אמבטיית רגליים

שים/י בגיגית שתי כפות של מי חמצן 33% וארבע כפות  של מגנזיום סולפט (מלח אנגלי), ומים פושרים עד הקרסול.  שים/י שתי רגליים, ולהירגע 20-30 דקות.

שרייה במי חמצן היא מאוד מועילה לכמעט בכל המקרים של דלקתיות, מחלות אוטואימוניות, ניווניות, וגידולים ממאירים. התוצאות הדרמטיות ביותר של היתרונות נראות במקרים של דלקתיות כרונית בדרגה נמוכה, רקמות נפיחות, לאו דווקא ברגלים. מחקרים שנעשה לאחרונה נראו כיצד כמויות זעירות של מי חמצן יכולות להפעיל מספר גנים שאחראים לפינוי פסולת רקמות ולשפר את הוורידים והזרימה הלימפתית.
לקות במטבוליזם של החמצן היא המקור של הרוב המכריע של התחלואה בזמנינו. ללקות יש הרבה מקורות. תזונה לקויה, זיהום סביבתי ועקה (סטרס), וירידת אחוז החמצן באוויר.
התוצאה היא חסך  בגופרית, לכן בעיות של פינוי רעלנים, הורדת דלקתיות ושיבוש בכל התהליכים בגוף הקשורים בחמצן.
אמבטיית רגלים היא טיפול פשוט וזול המספקת גם גופרית החיונית להורדת דלקתיות ופינוי רעלנים, וגם מי חמצן המנקה קולטנים של הורמונים, ומאזן את המטבוליזם של החמצן, ו-20-30 דקות של מנוחה, כנגד עקת החיים המודרניים.
זה התחלת הפתרון לכולסטרול(המחלה לא קיימת) ותנגודת אינסולינית (המכונה סכרת).

סינדרום לוליטה

אחרי שהאמריקאים הגיעו למסקנה שגיל ההתבגרות המינית של ילדות צנח בשנים האחרונות, הם החלו לבצע מחקרים למציאת הסיבות. נראה שהשמנת יתר, כימיקלים ומתח נפשי תורמים לבעיה

יש בבלוג הזה כמה רשומות שעוסקות בהשפעות זיהום הסביבה, BPA וחומרים מתעשיית הפלסטיקה על הבריאות שלנו. כתבה שהופיעה בשבוע שעבר בניו-יורק טיימס מחברת בין כל המפגעים האלה. זוהי כתבה שעוסקת בירידת גיל ההתבגרות המינית, או במילים אחרות: מה קרה שפתאום ילדות מצמיחות שדיים לפני גיל 10? הגנטיקה לא השתנתה כמובן. זוהי הסביבה שהפכה בעייתית יותר ולא רק בנוגע למזהמים כימיים, אלא גם בנוגע לזיהום רגשי.

 בסוף שנות ה-80', רופאה בשם מרסיה הרמן-גידנס ביצעה יחד עם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים סקר שהשתתפו בו 17,000 ילדות. היא מצאה שילדות לבנות מתחילות להצמיח שדיים בגיל 9.96 שנים וילדות שחורות בגיל 8.87. כשהמחקר התפרסם ב-1997, הוא חולל סערה בשל הגילוי שההתבגרות המינית מתחילה כה מוקדם. הרמן-גידנס העריכה שהאשם הוא בהשמנת יתר, מזון מעובד ופלסטיק.

הורים חשבו שאכן גיל ההתבגרות המינית צונח, רופאי ילדים ואנדוקרינולוגים טענו שלא, והיו ביקורות רבות על מתודולוגיית המחקר של הרמן-גידנס. הוויכוח נמשך עד 2010, כאשר חוקרים מוערכים משלושה מוסדות רפואיים יוקרתיים שונים פרסמו מחקר נוסף, שלפיו בגיל שבע, 10% מהילדות הלבנות, 23% מהילדות השחורות, 15% מהילדות ההיספאניות ו-2% מהילדות האסיאתיות כבר מתחילות לפתח שדיים.

ילדה אמריקאית לבנה ממוצעת מתחילה לפתח שדיים לפני גיל 10 (למצולמות אין קשר לרשומה.  צילום: pupismyname, flickr)

כעת כבר אין ויכוח על כך שצמיחת השדיים אכן מקדימה. אולם, צמיחת שדיים היא רק חלק מההתבגרות המינית. אחריה באים בסדר זה: צמיחת שיער באבר המין ובבתי השחי והופעת המחזור החודשי. מסתבר שגיל קבלת המחזור החודשי דווקא לא צנח בהרבה. הגיל הממוצע בשנות ה-70' היה 12.8 וכעת הוא 12.5.
על כל פנים, משמעותה של בשלות מיני מוקדמת היא פחות שנים של גדילה, וזה אומר שהילדה תהיה נמוכה מילדה בעלת גנטיקה זהה שלא נחשפה להורמונים הנשיים בגיל צעיר. בעיה נוספת שקשורה בקבלת מחזור מוקדמת היא סיכון מוגבר לחלות בסרטן השד.

אז למה ההתבגרות המינית מתרחשת כה מוקדם גם אצל ילדות בריאות? לרופאים עדיין אין תשובה נחרצת, אבל מזהים כמה גורמים שתורמים לכך.

נמצא קשר בין התבגרות מינית מוקדמת לבין השמנת יתר. בגופן של ילדות שמנות יש רמות גבוהות יותר של ההורמון לפטין המוביל להתבגרות מינית מוקדמת, שמובילה לרמות גבוהות יותר של אסטרוגן, שמובילות לעמידות רבה יותר לאינסולין – וכך נוצר מעגל קסמים שמזין את עצמו עד שגופה של הילדה הופך לבוגר.
בנוסף, מחקרי בעלי חיים מראים שחשיפה לכימיקלים בסביבה יכולים לגרום לגוף להתבגר מוקדם מהרגיל. מטרידים במיוחד הם חומרים שגורמים להפרעות אנדוקריניות, כמו xeno-estrogens, כלומר חומרים המחקים אסטרוגן. חומרים אלה פועלים כמו סטרואידים ועלולים לשנות את תזמון ההתבגרות המינית. מסיבות אתיות לא ניתן לבצע מחקרים כאלה על בני האדם ולכן החוקרים עוקבים אחרי מה שמכונה "ניסויים של הטבע", כמו כזה שקרה ב-1973 במישיגן: עדר בקר הואבס בטעות במזון מזוהם בכימיקל מחקה אסטרוגן. בנות של נשים שאכלו את בשר הבקר הזה ושינקו מהן חלב, קיבלו מחזור חודשי מוקדם באופן מובהק מבנות גילן.
עוד סיבה לדאגה היא חשיפה סימולטנית להרבה חומרים מחקי אסטרוגן כמו BPA שפשוט נמצא בכל מקום – ל-93% מהאמריקאים יש שרידי BPA בגופם. החומר מצוי במוצרי פלסטיק קשיחים, סתימות שיניים, קבלות קופה ועוד.
גורם נוסף שעלול להקדים את ההתבגרות המינית הוא מתח במשפחה. בנות שגדלות בבית שבו לא נמצא אביהן הביולוגי – יש סבירות כפולה שיקדימו את בנות גילן בהתבגרות המינית. יש מחקרים שמראים שנוכחות אב חורג בבית גורמת להקדמת ההתבגרות המינית. מחקרים אחרים קושרים דיכאון של האם להתבגרות מינית מוקדמת של הבת. גם ילדים ממדינות עניות, שסבלו בילדותם המוקדמת ואחר כך אומצו על ידי משפחות מערביות, נמצאים בסיכון להתבגרות מינית מוקדמת.
אם זה לא מספיק, אז מחקרים מלמדים שלא רק שבעיות חברתיות מביאות להתבגרות מינית מוקדמת – התבגרות מינית מוקדמת מביאה גם לבעיות חברתיות. התבגרות מינית מוקדמת מעלה את הסיכון שהילדה תסבול מביטחון עצמי נמוך, דיכאון, הפרעות אכילה ושתתחיל לצרוך אלכוהול ולקיים יחסי מין מוקדם יותר. לנערות כאלה יש יותר שותפים למין ולכן גם סיכון מוגבר למחלות מין.

 חשוב להבין שעל פי הנתונים האלה ההתבגרות המינית המוקדמת אינה גזרה גנטית אלא תוצר של הסביבה ולכן גם אם אי אפשר למנוע אותה כליל, אפשר לפחות לעכב אותה באמצעות אורח חיים ותזונה בריאה.

לאכול מצב רוח טוב

לא תמיד אנחנו מודעים להשפעות הגדולות של המזון שאנו אוכלים על מצב הרוח. אז לפני שבולעים עוד גלולה, למה לא לנסות לפתור בעיות בדרך טבעית וטעימה?

הרמב"ם המליץ "יהיו מזונותיך תרופותיך", אבל נראה שהחוכמה הזאת קצת נשכחה. אנחנו אוכלים אוכל מזיק, בריאותנו נפגעת ואז אנו פונים לתרופות הכימיות. ההשפעה המרפאה של המזון משפיעה לא רק על הבריאות הגופנית, אלא גם על בריאות הנפש. כמה שינויים קטנים בתזונה יכולים לגרום לנו להרגיש טוב יותר. הנה הצעות לטיפול בכמה תופעות נפוצות.

חוסר איזון הורמונלי – מספר גורמים יכולים להביא לחוסר איזון הורמונלי, ביניהם רעילות של הכבד, גלולות למניעת היריון, טיפולי פוריות, וחסכים תזונתיים. אז מה עושים? מפסיקים לצרוך סוכר וקמח לבן. סוכר גורם לגוף להפריש אינסולין, שהוא ההורמון הראשי בגוף. כשרמות האינסולין גבוהות מדי, יש לכך השפעה על המערכת ההורמונלית כולה. מומלץ גם להפחית את החשיפה לקסנואסטרוגנים, תוצרי לוואי תעשייתיים שמחקים אסטרוגן. קסנואסטרוגנים מצויים בקוטלי חרקים, אנטיביוטיקה, BPA ופתלטים מתעשיית הפלסטיק. הדרך הטובה ביותר להימנע מקסנואסטרוגנים היא אכילת מזון טרי ואורגני, הימנעות ממזון מהחי והימנעות ממזון בקופסאות שימורים.

אגוזי מלך - מקור טוב לחומצות שומן מסוג אומגה (צילום מוויקישיתוף, Horst Frank)

חולשה אדרנלית (חולשה של בלוטות יותרת הכליה) – חומרים ממריצים כמו סוכרים מזוקקים וקפה מכבידים על בלוטות יותרת הכליה. אכילת סוכר מקפיצה את רמות הסוכר בדם. קפה וסוכרים מזוקקים יוצרים תחושת שווא של אנרגיה. חולשה אדרנלית עלולה לגרום לחוסר איזון הורמונלי מה שמביא לתנודות במצב הרוח.

מחסור בטריפטופן – דיאטה דלה בפחמימות נשמעת כמו דבר חיובי, אך למעשה היא עלולה לגרום לחולשה ולמתח. הסיבה לכך עשויה להיות טריפטופן, סוג של חומצת אמינו. ככל שנכנס יותר טריפטופן לגוף יש יצירה רבה יותר של סרוטונין, וסרוטונין משפר את מצב הרוח. סרוטונין מורכב מטריפטופן ומוויטמינים מקבוצה B. ניתן להעלות את רמות הטריפטופן בעזרת אכילת פחמימות שמקורן בפירות וירקות אורגניים, דגנים מלאים וקטניות.

מחסור בחומצות שומן מסוג אומגה – חומצות השומן מסוג אומגה משפיעות על ההולכה העצבית במוח. חילוף חומרים לקוי שלהן נקשר במחקרים לתנודות במצב הרוח ולדיכאון. ודאו שאתם צורכים מהן מספיק. בדרך כלל ממליצים להשיג אומגה על ידי אכילת דגים שמנים, אולם אני איני מצטרף להמלצה מפני שהכספית שמצויה ברקמות הדגים מזיקה מאוד למערכת העצבים ואינה מצדיקה את התועלת שבאומגה. ניתן לצרוך אומגה על ידי אכילת זרעי פשתן ואגוזי מלך וגם על ידי תוספים ממקור צמחי.

מחסור בוויטמין D – ויטמין D מעלה את רמות הסרוטונין במוח. זהו ויטמין יוצא דופן שאינו מגיע מהמזון אלא מהשמש. בישראל היעדר חשיפה לשמש לא נובע מכך שחסר לנו כאן ממנה, אלא מהמצב ההפוך – יש קרינה חזקה מדי ואנחנו מתחבאים ממנה בבית. ניתן להשלים חסרים בוויטמין D על ידי אכילת ביצים מתרנגולות שמגודלות בצורה הומאנית.

מחסור בסלניום – רמות נמוכות של סלניום גורמות למצב רוח רע. קל לצרוך סלניום דרך אגוזים, זרעים, דגנים מלאים וקטניות.

תוכנית פעולה למצב רוח משופר
להוסיף שלוש מנות של פירות וירקות אורגניים, רצוי מגידול מקומי, לתזונה. ניתן לאכול אותם גם כחטיף. הסיבים שמספקים הפירות והירקות ממלאים ומשאירים פחות מקום לממתקים ולמזון מתועש העלולים לפגוע במצב הרוח. בנוסף השינוי יעזור לייצור הטריפטופן.
להחליף את הקפה בתה נטול קפאין. אם השינוי גדול מדי אפשר להתחיל בקפה נטול קפאין. כך קטן הנטל על האדרנל וקטן החשש מפני היעדר איזון הורמונלי המביא לתנודות במצב הרוח.
להוסיף דגנים מלאים, אגוזים וזרעים לתזונה. הדבר יסייע באספקת טריפטופן וסלניום.
לקצץ בצריכת האלכוהול. אלכוהול מרעיל את הכבד, מה שגורם לחוסר איזון הורמונלי.
לצאת החוצה ולעסוק בפעילות גופנית. פעילות גופנית מעלה את רמות הסרוטונין והיציאה החוצה מבטיחה ייצור של ויטמין D.

חיים מפלסטיק: הסביבה וההורמונים

אנחנו חשופים באופן קבוע לרמה נמוכה של כימיקלים שמשפיעים על המערכת האנדוקרינית שלנו. רק כעת מתחילים לחקור את הנזקים האורבים בפתח

הנה עוד דוגמה, ולא מהסוג המעודד, על השפעת הזיהום הסביבתי על בריאות הציבור. הפעם מדובר בכימיקלים שנמצאים כמעט בכל מקום ומשפיעים על המערכת ההורמונלית שלנו.

המערכת האנדוקרינית מווסתת תהליכים גופניים חיוניים כמו גדילה, תגובה לסטרס, התפתחות והתנהגות מינית, ייצור וניצול אינסולין, קצב חילוף החומרים, תבונה והתנהגות, ואת היכולת להתרבות.
ההורמונים שבהם "משתמשת" המערכת האנדוקרינית הם כימיקלים טבעיים כמו אינסולין, טירוקסין, אסטרוגן וטסטוסטרון שמשפיעים על תאי מטרה ספציפיים בגוף. האינטראקציה מתרחשת באמצעות מנגנונים שונים, למשל מנגנון שניתן לדמותו למפתח ומנעול. לדוגמה, תאי מטרה ברחם מכילים רצפטורים, כלומר "מנעולים", שאליהם יכול להתחבר ההורמון הנשי אסטרוגן – כ"מפתח". ההתחברות מעוררות תגובה ביולוגית, כמו ויסות הביוץ או סיום היריון. בנוסף, ההורמונים שולטים גם על העברת מידע, פעילות אנזימטית ושינוי התבטאות של גנים.

חומרים שמשפיעים על המערכת האנדוקרינית נמצאים כמעט בכל מקום, למשל בצעצועי פלסטיק (צילום: amy_b, flickr)

ב-60 השנים האחרונות, בעקבות התפתחויות טכנולוגיות, מספר גדל והולך של הורמונים סינתטיים נכנס לשימוש בייצור של כמעט כל דבר שאנחנו קונים. ההורמונים המלאכותיים הפכו לחלק מהסביבה הביתית שלנו, הם נמצאים בתכשירים קוסמטיים, בחומרי ניקוי, בצעצועים של ילדים ושל תינוקות, במיכלים לאחסון מזון, בשטיחים וברהיטים, במחשבים, טלפונים ובמכשירים שונים.

אנו נתקלים בהורמונים שמוכלים בפלסטיק במכוניות, משאיות, מטוסים, רכבות, ציוד ספורט, ציוד מחנאות, ציוד רפואי, חומרים דנטליים ובתכשירים רפואיים. הם משמשים כחומרים מעכבי בעירה שמאפשרים לנו להפעיל מחשבים וגופי תאורה. במקום עץ ומתכת, פלסטיק ושרפים סינתטיים משמשים לבניית בתים ומשרדים. חלק גדול מקוטלי החרקים הם חומרים שפועלים על המערכת האנדוקרינית. אנו חשופים ברמה נמוכה, אך יום-יומית ומתמדת, לחומרים האלה. רק כעת הקהילה האקדמית מתחילה לבדוק את השפעת החשיפה להם על בריאות הציבור.

עד היום, כך לפי אתר ארגון TEDX, העוסק בחקר ההשפעות הסביבתיות על המערכת האנדוקרינית, אף אחד מהכימיקלים שנמצאים בשימוש, כמו אלה המוזכרים לעיל, לא נבדק באופן יסודי בהקשר של שיבוש המערכת האנדוקרינית. מבדקי רעילות מסורתיים לא תוכננו לבחון את ההשפעה על המערכת האנדורקרינית או חשיפה ברמה נמוכה.

אחד הגורמים המרכזיים לזיהום בחומרים שמשבשים את הפעילות האנדוקרינית הוא תעשיית הדלקים (גז טבעי, פחם ונפט), על שלבי הייצור השונים, מהשאיבה או הכרייה ועד ייצור החומרים הסיתטיים המופקים מהם. המזהמים נמצאים בכל חלקי כדור הארץ, כולל הרחם.

ב-1991 קבוצת חוקרים בינלאומית קבעה: "אם המטען הסביבתי של משבשים הורמונליים לא יישלט ויופחת, קשת רחבה של הפרעות בקרב האוכלוסייה תהפך לאפשרית."

באילו הפרעות מדובר? מתחילת התפתחותו של העובר, כשהוא עדיין רק צבר של תאים, ריכוזים מזעריים של הורמונים יכולים להשפיע על כל אחת ממערכות הגוף שלנו. מאות מחקרים מדעיים הדגימו ליקויים אנדוקריניים במערכת העצבים המרכזית, במערכות החיסון וחילוף החומרים ובבלוטות. שינויים שהתגלו לאחרונה ונגרמו בשל הפרעות סביבתיות למערכת האנדוקרינית, ברמת הגנים, המולקולות והסביבה התאית, עשויים לא לבוא לידי ביטוי במשך עשרות שנים, אך לעבור בתורשה דרך דורות רבים. החוקים הקיימים היום להגבלת השימוש בכימיקלים רעילים לא יוכלו להגן עלינו בטווח הרחוק.

כאן תוכלו למצוא רשימה של TEDX ובה הכימיקלים משבשי המערכת האנדוקרינית.