מזון טרי נלחם ב-BPA

מחקר חדש מלמד שאכילת מזון טרי, שלא אוחסן או חומם בפלסטיק, מפחיתה במהירות את רמותיו בגוף של כימיקל מסוכן שכולנו חשופים אליו


BPA (ביספינול A) הוא אחד הכימיקלים הידועים לשמצה שאליהם אנחנו נחשפים. החשיפה לביספינול נעשית בעיקר דרך התזונה. החומר משמש בתעשיית הפלסטיק, לכן אנו חשופים אליו כשאנו אוכלים מזון מכלי פלסטיק המכילים אותו (בעיקר אם האוכל חם), וכן מייצרים ממנו שרפים אפוקסיים שמשמשים בין היתר לציפוי פחיות שימורים, לכן מי שצורך הרבה מזון משומר חשוף אליו יותר. החשיפה ל-BPA נעשית גם דרך האוויר, האדמה והמים.
מחקרים לאורך השנים הראו שהחומר עלול לשבש את הפעילות ההורמונלית, לפגוע בהתפתחותם של עוברים, קשור לתהליכים קדם-סרטניים ולהשמנת יתר, ולאחרונה אף התברר שהוא פוגע בפוריות הגבר. הכימיקל עורר סערה לאחר שהסתבר שמייצרים ממנו בקבוקי שתייה לתינוקות. אז הציבור למד על השפעותיו המזיקות בעקבות הזהרות לא לתת לתינוקות בקבוקים מפלסטיק שמכיל BPA.

הפחית מכילה פסטה, רוטב עגבניות ו-BPA. בתאבון! (צילום: pinprick, flickr)

יש גם חדשות טובות: תזונה שכוללת הרבה מזון טרי מפחיתה במהירות את רמות ה-BPA בגוף, כך מלמד מחקר חדש.

האמת היא שהתוצאות לא מפתיעות מאוד. אם אוכלים יותר מזון טרי ופחות מזון מעובד, באופן טבעי הגוף חשוף פחות למקורות העיקריים ל-BPA, שהם אריזות פלסטיק ופחיות שימורים.

החוקרים סיפקו למשפחות שהשתתפו במחקר ארוחות טריות שהוכנו מדגנים, ירקות ובשרים אורגניים במשך שלושה ימים. כל המנות אוחסנו במכלי זכוכית או נירוסטה והמשפחות הונחו לא לחמם את האוכל במיקרוגל בכלים מפלסטיק. המים שהמשפחות המשתתפות במחקר שתו סופקו בבקבוקי מתכת והילדים לקחו את האוכל לבית הספר בכלי מתכת.

לפני תחילת הניסוי ערכו למשתתפים בדיקות שתן וחזרו עליהם בתום התקופה הקצרה של הניסוי. החוקרים מצאו שלאחר ההתערבות, רמות ה-BPA בשתן ירדו ביותר מ-60% בממוצע.

כאשר המשתתפים שבו להרגליהם הישנים, שוב חזרו רמות ה-BPA הגבוהות.

במחקר נבדקו גם רמות הפתלאטים, גם הם חומרים מתעשיית הפלסטיקה, שקשורים לפגיעה במערכת האנדוקרינית ובמערכת הרבייה. לאחר השינוי התזונתי רמות הפתלאטים ירדו בחצי. לאחר שהמשתתפים שבו להרגליהם הישנים, רמות הפתלאטים לא עלו במהירות כמו רמות ה-BPA – ייתכן שהסיבה לכך היא שלפתלאטים לוקח זמן רב יותר להצטבר בגוף או שהמשתתפים סיגלו שינויים שהפחיתו את חשיפתם לחומרים אלה.

תוצאות המחקר מעודדות בהחלט, אך אינן מספקות תשובה לשאלה האם וכמה BPA נשאר באופן קבוע או לאורך זמן ברקמות הגוף. אם ה-BPA נשאר בגוף, האם הוא עובר תהליך של פירוק? אנחנו יודעים שיש חומרים שאינם מסולקים ברמה מספקת ואינם מתפרקים והצטברותם ברקמות גורמת לנזקים לטווח ארוך. דוגמה קלאסית לכך היא המתכות הכבדות שאינן מתפרקות – לא בגוף ולא בטבע.

גם אם התשובה לשאלות האלה אינה ברורה, בכל מקרה קיבלנו עוד חיזוק לכך שאכילת מזון טרי ולא מתועש פשוט בריאה יותר.