היריון בסיכון

היריון בסביבה מזוהמת חושף את העובר לעשרות חומרים מסוכנים. זה רע, אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות

לאחרונה הייתי נדיב במיוחד ברשומות שקשורות להשפעת הסביבה על העובר (כמו זאת). אלה הן עובדות החיים – החיים מתחילים ברחם, אבל לעובר אין שליטה על החומרים שאליהם הוא נחשף בתשעת החודשים הקריטיים של היווצרותו, ולכן מה שקורה לאם בהיריון משמעותי ביותר לבריאותו של הילד העתידי.

אני רוצה לשתף במחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה סן פרנציסקו שפורסם ב-Environmental Health Perspectives, שאישר שנשים הרות נושאות בגופן כימיקלים רבים שיכולים לעבור לעובריהן. במחקר נמצא שמרבית ההנשים חשופות ל-43 כימיקלים, חלקם אסורים וחלקם לא. חומרים שאותו אצל 100-99 אחוזים מהנשים היו PCBs (ביפנילים עתירי כלור, מולקולות שמשמות בתעשיית הפלסטיקה ואסורות לשימוש בארה"ב), חומרי הדברה על בסיס כלור אורגני, PFCs (חומר מלאכותי שנפלט כתוצר לוואי מתעשיות שונות ונחשב לגז חממה), פנולים (תרכובות חומציות אורגניות), חומרים מונעי תבערה מסוג PBDE, פתלאטים (חומרים מתעשיית הפלסטיקה שהוזכרו ברשומה הקודמת). במחקר השתתפו 250 נשים הרות.

לעוברים בעולם מזוהם צפויות סכנות בעתיד (אימג': robabillity, flickr)

מחקרים רבים קודמים בדקו נוכחות והשפעות של כימיקלים על עוברים, אבל המחקר הזה מתייחד בכך שבו לראשונה החוקרים ספרו את סוגי הכימיקלים האלה. עם זאת, החוקרים ציינו שמלבד הכימיקלים הרבים המצוינים במחקר, 163 בסך הכול, נשים נחשפות לחומרים נוספים שגם הם מסכנים את בריאות העובר.

אז מה עושים? הנה ההצעות שלי.

מים

מחקרים בארה''ב, גרמניה והולנד מצביעים על נוכחות של הורמונים (מגלולות), כימותרפיה, ו-SSRI (חומר שמצוי בתרופות נוגדות דיכאון) במי ברז. אני אומנם בקטע אקולוגי של "לחשוב מחוץ לבקבוק", אבל ממליץ על מים מזוקקים. מזקק אפשר לקנות מחברת "אופק חדש", או להשתמש בפילטר אוסמוזה הפוכה. לאחר מכן מומלץ לעשות למים אשפרה אנרגטית. מים אשר עוברים בצינור מברזל, פלסטיק או חומר אחר מאבדים חיוניות אנרגטית. מים מזוקקים גם הם מתים. בשוק קיימים מספר מכשירים אנרגטיים לשיפור האיכות האנרגטית של מים. אני לא רוצה להמליץ על אחד ספציפי, אבל יכול להגיד שאשפרה זולה ובת השגה מושגת באמצעות מגנט חזק. שמים את בקבוק המים על הצד הדרומי של המגנט (הצד שמושך את הצפון של המצפן) ומשאירים אותו שם מספר שעות. קיימים מספר מגנטים כאלה בשוק.

יש בשוק גם הרבה פילטרים של אוסמוזה הפוכה.

לגבי זיקוק - יש מעט ספקים בעולם, ולדעתי המוצר הטוב ביותר הוא Pure Water מתוצרת ארה''ב. מייבא אתו "אופק חדש" (www.newhorizon.co.il). זה המכשיר הטוב ביותר, אבל הוא צורך הרבה חשמל וצריך טיפול.

דיטוקס (הרחקת רעלנים)

דיטוקס טוב הוא פשוט לא להכניס רעלנים לגוף, אבל זה לא ניתן בימינו. מה שאפשר לעשות:

אין להכניס עוד סתימות כספית לפה (ואין להוציא אמלגם לפחות חצי שנה לפני כניסה להריון).

יש להימנע מצריכת דגים

בגלל העומס הסביבתי הגובר גם אנשים עם מערכת פינוי רעלנים תורשתית טובה נכנסים לבעיות. בשוק קיימים מספר תכשירים לדיטוקס. אני ממליץ להתייעץ אישית עם אדם עם ניסיון קליני בתחום לפני שמתחילים בתהליך.

כלורללה היא אצת מים מתוקים אשר קושרת לרקמתה רעלנים שונים, כמו מתכות כבדות. מכיוון שיש עופרת באוויר שאנחנו נושמים (ישראל פיגרה בהוצאת עופרת מהבנזין בכ-30 שנה) וגם כספית תודות לתחנות כוח פחמיות, כדאי לצרוך יום יום כלורללה כדי לספח רעלנים המסתובבים בגוף. מומלץ גם לצרוך ספירולינה, אצה שגם היא קושרת מתכות ורעלנים שונים. כלורללה וספירולינה נחשבות למזונות-על, Super Foods.

בנוסף, כדאי להוציא קרינה מהגוף.

מסעו של הזיהום בשרשרת המזון

כמות קטנה ותמימה של חומר רעיל באדמה, באוויר או במים יכולה להצטבר בכמויות גדולות בגוף שלנו ולסכן את בריאותנו. קוראים לזה הגברה ביולוגית

לוקס ווייטפילד היקסון, ארכיטקט מידע, מסביר למה האסון בפוקושימה משמעותי עבור כולנו. הדבר נכון בעצם לגבי כל סוג של זיהום סביבתי. כדי להבין את המסלול שעושים חומרים מסוכנים אל הגוף שלנו צריך להבין שני מושגי יסוד: צבירה ביולוגית (bioaccumulation) והגברה ביולוגית (biomagnification). צבירה ביולגית מסבירה כיצד חומרים מזהמים מגיעים לשרשרת המזון, הגברה ביולוגית מסבירה את נטייתם של מזהמים להפוך מרוכזים יותר כשהם "עולים קומה" בשרשרת המזון.
ישנם שלבים נוספים בדרך שעושה המזהם מהסביבה לגופנו והם קורים בסדר הזה:
קליטה (uptake) – הכניסה של הכימיקל אל גוף האורגניזם, למשל על ידי אכילה או בספיגה דרך העור
אחסון (storage) – החזקה זמנית של הכימיקל ברקמות הגוף של האורגניזם
הגברה ביולוגית – תוצאותיה הן צבירה של הכימיקל בגוף האורגניזם ברמות גבוהות יותר מאשר ריכוזו במזון
הסרה – (elimination) – מתרחשת אם האורגניזם מסוגל להפריש או לפרק את הכימיקל.

בכל תולעת גשם שאדום החזה אוכל יש כימיקלים רעילים שמצטברים בגופו. זה קורה גם לנו (צילום: Pixsmiths, flickr)

למרות ריבוי המונחים, מדובר בתהליך פשוט. בקומות התחתונות של שרשרת המזון נמצאים הרבה אורגניזמים קטנים. ככל שמתקדמים כלפי מעלה, יורדת כמות האורגניזמים בכל שלב בשרשרת המזון, מה שמביא להצטברות הכימיקלים (תחשבו כמה פלנקטון אוכל דג קטן, כמה דגים קטנים אוכל דג גדול וכמה דגים גדולים אוכל אדם). כך נוצרת הגברה ביולוגית, כשהכוונה היא להגברת השפעתו של הכימיקל.

חומר ההדברה DDT מדגים היטב את משמעותה של ההגברה הביולוגית. כשריכוז ה-DDT באדמה הוא 10 חלקים למיליון (ppm), ריכוזו בתולעי גשם מגיע ל-141 ppm ול-444 ppm בציפור אדום החזה. הריכוז ממשיך לעלות עד לראש שרשרת המזון עד כדי כך שהוא יכול לגרום למוות או לפגיעות חמורות בהתנהגות וברבייה ולפגיעה בעמידות בפני מחלות. כלומר, גם אם ריכוזו של חומר מזהם במים, באוויר או באדמה נמוך, התהליך של הגברה ביולוגית גורם לו להיות מסוכן מאוד עבור מי שנמצא בראש שרשרת המזון, כלומר לנו, בני האדם.

רמת הסיכון של כל כימיקל תלויה באורך החיים שלו ובמשך הזמן שעובר בין שלב הקליטה לשלב ההסרה. ככל שהתהליכים האלה קצרים יותר החומר מסוכן פחות. גורם נוסף שקשור לסיכון הוא משך החשיפה ורמת החשיפה.

הסכנה חמורה במיוחד כאשר מדובר במתכות כבדות מפני שהן אינן מתפרקות ואינן הופכות לחומר לא מסוכן.

מה קורה כאשר אורגניזמים נחשפים לזיהום רדיואקטיבי? גוף המחקרים בנושא אינו מספק, אומר היקסון, ופרט לכך ממשלות והתקשורת הפחיתו בהערכת הסיכונים הקשורים לאסון פוקושימה. כזכור, חברת TEPCO שהפעילה את הכור שדלף בפוקושימה העבירה פסולת רדיואקטיבית לאוקיינוס. העובדה הזאת צריכה להדאיג אותנו משתי סיבות: כל גוף מים גדול מחובר בסופו של דבר לגופי מים נוספים וליבשות שונות, כך שהזיהום נודד ובעצם אנחנו לא יודעים לאן הוא מגיע. בנוסף, בים חיים מיקרואורגניזמים שנמצאים בתחתית שרשרת המזון. הם עלולים להגיע לרקמות של דגים, יונקים ימיים, אצות, עופות מים ועוד ומשם להמשיך הלאה בדרכים מפותלות.

בכל מקרה על פי מודלים ממוחשבים, מעריכים שתוך כשלוש שנים הפסולת הרדיואקטיבית תגיע מיפן לחוף המערבי של ארצות הברית. האם אנחנו חשופים למזון שמגיע משם? נניח שאנחנו יכולים להימנע ממזון שמגיע מיפן, האם אנחנו יכולים להימנע ממזון או ממרכיבי מזון שמגיעים מכל אזור מזוהם אחר בעולם?

חברות מזהמות עושות כל מה שהן יכולות כדי להסתיר מאיתנו עד כמה הן מסוכנות לבריאות שלנו ושל הסביבה בכלל. היקסון מספק כמה דוגמאות: חברת BP שאחראית לאסון במפרץ מכסיקו בשנה שעברה לא חשפה את כמויות הדלק האמיתיות שהשתחררו; חברת החשמל של טוקיו TEPCO פרסמה באופן הדרגתי ובמשך שבועות את כמויות הקרינה שהשתחררו, למרות שכבר ידעו את המספרים האמיתיים; חברות התרופות יוצרות רושם מוגזם של יעילות התרופות נוגדות הדיכאון על ידי כך שהן מפרסמות רק מחקרים עם תוצאות חיוביות ומסתירות מחקרים אחרים.

קצת קשה להפיק מסקנות מעשיות מהמידע הזה. בטוח שאנחנו צריכים להיות חשדנים כלפי כל דיווח "מרגיע" שמקורו בחברות או בארגונים מזהמים, כולל ממשלות. בנוסף, אי אפשר להקל ראש גם במזהמים פחות מסוכנים מחומרים רדיואקטיביים. גם חומרי הדברה "רגילים" יכולים לחזור אלינו בבומרנג.