דגים בלי אומגה 3

חוות הדגים המתועשות החלו להאכיל את הדגים בסויה. זה אומר שהדגים מכילים פחות אומגה 3 וטומנים בחובם הרבה נזקים וסיכונים אפשריים אחרים

כתבתי כאן לא פעם למה לא כדאי לאכול דגים (למשל כאן וכאן). הסיבה היא הכספית שמזהמת את מי הים ומגיעה גם לרקמות של הדגים. הסכנה שבכספית, חומר רעיל למערכת העצבים, מבטלת את יתרונות האומגה 3. אם עדיין לא השתכנעתם ואתם ממשיכים לצרוך דגים בשביל האומגה 3 (על אף שהיא קיימת במזונות שונים מהצומח), אז אולי המאמרים שהתפרסמו באתר Food & Water Watch ישכנעו אתכם.

המאמרים דנים במגמה מתחזקת בענף חוות הדגים – פיטום דגים בסויה. דגים שניזונים מסויה מקבלים למעשה מזון שאינם אמורים לצרוך באופן טבעי, שכן חלבון סויה הוא חומר שאינו קיים בסביבה הימית. בדגים האלה יש פחות אומגה 3 והם באופן כללי בעלי חיים בריאים פחות, ומי רוצה לאכול חיה חולה?

הזנת הדגים בסויה היא ניסיון לייעל את השיטה. לפני כן הדגים בחוות הוזנו בקמח דגים ובשמן דגים שהופק מבעלי חיים ימיים קטנים יותר. שיטה זאת הייתה בעייתית מכמה סיבות. ראשית, הביקוש הגובר לדגים "מתועשים" גרם לכך שמפעילי החוות התקשו לספק לדגים מספיק מזון מהים. שנית, ייצור מזון מדגים קטנים גזל מזון מפיהם של יצורים ימיים שחיים במים הפתוחים, הגביר את חוסר האיזון האקולוגי שהחוות יוצרות ממילא, וגם פגע באוכלוסיות אנושיות עניות שניזונות מהדגים הקטנים שמהם הופק המזון לדגי החוות. עקב כך, החלו בעלי החוות להאכיל את הדגים בסויה.

חוות דגים בסין. עכשיו יש סויה גם בים (צילום: IvanWalsh.com, flickr)

פרט לעובדה שסויה אינה מזון לדגים, נגזרו מהשינוי מספר בעיות נוספות. הביקוש ההולך וגובר לסויה שמשמשת לייצור מזון מעובד ולהזנת בעלי חיים בחוות מתועשות על האדמה ובים, פוגע גם בבני אדם וגם בסביבה: יערות נכרתים כדי להכשיר עוד שטחי גידול, תושבים ילידים מנושלים מאדמותיהם והייצור הופך לנחלתם של התאגידים הגדולים מפני שחקלאים קטנים אינם יכולים לרכוש את המיכון החקלאי הנדרש לייצור מאסיבי של סויה. אנשים שהיו חקלאים כל חייהם מוצאים את עצמם בלי עבודה ולפעמים גם בלי אדמה. בעיה סביבתית נוספת היא הבעיה הגדולה של המונוקולטורה (חקלאות שמאופיינת בגידול אורגניזם מסוג אחד בלבד): הצמחים פגיעים יותר למזיקים ולמחלות ולכן נעשה שימוש רב בדשנים ובחומרי הדברה רעילים.
בנוסף, סויה היא מוצר מזון בעייתי שנקשר לסוגי סרטן מסוימים, רמות נמוכות של טסטוסטרון והבשלה מינית מוקדמת אצל ילדות. עדיין לא ברור למדענים מה יהיו השלכותיה של צריכת דגים מפוטמים בסויה על בריאות הציבור.
בעיה נוספת היא שהחוות יורקות לבאר שכולנו שותים ממנה - הים. חוות הדגים הימיות, שבהן הדגים מגודלים בכלובים צפופים בתוך הים, ידועות גם ככה כמקור גדול לזיהום בעיקר בשל ההפרשות של כל כך הרבה בעלי חיים בשטח כל כך קטן. כעת משתחררת לסביבה הימית גם סויה שעדיין לא ברור מה יהיו השפעותיה על בית הגידול הימי. לא ידוע עדיין גם כיצד יושפעו קהילות אנושיות החיות לאורך חופי הים מהסויה במים.

 אז תגידו שלום ולא תודה לדגים. אם לא בשביל הסביבה, אז בשביל הבריאות שלכם.

אומגה 3 עושה טוב למוח

שורה ארוכה של מחקרים מראה עד כמה אומגה 3 מסייעת במצבים מנטליים בעיתיים – מדיכאון ועד אוטיזם, דרך דמנציה, היפראקטיביות והפרעות אחרות

חומצות השומן שבאומגה 3 – DHA, ו-EPA, הן רכיבי תזונה שתורמים לאיכות החיים ומפחיתים את הסיכון למוות בטרם עת. אתר הפעילות שלה DHA ו-EPA הוא קרום התא, שם הן "נלכדות" על ידי מולקולות פוספוליפידיות. DHA חיונית להתפתחות המוח לפני הלידה ואחריה בעוד EPA משפיעה על ההתנהגות ומצב הרוח. מחקרים שהראו שחומצות השומן של אומגה 3 מגנות על כלי הדם הובילו חוקרים לבחון האם הן מיטיבות עם המוח האנושי.

מפת התפתחות המוח האנושי. מחקרים מראים שאומגה 3 תורמת לו רבות (hawkexpress, flickr)

ד"ר פאריס מ. קיד, מומחה לביולוגיה של התא מאוניברסיטת ברקלי, סקר ניסויים שבוחנים את השפעות האומגה 3 על קוגניציה, התנהגות ומצב רוח. לדבריו, זמינות תזונתית של DHA ו-EPA הכרחית לתפקוד תקין של המוח, והן חיוניות מהשלב העוברי ולאורך כל החיים. בשלב העוברי הן חיוניות להתפתחות הראייה וחושים אחרים, להתפתחות קוגניטיבית ולשימורה במהלך החיים. מאוחר יותר הן משפיעות על השליטה בהתנהגות ובמצב הרוח.

הנה כמה נתונים מתוך המחקרים שמופיעים בסקירתו של קיד:

שתי חומצות השומן המדוברות אחראיות לחילוף חומרים המגן על מערכת העצבים. ניסויים מבוקרים הראו שהן מועילות למצבי הפרעה היפראקטיבית AD/HD, אוטיזם, דיספרקציה (הפרעה מוטורית), דיסלקציה ותוקפנות.

מטא-אנאליזה שעסקה בהפרעות במצב הרוח מאשרת את השפעותיהן החיוביות של DHA ו-EPA במצבים של דיכאון עמוק ובהפרעה דו קוטבית ("מאניה-דפרסיה"). כמו כן נראו תוצאות מבטיחות לגבי סכיזופרניה והפרעת אישיות גבולית.

הידרדרות קוגניטיבית ולקות קוגניטיבית קשורות לרמות נמוכות של חומצות השומן הללו ברקמות. תוספת שלהן שיפרה את המצב הקוגניטיבי. גם מחלת הנטינגטון, מחלה ניוונית פרוגרסיבית שבה מתים תאי מוח, הגיבה ל-EPA. אספקה של פוסופוליפיד של אומגה 3, שקושר את חומצות השומן DHA ו-EPA ואת עצמו למולקולה אחת, הראתה תוצאות מבטיחות בניסויים קליניים.

תצורה של אומגה 3 שנקראת Omega-3 PS הפחיתה תסמינים של AD/HD.

אומגה 3 שמקורה בקריל, סוג מסוים של חסילון (שרימפ) הראתה תוצאות טובות יותר משמן דגים בהשפעתה על תסמונת קדם וסתית וכאבי מחזור וכן באיזון השומנים בדם. האומגה 3 מהקריל גם הראתה פעילות נוגדת דלקת.

סקירת המחקרים מראה באופן ברור למדי את ההשפעה החיובית של אומגה 3 על המוח הבריא וכן במצבים פתולוגיים של דיכאון, תוקפנות, הפרעת אישיות, דמנציה, אוטיזם ובעיות נוספות שקשורות כולן למערכת העצבים. אני רוצה לשים את הדגש על תחום שמעסיק אותי באופן מיוחד, אוטיזם, שגם הוא נכלל בסקירה של ד"ר קיד.

מ-2001 החלו לבדוק כיצד משפיעה אספקה של DHA ו-EPA על אנשים מהספקטרום האוטיסטי (PSD/PDD). מחקר אחד מאותה שנה (Vancassel et al) דיווח על רמות נמוכות של DHA, רמות נמוכות ב-20% מהנורמה של אומגה 3 ורמות תקינות של חומצת השומן אומגה 6 אצל ילדים אוטיסטים. מחקר אחר (Bradstreet and Kartzinel) דיווח על מחסור בחומצת שומן מסוג אומגה 3 אצל כמעט 100% ממקרי האוטיזם שנבדקו.

במחקר מ-2002 (Hardy and Hardy) נאמר שמתוך 50 ילדים המאובחנים עם PDD, אצל 90% היה מחסור ב-DHA ו-EPA בקרום התא. קבוצת חוקרים מאוסטריה ביצעה ניסוי מבוקר בסמיות כפולה שהשתתפו בו 13 ילדים בני 5 עד 17 המאובחנים עם אוטיזם ומציגים תסמינים חמורים של התקפי זעם, תוקפנות ופגיעה עצמית. הם קיבלו 700 מ"ג DHA ו-850 מ"ג EPA ביום, או כמות זהה (1.5 גר' ליום) של פלסבו. אלה שקיבלו את חומצות השומן הראו שיפור ניכר בהיפראקטיביות לעומת מקבלי הפלסבו.

מדובר במחקר בהיקף קטן מספרית, שלא ניתן לגזור ממנו מסקנות חותכות. אולם, אם מתייחסים לתוצאותיהם של מחקרים אחרים העומדים בקנה אחד עם תוצאות אלה, ובעיקר עם המחקרים המראים את ההשפעות בחיוביות של אומגה 3 במצבי AD/HD, ניתן להניח שאספקה של אומגה 3 מיטיבה עם בעלי הפרעות התפתחותיות והתנהגותיות.