אוטיזם: לא עניין של גנטיקה

מחקר תאומים חדש מצביע על כך שהגורמים לאוטיזם הם בעיקר סביבתיים. במקום לרדוף אחרי "הגן האוטיסטי" עדיף להשקיע מאמץ במניעה ובטיפול

לא פעם הבעתי תמיהה על כך שהממסד הרפואי ממשיך לייחס את האוטיזם לתורשה. לאור העלייה המשמעותית בשיעור מקרי האוטיזם בעשורים האחרונים אני שואל פעם אחר פעם, איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו?

מאמר של מארק בלקסיל באתר Age of Autism דן באותה סוגיה. בלקסיל התייחס בעבר לחוסר ההיגיון בכך שמיליוני דולרים מושקעים במחקר שמטרתו לאתר את "הגן האוטיסטי" בעוד בשטח מצטברות יותר ויותר עדויות לכך שטריגרים סביבתיים קשורים להופעת תסמיני הנסיגה האוטיסטית.
במאמרו החדש הוא מציין מחקר תאומים חדש שמערער על ההנחה שהגורם לאוטיזם הוא גנטי.

מחקר התאומים CATS מראה שהגורמים לאוטיזם הם בעיקר סביבתיים (צילום: ethermoon, flickr. למצולמים אין קשר לרשומה)

כמה מילים על מחקרי תאומים: מחקרי תאומים משמשים בדרך כלל להכרעה בשאלות האם מצב מסוים נגרם על ידי תורשה או על ידי סביבה. לצורך המחקר משווים בין נתוני תאומי אחווה, שהקרבה הגנטית ביניהם זהה לקרבה הגנטית שקיימת בין אחים רגילים, לבין תאומים זהים, שמבחינה גנטית אין ביניהם שום הבדל. השוואה נוספת שיכולה להצביע על השפעות גנטיות או סביבתיות היא בין תאומים זהים שחיו במשפחות שונות.

נחזור לבלקסיל. הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי "מומחים לאוטיזם" שטענו שאוטיזם נגרם על ידי גנים ביותר מ-90 אחוזים. הבסיס לטענות האלה הוא שני מחקרי תאומים קטנים – אחד מבריטניה והשני מסקנדינביה. בשניהם דווח על מתאם גבוה בנוגע לאוטיזם בקרב תאומים זהים ועל היעדר מתאם כזה בקרב תאומי אחווה.

בלקסיל מציין שבתחילת יולי השנה פורסם מחקר התאומים הגדול והמחמיר ביותר עד כה – מחקר קליפורניה לאוטיזם בתאומים (CATS). תוצאות המחקר סותרות את תוצאות שני מחקרי התאומים שהוזכרו לעיל. בקרב התאומים הזהים שהשתתפו במחקר CATS היה מתאם נמוך יותר של אוטיזם בהשוואה למחקרים הקודמים; בקרב תאומי האחווה היה מתאם גבוהה יותר בהשוואה למחקרים הקודמים.

המסקנה היא שכנראה האוטיזם אינו תורשתי מאוד אלא נובע בעיקר מגורמים סביבתיים.

כעת ברור שהכסף שהושקע במרדף אחרי הגן האוטיסטי הושקע במקום הלא נכון. העובדה שמדובר בגורמים סביבתיים מאפשרת לצמצם את הסיכון לאוטיזם ולטפל בתופעות שקשורות בו.

הטיפול באוטיזם מורכב מאוד, ואני מטפל בכמה דרכים:

קודם כל - חייבים להוציא מהתפריט גלוטן (חיטה, כוסמין, שיבולת שועל, שעורה) וקזאין (חלבון חלב). שני הדברים האלה פוגעים גם במעי של הילדים ועובדים על מוחם כערבוביה של מורפין וסטרואידים.

שנית, עם מכשיר הביקום אני מאתר אלרגיות למזון בשני מוקדים ספציפיים: מעי ומוח. לעתים לא נשאר מה לאכול ולפי שיקול דעת אני מנסה לנווט.

בשלב הבא אני מחפש ומנטר וירוסים ממשפחת ההרפס - הרפס סימפלקס, הרפס מסוג 6, וירוס אפשטיין בר (EBV) ו-CMV, שניהם ידועים בציבור כ-MONO, חצבת, ועוד כמה.

עם מכשיר הביקום אני מוריד דלקתיות.

אחר כך, מכיוון שלילדים חסרה גופרית פיזיולוגית, ומחזור הגופרית שלהם קרוס, אני מתחיל "למלא" אותם בגופרית בעזרת אמבטיות מגנזיום סולפט. אני מפעיל תוכנית שפיתחתי של טיפול במכשיר הביקום ל"התנעת" מחזור הגופרית.

בסופו של התהליך אני מפנה את המטופלים לאחת משתי מטפלות לפי שיקול דעתי לייעוץ לגבי תוספים - אנזימי עיכול מיוחדים ופרו-ביוטיקה מיוחדת וחומצות אמינו. כל התוספים מיוחדים מכיוון שהמערכות של הילדים לא עובדת, ובמשך עשרות שנים מספר חברות בארה''ב פיתחו תוספים ספציפיים עבורם. יחד עם זה אני בודק כל תוסף בקפדנות כי הילדים האלה נוטים לפתח דלקתיות (אלרגיה) לתוספים המיוחדים ההיפו-אלרגניים. לשם כך פיתחתי טיפול מיוחד לילד ולתוספים גם יחד, ויש לי כלים מיוחדים לטפל (או בז'רגון שלי "לבשל") פעם בחודש בתוספים כאשר הם גורמים לדלקתיות.

אני מטפל גם בליים. מחלת הליים היא מחלה דלקתית, הגורמת בין היתר לקריסת היכולת של הגוף להפריש מתכות כבדות. למעלה מ-90 אחוזים מהילדים בספקטרום האוטיסטי חולים בליים. רופאים נוטים לומר שאין ליים בארץ, אבל לנושא הזה אקדיש בהמשך רשומה נפרדת.

יש פי חמישה בערך בנים אוטיסטים לעומת בנות. הסיבה לכך היא שהטסטוסטרון קושר את הכספית, שכידוע הצטברותה ברקמת המוח עלולה להוביל לאוטיזם. עם מכשיר הביקום פיתחתי שיטה להורדת רמת הטסטוסרון. בגיל הבגרות זה לא מועיל מספיק - הביולוגיה מנצחת את האנרגיה - ואז חייבים לעתים להסתמך על שיטות קונבציונאליות (צריכים למצוא רופא אנדורקרינולוג סימפטי ופתוח לצורך העניין) כי לעתים לילדים האלה אין את "התוכנה" שיכולה לטפל ב"חומרה".