נוגדי דיכאון או חומרי הדברה?

הנה הגרסה המפחידה ל"מים בטעמים" – מים שמכילים נוגדי דיכאון ששום רופא לא רשם לכם ואתם אפילו לא יודעים שהם שם

אנחנו כבר יודעים שהמים והקרקע מלאים בשיירי תרופות והורמונים שבני אדם נוטלים. גם נוגדי הדיכאון הם חלק מהרשימה, אבל לא בטוח שהם גורמים למקומות שאליהם הם מתנקזים להיות שמחים יותר.

חוקרים מקולג' מרסיהארטס באירי, פנסילבניה גילו שריכוז זעיר של החומר הפעיל בפרוזאק, פלואוקסטין (fluoxetine), קוטל את האוכלוסייה המיקרוביולוגית באגמים הגדולים של צפון אמריקה (the Great Lakes).

לדגים יש סיבה לחייך? (איור:  Articulate Matter, flickr) 

שיירי נוגדי דיכאון נמצאו במי שתייה ובמי בריכה ברחבי העולם והתברר שהם פוגעים במערכות הרבייה של רכיכות וייתכן שאף במוחותיהם של בעלי חיים כמו דגים.

אולי מפתה לחשוב שקטל בקטריות הוא דבר חיובי, בגלל החיידקים המזיקים המוכרים לכולנו, אבל הפלואוקסטין לא מפלה בין טובים לרעים והוא קוטל גם חיידקים שהם חלק חיוני מהמערכות האקולוגיות.

טיפול במי אגמים נקיים במינונים זהים של פלואוקסטין קטלו חיידקי אי-קולי ואנטרוקוקוס, שניהם יכולים לגרום לזיהומים בגוף האדם.

ריכוז הפלואוקסטין שנמצא במי אגם אירי נמוך מאוד – כננוגרם אחד לליטר. החוקרים אומרים שמינון כזה אינו אמור להוות סכנה עבור בני אדם או בעלי חוליות אחרים, אולם הם חוששים שלשילוב של פלואוקסטין עם כימיקלים אחרים עלול להיות אפקט מצטבר על המערכת האקולוגית של האגם.

הפלואוקסטין מגיע למים דרך השתן של אנשים שמשתמשים בפרוזאק או בנוגדי דיכאון מאותה המשפחה, או על ידי כך שאנשים משליכים גלולות שאינם זקוקים להן לכיור או לאסלה. מכונים לטיהור מים אינם מסננים את החומר. אולם, החומר מגיע למקווי מים גם אם לא מוזרמים אליהם מי ביוב, מה שאומר שהחומר מתפשט.

הפלואוקסטין מן הסתם אינו החומר היחיד שמגיע למאגרי המים ולמעשה איננו יודעים למה אנחנו חשופים. נקווה לפחות שהדגים, שיודעים ימים קשים בתקופה זאת, מחייכים קצת יותר.