומכת במדיניות החיסונים של בריטניה שמחה ללבות את האש שהצית דיר. מלאכתה עלתה לווייקפילד מחיר כבד – נשלל ממנו הרישיון לעסוק ברפואה בבריטניה. מסיבה זו הוא מתגורר כעת בטקסס, שם גם הגיש את התביעה.
בהמשך השתלשלות המקרים גודלי הודתה, גם אם בחצי פה, בפני אתר Age of Autism, שהביקורת נגד ווייקפילד שהתפרסמה בכתב העת שהיא עורכת אינה ממש אמינה.

חיזוק מדעי למחקרו של ווייקפילד מגיע מכיוונו של ד"ר ארתור קריגסמן, גסטרואנטרולוג ילדים (שהוא גם יהודי דתי המבקר לעתים בארץ). קריגסמן פרסם מאמר המתאר פתולוגיות גסטרואנטרולוגיות השכיחות אצל ילדים אוטיסטים.
מאמר מ-2006 שבוצע על ידי ווייקפילד יחד עם החוקרות קרול סקוט וקריסטן לימב מוצא קשר בין חשיפה לחיסון נגד חצבת לבין דלקת מעי ונסיגה אוטיסטית.

אנו נחכה לתוצאות המשפט. בינתיים ברור שיותר משהחיסון מסוכן, מסוכנת ההשפעה העצומה של חברות התרופות על התקשורת ועל החלטות הממשל שנוגעות לכולנו.

יום שני, 17 באוקטובר 2011

מחלות מעי ואוטיזם. הקשר שוב בכותרות

האם המחקר המטלטל של ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמצא קשר בין החיסון המשולש לבין מחלות מעי ובין מחלות מעי לאוטיזם, מקבל תמיכה ממעמקי המיינסטרים האקדמי? (התשובה היא כן)

פרשת אנדרו ווייקפילד מסרבת לשקוע. תקציר למי שלא היה איתנו עד כה: בסוף שנות ה-90 ד"ר ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מחקר שלפיו החיסון המשולש (MMR) עלול להוביל למחלת מעיים דלקתית שכתוצאה ממנה עלולים להתפתח תסמיני אוטיזם. בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר, או למעשה טור דעה, של העיתונאי בריאן דיר, שלפיו ווייקפילד שרלטן והמאמר אינו אמין. למרות שטענותיו של דיר היו חסרות בסיס, ווייקפילד הפך מטרה לחצי תומכי החיסונים ותעשיית התרופות ואף נשללה ממנו האפשרות להמשיך לפעול כרופא וכחוקר. אולם, תומכיו של ווייקפילד והאנשים שמאמינים שקיים קשר בין מתן חיסונים להתפתחות אוטיזם מעולם לא הפסיקו לתמוך בווייקפילד.
עובדה שמשחקת לטובת המצדדים בוויקפילד היא שהמדען הבכיר מאוד, ד"ר ו. איאן ליפקין מאוניברסיטת קולומביה, מצטט את עבודתו של וויקפילד וממשיך לחקור את הנושא.


ד"ר ו. איאן ליפקין המוערך מאוד מצטט את מחקריו של ווייקפילד. מה זה אומר? (צילום: ויקישיתוף)

ליפקין עצמו פרסם ב-2008 מאמר שנחשב למסמר בארון הקבורה של התיאוריה של ווייקפילד; שם המאמר: "היעדר קשר בין החיסון נגד נגיף החצבת לבין אנתרופתיה (מחלת מעי): חקר מקרה". אולם, אפילו ד"ר ליפקין מצא ש-20 אחוזים מהילדים האוטיסטים, שהוריהם טענו שהחיסון המשולש קדם להתפתחות של תסמיני מחלת המעי אצלם, נמצאו חיוביים בבדיקת נגיף החצבת במעיהם.

השנה פרסמו ליפקין ועמיתיו מחקר שזו כותרתו: "עיכול והעברה לקויים של פחמימות ודסיביוזיס של רירית המעי במעיהם של ילדים עם אוטיזם ודיסביוזיס של הקיבה והמעי" (דיסביוזיס היא הפרעה בתפקוד חיידקי המעי). המאמר כולל הצהרות הנוגעות לילדים עם אוטיזם, שהערות השוליים שלהן מאזכרות את עבודותיו של ווייקפילד, אותו ווייקפילד שהואשם בכך שהוא נוטע בהורים פחדי שווא מפני חיסונים, אותו ווייקפילד שהרישיון שלו לעסוק ברפואה בבריטניה נשלל ממנו בטענה שהוא שרלטן.
מסתבר שאכן קיים דבר שנקרא דלקת המעי הגס והדק אצל אוטיסטים ושישנן מחלות אחרות במערכת העיכול שאופייניות לילדים אוטיסטים. כך לפחות חושב ד"ר ליפקין.

במאמר של ליפקין ועמיתיו אף נכתב: "יתר על כן, מחקר מהעת האחרונה מצא קשר חזק בין תסמיני מחלת מעי כרונית לבין חומרת האוטיזם." וגם: "המידע שברשותנו מראה שלפחות אצל חלק מהילדים עם אוטיזם יש פרופיל מובחן של המעיים, הקשור לביטוי לקוי של דו-סוכרים, ולנשאים של הקסוזה (סוכר עם שיש פחמנים), שעלול להוביל לעיכול לקוי, ספיגה לקויה ולדיסביוזיס מורכבת. על אף שהסיבה לשינויים האלה ולהשפעות החוץ-מעיות שהשינויים האלה עשויים לגרום עדיין נתונה לפרשנות, הזיהוי של החותמות המולקולריות והביולוגיות הספציפיות שמגדירות את מחלת המעי הכרונית אצל הילדים אוטיסטים החולים במחלת המעי הכרונית (AUT-GI children) מכינות את הקרקע להמשך המחקר שיגדיר את התחלואה, האבחון והטיפול בתסמיני מחלת המעי הכרונית במקרים של אוטיזם."

במילים פשוטות, החוקרים אומרים שיש פגמים רבים במערכות העיכול של ילדים אוטיסטים, מה שעשוי להשפיע על מוחותיהם ועל התנהגותם. יש צורך בהמשך המחקר.

בקהילת המשפחות לילדים אוטיסטים מקווים שהתובנות של ד"ר ליפקין מאוניברסיטת קולומביה והעובדה שבחר לצטט את ד"ר אנדרו ווייקפילד יביאו להתקדמות המחקר שעוסק בקשר בין מחלות מעי לבין אוטיזם ומן הסתם לקשר בין המחלות האלה למתן החיסונים בילדות.


יום חמישי, 21 ביולי 2011

הון וחיסונים

אם עדיין לא השתכנעתם שקיים קשר הון-חיסון, ושההמלצות למתן חיסונים מונעות משיקולי תועלת כספית ולאו דווקא בריאותית, אולי הסיפור הזה ישכנע אתכם. במרכזו ניצב ג'יימס מרדוק, איל העיתונות שהסתבך לאחרונה בפרשת ניוז אוף דה וורלד

ג'יימס מרדוק הוא בנו של איל העיתונות רופרט מרדוק והמנכ"ל של News Corporation, ואחד מאלה שעומדים בלב פרשת ניוז אוף דה וורלד שמסעירה את בריטניה, אבל לא על זה אני רוצה לדבר.
ב-2009 ג'יימס מרדוק מונה על ידי חברת התרופות גלקסו סמית' קליין (GSK), יצרנית החיסון המשולש MMR, כחבר במועצת המנהלים שלה. תפקידו הוגדר "לסקור סוגיות חיצוניות שעשויה להיות להן השפעה משמעותית על עסקי החברה והמוניטין שלה." במילים אחרות, מרדוק צריך לדאוג ש-GSK ומוצריה ייראו טוב בתקשורת. על פי רויטרס, לאחר שהתפוצצה פרשת ניו אוף דה וורלד, ולמרות החקירה הפלילית, ב-GSK החליטו להשאיר את מרדוק במועצת המנהלים שלה בזכות "תרומתו הרבה". הוא אף קיבל מהחברה תשלום מניה בשווי של 158,000 דולר בשנה שעברה.

ג'יימס מרדוק (צילום: Esther Dyson, ויקישיתוף)

איך זה קשור לעניינינו? מרגע שמרדוק מונה למועצת המנהלים של GSK, קבוצת התקשורת News International שתחת שליטתו פרסמה לפחות חמישה מאמרים שתוקפים את ד"ר אנדרו ווייקפילד, החוקר שעבודתו הצביעה על קשר אפשרי בין החיסון המשולש לבין אוטיזם. ווייקפילד הושמץ כלא מקצועי והואשם בזיוף תוצאות המחקר שלו שהתפרסם ב-1998 (עסקתי רבות בפרשת ווייקפילד ובעיתונאי בריאן דיר שרדף אותו וביסס את מאמר הביקורת שלו על "ראיות" חסרות שחר. אפשר לקרוא עוד כאן).

העיתון סאנדיי טיימס, חברת בת של News International, יצא במסע תעמולה נגד ווייקפילד החל מ-2003. עורך העיתון פול נוקי פנה לבריאן דיר ואמר לו שהוא צריך "משהו גדול" על החיסון המשולש. לרוע מזלו של ווייקפילד ולרוע מזלם של כל אלה שהשתכנעו שהחיסון בטוח ובסופו של דבר נפגעו ממנו, מערכת הקשרים הסבוכה הון-תקשורת-בריאות לא מסתיימת כאן. פול נוקי הוא בנו של פרופסור ג'ורג' נוקי, שהיה חבר במועצה לבטיחות התרופות בבריטניה בזמן שהחיסון המשולש MMR הוצג לראשונה בשנות ה-80'.
עוד לפני פנייתו של נוקי לדיר, דיר עצמו כבר רדף את ווייקפילד ואת עמיתיו והגיע להסדר עם עורכי הדין של המועצה הרפואית הכללית של בריטניה שלא יוזכר בקשר לפרשה, כך שיוכל להמשיך ולדווח כעיתונאי עצמאי.

התוצאה המשמעותית ביותר מבחינתו של ווייקפילד הייתה המאמר שפרסם בריאן דיר בכתב העת הרפואי BMJ. על פי דיר, מחקרו של ווייקפילד, שהצביע על קשר אפשרי בין מחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש ואוטיזם והסעיר בזמנו את כל מי שיש לו קשר לתחום, הוא מופרך. וייקפילד שילם מחיר אישי ומקצועי כבד על ההאשמות שהוטחו בו ובעצם לא יכול להמשיך בעבודתו כרופא וחוקר בבריטניה.
אילו הציבור היה מודע למניעים הכלכליים הטהורים שעומדים מאחורי מאמרו הלא-מדעי של דיר ומאחורי מאמרים אחרים שפורסמו בעיתונים שתחת שליטתו של ג'יימס מרדוק, התוצאות היו אולי שונות, אולי הייתה מתחזרת ההבנה שהחיסון המשולש אינו כה מומלץ.

בכל מקרה, אנחנו כבר יודעים שלחברות התרופות יש שליטה עצומה, אם כי סמויה, על פרסומים בכתבי עת מדעיים. לפרסומים האלה השפעה משמעותית על ההחלטות שרופאים מבצעים ושחולים מקבלים. הקשר בין הון לבריאות מסוכן לא פחות מהקשר בין הון לשלטון.

עוד על מרדוק, GSK ו-ווייקפילד

יום חמישי, 23 ביוני 2011

יש חיסון נגד חיסונים?

הטענה שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ושהאשם הוא כנראה בכספית, נשמעת לא פעם. מחקר חדש מסביר שגם חיסונים ללא כספית מסכנים את התפתחותם של ילדים

במסגרת סדרת הרשומות החדשה שעוסקת באוטיזם, אני חוזר לנושא שמעסיק אותי מאוד: פרשת ד"ר אנדרו ווייקפילד והמחקר הנודע שלו, שמצא קשר אפשרי בין אוטיזם ומחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש (MMR). לאחרונה פורסם מאמר ביקורת בכתב העת הרפואי BMJ שטען שעבודתו של וויקפילד היא לא יותר מאשר הונאה.

ד"ר ריצ'רד דת', פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, מתייחס לפרשייה במאמר באתר Vaccination News. מחקרו של דת' מציע שחיסונים המכילים חומר משמר על בסיס אלומיניום או כספית (תימרוסל) תורמים להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שחסרה להם היכולת הגנטית לסלק מרקמותיהם וממערכת העצבית מתכות הרעילות . עד כאן הדברים אינם סותרים לכאורה את עבודתו של ווייקפילד, אלא שבחיסון המשולש אין אלומיניום או תימרוסל (כלומר כספית).

אלומיניום. מילא במטבח, אבל במוח של הילד? (צילום: djaquay, flickr)

בקשר לעבודתו של וויקפילד ולמאמר ב-BMJ שתוקף את באופן חריף ובוטה את המחקר ואת מחברו, אומר דת' שהעיתונאי בריאן דיר, מחבר מאמר הביקורת, רודף אחרי ווייקפילד כבר שנים. יש להתייחס למאמר של דיר כאל טור דעה ולא כאל מאמר מדעי. "המאמר [של ווייקפילד] לא התיימר מעולם להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין החיסון המשולש," מציין דת'. "... ווייקפילד גילה שהנבדקים [12 ילדים אוטיסטים] לקו במחלת מעיים דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שחשבו שהדבר קרה לאחר שילדיהם קיבלו את החיסון המשולש."

ומה גילה דת' במחקר שלו? הוא מספר שזיהה טרנספורטר של חומצת אמינו שייתכן כי מעורב בדלקת במערכת העיכול וייתכן שגם תורם לדלקתיות שאחרים גילו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. "קשר בין המעי לבין המוח באוטיזם הגיוני מבחינתי," אומר דת'.

מהו הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם? "חיסונים מעוררים תגובה של מערכת החיסון לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק," מסביר דת'. "החיסונים גם יכולים להכיל חומרים, המכונים 'תוספים' (adjuvants), כמו אלומיניום, שמגביר את פעולת האנטיבודי ויכול לעורר דלקת בגוף, כמו גם חומרים משמרים, כגון כספית בצורה של תימורסל.

"אלומיניום וכספית יכולים לחדור למוח ולהישאר בו שנים, שם הם מעוררים דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות עלולה להפריע למנגנונים הנורמליים שבאמצעותם נשלטת ההתבטאות של הגנים, מה שמוביל להפרעות בתהליך ההתפתחות העצבית, כפי שקורה באוטיזם."

ציינתי קודם שהחיסון המשולש אינו מכיל כספית או אלומיניום, אך דת' מסביר שחשיפה לשלושת הנגיפים הכלולים בחיסון במקביל יכולה לעורר דלקתיות, שתורמת להשפעם המצטברת של חיסונים על ילדים. כאן העבודה שלו מתיישבת שוב עם עבודתו של ווייקפילד.

דת' מסביר שהעובדה שילדים מקבלים כמה חיסונים בבת אחת גורמת להם להיחשף לכמות גדולה בהרבה מהמותר של אלומיניום. הדבר מגביר את הסיכון לדלקת ולהפרעה מטבולית שנקראת "עקה חמצונית" (oxidative stress).

מדוע מחקרי החיסונים לא "עלו" על הבעיות האלה? דת' מסביר שהסיבה היא מתודית. המחקרים מבוצעים על האוכלוסייה הכללית. אם היו בודקים את השפעותיהם, רטרואקטיבית כמובן, על ילדים אוטיסטים, היו מגלים את התפקיד הבעייתי שממלאות הדלקת והעקה החמצונית בליקויי ההתפתחות של אותם ילדים. זה מה שנמצא מחקרו של דת' עצמו.