הומיאופתיה – מיתוסים שליליים, מציאות חיובית

את ההומיאופתיה שוללים אלה שחשים מאוימים מפניה בשל סימני השאלה שהיא מציבה מעל הרפואה הקונבנציונלית. לא קשה להפריך את השקרים שמפיצים מתנגדי השיטה

ההומיאופתיה, שהחלה להיות מיושמת במאה ה-19, נראית כאיום לפילוסופיה ולכלכלה שמאחורי הטיפול הרפואי הקונבנציונלי. היא פשוט חושבת אחרת. מאמר שהתפרסם ב-NaturalNews נכנס לקרביהם של שוללי ההומיאופתיה ומפרק כמה מהמיתוסים שהם נוטים לשלוף.

הגישה ההומיאופתית מתייחסת לתסמיני המחלה כאל מגנים חשובים של מערכת החיסון של האדם. הרפואה הקונבנציונלית מתייחסת לעיתים תכופות לתסמינים כאל "בעיה" אצל האדם, שבה יש לטפל ואותה צריך לדכא או לתמרן ביוכימית. הומיאופתים נוטים להניח שהדרך היעילה לפתור את התסמינים היא בטיפול שמטפח, מזין או מחקה את התסמינים כדי לדחוף את תהליך ההחלמה. השוני בגישות הוביל לקונפליקטים.

סמואל האנמן, אבי ההומיאופתיה, זכה לחשדנות על אף השכלתו הפורמלית הנרחבת בתחום הרפואה (תמונה: ויקישיתוף)

לדוגמה, אין זה נדיר שהומיאופתים יפקפקו במחקרי תרופות קונבנציונליים מהחשש שרבות מהתרופות נוטות לדכא תסמינים או לשבש את האקולוגיה הפנימית של הגוף ובכך לגרום למחלה חמורה יותר. הומיאופתים סבורים שהשכיחות הגוברת של סרטן, מחלות לב, עייפות כרונית ומחלות כרוניות רבות אחרות בקרב אנשים צעירים היא תוצאתם של התרופות הקונבנציונליות. אין זה פלא אם כן שרופאים וחברות התרופות תוקפים את ההומיאופתים ואת ההומיאופתיה.

אחד מכלי הנשק של מתנגדי ההומיאופתיה הוא להתעלם ממחקרים מדעיים, כמו מחקרי עלות-תועלת של תרופות ועדויות אפידמיולוגיות, גם אם הופיעו בכתבי עת מדעיים, ולצטט רק את המחקרים שמאמתים את גישתם. כלי נשק נוסף הוא פנייה לאוכלוסיות קלות לשכנוע, כמו סטודנטים לרפואה שחרדים לשמם הטוב, ולומר להם שאם גישת ההומיאופתיה נכונה, הרי שהיא מבטלת את כל מדע הרפואה המודרני. זוהי טענה מופרכת, שכן ההומיאופתיה אינה שוללת את מדע הרפואה אלא מרחיבה את הידע הקשור בבריאות.

הנה כמה מהמיתוסים שהמאמר ב- NaturalNewsמנפץ.

הטענה: "אין שום מחקר שמראה שרפואה הומיאופתית עובדת."

האמת: רוב המחקרים הקליניים על תרופות הומיאופתיות מראים תוצאות חיוביות. הנתונים הסטטיסטיים שמראים חוסר יעילות של תרופות הומיאופתיות הם כאלה שכוללים רק את החלק הקטן יחסית של המחקרים הגדולים, שבהם משתמשים רק בתרופה הומיאופתית אחת עבור כלל משתתפי המחקר. שיטה זו מנוגדת לדרך ההומיאופתית שמעניקה טיפול פרטני לאדם ולא טיפול גורף למחלה אצל כל בני האדם.

הטענה: "המחקרים שמראים שהתרופות ההומיאופתיות יעילות הם מחקרים שבוצעו באופן לא ראוי."

האמת: מחקרים שמראים את יעילותן של תרופות הומיאופתיות פורסמו בכתבי עת רפואיים מכובדים כמו Lancet, British Medical Journal, Pediatrics, Pediatric Infectious Disease Journal ורבים אחרים. כל המחקרים הללו נעשו על פי אמות מידה מחמירות עם חלוקה אקראית לקבוצות ניסוי וביקורת, עם פלסבו וסמיות כפולה. יתר על כן – בשל החשדנות כלפי ההומיאופתיה המחקרים נבחנו בקפידה רבה מהרגיל.

הטענה: "אין שום דבר בתרופה הומיאופתית. אלה רק מים."

האמת: ראשית, הריכוז של רבות מהתרופות ההומיאופתיות דומה לריכוזם של הורמונים ותאי חיסון אפקטיביים בגופנו. בבדיקה של דגימות משש תרופות שמופקות ממינרלים, מדענים מצאו שהמרכיב הראשוני עדיין נוכח בתרופה בצורה של ננו-חלקיקים (Chikramane, Suresh, Bellare, 2010). מחקרים נוספים אישרו שקיים הבדל בין מים לתרופות הומיאופתיות.

הטענה: "אם נכון לעכשיו איננו מבינים כיצד פועלות התרופות ההומיאופתיות, אז הן אינן יכולות לעבוד."

האמת: אנחנו עדיין לא מבינים רבים ממסתרי הטבע, אך היעדר ההבנה אינו אומר שהדברים אינם קורים.

ד"ק קרול סיקורה, אונקולוג ודיקן בית הספר לרפואה של בקינגהם מבקר את מבקרי ההומיאופתיה והרפואה האלטרנטיבית, מכנה אותם "רופאי כורסה" ואומר שלמעשה מעולם לא התנסו בפרקטיקות שהם כה שוללים.

אחת השאלות שצריכות להישאל היא מהו המניע של כל אותם מתנגדים נחרצים.

טיפול ב-EAV - דיקור ללא דקירות

אבחון באמצעות מכשיר EAV מסתמך על הדיקור הסיני, אך עושה זאת ללא מחטים. בעזרת קריאת ההתנגדות החשמלית של הגוף ניתן לאתר מחלות ורעלנים וגם להתאים תרופה למטופל

ברשומה הקודמת, שעסקה בכאב ראש, מקורותיו ודרכי הטיפול בו, הוזכרה שיטת ה-EAV שבה אני משתמש בשילוב עם מכשיר הביקום. הפעם אני ארחיב קצת יותר על השיטה שמשמשת למיפוי אנרגטי של הגוף ולאבחון על בסיס דיקור סיני (אקופונקטורה).

EAV הם ראשי תיבות של Electroacupuncture according to Voll, "דיקור חשמלי על פי וול" (על שם ד"ר ריינהולד וול שפיתח את השיטה ואת המכשיר). בסיס השיטה הוא הטיפול הקלאסי במחטים סיניות. בעזרת מכשיר ה-EAV מאתרים הימצאות של דלקות חבויות, גורמים מזיקים ורעלנים בנקודות הדיקור. בהמשך נשלחים דחפים ממוחשבים אל נקודות הדיקור והתהודה המוחזרת יכולה לבחון האם נגיפים, חיידקים, מתכות כבדות או בעיות אחרות נמצאים באבריו של המטופל.

נקודות הדיקור על פני הגוף משמשות לאבחון באמצעות מכשיר ה-EAV (צילום: Megan Mallen, flickr)

מערכת ה-EAV מבוססת על ביו-אנרגיה ודיקור סיני. יחד עם שיטות מהרפואה הקונבנציונלית ומהנטורופתיה, נוצרה האקופונקטורה המאבחנת. אזורי התפקוד של הגוף, איברים וחלקי איברים מיוצגים על ידי נקודות הדיקור שעל פני העור. אם גורם מפריע כלשהו נוכח באיבר, זרימת האנרגיה תשובש וקריאת מכשיר ה-EAV בנקודת הדיקור תאתר התנגדות גבוהה יותר. כך המטפל יכול לראות את התמונה האנרגטית של האדם ולזהות בעיות ספציפיות בכל איבר ואיבר.

המתח החשמלי שבו נעשה שימוש בבדיקה באמצעות EAV חלש ועל פי רוב אינו מורגש ואינו מסכן את המטופל. אין שימוש במחטים. המטופל נותר רגוע ועובר בדיקה בלתי פולשנית, תחליף נוח לשיטות אבחון רבות אחרות. בשל כך השיטה מתאימה גם לטיפול בילדים ותינוקות.

לאחר האבחון המטרה היא להפחית את השפעתם של גורמים סביבתיים בעיתיים ובכך לאפשר לכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף לפתור את הבעיה. האבחון והטיפול ההוליסטיים מוצלחים במיוחד בטיפול במחלות כרוניות שבהן חשובה מאוד פנייה לגורם החולי.

הדיקור האלקטרוני בשיטתו של וול הוא צורת אבחון וטיפול ללא כאב שמסוגלת לאתר את הגורם למחלה לבחור את התרופה שתשמש לריפוי. בעזרת EAV ניתן לבודד רעלנים ורעלים סביבתיים שהם מקור החולי. מכשיר ה-EAV מאתר את החומרים המזיקים או הדלקות שמקורם, למשל, בסתימות בשיניים, שיירי אוכל, חומרים מזיקים מהסביבה ועוד. המכשיר גם מגלה מחלות לא שהמטופל אינו מודע לקיומן בכבד, בכיס המרה ובמקומות נוספים, וכן מזהה מתח נפשי.

איך זה עובד? במהלך הבדיקה המטופל מחזיק בידו אלקטרודה ובאותו זמן מתבצעת על ידי המכשיר קריאה של 1,200 נקודות דיקור. הקריאות מחולקות לטווחים – קריאות ברמה של 70-50 נחשבות תקינות. אם הערכים גבוהים או נמוכים יותר, קיים כנראה מצב פתולוגי. תנודות בקריאה מעידות על גורמי סיכון.

השלב הבא של הבדיקה הוא מוכוון-איברים ומשתמשים בו בתדרים ממוחשבים כדי לזהות את הבעיה באיבר המדובר. על פי הממצאים תיקבע תוכנית ניקוי הרעלים (דיטוקס) לריפוי.

הבדיקה ב-EAV מזהה את התרופה שמתאימה לחולה, בדרך כלל מדובר בתרופות הומיאופתיות או צמחיות שיתאימו למחלה המסוימת. המטפל גם יוכל לקבוע את הריכוז המתאים כאשר מדובר בתרופה הומיאופתית (רמדי). גם את התגובה לטיפול ניתן למדוד, וזה נעשה בנקודת הדיקור המתאימה. השאיפה היא להגיע לרמת קריאה של 50.

מחקרים רבים מלמדים ש-EAV היא שיטה יעילה לאבחון ולטיפול. כאן תוכלו לקרוא עשרות מחקרים ומאמרים מאוניברסיטאות רבות ברחבי העולם שמאשרים את האפקטיביות של ה-EAV.