סתימות כספית – רעל בתוך הפה

הסכנות שאליהן חשופים אנשים שבשיניהם סתימות כספית ידועות כבר יותר ממאה שנים. למרות זאת רוב רופאי השיניים ממשיכים להשתמש בחומר הרעיל

אחד מהמזהמים הסביבתיים המסוכנים והנפוצים ביותר הוא כספית. על אף שהאדם מודע לרעילותה כבר מראשית המאה ה-19, היא עדיין משמשת להכנת סתימות דנטליות, שמביאות את הסכנה הישר לתוך הפה של כולנו. עסקתי בנושא לא פעם וכעת אני ממליץ על מאמר מטעם האקדמיה הבינלאומית לרפואת הפה וטוקסיקולוגיה (IAOMT), המפרט את ההיסטוריה של סתימות הכספית ואת הסכנות שהן אוצרות בחובן.

סתימות שיניים עשויות מכספית נכנסו לשימוש לראשונה בתחילת המאה ה-19. כבר אז הן היו שנויות במחלוקת מפני שידעו שכספית היא חומר רעיל. הטענה היחידה לטובת הסתימות היא שכמות הכספית בהן כה קטנה, שאינה יכולה להזיק לאיש. אך עם הזמן התברר שהכספית המשתחררת מהסתימות מצטברת בגוף בכמויות משמעותיות ועוברת גם מהאם לעובר. חשיפה זו לכספית גורמת נזק, והיום יותר ויותר רופאי שיניים ורופאים אחרים, חוקרים ופעילים נוספים הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להשליך את סתימות הכספית לפח האשפה של ההיסטוריה.

סותמים במקום אחד, מזיקים במקום אחר (צילום: brillenschlange, flickr)

אלכימאים מסין ומאירופה הוקסמו מהכספית, המתכת היחידה שנמצאת במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר ויכולה להתאדות בטמפרטורות מתונות. הם ידעו שבכפית יכולות להתמוסס אבקות של מתכות אחרות. שיטות אירופאיות לשימוש במשחת פירורי כסף מומסים בכספית כאמצעי דנטלי הובאו לאמריקה על ידי האחים קרואוקור בערך בשנת 1830. עם הזמן, לשיפור איכות הסתימה, הוסיפו לתערובת בדיל, אבץ ונחושת. התערובת לא השתנתה במאה השנים האחרונות.

המלחמה בסתימות הכספית החלה מראשית ימיהן. ההשפעות של הרעילות, ביניהם שטיון (דמנציה) ואובדן שליטה מוטורית, היו מוכרות היטב במאה ה-19 ורופאי שיניים רבים התנגדו לשימוש בחומר כה מסוכן בפיותיהם של אנשים. אולם החלופה היחידה באותם זמנים הייתה זהב, כך שהסתימות המוכרות היו חומר השחזור היחיד הזמין לציבור הרחב. אז כמו היום החולים לא הראו תסמינים של הרעלה חמורה בעזבם את מרפאת השיניים, כך שלא נראה שיש בעיה והשימוש בסתימות הכספית התרחב. ב-1859 התפרקה האגודה האמריקאית של רופאי השיניים שהתנגדה לשימוש בחומר בעוד התומכים בשימוש בו הקימו את האיגוד האמריקאי הדנטלי. ארגון זה מוביל את תחום רפואת השיניים בארה"ב עד היום ועומד איתן בתמיכתו בסתימות הכספית.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת היה ניסיון נוסף להילחם בסתימות הכספית, אך הוא גווע עם מלחמת העולם השנייה. מחברי המאמר אומרים שהיום אנו בפתחה של מלחמה שלישית בסתימות הכספית. המלחמה נפתחה למעשה בשנות ה-70, כאשר שיטות מודרניות זיהו נוכחות של עקבות כספית בגוף. מאז הצטבר גוף ידע מוצק המבסס את הטענות שהסתימות רעילות. הטענות העיקריות:

סתימות משחררות כמות ניכרת של כספית;

הכספית מהסתימות נודדת לרקמות ברחבי הגוף והיא המקור הגדול ביותר של נטל הכספית על הגוף;

הכספית מהסתימות חוצה את השליה ומגיעה גם לחלב האם כך שהתינוק נחשף לחומר לפני הלידה ואחריה;

שינויים גופניים שליליים מתרחשים כתוצאה מחשיפה זאת במערכת החיסונית, בכליות, במערכת הרבייה ובמערכת העצבים המרכזית כמו גם בפלורת הפה והמעי.

המאמר של IAOMT מקדיש פרק לכל אחת מארבע העבודות שנמנו לעיל. פרק נוסף מוקדש לסכנות שאליהן חשופים רופאי שיניים המשתמשים בסתימות כספית. פרק אחר, מעניין במיוחד, דן ברעילות עצבית (נוירוטוקסיות) ובקשר למחלת אלצהיימר. מצוטט שם מחקר שהשווה רמות של חומרים שונים במוחותיהם של חולי אלצהיימר לאלה שבמוחותיהם של אנשים בריאים ושל חולים במחלות פסיכיאטריות (בנתיחה לאחר המוות). אצל חולי אלצהיימר היו רמות גבוהות של כספית ברקמת המוח. מחקר אחר השווה את רמות הכספית בדם וגם שם נמצאו רמות גבוהות של החומר אצל חולי אלצהיימר.

מחקר נוסף מתייחס לחלבון בשם apolipoprotein–E המצוי במוח ואחראי על פינוי רעלים. לחלבון זה כמה תצורות הממוספרות בספרות. מי שהגנוטיפ שלו הוא apo-E4/4, כלומר ירש משני הוריו את התצורה apo-E4, יש סיכוי רב יותר שיחלה באלצהיימר בגיל צעיר יחסית. apo-E4 יעיל פחות ממקביליו בפינוי מתכות כבדות. האם רופאי השיניים יודעים מהו הגנוטיפ של לקוחותיהם לפני שהם מכניסים את סתימות הכספית לפיותיהם?

מחקר נוסף שמוזכר במאמר מראה כיצד מינונים נמוכים מאוד של כספית כלורידית גורמים לחלבונים מסוימים באקסונים (האיבר בתא העצב שמעביר פולסים חשמליים, כלומר מידע, לתאים אחרים) להתפרק. לא צריך להיות מדען של מערכת העצבים כדי להבין עד כמה החומר הזה מסוכן למי שמביא אותו קרוב כל כך וזמין כל כך לאברים חיוניים בגופו.