קרינה גורמת לא רק סרטן, אלא גם ליים

ליים היא מחלה קשה שהולכת והופכת נפוצה ככל שכדור הארץ מזדהם בקרינה רדיואקטיבית. גם לטפילים ולמתכות כבדות יש חלק במשחק הזה

ברשומה הקודמת שעסקה במחלת ליים תיארתי את התפתחות המחלה ואת הקושי לאבחן אותה בשל ריבוי התסמינים האופייניים למחלות רבות אחרות. הפעם אני רוצה להסביר את הקשר בין ליים לבין חשיפה לקרינה, בעיה שהולכת ומחריפה.

 ב-2005 התחלתי לחקור את הליים ולטפל בחולים. הבחנתי שמיד אחרי קבלת טיפול, המטופלים חלו. הם הרגישו רע במשך יומיים ואז שוב חשו בטוב. התרשמתי שהגוף משחרר קרינה והבנתי שהליים נותן הגנה מפני קרינה. בנוסף, יש עדויות לכך שמתכות כבדות נותנות הגנה מליים ושטפילים נותנים הגנה ממתכות כבדות. נשמע מסובך? בפשטות ניתן לומר שגוף שנחשף לקרינה "ישמח" לאמץ טפיל כמו ליים, וגוף חולה בליים "ישמח" לאמץ מתכות כבדות.

ספירוקטה, החיידק שגורם לליים, הוא חיידק שיכול לחיות בלי דופן תא או עם דופן תא והוא גם החיידק שגורם לעגבת (סיפיליס). בימים עברו טיפלו בעגבת באמצעות המתכת הכבדה כספית.

טפילים וקנדידות מגנים נגד מתכות כבדות על ידי כך שהם סופחים ואוגרים אותן בתוכם, לכן מבחינתי קנדידה היא רק תסמין לנוכחות מתכות כבדות בגוף המטופל או לעלייה בקרינה הסביבתית. בגוף האדם יש מתכות כבדות שהגיעו אליו דרך כספית בסתימות שיניים, זיהום אוויר, אכילת דגי ים וכו'. אם הורגים את הטפיל, המתכת הכבדה משתחררת בחזרה לגוף. אם מנקים את המתכות מהגוף, בסופו של דבר הטפילים יורדים מעצמם או שהגוף מסוגל להילחם בהם.

זהירות, קרינה בגרנד קניון (צילום: Al_HikesAZ, flickr)

יש אנשים שקשה יותר להם לשחרר מתכות. אם האדם נדבק בליים, הגוף נאחז במתכות כי הן מגנות עליו מהליים. היום 10% מהיתושים מעבירים ליים, לכן רוב האנשים נגועים בחיידק, אבל זה לא אומר כמובן שכולם חולים. אלה המצויים בסכנה מוגברת הם האנשים הרגישים לקרינה. הקרינה הסביבתית נמצאת בעלייה מתמדת ויותר אנשים שהיו עמידים בעבר, עכשיו חולים.

 אני מחזק את עמידותו של המטופל בפני קרינה. כאשר חיפשתי בגוגל את הערך radiation and Lyme (קרינה וליים) כדי לראות אם מישהו חושב כמוני, מה שמצאתי היה התייחסות לשכיחות המחלה באזורים הסמוכים לכורים גרעיניים. ילד אחד בעיר ליים שבמדינת קונטיקט בארצות הברית אהב לשחות בנחל. הוא חלה בלוקמיה וקבוצה מתושבי המקום ניסו לתבוע את תחנת הכוח הגרעינית הסמוכה לעיר ואת הרשויות. זה כמובן לא הלך להם.   

במאמר הזה מהאתר Rethinking Cancer מדברים על ליים כמחלה שהיא תוצאה של חשיפה לקרינה, ממש כמו סרטן. האתר מבקר את הרשויות שמזהירות את האזרחים מפני חשיפה לקרציות ומפרסמות נהלים להימנעות מהטפיל והנחיות לזיהוי המחלה, תוך התעלמות מהעובדה שהמחלה נפוצה באזורים מזוהמים בקרינה. בעוד מקובל להתייחס לליים כאל "המחלה החקיינית" מפני שהחולים בה מציגים אוסף גדול מאוד של סימפטומים של מחלות שונות, החל משפעת ומחלות שגרוניות וכלה בדיכאון ובעיות בזיכרון, ב- Rethinking Cancer אומרים שכל התחלואים האלה הם פשוט תוצאה של חשיפה לקרינה. הם כותבים בסארקזם: "ברושור נוסף ומורחב יותר של הקרן האמריקאית למחלת ליים מציע שהדרך הטובה ביותר לשלוט בקרציות היא להשתמש בקוטלי חרקים כמו דורבן, סווין וטמפו. נראה שהסביבה הבטוחה ביותר היא משטחי דשא סינתטי עם שיחים מפלסטיק תחת כיפה רוויה בקוטלי חרקים ובקרינה גרעינית, זוהי אינה סביבת קיום לשום צורת חיים מוכרת."

היתרון של הציוד שבו אני משתמש לטיפול בליים הוא האפשרות לאבחן את המחלה בזמן אמת. יתכן שיש גם חסרונות. מבחינתי תיאוריה כמו שמציג האתר Rethinking Cancer היא באופן כללי בכיוון המחשבה שלי. גם הם וגם אני מזהים את אותו מזהם שצריך להוריד מכדור הארץ – קרינה רדיואקטיבית. לתיאוריה שלי יש השלכות טיפוליות שאני מיישם ושהוכיחו את עצמן. אם צדקתי קלינית וטעיתי בתיאוריית התפתחות המחלה, זהו רק צעד בהתפתחות המדע.

ליים – המחלה המתעתעת

ליים היא מחלה רב-מערכתית קשה המועברת בעיקר על ידי קרציות וגורמת סבל רב לחולים בה. למרבה הצער אבחון שגוי דן את החולים לסבל כפול

לפני ארבע שנים התפרסם באתר  Psychology Todayמאמר של פמלה וויינטראוב המתאר את מסכת הייסורים שהיא ובני משפחתה עברו לאחר שכולם – וויינטראוב, בעלה ושני בניהם – נדבקו במחלת ליים  מיד לאחר שעברו לגור באזור מיוער במחוז רוצ'סטר במדינת ניו יורק.
עבר זמן רב עד שהבינו מה קורה להם. ההורים החלו לסבול מכאבי ראש, כאבי מפרקים, תשישות, בלבול וסרבול מתמשכים, עד כדי כך שהתקשו להמשיך בעבודתם. הבן הצעיר היה זקוק לכל כך הרבה שעות שינה, עד שנפלט מבית הספר. הבן הבכור הוכה בצורה הקשה ביותר עד שהפך נכה לחלוטין – מנטלית וגופנית.
אף רופא לא התקרב אפילו לאבחון הנכון, עד שהציל את המצב דווקא פסיכיאטר שאליו פנו עם הבן הגדול. אותו פסיכיאטר קבע שלא ייתכן שמחלת נפש היא הסיבה לכל התסמינים שמהם סובל הנער ושלח אותו לבדיקות גופניות. 14 משאבות דם נלקחו מגופו של החולה, וכשהתוצאות חזרו הוא נמצא חיובי רק למחלה אחת – ליים. למרות האבחון, בשלב זה רק התחיל הסיוט של המשפחה מפני שהגדרת המחלה והטיפול בה שנויות במחלוקת.

אם ננשכתם על ידי קרצייה, עקבו אחר התפתחות תסמינים (צילום: John Tann, flickr)

ליים היא מחלה רב-מערכתית שפוגעת בעיקר במערכת העצבים ומועברת על ידי נשיכת קרצייה. אבחון וטיפול מוקדמים ככל האפשר קריטיים. למחלה יש מספר שלבים:

בשלב הראשון יופיעו כאבי ראש, חבורה גדולה באזור הנשיכה ואולי חבורות נוספות בגוף וכן תסמינים שדומים לאלה של שפעת. בהמשך יופיעו תגובות דלקתיות ואלרגיות שונות.
השלב השני מתאפיין בתסמינים לבביים ונוירולוגיים. השלב יתחיל עם תסמינים כמו כאב ראש, פוטו-פוביה (פחד מאור), הקאות, נוקשות של הצוואר ותופעות אחרות הקשורות לפגיעה במערכת העצבים. בהמשך יופיעו תסמינים גופנים ורגשיים חמורים אחרים, כולל דיכאון, שיתוק של הפנים, פגיעה בשמיעה ופגיעה בעצב הראייה.
השלב השלישי במחלה מתאפיין בדלקות מפרקים ובמחלות מפרקים קשות אחרות.

תסמינים נוספים שקשורים בליים יכולים להיות אפילו הפרעה דו-קוטבית, אוטיזם, אלצהיימר פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה ועוד. כפי שניתן להבין, התסמינים, שמניתי רק חלק מהם, כה מרובים כך שהסבל של החולה כפול – הוא סובל גם ממחלות חמורות וגם מהקושי של הרופאים לאבחן את הגורם להן. אם זה לא מספיק, אז הבדיקה המקובלת ביותר לזיהוי מחלת ליים מחמיצה כ-35 מהמקרים (לפי נתונים מארצות הברית).

 כאמור, ההידבקות במחלה נגרמת על ידי נשיכת קרצייה. לא כולם מפתחים את התסמינים, אך יש כאלה שיפתחו אותם כעבור זמן ואולי אף ישכחו שננשכו על ידי קרצייה. הטיפול הקונבנציונאלי כולל נטילת אנטיביוטיקה והוא ארוך וקשה. ניתן לצמצם או למנוע את התפתחות המחלה על ידי חיזוק המערכת החיסונית וקיום אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית, תזונה נאותה, נטילת תוספי תזונה מתאימים, ניקוי רעלים וכן שמירה על בריאות רגשית. מובן שאם שוהים באזור שעלול להיות נגוע בקרציות או בסביבת בעלי חיים שאינם מטופלים, יש לבדוק בהקדם אם ננשכתם על ידי הטפיל.

אני מאבחן ומטפל בליים מאז 2005. פיתחתי (עם שותף) שיטה לאבחון ולטיפול במחלה לאחר שהשקעתי שנה של לימוד, מחקר קליני בקליניקה שלי ונסיעה לאמריקה להשתלם אצל ד''ר קלינגהרדט, רופא אמריקאי-גרמני מומחה בכיר למחלות עצבים. באותו הזמן משרד הבריאות טען שמחלת ליים כלל אינה קיימת בארץ. אולם, אני אבחנתי כ-250 איש עם ליים. מתוך אותם מאובחנים, כ-30 שלחו דם למעבדות טובות באמריקה (באמריקה כולה יש רק שלוש מעבדות הנחשבות טובות לאבחון ליים), נסעו לאמריקה להיבדק או חיים שם באופן קבוע. 29 מהחולים הללו חזרו עם בדיקות חיוביות, כאשר גם במעבדות טובות יש כ-30% החמצה (תוצאה שלילית שגויה).

מטרידה העובדה שכ-10% מהיתושים עלולים היום לשאת את החיידקים שגורמים לליים. ליים מתפתח לכדי מחלה שגרונית אם האדם ננשך על ידי קרצית האקסודוס. כאשר הליים מועבר בדרכים אחרות, הוא עשוי להתפתח בצורות שונות.

עוד כמה עובדות: רוב האנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות הם עם ליים. 90% מהילדים האוטיסטים הם עם ליים. הניסיון הקליני שלי מצביע על עליה בקרינת רקע, כולל מאורניום מדולל ופוקושימות למיניהן וזהו הגורם המעודד התפתחות ליים.

אוטיזם: לא עניין של גנטיקה

מחקר תאומים חדש מצביע על כך שהגורמים לאוטיזם הם בעיקר סביבתיים. במקום לרדוף אחרי "הגן האוטיסטי" עדיף להשקיע מאמץ במניעה ובטיפול

לא פעם הבעתי תמיהה על כך שהממסד הרפואי ממשיך לייחס את האוטיזם לתורשה. לאור העלייה המשמעותית בשיעור מקרי האוטיזם בעשורים האחרונים אני שואל פעם אחר פעם, איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו?

מאמר של מארק בלקסיל באתר Age of Autism דן באותה סוגיה. בלקסיל התייחס בעבר לחוסר ההיגיון בכך שמיליוני דולרים מושקעים במחקר שמטרתו לאתר את "הגן האוטיסטי" בעוד בשטח מצטברות יותר ויותר עדויות לכך שטריגרים סביבתיים קשורים להופעת תסמיני הנסיגה האוטיסטית.
במאמרו החדש הוא מציין מחקר תאומים חדש שמערער על ההנחה שהגורם לאוטיזם הוא גנטי.

מחקר התאומים CATS מראה שהגורמים לאוטיזם הם בעיקר סביבתיים (צילום: ethermoon, flickr. למצולמים אין קשר לרשומה)

כמה מילים על מחקרי תאומים: מחקרי תאומים משמשים בדרך כלל להכרעה בשאלות האם מצב מסוים נגרם על ידי תורשה או על ידי סביבה. לצורך המחקר משווים בין נתוני תאומי אחווה, שהקרבה הגנטית ביניהם זהה לקרבה הגנטית שקיימת בין אחים רגילים, לבין תאומים זהים, שמבחינה גנטית אין ביניהם שום הבדל. השוואה נוספת שיכולה להצביע על השפעות גנטיות או סביבתיות היא בין תאומים זהים שחיו במשפחות שונות.

נחזור לבלקסיל. הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי "מומחים לאוטיזם" שטענו שאוטיזם נגרם על ידי גנים ביותר מ-90 אחוזים. הבסיס לטענות האלה הוא שני מחקרי תאומים קטנים – אחד מבריטניה והשני מסקנדינביה. בשניהם דווח על מתאם גבוה בנוגע לאוטיזם בקרב תאומים זהים ועל היעדר מתאם כזה בקרב תאומי אחווה.

בלקסיל מציין שבתחילת יולי השנה פורסם מחקר התאומים הגדול והמחמיר ביותר עד כה – מחקר קליפורניה לאוטיזם בתאומים (CATS). תוצאות המחקר סותרות את תוצאות שני מחקרי התאומים שהוזכרו לעיל. בקרב התאומים הזהים שהשתתפו במחקר CATS היה מתאם נמוך יותר של אוטיזם בהשוואה למחקרים הקודמים; בקרב תאומי האחווה היה מתאם גבוהה יותר בהשוואה למחקרים הקודמים.

המסקנה היא שכנראה האוטיזם אינו תורשתי מאוד אלא נובע בעיקר מגורמים סביבתיים.

כעת ברור שהכסף שהושקע במרדף אחרי הגן האוטיסטי הושקע במקום הלא נכון. העובדה שמדובר בגורמים סביבתיים מאפשרת לצמצם את הסיכון לאוטיזם ולטפל בתופעות שקשורות בו.

הטיפול באוטיזם מורכב מאוד, ואני מטפל בכמה דרכים:

קודם כל - חייבים להוציא מהתפריט גלוטן (חיטה, כוסמין, שיבולת שועל, שעורה) וקזאין (חלבון חלב). שני הדברים האלה פוגעים גם במעי של הילדים ועובדים על מוחם כערבוביה של מורפין וסטרואידים.

שנית, עם מכשיר הביקום אני מאתר אלרגיות למזון בשני מוקדים ספציפיים: מעי ומוח. לעתים לא נשאר מה לאכול ולפי שיקול דעת אני מנסה לנווט.

בשלב הבא אני מחפש ומנטר וירוסים ממשפחת ההרפס - הרפס סימפלקס, הרפס מסוג 6, וירוס אפשטיין בר (EBV) ו-CMV, שניהם ידועים בציבור כ-MONO, חצבת, ועוד כמה.

עם מכשיר הביקום אני מוריד דלקתיות.

אחר כך, מכיוון שלילדים חסרה גופרית פיזיולוגית, ומחזור הגופרית שלהם קרוס, אני מתחיל "למלא" אותם בגופרית בעזרת אמבטיות מגנזיום סולפט. אני מפעיל תוכנית שפיתחתי של טיפול במכשיר הביקום ל"התנעת" מחזור הגופרית.

בסופו של התהליך אני מפנה את המטופלים לאחת משתי מטפלות לפי שיקול דעתי לייעוץ לגבי תוספים - אנזימי עיכול מיוחדים ופרו-ביוטיקה מיוחדת וחומצות אמינו. כל התוספים מיוחדים מכיוון שהמערכות של הילדים לא עובדת, ובמשך עשרות שנים מספר חברות בארה''ב פיתחו תוספים ספציפיים עבורם. יחד עם זה אני בודק כל תוסף בקפדנות כי הילדים האלה נוטים לפתח דלקתיות (אלרגיה) לתוספים המיוחדים ההיפו-אלרגניים. לשם כך פיתחתי טיפול מיוחד לילד ולתוספים גם יחד, ויש לי כלים מיוחדים לטפל (או בז'רגון שלי "לבשל") פעם בחודש בתוספים כאשר הם גורמים לדלקתיות.

אני מטפל גם בליים. מחלת הליים היא מחלה דלקתית, הגורמת בין היתר לקריסת היכולת של הגוף להפריש מתכות כבדות. למעלה מ-90 אחוזים מהילדים בספקטרום האוטיסטי חולים בליים. רופאים נוטים לומר שאין ליים בארץ, אבל לנושא הזה אקדיש בהמשך רשומה נפרדת.

יש פי חמישה בערך בנים אוטיסטים לעומת בנות. הסיבה לכך היא שהטסטוסטרון קושר את הכספית, שכידוע הצטברותה ברקמת המוח עלולה להוביל לאוטיזם. עם מכשיר הביקום פיתחתי שיטה להורדת רמת הטסטוסרון. בגיל הבגרות זה לא מועיל מספיק - הביולוגיה מנצחת את האנרגיה - ואז חייבים לעתים להסתמך על שיטות קונבציונאליות (צריכים למצוא רופא אנדורקרינולוג סימפטי ופתוח לצורך העניין) כי לעתים לילדים האלה אין את "התוכנה" שיכולה לטפל ב"חומרה".