אוטיזם - האם מדובר במגפה?

שיעור המאובחנים כשייכים לקשת האוטיסטית גדל פי 25 ב-50 שנים. האם מדובר בגידול אמיתי או בשינויים בהגדרה? חוקר אוסטרלי מנסה למצוא תשובה

האם האוטיזם הפך למגפה? מאמר שהופיע באתר האוסטרלי the conversation מנסה לענות על השאלה. מחבר המאמר, אנדרו ווייטהאוס, מזכיר שבמחצית המאה האחרונה חלה עלייה בשכיחות האוטיזם. הנתונים האלה חוזרים על עצמם בכל המדינות שבהן מתקיים איסוף מידע נאות.
הסקר הראשון (Epidemiology of autistic conditions in young children, Victor Lotter ) בוצע ב-1960 ובו הערכה שעל כל 2,500 בני אדם יש אחד עם אוטיזם (0.04% מכלל האוכלוסייה). ווייטהאוס מציין שמאז שהוא עצמו החל לחקור את הנושא בתחילת שנות ה-2000, השכיחות עלתה למקרה אחד על כל 250 (0.4% מכלל האוכלוסייה, כלומר פי 10 ממה שהיה ב-1960).

לוגו המודעות לאוטיזם

בעשור האחרון מחקרים מראים עלייה מתמדת בשיעור המאובחנים עם אוטיזם, עם נתונים שמדברים על אחד מכל 160 (0.62%) ואפילו על אחד מכל 38 (2.6%). ההערכה המקובלת ביותר מדברת על אחד מ-100 (1%). בכל מקרה מדובר על גידול של פי 25 ב-50 שנה. מה גורם לכך?

חוקרים החלו לבדוק האם יש משהו בסביבה שגורם לגידול הזה בהיארעות. אחד המחקרים המפורסמים הוא זה של ד"ר אנדרו ווייקפילד שקשר את החיסון המשולש (MMR) למחלת מעיים דלקתית ואת המחלה לאוטיזם. ווייטהאוס מזכיר שמחקרו של ווייקפילד היה ועודנו שנוי במחלוקת ומציע סיבות אחרות או נוספות לגידול בשיעור מקרי האוטיזם.

שינוי קונספטואלי

אחת התגליות החשובות בנוגע לאוטיזם היא שמדובר בקשת רחבה של דרגות חומרה של התסמונת. ההבנה שילדים יכולים להציג תסמינים חמורים פחות מההגדרה המסורתית של אוטיזם הביאה להגדרות חדשות כמו תסמונת אספרגר ו"הפרעה התפתחותית כוללת שאין לה הגדרה אחרת" (PDD-NOS), שתיהן שייכות לקשת האוטיסטית. ההגדרות החדשות גרמו לכך שיותר ילדים נחשבים שייכים לקשת האוטיסטית.

עם זאת, מחקרים מראים שמקרים חמורים יותר (אוטיזם של הילדות או אוטיזם "קלאסי") הפכו גם הם שכיחים יותר ב-20 השנים האחרונות, מה שאומר שהרחבת ההגדרה אינה יכולה להסביר את הגידול הכללי בשכיחות מקרי האוטיזם.

תחליף אבחוני

הרחבת גבולות האבחנה משמעותה שיותר אנשים מוגדרים כעת כאוטיסטים, גם כאלה שסובלים מהפרעות בדיבור וממוגבלות אינטלקטואלית. שני המצבים האלה הפכו שכיחים פחות בעוד האוטיזם הפך שכיח יותר.

הבדלים מתודולוגיים

ככל שהתרחב הידע הקשור לאוטיזם, כך התפתחו השיטות הקובעות את שכיחות התסמונת. מחקרים ישנים יותר בחנו אוכלוסיות שנחשבות קטנות על פי הסטנדרטים של מחקרי תחלואה ונעזרו בכלי אבחון לא מדויקים. שיטות הסקר המודרניות בוחנות אוכלוסיות גדולות יותר (מדינות) ונעזרות בשיטות אבחון רגישות יותר.

השפעות חברתיות-תרבותיות

השפעות תרבותיות שונות גרמו לכך שאדם יכול להיות מאובחן כשייך לקשת האוטיסטית בקלות רבה יותר מאשר בעבר, ביניהן:

מודעות רבה יותר לנושא האוטיזם בקרב הורים ואנשי מקצוע מתחום הבריאות

זמינותם של מומחים לאבחון אוטיזם

פיחות בסטיגמות שקשורות לאבחון (למשל שאוטיזם קשור ליחס קר מצד ההורים)

סיוע ממשלתי לילדים שמאובחנים עם אוטיזם

ווייטהאוס אומר שיש מי שאומרים שאין הבדל במספר האוטיסטים ה"אמיתיים" בין העבר לבין המצב היום, ומה שהשתנה הן ההגדרות. אבל, אומר ווייטהאוס, בהחלט ייתכן ששכיחות האוטיזם עולה ועדיין לא נמצאה לכך הסיבה. הסבר אפשרי אחד הוא הגידול בהישרדותם של תינוקות פגים. ממצאים מהעת האחרונה מראים שלפגים סיכון גבוה יותר לאוטיזם. עדיין אי אפשר לקבוע נחרצות שקיים קשר כזה.

כן ניתן לומר שאין גורם סביבתי יחידי שתורם לעלייה באבחון האוטיזם. יש עוד הרבה מה לחקור, הוא מסכם.

מחלות מעי ואוטיזם. הקשר שוב בכותרות

האם המחקר המטלטל של ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמצא קשר בין החיסון המשולש לבין מחלות מעי ובין מחלות מעי לאוטיזם, מקבל תמיכה ממעמקי המיינסטרים האקדמי? (התשובה היא כן)

פרשת אנדרו ווייקפילד מסרבת לשקוע. תקציר למי שלא היה איתנו עד כה: בסוף שנות ה-90 ד"ר ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מחקר שלפיו החיסון המשולש (MMR) עלול להוביל למחלת מעיים דלקתית שכתוצאה ממנה עלולים להתפתח תסמיני אוטיזם. בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר, או למעשה טור דעה, של העיתונאי בריאן דיר, שלפיו ווייקפילד שרלטן והמאמר אינו אמין. למרות שטענותיו של דיר היו חסרות בסיס, ווייקפילד הפך מטרה לחצי תומכי החיסונים ותעשיית התרופות ואף נשללה ממנו האפשרות להמשיך לפעול כרופא וכחוקר. אולם, תומכיו של ווייקפילד והאנשים שמאמינים שקיים קשר בין מתן חיסונים להתפתחות אוטיזם מעולם לא הפסיקו לתמוך בווייקפילד.
עובדה שמשחקת לטובת המצדדים בוויקפילד היא שהמדען הבכיר מאוד, ד"ר ו. איאן ליפקין מאוניברסיטת קולומביה, מצטט את עבודתו של וויקפילד וממשיך לחקור את הנושא.

ד"ר ו. איאן ליפקין המוערך מאוד מצטט את מחקריו של ווייקפילד. מה זה אומר? (צילום: ויקישיתוף)

ליפקין עצמו פרסם ב-2008 מאמר שנחשב למסמר בארון הקבורה של התיאוריה של ווייקפילד; שם המאמר: "היעדר קשר בין החיסון נגד נגיף החצבת לבין אנתרופתיה (מחלת מעי): חקר מקרה". אולם, אפילו ד"ר ליפקין מצא ש-20 אחוזים מהילדים האוטיסטים, שהוריהם טענו שהחיסון המשולש קדם להתפתחות של תסמיני מחלת המעי אצלם, נמצאו חיוביים בבדיקת נגיף החצבת במעיהם.

השנה פרסמו ליפקין ועמיתיו מחקר שזו כותרתו: "עיכול והעברה לקויים של פחמימות ודסיביוזיס של רירית המעי במעיהם של ילדים עם אוטיזם ודיסביוזיס של הקיבה והמעי" (דיסביוזיס היא הפרעה בתפקוד חיידקי המעי). המאמר כולל הצהרות הנוגעות לילדים עם אוטיזם, שהערות השוליים שלהן מאזכרות את עבודותיו של ווייקפילד, אותו ווייקפילד שהואשם בכך שהוא נוטע בהורים פחדי שווא מפני חיסונים, אותו ווייקפילד שהרישיון שלו לעסוק ברפואה בבריטניה נשלל ממנו בטענה שהוא שרלטן.

מסתבר שאכן קיים דבר שנקרא דלקת המעי הגס והדק אצל אוטיסטים ושישנן מחלות אחרות במערכת העיכול שאופייניות לילדים אוטיסטים. כך לפחות חושב ד"ר ליפקין.

במאמר של ליפקין ועמיתיו אף נכתב: "יתר על כן, מחקר מהעת האחרונה מצא קשר חזק בין תסמיני מחלת מעי כרונית לבין חומרת האוטיזם." וגם: "המידע שברשותנו מראה שלפחות אצל חלק מהילדים עם אוטיזם יש פרופיל מובחן של המעיים, הקשור לביטוי לקוי של דו-סוכרים, ולנשאים של הקסוזה (סוכר עם שיש פחמנים), שעלול להוביל לעיכול לקוי, ספיגה לקויה ולדיסביוזיס מורכבת. על אף שהסיבה לשינויים האלה ולהשפעות החוץ-מעיות שהשינויים האלה עשויים לגרום עדיין נתונה לפרשנות, הזיהוי של החותמות המולקולריות והביולוגיות הספציפיות שמגדירות את מחלת המעי הכרונית אצל הילדים אוטיסטים החולים במחלת המעי הכרונית (AUT-GI children) מכינות את הקרקע להמשך המחקר שיגדיר את התחלואה, האבחון והטיפול בתסמיני מחלת המעי הכרונית במקרים של אוטיזם."

במילים פשוטות, החוקרים אומרים שיש פגמים רבים במערכות העיכול של ילדים אוטיסטים, מה שעשוי להשפיע על מוחותיהם ועל התנהגותם. יש צורך בהמשך המחקר.

בקהילת המשפחות לילדים אוטיסטים מקווים שהתובנות של ד"ר ליפקין מאוניברסיטת קולומביה והעובדה שבחר לצטט את ד"ר אנדרו ווייקפילד יביאו להתקדמות המחקר שעוסק בקשר בין מחלות מעי לבין אוטיזם ומן הסתם לקשר בין המחלות האלה למתן החיסונים בילדות.

פחות פחמימות פחות אוטיזם?

פרופסור לביוכימיה מצא קשר בין סוכרת לבין אוטיזם, והוא מאמין שתזונה דלת פחמימות תוכל לעזור לאנשים עם אוטיזם ועם הפרעות מהספקטרום האוטיסטי

מדהים לגלות עוד ועוד קשרים בין מחלות ומצבים שלכאורה אין ביניהם קשר. כבר ראינו מחקרים על הקשר בין אוטיזם לבין מחלות מעי, בין חשיפה לחומרי הדברה לבין סוכרת, ועכשיו מסתבר שקיים קשר אפשרי בין סוכרת מסוג 2 לאוטיזם.

שיעורי המאובחנים באוטיזם ובסוכרת מסוג 2 נמצאים במגמת עלייה. מדענים שחוקרים את הקשר בין שתי המחלות מבססים את ההנחה שלהם על חריגויות גנטיות וביוכימיות שקשורות לאוטיזם. "נראה שלסוכרת מסוג 2 ולאוטיזם יש מנגנון משותף – סבילות פגומה לגלוקוז והיפראינסולינמיה," הסביר ד"ר מייקל שטרן, פרופסור לביוכימיה ולביולוגיה של התא מאוניברסיטת רייס. מאמרו של רייס הופיע באתר כתב העת Frontiers in Cellular Endocrinology.

פחמימות. לא מומלץ במקרה של אוטיזם (צילום: minnibeach, flickr)

הנחות היסוד של שטרן מתייחסות להיפראינסולינמיה, מצב שמאופיין ברמות גבוהות של אינסולין בדם, שלעתים קרובות הוא סימן מקדים להתנגדות לאינסולין. התנגדות לאינסולין קשורה לעיתים קרובות הן להשמנת יתר חולנית והן לסוכרת מסוג 2. "יהיה קל לקלינאים לבדוק את ההיפותזה שלי," אמר שטרן. "הם יוכלו לעשות זאת על ידי כך שיכניסו ילדים אוטיסטים למשטר תזונה דלה בפחמימות שממזערת את הפרשת האינסולין, ואז יראו אם יש שיפור בתסמיניהם."

לדעתו של שטרן צריך להתייחס ברצינות רבה יותר לעמידות לגלוקוז אצל נשים הרות.

המעבדה של שטרן חוקרת יחסי גומלין גנטיים שקשורים למחלות גנטיות, כמו נוירופיברומטוזיס, הפרעה שהלוקים בה נמצאים בסיכון יתר לאוטיזם ולהפרעות מהספקטרום האוטיסטי (ASD). שטרן אומר שלפחות ארבעה גנים שמופיעים בשכיחות רבה יותר אצל אוטיסטים ידועים כאחראים לייצור חלבונים שממלאים תפקיד מרכזי בנתיבים ביוכימיים לסמני אינסולין בתאי הגוף.

"כשקראתי ששכיחות האוטיזם נמצאת בעלייה, וחיברתי זאת עם העובדה ששכיחות הסוכרת מסוג 2 עולה גם היא, נראה לי הגיוני שלכל אחת מהעליות האלה יש את אותה סיבה – העלייה בשכיחות ההיפראינסולינמיה באוכלוסייה הכללית," הסביר שטרן. "לא עשיתי דבר עם הרעיון הזה במשך כמה שנים מפני שהוא נראה כה מובן מאליו, עד שחשבתי שכולם כבר מכירים את ההיפותזה הזאת, או בחנו אותה וגילו שאינה נכונה." שטרן שינה את דעתו לפני כמה חודשים כאשר התבקש לספק מידע על אוטיזם. כשהתכונן לראיון הוא גילה שסוכרת הריונית הייתה הסיכון האמהי החשוב ביותר לאוטיזם, אבל שום מנגנון מוכר לא היה יכול להסביר זאת.

"כשקראתי על זה נותרתי בלי מילים," סיפר שטרן. "אז הבנתי שהדבר אינו מובן מאליו לאחרים בתחום, לכן החלטתי לכתוב על זה, בתקווה שקלינאים יהיו מודעים לכך ויטפלו בלקוחותיהם בהתאם." במהלך כתיבת המאמר שטרן למד שהתפקיד שממלא האינסולין בתפקוד הקוגניטיבי זוכה להכרה רחבה יותר ויותר. הוא בדק האם ידוע שאינסולין משפיע על התפקוד הסינפטי, וגילה שמתן אינסולין דרך האף כבר נבדק כדי לראות אם הוא מיטיב עם חולי אלצהיימר וסכיזופרניה. שטרן גם מצא מחקרים שלפיהם תזונה דלת פחמימות מיטיבה עם אנשים מסוימים המאובחנים עם אוטיזם ו-ASD.

"בהתבסס על מה שכבר קיים בספרות, יש להתייחס ברצינות לאינסולין כאחד הגורמים לאוטיזם," שטרן אמר. "אני מקווה שקלינאים יעשו את הצעד הבא ויבחנו זאת באופן מחמיר ויקבעו כיצד ניתן להשתמש בדרך הטובה ביותר במידע הזה כדי לסייע ללקוחותיהם."

עידן האבחון

מחקר חדש מלמד שאפשר כבר בגיל שישה חודשים לגלות סימני אוטיזם במוח באמצעות MRI. האם זוהי פריצת דרך או פשוט עוד משהו שיסיט את תשומת הלב מהבעיה האמיתית?

מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת צפון קרוליינה והתפרסם ב- American Journal of Psychiatryמצא סימנים של בעיות התפתחות במוח של תינוקות בני שישה חודשים באמצעות סריקת MRI. החוקרים סבורים שזהו גילוי חשוב מכיוון שלדעתם ניתן יהיה להפעיל התערבויות לפני שהאוטיזם ישתרש. אולם, המחקר אינו מסביר מה גורם לאוטיזם ומבצעיו מזכירים ששום רופא אינו יכול לאבחן אוטיזם בגיל שישה חודשים. מוביל המחקר, ג'ייסון וולף, אמר שהגורם לאוטיזם הוא "יחסי גומלין מורכבים בין גנים לבין ההתנסות של הילד בעולם." למה הכוונה בהתנסות עם העולם? לא ברור.

MRI אמור לסייע באבחון אוטיזם כבר בגיל שישה חודשים (צילום: Sagolla, flickr)

אן דאצ'ל, שכתבה טור על הנושר באתר Age of Autism, אומרת שמי שקורא את הסיקור העיתונאי הנרחב שלו זכה המחקר, עשוי לחשוב שאוטיזם הוא יותר קוריוז מאשר הפרעה שמטרידה דור שלם של ילדים, הפרעה שהמיינסטרים והרפואה אינם מצליחים להסביר. הסיקור אינו מלמד את הקורא שההפרעה פוגעת באחוז אחד מכלל הילדים, וכמעט בשני אחוזים מקרב הבנים. "לפעמים נראה כאילו אף אחד אינו באמת מעוניין לגלות שום דבר משמעותי על אוטיזם. חוקרים מחויבים רק לבוא מדי כמה חודשים עם ממצאים חדשים כלשהם כדי שייראה כאילו מישהו באיזשהו מקום עושה משהו. זה מה שקורה גם עם המחקר החדש הזה."

דאצ'ל אומרת שאם המדענים יוכלו למצוא עדות לאוטיזם בילדים בני שישה חודשים, זה יוכיח שההורים, שטוענים שילדיהם עברו נסיגה פתאומית לאוטיזם לאחר מתן החיסונים בגיל 18 או 24 חודשים, טועים. יגידו שזה היה רק צירוף מקרים ושסימני האוטיזם היו שם מוקדם הרבה יותר.

ג'ראלדין דוסון, מומחית לאוטיזם שהתראיינה ב-USA Today, אמרה שהייתה רוצה לחפש סימנים של אוטיזם אצל עוברים. היא תוהה האם אפשר לאתר במוח את הסימנים לאוטיזם מוקדם יותר משישה חודשים או אפילו ברחם.

מומחה אחר שהתראיין ל-CBS News אמר שאיתור סימני אוטיזם בגיל כה צעיר ימנע מהורים לחוש רגשות אשם על כך שילדיהם אוטיסטים.

ב-MSNBC ציטטו את דוסון אומרת "המטרה היא להיות מסוגלים להפחית את התסמינים או אפילו למנוע מהתסמונת להתפתח."

רשת ABC ראיינה את דוקטור ננסי מינשו מאוניברסיטת פיטסבורג, שאמרה הגילוי מצטרף לעובדות שלפיהן שהאוטיזם מתפתח מעצמו ולא בגלל שההורים עשו או לא עשו משהו.

לסיכום, אומרת דאצ'ל, בין השורות של דברי כל המומחים האלה אפשר לקרוא את המסר שהחיסונים אינם הסיבה לאוטיזם. היא חוזרת לדבריו של וולף שאמר שהאוטיזם הוא תולדה של גנטיקה והתנסות של הילד בעולם, ומזכירה שחלק חשוב מאותה "התנסות" הוא שורה ארוכה של חיסונים שניתנים החל מהלידה, או אף מוקדם יותר אם האם מקבלת חיסון נגד שפעת. איש מהמומחים לא הביע דאגה מרעילותם של הכימיקלים שנמצאים באופן קבוע בחיסונים. נראה שלאיש לא אכפת שאין אף לא מחקר אחד על ההשפעה המצטברת של תוכנית החיסונים ההולכת ומתרחבת. לאיש לא מפריע שכל מחקר שמפריך קיומו של קשר בין חיסונים לאוטיזם קשור לתעשיית התרופות.

"המחקר הזה הוא לא יותר מעוד מבזק חדשות," אומרת דאצ'ל. "למעשה אינו מלמד דבר על אוטיזם. הוא לא עוזר אף לילד פגוע אחד. אומרים לנו שהשימוש המעשי בו הוא התקדמות של שנים. היתרון היחידי הנראה הוא שהמומחים יכולים לנסות להשתמש בו כדי להסיט את תשומת הלב מהמחלוקת הלוהטת ביותר ברפואה. זה יצליח רק אם וכאשר הם יוכלו לספק לנו כמה תשובות בנוגע לאוטיזם המסתורי."

אוטיזם כבד כמו מתכת

נמצא קשר בין עומס של מתכות כבדות על הגוף לבין חומרת האוטיזם. מתכות כבדות, אגב, אינן עוברות בגנים

גם ברשומה הזאת אני ממשיך לשתף אתכם במחקרים שמצביעים על הקשר בין גורמים סביבתיים – מתכות כבדות ובעיקר כספית – לבין תסמינים של אוטיזם. המחקר שאני מביא הפעם פורסם ב-Journal of Toxicology ובוצע על ידי קבוצה גדולה של חוקרים מתחומי רפואת הילדים, התפתחות ילדים, נטורופתיה, אוטיזם ואפילו מתמטיקה.

המחקר בדק את הקשר בין תסמיני אוטיזם אצל ילדים לבין עומס של מתכות רעילות על הגוף ורמת הגלוטתיון בתאי הדם האדומים. גלוטתיון הוא נוגד חמצון חשוב המצוי בתוך התאים ומסייע לגוף להתגונן מפני רדיקלים חופשיים ומזהמים חיצוניים.
הילדים שהשתתפו במחקר, 63 בסך הכול, רובם בנים, אובחנו קודם לכן כאוטיסטים על ידי איש מקצוע מוסמך. בממסגרת המחקר חומרת האוטיזם אצלם הוערכה בעזרת ארבעה כלים אבחוניים (ADOS, PDD-BI, ATEC ו-SAS). עומס המתכות הרעילות על הגוף הוערך באמצעות מדידת הפרשתן בשתן.
נמצא קשר חיובי בין חומרת האוטיזם לבין הפרשת המתכות הרעילות בשתן. חלק מהשונות בחומרת האוטיזם מוסבר על ידי רמות הגלוטתיון בתאי הדם האדומים. נמצא מתאם גבוה בין ארבעת הכלים האבחוניים, מה שמעיד על מהימנותם.

סלע עם צבע מוזר בנחל מזוהם בכספית (צילום Matthew Fang, Flickr)

"מחקר זה מדגים את הקשר המשמעותי והחיובי בין חומרת האוטיזם לבין העומס היחסי של מתכות רעילות," כתבו החוקרים. כלומר, ככל שעומס המתכות הרעילות על הגוף רב יותר, כך נראים תסמיני אוטיזם חמורים יותר. נבדקו 12 סוגי מתכות, ביניהן כספית, עופרת, בדיל וביסמוט. במחקר זה החוקרים לא עסקו במקורן של המתכות הללו. מחקרים אחרים מדברים על נוכחות של כספית בתימורסל, חומר משמר שנהוג היה להשתמש בו בחיסונים, ולאחרונה מסתבר שגם בסירופ תירס עתיר פרוקטוז, חומר גלם נפוץ ביותר בתעשיית המזון המעובד.
ברקע למחקר כותבים המחברים: "הן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים מעורבים [בגרימת אוטיזם]. גורם סביבתי שקיבל תשומת לב משמעותית הוא עומס הכספית, העופרת ומתכות רעילות אחרות על הגוף." הם מצטטים, כמובן, מחקרים קודמים שעסקו בסוגיה הזאת. מחקר לדוגמה הוא זה של ברנרד ועמיתיו מ-2001 שמצא דמיון בין התסמינים שמציגים ילדים אוטיסטים לבין אלו שמציגים ילדים שסובלים מהרעלת כספית.

אני חוזר ושואל, למה בארץ עדיין מתעלמים מהגורם הסביבתי ומעדיפים להתמקד בגורם הגנטי, למרות העלייה המשמעותית מאוד בשיעור האוטיזם בעשורים האחרונים? אולי בגלל שעל הגנים אין לנו שליטה ונוח להאשים אותם. כספית ומתכות רעילות אחרות, לעומת זאת, הולכות ומצטברות בסביבה המזוהמת שבה אנו חיים. אבל גרוע יותר – כספית מצויה במוצרי רוקחות רבים, כמו שמראה המחקר שעליו כבר כתבתי כאן וכאן, כולל חיסונים.

נוגדי דיכאון, היריון ואוטיזם

נוכחותו של חלבון מסוים ברמות גבוהות בדם היא סמן של אוטיזם. החלבון הזה נמצא ברמות גבוהות בדמם של אנשים שמשתמשים בנוגדי דיכאון ממשפחת הפרוזאק. אצל נשים שנטלו את נוגדי הדיכאון האלה יש סיכון מוגבר ללידת ילד אוטיסט. עכשיו שמישהו יבדוק מה קורה כאן

אני חוזר לנושא שכבר עסקתי בו בעבר בבלוג הזה – הקשר בין נוגדי דיכאון אצל האם לבין אוטיזם אצל הילד. הפעם אני משתף מאמר מאת תרזה קונריק שהופיע ב-Age of Autism. מוקד המאמר הוא הפרכת הרעיון שהגנים אשמים באוטיזם.

אל תיבהלו מצירופי האותיות והמספרים שנראים כמו חומר למקצוענים. העיקרון פשוט: רמות גבוהות של חלבון מסוים בדם הן סמן של אוטיזם. תרופות נגד דיכאון מעלות את הרמות של החלבון הזה. שכיחות גבוהה של אוטיזם בקרב ילדיהן של אמהות שטופלו בנוגדי הדיכאון מעלה את הרעיון שלא הדיכאון של האמא אשם באוטיזם של הילד, אלא התרופה שהיא קיבלה.

קונריק כתבה בעבר מאמר על החלבון קושר הסידן S100B שמשוער לגביו שהוא סמן ביולוגי (ביו מרקר) לאוטיזם. אצל ילדים אוטיסטים רמות החלבון הזה בסרום גבוהות במיוחד. S100B מיוצר בתאי עצב שנקראים אסטרוציטים ורמות גבוהות שלו משקפות נזק במערכת העצבים.

קונריק קראה בעבר מאמר שבו נאמר "רמות גבוהות של סרטונין שנגרמו בגלל מתן פלוקסטין (פרוזאק) העלו את ריכוז ה-S100B."
היא עשתה אחד ועוד אחד והעלתה את השאלה המתבקשת: האם ייתכן ש-S100B עשוי למלא תפקיד במחקר שמראה ששימוש בנוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI בהיריון עשוי לגרום לאוטיזם?

נשים שנטלו תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון SSRI שנה לפני הלידה הן בסיכון מוגבר ללדת ילד עם אוטיזם

(צילום: Lauren Kennedy Photography)

במאמר מיולי 2011 שהתפרסם ב-4life.org נכתב: "מצאנו סיכון גדול פי שניים ל-ASD (התסמונת האוטיסטית) הקשור לטיפול ב-SSRI באמהות במהלך השנה שקדמה ללידה... ההשפעה החזקה ביותר קשורה לטיפול במהלך השליש הראשון של ההיריון... לא נמצא סיכון מוגבר אצל אמהות עם היסטוריה של טיפול בבריאות הנפש כאשר נעדרה ממנו חשיפה הורית ל-SSRI.... לא נמצא כל קשר לאוטיזם בקבוצה קטנה של נשים שקיבלו מרשם לנוגדי דיכאון שאינם SSRI... לא מצאנו שום קשר בין ASD לבין היסטוריה של דיכאון או כל היסטוריה אחרת של הפרעת נפש."
(גם אני כתבתי על המחקר הזה, כאן).

 גם אם טרם התבסס החשד שנוכחות נוגדי דיכאון מסוג SSRI בגופה של האם גורמים לאוטיזם אצל התינוק (ייתכן שהקשר סטטיסטי בלבד), עדיין כדאי להימנע מהחומר הזה. פסיכיאטרים מעידים שיעילות ה-SSRI נמוכה ועוזרת רק בשליש מהמקרים וגם אז רק במינונים גבוהים.

הממצאים בנוגע לחלבון S100B מעלים בי את המחשבה שחסימת S100B או ניקויו מהגוף עשויים להועיל במקרה של אוטיזם אצל ילדים צעירים

לא נעים, אבל חשוב

המאמר שמשמיץ את ד"ר אנדרו ווייקפילד, האיש שהצביע על קשר אפשרי בין חיסונים לבין אוטיזם, חולל סערה תקשורתית לא קטנה. הנה עוד פרק בסאגה, שבו הורי ילדים אוטיסטים קוראים לא להתעלם ממצאים מדעיים - גם אם הם מעוררים פחד

אני ממשיך להביא תגובות לכתבתו של בריאן דיר, הכוללת האשמות חמורות כלפי ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמחקרו מ-1998 שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet הצביע על קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. ווייקפילד טען ש-12 הילדים האוטיסטים שהשתתפו במחקר סבלו מסוג מיוחד של מחלת מעיים, ושהוריהם מצאו קשר בין הופעת התסמינים לבין קבלת החיסון המשולש (MMR). ווייקפילד לא טען שהחיסון עצמו גרם לאוטיזם אלא הצביע על הקשר בין החיסון לבין הופעת מחלת המעיים ובין הופעת מחלת המעיים לבין בעיות התפתחותיות אצל הילדים. בריאן דיר האשים את ווייקפילד בהונאה ועורר סערה תקשורתית.

הסרט הצבעוני, סמל יום המודעות לאוטיזם (צילום: mattbeckwith, flickr)

הורים לילדים אוטיסטים וגופים שעובדים עם אוטיסטים פרסמו הודעת תמיכה בווייקפילד בעקבות הכתבה:
ההאשמות המשמיצות [מטעם בריאן דיר] מבוססות על תשתית שבירה ביותר. טענתו של דיר שהייתה הונאה מושתתת על הבדלים בין התיעוד במחקר שהתפרסם ב-Lancet לבין התיעוד הרפואי הפרטי של הילדים, שאותו השיג דיר בנסיבות מפוקפקות. מכיוון שלצוות בבית החולים Royal Free [בית החולים בלונדון שבו בוצע המחקר של ווייקפילד] מעולם לא הייתה גישה אל המסמכים הרפואיים הפרטיים של הילדים, לא ייתכן שידעו מה נכתב במסמכים אלה, ולכן לא ייתכן שלצרכי הונאה ידווחו על משהו שונה.
כחלק מהליך רפואי סטנדרטי המומחה שבודק חולה חדש יוצר תיעוד חדש. בנוגע להורים המעורבים במחקר המקורי, איש מהם לא התלונן, בשום שלב, על ד"ר ווייקפילד. במקרה של ההורה היחידי שאנו יכולים לאשר שבריאן דיר שוחח עמו, דיר השתמש בטענות שקריות ובשם הבדוי "בריאן לורנס" כדי להשיג ראיון. ההורה לא מסר לו שום מסמכים רפואיים.
ארגוני האוטיזם החתומים מטה (הרשימה המלאה כאן), המייצגים אלפי הורים, מוטרדים עד מאוד מרצח האופי של ד"ר אנדרו וייקפילד שבוצע לאחרונה. זהו ניסיון לבטל את הישגיו של רופא שהיה אמיץ באופן בלתי רגיל בטיפול בילדים שסובלים הן ממחלת מעי והן מאוטיזם ובחקר מצבם. הוא שילם מחיר אישי כבד על סירובו להתרחק מילדים סובלים וזכה לכבוד הרב ביותר ממשפחותיהם של הילדים האלה. אנו מאמינים שזהו ניסיון שיזמה התעשייה על מנת להסיט את תשומת לב הציבור מהחששות הלגיטימיים בנוגע לתגובה לחיסונים ולהתפתחות אוטיזם. מדע, וגם ממצאים שנויים במחלוקת, אינם יכולים להידחק הצידה בשל פחד או תאוות בצע.
האמת בסיפור הזה היא שממצאיו של ד"ר וייקפילד הנודגים למחלת מעיים ולקשר שלה לאוטיזם הופיעו שוב במחקרים חוזרים ועבודתו לצדם של רופאים אחרים תרמה להתקדמות הטיפול בילדים אלה, עד לנקודה שבה כתב העת Pediatrics פרסם מאמר על הטיפול בתסמינים של הקיבה והמעיים אצל ילדים עם אוטיזם. הסוגיה האם החיסון המשולש הוא גורם משפיע בתת הקבוצה של הילדים האוטיסטים נשארת שאלה פתוחה. מחקרי התחלואה שטוענים שהוכיחו שאין קשר בין החיסון המשולש לבין אוטיזם חסרים את העוצמה הסטטיסטית שיכולה לבטל את הקשר הזה אצל ילדים רגישים. מחקר רב עדיין צריך להתבצע. הניסיונות "להרוג את השליח" יגרמו רק לעוד פיחות באמון הציבור.
הורים לילדים עם אוטיזם מעודדים את אמצעי התקשורת לחפור עמוק יותר ולספק חקירות מקיפות יותר ודיווח מאוזן.

בנוסף, באתר Age of Autism התפרסם קטע וידיאו שבו אם לאחד הילדים שהשתתפו במחקר מקריאה מכתב תמיכה בווייקפילד שעליו חתומים מרבית ההורים.

יש חיסון נגד חיסונים?

הטענה שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ושהאשם הוא כנראה בכספית, נשמעת לא פעם. מחקר חדש מסביר שגם חיסונים ללא כספית מסכנים את התפתחותם של ילדים

במסגרת סדרת הרשומות החדשה שעוסקת באוטיזם, אני חוזר לנושא שמעסיק אותי מאוד: פרשת ד"ר אנדרו ווייקפילד והמחקר הנודע שלו, שמצא קשר אפשרי בין אוטיזם ומחלת מעיים דלקתית לבין החיסון המשולש (MMR). לאחרונה פורסם מאמר ביקורת בכתב העת הרפואי BMJ שטען שעבודתו של וויקפילד היא לא יותר מאשר הונאה.

ד"ר ריצ'רד דת', פרופסור לפרמקולוגיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, מתייחס לפרשייה במאמר באתר Vaccination News. מחקרו של דת' מציע שחיסונים המכילים חומר משמר על בסיס אלומיניום או כספית (תימרוסל) תורמים להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שחסרה להם היכולת הגנטית לסלק מרקמותיהם וממערכת העצבית מתכות הרעילות . עד כאן הדברים אינם סותרים לכאורה את עבודתו של ווייקפילד, אלא שבחיסון המשולש אין אלומיניום או תימרוסל (כלומר כספית).

אלומיניום. מילא במטבח, אבל במוח של הילד? (צילום: djaquay, flickr)

בקשר לעבודתו של וויקפילד ולמאמר ב-BMJ שתוקף את באופן חריף ובוטה את המחקר ואת מחברו, אומר דת' שהעיתונאי בריאן דיר, מחבר מאמר הביקורת, רודף אחרי ווייקפילד כבר שנים. יש להתייחס למאמר של דיר כאל טור דעה ולא כאל מאמר מדעי. "המאמר [של ווייקפילד] לא התיימר מעולם להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין החיסון המשולש," מציין דת'. "... ווייקפילד גילה שהנבדקים [12 ילדים אוטיסטים] לקו במחלת מעיים דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שחשבו שהדבר קרה לאחר שילדיהם קיבלו את החיסון המשולש."

ומה גילה דת' במחקר שלו? הוא מספר שזיהה טרנספורטר של חומצת אמינו שייתכן כי מעורב בדלקת במערכת העיכול וייתכן שגם תורם לדלקתיות שאחרים גילו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. "קשר בין המעי לבין המוח באוטיזם הגיוני מבחינתי," אומר דת'.

מהו הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם? "חיסונים מעוררים תגובה של מערכת החיסון לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק," מסביר דת'. "החיסונים גם יכולים להכיל חומרים, המכונים 'תוספים' (adjuvants), כמו אלומיניום, שמגביר את פעולת האנטיבודי ויכול לעורר דלקת בגוף, כמו גם חומרים משמרים, כגון כספית בצורה של תימורסל.

"אלומיניום וכספית יכולים לחדור למוח ולהישאר בו שנים, שם הם מעוררים דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות עלולה להפריע למנגנונים הנורמליים שבאמצעותם נשלטת ההתבטאות של הגנים, מה שמוביל להפרעות בתהליך ההתפתחות העצבית, כפי שקורה באוטיזם."

ציינתי קודם שהחיסון המשולש אינו מכיל כספית או אלומיניום, אך דת' מסביר שחשיפה לשלושת הנגיפים הכלולים בחיסון במקביל יכולה לעורר דלקתיות, שתורמת להשפעם המצטברת של חיסונים על ילדים. כאן העבודה שלו מתיישבת שוב עם עבודתו של ווייקפילד.

דת' מסביר שהעובדה שילדים מקבלים כמה חיסונים בבת אחת גורמת להם להיחשף לכמות גדולה בהרבה מהמותר של אלומיניום. הדבר מגביר את הסיכון לדלקת ולהפרעה מטבולית שנקראת "עקה חמצונית" (oxidative stress).

מדוע מחקרי החיסונים לא "עלו" על הבעיות האלה? דת' מסביר שהסיבה היא מתודית. המחקרים מבוצעים על האוכלוסייה הכללית. אם היו בודקים את השפעותיהם, רטרואקטיבית כמובן, על ילדים אוטיסטים, היו מגלים את התפקיד הבעייתי שממלאות הדלקת והעקה החמצונית בליקויי ההתפתחות של אותם ילדים. זה מה שנמצא מחקרו של דת' עצמו.

אחד מ-88

בסוף מרץ התפרסמו בארצות הברית נתונים חדשים על שיעור האוטיזם. כעת 1 מכל 88 ילדים מאובחן כלוקה בתסמונת. הממסד עדיין מעדיף לתלות את ממדי המגפה באבחון המשופר ולא בסיבות האמיתיות

בסוף מרץ השנה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) פרסם ממצאים חדשים: 1 מכל 88 ילדים הוא אוטיסט, כאשר מדובר בילדים שנולדו בשנת 2000. ל"מומחים" יש כל מיני הסברים: משהו קרה בהיריון-  האמא הייתה זקנה מדי, נטלה תרופות, הגנטיקה של ההורים אינה טובה... אולי משהו קרה אחרי ההיריון – הילד קיבל תרופות, אכל מזון עם כימיקלים וחומר משמר, בפיג'מה שלו היו חומרים מונעי בעירה...

האמת היא, שיכול להיות שחלק מהמפגעים האלה תורמים תרומה קטנה לעלייה בשיעורי האוטיזם. תיתכן גם פגיעות גנטית שמגדילה את הסיכוי שהילד יסבול מאוטיזם, אבל אין דבר כזה "מגפה גנטית", ולכן גנים אינם יכולים להסביר את העלייה הגדולה בשכיחות אוטיזם בשנים האחרונות.

אותם מומחים מתעלמים מעשרות זריקות חיסון שהילד מקבל החל מגיל 24 שעות (צהבת מסוג B) ועד גיל חמש שנים. מומחים רבים כן מאמינים שמשהו בסביבה יכול לעורר אוטיזם אצל ילד שיש לו פגיעות גנטית. גורמים מעוררים אפשריים הם תרופות, מזונות מסוימים וחומרי ניקוי. כל אלה גדושים בחומרי שימור ובכימיקלים.

(צילום: Norma Desmond, flickr)

מחקר מ-2008 על כספית תעשייתית מצא ששכיחות האוטיזם פוחתת ב-1% עד 2% על כל 16 ק"מ של מרחק ממקור זיהום. על פי החוקרים: "חשיפה במינון נמוך לכמה רעלנים סביבתיים, כולל כספית, שמתרחשת בחלונות קריטיים במהלך ההתפתחות העצבית אצל ילדים פגיעים, עלולה להגדיל את הסיכון להפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם." הגיוני, נכון? אז מה לגבי כספית שמוזרקת ישירות לווריד של התינוק יחד עם החיסון?

באתר הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה יש הזהרות ברורות ומפורשות לנזקים שיכולים להתרחש אם האם ההרה או התינוק נחשפים לכספית. הפגיעה היא עצבית, שכלית, התפתחותית ומוטורית. לא מוזכרים שם חיסונים, אבל אנחנו זוכרים שהכספית כחומר משמר עדיין קיימת בחלק מהחיסונים.

 יש אפוא הסכמה גורפת שהתפתחות אוטיזם תלויה בשילוב של גורמים. המזהמים הסביבתיים שמקובלים על החוקרים כפוגעים במערכת העצבים חודרים לגוף על ידי עיכול, נשימה וספיגה דרך העור. אז למה מתעקשים להתעלם מרעלנים שמוזרקים ישירות לתוך הגוף? ה-CDC לדוגמה עומד להתחיל במחקר שיבדוק אילו מחלות שסבלו מהן נשים הרות טופלו בתרופות שמסכנות את התינוק ואילו תרופות שניתנות לילדים מסכנות אותם. חיסונים לא עומדים להיכנס למחקר הזה.

האוטיזם מקבל ממדים של מגפה, אך במקום לטפל בשורש הבעיה ממשיכים להצביע על כך שהאבחון השתפר. האבחון באמת השתפר, כבר לא מדברים למשל רק על אוטיזם, אלא על הקשת האוטיסטית שנכללות בה צורות שונות של התסמונת בדרגות חומרה משתנות. אבל הגיע הזמן להפסיק "להאשים" את האבחון. זה כמו להגיד שעכשיו יותר אנשים מתים מסרטן כי בעבר לא ידענו ממה הם מתים.

 באמריקה אגב, התגובות לנתונים החדשים היו מגוחכות לעתים. ד"ר קתרין לאבלנד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס אמרה למשל, שאלה הן חדשות טובות כי כך ניתן יהיה לטפל בילדים בשלב מוקדם של החיים. תגובה קצת יותר מטרידה היא של האיגוד הפסיכיאטרי של אמריקה שעומד בשנה הבאה להצר את הגדרת האוטיזם ב-DSM (מדריך האבחון הפסיכיאטרי שמשמש רופאים בכל העולם), כך שהמצב לא ישתנה אבל הנתונים הסטטיסטיים כן - פחות ילדים יתאימו להגדרה באופן מלאכותי. מזכיר קצת את ההתייחסות לדוח העוני בישראל – פשוט מנמיכים עוד קצת את הקו האדום.

 אז ממה נובע הפחד הגדול להזכיר חיסונים ואוטיזם בנשימה אחת? כסף. זה תמיד כסף. תעשיית התרופות מגלגלת מיליארדי דולרים, כאשר חלק גדול מהם מופנה לפרסום בכלי התקשורת וכנראה שחלק עצום גם לתביעות משפטיות. מי יכול להתעסק איתם? גם אם למישהו יש מה להגיד והוכחות להציג, המחיר הכבד ששילם ד"ר אנדרו ווייקפילד ירתיע כל מי ששוקל לומר את האמת.

אבל, למרות ההשתקה, יותר ויותר הורים מבינים שיש כאן בעיה. סקר מ-2010 מראה ש-25% מההורים בארצות הברית מאמינים שחיסונים גורמים לאוטיזם. סקר מ-2011 מראה שרק 52% מההורים חושבים שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם.

אומגה 3 עושה טוב למוח

שורה ארוכה של מחקרים מראה עד כמה אומגה 3 מסייעת במצבים מנטליים בעיתיים – מדיכאון ועד אוטיזם, דרך דמנציה, היפראקטיביות והפרעות אחרות

חומצות השומן שבאומגה 3 – DHA, ו-EPA, הן רכיבי תזונה שתורמים לאיכות החיים ומפחיתים את הסיכון למוות בטרם עת. אתר הפעילות שלה DHA ו-EPA הוא קרום התא, שם הן "נלכדות" על ידי מולקולות פוספוליפידיות. DHA חיונית להתפתחות המוח לפני הלידה ואחריה בעוד EPA משפיעה על ההתנהגות ומצב הרוח. מחקרים שהראו שחומצות השומן של אומגה 3 מגנות על כלי הדם הובילו חוקרים לבחון האם הן מיטיבות עם המוח האנושי.

מפת התפתחות המוח האנושי. מחקרים מראים שאומגה 3 תורמת לו רבות (hawkexpress, flickr)

ד"ר פאריס מ. קיד, מומחה לביולוגיה של התא מאוניברסיטת ברקלי, סקר ניסויים שבוחנים את השפעות האומגה 3 על קוגניציה, התנהגות ומצב רוח. לדבריו, זמינות תזונתית של DHA ו-EPA הכרחית לתפקוד תקין של המוח, והן חיוניות מהשלב העוברי ולאורך כל החיים. בשלב העוברי הן חיוניות להתפתחות הראייה וחושים אחרים, להתפתחות קוגניטיבית ולשימורה במהלך החיים. מאוחר יותר הן משפיעות על השליטה בהתנהגות ובמצב הרוח.

הנה כמה נתונים מתוך המחקרים שמופיעים בסקירתו של קיד:

שתי חומצות השומן המדוברות אחראיות לחילוף חומרים המגן על מערכת העצבים. ניסויים מבוקרים הראו שהן מועילות למצבי הפרעה היפראקטיבית AD/HD, אוטיזם, דיספרקציה (הפרעה מוטורית), דיסלקציה ותוקפנות.

מטא-אנאליזה שעסקה בהפרעות במצב הרוח מאשרת את השפעותיהן החיוביות של DHA ו-EPA במצבים של דיכאון עמוק ובהפרעה דו קוטבית ("מאניה-דפרסיה"). כמו כן נראו תוצאות מבטיחות לגבי סכיזופרניה והפרעת אישיות גבולית.

הידרדרות קוגניטיבית ולקות קוגניטיבית קשורות לרמות נמוכות של חומצות השומן הללו ברקמות. תוספת שלהן שיפרה את המצב הקוגניטיבי. גם מחלת הנטינגטון, מחלה ניוונית פרוגרסיבית שבה מתים תאי מוח, הגיבה ל-EPA. אספקה של פוסופוליפיד של אומגה 3, שקושר את חומצות השומן DHA ו-EPA ואת עצמו למולקולה אחת, הראתה תוצאות מבטיחות בניסויים קליניים.

תצורה של אומגה 3 שנקראת Omega-3 PS הפחיתה תסמינים של AD/HD.

אומגה 3 שמקורה בקריל, סוג מסוים של חסילון (שרימפ) הראתה תוצאות טובות יותר משמן דגים בהשפעתה על תסמונת קדם וסתית וכאבי מחזור וכן באיזון השומנים בדם. האומגה 3 מהקריל גם הראתה פעילות נוגדת דלקת.

סקירת המחקרים מראה באופן ברור למדי את ההשפעה החיובית של אומגה 3 על המוח הבריא וכן במצבים פתולוגיים של דיכאון, תוקפנות, הפרעת אישיות, דמנציה, אוטיזם ובעיות נוספות שקשורות כולן למערכת העצבים. אני רוצה לשים את הדגש על תחום שמעסיק אותי באופן מיוחד, אוטיזם, שגם הוא נכלל בסקירה של ד"ר קיד.

מ-2001 החלו לבדוק כיצד משפיעה אספקה של DHA ו-EPA על אנשים מהספקטרום האוטיסטי (PSD/PDD). מחקר אחד מאותה שנה (Vancassel et al) דיווח על רמות נמוכות של DHA, רמות נמוכות ב-20% מהנורמה של אומגה 3 ורמות תקינות של חומצת השומן אומגה 6 אצל ילדים אוטיסטים. מחקר אחר (Bradstreet and Kartzinel) דיווח על מחסור בחומצת שומן מסוג אומגה 3 אצל כמעט 100% ממקרי האוטיזם שנבדקו.

במחקר מ-2002 (Hardy and Hardy) נאמר שמתוך 50 ילדים המאובחנים עם PDD, אצל 90% היה מחסור ב-DHA ו-EPA בקרום התא. קבוצת חוקרים מאוסטריה ביצעה ניסוי מבוקר בסמיות כפולה שהשתתפו בו 13 ילדים בני 5 עד 17 המאובחנים עם אוטיזם ומציגים תסמינים חמורים של התקפי זעם, תוקפנות ופגיעה עצמית. הם קיבלו 700 מ"ג DHA ו-850 מ"ג EPA ביום, או כמות זהה (1.5 גר' ליום) של פלסבו. אלה שקיבלו את חומצות השומן הראו שיפור ניכר בהיפראקטיביות לעומת מקבלי הפלסבו.

מדובר במחקר בהיקף קטן מספרית, שלא ניתן לגזור ממנו מסקנות חותכות. אולם, אם מתייחסים לתוצאותיהם של מחקרים אחרים העומדים בקנה אחד עם תוצאות אלה, ובעיקר עם המחקרים המראים את ההשפעות בחיוביות של אומגה 3 במצבי AD/HD, ניתן להניח שאספקה של אומגה 3 מיטיבה עם בעלי הפרעות התפתחותיות והתנהגותיות.

ממעמקי המיינסטירם: אוטיזם קשור לפגיעת מוח לאחר קבלת חיסונים

מדענית, לשעבר מתעשיית התרופות, כתבה עבודה שסוקרת את כל המאמרים המדעיים על אוטיזם. היא מציינת מפורשות פגיעות מוח שהופיעו לאחר מתן חיסונים

אחרי שעשיתי הפסקה קצרה עם נושא האוטיזם, אני חוזר אליו, בגלל שבנושא הזה תמיד יש חדשות. הפעם החדשות הן ממקור מיינסטרימי לחלוטין.

בסוף מרץ התפרסמה באתר של רשת CBS כתבה שדנה במאמר מכתב העת המדעי Journal of Immunotoxicology, תחום שעוסק בפגיעה במערכת החיסונית על ידי רעלנים. כותרת המאמר: "היבטים תיאורטיים של אוטיזם: סקירת גורמים". המאמר חובר על ידי הלן רטג'זק (Helen Ratajczak), שבעבר שימשה כמדענית בכירה בחברת תרופות. רטג'זק סקרה את המחקרים המדעיים שהתפרסמו מאז 1943, כשהאוטיזם תואר לראשונה. זאת הפעם הראשונה שחוקר מתייחס לקשת השלמה של המחקר ולא מתמקד רק בחיסון המשולש, השפעות הכספית בחומר המשמר וכדומה.

מודל של תאי מוח (Christina R, flickr)

המאמר קובע: "גורמים מתועדים לאוטיזם כוללים מוטציות/מחיקות גנטיות, זיהומים ויראליים, ופגיעות מוח שהופיעו לאחר מתן חיסון. לפיכך, אוטיזם הוא תוצאה של פגם גנטי ו/או דלקתיות במוח."

רטג'זק מונה במאמרה גורמים שאחראים לאוטיזם, ביניהם עלייה במספר החיסונים שניתנים תוך תקופה קצרה. בראיון ל-CBS היא אמרה שהמאמר שפרסמה מתמקד ברגישות-יתר, הפרת האיזון שאליו נקלעת מערכת החיסון.

בכתבה ב-CBS מציינים שד"ר בריאן סטורם מאוניברסיטת פנסילבניה, ששימש בין היתר כיועץ ממשלתי לעניייני חיסונים, טוען שמבחינה מדעית החיסונים קשורים לפגיעת מוח (אנצופלופתיה), אך אינם קשורים מדעית לאוטיזם. לדבריו המאמר של רטג'זק הוא מדהים, אבל הוא מסתייג: "זוהי סקירה של תיאוריות. המדע מתבסס על עובדות. כדי להפיק מסקנות בנוגע להשפעות של חשיפות על בני אדם יש צורך בנתונים שקשורים לבני אדם. הנתונים על בני אדם אינם תומכים בכך שקיים קשר [בין חיסונים לבין אוטיזם]."

רטג'זק נוגעת בנושא נוסף שלא זכה להתייחסות מרובה: דנ"א אנושי שמצוי בתוך החיסונים. בזמן שבו רוב יצרני החיסונים הוציאו את התימרוסל (חומר משמר על בסיס כספית) מרוב החיסונים, הם החלו לייצר חיסונים שמכילים רקמה אנושית. קיימים היום 23 חיסונים כאלה. יש מתאם חיובי בין הכנסת הרקמה האנושית לחיסון המשולש (MMR) לבין עלייה בשיעור מקרי האוטיזם. הזינוק במספר מקרי האוטיזם נרשם ב-1995 כשהתחילו לגדל את החיסון נגד אבעבועות רוח ברקמת עובר אנושית.

רטג'זק מסבירה כיצד דנ"א אנושי יכול לגרום לנזק מוחי: בגלל שמדובר בדנ"א של בני אדם ומקבלי החיסון הם בני אדם, נוצרת רקומבינציה, התחברות מחודשת של גנים. הדנ"א שבחיסון "מתערבב" בדנ"א המארח. הגוף משמיד את הדנ"א החריג הזה. הדבר מתבטא בעיקר בתאי העצב המוח. הגוף קוטל תאי מוח והתוצאה היא דלקתיות מתמשכת שנמשכת לאורך חייו של האדם.

ד"ר סטורם הודה שלא ידע שדנ"א אנושי מוטמע בחיסונים, אבל אומר שזה לא משנה ושאין משמעות הדבר שהדנ"א האנושי גורם לאוטיזם. רטג'זק מסכימה שעדיין לא הוכח שדנ"א גורם לאוטיזם, אך טוענת שאיש עדיין לא הראה את ההפך ומבחינה מדעית מדובר בסוגיה פתוחה.

בכתבה ב-CBS נאמר גם שקבוצה של מדענים בלתי תלויים מספרים, שהפכו מטרה למסעות יחסי ציבור מתואמנים שמטרתם הייתה לשלול את מקצועיותם, לאחר שעבודותיהם חשפו סוגיות הקשורות לבטיחות חיסונים, בעיקר אם נגעו בנושא האוטיזם. רטג'זק עצמה אומרת שבכל שנותיה כמדענית בחברת תרופות הגבילו את פרסומי המאמרים שלה. "עכשיו אני בגמלאות. אני יכולה לכתוב על מה שאני רוצה," אמרה ל-CBS.

האוטיזם באוויר

האם יש קשר בין קרינה אלקטרומגנטית, שהפכה משמעותית יותר בשני העשורים האחרונים עם השימוש הגובר ברשתות אלחוטיות ותקשורת סלולרית, לבין הגידול במספר מקרי האוטיזם? לפחות שני חוקרים חושבים שכן; לפחות אחד חושב שלא

בתחילת נובמבר השנה התפרסם מאמר בכתב העת האוסטרלי לרפואה סביבתית (Australasian Journal of Clinical Environmental Medicine) שמזהיר כי ייתכן שתקשורת אלחוטית אחראי לעלייה הגוברת בשיעורי האוטיזם בקרב ילדים.

ד"ר קרלו מצא קשר בין מתכות כבדות, אוטיזם וקרינה אלקטרומגנטית (צילום: Todd Hiestand, Flickr)

אוטיזם היא תסמונת מקיפה ומורכבת שעדיין לא הובנה עד הסוף ונחקרת ללא הרף. גם השפעות סביבתיות הן דבר שקשה לבודד, אבל הנתונים המצטברים מראים שיש קשר בין אוטיזם לבין מתכות כבדות. ד"ר ג'ורג' קרלו, מומחה בסכנות שקשורות לקרינה אלקטרומגנטית (EMR) ומי שהוביל בשנות ה-90' את המחקר הגדול בעולם על הסיכונים הקשורים בטלפונים סלולריים, גילה את הקשר בין אוטיזם לבין טכנולוגיה אלחוטית בעקבות סדרה של מבחנים שעברו ילדים אוטיסטים בשנים 2006-2005.
על פי מחקרו של קרלו הקרינה גורמת למתכות כבדות להילכד בתאים ובכך גורמת להתפרצות תסמיני האוטיזם.
לדברי כותבי המאמר העלייה במספר מקרי האוטיזם מקבילה לעלייה העצומה בשימוש בטלפונים ניידים ורשתות אלחוטיות מסוף שנות ה-90', כאשר היום קרוב ל-4 מיליארד בני אדם בעולם משתמשים בטכנולוגיה זו.

ב-2007 פורסם מחקר שקושר בין אוטיזם לטלפונים סלולריים. המחקר בוצע על ידי תמרה מארייה, תזונאית קלינית ומייסדת מרפאת internal balance בקינגווד שבטקסס. במחקר,שמבוסס על מעקב בן חמש שנים אחר מטופלי המרפאה הלוקים באוטיזם או בהפרעות חושיות אחרות, התברר שקרינה אלקטרומגנטית שנפלטת מטלפונים סלולריים היא אחת מהגורמים הפוטנציאליים להתפרצות מקרי האוטיזם בשני העשורים האחרונים. גם על פי מארייה הקרינה פוגעת בקרומי התאים וגורמת להצטברות של מתכות כבדות המביאות לתסמיני האוטיזם.

מחקר של ד"ר קנת' פוסטר מהמחלקה להנדסה באוניברסיטת פנסילבניה סותר את מסקנותיהם של קרלו ומארייה. פוסטר ביצע 300 מדידות שונות ביותר מ-50 אתרים בארבע מדינות (ארצות הברית, צרפת, גרמניה ושוודיה) של אותות אלחוטיים בסביבות שונות ומצא שהם בטוחים. "בכל המקרים רמות האות היו הרבה מתחת לגבולות הבטיחות הבינלאומיים," פוסטר אמר. "סוכנויות בריאות כמו ארגון הבריאות העולמי (WHO) חזרו ובדקו את העובדות המדעיות והסיקו שאין הוכחה משכנעת לסיכונים מאנרגיה של תדרי רדיו מתחת להגבלות הבינלאומיות."

אז מי צודק? האם התקנות הבינלאומיות לרמות קרינה מעודכנות ובטוחות מספיק? האם קרינה סלולרית היא גורם שולי, משמעותי או חסר חשיבות בעלייה במקרי האוטיזם ומדובר בקשר מתאמי בלבד? מה שבטוח זה שהמתאם קיים. נחכה לשמוע מה יגידו המחקרים הבאים.

הקשר הסבוך בין אוטיזם לחיסונים

בעקבות המחלוקת שעורר מחקרו של אנדרו ווייקפילד על הקשר בין חיסונים לאוטיזם, מסביר פרופסור לפרמקולוגיה, שהסכנה העיקרית קשורה לכספית או אלומיניום שנמצאים בחלק מהחיסונים ולדלקות שעלולות להתעורר לאחר מתן החיסון, זאת בנוסף לגורמים תורשתיים

בסוף שנות ה-80, ד"ר אנדרו ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מאמר מהפכני שקשר את החיסון המשולש MMR לאוטיזם ולמחלת מעי דלקתית. לפני כמה חודשים כתב העת הרפואי BMJ פרסם תחקיר עיתונאי שכינה את מחקרו של ווייקפילד "הונאה מכוונת". שני הפרסומים הסעירו כמובן את כל מי שנושא האוטיזם נוגע לו באופן כלשהו.
נוצרו שני מחנות, של תומכי וייקפילד ושל מתנגדיו, שמשחררים פרסומים שתומכים בצד שלהם. אני (שמשתייך לתומכים בווייקפילד והקדשתי לנושא לא מעט רשומות, כמו זו) רוצה להציג הפעם צד שלישי.

הרבה חיסונים בגיל חודשיים (צילום: Sabrina Tang, flickr)

ריצ'רד דת', הוא פרופסור לפרמקולוגיה בקולג' בווה (Bouvé) למדעי הבריאות ובבית הספר לרוקחות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. על פי מחקר שלו, חיסונים המכילים חומר משמר שמבוסס על אלומיניום או כספית, תימורסל, יכולים לתרום להתפתחות אוטיזם אצל ילדים שמסיבות תורשתיות אינם מסוגלים להפריש מגופם מתכות הרעילות למערכת העצבים. עד כאן דת' מיישר קו עם ווייקפילד. אולם, חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או תימרוסל. דת' תומך במתן חיסונים שאינם מכילים אלומיניום או כספית.

לדבריו חיסונים אינם גורם עיקרי לאוטיזם, אבל הם כן גורם משמעותי בין הגורמים הסביבתיים שתורמים לאוטיזם.

בראיון שנתן לאתר האינטרנט של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, דת' מציג את הצד שלו במחלוקת. הוא אומר שהעיתונאי בריאן דיר, שפרסם את התחקיר ששולל את עבודתו של ווייקפילד, מנסה כבר שנים לשלול מווייקפילד את הקרדיט שלו ושהכתבה היא בעצם הבעת דעה אישית שאינה מתמקדת בממצאים מדעיים או בשאלה האם ילדים אוטיסטים סובלים מדלקת במערכת העיכול, שלדעתו של דת' היא העניין המרכזי במחקרו של ווייקפילד. "אותו מחקר [של ווייקפילד] מעולם לא התיימר להוכיח קשר מפורש בין אוטיזם לבין חיסון MMR. אף אחד שחוקר 12 נבדקים [מספר הילדים האוטיסטים שאותם בדק ווייקפילד] לא יכול להוכיח קשר. ווייקפילד מצא שהנבדקים היו חולים במחלת מעי דלקתית ולפחות חלק מההורים דיווחו שהם חשבו שהדבר נגרם לאחר שילדם קיבל את חיסון ה-MMR," אומר דת'.

פרופסור דת' מוסיף: "המחקר הנוכחי שלנו זיהה חומצת אמינו שאולי מעורבת בדלקת במערכת העיכול וייתכן גם שתורמת לדלקת העצבית שאחרים מצאו במוחותיהם של ילדים אוטיסטים. חיבור בין המעי לבין המוח באוטיזם הוא הגיוני בעיניי."

הוא מסביר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם: "חיסונים מעוררים את התגובה החיסונית לאנטיגן שמקורו בנגיף או בחיידק. הם יכולים גם להכיל חומרים פעילים, שנקראים adjuvants, כמו אלומיניום, שמגבירים את תגובת הנוגדנים ויכולים לעורר דלקות בגוף, כפי שיכולים לגרום חומרים משמרים ככספית בצורה של תימרוסל.

"אלומיניום וכספית יכולים להיכנס למוח, להישאר שנים, ולעורר שם דלקת עצבית. דלקת במהלך הילדות יכולה להפריע למנגנונים הרגילים שבהם נשלט הביטוי של הגנים שמובילים לפגיעות בהתפתחות העצבית, כמו אוטיזם.

בעוד חיסון ה-MMR אינו מכיל אלומיניום או כספית, חשיפה בו זמנית לשלושת הנגיפים מעודדת דלקת, שתורמת להשפעה המצטברת של חיסונים על ילדים.

שכיח שילדים מקבלים כמה חיסונים בביקור אחד אצל הרופא. כתוצאה מכך, הם מקבלים מינון עצום של אלומיניום, הרבה מעבר לגבולות שקבע מנהל המזון והתרופות האמריקאי. הדבר מגביר את הסיכוי לדלקת חריפה ולבעיה מטבולית המוכרת כעקת חמצון (oxidative stress) שעלולה לשבש את ההתפתחות ו/או להביא לנסיגה אוטיסטית. מחקרים על ילדים אוטיסטים מראים שהם סובלים מדלקת ומעקה חמצונית."

מדבריו של פרופסור דת' אפשר להבין שמתן חיסון אינו כמובן "הבטחה" לאוטיזם, אבל שילוב של מתכות רעילות, פגיעות גנטית ומצבים מעוררי דלקת מסוכן במיוחד עבור ילדים ובהחלט עלול להביא לפגיעה התפתחותית חמורה.

כן, זאת מגפה

אילו הטענות שהעלייה בשכיחות האוטיזם בעשורים האחרונים נובעת משיפור באבחון היו נכונות, שיעור האוטיזם בקרב מבוגרים היה זהה לשיעורו בקרב ילדים. לא זה המצב

ברשומה הקודמת הבאתי מדבריו של חוקר האוטיזם האוסטרלי אנדרו ווייטהאוס שמנסה להסביר כיצד האוטיזם קיבל ממדים של מגפה. ווייטהאוס אומר שחלק מהסיבות לכך הן הרחבת ההגדרה מאוטיזם "קלאסי" של הילדות ל"קשת האוטיסטית" הכוללת אוטיזם בדרגות חומרה קלות יותר, מודעות רבה יותר של הורים וגורמי בריאות, שיטות סקר מתקדמות יותר ועוד. עם זאת, ווייטהאוס אינו מכחיש את האפשרות שהעלייה בשכיחות מקרי האוטיזם היא "אמיתית". ועכשיו, לתגובות.

נתונים סטטיסטיים מראים בברור שהאוטיזם נפוץ בעיקר בקרב ילדים, מה שאומר ששכיחותו עולה עם השנים (איור: HikingArust.com)

אן דאצ'ל היא בעלת אתר אמריקאית שכותבת על אוטיזם והמדיה. את תגובתה היא פותחת כך: "זה פשוט אבסורד להעמיד פנים שהאוטיזם היה כאן תמיד, מתויג כמשהו אחר." לדבריה, היום בתי הספר מלאים בילדים שלא יכולים ללמוד, להתנהג ולדבר כראוי בעוד לפני 25 שנים האוטיזם היה נדיר. היום לאחד מכל שישה ילדים יש בעיות למידה ואחוז אחד מילדי אמריקה מאובחן כאוטיסט. כל עוד לא התפרסם מחקר שמראה שאחוז אחד מהמבוגרים באוכלוסייה הם אוטיסטים, אומרת דאצ'ל, אין כל הוכחה לכך שמדובר באבחון טוב יותר. "איפה בני ה-40, ה-60, וה-80 שאינם מדברים – אנשים שזקוקים להשגחה מתמדת מפני שהם סכנה לעצמם ולאחרים?" שואלת דאצ'ל.

אילו הטענה שהאוטיזם היה כאן תמיד הייתה נכונה, סקרים היו מראים ששיעור האוטיזם בקרב מבוגרים זהה לשיעורו בקרב ילדים. אבל כשמדברים על אוטיזם מתייחסים תמיד לילדים. השכיחות של אחד ל-110 מקורה בסקרים על בני שמונה, לא על בני 80, דאצ'ל מציינת.

היא מצטטת את ריק רולנס מ- MIND Institute (מכון מחקר רפואי להפרעות התפתחות מערכת העצבים באוניברסיטת קליפורניה):

"האוטיזם הוא מגפה במדינה הזאת כפי שהוא בארצות הברית כולה."

"אוכלוסיית האוטיזם נוטה באופן דרמטי לכיוון ילדים צעירים."

"84 אחוזים מאוכלוסיית האוטיזם הם בני פחות מ-21."

"יש בני שש ושבע במערכת יותר מאשר כל בני האדם המבוגרים עם אוטיזם יחד."

לסיכום אומרת דאצ'ל, ההסברים על שיפור באבחון, שינויי ההגדרה ושיטות סקר טובות יותר עדיין אינם עונים על השאלה איך ייתכן שהאוטיזם שכיח הרבה יותר בקרב ילדים. התשובה היחידה היא שהתופעה קיבלה ממדים של מגפה בשני העשורים האחרונים.

לוח הזמנים של האוטיזם

ילדים שנחשבו נורמלים עד גיל 18 חודשים החלו להראות תסמיני אוטיזם לאחר מתן חיסון ה-MMR. הגידול במקרי האוטיזם בארצות הברית מקביל לגידול במספר החיסונים. האם זה מקרי?

אני שוב חוזר לנושא האוטיזם בסדרת רשומות חדשה. אני מתחיל עם מאמר שהופיע באתר Vaccination News. מחבר המאמר הוא ד"ר יזבק, רופא ילדים, שמציג נתונים מחוקרים שונים שמראים את הקשר בין תזמון זינוק תסמיני ה"נסיגה האוטיסטית" (Regressive Autism) לבין תזמון מתן חיסוני הילדים.

בנוסף, יזבק מציין את תעלולי הממסד הרפואי שנועדו להסוות את ההקבלה בין החיסונים לבין האוטיזם (הן מבחינת כמות החיסונים וכמות המקרי האוטיזם והן מבחינת תזמון מתן החיסון ותזמון הופעת ההפרעות). בינתיים כמות החיסונים עולה וכמות מקרי האוטיזם עולה. משום מה רבים עדיין קונים את הטענה שמדובר בתופעה "טבעית".

כן, החיסון כואב פעמיים (צילום: 150hp, flickr)

ד"ר ברנרד רימלאנד, חוקר שמתמחה באוטיזם, עוסק בתחום כבר 50 שנה ואב לבן אוטיסט, מצא עלייה חדה במספר מקרי האוטיזם בסוף שנות ה-70'-תחילת ה-80'.

"אתה רופא ילדים," אמר ד"ר רימלאנד לד"ר יזבק, "אני לא צריך להגיד לך מתי חיסון ה-MMR [המשולש] נכנס לשימוש נרחב בארצות הברית." לדבריו של רימלאנד הממסד הרפואי משקיע מאמצים כדי להפחית מחשיבותם של הממצאים הברורים, המראים שמדיניות מתן חיסונים כושלת היא שורש בעיית "המגפה", כפי שהוא מכנה את התפשטות האוטיזם. "ישנם קווי מחקר עקביים רבים שמפלילים את החיסונים ואין תיאוריה חלופית שולית אחרת," הוא מציין.

רימלאנד מוסיף: "מספר חיסוני הילדים עלה ב-700%, משלושה בשנות ה-70' ל-22 בשנת 2000, שכיחות האוטיזם הראתה גם היא עלייה מקבילה של 700%. 'אוטיזם שמאחר להופיע' (המתחיל בשנת החיים השנייה), כמעט לא היה מוכר בשנות ה-50', ה-60' וה-70'. כיום המקרים האלה רבים ממקרי 'האוטיזם המוקדם' ביחס של 5 ל-1, עלייה זו מקבילה לעלייה במספר החיסונים הנדרשים."

לדבריו של רימלאנד אלפי הורים מדגימים באמצעות סרטוני וידיאו ביתיים שילדיהם היו נורמלים ומגיבים עד שהחלו לסבול מתגובה שלילית לחיסונים.

ברשומות קודמות כבר התייחסתי לא פעם לטענה המופרכת שהגורם לאוטיזם הוא גנטי ושהסיבה לעלייה לכאורה במספר המקרים היא אבחון טוב יותר. אבל ברור שאבחון טוב יותר לא יכול להסביר עלייה כה דרמטית וכן לא סביר שהגנים השתנו עד כדי כך תוך 50 שנים בלבד.

רימלאנד מתייחס לטענה נוספת של רופאים שלפיה אוטיזם מתפרץ באופן טבעי בגיל 18 חודשים, הגיל שבו ניתנת זריקת ה-MMR, ושמדובר בצירוף מקרים. אולם, אומר רימלאנד, התפרצות האוטיזם בגיל זה היא תופעה חדשה. הופעת התסמינים בגיל 18 חודשים החלה, באופן ברור, באמצע שנות ה-80', כאשר חיסון ה-MMR נכנס לשימוש נרחב.

ד"ר יזבק מציין שמחקרים מחוץ לארה"ב מראים שנסיגה אוטיסטית החלה להיות מאובחנת בשיעורים גבוהים. במחקר איטלקי מ-1998, דה ג'אקומו ופומבונה בחנו מידע שנוגע ל-82 ילדים אוטיסטים וראו שהגיל הממוצע שבו הורי הילדים החלו להיות מודאגים ממצב הדיבור וההתפתחות של ילדיהם היה 19.1 חודשים.

שנתיים מאוחר יותר התפרסם מחקר של ביירד ועמיתיו שבדקו 16,235 ילדים בלונדון, ודיווחו שארבעה מתוך כל חמישה שאובחנו בסופו של דבר כבעלי תסמונת אוטיסטית, היו נורמלים עד גיל 18 חודשים בכל מה שקשור ליצירת קשר עין, משחק וזיהוי.

אני למדתי את נושא אוטיזם מד''ר דיטריך קינגהרדט. באמצעות מכשיר הביקום שבו אני משתמש בקליניקה שלי אפשר למזער נזק של חיסונים. מובן שהטיפול אפקטיבי יותר אם מתחילים אותו עם הופעת הסימנים הראשונים.

פגיעה מחיסון גורמת לאוטיזם – זה בדוק

מחקר חדש ומיינסטרימי לחלוטין מצביע על קשר בין חיסוני ילדים לבין אוטיזם. כתבה אחרונה (בינתיים) בסדרה

בשבועות האחרונים הקדשתי את הרשומות לפרשיית ד"ר אנדרו וייקפילד, האיש שהצביע על קשר אפשרי בין חיסונים לבין אוטיזם, ולמתקפה נגדו שהתעוררה בעקבות כתבה של בריאן דיר, הטוען שוייקפילד רימה ועיוות את תוצאות המחקר. אני מהצד של וייקפילד, כמובן. לסיכום הסדרה, אני רוצה לשתף אתכם במידע ממקור נוסף, לחלוטין מהמיינסטרים, שלפיו פגיעה ממתן חיסונים גורמת לאוטיזם.
המאמר פורסם כתב העת הרפואי Journal of Immunotoxicology. המחברת היא הלן רטג'זק (Helen Ratajczak), שמאמרים נוספים שלה הופיעו בכתבי עת אחרים.

המבוא למאמר אומר כך: אוטיזם יכול להיות תוצאה של יותר מגורם אחד, ולהתבטא בצורות שונות אצל בני אדם שונים שיש להם תסמינים נפוצים משותפים. גורמים מתועדים לאוטיזם כוללים מוטציות גנטיות ו/או זיהום נגיפי, וחיסון לדלקת קרום המוח.
המחברת מציינת שהעלייה בשיעור המקרים ששייכים לספקטרום האוטיסטי היא אמיתית ואינה נובעת משינוי בהגדרות. על פי רישומי המחלקה לחינוך מיוחד במשרד החינוך האמריקאי, עלייה מובהקת וגבוהה במיוחד נראתה בין השנים 1987 ו-1992. בתקופה הזאת שיעור המקרים על בכ-50% בכל שנתיים. בזמן הזה לא הייתה עלייה בשיעור מקרי הפיגור, הפרעות בדיבור או פגיעות מוח טראומטיות, מה שמצביע על כך שהגידול במקרי האוטיזם הוא אמיתי.
ב-1988 הומלץ שילדים שלא הגיבו לזריקה הראשונה של החיסון המשולש נגד חצבת, צהבת ואדמת (MMR), יקבלו זריקה נוספת (MMRII). זינוק במקרי האוטיזם התלווה לתוספת המנה השנייה של החיסון. באותה שנה קפיצה כזאת נראתה גם בבריטניה, שאף בה הוחל הנוהל של חיסון MMRII. קנדה, יפן ודנמרק דיווחו אף הן על זינוק בשיעור האוטיזם.
חיסון ה-MMRII מכיל דנ"א אנושי. ייתכן, כותבת רטג'זק, שהדנ"א הזה הוא הגורם לעלייה במקרי האוטיזם.

הוא יודע לממה הוא בוכה (צילום: Wayan Vota, Flickr)

זינוק נוסף נראה ב-1995, כאשר חיסון לאבעבועות רוח גודל ברקמה עוברית אנושית. ההדנ"א שבחיסון עלול לחדור באופן אקראי לגנים של המתחסן בתהליך שנקרא רקומבינציה הומולוגית. אתר חדירה של דנ"א נמצא על כרומוזום X באזור של שמונה גנים הקשורים לאוטיזם ומעורבים ביצירת הסינפסות של תאי העצב (אזורי הקליטה של האותות הכימיים), התפתחות מערכת העצבים המרכזית ותפקוד המיטוכונדריה (גופיף שמספק אנרגיה לתא). הממצא הזה יכול לספק הסבר לשאלה מדוע אוטיזם נפוץ יותר אצל בנים (לבנים יש כרומזומים X ו-Y ולבנות XX, כך שאצל הבנים חסרה הרגל הנוספת שיש ל-X המגנה עליהם מפני מוטציות שליליות בכרומזום ה-X השני). במבט כללי, המידע הזה תומך בהיפותזה שלפיה שרידי דנ"א אנושי בחיסונים מסוימים עלולים לגרום לאוטיזם.

העיתוי שבו ניתנים החיסונים, השינויים שנעשו בהם ומספר החיסונים הניתנים היום רומזים שהחיסון גורם לאוטיזם. ההמלצות הנוכחיות לחיסונים לילדים בני 6-0 שנים בארצות הברית כוללות הרבה יותר חיסונים מאשר לפני שש שנים. שישה חיסונים ניתנים בגיל חודשיים, שלב שבו מערכת החיסון רגישה במיוחד. חיסונים כה רבים בזמן שבו מערכת החיסון כה רגישה, עלולים להיות גורם לעלייה בשיעורי האוטיזם.
רטג'זק מציינת שהורים רבים מדווחים על התפתחות תקינה של ילדיהם עד שהם מקבלים חיסונים בגיל 18 חודשים בערך. ייתכן שאפשר להאשים בהאטה את החיסון. אחת ההשערות אומרת שרעלן השעלת בחיסון המשולש נגד קרמת, שעלת וצפדת (DPT) פוגע בילדים שמצויים בקבוצת סיכון גנטית.

לדבריה של רטג'זק האוטיזם הגיע לממדים של מגפה, והאיום לדורות הבאים ברור ומוכח. המידע שלעיל מראה שסיבות רבות יכולות לגרום לאוטיזם, ביניהן פגם גנטי, גיל הורות שהולך ועולה ו/או דלקות במוח. הדלקות עלולות להיגרם על ידי מגוון רחב של רעלנים סביבתיים, זיהומים וסיכונים גנטיים.

דרוש חיסון נגד אטימות

"החיסון המשולש הוא רק אחד מתוך 11 חיסונים בלוח הזמנים של רפואת הילדים שנמצא לגביו שהוא גורם בעיות התפתחויות כגון אוטיזם," כותב ד"ר וייקפילד האיש מאחורי המחקר שמסעיר את עולם רפואת הילדים

זהו פוסט רביעי בסדרה שהחלטתי לכתוב בעקבות פרשת ד"ר אנדרו וייקפילד והמתקפה נגדו (למי שלא היה איתנו: ווייקפילד הוא רופא בריטי שמחקרו, שהצביע על קשר בין מתן החיסון המשולש, הפרעות מטבוליות ואוטיזם, עורר סערה בסוף שנות ה-90' וגרם להורים לחשוב פעמיים לפני שהם מחסנים את ילדיהם. מאז הממסד הרפואי נלחם בווייקפילד. בתחילת ינואר 2011 התפרסם מאמר בכתב העת הרפואי BMJ שמפרט איך לכאורה ווייקפילד ניהל את המחקר באופן לקוי כדי לקבל את התוצאות שרצה ולהפיק מכך רווח אישי.)

המתקפה נמשכת, אבל לא רק קולו של הממסד הרפואי נשמע אלא גם קולותיהם של התומכים בווייקפילד, ואני ביניהם.

ד"ר אנדרו ווייקפילד (צילום מסך מתוך ראיון ב-BBC)

אני מביא הצהרה של ד"ר ווייקפילד, שהתפרסמה ב-BMJ. כך הוא אומר:

לא הונאה. לא תרמית. ללא כוונת רווח
אוסטין, טקסס, ה-13 בינואר, 2011
"הירחון הרפואי הבריטי [BMJ] והכתב בריאן דיר טענו לאחרונה שעבודת המחקר שלי מ-1988 הייתה 'תרמית' וכן 'הונאה מכוונת' ושהמניע שלי היה רווח כספי.
אני רוצה להבהיר לחלוטין דבר אחד למען הפרוטוקול – המחקר שלי והבעיות הרפואיות החמורות שהתגלו באותם ילדים לא היו תרמית או הונאה בשום אופן. כמו כן לא ביקשתי להפיק רווח מממצאינו.
אני עומד מאחורי המתודולוגיה של המאמר שהתפרסם ב-Lancet [כתב העת הרפואי שבו פורסם מחקרו של ווייקפילד] ומאחורי התוצאות שקוראות לעוד מחקרים שיבדקו את הטריגרים הסביבתיים שגורמים למחלות של הקיבה והמעיים ולנסיגה התפתחותית אצל ילדים. למעשה, למרות דיווחים סותרים בתקשורת, תוצאות המחקר שלי חזרו על עצמן בחמש מדינות נוספות (כדי לראות מובאות מהמחקרים, גלשו לכאן http://tinyurl.com/4hrdt5y)
אין זה בלתי צפוי לראות דיווחים עלובים ומידע מטעה שמגיעים מבריאן דיר, הכתב המוביל בכיסוי האחרון של BMJ את הנושא. אבל לראות כיסוי בכלי תקשורת אחרים שמצטטים את העיתונאות הירודה של דיר ב-BMJ כהצדקה הסופית לקביעה שאין קשר בין חיסונים לבין אוטיזם – זהו אבסורד. החיסון המשולש הוא רק אחד מתוך 11 חיסונים בלוח הזמנים של רפואת הילדים שנמצא לגביו שהוא גורם בעיות התפתחויות כגון אוטיזם. זוהי עובדה, לא דעה. כל איש מקצוע רפואי, פקיד ממשלתי או עיתונאי, שמצהיר שהשאלה האם חיסונים גורמים לאוטיזם סגורה, קופץ למסקנות מבלי שיהיו מגובות במחקר.
אני ממשיך לתמוך תמיכה מלאה בעוד מחקרים בלתי תלויים שנועדו לקבוע האם טריגרים סביבתיים, כולל חיסונים, גורמים לאוטיזם ולבעיות התפתחותיות אחרות. שיעור האוטיזם הנוכחי הוא 1 ל-100 בארצות הברית ו-1 ל-64 בבריטניה. לנגד עיניי עמדו תמיד בריאותם ובטיחותם של ילדים וכך גם יהיה בעתיד. מאז שהתפרסם המחקר ב-Lancet, איבדתי את משרתי, את הקריירה שלי ואת המולדת שלי. הטענה שהמניע שלי היה רווח כספי היא שקר בוטה. לא אירתע – הנושא הזה חשוב מדי."

שורה ארוכה של ארגונים מכמה מדינות בעולם, כולם עוסקים באוטיזם, התגייסו לתמוך בווייקפילד ולדרוש מחקרים נוספים שיבדקו את השפעתם של החיסונים על בריאותם של הילדים ואת הקשר בין מחלות קיבה ומעי לבין אוטיזם. למטרה זאת הוקם האתר We Support Dr. Wakefield, שבו אפשר לקרוא עוד חומר בנושא ולהצטרף לתמיכה בווייקפילד.

אוטיזם: זיהום הוא הסיבה (חלק 2)

השילוש של סביבה מזוהמת, מזון מזוהם ומחשבות מזוהמות לוקחים חלק גדול בעליית שיעור מקרי האוטיזם. התקשורת והממסד בוחרים להתעלם ולהניח למזהמים הגדולים להמשיך להרוס את סביבת המחייה שלנו. הפתרון: לתת לחמצן לעבוד

בחלקו הראשון של המאמר על הקשר בין אוטיזם לזיהום, ד"ר מג'יד עלי מארגון Children's Health Corps טוען שזיהום הסביבה, כולל סביבת הרחם והמחשבות - הוא גורם עיקרי בעליית שיעור מקרי האוטיזם. בחלקו השני של המאמר הוא מעלה שתי טענות עיקריות: העיתונות, שאמורה להיות כלב שמירה, הופכת לכלב שעשועים כאשר מדובר ברעילות של מזון, רעילות של הסביבה ורעילות של המחשבות; סביבתנים בעולם הרפואה מדוכאים ללא רחם על ידי מפלצי-סביבה (eco-monsters) שללא הנד עפעף הורסים את סביבת המחייה האנושית וגורמים לעוברים לשחות בנוזלי רחם רעילים.

מבלי להיכנס לדעותיו של עלי בנוגע לרפורמה בחוק הבריאות בארצות הברית, נציין שהנושא שהוא אינו אופטימי לגביו הוא עתידם של העוברים.

A Water Baby By Herbert Draper, 1900

האוטיזם לא ירד מהאולימפוס, אומר עלי. אין כרגע טיפול גנטי (gene therapies) בהפרעות מהקשת האוטיסטית. זה מותיר אותנו בהתמודדות מול השלישייה שכוללת את רעילות המזון, רעילות הסביבה ורעילות המחשבות. כל עוד מערכת הבריאות אינן מתייחסת אל השילוש הזה, ייוולדו יותר ויותר ילדים עם בעיות בהתפתחות המוח. לדוגמה, 80,000 כימיקלים הוגדרו בארה"ב כמחייבים מבדקי בטיחות, מתוכם נבדקים רק 200. זה הופך את הילדים למשתתפים בעל כורחם בניסוי מסוכן. בישראל המצב אינו שונה בהרבה.

ישנם מחקרים שמדגימים את הקשר בין רעילות לאוטיזם. עלי מציין מחקר שעסק בהתנהגות מושפעת מרעילות. הורים ואקולוגים קליניים הבחינו בתופעות האלה:
> החמרה של בעיות התנהגות ולמידה לאחר חשיפה לכימיקלים סביבתיים
> שיפור בהתנהגות ובלמידה לאחר הרחקת טריגרים סביבתיים
> החמרה של בעיות התנהגות ולמידה אחרי צריכה מופרזת של סוכר ושל מזונת שמעוררים תסיסה במעיים ופגיעה במעיים
> שיפור בהתנהגות ובלמידה לאחר טיפול יעיל בתסיסה ובבעיות מעיים.

בחלקו הראשון של המאמר ד"ר עלי ביקר את הממסד הרפואי והפוליטי שמדכא רופאים שמעזים לחשוב מחוץ לקופסה. כאן הוא מוסיף גם את כלי התקשורת, שבנוגע להפרעות מהקשת האוטיסטית, מחלות כרוניות ופגיעה במערכת העצבים, מתעלמים או לא מקבלים את השפעת הנטל הכימיקלי על הילדים, לא מאמינים לילדים פגועים ולהוריהם, מזלזלים במחקרים שקושרים אוטיזם לזיהום ומתייחסים אליהם כאל לא-מדעיים.

חמצן הוא חלק מהפתרון. על הקשר אוטיזם-החמצן, כפי שהוא מנוסח על ידי ד"ר עלי: "מערך החמצן שולט בביולוגיה של הגוף. במערך הזה, החמצן מספק את מרב האנרגיה שמניעה את כל חלקי התפתחות האדם, כולל התפתחות המוח. החמצן הוא 'המטבע העובר לסוחר' בתקשורת המולקולרית ובדינמיקת האנרגיה, כמו גם בתהליכי בנייה ופירוק בגוף. אנרגיה היא בסיס החיים, ובסיס האנרגיה אצל בני אדם הוא החמצן (...) החמצן מפעיל ומווסת את כל תהליכי העיכול והספיגה, את האנרגיה, את נתיבי ניקוי הרעלים על ידי אנזימים (...) חמצן בתחילת הקיום הוא המגן העיקרי של רקמות האדם נגד עומס כימיקלי ואיומים חיידקיים. בהקשר של הקשת האוטיסטית, הכרחי לנסח טיפולים הוליסטיים ואינטגרטיביים שמיועדים לכל התחומים הקשורים לחמצן על מנת להשיג תוצאות מיטביות לטווח הארוך."

אמא בדיכאון או ילד עם אוטיזם?

על פי מחקר חדש, הסיכון להפרעה מהקשת האוטיסטית מכפיל את עצמו אם אמו של הילד נוטלת תרופה נגד דיכאון בשנה שקדמה ללידה

מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת הרפואי Archives of General Psychiatry קשור לשני נושאים מטרידים שאליהם אני שוב וחוזר בבלוג: נזקי תעשיית התרופות ואוטיזם, או ליתר דיוק השאלה "איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו כל כך?" אתם בטח מנחשים שהמחקר עוסק בגורמים סביבתיים שמגדילים את הסיכוי לאוטיזם.

נוגדי דיכאון בהיריון קשורים לסיכון מוגבר לאוטיזם אצל התינוק (צילום: maebmij, flickr)

המחקר שהתפרסם בתחילת יולי השנה בחן את השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון (מסוג SSRI, מעכבי ספיגה חוזרת של סרטונין), שאותן נטלו נשים לפני ההיריון ובמהלכו, על ילדיהן. בתקציר שלו נכתב: "שכיחותן של הפרעות מהקשת האוטיסטית עלתה בשנים האחרונות. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון מראה גם הוא עלייה מתמשכת בעשורים האחרונים, מה שמגביר את החשש שחשיפה להן בזמן ההיריון עלולה לתרום לסיכון מוגבר להפרעה מהקשת האוטיסטית."

החוקרים בחנו 298 ילדים אוטיסטים ואמותיהם וקבוצת ביקורת של 1,507 ילדים מהאוכלוסייה הכללית ואמותיהם. נמצא שקיים סיכון כפול להפרעה אוטיסטית אצל ילדים שאמותיהם השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון בשלב כלשהו בשנה שקדמה ללידה. האפקט חזק במיוחד אם התרופות נלקחות בשליש הראשון להיריון.

המחקר אינו מוכיח שנוגדי הדיכאון גרמו לאוטיזם אלא רק מצביע על קשר סטטיסטי. החוקרים ציינו שנשים שנוטלות תרופות נגד דיכאון אינן צריכות להפסיק להשתמש בהן אם הן הרות או מתכוונות להרות, אך הוסיפו שלמחקרים מהסוג הזה חשיבות גוברת והולכת בעיקר לאור המידע המצטבר על השפעות סביבתיות על אוטיזם.

ד"ר ליסה קרואן, מנהלת תוכנית המחקר על אוטיזם ב- Kaiser Division of Researchבאוקלנד, קליפורניה, שם בוצע המחקר, אמרה: "אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח. עלינו להמשיך לחפש גורמים גנטיים, אבל חשוב ממש לבחון גם גורמים שאינם גנטיים – והמהותי ביותר הוא לבחון אותם יחד.

החיסון דוקר פעמיים

חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים ולא על ידי שום גורם סביבתי אחר, נמצאה קשורה למאפיינים אוטיסטים אצל שמונה מתוך תשעה ילדים. האם ייתכן שאפשר לצמצם את שיעור האוטיזם?

סדרת הכתבות הנוכחית, שעוסקת בעליית שיעור מקרי האוטיזם, נפתחה בעקבות כתבות שפורסמו לאחרונה ב-Ynet ואליהן התייחסתי ספציפית ברשומה הראשונה בסדרה. מכיוון שיש עדיין רופאים שחושבים שהגנטיקה אחראית ל"מגפת" האוטיזם העולמית, אני משתף כאן במחקרים שמראים קשר בין אוטיזם לבין גורמים סביבתיים.

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאוטיזם הוא כספית. מחקרים רבים, כמו אלה שמופיעים כאן, מלמדים על הקשר בין כספית להפרעות מהקשת האוטיסטית. גורם חשיפה חשוב הוא הכספית שמצויה בחיסונים.
מחקרם של גאייר וגאייר, שפורסם ב-Journal of Toxicology and Environmental Health (כתב העת לטוקסיקולוגיה ובריאות סביבתית) התמקד בקבוצה קטנה של ילדים בעלי הפרעות מהקשת האוטיסטית והראה את הקשר בין חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים לבין הופעת ההפרעות האוטיסטיות. גאייר וגאייר שללו אצל כל אחד מהילדים חשיפה אחרת לכספית, למשל דרך סתימות בשיניי האמהות בהיריון, אכילת דגים וחשיפת האמהות לכספית במקום העבודה כשהיו הרות.


נקווה שזה ייגמר בטוב (צילום: Inferis, Flickr)

החוקרים אינם מתווכחים עם הטענה שלתורשה יש חלק בהפרעות האופייניות לקשת האוטיסטית (autism spectrum disorders – ASDs), אך טוענים שחשיפה לכספית יכולה לעורר ליקויים תפקודיים הדומים לליקויים שמאפיינים אוטיזם וקשורים למערכת החיסון, ההתנהגות, מערכת העצבים, המוטוריקה וכו'. במחקר השתתפו תשעה ילדים אוטיסטים. אחד אובחן עם ASD כתוצאה מתסמונת רט (מחלה ניוונית שמתאפיינת בפגיעות במערכת העצבים ובהתפתחות) והאחרים התאפיינו בגורמים הבאים: נסיגה אוטיסטית, רמות גבוהות של הורמונים זכריים, הפרשות גבוהות של כספית, עקבות ביוכימיים לתפקוד ירוד של נתיבי הגלוטתיון (הגלוטתיון הוא חומר טבעי בגוף האדם שבין היתר מסייע בסילוק כספית ומתכות כבדות אחרות), לא ידועה חשיפה מוקדמת שלהם לכספית מלבד לחיסונים שמכילים את החומר תימרוסל (חומר משמר מבוסס כספית) ושסיבות אחרות לנסיגה אוטיסטית אצלם נשללו.
נמצא קשר תגובה-מינון מובהק בין חומרת תסמיני האוטיזם שנצפו אצל המשתתפים לבין הכמות הכוללת של כספית שאותה הילדים קיבלו בחיסונים. שמונה מתוך תשעת הילדים נחשפו לכמות משמעותית של כספית על ידי חיסונים המכילים תימרוסל בשלבי התפתחות כאשר היו עוברים או תינוקות ולאחר מכן בגיל 12 ו-24 חודשים.
הילדים האלה, שלפני כן התפתחו באופן נורמלי, סבלו מאנצפלופתיה (מחלת מוח) הנגרמת כתוצאה מהרעלת כספית. האנצפלופתיה התבטאה בתסמינים קליניים הקשורים ל-ASD.

אם הקשר בין אוטיזם לחיסונים כה מובהק, אולי אפשר לצמצם את ממדי "המגפה"?