הסתימות הופכות את מרפאת השיניים למקום מסוכן

הכספית שמכילות הסתימות הדנטליות מגיעה לסביבה ולגוף האדם וגורמת לזיהום ולמצבי חולי רבים וחמורים

ברשומה הקודמת המלצתי על מאמר של ארגון IAOMT וגם הפעם אני מעביר הלאה את הידע שהם מפיצים. תחת מאמר נוסף, שכותרתו "השפעות הרעילות של סתימות דנטליות מכספית על הסביבה ועל בריאות האדם" נמנים האופנים שבהם כספית משימוש דנטלי מזהמת את הסביבה, הדרכים שבהן נפגע גופנו מהכספית והמלצות לצמצום הנזק.

הסתימות מכילות 45 עד 55 אחוז כספית מתכתית, שהיא נוירוטוקסית, רעילה למערכת העצבים. לפי הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה (EPA), בפיותיהם של האמריקאים יש 1,000 טון כספית. כספית דנטלית מהווה 14% מכספית בשימוש ביתי בשנה.
החששות מהשימוש בכספית עלו מיד כאשר החל השימוש בה בראשית המאה ה-19. כיום גם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) והנציבות האירופאית (EC) בודקים את הסיכונים הבריאותיים הקשורים לסתימות כספית. ממשלות נורווגיה, שוודיה ודנמרק כבר אסרו את השימוש בחומר. בגרמניה ובקנדה אסרו על השימוש בו לנשים הרות. ממשלות צרפת, פינלנד ואוסטריה המליצו על שימוש בחומר חלופי עבור נשים הרות. בינתיים ממשיכים להתפרסם מחקרים על נזקי הכספית הדנטלית לגוף האדם ולסביבה.

סכנה במרפאת השיניים (צילום: sj_sanders, flickr)

המסמך מתאר דרכים שבהן הסתימות הדנטליות מזהמות את הסביבה: מי שפכים ממרפאות שיניים, הפרשות של בני אדם שיש בפיהם סתימות כספית, שריפת גופות של אנשים שבפיהם סתימות כספית, אדי כספית ממרפאות שיניים.

בהתאם, הכספית משפיעה על האדם במספר דרכים:

הכספית מסוכנת לנשים הרות, לעוברים ולתינוקות. זאת הסיבה שבמספר מדינות נמנעים משימוש בסתימות כספית עבור נשים הרות. באותה הרוח, יש מחקרים הממליצים להימנע משימוש בסתימות כספית עבור ילדים. הכספית עוברת את השליה ומגיעה גם לחלב האם. חשיפה לכספית נקשרה לאוטיזם.

הכספית מסוכנת לכלל האוכלוסייה. גוף מחקרים עשיר מרחבי העולם מצא קשר בין סתימות כספית לשורה ארוכה של מחלות: תפקוד לקוי של המערכת החיסונית, טרשת נפוצה, מחלות של הכליות, תסמונת כאב כרוני, אלרגיות, בעיות פריון, מחלות לב וכלי דם, ספיגת מתכות כבדות במוח, מחלת לו גריג (ניוון מוטורי), אלצהיימר, עמידות לאנטיביוטיקה, אובדן שמיעה ועוד מצבי חולי רבים.

הכספית פוגעת ברופאי שיניים ובעובדי מרפאות שיניים. אנשים אלה חשופים לכספית באופן מיוחד ומחקרים מצביעים על סכנות בריאותיות שמאיימות עליהם עקב חשיפה זאת.

בנוסף לנתונים האלה יש לזכור שמסיבות גנטיות אנשים מסוימים מתקשים לפנות כספית מרקמות הגוף שלהם (על כך כתבתי ברשומה הקודמת) וכן ישנם אנשים האלרגים לכספית. קיים מתאם בין כמות הסתימות בפה ומשך הזמן שהן שם לנטייה לתגובה אלרגית לכספית. עבור שתי הקבוצות הללו – המתקשים לפנות כספית והאלרגים – הכספית מסוכנת במיוחד. ההיפגעות מהכספית מושפעת מגורמים רבים נוספי, כמו כמות הסתימות בפה, מין, צריכת חלב ואלכוהול ועוד.

מחברי המאמר מציינים חלופות לכספית כמו חרסינה, סגסוגות של זהב ותרכובות אחרות. גם עם עדיין משתמשים בכספית, יש דרכים לצמצם את הסכנות הכרוכות בה ולמנוע את חדירתה הבלתי מבוקרת לסביבה.

כספית, חיסונים, סירופ תירס ואוטיזם

כשמדובר בבריאות הציבור, שום גורם מסכן אינו אמור להיות בחזקת חף מפשע לפני שהוכח מעבר לכל ספק שאינו מסוכן. אתם בטוחים לגמרי שאין קשר בין כספית לאוטיזם?

ברשומה הקודמת תהיתי איך ייתכן שעל אף העלייה האמיתית בשיעור מקרי האוטיזם - שכבר מזמן אי אפשר להסבירה רק במודעות ובאבחונים רבים יותר - יש רופאים, כמו ד"ר איתי גל שכותב ב-Ynet, שעדיין ממשיכים להאשים את הגנים בתופעה. הם לא טורחים להסביר איך הגנים השתנו כל כך מהר ב-50 השנים האחרונות.
את ההתעלמות של הממסד הרפואי מבעיית הכספית אפשר להסביר בשתי דרכים: אחת, היא הברית שבין הרופאים והממסד לבין חברות התרופות שהן בעלות המאה והדעה; שנייה היא שמי שמצוי עמוק כל כך בתוך המערכת מתקשה להתבונן עליה מבחוץ ולבקר אותה.

סירופ תירס. זהירות, כספית (צילום: bookgrl, Flickr)

רק לצורך הדיון, נניח שלא נמצא קשר מובהק בין כספית ומזהמים סביבתיים אחרים לאוטיזם. בכל מה שקשור לבטיחות ולבריאות הציבור, הגישה שבה יש לדבוק היא גישת "ליתר ביטחון", כלומר, לא לחכות שיוכח מדעית שגורם מסוים מסכן אותנו, ואז לאסור את השימוש בו, אלא למנוע את החשיפה לגורם החשוד כמסוכן עד שיוכח מעבר לכל ספק שהוא בטוח.

הורים שמסרבים לחסן את ילדיהם כבר זכו לכינוי "סרבני החיסונים", ולא פעם מתייחסים אליהם כאל ציבור היסטרי וצווחני. באתר המדעי Discovery, למשל, מופיע מאמר שמבטל את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ובפתיח שלו נאמר שמטרת מחקר זה ודומיו להשמיע קול שיסתור את ה"קולניות" של סרבני החיסונים. המאמר מציג מחקר שבו נבדקו 1,400 ילדים שקיבלו בשנות ה-90 חיסון נגד שעלת. החיסון מכיל תימרוסל, חומר משמר מבוסס כספית, שנחשד כגורם לאוטיזם. חלק מהילדים קיבלו חיסונים עם רמה נמוכה של תימורסל וחלק אחר עם רמה כפולה של החומר. נמצא שאין קשר בין רמת התימוריסל בחיסונים שקיבלו הילדים לבין השפעה על המוחות שלהם.
מאידך, עת לעת מתפרסמים מחקרים שמצביעים על קשר בין זיהום במתכות כבדות, בעיקר כספית, לבין אוטיזם. למי אתם בוחרים להקשיב אם אתם רוצים להגן ככל האפשר על בריאות ילדיכם?

ברשומה הקודמת ציטטתי את מחקרם של גרייר וקינג מ-2008, שמצא קשר בין קושי של אנשים מסוימים לסלק כספית מרקמות גופם לבין הסיכון ללקות באוטיזם. החוקרים ציינו שתרכובת של כספית מצויה במוצרים פרמצבטיים רבים, כולל חיסונים, תרופות שונות ומוצרי טיפוח. הכספית מביאה לפגיעה במערכות שונות של הגוף, כולל מערכת העצבים וההתנהגות, וליקויים אלה מאפיינים את הקשת האוטיסטית.

הממסד הרפואי אמור להיות אחראי לכספית שחודרת אל גופנו דרך מוצרים שמגיעים מבית המרקחת, אבל הכספית מצויה גם במים, באוויר ובמזון מהים. השפעתה השלילית של הכספית על עוברים, תינוקות וילדים מתועדת היטב ואפשר לקרוא עליה באתר ה-EPA, סוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית. למשל, במחקר מ-2004 של ריימונד ופאלמר מאוניברסיטת טקסס נמצא קשר בין רמות הכספית בסביבה לבין שיעור הילדים במוסדות החינוך המיוחד ושיעור הילדים האוטיסטים.
כספית, כך התברר לאחרונה, מצויה גם בסירופ תירס. סירופ תירס עשיר בפרוקטוז הוא מהרכיבים הנפוצים ביותר במזון המתועש ומי שחשוף אליו במיוחד הם ילדים. סירופ התירס, המשמש להמתקת מזון מתועש, מכיל כספית. הכספית משמשת לייצור סודה קאוסטית ושיירים שלה נותרים במוצר. סודה קאוסטית היא רכיב בסירופ התירס. יצרני סירופ התירס וגם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) יודעים כבר מ-2005 שהמוצר מכיל חומר רעיל, אבל לא טורחים לידע בכך את הציבור.
אז גילינו שיש עוד חזית של כספית שעמה אנחנו, ובעיקר גופם של הילדים צריך להתמודד. מיותר כמעט לציין שלפני 50 שנה לא היינו חשופים לסירופ תירס כפי שאנחנו חשופים אליו היום.

אין לאף אחד מאתנו שליטה מלאה בחומרים שאליהם הוא חשוף, אבל יש חומרים שמהם אפשר לנסות להימנע אפילו אם הם "רק" חשודים כגורמי סיכון.

יותר מדי טונה, יותר מדי כספית

בעקבות בדיקת דגימות טונה, יצאו בארצות הברית המלצות להגבלה קשוחה של האכלת ילדים בדג הזה בשל רמות הכספית הגבוהות שבו. בינתיים פורסם מחקר מיפן המראה כיצד כספית המצויה בחיסונים פוגעת במוח

 את נושא החשיפה המסוכנת לכספית בכלל ואת שיעורה המטריד בדגים בפרט אני מעלה לדיון לעתים קרובות. עכשיו באופן מיוחד אני מרגיש שאני לא לבד בעניין הזה וגם גורמים שמרניים יחסית מפרסמים אזהרות הנוגעות לאכילת דגי טונה בשל הזיהום בכספית שהם נושאים ברקמותיהם.

 

חוקרי Mercury Policy Project (מיזם מדיניות הכספית) מוורמונט, שמטרתו להפחית את החשיפה הסביבתית לכספית, פרסמו מאמר תחת הכותרת "הפתעה בטונה". המאמר מייעץ לבעלי תפקידים בבתי ספר ולהורים לא להגיש בכלל לילדים טונה מסוג אלבקור (טונה ארוכת סנפיר) ולהגביל את צריכת הטונה הבהירה לעד פעמיים בחודש עבור רוב הילדים ולעד אחת לחודש עבור ילדים השוקלים פחות מ-25 ק"ג. נמצא שטונה מסוג אלבקור מכילה פי שלושה יותר כספית מאשר טונה בהירה.

 

כספית מזיקה למוח (צילום: jungmoon, flickr)

 

למה ההמלצות נוגעות לילדים דווקא? כספית היא נוירו-טוקסין, כלומר חומר רעיל למערכת העצבים. היא עלולה לפגוע במוחם המתפתח של ילדים ועוברים.
איך הכספית מגיעה לדגים? תחנות כוח וכבשנים פולטים כספית לאוויר. החומר המזהם יכול לרחף מרחק של אלפי קילומטרים לפני שינשור ויישטף לגופי המים. בגופי המים דגים צוברים את המתכת הרעילה במהלך חייהם ובני אדם עלולים ללקות בהרעלה כתוצאה מאכילת בשר הדגים.
ישנן מדינות בארצות הברית שבהן נשים הרות וילדים מונחים שלא לאכול דגים משום סוג שמקורם במאגרי מים טבעיים וזאת בשל החשש מפני הרעלת כספית.

החוקרים מ- Mercury Policy Project בדקו את רמות הכספית ב-59 דגימות המייצגות שמונה מותגי טונה הנמכרים בבתי ספר בארצות הברית. רמות הכספית בדגים האלה היו דומים לרמות הכספית במוצרי הטונה שנמכרים בחנויות מכולת או בחנויות למזון מהים, אבל הן מטרידות במיוחד מפני שילדים באמריקה אוכלים פי שניים טונה מאשר כל דג אחר.

גורמים בעלי אינטרסים מתחום שיווק הטונה מיהרו לקבול על "ההפחדות" ולציין את היתרונות התזונתיים של הטונה, בין היתר תכולת הסלניום שבה, "שלו יש תגובה חיובית עם הכספית", כך לדברי דיאטנית ממועצת הטונה השייכת לאיגוד הדייגים האמריקאי. לא ציפינו ממנה לאובייקטיביות. אני כמובן טוען שהסיכון לא שווה את הערכים התזונתיים שהטונה מציעה (חלבון רזה, אומגה שלוש וסלניום) בעיקר מפני שאפשר להשיג אותם ממזונות אחרים. באופן כללי אני ממליץ להימנע ממזון מהים, כי כל המוצרים מהים מזוהמים מכדי להיות טובים ובטוחים.

 בישראל טונה משווקת כמזון בריאות, אבל אפילו ב-Ynet פורסמה כתבה המסקרת את המחקר ואת תוצאותיו וכן בעיתונות מיינסטרים אמריקאית כמו ה-Medscape.

ובינתיים ביפן...

 ואם כל זה לא מספיק: מחקר יפני חדש מייחס את הכספית לנזק בחלקים במוח הקשורים לאוטיזם.

במשך שנים כספית נמצאת בתרכיבי החיסונים כחלק מהחומר המשמר תימרוסל, המכיל כמעט 50% כספית אתילית. החומר הוכנס לשימוש ב-1929 מבלי שבוצעו מחקרי בטיחות מספקים. השימוש בחומר המשמר הזה נמשך על אף שבשנות ה-70' עשרה תינוקות מתו בבית חולים בטורונטו לאחר שתכשיר חיטוי המכיל תימרוסל יושם על חבל הטבור שלהם ועל אף שמצטבר גוף מחקרים גדול המצביע על הסיכון הטמון בו.

לאחרונה פורסם מחקר יפני שבחן את ההשפעות הנוירו-טוקסיות (רעילות למערכת העצבים) של חשיפת עוברי חולדות לכספית. חולדות הרות קיבלו זריקות תוך-שריריות של תימרוסל והוולדות נבדקו 50 ימים לאחר ההמלטה. נמצא שבקבוצת הניסוי נותרו שינויים כימיים בהיפוקמפוס. בחלק זה של המוח נצפו רמות גבוהות של המוליכים העצביים סרוטונין ודופאמין. בהתבסס על ממצאים אלה, הסיקו עורכי המחקר:

"ניתוח ביום ה-50 לאחר ההמלטה הראה עלייה משמעותית בסרוטונין בהיפוקמפוס בעקבות מתן תימרוסל ביום התשיעי להיריון. יתרה מזאת, לא סרוטונין בלבד, נמצאו גם רמות גבוהות משמעותית של דופאמין בסטריאטום [חלק השייך לגרעיני הבסיס במוח וקשור למוטוריקה ולתהליכים קוגניטיביים]. תוצאות אלה מצביעות על כך שחשיפה עוברית לתימרוסל גורמת לליקויים קבועים במערכת המונואמינרגית [הקשורה להולכה עצבית על ידי סרוטונין ודופאמין] ולפיכך יש לעשות כל מאמץ למנוע את השימוש בתימורסל."

 ההיפוקמפוס, שהמחקר המתואר לעיל הראה שנפגע, הוא חלק מהמערכת הלימבית במוח. יש לו תפקידים רבים, שאחד מהם הוא הזיכרון לטווח הקצר. לכן אין זה מפתיע שבמחקרים רבים נמצא קשר בין חשיפה לכספית לבין מחלת אלצהיימר.

ההיפוקמפוס קשור גם ליכולתו של האדם "לקרוא" את סביבתו. פגיעה ביכולת זאת תתבטא למשל בסרבול ובקשיים בקריאה ובכתיבה. כספית ומתכות כבדות אחרות נקשרו לקשיי למידה אצל ילדים, כולל קשיי ריכוז, קשיי שפה וקשיים מוטוריים. .
דוח ממשלתי אמריקאי משנת 2003, המבוסס על ממצאים ממיליוני ילדים מחוסנים, מצא קשר ברור בין כספית בחיסונים לבין הפרעות בהתפתחות העצבית אצל ילדים. בנים נפגעים יותר מבנות ונוטים יותר מהן לפיגור בצורות שונות.

וכעת לחלק של האוטיזם: הן ההיפוקמפוס והן האמיגדלה הם מבנים במוח שנראית בהם פגיעה אופיינית אצל אוטיסטים. שני החלקים הללו נוטים להיות מוגדלים, מה שמתקשר למחקר היפני המצביע על פעילות יתר בהם.

בקליניקת רזי הבריאות אני ניתן לאבחן הרעלה בכספית ולקבל תוכנית טיפולית לניקוי הגוף ממנה באמצעים שונים, כולם טבעיים ונטולי כימיקלים.

 

 

החיסון דוקר פעמיים

חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים ולא על ידי שום גורם סביבתי אחר, נמצאה קשורה למאפיינים אוטיסטים אצל שמונה מתוך תשעה ילדים. האם ייתכן שאפשר לצמצם את שיעור האוטיזם?

סדרת הכתבות הנוכחית, שעוסקת בעליית שיעור מקרי האוטיזם, נפתחה בעקבות כתבות שפורסמו לאחרונה ב-Ynet ואליהן התייחסתי ספציפית ברשומה הראשונה בסדרה. מכיוון שיש עדיין רופאים שחושבים שהגנטיקה אחראית ל"מגפת" האוטיזם העולמית, אני משתף כאן במחקרים שמראים קשר בין אוטיזם לבין גורמים סביבתיים.

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאוטיזם הוא כספית. מחקרים רבים, כמו אלה שמופיעים כאן, מלמדים על הקשר בין כספית להפרעות מהקשת האוטיסטית. גורם חשיפה חשוב הוא הכספית שמצויה בחיסונים.
מחקרם של גאייר וגאייר, שפורסם ב-Journal of Toxicology and Environmental Health (כתב העת לטוקסיקולוגיה ובריאות סביבתית) התמקד בקבוצה קטנה של ילדים בעלי הפרעות מהקשת האוטיסטית והראה את הקשר בין חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים לבין הופעת ההפרעות האוטיסטיות. גאייר וגאייר שללו אצל כל אחד מהילדים חשיפה אחרת לכספית, למשל דרך סתימות בשיניי האמהות בהיריון, אכילת דגים וחשיפת האמהות לכספית במקום העבודה כשהיו הרות.


נקווה שזה ייגמר בטוב (צילום: Inferis, Flickr)

החוקרים אינם מתווכחים עם הטענה שלתורשה יש חלק בהפרעות האופייניות לקשת האוטיסטית (autism spectrum disorders – ASDs), אך טוענים שחשיפה לכספית יכולה לעורר ליקויים תפקודיים הדומים לליקויים שמאפיינים אוטיזם וקשורים למערכת החיסון, ההתנהגות, מערכת העצבים, המוטוריקה וכו'. במחקר השתתפו תשעה ילדים אוטיסטים. אחד אובחן עם ASD כתוצאה מתסמונת רט (מחלה ניוונית שמתאפיינת בפגיעות במערכת העצבים ובהתפתחות) והאחרים התאפיינו בגורמים הבאים: נסיגה אוטיסטית, רמות גבוהות של הורמונים זכריים, הפרשות גבוהות של כספית, עקבות ביוכימיים לתפקוד ירוד של נתיבי הגלוטתיון (הגלוטתיון הוא חומר טבעי בגוף האדם שבין היתר מסייע בסילוק כספית ומתכות כבדות אחרות), לא ידועה חשיפה מוקדמת שלהם לכספית מלבד לחיסונים שמכילים את החומר תימרוסל (חומר משמר מבוסס כספית) ושסיבות אחרות לנסיגה אוטיסטית אצלם נשללו.
נמצא קשר תגובה-מינון מובהק בין חומרת תסמיני האוטיזם שנצפו אצל המשתתפים לבין הכמות הכוללת של כספית שאותה הילדים קיבלו בחיסונים. שמונה מתוך תשעת הילדים נחשפו לכמות משמעותית של כספית על ידי חיסונים המכילים תימרוסל בשלבי התפתחות כאשר היו עוברים או תינוקות ולאחר מכן בגיל 12 ו-24 חודשים.
הילדים האלה, שלפני כן התפתחו באופן נורמלי, סבלו מאנצפלופתיה (מחלת מוח) הנגרמת כתוצאה מהרעלת כספית. האנצפלופתיה התבטאה בתסמינים קליניים הקשורים ל-ASD.

אם הקשר בין אוטיזם לחיסונים כה מובהק, אולי אפשר לצמצם את ממדי "המגפה"?

סתימות כספית – רעל בתוך הפה

הסכנות שאליהן חשופים אנשים שבשיניהם סתימות כספית ידועות כבר יותר ממאה שנים. למרות זאת רוב רופאי השיניים ממשיכים להשתמש בחומר הרעיל

אחד מהמזהמים הסביבתיים המסוכנים והנפוצים ביותר הוא כספית. על אף שהאדם מודע לרעילותה כבר מראשית המאה ה-19, היא עדיין משמשת להכנת סתימות דנטליות, שמביאות את הסכנה הישר לתוך הפה של כולנו. עסקתי בנושא לא פעם וכעת אני ממליץ על מאמר מטעם האקדמיה הבינלאומית לרפואת הפה וטוקסיקולוגיה (IAOMT), המפרט את ההיסטוריה של סתימות הכספית ואת הסכנות שהן אוצרות בחובן.

סתימות שיניים עשויות מכספית נכנסו לשימוש לראשונה בתחילת המאה ה-19. כבר אז הן היו שנויות במחלוקת מפני שידעו שכספית היא חומר רעיל. הטענה היחידה לטובת הסתימות היא שכמות הכספית בהן כה קטנה, שאינה יכולה להזיק לאיש. אך עם הזמן התברר שהכספית המשתחררת מהסתימות מצטברת בגוף בכמויות משמעותיות ועוברת גם מהאם לעובר. חשיפה זו לכספית גורמת נזק, והיום יותר ויותר רופאי שיניים ורופאים אחרים, חוקרים ופעילים נוספים הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להשליך את סתימות הכספית לפח האשפה של ההיסטוריה.

סותמים במקום אחד, מזיקים במקום אחר (צילום: brillenschlange, flickr)

אלכימאים מסין ומאירופה הוקסמו מהכספית, המתכת היחידה שנמצאת במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר ויכולה להתאדות בטמפרטורות מתונות. הם ידעו שבכפית יכולות להתמוסס אבקות של מתכות אחרות. שיטות אירופאיות לשימוש במשחת פירורי כסף מומסים בכספית כאמצעי דנטלי הובאו לאמריקה על ידי האחים קרואוקור בערך בשנת 1830. עם הזמן, לשיפור איכות הסתימה, הוסיפו לתערובת בדיל, אבץ ונחושת. התערובת לא השתנתה במאה השנים האחרונות.

המלחמה בסתימות הכספית החלה מראשית ימיהן. ההשפעות של הרעילות, ביניהם שטיון (דמנציה) ואובדן שליטה מוטורית, היו מוכרות היטב במאה ה-19 ורופאי שיניים רבים התנגדו לשימוש בחומר כה מסוכן בפיותיהם של אנשים. אולם החלופה היחידה באותם זמנים הייתה זהב, כך שהסתימות המוכרות היו חומר השחזור היחיד הזמין לציבור הרחב. אז כמו היום החולים לא הראו תסמינים של הרעלה חמורה בעזבם את מרפאת השיניים, כך שלא נראה שיש בעיה והשימוש בסתימות הכספית התרחב. ב-1859 התפרקה האגודה האמריקאית של רופאי השיניים שהתנגדה לשימוש בחומר בעוד התומכים בשימוש בו הקימו את האיגוד האמריקאי הדנטלי. ארגון זה מוביל את תחום רפואת השיניים בארה"ב עד היום ועומד איתן בתמיכתו בסתימות הכספית.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת היה ניסיון נוסף להילחם בסתימות הכספית, אך הוא גווע עם מלחמת העולם השנייה. מחברי המאמר אומרים שהיום אנו בפתחה של מלחמה שלישית בסתימות הכספית. המלחמה נפתחה למעשה בשנות ה-70, כאשר שיטות מודרניות זיהו נוכחות של עקבות כספית בגוף. מאז הצטבר גוף ידע מוצק המבסס את הטענות שהסתימות רעילות. הטענות העיקריות:

סתימות משחררות כמות ניכרת של כספית;

הכספית מהסתימות נודדת לרקמות ברחבי הגוף והיא המקור הגדול ביותר של נטל הכספית על הגוף;

הכספית מהסתימות חוצה את השליה ומגיעה גם לחלב האם כך שהתינוק נחשף לחומר לפני הלידה ואחריה;

שינויים גופניים שליליים מתרחשים כתוצאה מחשיפה זאת במערכת החיסונית, בכליות, במערכת הרבייה ובמערכת העצבים המרכזית כמו גם בפלורת הפה והמעי.

המאמר של IAOMT מקדיש פרק לכל אחת מארבע העבודות שנמנו לעיל. פרק נוסף מוקדש לסכנות שאליהן חשופים רופאי שיניים המשתמשים בסתימות כספית. פרק אחר, מעניין במיוחד, דן ברעילות עצבית (נוירוטוקסיות) ובקשר למחלת אלצהיימר. מצוטט שם מחקר שהשווה רמות של חומרים שונים במוחותיהם של חולי אלצהיימר לאלה שבמוחותיהם של אנשים בריאים ושל חולים במחלות פסיכיאטריות (בנתיחה לאחר המוות). אצל חולי אלצהיימר היו רמות גבוהות של כספית ברקמת המוח. מחקר אחר השווה את רמות הכספית בדם וגם שם נמצאו רמות גבוהות של החומר אצל חולי אלצהיימר.

מחקר נוסף מתייחס לחלבון בשם apolipoprotein–E המצוי במוח ואחראי על פינוי רעלים. לחלבון זה כמה תצורות הממוספרות בספרות. מי שהגנוטיפ שלו הוא apo-E4/4, כלומר ירש משני הוריו את התצורה apo-E4, יש סיכוי רב יותר שיחלה באלצהיימר בגיל צעיר יחסית. apo-E4 יעיל פחות ממקביליו בפינוי מתכות כבדות. האם רופאי השיניים יודעים מהו הגנוטיפ של לקוחותיהם לפני שהם מכניסים את סתימות הכספית לפיותיהם?

מחקר נוסף שמוזכר במאמר מראה כיצד מינונים נמוכים מאוד של כספית כלורידית גורמים לחלבונים מסוימים באקסונים (האיבר בתא העצב שמעביר פולסים חשמליים, כלומר מידע, לתאים אחרים) להתפרק. לא צריך להיות מדען של מערכת העצבים כדי להבין עד כמה החומר הזה מסוכן למי שמביא אותו קרוב כל כך וזמין כל כך לאברים חיוניים בגופו.

אוטיזם כבד כמו מתכת

נמצא קשר בין עומס של מתכות כבדות על הגוף לבין חומרת האוטיזם. מתכות כבדות, אגב, אינן עוברות בגנים

גם ברשומה הזאת אני ממשיך לשתף אתכם במחקרים שמצביעים על הקשר בין גורמים סביבתיים – מתכות כבדות ובעיקר כספית – לבין תסמינים של אוטיזם. המחקר שאני מביא הפעם פורסם ב-Journal of Toxicology ובוצע על ידי קבוצה גדולה של חוקרים מתחומי רפואת הילדים, התפתחות ילדים, נטורופתיה, אוטיזם ואפילו מתמטיקה.

המחקר בדק את הקשר בין תסמיני אוטיזם אצל ילדים לבין עומס של מתכות רעילות על הגוף ורמת הגלוטתיון בתאי הדם האדומים. גלוטתיון הוא נוגד חמצון חשוב המצוי בתוך התאים ומסייע לגוף להתגונן מפני רדיקלים חופשיים ומזהמים חיצוניים.
הילדים שהשתתפו במחקר, 63 בסך הכול, רובם בנים, אובחנו קודם לכן כאוטיסטים על ידי איש מקצוע מוסמך. בממסגרת המחקר חומרת האוטיזם אצלם הוערכה בעזרת ארבעה כלים אבחוניים (ADOS, PDD-BI, ATEC ו-SAS). עומס המתכות הרעילות על הגוף הוערך באמצעות מדידת הפרשתן בשתן.
נמצא קשר חיובי בין חומרת האוטיזם לבין הפרשת המתכות הרעילות בשתן. חלק מהשונות בחומרת האוטיזם מוסבר על ידי רמות הגלוטתיון בתאי הדם האדומים. נמצא מתאם גבוה בין ארבעת הכלים האבחוניים, מה שמעיד על מהימנותם.

סלע עם צבע מוזר בנחל מזוהם בכספית (צילום Matthew Fang, Flickr)

"מחקר זה מדגים את הקשר המשמעותי והחיובי בין חומרת האוטיזם לבין העומס היחסי של מתכות רעילות," כתבו החוקרים. כלומר, ככל שעומס המתכות הרעילות על הגוף רב יותר, כך נראים תסמיני אוטיזם חמורים יותר. נבדקו 12 סוגי מתכות, ביניהן כספית, עופרת, בדיל וביסמוט. במחקר זה החוקרים לא עסקו במקורן של המתכות הללו. מחקרים אחרים מדברים על נוכחות של כספית בתימורסל, חומר משמר שנהוג היה להשתמש בו בחיסונים, ולאחרונה מסתבר שגם בסירופ תירס עתיר פרוקטוז, חומר גלם נפוץ ביותר בתעשיית המזון המעובד.
ברקע למחקר כותבים המחברים: "הן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים מעורבים [בגרימת אוטיזם]. גורם סביבתי שקיבל תשומת לב משמעותית הוא עומס הכספית, העופרת ומתכות רעילות אחרות על הגוף." הם מצטטים, כמובן, מחקרים קודמים שעסקו בסוגיה הזאת. מחקר לדוגמה הוא זה של ברנרד ועמיתיו מ-2001 שמצא דמיון בין התסמינים שמציגים ילדים אוטיסטים לבין אלו שמציגים ילדים שסובלים מהרעלת כספית.

אני חוזר ושואל, למה בארץ עדיין מתעלמים מהגורם הסביבתי ומעדיפים להתמקד בגורם הגנטי, למרות העלייה המשמעותית מאוד בשיעור האוטיזם בעשורים האחרונים? אולי בגלל שעל הגנים אין לנו שליטה ונוח להאשים אותם. כספית ומתכות רעילות אחרות, לעומת זאת, הולכות ומצטברות בסביבה המזוהמת שבה אנו חיים. אבל גרוע יותר – כספית מצויה במוצרי רוקחות רבים, כמו שמראה המחקר שעליו כבר כתבתי כאן וכאן, כולל חיסונים.

היו שלום ועזבו את הדגים

ברשומה הזאת אני סוטה מעט מהנושא שמעסיק אותי לאחרונה – כספית ואוטיזם – ועוסק באחד מהמקורות ה"חדשים" לזיהום בכספית. בואו ללמוד כמה דברים חדשים על סירופ תירס

בדצמבר 2008 השחקן האמריקאי ג'רמי פיבן (ממאד מן) הודיע באופן פתאומי שהוא פורש מההצגה הרצה Speed-the-Plow שבה שיחק. הסיבה: הרעלת כספית. השחקן סבל מעייפות קיצונית, חוסר תפקוד עצבי-שרירי ומסחרחורות. לדברי הרופא שלו, כמות הכספית בדמו הייתה פי שישה יותר מאשר אצל אדם בריא. פיבן נהג במשך 20 שנה לאכול שתי מנות דג ביום והוא "האשים" את הדגים במחלה שלו.

ג'רמי פיבן (ויקישיתוף)

לזלי האטפילד, עיתונאית אמריקאית שעוסקת בין היתר בתחום המזון והקיימות, אומרת שייתכן שמקור הרעלת הכספית של פיבן אינו בדגים אלא בסירופ תירס עתיר סוכר. מאחורי השם התמים מסתתר מוצר תעשייתי שעשוי מתערובות של גלוקוז ופרוקטוז. הוא מתוק מאוד, לכן בתעשיית המזון מעדיפים להשתמש בו להמתקה. הפרוקטוז, המרכיב העיקרי בסירופ, אמנם בעל ערך גליקמי נמוך, כלומר השפעתו על רמת הסוכר נמוכה ובכך הוא לכאורה עדיף על סוכר. אבל, גוף האדם אינו בנוי לעיכול כמויות גדולות של פרוקטוז. בעבר המקור היחידי לפרוקטוז בתזונת האדם היה פירות עונתיים טריים.
אבל כל זה במאמר מוסגר. החיסרון של סירופ התירס שמעניין אותי בהקשר הזה הוא הכספית שמסתבר שהוא מכיל.

לדברי האטפילד יכול להיות שפיבן הורעל כי שתה משקאות ממותקים, אכל חטיפים או צרך כל מוצר אחר שמכיל סירופ תירס, כלומר כמעט כל דבר מקטגוריית המזון המתועש.
אנשים שעוסקים באוכל ובתזונה בארצות הברית כבר מזמן "סימנו" את סירופ התירס כמוצר בעייתי. כתגובה התעשיינים יצאו בקמפיין שמציג את המוצר כסוכר תירס טבעי, כמו סוכר קנה, דבש וסירופ מייפל, ולא שכחו להוסיף הרבה תמונות של שדות ירוקים מסביב.
במקביל, התעשייה החלה להיעטף בחשאיות ולהסתיר מהציבור כל מיני פרטים מעניינים. למרבה המזל יש חוקרים אחרים שחושפים פרטים כאלה מפעם לפעם. ב-2009 פורסם מחקר מטעם Institute for Agriculture and Trade Policy (המכון למדיניות המסחר והחקלאות בארה"ב, IATP). ב-30% מתוך 55 מוצרי המזון המתועש המכילים סירופ תירס שנבדקו, נמצאו שרידי כספית. לא רק שהתעשיינים ידעו כל נוכחות הכספית בסירופ התירס – גם במנהל המזון והתרופות, ה-FDA, ידעו על כך כבר מ-2005 והחליטו לשתוק. במחקר אחר שבוצע ב-2005 ופורסם בכתב העת Environmental Health נלקחו דגימות של סירופ תירס וב-50% מתוכן נמצאה כספית. אחד מכותבי המחקר עבד ב-FDA. לא רק שהארגון שתק, הוא אף התיר בשנה שעברה ליצרנים לקרוא לממתיק התעשייתי שלהם "טבעי".

למי שמתעניין, הכספית מגיעה אל הסירופ דרך סודה קאוסטית שמשמשת להפרדת עמילן התירס מהגרעין. הסודה הקאוסטית מיוצרת במפעלים של כלורין, שיכולים להיות מזוהמים בשרידי כספית. הכספית מגיעה אל האוכל דרך יד רביעית, אבל מה זה משנה?

העלייה בשיעור האוטיזם מקבילה לעלייה בצריכת המזון המתועש. הקבלה שכזו אינה בהכרח מצביעה על קשר של סיבה-תוצאה, אבל כשעוד ועוד מחקרים מראים שיש קשר בין זיהום בכספית לבין אוטיזם, ועכשיו כשברור שיש כספית במזון המתועש, נראה שהקשר בין מזון מתועש לבין אוטיזם אינו מקרי.

.

הכספית, הלב והלבלב

דגים נחשבים מרכיב חיוני בתזונה, אבל הכספית שמזהמת את גופם מבטלת את התרומה החיובית מפני שהיא חושפת את האדם לסיכון מוגבר למחלות לב ולפגיעה בלבלב

בדרך כלל אני כותב על כספית בהקשר של פגיעה במערכת העצבים המרכזית אצל ילדים ועוברים, בעיקר בהקשר של אוטיזם. כדאי לזכור שחשיפה לכספית מסוכנת גם למבוגרים ופוגעת במערכות גוף נוספות. הנה שני מחקרים שמלמדים על פגיעה בלב ובכלי הדם ובתאים בלבלב שאחראים על ייצור אינסולין.

הדגים משמשים כסוכנים שמעבירים זיהום מהים אל גוף האדם (צילום שלט: Leo Reynolds, flickr)

על פי מחקר שפורסם בכתב העת לבריאות סביבתית Environmental Health Perspectives, רמות גבוהות של כספית מתילית בדם עלולות לעכב פעילות של אנזים שעוזר במניעת טרשת עורקים.

בטרשת עורקים מצטבר פלאק לאורך דפנות העורקים, מה שיכול לגרום להקשחתם ואף לחסימתם. מצב זה יכול להוביל להתקף לב ולבעיות לב נוספות. על פי המחקר, אכילת כמויות גדולות של מזון מן הים שמכיל כספית עלולה להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

דגים נחשבים לרוב למרכיב חיוני בתזונה. אולם, המחקר מצביע על קשר בין אכילה מרובה של מזון מהים, בעיקר פריטים שבהם ריכוז גבוה של כספית מתילית, לבין סיכון מוגבר למחלות לב. הממצאים התגלו בקרב אוכלוסיות מסוימות, ביניהן ילידים אמריקאיים, שבהן נפוצה אכילה מרובה של מזון מהים.

כספית מתילית היא חומר מזהם שקיים הן בגוף והן בסביבה. בגופם של מינים מסוימים של דגים קיימות רמות גבוהות של החומר ובני האדם חשופים במיוחד לכמה מהדגים הללו. הבעיות העצביות וההתפתחויות שנובעות מכך כבר ידועות, וביניהן הפרעות קשב וזיכרון, מציינים החוקרים. מוכרות פחות ההשפעות על הלב ומחזור הדם. הכספית המתילית עלולה, למשל, להשפיע על קצב הלב ולחץ הדם. השפעות אלה יכולות לבטל את היתרונות התזונתיים שבאכילת דגים.

עדיין לא ברור לחלוטין כיצד הכספית משפיעה על כלי הדם והלב. במחקר שנעשה על אנשי אינואיט ("אסקימואים") בקנדה מספקת עדות לפגיעה, מכיוון שהאינואיט ניזונים בעיקר מאוכל שמקורו בים וחשופים במיוחד לכספית מתילית. החוקרים בדקו את ריכוז הכספית בדמם של האינואיט ואת פעילותו של האנזים הנקרא פאראוקסונאז (paraoxonase). בדיקות מעבדה הראו שכספית מפריעה לפעילות האנזים. פאראוקסונאז נחשב מגן מפני מחלות כלי דם מפני שהוא מפרק שומנים מחומצנים שמשפיעים על רמות הכולסטרול "הטוב" והכולסטרול "הרע".

החוקרים בדקו בנוסף את רמות הסלניום בדם. סלניום הוא מרכיב נפוץ במזון מהים שנחשב מגן מפני הרעלה בכספית. רמות הסלניום אכן נמצאו קשורות לרמה גבוהה של האנזים פאראוקסונאז.

מחקר אחר, הפעם מטייוואן, שהתפרסם ב-2006, הראה שתרכובות של כספית המצויות במזון מהים פוגעות בתאים האחראים על ייצור אינסולין בלבלב. החוקרים חשפו תרביות של תאים מייצרי אינסולין לכספית מתילית. הם השתמשו בריכוזים זהים לאלה שלהן חשופים צרכני דגים שפועלים לפי המלצות מנהל המזון והתרופות האמריקאי. חשיפת התאים לכספית גרמה למות תאים ולחוסר תפקוד שלהם.

החוקרים ציינו שדרוש מחקר נוסף כדי לראות האם חשיפה לכספית מתילית מעלה את הסיכון לחלות בסוכרת.

המחלה הוורודה והמציאות האפורה

"המחלה הוורודה" פגעה קשות בילדים בין שנות ה-'20 לשנות ה-50' של המאה הקודמת. היום ידוע שהנפגעים היו כאלה הרגישים במיוחד לכספית. מחקר חדש מראה שבקרב צאצאיהם קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של הפרעות מהקשת האוטיסטית

באתר Age of Autism, שאליו אני חוזר מדי פעם, התפרסמה סקירה של עבודת מחקר חדשה שמחזקת את העדויות לקשר בין חשיפה לכספית לבין הפרעות אוטיסטיות. הפעם מדובר ברגישות תורשתית, שלפני כמה עשורים באה לידי ביטוי במחלה רב-מערכתית חמורה שכונתה "המחלה הוורודה", והגורם לה היה תכשירים רפואיים מכילי כספית.

כמו במקרה של האוטיזם, לקח זמן עד שהבינו שהמחלה הוורודה קשורה לכספית (צילום: graibeard, flickr)

הולכות ומצטברות העדויות המדעיות לכך שאוטיזם קשור לחשיפה לכספית. המחקר הנוכחי בדק את החיבור בין תורשה לבין חשיפה ידועה לכספית – "המחלה הוורודה". "המחלה הוורודה", שמוכרת גם כאקרודיניה (רעלת כספית) של ילדים הייתה מחלה מסתורית שפגעה בילד אחד מכל 500 ומקורה היה אבקות שניתנו לתינוקות בשלב צמיחת השיניים וכן תרופות נגד תולעים שהכילו כספית, עד שנאסר השימוש בהן בשנות ה-50'.

עברו שנים עד שהובן הקשר בין התכשירים למחלה. במאמר שפורסם ב-1949 נמנו השפעותיה של "המחלה הוורודה", שכללו הפרעות לב וכלי דם; הפרעות רגשיות, ביניהן דיכאון, אפתיה, עצבנות תאבון לא תקין, אובדן סקרנות ונדודי שינה; בעיות במערכת העצבים, ביניהן חולשת שרירים, נטייה לחבוט את הראש, לרקוע ולהתכופף, ועוויתות; בעיות עור; בעיות מטבוליות שכוללות בין היתר אובדן משקל והגדלה של הכבד; מחלות אנדוקריניות; בעיות עיכול, כגון הקאות, שלשולשם ועוויתות מעי; בעיות דם.

כמו אוטיזם, גם "המחלה הוורודה" נחשבה מסתורית והיו דעות רבות בנוגע לגורם לה. לקח הרבה זמן עד שהבינו שהטריגר הוא גורם חיצוני – תרופות.

מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Toxicology and Environmental Health בוחן מחדש את המחלה. לדברי החוקרים מה שגרם לילדים מסוימים להיפגע התגלה כרגישות ייחודית לכספית. החוקרים מציינים שגם לגבי הפרעות מהקשת האוטיסטית (ASD) קיימת הנחה שהגורם להן הוא כספית. בדומה ל"מחלה הוורודה" רק חלק מהילדים הנחשפים לכספית מפתחים ASD.

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם בקרב ילדים בעלי רגישות יתר לכספית (כאלה ששרדו את "המחלה הוורודה") קיים סיכון רב יותר להולדת צאצאים עם ASD.

522 בני אדם שאובחנו בילדות עם "המחלה הוורודה" מילאו שאלונים בנוגע לבריאות צאצאיהם. שכיחותן של הפרעות כגון בעיות קשב וריכוז, אפילפסיה, תסמונת ה-X השביר ותסמונת דאון הושוותה לשכיחותן באוכלוסייה הכללית. התוצאות הראו ששכיחות ה-ASD בקרב נכדיהם של שורדי "המחלה הוורודה" היא 1 ל-22, גבוהה בהרבה (פי שבע בערך) משכיחותן של הפרעות אלה בקרב האוכלוסייה כללית, שעומדת על 1 ל-160. התוצאות תומכות בהשערה שרגישות לכספית עשויה להיות גורם סיכון תורשתי להפרעות מהקשת האוטיסטית.

הממצאים האלה שוב מחזירים את הפוקוס לכספית ולחומר המשמר תימרוסל המשמש בתעשיית התרופות ובחיסונים. בספר The Age Of Autism: Mercury, Medicine and a Manmade Epidemic ("עידן האוטיזם: כספית, רפואה ומגיפה מעשה ידי אדם"), כותבים המחברים דן אולמסטד ומארק בלקסיל על השפעותיה הערמומיות של הכספית על דורות של קורבנות שלא חשדו בדבר, כולל אלה שלקו ב"מחלה הוורודה", ועל הקשר שלה לכספית והדמיון בינה לבין אוטיזם.

הם אומרים שנקודות השונים בתסמינים של שני המצבים קשורים לסוג הכספית. ב"מחלה הוורודה" הכספית פגעה בעיקר בגוף ואילו הכספית המתילית מגיעה למוח.

הכספית אינה גורמת רק לאוטיזם אלא לבעיות בריאות נוספות, חלקן חמורות מאוד. כולנו חשופים לכספית מפני שהיא פשוט נמצאת בסביבה ויכולה להגיע לגופנו דרך מזון מהים, פליטות אדים ממפעלי תעשייה מסוימים, חומרי הדברה, סתימות בשיניים, חיסונים ועוד. אלה שהגנטיקה שלהם גרמה להם להיות רגישים המיוחד לכספית צפויים להיפגע יותר.

יש חיסון נגד חיסונים?

הטענה שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ושהאשם הוא כנראה בכספית, נשמעת לא פעם. מחקר חדש מסביר שגם חיסונים ללא כספית מסכנים את התפתחותם של ילדים

במסגרת סדרת הרשומות החדשה שעוסקת באוטיזם, אני חוזר לנושא שמעסיק אותי מאוד: פרשת ד"ר אנדרו ווייקפילד והמחקר הנודע שלו, שמצא קשר אפשרי בין אוטיזם ומחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש (MMR). לאחרונה פורסם מאמר ביקורת בכתב העת הרפואי BMJ שטען שעבודתו של וויקפילד היא לא יותר מאשר הונאה.

ד"ר ריצ'רד דת', פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, מתייחס לפרשייה במאמר באתר Vaccination News. מחקרו של דת' מציע שחיסונים המכילים חומר משמר על בסיס אלומיניום או כספית (תימרוסל) תורמים להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שחסרה להם היכולת הגנטית לסלק מרקמותיהם וממערכת העצבית מתכות הרעילות . עד כאן הדברים אינם סותרים לכאורה את עבודתו של ווייקפילד, אלא שבחיסון המשולש אין אלומיניום או תימרוסל (כלומר כספית).

אלומיניום. מילא במטבח, אבל במוח של הילד? (צילום: djaquay, flickr)

בקשר לעבודתו של וויקפילד ולמאמר ב-BMJ שתוקף את באופן חריף ובוטה את המחקר ואת מחברו, אומר דת' שהעיתונאי בריאן דיר, מחבר מאמר הביקורת, רודף אחרי ווייקפילד כבר שנים. יש להתייחס למאמר של דיר כאל טור דעה ולא כאל מאמר מדעי. "המאמר [של ווייקפילד] לא התיימר מעולם להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין החיסון המשולש," מציין דת'. "... ווייקפילד גילה שהנבדקים [12 ילדים אוטיסטים] לקו במחלת מעיים דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שחשבו שהדבר קרה לאחר שילדיהם קיבלו את החיסון המשולש."

ומה גילה דת' במחקר שלו? הוא מספר שזיהה טרנספורטר של חומצת אמינו שייתכן כי מעורב בדלקת במערכת העיכול וייתכן שגם תורם לדלקתיות שאחרים גילו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. "קשר בין המעי לבין המוח באוטיזם הגיוני מבחינתי," אומר דת'.

מהו הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם? "חיסונים מעוררים תגובה של מערכת החיסון לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק," מסביר דת'. "החיסונים גם יכולים להכיל חומרים, המכונים 'תוספים' (adjuvants), כמו אלומיניום, שמגביר את פעולת האנטיבודי ויכול לעורר דלקת בגוף, כמו גם חומרים משמרים, כגון כספית בצורה של תימורסל.

"אלומיניום וכספית יכולים לחדור למוח ולהישאר בו שנים, שם הם מעוררים דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות עלולה להפריע למנגנונים הנורמליים שבאמצעותם נשלטת ההתבטאות של הגנים, מה שמוביל להפרעות בתהליך ההתפתחות העצבית, כפי שקורה באוטיזם."

ציינתי קודם שהחיסון המשולש אינו מכיל כספית או אלומיניום, אך דת' מסביר שחשיפה לשלושת הנגיפים הכלולים בחיסון במקביל יכולה לעורר דלקתיות, שתורמת להשפעם המצטברת של חיסונים על ילדים. כאן העבודה שלו מתיישבת שוב עם עבודתו של ווייקפילד.

דת' מסביר שהעובדה שילדים מקבלים כמה חיסונים בבת אחת גורמת להם להיחשף לכמות גדולה בהרבה מהמותר של אלומיניום. הדבר מגביר את הסיכון לדלקת ולהפרעה מטבולית שנקראת "עקה חמצונית" (oxidative stress).

מדוע מחקרי החיסונים לא "עלו" על הבעיות האלה? דת' מסביר שהסיבה היא מתודית. המחקרים מבוצעים על האוכלוסייה הכללית. אם היו בודקים את השפעותיהם, רטרואקטיבית כמובן, על ילדים אוטיסטים, היו מגלים את התפקיד הבעייתי שממלאות הדלקת והעקה החמצונית בליקויי ההתפתחות של אותם ילדים. זה מה שנמצא מחקרו של דת' עצמו.

תימורסל – סיבה ברורה לאוטיזם

רופא אמריקאי מזהיר: חיסונים נגד שפעת מכילים מינוני יתר של כספית, שמסוכנים במיוחד עבור עוברים שאמותיהם מתחסנות

כבר קראנו ושמענו לא פעם על מחקרים שמצביעים על קשר אפשרי בין חיסונים לבין אוטיזם. הגורם הבעייתי בחיסונים הוא החמור המשמר תימרוסל (thimerosal) המכיל כספית. אבל הפעם הדברים נאמרים חד משמעית: "תימורסל הוא גורם ודאי לאוטיזם," אומר ד"ר דיוויד איוב (David Ayoub, MD) ל-Independent Media TV. איוב עומד בראש איגוד פריירי לחיסוניות (Prairie Collaborative for Immunization). אל תתנו לשם להטעות אתכם – איוב הוא לא מהמצדדים בחיסונים.

"אני יכול להצהיר," אמר איוב, "שהוודאות של הממצאים המדעיים שתומכים בכספית כגורם ראשי לאוטיזם היא כנראה חזקה יותר מהממצאים המדעיים שמאחורי כל תהליך חולי אחר שעליו למדתי מאז שהייתי סטודנט בבית הספר לרפואה." הוא מוסיף: "מספר גדל והולך של מחקרים ניסויים, אפידמיולוגיים וביוכימיים הראה באופן חד משמעי שכספית קשורה באופן ישיר להתפתחות הפרעות מהספקטרום האוטיסטי והיא רעילה באופן משמעותי למערכות העיכול, החיסון, חילוף החומרים והנוירוביולוגיה אצל ילדים."

החיסון מסוכן בשבילו (צילום: kambodza, flickr)

לדבריו של איוב כבר הובן לחלוטין האופן שבו הכספית פוגעת בנתיבים העצביים שקשורים לריכוז. כעת צריך להתרכז בדרכים להרחקת הכספית מהגוף ולהבראת המערכות הביוכימיות שנפגעו על ידיה.

לדבריו של איוב הבעיה העיקרית היום היא החיסונים נגד שפעת. "כ-80% מהחיסונים לשפעת מכילים עד 25 מק"ג של כספית למנה," הוא אומר, ומסביר שמכיוון שההנחיות של המשרד להגנת הסביבה בארה"ב הן 0.1 מק"ג לכל קילוגרם משקל גוף, יוצא שכל המתחסנים מקבלים מנת יתר של כספית. אדם צריך לשקול 250 ק"ג כדי לקבל מינון לא מסוכן. כאשר מדובר בעובר, ברור שהוא מקבל מינון גדול במאות אחוזים מזה המותר. פרט לכך, מציין איוב, ההנחיות הנוגעות למינוני הכספית נכונות עבור מבוגרים ולא עבור עוברים, זאת מעבר לנושא המינון ביחס למשקל.

הממסד מודע כמובן לנזק שכספית יכולה לגרום לעוברים, תינוקות ופעוטות. מנהל המזון והתרופות האמריקאי והסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב פרסמו הנחיות שמורות לנשים הרות, כאלה שעומדות להרות מיניקות וילדים להימנע מסוגים מסוימים של דגים ופירות ים.

מחקרים מהעת האחרונה הראו שלכספית השפעה הנמשכת לכל החיים על מוחותיהם של אלה שנחשפו אליה כעוברים. למשל, ב-28 בפברואר 2005 סוכנות AP דיווחה: "רמות איי-קיו נמוכות שקשורות לחשיפה לכספית ברחם עולות לארצות הברית 8.7 מיליארד דולר בשנה בשל אובדן הפוטנציאל להשׂתכר, לפי מחקר שפורסם ביום שני על ידי חוקרים מבית חולים בניו יורק."

מדובר במחקר של בית החולים "הר סיני" שסקר מחקרים קודמים ומצא שבכל שנה נולדים אלפי תינוקות עם מנת משכל נמוכה יותר הקשורה לחשיפה לכספית. כספית שנמצאת בדם חבל הטבור קשורה למנת משכל נמוכה. על פי המחקר, כל ירידה של 1.6 נקודות במנת המשכל, יכולה לעלות לאדם 31,000 דולר של השתכרות פוטנציאלית במהלך חייו, ואת בשל הקושי לרכוש השכלה ולהתקבל למשרות שונות.

איוב מציין שלמרות שכבר ידוע לכל הנוגעים בדבר שכספית עלולה לגרום נזק לעוברים, ממשיך להמליץ לנשים הרות להתחסן נגד שפעת, זאת בעוד החיסון יעיל רק עבור חלק קטן מהנשים ההרות. רק 3% עד 14% מהנשים ההרות שמתחסנות אכן הופכות מוגנות כנגד השפעת. איוב טוען שהמחקרים שמראים שהחיסונים בטוחים בהיריון אינם מספקים ואינם אמינים.

בוועדות המייעצות לממשל בנושאי חיסונים יושבים הרבה פעמים רופאים שיש להם קשרים פיננסיים עם תעשייני התרופות שמייצרים חיסונים, לכן יש כאן ניגוד אינטרסים. מלבד זאת, אפשר לעשות כסף ממתן חיסונים. מאי מתן חיסונים אף אחד לא מתעשר.

אוטיזם – לא רק החיסונים אשמים

הטענה שהכספית שבחיסונים מגדילה את הסיכון לאוטיזם מוכרת כבר מזה שני עשורים לפחות, אולם הימנעות מחיסונים אינה מעלימה את הסיכון. כספית נמצאת גם בסביבה ומשתחררת לאוויר מתחנות כוח פחמיות וממפעלי תעשייה

 

אולי לא כולם מסכימים, אבל בטוח שכולם שמעו על החשד שחיסונים גורמים לאוטיזם. גורם סיכון דומה אך שונה, שלא זוכה לכל כך הרבה תשומת לב, הוא זיהום הסביבה. המרכיב הבעייתי ביותר (אך לא היחידי) בחיסונים הוא הכספית, אך היא נמצאת גם מחוץ לתרכיבים – באדמה, במים, באוויר ובמזון - ולמעשה כולנו חשופים לה. האם יש קשר בין זיהום הסביבה לשיעור האוטיזם באוכלוסיה?

נתחיל דווקא בסין. סין עוברת בשנים האחרונות מהפכה תעשייתית שאחת מהמשמעויות שלה היא זיהום אוויר המשפיע לא רק על אזרחיה אלא עם העולם כולו. ב-2005 סין הוסיפה 66 ג'יגה-ואט לרשת החשמל שלה. זוהי כמות הדומה לחשמל שמייצרת בריטניה בשנה. ב-2006 סין הוסיפה 102 ג'יגה-ואט לרשת, כמות הזהה לזו שצרפת מייצרת בשנה. לא מדובר בחשמל נקי, אלא בתחנות כוח פחמיות הפולטות כספית. לצערם של האמריקאים, רוב הזיהום בחלקיקים מעל לוס אנג'לס, קליפורניה מקורו בסין.

ב-1999 הוצאה הכספית מתרכיבי החיסונים לילדים, אך שיעור האוטיסטים באוכלוסיית קליפורניה מוסיף לעלות. האם הסיבה היא עדיין כספית, אלא שהפעם ממקור אחר?

תחנת כוח פחמית מזהמת את האוויר בכספית. (צילום: ozinoh, flickr)

 

במחקר שבוצע על ידי ריימונד פאלמר ועמיתיו מאוניברסיטת טקסס, נמצא ששיעור האוטיזם היה גבוה יותר במחוזות בטקסס שבהם זיהום האוויר בכספית ממקורות תעשייתיים הוא רב יותר. במחקר אחר נמצא, שילדים החיים במקומות המזוהמים ביותר בכספית באזור מפרץ סן פרנסיסקו, קליפורניה, נמצאים בסיכון כפול לאוטיזם.
ד"ר לורנס לייכטמן, רופא ילדים שמרבה לטפל בבני כת האמיש, הציג בראיונות בעיתונות האמריקאית נתון מעניין: ילדי האמיש כמעט שאינם מתחסנים ואכן שיעור האוטיסטים בקרבם נמוך. אולם לייכטמן נתקל במקרים של אוטיזם אצל האמיש ומצא שהילדים הללו חיים באזורים מזוהמים במיוחד בכספית. ללא קשר לאמיש, פאלמר הבחין שרמות גבוהות של כספית מאפיינות את מטופליו האוטיסטים.

למה, מול כל הנתונים האלה, השלטונות מאפשרים לכספית להשתחרר לאוויר? כי הכספית "נהנית" מהגנה פוליטית. הסיבה היא כסף, כמובן. הכספית קשורה לתעשיית הנפט, לתעשייה הדנטלית ולתעשיית החיסונים, שבהן השלטונות אינם מעוניינים לפגוע.

חשוב לזכור שהכספית אינה גורם סיכון לאוטיזם בלבד. כספית היא נוירוטוקסין, כלומר חומר הרעיל למערכת העצבים, ולכן פוגעת בבני כל הגילים ואף מסכנת חיים, אך בדומה לגורמים מזהמים נוספים הידועים כמסכני בריאות ומסרטנים, החל מהמזון המתועש וכלה בתעשיית הפלסטיק, גם כאן הכוח הכלכלי הוא שמכריע – ולא בריאות הציבור.

 

מציאות נושכת

השימוש בסתימות דנטליות עשויות מכספית נפוץ מאוד, למרות שלמעשה לא הוכח שמדובר במוצר בטוח לשימוש - להפך. הכספית מצטברת בגוף, פוגעת במוח ומסוכנת במיוחד לילדים ועוברים

מתכות כבדות אינן משהו שרוב האנשים רוצים בגוף שלהם. עם זאת, נדירים האנשים, לפחות בעולם המערבי, שאין בגופם גושי מתכת כבדה שהגיעו לשם בצורה מכוונת ולא, למשל, באמצעות מי תהום מזוהמים.

סתימה בשן עלולה לפגוע במוח (צילום: Rob!, Flickr)

ב-150 השנים האחרונות סתימות כספית הן חלק בלתי נפרד מרפואת השיניים. הסתימות עשויות מ-50% כספית. מחקרים שנעשו על בני אדם ובעלי חיים מלמדים שהכספית שמקורה בסתימות נספגת ברקמות שונות בגוף. החוקרים מסכימים ביניהם שחלק גדול מהכספית בגוף האדם מגיעה מסתימות דנטליות. עם זאת, אין הסכמה בנוגע להשלכותיהם הבריאותיות של מצבורי הכספית עלינו. בפוסטים הקודמים דיברתי על הקשר בין כספית שמכילים חומרים משמרים המצויים בחיסונים לבין פגיעות התפתחות ואוטיזם.

בוצעו לא מעט מחקרים בנוגע לבטיחות השימוש בסתימות דנטליות עשויות מכספית, שהעלו מסקנות שונות למדי זו מזו. בסקירת מחקרים כאלה שבוצעה ב-2003 על ידי חוקרים גרמנים מתחומי הרפואה הסביבתית, האפידמיולוגיה והרפואה הפורנזית, כתבו החוקרים: "השימוש בסתימות דנטליות ברוב המדינות המפותחות במשך יותר מ-150 עורר דיון מדעי ופוליטי בנוגע לרציונל השימוש בכספית בסתימות. עולה השאלה מדוע הדעות כה חלוקות למרות העבודה שמספר מחקרים המטפלים בבעיה זו כבר בוצעו. סיבה אפשרית אחת היא שכמה מחקרים מראים כשלים מתודולוגיים יסודיים או פשוט מתעלמים מהעקרונות הבסיסיים של מחקר טוקסיקולוגי (של רעלנים) בכספית מתכתית."
חשוב לזכור שזיהום בכספית אינו מתגלה בבדיקות שתן או דם, גם אם האדם סובל מתסמינים הקשורים בה, מפני שהכספית מצטברת ברקמות. כותבי הסקירה אומרים שבטיחותן של סתימות הכספית מוטלת בספק.

אם נחזור לנושא של אוטיזם, הסרטון הזה מדגים כיצד חשיפה לכספית גורמת לפגיעה התפתחותית ולהתנוונותם של תאי עצב במוח. מעניין לראות שמתכות כבדות אחרות, כמו אלומיניום, עופרת וקדמיום, לא גורמות לנזק שכזה, אם כי בסרטון הבא אחריו מוסבר מה קורה כשכספית פוגשת מתכת כבדה אחרת.



בסרטון הזה רואים כיצד סתימה ישנה פולטת עוד ועוד כספית. ניתן לראות איך הגירויים הקטנים ביותר גורמים לפליטת הכספית להתעצם ולמעשה להגיע לרמות שלא היינו רוצים שיהיו באוויר שאנו נושמים. בניסוי שנעשה בכבשים ובקופים נראה שפליטות הכספית מצטברות בלסת, בקיבה, בכבד ובכליות. נמצא שנזק נגרם על ידי הכספית לתאי עצב במוח. כמו כן, הכספית מגוף האם מגיעה לרקמותיהם של עוברים. בשילוב עם מתכות כבדות אחרות, האפקט המזיק חזק הרבה יותר.



שמירה על השיניים והימנעות מסתימות היא הרבה יותר מבריאות הפה – היא מצמצמת את החשיפה לחומר מסוכן שמשפיע על רקמות הגוף ומסוכן במיוחד למוחם המתפתח של ילדים ועוברים.

מתכות כבדות ומחלות כבדות

כולנו חשופים למתכות כבדות בשל זיהום סביבתי. שורה של מחקרים מראה כיצד הן מגבירות את הסיכון למחלות קשות. הסיכון מוכפל כאשר אנו נחשפים במקביל למתכות מסוגים שונים

סרטן וסוכרת הן שתי מחלות שלמרבה הצער שיעוריהן באוכלוסייה עולים ללא הפסקה ולא במקרה הן מעסיקות אותי מאוד כמטפל. האם יש קשר בין השתיים מעבר לנתונים הסטטיסטיים המבהילים? על פי מאמר שפורסם באתר הרפואי IMVA, קיים קשר כזה.

רופאים יודעים שקרינה גורמת לסרטן. כולנו חשופים לקרינה. האם קרינה וחשיפה למתכות כבדות משפיעות גם על סוכרת ועל מחלות קשות אחרות?

הומר סימפסון והאורניום

כ-80% מהחולים בסרטן הלבלב סובלים מאי סבילות ללקטוז או מסוכרת. העובדה הזאת גרמה לחוקרים מתחום הרפואה להעריך שמחלת הסרטן גורמת לסוכרת וכן שהתנאים הקשורים להיווצרות סוכרת מגדילים את הסיכון לחלות בסרטן הלבלב. מחקר רחב היקף של האיגוד הרפואי האמריקאי מ-2005 מציע שסוכרת עלולה להגביר את הסיכוי לחלות בסוגים שונים של סרטן ואף למות מהמחלה.

האפידמיולוגית הקנדית ד"ר רוזאלי ברטל טוענת שאורניום מדולדל (DU), מתכת כבדה המשמשת בתעשייה ושונה מאורניום מועשר, רעיל מאוד לבני אדם – הן בשל תכונותיו הכימיות והן בשל הקרינה שהוא פולט. מחקר חדש מאוניברסיטת אריזונה מאשר שתאים שנחשפו לאורניום יקשרו אליהם כימית את המתכת הזאת. אורניום וזרחן נוטים להתרכב יחד. בדנ"א ובמיטוכונדריה (אבר בתא) יש הרבה זרחן, כך שהאורניום הופך לפצצה מתקתקת שחודרת לדנ"א ולמיטוכונדריה. לנזק שגורם האורניום מצטרפת הכספית, גם היא מתכת כבדה שתוקפת את קשרי הגופרית.

מתכות כמו ברזל, כספית, ארסן, עופרת וכנראה גם אלומיניום ממלאות תפקיד בהרס תאי הבטא, התאים בלבלב שמייצרים אינסולין, על ידי כך שהן גורמות לתגובה אוטו-אימונית לאחר שנקשרו לתאים בלבלב. ממחקרים ידוע שכימיקלים ותרופות עלולים לגרום למצב זמני של סוכרת תלוית אינסולין.

חשיפה סימולטנית לכספית ולאורניום גורמת לעלייה ברורה בנזק לכליות בהשוואה לחשיפה לכל אחת מהמתכות האלה בנפרד. המבנה הכימי של האינסולין ושל הקולטן שלו בתאים הופכים אותם ל"מטרה" נוחה מבחינה כימית עבור כספית ועופרת. אם כספית נקשרת למולקולת האינסולין היא מפריעה לה למלא את תפקידה בגוף. במצב של Nephrotoxicity, כשל בתפקוד הכליה בשל חשיפה לרעלים, יחד עם נמק באבוביות הכליה (tubules ) הסמוכות, גדל משמעותית במקרה של חשיפה כפולה לאורניום ולכספית. על פי סקר קנדי מ-2007 מספר המקרים החדשים של כשל כליות עלה ב-114 אחוזים. שיעור מחלות הכליה גדל בקצב מהיר גם בהודו. הגיל הממוצע של חולי הכליות בהודו שזקוקים לדיאליזה הוא 42-32 לעומת 63-60 במערב.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4419243,00.html שנים אנ י מדבר על כספית, ובמיחד בשיניים, ובחיסונים. עכשיו משרד הבריאות החליט להפסיק שיווק של מדי חום עם הכספית עד סוף 2014. מה עד אז כספית לא מפריעה? או שמלאי של היבואן יותר חשוב מבריאות הציבור? ארגון הבריאות העולמי רוצה להפסיק את האמלגם עד סוף העשור. לפי המוסדות הבריאות, הבריאות שלנו יכול לחכות. תזכרו: הוצאת אמלגם דורש רופא שיניים עם ידע מיוחד וגם מטפל המבין טוב בניקוי מתכות כבדות. רזי-הבריאות https://www.facebook.com/stopautismnow

ynet בריאות - סתימות בשיניים: כספית - out, ציפורן - in http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4419243,00.html Ynet, Yedioth Ahronoth Group's web site, is Israel's most comprehensive authoritative source for real-time news and Hebrew content on the web. Updated 24 hours a day.

להתנקות מאספרטיים

אספרטיים הוא חומר מזיק שתוצרי הפירוק שלו מצטברים בתאי הגוף. אפשר להתנקות ממנו, צריך רק לדעת איך

ברשומה הקודמת יכולתם לקרוא על נזקי האספרטיים. הרשומה הנוכחית מוקדשת להתנקות ממנו.
כאשר מתחילים בניקוי רעלים, דיטוקס, הדבר החשוב ביותר הוא להפסיק להיחשף לרעלנים, אפילו בכמויות זעירות. הדבר משמעותי במיוחד כאשר מדובר ברעלנים שנצברים בגוף, כמו אספרטיים. אספרטיים מכיל חומצה ספטית, פניאלנין ומתנול. תוצרי הפירוק של המתנול, ובעיקר הפורמאלדהיד (פורמלין) מצטברים בדנ"א ובחלבונים תאיים.

ניקוי הרעלים מתרחש בכל תאי הגוף ובעיקר בכבד. מערכת ניקוי הרעלים מחולקת לשני מרכיבים, שלב I ושלב II. הרעלנים עוברים את שלב I ואז ממשיכים לשלב II, שבו הם הופכים למסיסים במים, מה שמאפשר את סילוקם הסופי מהגוף. אפשר להאיץ את יכולתו של הגוף להתנקות מהחומרים המזיקים על ידי שימוש חכם בתוספים. בין שני השלבים, שלב II הוא החשוב יותר וגם זה שנפגע לעיתים קרובות יותר.

אספרטיים. עדיף בכלל לא להתעסק איתו (צילום: Steve Snodgrass, flickr)

הנה רשימה של רכיבים תזונתיים שמעצימים את ניקוי הרעלים:

אינדול 3 קרבינול – 100 מ"ג פעמיים ביום. זהו רכיב טבעי שמחזק את שלב II. הוא מופק מצמחים ממשפחת המצליבים, כמו ברוקולי, כרוב ניצנים וכרובית. ניתן להשיג אותו כתמצית.

טאורין – 500 מ"ג ביום. זוהי חומצת אמינו המכילה גופרית שהכבד משתמש בה לריאקציות כימיות. יש ליטול את התוסף בין הארוחות.

גדילן מצוי – 175 מ"ג. יש ליטול את התוסף פעמיים ביום. זוהי תמצית שמעצימה את ניקוי הרעלים בכבד והיא גם פועלת כנוגד חמצון חזק בכל התאים.

כורכומין – 500 מ"ג שלוש פעמים ביום, עם שמן זית. זהו מיצוי של כורכום. התוסף הזה הוא נוגד חמצון חזק במיוחד, שמעצים את שלב I ואת שלב II, מגן מפני קרינה, מחזק את כיס המרה, מעכב גדילת תאים סרטניים ונוגד דלקת חזק מאוד. בנוסף, הוא מעצים אנזימים מתקני דנ"א.

פאנטתין – 250 מ"ג שלוש פעמים ביום. הוויטמין הזה הוא הצורה האנזימטית של חומצה פנטותנית (ויטמין B5). הוא ממלא תפקיד מרכזי בחיזוק האנזים אלדהיד דהידרוגנז שפועל בניקוי הפורמאלדהיד מהגוף.

תיאמין – 100 מ"ג שלוש פעמים ביום. זהו ויטמין B1 שממלא תפקיד מרכזי בהגנה על מערכת העצבים והמוח. באופן שכיח נוצר מחסור בו לאחר חשיפה לחומרי הדברה.

פירודוקסיל-5 זרחני – 50 מ"ג פעם ביום. זוהי צורה של הוויטמין B6. אנשים שנחשפו לרעלנים כימיים לעיתים קרובות סובלים מרמות נמוכות של הוויטמין הזה. כאשר קיים מחסור בוויטמין B6, גם רמות הטאורין נמוכות. הוא ממלא תפקיד חשוב בהגנה נגד הרעלות בגלטומט וחומצה אספרטית.

בנוסף לניקוי הרעלים, רכיבי תזונה אחרים ממלאים תפקיד ישיר בהגנה על התאים ובעידוד החלמתם: מגנזיום, שמגן על התאים ומגן על הגוף מפני שבץ והתקפי לב; סלניום, מינרל שמגן על התאים מפני רעלנים, בעיקר כספית, ומגן מפני רדיקלים חופשיים; התוסף NAC שהופך בתאים לגלוטתיון המגן מפני רדיקלים חופשיים שנוצרים על ידי כימיקלים כמו אספרטיים, הוא גם מסלק כספית ומחזק את ניקוי הרעלים; מולטי ויטמין B (ללא ברזל); ויטמין E, נוגד חמצון חזק שמונע התקפי לב, שבץ ופועל כנוגד דלקת; ויטמין C שמגן על התאים מפני עקה חמצונית, מגן על מערכת העצבים ומחזק ריפוי רקמות; CoQ10, מולקולה שמגינה על המוח מפני excitotoxicity, תהליך שבו נהרסים נוירונים במוח בשל פעילות יתר של קולטנים; DHA, רכיב של אומגה 3 שמתקן קרומי תא וסינפסות.

מי שרוצה להתנקות מאספרטיים צריך להימנע גם מרעלנים אחרים, כמו מונוסודיום גלוטמט, חומרי הדברה, קוטלי עשבים, תרסיסים נגד חרקים, פלואוריד, כספית, קדמיום, אלומיניום ועוד. רבים מהרעלנים האלה פועלים בסינרגיה, מה שאומר שהנזק של השילוב ביניהם גדול מסך כל מרכיביו. בנוסף, יש לעסוק בפעילות גופנית מתונה, להימנע ממוצרי סויה, גבינות ושמנים צמחיים, וכמובן מעישון ומשימוש בסמים. כל אלה מגבירים את נזקי הרדיקלים החופשיים ומונעים ריפוי של הרקמות.

התזונה צריכה לכלול הרבה ירקות, מעט פירות, הימנעות מסוכר ודבש, כמות מתונה של פחמימות מורכבות ומים מטוהרים ללא פלואוריד. גם משחת השיניים צריכה להיות ללא פלואוריד.

ניקוי רעלים כזה צריך להיעשות בליווי אדם בעל ניסיון, כפי שאני מציע בקליניקה שלי.

אחד מ-88

בסוף מרץ התפרסמו בארצות הברית נתונים חדשים על שיעור האוטיזם. כעת 1 מכל 88 ילדים מאובחן כלוקה בתסמונת. הממסד עדיין מעדיף לתלות את ממדי המגפה באבחון המשופר ולא בסיבות האמיתיות

בסוף מרץ השנה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) פרסם ממצאים חדשים: 1 מכל 88 ילדים הוא אוטיסט, כאשר מדובר בילדים שנולדו בשנת 2000. ל"מומחים" יש כל מיני הסברים: משהו קרה בהיריון-  האמא הייתה זקנה מדי, נטלה תרופות, הגנטיקה של ההורים אינה טובה... אולי משהו קרה אחרי ההיריון – הילד קיבל תרופות, אכל מזון עם כימיקלים וחומר משמר, בפיג'מה שלו היו חומרים מונעי בעירה...

האמת היא, שיכול להיות שחלק מהמפגעים האלה תורמים תרומה קטנה לעלייה בשיעורי האוטיזם. תיתכן גם פגיעות גנטית שמגדילה את הסיכוי שהילד יסבול מאוטיזם, אבל אין דבר כזה "מגפה גנטית", ולכן גנים אינם יכולים להסביר את העלייה הגדולה בשכיחות אוטיזם בשנים האחרונות.

אותם מומחים מתעלמים מעשרות זריקות חיסון שהילד מקבל החל מגיל 24 שעות (צהבת מסוג B) ועד גיל חמש שנים. מומחים רבים כן מאמינים שמשהו בסביבה יכול לעורר אוטיזם אצל ילד שיש לו פגיעות גנטית. גורמים מעוררים אפשריים הם תרופות, מזונות מסוימים וחומרי ניקוי. כל אלה גדושים בחומרי שימור ובכימיקלים.

(צילום: Norma Desmond, flickr)

מחקר מ-2008 על כספית תעשייתית מצא ששכיחות האוטיזם פוחתת ב-1% עד 2% על כל 16 ק"מ של מרחק ממקור זיהום. על פי החוקרים: "חשיפה במינון נמוך לכמה רעלנים סביבתיים, כולל כספית, שמתרחשת בחלונות קריטיים במהלך ההתפתחות העצבית אצל ילדים פגיעים, עלולה להגדיל את הסיכון להפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם." הגיוני, נכון? אז מה לגבי כספית שמוזרקת ישירות לווריד של התינוק יחד עם החיסון?

באתר הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה יש הזהרות ברורות ומפורשות לנזקים שיכולים להתרחש אם האם ההרה או התינוק נחשפים לכספית. הפגיעה היא עצבית, שכלית, התפתחותית ומוטורית. לא מוזכרים שם חיסונים, אבל אנחנו זוכרים שהכספית כחומר משמר עדיין קיימת בחלק מהחיסונים.

 יש אפוא הסכמה גורפת שהתפתחות אוטיזם תלויה בשילוב של גורמים. המזהמים הסביבתיים שמקובלים על החוקרים כפוגעים במערכת העצבים חודרים לגוף על ידי עיכול, נשימה וספיגה דרך העור. אז למה מתעקשים להתעלם מרעלנים שמוזרקים ישירות לתוך הגוף? ה-CDC לדוגמה עומד להתחיל במחקר שיבדוק אילו מחלות שסבלו מהן נשים הרות טופלו בתרופות שמסכנות את התינוק ואילו תרופות שניתנות לילדים מסכנות אותם. חיסונים לא עומדים להיכנס למחקר הזה.

האוטיזם מקבל ממדים של מגפה, אך במקום לטפל בשורש הבעיה ממשיכים להצביע על כך שהאבחון השתפר. האבחון באמת השתפר, כבר לא מדברים למשל רק על אוטיזם, אלא על הקשת האוטיסטית שנכללות בה צורות שונות של התסמונת בדרגות חומרה משתנות. אבל הגיע הזמן להפסיק "להאשים" את האבחון. זה כמו להגיד שעכשיו יותר אנשים מתים מסרטן כי בעבר לא ידענו ממה הם מתים.

 באמריקה אגב, התגובות לנתונים החדשים היו מגוחכות לעתים. ד"ר קתרין לאבלנד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס אמרה למשל, שאלה הן חדשות טובות כי כך ניתן יהיה לטפל בילדים בשלב מוקדם של החיים. תגובה קצת יותר מטרידה היא של האיגוד הפסיכיאטרי של אמריקה שעומד בשנה הבאה להצר את הגדרת האוטיזם ב-DSM (מדריך האבחון הפסיכיאטרי שמשמש רופאים בכל העולם), כך שהמצב לא ישתנה אבל הנתונים הסטטיסטיים כן - פחות ילדים יתאימו להגדרה באופן מלאכותי. מזכיר קצת את ההתייחסות לדוח העוני בישראל – פשוט מנמיכים עוד קצת את הקו האדום.

 אז ממה נובע הפחד הגדול להזכיר חיסונים ואוטיזם בנשימה אחת? כסף. זה תמיד כסף. תעשיית התרופות מגלגלת מיליארדי דולרים, כאשר חלק גדול מהם מופנה לפרסום בכלי התקשורת וכנראה שחלק עצום גם לתביעות משפטיות. מי יכול להתעסק איתם? גם אם למישהו יש מה להגיד והוכחות להציג, המחיר הכבד ששילם ד"ר אנדרו ווייקפילד ירתיע כל מי ששוקל לומר את האמת.

אבל, למרות ההשתקה, יותר ויותר הורים מבינים שיש כאן בעיה. סקר מ-2010 מראה ש-25% מההורים בארצות הברית מאמינים שחיסונים גורמים לאוטיזם. סקר מ-2011 מראה שרק 52% מההורים חושבים שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם.

לא מומלץ לערבב כספית עם היריון

עוברים שנחשפים לכספית בזמן ההיריון הופכים לפעוטות עם בעיות התפתחות

חמש הרשומות האחרונות עסקו בקשר שבין חשיפה לכספית (וגם מתכות כבדות אחרות) לבין תסמינים שמאפיינים את הסינדרום האוטיסטי. המחקרים שמוצגים בהן מדברים על חשיפה לכספית דרך חיסונים, סירופ תירס וזיהום הסביבה. בכולם מדובר על חשיפה ישירה של הילד לגורם הסיכון. הפעם אני מציג מחקר שמראה שכאשר האם ההרה נחשפת לכספית, עולים הסיכונים שהעובר לא יגדל כראוי וכילד יסבול מבעיות התפתחותיות וממנת משכל נמוכה יותר.

The Virgin Mother של דמיאן הירסט (צילום: Wallyg, Flickr)

קבוצה גדולה של חוקרים ממספר מוסדות בארצות הברית (המרכז לשליטה במחלות ומניעתן באטלנטה ג'ורג'יה, אוניברסיטת קולומביה והמרכז הרפואי "בית ישראל" בניו יורק) חקרו האם חשיפת אמהות הרות לכספית מסכנת את העוברים. במחקר הזה יש דגש על זיהום סביבתי עם התייחסות מיוחדת לזיהום בכספית שנגרם עקב הפיגוע במרכז הסחר העולמי (מגדלי התאומים) במנהטן.

החוקרים בדקו דגימות דם מהאמהות ומחבלי הטבור של העוברים. הנשים שהשתתפו במחקר היו לא-מעשנות. בדגימות נמצא שהכמות הכוללת של הכספית בדמן של הנשים שגרו או עבדו במרחק של עד 3-1.5 ק"מ ממרכז הסחר העולמי בחודש לאחר פיגוע ה-9 בנובמבר לא הייתה גבוהה מהכמות אצל נשים שחיו או עבדו רחוק יותר משם.
כמות הכספית הממוצעת בחבלי הטבור הייתה כפולה כמעט מזו שבדמן של האמהות. כמות הכספית הן בדם האמהות והן בחבל הטבור הייתה גבוהה יותר אצל נשים שדיווחו על אכילת דגים או פירות ים במהלך ההיריון.
לא נמצא קשר בין כמות הכספית בדם ובחבל הטבור לבין תוצאות הלידה המיידיות.
נמצא קשר שלילי בין כמות הכספית בחבל הטבור לבין ביצועיהם הפסיכומוטוריים של הילדים (על פי טבלאות ההתפתחות תקניות), רמת הדיבור וציון ה-IQ. כלומר, יש קשר בין חשיפה לכספית לבין התפתחות הילדים.
דווקא אכילת דגים ומזון מהים הראתה קשר חיובי להתפתחות הילדים, למרות שמזון מהים הוא מקור לכספית.

החוקרים הסיקו שרמת הכספית בדם האמהות וחבל הטבור של העוברים לא הושפעה מהקרבה למרכז הסחר העולמי לאחר הפיגוע. אבל מעניינת יותר מבחינתנו, היא המסקנה הנוספת שאומרת שרמות גבוהות של כספית בדם חבל הטבור קשורות לציונים נמוכים יותר במבחנים התפתחותיים.

במבוא למחקר החוקרים מונים כמה מהמקורות לזיהום בכספית. מקורות לכספית לא אורגנית הם זיהום אוויר ומים, קרמים קוסמטיים מסוימים ותרופות צמחיות. כספית מתילית מגיעה ממזון מהים, מסתימות בשיניים ומתעשיות מסוימות באמצעות נשימת אדים. לאחר שהכספית המתכתית חוצה את מחסום הדם-מוח, היא יכולה להתחמצן ולהפוך לכספית לא אורגנית שמצטברת במוח.

הקשר הסבוך בין אוטיזם לחיסונים

בעקבות המחלוקת שעורר מחקרו של אנדרו ווייקפילד על הקשר בין חיסונים לאוטיזם, מסביר פרופסור לפרמקולוגיה, שהסכנה העיקרית קשורה לכספית או אלומיניום שנמצאים בחלק מהחיסונים ולדלקות שעלולות להתעורר לאחר מתן החיסון, זאת בנוסף לגורמים תורשתיים

בסוף שנות ה-80, ד"ר אנדרו ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מאמר מהפכני שקשר את החיסון המשולש MMR לאוטיזם ולמחלת מעי דלקתית. לפני כמה חודשים כתב העת הרפואי BMJ פרסם תחקיר עיתונאי שכינה את מחקרו של ווייקפילד "הונאה מכוונת". שני הפרסומים הסעירו כמובן את כל מי שנושא האוטיזם נוגע לו באופן כלשהו.
נוצרו שני מחנות, של תומכי וייקפילד ושל מתנגדיו, שמשחררים פרסומים שתומכים בצד שלהם. אני (שמשתייך לתומכים בווייקפילד והקדשתי לנושא לא מעט רשומות, כמו זו) רוצה להציג הפעם צד שלישי.

הרבה חיסונים בגיל חודשיים (צילום: Sabrina Tang, flickr)

ריצ'רד דת', הוא פרופסור לפרמקולוגיה בקולג' בווה (Bouvé) למדעי הבריאות ובבית הספר לרוקחות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. על פי מחקר שלו, חיסונים המכילים חומר משמר שמבוסס על אלומיניום או כספית, תימורסל, יכולים לתרום להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שמסיבות תורשתיות אינם מסוגלים להפריש מגופם מתכות הרעילות למערכת העצבים. עד כאן דת' מיישר קו עם ווייקפילד. אולם, חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או תימרוסל. דת' תומך במתן חיסונים שאינם מכילים אלומיניום או כספית.

לדבריו חיסונים אינם גורם עיקרי לאוטיזם, אבל הם כן גורם משמעותי בין הגורמים הסביבתיים שתורמים לאוטיזם.

בראיון שנתן לאתר האינטרנט של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, דת' מציג את הצד שלו במחלוקת. הוא אומר שהעיתונאי בריאן דיר, שפרסם את התחקיר ששולל את עבודתו של ווייקפילד, מנסה כבר שנים לשלול מווייקפילד את הקרדיט שלו ושהכתבה היא בעצם הבעת דעה אישית שאינה מתמקדת בממצאים מדעיים או בשאלה האם ילדים אוטיסטים סובלים מדלקת במערכת העיכול, שלדעתו של דת' היא העניין המרכזי במחקרו של ווייקפילד. "אותו מחקר [של ווייקפילד] מעולם לא התיימר להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין חיסון MMR. אף אחד שחוקר 12 נבדקים [מספר הילדים האוטיסטים שאותם בדק ווייקפילד] לא יכול להוכיח קשר. ווייקפילד מצא שהנבדקים היו חולים במחלת מעי דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שהם חשבו שהדבר נגרם לאחר שילדם קיבל את חיסון ה-MMR," אומר דת'.

פרופסור דת' מוסיף: "המחקר הנוכחי שלנו זיהה חומצת אמינו שאולי מעורבת בדלקת במערכת העיכול וייתכן גם שתורמת לדלקת העצבית שאחרים מצאו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. חיבור בין המעי לבין המוח באוטיזם הוא הגיוני בעיניי."

הוא מסביר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם: "חיסונים מעוררים את התגובה החיסונית לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק. הם יכולים גם להכיל חומרים פעילים, שנקראים adjuvants, כמו אלומיניום, שמגבירים את תגובת הנוגדנים ויכולים לעורר דלקות בגוף, כפי שיכולים לגרום חומרים משמרים ככספית בצורה של תימרוסל.

"אלומיניום וכספית יכולים להיכנס למוח, להישאר שנים, ולעורר שם דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות יכולה להפריע למנגנונים הרגילים שבהם נשלט הביטוי של הגנים שמובילים לפגיעות בהתפתחות העצבית, כמו אוטיזם.

בעוד חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או כספית, חשיפה בו זמנית לשלושת הנגיפים מעודדת דלקת, שתורמת להשפעה המצטברת של חיסונים על ילדים.

שכיח שילדים מקבלים כמה חיסונים בביקור אחד אצל הרופא. כתוצאה מכך, הם מקבלים מינון עצום של אלומיניום, הרבה מעבר לגבולות שקבע מנהל המזון והתרופות האמריקאי. הדבר מגביר את הסיכוי לדלקת חריפה ולבעיה מטבולית המוכרת כעקת חמצון (oxidative stress) שעלולה לשבש את ההתפתחות ו/או להביא לנסיגה אוטיסטית. מחקרים על ילדים אוטיסטים מראים שהם סובלים מדלקת ומעקה חמצונית."

מדבריו של פרופסור דת' אפשר להבין שמתן חיסון אינו כמובן "הבטחה" לאוטיזם, אבל שילוב של מתכות רעילות, פגיעות גנטית ומצבים מעוררי דלקת מסוכן במיוחד עבור ילדים ובהחלט עלול להביא לפגיעה התפתחותית חמורה.

הגוף כאנטנה

ככל שהגוף שלנו מזוהם יותר במתכות כבדות, כך השפעתה השלילית של קרינה אלקטרומגנטית חזקה יותר. החדשות הטובות הן שיש מה לעשות

מכיוון שהגוף, כמו אנטנה, פולט וקולט אינפורמציה, אנו פגיעים במיוחד לקרינה ממכשירים ומאנטנות סלולריים אם יש בגופנו מתכות כבדות. אפילו לפני המצאת הטלפונים הסלולריים, אנשים עם סתימות ממתכת או מזהב קלטו בפה שלהם שידורי רדיו.

מכיוון שאנחנו מעין מתקני קליטה חיים, המתכות הכבדות בגופנו מגבירות (amplify) תסמינים. מידת הפגיעות מתדרים סלולריים תלויה ברמת הרעילות שאליה נחשפנו. המתכות הכבדות מחלישות אותנו בכך שהן משחררות תדרים שמשפיעים על אברינו ויוצרות שינויים ביוכימיים מזיקים. לדוגמה, מי שברקמת המוח שלו הצטברו מתכות רעילות, נפגע יותר מאחרים מקרינה סלולרית, שיכולה בבוא העת לגרום לחיידקים להיות פעילים יותר ולייצר עוד מיקוטוקסטינים מסוכנים. הדבר יכול ליצור מעגל קסמים בין החיידקים והמתכות בגוף לבין החשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, מה שעלול להתבטא ברגישות-יתר. התוצאה היא, למשל, תחלואה רבה יותר בזיהומים כרוניים. בהמשך עלולים להתפתח או להחמיר מצבים כמו עייפות כרונית, כאבים כרוניים ופיברומיאלגיה.

אנחנו נפגעים יותר מקרינה ככל שאנו חשופים יותר לזיהום ממתכות כבדות (צילום: dee_, flickr)

מחקרו של ד"ר יושיאקי אומורה (מייסד ה-BDORT) מראה שככל שהמערכת מזוהמת יותר במתכות כבדות - מסתימות כספית, אכילת דגים מזוהמים, מגורים בקרבת שפכים של מפעלים הפועלים על פחם וכו' - כך הגוף הופך יותר ויותר למעין אנטנה שמרכזת קרינה והופכת אותה להרסנית במיוחד.

ד"ר רוברט בקר, בספרו Cross Currents, מסביר שאם חושפים תרבית חיידקים לשדות אלקטרומגנטיים אבנורמליים, החיידקים "חושבים" שהם הותקפו על ידי מערכת החיסון ומתחילים לייצר יותר רעלנים כתגובת הגנה.

יש מה לעשות!

מינרלים בטוחים שחודרים לתאים עשויים להגן על הגוף מפני הקרינה. הנה עוד כמה הצעות להתנהגות בריאותית שתצמצם נזקים:

תזונה נאותה

פעילות גופנית

ניקוי רעלים (דיטוקס) כל שלושה עד שישה חודשים

שינה מספקת וטובה. אפשר להיעזר במלטונין שאינו רעיל (מתאים גם עבור ילדים אוטיסטים עם בעיות שינה)

חשיפה נאותה לשמש

שימוש באצות כלורלה וספירולינה ובטיפולי ביקום ורייף כדי לנקות קרינה מהגוף ולחזק את העמידות שלו

הפחתת צריכת הקופאין

בדיקה וטיפול בטפילים כמו קנדידה ואחרים

בירור מעמיק של הימצאות מחלת ליים – בדיקות מעבדה נותנות פעמים רבות תוצאה שלילית מוטעית, ועדיף להיעזר בבדיקות ביקום-ביקומד האמינות יותר

הוצאת סתימות כספית אצל רופא שיניים אשר מבין שזה חשוב ויודע איך לעשות זאת, בליווי של מטפל מנוסה בהוצאת מתכות מהגוף, גם לפני וגם במשך חודשים לאחר סיום התהליך. נדרשת לכך סבלנות – הוצאת 10 סתימות נמשכת שנה

שימוש בפורמולות הומיאופתיות לאחר הוצאת הסתימות