ליים – המחלה המתעתעת

ליים היא מחלה רב-מערכתית קשה המועברת בעיקר על ידי קרציות וגורמת סבל רב לחולים בה. למרבה הצער אבחון שגוי דן את החולים לסבל כפול

לפני ארבע שנים התפרסם באתר  Psychology Todayמאמר של פמלה וויינטראוב המתאר את מסכת הייסורים שהיא ובני משפחתה עברו לאחר שכולם – וויינטראוב, בעלה ושני בניהם – נדבקו במחלת ליים  מיד לאחר שעברו לגור באזור מיוער במחוז רוצ'סטר במדינת ניו יורק.
עבר זמן רב עד שהבינו מה קורה להם. ההורים החלו לסבול מכאבי ראש, כאבי מפרקים, תשישות, בלבול וסרבול מתמשכים, עד כדי כך שהתקשו להמשיך בעבודתם. הבן הצעיר היה זקוק לכל כך הרבה שעות שינה, עד שנפלט מבית הספר. הבן הבכור הוכה בצורה הקשה ביותר עד שהפך נכה לחלוטין – מנטלית וגופנית.
אף רופא לא התקרב אפילו לאבחון הנכון, עד שהציל את המצב דווקא פסיכיאטר שאליו פנו עם הבן הגדול. אותו פסיכיאטר קבע שלא ייתכן שמחלת נפש היא הסיבה לכל התסמינים שמהם סובל הנער ושלח אותו לבדיקות גופניות. 14 משאבות דם נלקחו מגופו של החולה, וכשהתוצאות חזרו הוא נמצא חיובי רק למחלה אחת – ליים. למרות האבחון, בשלב זה רק התחיל הסיוט של המשפחה מפני שהגדרת המחלה והטיפול בה שנויות במחלוקת.

אם ננשכתם על ידי קרצייה, עקבו אחר התפתחות תסמינים (צילום: John Tann, flickr)

ליים היא מחלה רב-מערכתית שפוגעת בעיקר במערכת העצבים ומועברת על ידי נשיכת קרצייה. אבחון וטיפול מוקדמים ככל האפשר קריטיים. למחלה יש מספר שלבים:

בשלב הראשון יופיעו כאבי ראש, חבורה גדולה באזור הנשיכה ואולי חבורות נוספות בגוף וכן תסמינים שדומים לאלה של שפעת. בהמשך יופיעו תגובות דלקתיות ואלרגיות שונות.
השלב השני מתאפיין בתסמינים לבביים ונוירולוגיים. השלב יתחיל עם תסמינים כמו כאב ראש, פוטו-פוביה (פחד מאור), הקאות, נוקשות של הצוואר ותופעות אחרות הקשורות לפגיעה במערכת העצבים. בהמשך יופיעו תסמינים גופנים ורגשיים חמורים אחרים, כולל דיכאון, שיתוק של הפנים, פגיעה בשמיעה ופגיעה בעצב הראייה.
השלב השלישי במחלה מתאפיין בדלקות מפרקים ובמחלות מפרקים קשות אחרות.

תסמינים נוספים שקשורים בליים יכולים להיות אפילו הפרעה דו-קוטבית, אוטיזם, אלצהיימר פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה ועוד. כפי שניתן להבין, התסמינים, שמניתי רק חלק מהם, כה מרובים כך שהסבל של החולה כפול – הוא סובל גם ממחלות חמורות וגם מהקושי של הרופאים לאבחן את הגורם להן. אם זה לא מספיק, אז הבדיקה המקובלת ביותר לזיהוי מחלת ליים מחמיצה כ-35 מהמקרים (לפי נתונים מארצות הברית).

 כאמור, ההידבקות במחלה נגרמת על ידי נשיכת קרצייה. לא כולם מפתחים את התסמינים, אך יש כאלה שיפתחו אותם כעבור זמן ואולי אף ישכחו שננשכו על ידי קרצייה. הטיפול הקונבנציונאלי כולל נטילת אנטיביוטיקה והוא ארוך וקשה. ניתן לצמצם או למנוע את התפתחות המחלה על ידי חיזוק המערכת החיסונית וקיום אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית, תזונה נאותה, נטילת תוספי תזונה מתאימים, ניקוי רעלים וכן שמירה על בריאות רגשית. מובן שאם שוהים באזור שעלול להיות נגוע בקרציות או בסביבת בעלי חיים שאינם מטופלים, יש לבדוק בהקדם אם ננשכתם על ידי הטפיל.

אני מאבחן ומטפל בליים מאז 2005. פיתחתי (עם שותף) שיטה לאבחון ולטיפול במחלה לאחר שהשקעתי שנה של לימוד, מחקר קליני בקליניקה שלי ונסיעה לאמריקה להשתלם אצל ד''ר קלינגהרדט, רופא אמריקאי-גרמני מומחה בכיר למחלות עצבים. באותו הזמן משרד הבריאות טען שמחלת ליים כלל אינה קיימת בארץ. אולם, אני אבחנתי כ-250 איש עם ליים. מתוך אותם מאובחנים, כ-30 שלחו דם למעבדות טובות באמריקה (באמריקה כולה יש רק שלוש מעבדות הנחשבות טובות לאבחון ליים), נסעו לאמריקה להיבדק או חיים שם באופן קבוע. 29 מהחולים הללו חזרו עם בדיקות חיוביות, כאשר גם במעבדות טובות יש כ-30% החמצה (תוצאה שלילית שגויה).

מטרידה העובדה שכ-10% מהיתושים עלולים היום לשאת את החיידקים שגורמים לליים. ליים מתפתח לכדי מחלה שגרונית אם האדם ננשך על ידי קרצית האקסודוס. כאשר הליים מועבר בדרכים אחרות, הוא עשוי להתפתח בצורות שונות.

עוד כמה עובדות: רוב האנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות הם עם ליים. 90% מהילדים האוטיסטים הם עם ליים. הניסיון הקליני שלי מצביע על עליה בקרינת רקע, כולל מאורניום מדולל ופוקושימות למיניהן וזהו הגורם המעודד התפתחות ליים.

תנו לשמש יד

הייתכן שקרם הגנה נגד שמש מגביר את הסיכון לאלצהיימר? כן, ולאו דווקא בגלל הרעלים שיש בו, אלא בגלל שהוא מפריע לעור לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי החיוניים למוח

זוהי עוד רשומה שאני מקדיש למחלת האלצהיימר, שנראה שמתחילה לתפוס ממדים של מגפה. בארצות הברית אחד מכל שמונה מתוך בבני ה-65 ומעלה חי עם המחלה. על פי התחזיות, תוך 20 שנה המחלה תפגע באחד מכל ארבעה בקבוצת הגיל הזאת. עדיין לא נמצא מרפא לאלצהיימר, אבל זה לא אומר שאתם חסרי אונים, מפני שאפשר להתייחס לפחות לכמה גורמי הסיכון למחלה. גורם סיכון מפתיע אחד הוא קרם הגנה נגד השמש.

 על פי ד"ר מרקולה, שימוש בקרם הגנה עלול להגביר את הסיכון לאלצהיימר מפני שהוא מפריע לגוף לייצר ויטמין D וכולסטרול גופריתי (כולסטרול סולפאט). בדרך כלל כולסטרול נתפס כדבר שלילי, אבל יש לו תפקידים חשובים בשמירה על הבריאות. המוח מהווה רק 2% ממשקל הגוף אך מכיל 25% מהכולסטרול המצוי בגוף. לכולסטרול יש תפקיד בהולכה עצבית ולכן מחסור בו עלול לפגוע בתפקוד המוח. לא רק הזיכרון עלול להיפגע, יש סיכונים נוספים כמו דיכאון, נטייה להתנהגות אלימה ולתוקפנות, סרטן ומחלת פרקינסון.

חשיפה זהירה לשמש חשובה לבריאות המוח והגוף כולו

היעדר חשיפה לשמש יכול להוביל למחסור בחומרים שכה חשובים לתפקוד המוח. העור מייצר כמות גדולה של כולסטרול גופריתי, חומר מסיס במים, שמשמש קו הגנה בפני חיידקים ופתוגנים אחרים, שללא קו ההגנה הזה יכולים לחדור לגוף דרך העור. הכולסטרול הגופריתי יכול להיכנס לתאי שומן ולתאי שריר ולכן ניתן להניח שהוא מגן על תאים אלה מפני נזקי גלוקוז וחמצן. בהיעדר כולסטרול גופריתי, עלול להיווצר מצב של אי סבילות ללקטוז, ואז השרירים אינם יכולים לעבד גלוקוז כ"דלק". כתוצאה מכך תאי השומן נאלצים לאחסן יותר שומן על מנת לספק אנרגיה לשרירים. כך נצבר שומן מיותר.
בנוסף, כאשר יש בגוף מספיק גופרית היא עוזרת במניעת תהליכים דלקתיים.
התהליכים שהוזכרו לעיל נכונים לא רק לתאי שומן ושריר, אלא גם לתאי המוח ובעצם לכל התאים בגוף.

כל התאים בגוף עטופים במעטה חיצוני שגופרית היא חלק חשוב ממנו. משמעות הדבר, שמחסור באספקת הגופרית עלול להותיר את תאי המוח חשופים לסיכון מוגבר לאלצהיימר.

מחקר מראה שרמות הכולסטרול בסרום וכן היכולת לסנתז כולסטרול קשורות ביחס הפוך להידרדרות מנטלית אצל זקנים. מחקר אחר השווה חולי כולסטרול עם קבוצת ביקורת שוות גיל ומצא שרמות הכולסטרול מסוג LDL בסרום של החולים היו נמוכות יותר.

כאמור, שימוש יתר בקרם הגנה לא רק מפריע לייצור כולסטרול גפריתי, אלא גם לייצור ויטמין D. קיים קשר בין רמות נמוכות של ויטמין D לבין תוצאות נמוכות במבחנים קוגניטיביים. חוקרים מאמינים שרמות נאותות של וטימין D מגבירות את כמותם של כימיקלים חשובים במוח ומגינות על תאי המוח. ייתכן גם שוויטמין D מגן מפני אלצהיימר תודות לתכונותיו נוגדות הדלקת ותכונותיו המחזקות את המערכת החיסונית.

לאור כל הנאמר לעיל נראה שחשוב להיחשף לשמש, אבל צריך לעשות זאת בזהירות. קודם כל יש לוודא שאזור הפנים והעיניים מוגן בקרם הגנה בריא ובכובע. שאר הגוף יכול להיות חשוף עד לשלב שבו הוא מתחיל לקבל גוון ורוד קל. אז צריך לסיים את החשיפה. משלב זה והלאה הגוף גם לא מייצר יותר ויטמין D. ויטמין D שמיוצר בגוף עדיף על ויטמין D כתוסף.

מזון שיכול להועיל למוח הוא שמן קוקוס. המוח מייצר אינסולין עבור עצמו על מנת להפוך גלוקוז לאנרגיה שלה הוא זקוק. אולם, מחקרים חדשים מראים שהמוח עלול להפוך ל"סוכרתי", כלומר   עמיד לאינסולין וללא היכולת להפוך גלוקוז לאנרגיה, מה שמוביל למצב של הרעבה העלולה להסתיים בניוון של המוח. ניוון כזה, אטרופיה, הוא מה שקורה לחולי אלצהיימר. שמן קוקוס מספק למוח חומרים שנקראים קטונים. הקטונים הם מזון למוח. שתיים עד ארבע כפיות של שמן קוקוס ביום יעשו את העבודה. מומלץ להתחיל בהדרגה וליטול את השמן עם הארוחה.

טיפים נוספים להתגוננות מפני אלצהיימר:

להגביל את צריכת הפרוקטוז ל-25 גרם ביום. הפרוקטוז רעיל למוח וגם מפריע לכבד לייצר כולסטרול.
לשמור על רמות אינסולין נמוכות מ-3 (בצום). זאת על מנת למנוע עמידות לאינסולין.
להקפיד על צריכת B12, שנמצא בעל קשר חיובי לשמירה על הזיכרון.
לצרוך תזונה עשירה בפולט (חומצה פולית) ובאומגה 3.
להימנע מכספית.
להימנע מאלומיניום.
לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע.
להימנע מחיסון נגד שפעת המכיל כספית ואלומיניום.
לאתגר את המוח על בסיס יומי.
להימנע מתרופות אנטי-כולירגניות ומסטטינים.

הגן, התרופה והאלצהיימר

התמונה הולכת ומתבהרת: המלחמה התרופתית בכולסטרול והאובססיה לתזונה דלת שומן לא עושות אותנו בריאים יותר, אלא דווקא מגבירות את הסיכון לחלות באלצהיימר, כי לשומנים ולכולסטרול יש תפקיד מרכזי בתפקוד המוח

על פניו ההערכה הבאה תישמע לא הגיונית: תזונה דלת שומן עלולה להגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר. גם לסטטינים, תרופות נפוצות מאוד שניתנות לטיפול במצב של יתר כולסטרול בדם (שכבר סיפרתי מה הבעיה איתן), עלולה להיות השפעה דומה.

העובדות הללו קשורות לאלל (תצורה) של גן שנקרא apoE. האלל apoE-4 הוא גורם סיכון לאלצהיימר. ל-apoE יש תפקיד מרכזי בהעברת כולסטרול ושומנים אל המוח. סטפני סנף, חוקרת בכירה דווקא בתחום מדעי המחשב מ-MIT, שכתבה מאמר בנושא, אומרת שניתן להניח שלמחסור בשומן ובכולסטרול במוח יש חלק משמעותי בהתפתחות מחלת אלצהיימר.
היא מציינת מחקר מהעת האחרונה שבו התברר שלחולי אלצהיימר יש בנוזל עמוד השדרה רק 1/6 מריכוז חומצות השומן החופשיות בהשוואה לאנשים בריאים. היא מוסיפה שהולך ומתברר שכולסטרול מצוי בכל אזורי המוח וממלא תפקיד בהולכה עצבית ובשמירה על מעטפת המיאלין המצפה את סיבי העצב (המיאלין הוא מעין שכבת בידוד שממלאת תפקיד בהולכה העצבית). נמצא שתזונה עשירה במיוחד בשומן משפרת את התפקוד הקוגניטיבי של חולי אלצהיימר. "נתונים אלה ותצפיות נוספות מובילים אותי למסקנה שהן דיאטה דלת שומן והן טיפול תרופתי בסטטינים מגדילים את הפגיעות לאלצהיימר," כותבת סנף.

יצרני הסטטינים מזהירים שכולסטרול בגיל צעיר = אלצהיימר בגיל מבוגר. נראה שההפך הוא הנכון

(למצולם אין קשר לכתבה. צילום: kattebelletje, flickr)

שכיחות האלצהיימר נמצאת בעלייה חדה. רק בין השנים 2000 ו-2006 שכיחות מקרי המוות של חולי אלצהיימר בארצות הברית עלתה ב-47% בעוד, לשם השוואה, שכיחות מקרי המוות ממחלות לב, סרטן השד, סרטן הערמונית ושבץ גם יחד ירדה ב-11%. העלייה במקרי האלצהיימר גדולה מהעלייה בתוחלת החיים. בקרב בני 85 ומעלה שמתו מאלצהיימר העלייה היא של 30% בין השנים 2000 ו-2005. ייתכן אף שזוהי הערכת-חסר מכיוון שרבים מהחולים באלצהיימר מתים בסופו של דבר ממשהו אחר.
סנף אומרת שנראה כאילו משהו באורח החיים שלנו מגביר את הסיכון לאלצהיימר והיא מעריכה שהסיבות הן האובססיה לתזונה דלת שומן והשימוש ההולך ומתרחב בסטטינים. סנף, אגב, טוענת גם שתזונה דלת שומן היא גורם סיכון לאוטיזם ול-ADHD אצל ילדים. היא אף סבורה שמגפת השמנת היתר החולנית והסינדרום המטבולי הקשור אליה קשורים אף הם לדיאטה דלת שומן מוגזמת. בנוסף, היא חושדת שסטטינים קשורים למצבים בריאותיים נוספים כגון אלח דם, בעיות לב, פגיעה בעוברים וסרטן.

מצטברים מחקרים שמראים ששומן וכולסטרול הם רכיבי תזונה חיוניים למוח. המוח מהווה 2% ממאסת הגוף, אבל מצויים בו 25% מכלל כמות הכולסטרול. הכולסטרול חיוני להולכת אותות עצביים ולמלחמה בזיהומים. אך כאמור, בפאזל הזה יש גם חלק גנטי. לגן apoE שממלא תפקיד מרכזי במשק השומן והכולסטרול יש חמש תצורות מוכרות. האללים, כלומר התצורות, שמסומנים בספרות 2, 3 ו-4 הם הנפוצים ביותר. apoE-2 מספק הגנה מסוימת נגד אלצהיימר, apoE-3 הוא גן "ברירת המחדל" הנפוץ ביותר ואילו אלל apoE-4 שמצוי אצל 13% עד 15% מהאוכלוסייה הוא זה שנקשר לסיכון מוגבר לחלות באלצהיימר. לאנשים שירשו את האלל apoE-4 משני הוריהם יש סיכוי גדול פי 20 לחלות באלצהיימר. עם זאת, רק 5% מתוך חולי האלצהיימר נושאים את האלל הזה, כך שברור שיש גורמים אחרים למחלה. בכל אופן הבנת תפקידיו של הגן apoE בגוף היא מפתח לתיאוריית השומן/סטטינים.

נחזור לגורמים הקשורים באורח חיים. בפרק המסקנות של המאמר סנף אומרת: "לאור התפקיד החיובי הגדול שהכולסטרול ממלא, ניתן להניח רק שהסטטינים מגבירים את הסיכון לפתח אלצהיימר. על כל פנים, תעשיית הסטטינים נחלה עד כה הצלחה ראויה לציון בהסתרת העובדה המצערת הזאת. הם הצליחו ליצור חלק גדול מההבנה שכולסטרול גבוה בשלבי החיים המוקדמים קשור לסיכון לאלצהיימר 30 שנים מאוחר יותר. אף על פי כן הם אינם מציגים ולו מחקר בודד, אפילו לא מחקר רטרוספקטיבי, שיאמת את הטענה שהפחתה אקטיבית של הכולסטרול בעזרת סטטינים תשפר את מצבם של אנשים אלה. "

פקק תנועה – הרבה יותר גרוע ממה שחשבתם

לאט לאט מצטבר מידע על הקשר בין זיהום מפליטות אגזוזים לבין פגיעה במוח. הנתונים מטרידים ומלמדים שפתרון לעומסים בכבישים ישפר את בריאות הציבור

כולם כבר יודעים שסביבה מזוהמת מזיקה לבריאות. את זיהום האוויר בערים, שמקורו בעיקר בפליטות מכלי רכב, מקובל לקשר למחלות לב-ריאה ולסרטן. כעת חוקרים רבים בודקים את השפעתו על המוח. כתבה שהופיעה בוול סטריט ז'ורנל סוקרת כמה מהמחקרים הללו.

פרדריקה פררה מאוניברסיטת קולומביה דנה בהשפעת חלקיקי הפחמן על המוח. היא מניחה שהחלקיקים פוגעים בתאי מוח ובסינפסות ובודקת את הקשר בין החשיפה לזיהום ברחם לבין ההשפעות המנטליות על ילדים.
"יותר ויותר מדענים מנסים להבין האם וכיצד חשיפה לפליטות כלי רכב יכולות לפגוע במוח האנושי," אומר חוקר התחלואה ג'יו-צ'ואן צ'ן מאוניברסיטת דרום קליפורניה. צ'ן מנתח את השפעות הזיהום מכלי רכב על מוחן של 7,500 נשים בריאות מ-22 מדינות בארצות הברית. המידע שנאסף עד כה הוא נסיבתי, אך מטריד.
"יש סיבה ממשית לדאגה, אומרת הנוירו-כימאית אנט קירשנר מהמכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית.

כמות הזיהום שמייצרות היום מכוניות ומשאיות היא רק עשירית מהזיהום שייצרו כלי רכב בשנות ה-70', אבל יש יותר אנשים על הכביש, פקקי התנועה שכיחים הרבה יותר ורבים מבלים בהם מספר שעות ניכר בכל יום. עדיין לא ידוע האם נוסעים שנושמים באופן קבוע אוויר כבישים מזוהם סובלים יותר מהשפעות על המוח. עד כה נחקרה ההשפעה הקשורה בדרגת הזיהום במקום המגורים של האדם. השפעות כרוניות של פליטות המנועים על הקוגניציה של נהגים ונוסעים קשה למדידה בשל הצורך לבודד אותה מגורמים כמו מתח, תזונה ופעילות גופנית שגם הם משפיעים על המוח.

פקקי התנועה לא רק מעצבנים - לפי מחקירם חדשים הם גם פוגעים במוח כבר מהרחם (צילום: Anderson Mancini, flickr)

עם זאת, מחקרים חדשים מראים שנשימת גזים ברחוב ל-30 דקות בלבד יכולה להגביר את הפעילות החשמלית באזורים במוח שאחראים על התנהגות, אישיות וקבלת החלטות. מדענים הולנדים גילו לאחרונה ששינויים אלה מרמזים על מתח. נשימת אוויר עירוני עם רמות גבוהות של פליטות אגזוזים למשך 90 ימים יכולה לשנות את האופן שבו גנים "נדלקים" ו"נכבים" בקרב מבוגרים. היא גם עלולה להותיר סימנים מולקולריים במטען הגנטי של יילודים, כך דיווחי צוותי מחקר מהאוניברסיטאות קולומביה והארברד.

ילדים שחיים באזורים מזוהמים במיוחד מפליטות כלי רכב נוטים להשיג ציונים נמוכים במבחני אינטליגנציה ואף נוטים יותר לדיכאון, חרדה ובעיות ריכוז בהשוואה לילדים שחיים בסביבה שבה האוויר נקי יותר. כך נראה ממחקרים שבוצעו בניו יורק, בוסטון, בייג'ינג וקרקוב. אצל אנשים מבוגרים נמצאו השפעות על הזיכרון ועל יכולת ההסקה, מה שהוסיף חמש שנים לגילם המנטלי, כך גילה מחקר נוסף מאוניברסיטת בוסטון. זיהום האוויר גם עלול להגביר את הסיכון לחלות באלצהיימר ומאיץ את התפתחותה של מחלת פרקינסון.

ד"ר הת'ר פולק מבית הספר לרפואה באוניברסיטת דרום קליפורניה סקרה רישומי לידה ומצאה שילדיהן של אמהות שחיות במרחק של עד 300 מטרים מצירי תנועה מרכזיים בערים לוס אנג'לס, סן פרנציסקו וסקרמנטו היו בסיכון כפול לאוטיזם, ללא קשר למין, אתניות או חינוך. מחקרים סביבתיים מלמדים שהזיהום מתפשט גם לאזורים מרוחקים יותר מצירי התנועה המרכזיים ונוכח גם בשעות שבהן אין עומסים. מדענים מאמינים שנקיטת אמצעים לשיפור זרימת התנועה תביא לשיפור בבריאות הציבור.

במחקרה של ד"ר פררה שהחל ב-1998 מאות נשים הרות צוידו במכשירים אישיים לניטור זיהום אוויר. לאחר הלידה פררה ועמיתיה בדקו כמה מהתינוקות וגילו סימן ביוכימי ברור בד"נא של כמחצית מהם, שהושאר על ידי החשיפה לכימיקלים הנפלטים מאגזוזים. בגיל שלוש הילדים פיתחו יכולות מנטליות בקצב מעט איטי יותר. בגיל חמש ציוני המשכל שלהם היו נמוכים בממוצע בארבע נקודות מאלה של הילדים שנחשפו פחות לזיהום. החוקרים אמרו שלמרות שההבדלים קטנים, יש להם משמעות ניכרת על יכולות הלמידה בעתיד.

בגיל שבע אותם ילדים נטו להציג יותר תסמינים של חרדה, דיכאון ובעיות ריכוז. "השליה אינה המחסום המושלם כפי שנטינו לחשוב," אמרה ד"ר פררה בהתייחסה להשפעות הזיהום על המוח כבר מהשלב העוברי.

מה מסתתר בסלט שלנו?

אנחנו לא רואים, מריחים, או טועמים אותם, אבל חומרי הדברה מסוכנים נכנסים באופן קבוע לצלחות שלנו וגם לתוספי התזונה. מה שהורג חרקים מסוכן גם לאנשים

היי, חקלאי, חקלאי, עזוב את הדי.די.טי עכשיו. תן לי כתמים על התפוחים שלי ותשאיר לי את הדבורים והפרפרים, בבקשה! זה לא נראה כאילו שתמיד אתה לא מבין מה יש לך עד שהוא נעלם? הם כיסו באספלט את גן עדן והקימו מגרש חנייה.
(ג'וני מיטשל, Big Yellow Taxi)

חשיפה לנוירוטוקסינים, רעלנים שפוגעים במערכת העצבים, עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך לעצבים ולהפרעות במערכת האנדוקרינית. הרעלנים האלה מצויים בחומרי הדברה. ההתבטאות של הנזקים נראית בגיל מאוחר, ולכן גם אם ילדים נפגעים מהרעלנים המסוכנים, אנחנו עלולים שלא לדעת זאת. לכן כדאי לבדוק האם המזון והתוספים שהם מקבלים מכילים חומרי הדברה.
חומרי הדברה באופן כללי צריכים להדליק נורת הזהרה אצל כולם, כי אם הם הורגים יצורים מסוימים, איך ייתכן שאינם פוגעים בבני אדם? על פי אתר ארגון הבריאות העולמי (WHO), "חשיפה ארוכת טווח לחומרי הדברה יכולה להגביר את הסיכון להפרעות התפתחותיות ולהפרעות בפריון, להפרעות במערכת החיסון ובמערכת האנדוקרינית, לתפקוד לקוי של מערכת העצבים ולהתפתחות סוגים מסוימים של סרטן. ילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר ממבוגרים."

מה יש בירקות שלנו חוץ מוויטמינים? (צילום: Jay Oliver, UGA college of Ag)

רשימה של כמה מחקרים בתחום שפורסמה במאמר באתר autism one:

מחקר מאוניברסיטת הרברד, שפורסם ב-2006 בכתב העת המדעי Annals of Neurology, מצא שחשיפה לחומרי הדברה עלולה להגביר את הסיכון לחלות בפרקינסון ב-70%.

מחקר מאוניברסיטת דיוק מ-2008, שפורסם ב-BMC Neurology, קובע: "מעל הכול, חולי פרקינסון נטו באופן מובהק לדווח יותר על שימוש ישיר בחומרי הדברה, לעומת קרוביהם שאינם סובלים מהמחלה... תדירות, משך וחשיפה מצטברת נקשרו באופן מובהק למחלת פרקינסון בדפוס הקשור למינון."

בהודעה לעיתונות של מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) מ-2008 נאמר: "מדבירים מורשים שהשתמשו בחומרי הדברה כלורידיים במשך יותר מ-100 ימים בתקופת חייהם היו בסיכון מוגבר לסוכרת... הקשר בין חומרי הדברה מסוימים לבין היארעות הסוכרת נע בין 20% ל-200% של סיכון מוגבר..."

מחקר ממרכז המחקר של אנרגיה וסביבה באוניברסיטת צפון דקוטה קשר בין חומרי הדברה לבין שינוי עצבי שנראה במחלות פרקינסון, טרשת נפוצה, אפילפסיה ואלצהיימר.

האם קילוף ירקות ופירות או שטיפתם יצמצם את החשיפה? מי שקונה מוצרים לא אורגניים מסתכן יותר מפני שרבים מחומרי הדברת המזיקים והעשבים הם מערכתיים, כלומר חודרים לבשר הפירות והירקות. ארגון EWG (Environmental Working Group) פרסם דוח שבו הוא אומר, שעל אף הריסוסים עדיף לאכול ירקות ופירות (שטופים ומקולפים) מאשר להימנע מהם, אך מציע להיזהר מ-12 יבולים שנמצאו מזוהמים ביותר מתוך רשימה של 53. אם התקציב שלכם לרכישת מזון אורגני מוגבל, עדיף להשקיע אותו במוצרים האלה או להימנע מהם: תפוחים, סלרי, תותים, אפרסקים, תרד, נקטרינות, ענבים, פלפלים, תפוחי אדמה, אוכמניות, חסה, קייל.

לדוגמה, ב-741 דגימות של תותים נמצאו 54 סוגי קוטלי חרקים שונים, מתוכם 14 שאריתיים. מתוך כל הדגימות, ב-697 נותרו חומרי הדברה שאריתיים. בין החומרים נמצא יודיד מתילי שקוטל חרקים, עשבים וחיידקים. קיימים מחקרים שמראים שחומר זה גורם לסרטן אצל חולדות ועכברים.

לרוע המזל, חומרי הדברה נמצאים גם בתוספי תזונה צמחיים. בדיקה של Wong et al. מ-2004, שכללה 87 דוגמאות של תוספים, מצאה חומרי הדברה ב-44 מהם. בין החומרים: כלור אורגני, זרחן אורגני, פנטכלורופנול (קוטל פטריות וחומר חיטוי), טטרכלורואתילן (כימיקל ממס) ועוד כ-30 חומרים אחרים. לעתים קרובות מוצר אחד מכיל כמה חומרי הדברה במקביל. בנוסף לחומרי הדברה, יצרנים רבים של תוספי תזונה מכניסים את הממתיק המסוכן אספרטיים למוצרים.

לאדם הפשוט אין את הכלים לבדוק ולדעת מה מכילים התוספים שהוא נוטל, אלא אם מדובר בחברה מוכרת כמו קירקלנד שאנו יודעים שהתוספים שלה נקיים. בעזרת הכלים המצויים בקליניקה שלי אני יכול לבדוק מה מתאים או למתאים ומה מזיק למטופל הספציפי.

אל תשכחו את האלצהיימר

מחלת האלצהיימר הולכת ומתפשטת. כן, אותרו גנים שמגבירים את הסיכון לחלות בה, אבל יש חשיבות רבה מאוד לגורמים סביבתיים שאליהם מגיבים הגנים האלה

שיעור מחלת האלצהיימר, אומר ד"ר מג'יד עלי, האיש שבחרתי לצטט בשלוש הרשומות האחרונות, עולה בקצב מדאיג ברחבי העולם. רק בארצות הברית יש 5.5 מיליון חולים, מה שמביא להוצאה שנתית של 183 מיליארד דולר. אבל מה שמטריד הרבה יותר מהעלות הכספית, היא ההפרעה הזאת שנגרמת מאי תפקוד ומוות של תאי מוח וכן בעיות הזיכרון שפוגעות גם בצעירים ומתפשטות, לדברי עלי, כמגפה.

תחשבו על המוח שלכם (צילום: biologycorner, flickr)

ד"ר עלי מרבה לעסוק בחשיבותו של החמצן בתהליכים של חולי והחלמה (שעליהם הרחבתי ברשומות קודמות), כולל תהליך של אלצהיימר. הוא מסביר שרעילות של המזון, הסביבה והמחשבות (כלומר, אכזבות, כעס כרוני ובעיות של בריאות הנפש) מפריעים לתפקוד האנרגטי, הדטרגנטי וההתפתחותי שממלא החמצן. אי תפקוד של המטבוליזם של החמצן גורם לפציעה ולאובדן תאי מוח, מה שמוביל להתפתחות אלצהיימר.

בהקשר הגנטי, "מודל החמצן באלצהיימר", מנבא שהגנים הקשורים למחלה יהיו קשורים לדלקת "אוקסיסטטית", כלומר כזאת שקשורה להומיאוסטזיס של החמצן בגוף ולנתיבי סילוק רעלים במוח. הגנים שאחראים להגברת הסיכון לאלצהיימר קשורים גם לדלקות ולמטבוליזם של כולסטרול. כולסטרול הוא נוגד חמצון ותפקידו, כמו יתר נוגדי החמצון, למלא תפקיד נוגד דלקת, והוא גם משפיע על מעבר מולקולות משני עברי קרום התא.

הגן העיקרי שאחראי לאלצהיימר הוא הגן שאחראי על חלבון שנקרא APO-E. הוא מעלה את הסיכון לחלות במחלה ב-400 אחוזים אם עותק אחד של הגן עובר בתורשה מהורה אחד, וב-1,000 אחוזים הוא מועבר משני ההורים. APO-E קשור למטבוליזם של כולסטרול. עם זאת, מציין ד"ר עלי, הסיכון הגנטי המוגבר לחלות אין משמעותו שהמחלה ודאית. הגנים מגיבים לשינויים סביבתיים, כמו תזונה ולחץ.

גנים שהתגלו לאחרונה מעלים את הסיכון לחלות באלצהיימר רק ב-10 עד 15 אחוזים. חוקרים מאמינים שלא אמין להתייחס לגנים האלה כדי לקבוע האם סביר שאדם יחלה באלצהיימר.

ד"ר עלי מסכם ואומר שלמרות איתור הגנים "מגבירי הסיכון לחלות באלצהיימר", יש חשיבות רבה למתן תשומת לב לגורמים כמו תזונה, סביבה ומתח שמעלים את הסיכון ללקות במחלה. הגורמים האלה, בניגוד לגנים, כן נמצאים בשליטתנו.