קרינה גורמת לא רק סרטן, אלא גם ליים

ליים היא מחלה קשה שהולכת והופכת נפוצה ככל שכדור הארץ מזדהם בקרינה רדיואקטיבית. גם לטפילים ולמתכות כבדות יש חלק במשחק הזה

ברשומה הקודמת שעסקה במחלת ליים תיארתי את התפתחות המחלה ואת הקושי לאבחן אותה בשל ריבוי התסמינים האופייניים למחלות רבות אחרות. הפעם אני רוצה להסביר את הקשר בין ליים לבין חשיפה לקרינה, בעיה שהולכת ומחריפה.

 ב-2005 התחלתי לחקור את הליים ולטפל בחולים. הבחנתי שמיד אחרי קבלת טיפול, המטופלים חלו. הם הרגישו רע במשך יומיים ואז שוב חשו בטוב. התרשמתי שהגוף משחרר קרינה והבנתי שהליים נותן הגנה מפני קרינה. בנוסף, יש עדויות לכך שמתכות כבדות נותנות הגנה מליים ושטפילים נותנים הגנה ממתכות כבדות. נשמע מסובך? בפשטות ניתן לומר שגוף שנחשף לקרינה "ישמח" לאמץ טפיל כמו ליים, וגוף חולה בליים "ישמח" לאמץ מתכות כבדות.

ספירוקטה, החיידק שגורם לליים, הוא חיידק שיכול לחיות בלי דופן תא או עם דופן תא והוא גם החיידק שגורם לעגבת (סיפיליס). בימים עברו טיפלו בעגבת באמצעות המתכת הכבדה כספית.

טפילים וקנדידות מגנים נגד מתכות כבדות על ידי כך שהם סופחים ואוגרים אותן בתוכם, לכן מבחינתי קנדידה היא רק תסמין לנוכחות מתכות כבדות בגוף המטופל או לעלייה בקרינה הסביבתית. בגוף האדם יש מתכות כבדות שהגיעו אליו דרך כספית בסתימות שיניים, זיהום אוויר, אכילת דגי ים וכו'. אם הורגים את הטפיל, המתכת הכבדה משתחררת בחזרה לגוף. אם מנקים את המתכות מהגוף, בסופו של דבר הטפילים יורדים מעצמם או שהגוף מסוגל להילחם בהם.

זהירות, קרינה בגרנד קניון (צילום: Al_HikesAZ, flickr)

יש אנשים שקשה יותר להם לשחרר מתכות. אם האדם נדבק בליים, הגוף נאחז במתכות כי הן מגנות עליו מהליים. היום 10% מהיתושים מעבירים ליים, לכן רוב האנשים נגועים בחיידק, אבל זה לא אומר כמובן שכולם חולים. אלה המצויים בסכנה מוגברת הם האנשים הרגישים לקרינה. הקרינה הסביבתית נמצאת בעלייה מתמדת ויותר אנשים שהיו עמידים בעבר, עכשיו חולים.

 אני מחזק את עמידותו של המטופל בפני קרינה. כאשר חיפשתי בגוגל את הערך radiation and Lyme (קרינה וליים) כדי לראות אם מישהו חושב כמוני, מה שמצאתי היה התייחסות לשכיחות המחלה באזורים הסמוכים לכורים גרעיניים. ילד אחד בעיר ליים שבמדינת קונטיקט בארצות הברית אהב לשחות בנחל. הוא חלה בלוקמיה וקבוצה מתושבי המקום ניסו לתבוע את תחנת הכוח הגרעינית הסמוכה לעיר ואת הרשויות. זה כמובן לא הלך להם.   

במאמר הזה מהאתר Rethinking Cancer מדברים על ליים כמחלה שהיא תוצאה של חשיפה לקרינה, ממש כמו סרטן. האתר מבקר את הרשויות שמזהירות את האזרחים מפני חשיפה לקרציות ומפרסמות נהלים להימנעות מהטפיל והנחיות לזיהוי המחלה, תוך התעלמות מהעובדה שהמחלה נפוצה באזורים מזוהמים בקרינה. בעוד מקובל להתייחס לליים כאל "המחלה החקיינית" מפני שהחולים בה מציגים אוסף גדול מאוד של סימפטומים של מחלות שונות, החל משפעת ומחלות שגרוניות וכלה בדיכאון ובעיות בזיכרון, ב- Rethinking Cancer אומרים שכל התחלואים האלה הם פשוט תוצאה של חשיפה לקרינה. הם כותבים בסארקזם: "ברושור נוסף ומורחב יותר של הקרן האמריקאית למחלת ליים מציע שהדרך הטובה ביותר לשלוט בקרציות היא להשתמש בקוטלי חרקים כמו דורבן, סווין וטמפו. נראה שהסביבה הבטוחה ביותר היא משטחי דשא סינתטי עם שיחים מפלסטיק תחת כיפה רוויה בקוטלי חרקים ובקרינה גרעינית, זוהי אינה סביבת קיום לשום צורת חיים מוכרת."

היתרון של הציוד שבו אני משתמש לטיפול בליים הוא האפשרות לאבחן את המחלה בזמן אמת. יתכן שיש גם חסרונות. מבחינתי תיאוריה כמו שמציג האתר Rethinking Cancer היא באופן כללי בכיוון המחשבה שלי. גם הם וגם אני מזהים את אותו מזהם שצריך להוריד מכדור הארץ – קרינה רדיואקטיבית. לתיאוריה שלי יש השלכות טיפוליות שאני מיישם ושהוכיחו את עצמן. אם צדקתי קלינית וטעיתי בתיאוריית התפתחות המחלה, זהו רק צעד בהתפתחות המדע.