אוטיזם – לא רק החיסונים אשמים

הטענה שהכספית שבחיסונים מגדילה את הסיכון לאוטיזם מוכרת כבר מזה שני עשורים לפחות, אולם הימנעות מחיסונים אינה מעלימה את הסיכון. כספית נמצאת גם בסביבה ומשתחררת לאוויר מתחנות כוח פחמיות וממפעלי תעשייה

 

אולי לא כולם מסכימים, אבל בטוח שכולם שמעו על החשד שחיסונים גורמים לאוטיזם. גורם סיכון דומה אך שונה, שלא זוכה לכל כך הרבה תשומת לב, הוא זיהום הסביבה. המרכיב הבעייתי ביותר (אך לא היחידי) בחיסונים הוא הכספית, אך היא נמצאת גם מחוץ לתרכיבים – באדמה, במים, באוויר ובמזון - ולמעשה כולנו חשופים לה. האם יש קשר בין זיהום הסביבה לשיעור האוטיזם באוכלוסיה?

נתחיל דווקא בסין. סין עוברת בשנים האחרונות מהפכה תעשייתית שאחת מהמשמעויות שלה היא זיהום אוויר המשפיע לא רק על אזרחיה אלא עם העולם כולו. ב-2005 סין הוסיפה 66 ג'יגה-ואט לרשת החשמל שלה. זוהי כמות הדומה לחשמל שמייצרת בריטניה בשנה. ב-2006 סין הוסיפה 102 ג'יגה-ואט לרשת, כמות הזהה לזו שצרפת מייצרת בשנה. לא מדובר בחשמל נקי, אלא בתחנות כוח פחמיות הפולטות כספית. לצערם של האמריקאים, רוב הזיהום בחלקיקים מעל לוס אנג'לס, קליפורניה מקורו בסין.

ב-1999 הוצאה הכספית מתרכיבי החיסונים לילדים, אך שיעור האוטיסטים באוכלוסיית קליפורניה מוסיף לעלות. האם הסיבה היא עדיין כספית, אלא שהפעם ממקור אחר?

תחנת כוח פחמית מזהמת את האוויר בכספית. (צילום: ozinoh, flickr)

 

במחקר שבוצע על ידי ריימונד פאלמר ועמיתיו מאוניברסיטת טקסס, נמצא ששיעור האוטיזם היה גבוה יותר במחוזות בטקסס שבהם זיהום האוויר בכספית ממקורות תעשייתיים הוא רב יותר. במחקר אחר נמצא, שילדים החיים במקומות המזוהמים ביותר בכספית באזור מפרץ סן פרנסיסקו, קליפורניה, נמצאים בסיכון כפול לאוטיזם.
ד"ר לורנס לייכטמן, רופא ילדים שמרבה לטפל בבני כת האמיש, הציג בראיונות בעיתונות האמריקאית נתון מעניין: ילדי האמיש כמעט שאינם מתחסנים ואכן שיעור האוטיסטים בקרבם נמוך. אולם לייכטמן נתקל במקרים של אוטיזם אצל האמיש ומצא שהילדים הללו חיים באזורים מזוהמים במיוחד בכספית. ללא קשר לאמיש, פאלמר הבחין שרמות גבוהות של כספית מאפיינות את מטופליו האוטיסטים.

למה, מול כל הנתונים האלה, השלטונות מאפשרים לכספית להשתחרר לאוויר? כי הכספית "נהנית" מהגנה פוליטית. הסיבה היא כסף, כמובן. הכספית קשורה לתעשיית הנפט, לתעשייה הדנטלית ולתעשיית החיסונים, שבהן השלטונות אינם מעוניינים לפגוע.

חשוב לזכור שהכספית אינה גורם סיכון לאוטיזם בלבד. כספית היא נוירוטוקסין, כלומר חומר הרעיל למערכת העצבים, ולכן פוגעת בבני כל הגילים ואף מסכנת חיים, אך בדומה לגורמים מזהמים נוספים הידועים כמסכני בריאות ומסרטנים, החל מהמזון המתועש וכלה בתעשיית הפלסטיק, גם כאן הכוח הכלכלי הוא שמכריע – ולא בריאות הציבור.

 

אחד ממאה – העלייה בשיעור האוטיזם מספקת חומר למחשבה

על פי הערכות מארצות הברית, הסיכון לאוטיזם קפץ ב-50 אחוזים באמצע שנות ה-90'. מה קרה בשנתיים האלה ולמה החוקרים ממשיכים להאשים את הגנים?

 

המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) פרסם ב-2009 הערכה שלפיה כעת שיעור הילדים שיאובחנו כאוטיסטים יהיה אחד מ-100 בקרב ילידי 1996 ומעלה. זוהי עלייה של 50% מאז ההערכה הקודמת, שקבעה שהשיעור יהיה אחד ל-150 בקרב ילידי 1994 ומעלה. מה קרה בין 1994 ל-1996?

גנטיקה אינה יכולה להסביר את התופעה, שכן שינויים גנטיים אינם מתחוללים במהירות כזאת. גם שיפור בשיטת האבחון אינו מסביר עלייה כה דרמטית במספר המקרים. זה הזמן להתמקד בגורמי סיכון סביבתיים הידועים בפגיעתם במערכת העצבים וחשודים בתרומתם לשכיחות האוטיזם. 

 

 

(צילום: marg, flickr, למצולמים אין קשר לכתוב)

הנה כמה נקודות למחשבה:
מחקר של UC Davis M.I.N.D. Institute קבע שמרבית מקרי האוטיזם נגרמו על ידי משתנים סביבתיים. מה השתנה בסביבה בין 1994 ל-1996? מה גורם להרבה יותר פעוטות בריאים שהתפתחותם תקינה לסגת לאוטיזם ולהציג תסמינים של זיהום ברעלנים ומחלות סביבתיות?
איזה גורם סביבתי משפיע על ילדים בערך באותו שלב בחייהם? מה משפיע עליהם ללא קשר למוצא ושיוך אתני, על ילדים מערים גדולות או קטנות, מיישובים עירוניים או כפריים, על אלה שיש להם אחאים ועל אלה שלא, על ילדים שהוריהם עשירים ועל אלה שהוריהם עניים או שייכים לכל רובד חברתי-כלכלי אחר? האם ייתכן שהמכנה המשותף הוא חיסונים?
איזה רעלן סביבתי עדיין מצטבר במהירות ברחבי העולם ונודע כגורם לבעיות התפתחותיות? האם זוהי הכספית הנפלטת מתחנות הכוח הפחמיות וממקורות אחרים מעשה ידי אדם?
מתי יבוצע מחקר בשקיפות שתאפשר לגורמים בלתי תלויים לבקר אותו, ובו יושוו נתונים בריאותיים של ילדים שקיבלו חיסונים המכילים תימורסל (חומר משמר המכיל כספית) לנתונים בריאותיים של ילדים שלא נחשפו לתימרוסל? מחקר כזה טרם בוצע וכל עוד המחקרים מתמקדים בגורמים הגנטיים, תימרוסל ממשיך להיות גורם סיכון אפשרי לפגיעה על ידי חיסונים.
כיצד נקבעה רמת הכספית הבטוחה בתימרוסל ללא מחקר? ילדים שמקבלים את כל החיסונים נחשפים לחומר עשרות פעמים במהלך שנות חייהם הראשונות.יתרה מזאת – הסיכון שבכספית מוכפל שמפני שהיא נמצאת בתרכיבי החיסון לצד רעלנים כאלומיניום, פנול, פורמאלדהיד וקרצינוגנים (חומרים מסרטנים) אחרים. מדוע גופי הבריאות מאפשרים זאת?
מי עושה הון כספי מתוכנית החיסונים ההולכת ומתרחבת ומהי מידת השפעתו על מקבלי ההחלטות? העובדה שמי שמנהל את המדינה שלנו ו"דמוקרטיות" אחרות הם בעצם הלוביסטים כבר איננה סוד.
האם יושבים מומחים לבריאות סביבתית בוועדות שקובעות את תוכנית החיסונים?

במהלך 20 השנים האחרונות הילדים האמריקאים היו החולים ביותר על פי רישומי המדינה. הם סובלים ממחלות כרוניות כאוטיזם, סרטן, דלקות מפרקים, סוכרת, אסתמה, אלרגיות, השמנת יתר חולנית, בעיות לב, הפרעות התנהגות וקשב, הפרעה דו-קוטבית ועוד. העלייה בשכיחותן של המחלות שלעיל הופיעה במקביל לעלייה משמעותית בכמות הכספית ורעלנים אחרים שילדים נחשפים אליהם דרך תרכיבי החיסון, כאשר כמות חיסוני הילדים עלתה מ-18 ל-36.

אני, גדעון רז, מטפל בבקליניקת רזי הבריאות באוטיזם מעל שבע שנים, מכיר את הנושא של כילציה (chelation), עברתי השתלמות אצל ד''ר דיטריך קינגהרדט לנושא אוטיזם ומשתף פעולה עם מטפלים נוספים שעובדים בתחום, מכיוון שאף אחד לא יכול להתמודד עם הנושא הזה בעצמו

נוגדי דיכאון, היריון ואוטיזם

נוכחותו של חלבון מסוים ברמות גבוהות בדם היא סמן של אוטיזם. החלבון הזה נמצא ברמות גבוהות בדמם של אנשים שמשתמשים בנוגדי דיכאון ממשפחת הפרוזאק. אצל נשים שנטלו את נוגדי הדיכאון האלה יש סיכון מוגבר ללידת ילד אוטיסט. עכשיו שמישהו יבדוק מה קורה כאן

אני חוזר לנושא שכבר עסקתי בו בעבר בבלוג הזה – הקשר בין נוגדי דיכאון אצל האם לבין אוטיזם אצל הילד. הפעם אני משתף מאמר מאת תרזה קונריק שהופיע ב-Age of Autism. מוקד המאמר הוא הפרכת הרעיון שהגנים אשמים באוטיזם.

אל תיבהלו מצירופי האותיות והמספרים שנראים כמו חומר למקצוענים. העיקרון פשוט: רמות גבוהות של חלבון מסוים בדם הן סמן של אוטיזם. תרופות נגד דיכאון מעלות את הרמות של החלבון הזה. שכיחות גבוהה של אוטיזם בקרב ילדיהן של אמהות שטופלו בנוגדי הדיכאון מעלה את הרעיון שלא הדיכאון של האמא אשם באוטיזם של הילד, אלא התרופה שהיא קיבלה.

קונריק כתבה בעבר מאמר על החלבון קושר הסידן S100B שמשוער לגביו שהוא סמן ביולוגי (ביו מרקר) לאוטיזם. אצל ילדים אוטיסטים רמות החלבון הזה בסרום גבוהות במיוחד. S100B מיוצר בתאי עצב שנקראים אסטרוציטים ורמות גבוהות שלו משקפות נזק במערכת העצבים.

קונריק קראה בעבר מאמר שבו נאמר "רמות גבוהות של סרטונין שנגרמו בגלל מתן פלוקסטין (פרוזאק) העלו את ריכוז ה-S100B."
היא עשתה אחד ועוד אחד והעלתה את השאלה המתבקשת: האם ייתכן ש-S100B עשוי למלא תפקיד במחקר שמראה ששימוש בנוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI בהיריון עשוי לגרום לאוטיזם?

נשים שנטלו תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון SSRI שנה לפני הלידה הן בסיכון מוגבר ללדת ילד עם אוטיזם

(צילום: Lauren Kennedy Photography)

במאמר מיולי 2011 שהתפרסם ב-4life.org נכתב: "מצאנו סיכון גדול פי שניים ל-ASD (התסמונת האוטיסטית) הקשור לטיפול ב-SSRI באמהות במהלך השנה שקדמה ללידה... ההשפעה החזקה ביותר קשורה לטיפול במהלך השליש הראשון של ההיריון... לא נמצא סיכון מוגבר אצל אמהות עם היסטוריה של טיפול בבריאות הנפש כאשר נעדרה ממנו חשיפה הורית ל-SSRI.... לא נמצא כל קשר לאוטיזם בקבוצה קטנה של נשים שקיבלו מרשם לנוגדי דיכאון שאינם SSRI... לא מצאנו שום קשר בין ASD לבין היסטוריה של דיכאון או כל היסטוריה אחרת של הפרעת נפש."
(גם אני כתבתי על המחקר הזה, כאן).

 גם אם טרם התבסס החשד שנוכחות נוגדי דיכאון מסוג SSRI בגופה של האם גורמים לאוטיזם אצל התינוק (ייתכן שהקשר סטטיסטי בלבד), עדיין כדאי להימנע מהחומר הזה. פסיכיאטרים מעידים שיעילות ה-SSRI נמוכה ועוזרת רק בשליש מהמקרים וגם אז רק במינונים גבוהים.

הממצאים בנוגע לחלבון S100B מעלים בי את המחשבה שחסימת S100B או ניקויו מהגוף עשויים להועיל במקרה של אוטיזם אצל ילדים צעירים

ליים – המחלה המתעתעת

ליים היא מחלה רב-מערכתית קשה המועברת בעיקר על ידי קרציות וגורמת סבל רב לחולים בה. למרבה הצער אבחון שגוי דן את החולים לסבל כפול

לפני ארבע שנים התפרסם באתר  Psychology Todayמאמר של פמלה וויינטראוב המתאר את מסכת הייסורים שהיא ובני משפחתה עברו לאחר שכולם – וויינטראוב, בעלה ושני בניהם – נדבקו במחלת ליים  מיד לאחר שעברו לגור באזור מיוער במחוז רוצ'סטר במדינת ניו יורק.
עבר זמן רב עד שהבינו מה קורה להם. ההורים החלו לסבול מכאבי ראש, כאבי מפרקים, תשישות, בלבול וסרבול מתמשכים, עד כדי כך שהתקשו להמשיך בעבודתם. הבן הצעיר היה זקוק לכל כך הרבה שעות שינה, עד שנפלט מבית הספר. הבן הבכור הוכה בצורה הקשה ביותר עד שהפך נכה לחלוטין – מנטלית וגופנית.
אף רופא לא התקרב אפילו לאבחון הנכון, עד שהציל את המצב דווקא פסיכיאטר שאליו פנו עם הבן הגדול. אותו פסיכיאטר קבע שלא ייתכן שמחלת נפש היא הסיבה לכל התסמינים שמהם סובל הנער ושלח אותו לבדיקות גופניות. 14 משאבות דם נלקחו מגופו של החולה, וכשהתוצאות חזרו הוא נמצא חיובי רק למחלה אחת – ליים. למרות האבחון, בשלב זה רק התחיל הסיוט של המשפחה מפני שהגדרת המחלה והטיפול בה שנויות במחלוקת.

אם ננשכתם על ידי קרצייה, עקבו אחר התפתחות תסמינים (צילום: John Tann, flickr)

ליים היא מחלה רב-מערכתית שפוגעת בעיקר במערכת העצבים ומועברת על ידי נשיכת קרצייה. אבחון וטיפול מוקדמים ככל האפשר קריטיים. למחלה יש מספר שלבים:

בשלב הראשון יופיעו כאבי ראש, חבורה גדולה באזור הנשיכה ואולי חבורות נוספות בגוף וכן תסמינים שדומים לאלה של שפעת. בהמשך יופיעו תגובות דלקתיות ואלרגיות שונות.
השלב השני מתאפיין בתסמינים לבביים ונוירולוגיים. השלב יתחיל עם תסמינים כמו כאב ראש, פוטו-פוביה (פחד מאור), הקאות, נוקשות של הצוואר ותופעות אחרות הקשורות לפגיעה במערכת העצבים. בהמשך יופיעו תסמינים גופנים ורגשיים חמורים אחרים, כולל דיכאון, שיתוק של הפנים, פגיעה בשמיעה ופגיעה בעצב הראייה.
השלב השלישי במחלה מתאפיין בדלקות מפרקים ובמחלות מפרקים קשות אחרות.

תסמינים נוספים שקשורים בליים יכולים להיות אפילו הפרעה דו-קוטבית, אוטיזם, אלצהיימר פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה ועוד. כפי שניתן להבין, התסמינים, שמניתי רק חלק מהם, כה מרובים כך שהסבל של החולה כפול – הוא סובל גם ממחלות חמורות וגם מהקושי של הרופאים לאבחן את הגורם להן. אם זה לא מספיק, אז הבדיקה המקובלת ביותר לזיהוי מחלת ליים מחמיצה כ-35 מהמקרים (לפי נתונים מארצות הברית).

 כאמור, ההידבקות במחלה נגרמת על ידי נשיכת קרצייה. לא כולם מפתחים את התסמינים, אך יש כאלה שיפתחו אותם כעבור זמן ואולי אף ישכחו שננשכו על ידי קרצייה. הטיפול הקונבנציונאלי כולל נטילת אנטיביוטיקה והוא ארוך וקשה. ניתן לצמצם או למנוע את התפתחות המחלה על ידי חיזוק המערכת החיסונית וקיום אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית, תזונה נאותה, נטילת תוספי תזונה מתאימים, ניקוי רעלים וכן שמירה על בריאות רגשית. מובן שאם שוהים באזור שעלול להיות נגוע בקרציות או בסביבת בעלי חיים שאינם מטופלים, יש לבדוק בהקדם אם ננשכתם על ידי הטפיל.

אני מאבחן ומטפל בליים מאז 2005. פיתחתי (עם שותף) שיטה לאבחון ולטיפול במחלה לאחר שהשקעתי שנה של לימוד, מחקר קליני בקליניקה שלי ונסיעה לאמריקה להשתלם אצל ד''ר קלינגהרדט, רופא אמריקאי-גרמני מומחה בכיר למחלות עצבים. באותו הזמן משרד הבריאות טען שמחלת ליים כלל אינה קיימת בארץ. אולם, אני אבחנתי כ-250 איש עם ליים. מתוך אותם מאובחנים, כ-30 שלחו דם למעבדות טובות באמריקה (באמריקה כולה יש רק שלוש מעבדות הנחשבות טובות לאבחון ליים), נסעו לאמריקה להיבדק או חיים שם באופן קבוע. 29 מהחולים הללו חזרו עם בדיקות חיוביות, כאשר גם במעבדות טובות יש כ-30% החמצה (תוצאה שלילית שגויה).

מטרידה העובדה שכ-10% מהיתושים עלולים היום לשאת את החיידקים שגורמים לליים. ליים מתפתח לכדי מחלה שגרונית אם האדם ננשך על ידי קרצית האקסודוס. כאשר הליים מועבר בדרכים אחרות, הוא עשוי להתפתח בצורות שונות.

עוד כמה עובדות: רוב האנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות הם עם ליים. 90% מהילדים האוטיסטים הם עם ליים. הניסיון הקליני שלי מצביע על עליה בקרינת רקע, כולל מאורניום מדולל ופוקושימות למיניהן וזהו הגורם המעודד התפתחות ליים.

אחד מ-88

בסוף מרץ התפרסמו בארצות הברית נתונים חדשים על שיעור האוטיזם. כעת 1 מכל 88 ילדים מאובחן כלוקה בתסמונת. הממסד עדיין מעדיף לתלות את ממדי המגפה באבחון המשופר ולא בסיבות האמיתיות

בסוף מרץ השנה, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) פרסם ממצאים חדשים: 1 מכל 88 ילדים הוא אוטיסט, כאשר מדובר בילדים שנולדו בשנת 2000. ל"מומחים" יש כל מיני הסברים: משהו קרה בהיריון-  האמא הייתה זקנה מדי, נטלה תרופות, הגנטיקה של ההורים אינה טובה... אולי משהו קרה אחרי ההיריון – הילד קיבל תרופות, אכל מזון עם כימיקלים וחומר משמר, בפיג'מה שלו היו חומרים מונעי בעירה...

האמת היא, שיכול להיות שחלק מהמפגעים האלה תורמים תרומה קטנה לעלייה בשיעורי האוטיזם. תיתכן גם פגיעות גנטית שמגדילה את הסיכוי שהילד יסבול מאוטיזם, אבל אין דבר כזה "מגפה גנטית", ולכן גנים אינם יכולים להסביר את העלייה הגדולה בשכיחות אוטיזם בשנים האחרונות.

אותם מומחים מתעלמים מעשרות זריקות חיסון שהילד מקבל החל מגיל 24 שעות (צהבת מסוג B) ועד גיל חמש שנים. מומחים רבים כן מאמינים שמשהו בסביבה יכול לעורר אוטיזם אצל ילד שיש לו פגיעות גנטית. גורמים מעוררים אפשריים הם תרופות, מזונות מסוימים וחומרי ניקוי. כל אלה גדושים בחומרי שימור ובכימיקלים.

(צילום: Norma Desmond, flickr)

מחקר מ-2008 על כספית תעשייתית מצא ששכיחות האוטיזם פוחתת ב-1% עד 2% על כל 16 ק"מ של מרחק ממקור זיהום. על פי החוקרים: "חשיפה במינון נמוך לכמה רעלנים סביבתיים, כולל כספית, שמתרחשת בחלונות קריטיים במהלך ההתפתחות העצבית אצל ילדים פגיעים, עלולה להגדיל את הסיכון להפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם." הגיוני, נכון? אז מה לגבי כספית שמוזרקת ישירות לווריד של התינוק יחד עם החיסון?

באתר הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה יש הזהרות ברורות ומפורשות לנזקים שיכולים להתרחש אם האם ההרה או התינוק נחשפים לכספית. הפגיעה היא עצבית, שכלית, התפתחותית ומוטורית. לא מוזכרים שם חיסונים, אבל אנחנו זוכרים שהכספית כחומר משמר עדיין קיימת בחלק מהחיסונים.

 יש אפוא הסכמה גורפת שהתפתחות אוטיזם תלויה בשילוב של גורמים. המזהמים הסביבתיים שמקובלים על החוקרים כפוגעים במערכת העצבים חודרים לגוף על ידי עיכול, נשימה וספיגה דרך העור. אז למה מתעקשים להתעלם מרעלנים שמוזרקים ישירות לתוך הגוף? ה-CDC לדוגמה עומד להתחיל במחקר שיבדוק אילו מחלות שסבלו מהן נשים הרות טופלו בתרופות שמסכנות את התינוק ואילו תרופות שניתנות לילדים מסכנות אותם. חיסונים לא עומדים להיכנס למחקר הזה.

האוטיזם מקבל ממדים של מגפה, אך במקום לטפל בשורש הבעיה ממשיכים להצביע על כך שהאבחון השתפר. האבחון באמת השתפר, כבר לא מדברים למשל רק על אוטיזם, אלא על הקשת האוטיסטית שנכללות בה צורות שונות של התסמונת בדרגות חומרה משתנות. אבל הגיע הזמן להפסיק "להאשים" את האבחון. זה כמו להגיד שעכשיו יותר אנשים מתים מסרטן כי בעבר לא ידענו ממה הם מתים.

 באמריקה אגב, התגובות לנתונים החדשים היו מגוחכות לעתים. ד"ר קתרין לאבלנד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טקסס אמרה למשל, שאלה הן חדשות טובות כי כך ניתן יהיה לטפל בילדים בשלב מוקדם של החיים. תגובה קצת יותר מטרידה היא של האיגוד הפסיכיאטרי של אמריקה שעומד בשנה הבאה להצר את הגדרת האוטיזם ב-DSM (מדריך האבחון הפסיכיאטרי שמשמש רופאים בכל העולם), כך שהמצב לא ישתנה אבל הנתונים הסטטיסטיים כן - פחות ילדים יתאימו להגדרה באופן מלאכותי. מזכיר קצת את ההתייחסות לדוח העוני בישראל – פשוט מנמיכים עוד קצת את הקו האדום.

 אז ממה נובע הפחד הגדול להזכיר חיסונים ואוטיזם בנשימה אחת? כסף. זה תמיד כסף. תעשיית התרופות מגלגלת מיליארדי דולרים, כאשר חלק גדול מהם מופנה לפרסום בכלי התקשורת וכנראה שחלק עצום גם לתביעות משפטיות. מי יכול להתעסק איתם? גם אם למישהו יש מה להגיד והוכחות להציג, המחיר הכבד ששילם ד"ר אנדרו ווייקפילד ירתיע כל מי ששוקל לומר את האמת.

אבל, למרות ההשתקה, יותר ויותר הורים מבינים שיש כאן בעיה. סקר מ-2010 מראה ש-25% מההורים בארצות הברית מאמינים שחיסונים גורמים לאוטיזם. סקר מ-2011 מראה שרק 52% מההורים חושבים שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם.

מבט שני על השעלת

אתמול ב"מבט" הופיעה כתבה על "התפרצות" מחלת השעלת, מה שכמובן אמור להבהיל את כולנו ולגרום להורים שמפקפקים בתוכנית החיסונים לרוץ ולחסן את ילדיהם. בכתבה שכחו לציין שלפחות חלק מהילדים החולים הם כאלה שכבר חוסנו

אני עוסק בנושא השעלת בבלוג הזה כבר לא מעט זמן, הנה כמה דוגמאות.

(איור: congalaconga, flickr)

החיסונים נגד השעלת נתקעים לאמריקה בגרון

גם בארצות הברית דיברו על מגפת שעלת וגם שם הממשל התעלם מנתונים סטטיסטיים שמראים שהחיסונים לא מגנים מפני המחלה.
"מאמר שהתפרסם ב-New York Times ב-16 באוגוסט 2010 מצביע על מגפת שעלת בארה"ב.
החל משנות השמונים, למרות החיסון נגד מחלת הילדים, יש עלייה מתמדת במספר המקרים המדווחים של שעלת בכל רחבי ארה"ב. בקליפורניה, למשל, נרשמה עלייה של פי שבעה מקרים מדווחים לעומת מספרם אשתקד. אולי בגלל שהחיסונים לא עוצרים גורמי מחלה כמו זיהום ומתח נפשי."
 

קליפורניה לא חולמת

באותה קליפורניה יש אנשים שהבינו מה מסוכן יותר ומה מסוכן פחות לילדיהם.
"מגמה ברורה בקליפורניה: יותר ויותר הורים בוחרים לא לחסן את ילדיהם. רשויות הבריאות מזהירות, אבל ההורים מודאגים מדברים אחרים, אוטיזם, למשל."

חיסונים – מסע ההפחדות נמשך

גם זאת רשומה שמתייחסת לחדשות מישראל על התפרצות המחלה ולסיקור שנועד לזרוע פחד באמצעות דיסאינפורמציה. כאן מדובר ב"מגפת" חצבת ושעלת בקיבוץ הרדוף.
"ההצמדה של חצבת ושעלת, שתי מחלות שונות לחלוטין, נועדה לבלבל את הציבור ולצבוע באור שלילי את ההורים שלא עוקבים אחרי תוכנית החיסונים."

 אני מטפל ביעילות בשעלת בקליניקה שלי, באנשים בכל הגילים, לעתים גם בכאלה שקיבלו את החיסון.

חיסונים – מסע ההפחדות המבלבל נמשך

ההצמדה של חצבת ושעלת, שתי מחלות שונות לחלוטין, נועדה לבלבל את הציבור ולצבוע באור שלילי את ההורים שלא עוקבים אחרי תוכנית החיסונים

משרד הבריאות שוב מפעיל טרור על הציבור ויוצא במסע הפחדה נגד שוחרי הבריאות. בשבוע שעבר התפרסמה כתבה ב-Ynet שמתארת את חוסר האחריות של הורים שאינם מחסנים את ילדיהם ועד כמה הם מסכנים ילדים אחרים - לכאורה. כך זעקו הכותרות: "בקיבוץ הרדוף יש התפרצות נוספת של חצבת ושעלת, מפני שהורים רבים בוחרים שלא לחסן את ילדיהם. הבעיה: הילדים מדביקים חברים מיישובים סמוכים." הכתבים מתארים הורים שכן מחסנים הזועקים לעזרה וחוששים לגורל ילדיהם.

מזמן ציינתי שחיסון השעלת מפוקפק, שעל אף החיסון יש התפרצויות במקומות רבים בעולם ושהילדים המחוסנים חשופים יותר וחולים יותר בשעלת מאשר אחרים שלא חוסנו. לידיעות מהעולם מצטרף הניסיון הקליני שלי - לעתים אני מטפל, בפגישה אחת או שתיים, בשעלת אצל אנשים בכל הגילים שחוסנו. למשל, לאחרונה התייעצה איתי אם לגבי חיסון אחר לאחד מילדיה, והזכירה לי שנכנסה אלי בעבר עם שני ילדים חולים בשעלת ויצאה עם שני ילדים בריאים.

ההסמכה הקבועה של מחלת החצבת למחלת השעלת נועדה לבלבל את הציבור ולזרוע פאניקה (צילום: DJ Crazy Gabe, flickr)

אבל מעבר לנושא השעלת, המאמר ב-Ynet מדאיג ומרגיז. כמעט בכל משפט הכותבים או העורך מצא לנכון לקשור בין חצבת ושעלת. אלה שתי מחלו מאוד שונות וכל ניסיון לקשור ביניהן הוא מגמתי ולא לעניין.

מחלת השעלת היא כן מחלה מסוכנת הדורשת התייחסות רפואית. חשוב לטפל בחולים במהירות וברצינות, אבל לא בהיסטריה.
חצבת היא מחלת ילדות שגם כן דורשת התייחסות רצינית, אבל הורית: להישאר בבית כדי להשגיח על הילד, לתת שתייה מרובה, להניח לחום לעשות את העבודה שלו, אבל לא לתת לו לעבור את ה-40 מעלות. אם החום מתקרב ל-40 מעלות, יש להניח קודם מגבת רטובה על המצח, להיעזר בקרח או באמבטיה קרה. לעתים רחוקות חייבים לתת תכשיר מבית מרקחת. נכון שטיפול כזה קשה יותר מחיסון וקשה יותר מאקמול, אבל פחות קשה מאוטיזם, וזה המחיר של הורות. ושוב אזכיר בהקשר זה דברים שכתבתי מזמן, על כך שבימים שהייתי צעיר, כאשר ילד כלשהו חלה בחצבת, כל האמהות דחפו את הילדים שלהן לבית שלו כדי שידבקו בחצבת ויסיימו עם זה.

כמעט בכל פעם שכותבים על חצבת מזכירים גם שעלת. זאת הטיה מכוונת וזדונית, המיועדת לזרוע פאניקה, לצבוע את ההורים שלא עוקבים אחר תוכנית החיסונים של משרד הבריאות, ציבור אחראי, אינטליגנטי, ואכיפתי, כתימהונים חסרי אחריות ובורים. אם זה לא מספיק, אז רופאים, שקוראים רק מחקרים "מדעיים" שמומנו על ידי חברות הסמים (תרופות), יוזמים חוק נגד הורים אשר מבינים מה שהם עושים ואינם מתנהגים כעדר.

לדעתי, אם גננת בגן פרטי חוששת לעבוד בגן שיש בו ילדים לא מחוסנים (לא מסוכנים) - זכותה. אבל חוק? הדמוקרטיה נגמרת בחדר לידה? ידע רפואי ומדעי נבנה ונקנה בוויכוחים, ויכוחים מרים לעתים. השיטות של בריאן דיר (הכתב שיצא נגד אנדרו ווייקפילד, החוקר שהוכיח שהחיסון המשולש עלול להיות מסוכן) וחבר המממנים שלו מתעשיית התרופות אינן מדעיות ואינן מוסריות.

כן, אנחנו מוכנים להתווכח. כן, אנחנו רוצים לדון בכל נושא, אבל נדון ונתווכח בצורה עניינית!

עוד ניצחון נגד הממסד למתנגדי החיסון המשולש

פרופסור ג'ון ווקר סמית', שהואשם בהתנהלות מקצועית בלתי הולמת במחקר שקשר את החיסון המשולש לאוטיזם, עתר לבית המשפט וזכה

פרק נוסף בסיפור הארוך על המחלוקת סביב החיסון המשולש נכתב. הפעם האיש שעומד במרכז הבמה אינו ד"ר אנדרו ווייקפילד, אלא פרופסור ג'ון ווקר סמית', שותפו למחקר. כתבה שהופיעה באתרBBC  ב-7 במרץ מספרת שווקר סמית', שבעבר נמצא אשם בהתנהגות מקצועית פסולה בהקשר לחיסון המשולש (MMR), זכה בעתירתו לבית המשפט שבה טען, אם נאמר זאת במילים פשוטות, שעושים עליו עליהום.

ווקר סמית' ביצע יחד עם אנדרו ווייקפילד מחקר מפורסם שהתפרסם בכתב העת הרפואי Lancet ובו נטען שקיים קשר בין אוטיזם לבין זריקת החיסון המשולבת של חצבת, חזרת ואדמת. המחקר עורר סערה של ממש בסוף שנות ה-90' וגרם לנפילה בשיעור המתחסנים. ברשומות לא מעטות בחודשים האחרונים תיארתי את הפרשה שבה כתב העת הרפואי BMJ פרסם מאמר, או למעשה טור, של הכתב בריאן דיר ששלל מכל וכל את המחקר והאשים את מבצעיו בהונאה. חשוב לציין שהמאמר המשמיץ של דיר קיבל ביקורות קשות בעוד עבודתם של המושמצים זכתה לתמיכה. המאמר הוא רק חלק קטן מהמתקפה הכוללת על מבצעי המחקר ובעיקר על ווייקפילד.

ווקר סמית' ותומכים (צילום מדף הפייסבוק של ווקר סמית')

השופט שטיפל בעתירתו של ווקר סמית' שלל את הטענות של המועצה הרפואית הכללית של בריטניה (GMC), שלפיהן התנהגותו המקצועית של ווקר סמית' הייתה פסולה, וביקר את הדרך שבה המועצה מתנהלת.

ווקר סמית' הגיב: "אני מרוצה ביותר מתוצאות העתירה שלי. נטל עצום הכביד עלי ועל משפחתי מאז שהוגשו ההאשמות לראשונה ב-2004 ובמהלך השימועים שהתקיימו בין 2007 ל-2010. הוקל לי כעת משעניין זה הסתיים."

ווקר סמית' היה ראש מחלקה בבית החולים רויאל פרי בצפון לונדון, שם בוצע המחקר המפורסם. הוא איבד, יחד עם ווייקפילד, את הרישיון שלו לעסוק ברפואה במאי 2010 בשל החשד להתנהגות מקצועית בלתי הולמת. את המחיר הכבד הזה שילמו ווייקפילד ו-ווקר סמית' לאחר שב-GMC קבעו שהמחקר על אוטיזם ומחלת מעי בוצע בדרך לא ראויה (המחקר הראה שיש קשר בין החיסון למחלת המעי ובין מחלת המעי לאוטיזם).

השופט קבע ש-GMC נכשלה בקביעה האם ווקר סמית' ביצע מחקר או פשוט בדק תסמינים כדי לסייע בטיפול בילדים. עוד אמר השופט שהייתה "הסקת מסקנות לא כשירה ושטחית וקבלת החלטות פגומה בכמה מקרים."
ב-GMC אמרו שיתייחסו להערות השופט אבל הוסיפו שקביעתו "לא תפתח מחדש את הדיון על החיסון המשולש ואוטיזם."

עידן האבחון

מחקר חדש מלמד שאפשר כבר בגיל שישה חודשים לגלות סימני אוטיזם במוח באמצעות MRI. האם זוהי פריצת דרך או פשוט עוד משהו שיסיט את תשומת הלב מהבעיה האמיתית?

מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת צפון קרוליינה והתפרסם ב- American Journal of Psychiatryמצא סימנים של בעיות התפתחות במוח של תינוקות בני שישה חודשים באמצעות סריקת MRI. החוקרים סבורים שזהו גילוי חשוב מכיוון שלדעתם ניתן יהיה להפעיל התערבויות לפני שהאוטיזם ישתרש. אולם, המחקר אינו מסביר מה גורם לאוטיזם ומבצעיו מזכירים ששום רופא אינו יכול לאבחן אוטיזם בגיל שישה חודשים. מוביל המחקר, ג'ייסון וולף, אמר שהגורם לאוטיזם הוא "יחסי גומלין מורכבים בין גנים לבין ההתנסות של הילד בעולם." למה הכוונה בהתנסות עם העולם? לא ברור.

MRI אמור לסייע באבחון אוטיזם כבר בגיל שישה חודשים (צילום: Sagolla, flickr)

אן דאצ'ל, שכתבה טור על הנושר באתר Age of Autism, אומרת שמי שקורא את הסיקור העיתונאי הנרחב שלו זכה המחקר, עשוי לחשוב שאוטיזם הוא יותר קוריוז מאשר הפרעה שמטרידה דור שלם של ילדים, הפרעה שהמיינסטרים והרפואה אינם מצליחים להסביר. הסיקור אינו מלמד את הקורא שההפרעה פוגעת באחוז אחד מכלל הילדים, וכמעט בשני אחוזים מקרב הבנים. "לפעמים נראה כאילו אף אחד אינו באמת מעוניין לגלות שום דבר משמעותי על אוטיזם. חוקרים מחויבים רק לבוא מדי כמה חודשים עם ממצאים חדשים כלשהם כדי שייראה כאילו מישהו באיזשהו מקום עושה משהו. זה מה שקורה גם עם המחקר החדש הזה."

דאצ'ל אומרת שאם המדענים יוכלו למצוא עדות לאוטיזם בילדים בני שישה חודשים, זה יוכיח שההורים, שטוענים שילדיהם עברו נסיגה פתאומית לאוטיזם לאחר מתן החיסונים בגיל 18 או 24 חודשים, טועים. יגידו שזה היה רק צירוף מקרים ושסימני האוטיזם היו שם מוקדם הרבה יותר.

ג'ראלדין דוסון, מומחית לאוטיזם שהתראיינה ב-USA Today, אמרה שהייתה רוצה לחפש סימנים של אוטיזם אצל עוברים. היא תוהה האם אפשר לאתר במוח את הסימנים לאוטיזם מוקדם יותר משישה חודשים או אפילו ברחם.

מומחה אחר שהתראיין ל-CBS News אמר שאיתור סימני אוטיזם בגיל כה צעיר ימנע מהורים לחוש רגשות אשם על כך שילדיהם אוטיסטים.

ב-MSNBC ציטטו את דוסון אומרת "המטרה היא להיות מסוגלים להפחית את התסמינים או אפילו למנוע מהתסמונת להתפתח."

רשת ABC ראיינה את דוקטור ננסי מינשו מאוניברסיטת פיטסבורג, שאמרה הגילוי מצטרף לעובדות שלפיהן שהאוטיזם מתפתח מעצמו ולא בגלל שההורים עשו או לא עשו משהו.

לסיכום, אומרת דאצ'ל, בין השורות של דברי כל המומחים האלה אפשר לקרוא את המסר שהחיסונים אינם הסיבה לאוטיזם. היא חוזרת לדבריו של וולף שאמר שהאוטיזם הוא תולדה של גנטיקה והתנסות של הילד בעולם, ומזכירה שחלק חשוב מאותה "התנסות" הוא שורה ארוכה של חיסונים שניתנים החל מהלידה, או אף מוקדם יותר אם האם מקבלת חיסון נגד שפעת. איש מהמומחים לא הביע דאגה מרעילותם של הכימיקלים שנמצאים באופן קבוע בחיסונים. נראה שלאיש לא אכפת שאין אף לא מחקר אחד על ההשפעה המצטברת של תוכנית החיסונים ההולכת ומתרחבת. לאיש לא מפריע שכל מחקר שמפריך קיומו של קשר בין חיסונים לאוטיזם קשור לתעשיית התרופות.

"המחקר הזה הוא לא יותר מעוד מבזק חדשות," אומרת דאצ'ל. "למעשה אינו מלמד דבר על אוטיזם. הוא לא עוזר אף לילד פגוע אחד. אומרים לנו שהשימוש המעשי בו הוא התקדמות של שנים. היתרון היחידי הנראה הוא שהמומחים יכולים לנסות להשתמש בו כדי להסיט את תשומת הלב מהמחלוקת הלוהטת ביותר ברפואה. זה יצליח רק אם וכאשר הם יוכלו לספק לנו כמה תשובות בנוגע לאוטיזם המסתורי."

תנו לתולעים לעבוד

היגיינת יתר והיעדר חשיפה גורמים למערכת החיסונית שלנו לפעול פחות טוב. מחקרים מראים שחשיפה לטפיל של חזירים עשויה להועיל במקרים של מחלות אוטו-אימוניות ואולי גם באוטיזם

הייתם מאמינים שטפיל שנמצא בגופם של חזירים יכול להועיל לבני אדם? במחקרים נמצא שטפיל שנקרא תולעת-שוט יכול להביא להפחתת התסמינים של מספר מחלות הפוגעות במערכת החיסונית: טרשת נפוצה, מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס והרקטום. כעת חברות ביוטכנולוגיה מבצעות ניסויים קליניים של הטיפול ומחקרים נוספים יבדקו האם תולעת השוט יכולה להועיל גם במקרים של דלקת מפרקים שגרונית, אוטיזם ואלרגיות.

תולעת שוט (צילום: esrtherase, flickr)

בשנים האחרונות יש עלייה בשכיחותן של מחלות אוטו-אימוניות בעולם המערבי. לדוגמה, שכיחות האסטמה בקרב ילדים בארצות הברית עלתה ב-28% מ-1999 ל-2009. אחת ההנחות היא שהסיבה לכך היא שבני אדם אינם נחשפים לאותם מיקרואורגניזמים שאליהם נחשפו בעבר. הטיפול באמצעות תולעת השוט נולד מ"היפותזת ההיגיינה", שלפיה היגיינת יתר היא הסיבה למחלות. היעדר החשיפה למיקרואורגניזמים אמנם צמצם את התחלואה, אבל גרם למערכות החיסוניות שלנו להיות "עצלניות".

חוקרים מאוניברסיטת איווה חיפשו טפיל בטוח, שאינו ידוע כגורם לזיהומים או למחלות אצל בני אדם, למטרות ריפוי. כך הגיעו אל תולעת השוט ולטיפול שנקרא TSO, ראשי התיבות של השם הלטיני של ביצי התולעת - Trichuris Suis Ova. נראה שהטפיל גורם לאיזון מחדש של המערכת החיסונית. במחלות אוטו-אימוניות רבות תאים חיסוניים שנקראים ציטוקינים מסוג T1 מתרבים ונלחמים בתאי הגוף כפי שקורה כאשר הגוף מזהה פולש זר. בניסויים המשתתפים צורכים ביצי תולעת-שוט שבוקעות במעיים. נראה שהתולעים ממריצות פעילות חיסונית מועילה. התולעים גורמות לגוף לייצר יותר תאים חיסוניים מסוג T2 כדי להילחם בתולעים. התגובה החיסונית הזאת עוזרת נגד תגובות דלקתיות.

הגישה הנחקרת שונה מאוד מהטיפולים המקובלים שבהם החולים מקבלים תרופות לדיכוי המערכת החיסונית. במינונים גבוהים מדי המערכת החיסונית עלולה להיפגע, כך מסביר ד"ר רוברט סאמרס, פרופסור לגסטרואנטרולוגיה באוניברסיטת איווה, שהשתתף בעריכת הניסויים בתולעת השוט. הוא מוסיף שטיפול TSO מסוכן פחות מתרופות מכיוון שאינו תוקף באופן ישיר את המערכת החיסונית. כאמור, ביצי תולעת-שוט אינן מסוכנות מפני שאינן מחוללות מחלות אצל בני אדם. כשבועיים לאחר בקיעת התולעים, הן מתות ומופרשות מהגוף.

בניסויים שערכו סאמרס ועמיתיו ב-2005 השתתפו 29 מתנדבים שסבלו ממחלת קרוהן. שישה חודשים לאחר הטיפול, 21 מתוכם החלימו (בניסוי לא הייתה קבוצת ביקורת). בניסוי אחר השתתפו 54 חולים בדלקת כיבית של הכרכשת (ulcerative colitis). אלה שקיבלו טיפול TSO נהנו משיפור במצבם באופן ניכר לעומת המשתתפים שקיבלו פלסבו. בשני ניסויים קטנים אחרים, בחולי טרשת נפוצה, נראתה ירידה בחבורות במוח בעקבות הטיפול.

יש חוקרים שמקווים ש-TSO יוכל להועיל גם במקרים של אוטיזם. בבית הספר לרפואה על שם אלברט אינשטיין בברונקס, ניו יורק צפוי להתחיל בקרוב ניסוי שישתתפו בו מבוגרים אוטיסטים. ד"ר אריק הולנדר מצוות המחקר אומר שרק עכשיו מתחילים לחשוב על שינוי התגובה הדלקתית-חיסונית כגורם המשפיע על תסמינים התנהגותיים.

בכתבה על הטיפול שהתפרסמה ב-Wall Street Journal מתואר הזוג ג'ונסון, הורים לילד אוטיסט בן 14 שסבל מהפרעות התנהגותיות קיצוניות ומחרדה. הילד יצא למחנה קיץ ואחד מהמדריכים שם דיווח להורים שהילד רגוע ומתנהג טוב יותר מאי פעם. לאחר שהאב אסף את הבן מהמחנה, הוא ראה שרגליו של הנער מכובות נשיכות של קרדיט. כעבור 10 ימים ההתנהגות המופרעת חזרה. מר ג'ונסון מאמין שאין מדובר בצירוף מקרים. הוא החל לחקור ונתקל בתיאוריות על קשר אפשרי בין המערכת החיסונית לאוטיזם. הוא נתקל במאמרים על טיפול TSO במחלקת קרוהן. הוא רכש את התכשיר מחברה גרמנית עבור בנו. לאחר כעשרה שבועות ההתנהגות המופרעת נעלמה. כעת הנער נוטל באופן קבוע את התכשיר והתסמינים החריפים שמהם סבל אינם חוזרים.

אומגה 3 עושה טוב למוח

שורה ארוכה של מחקרים מראה עד כמה אומגה 3 מסייעת במצבים מנטליים בעיתיים – מדיכאון ועד אוטיזם, דרך דמנציה, היפראקטיביות והפרעות אחרות

חומצות השומן שבאומגה 3 – DHA, ו-EPA, הן רכיבי תזונה שתורמים לאיכות החיים ומפחיתים את הסיכון למוות בטרם עת. אתר הפעילות שלה DHA ו-EPA הוא קרום התא, שם הן "נלכדות" על ידי מולקולות פוספוליפידיות. DHA חיונית להתפתחות המוח לפני הלידה ואחריה בעוד EPA משפיעה על ההתנהגות ומצב הרוח. מחקרים שהראו שחומצות השומן של אומגה 3 מגנות על כלי הדם הובילו חוקרים לבחון האם הן מיטיבות עם המוח האנושי.

מפת התפתחות המוח האנושי. מחקרים מראים שאומגה 3 תורמת לו רבות (hawkexpress, flickr)

ד"ר פאריס מ. קיד, מומחה לביולוגיה של התא מאוניברסיטת ברקלי, סקר ניסויים שבוחנים את השפעות האומגה 3 על קוגניציה, התנהגות ומצב רוח. לדבריו, זמינות תזונתית של DHA ו-EPA הכרחית לתפקוד תקין של המוח, והן חיוניות מהשלב העוברי ולאורך כל החיים. בשלב העוברי הן חיוניות להתפתחות הראייה וחושים אחרים, להתפתחות קוגניטיבית ולשימורה במהלך החיים. מאוחר יותר הן משפיעות על השליטה בהתנהגות ובמצב הרוח.

הנה כמה נתונים מתוך המחקרים שמופיעים בסקירתו של קיד:

שתי חומצות השומן המדוברות אחראיות לחילוף חומרים המגן על מערכת העצבים. ניסויים מבוקרים הראו שהן מועילות למצבי הפרעה היפראקטיבית AD/HD, אוטיזם, דיספרקציה (הפרעה מוטורית), דיסלקציה ותוקפנות.

מטא-אנאליזה שעסקה בהפרעות במצב הרוח מאשרת את השפעותיהן החיוביות של DHA ו-EPA במצבים של דיכאון עמוק ובהפרעה דו קוטבית ("מאניה-דפרסיה"). כמו כן נראו תוצאות מבטיחות לגבי סכיזופרניה והפרעת אישיות גבולית.

הידרדרות קוגניטיבית ולקות קוגניטיבית קשורות לרמות נמוכות של חומצות השומן הללו ברקמות. תוספת שלהן שיפרה את המצב הקוגניטיבי. גם מחלת הנטינגטון, מחלה ניוונית פרוגרסיבית שבה מתים תאי מוח, הגיבה ל-EPA. אספקה של פוסופוליפיד של אומגה 3, שקושר את חומצות השומן DHA ו-EPA ואת עצמו למולקולה אחת, הראתה תוצאות מבטיחות בניסויים קליניים.

תצורה של אומגה 3 שנקראת Omega-3 PS הפחיתה תסמינים של AD/HD.

אומגה 3 שמקורה בקריל, סוג מסוים של חסילון (שרימפ) הראתה תוצאות טובות יותר משמן דגים בהשפעתה על תסמונת קדם וסתית וכאבי מחזור וכן באיזון השומנים בדם. האומגה 3 מהקריל גם הראתה פעילות נוגדת דלקת.

סקירת המחקרים מראה באופן ברור למדי את ההשפעה החיובית של אומגה 3 על המוח הבריא וכן במצבים פתולוגיים של דיכאון, תוקפנות, הפרעת אישיות, דמנציה, אוטיזם ובעיות נוספות שקשורות כולן למערכת העצבים. אני רוצה לשים את הדגש על תחום שמעסיק אותי באופן מיוחד, אוטיזם, שגם הוא נכלל בסקירה של ד"ר קיד.

מ-2001 החלו לבדוק כיצד משפיעה אספקה של DHA ו-EPA על אנשים מהספקטרום האוטיסטי (PSD/PDD). מחקר אחד מאותה שנה (Vancassel et al) דיווח על רמות נמוכות של DHA, רמות נמוכות ב-20% מהנורמה של אומגה 3 ורמות תקינות של חומצת השומן אומגה 6 אצל ילדים אוטיסטים. מחקר אחר (Bradstreet and Kartzinel) דיווח על מחסור בחומצת שומן מסוג אומגה 3 אצל כמעט 100% ממקרי האוטיזם שנבדקו.

במחקר מ-2002 (Hardy and Hardy) נאמר שמתוך 50 ילדים המאובחנים עם PDD, אצל 90% היה מחסור ב-DHA ו-EPA בקרום התא. קבוצת חוקרים מאוסטריה ביצעה ניסוי מבוקר בסמיות כפולה שהשתתפו בו 13 ילדים בני 5 עד 17 המאובחנים עם אוטיזם ומציגים תסמינים חמורים של התקפי זעם, תוקפנות ופגיעה עצמית. הם קיבלו 700 מ"ג DHA ו-850 מ"ג EPA ביום, או כמות זהה (1.5 גר' ליום) של פלסבו. אלה שקיבלו את חומצות השומן הראו שיפור ניכר בהיפראקטיביות לעומת מקבלי הפלסבו.

מדובר במחקר בהיקף קטן מספרית, שלא ניתן לגזור ממנו מסקנות חותכות. אולם, אם מתייחסים לתוצאותיהם של מחקרים אחרים העומדים בקנה אחד עם תוצאות אלה, ובעיקר עם המחקרים המראים את ההשפעות בחיוביות של אומגה 3 במצבי AD/HD, ניתן להניח שאספקה של אומגה 3 מיטיבה עם בעלי הפרעות התפתחותיות והתנהגותיות.

כן, זאת מגפה

אילו הטענות שהעלייה בשכיחות האוטיזם בעשורים האחרונים נובעת משיפור באבחון היו נכונות, שיעור האוטיזם בקרב מבוגרים היה זהה לשיעורו בקרב ילדים. לא זה המצב

ברשומה הקודמת הבאתי מדבריו של חוקר האוטיזם האוסטרלי אנדרו ווייטהאוס שמנסה להסביר כיצד האוטיזם קיבל ממדים של מגפה. ווייטהאוס אומר שחלק מהסיבות לכך הן הרחבת ההגדרה מאוטיזם "קלאסי" של הילדות ל"קשת האוטיסטית" הכוללת אוטיזם בדרגות חומרה קלות יותר, מודעות רבה יותר של הורים וגורמי בריאות, שיטות סקר מתקדמות יותר ועוד. עם זאת, ווייטהאוס אינו מכחיש את האפשרות שהעלייה בשכיחות מקרי האוטיזם היא "אמיתית". ועכשיו, לתגובות.

נתונים סטטיסטיים מראים בברור שהאוטיזם נפוץ בעיקר בקרב ילדים, מה שאומר ששכיחותו עולה עם השנים (איור: HikingArust.com)

אן דאצ'ל היא בעלת אתר אמריקאית שכותבת על אוטיזם והמדיה. את תגובתה היא פותחת כך: "זה פשוט אבסורד להעמיד פנים שהאוטיזם היה כאן תמיד, מתויג כמשהו אחר." לדבריה, היום בתי הספר מלאים בילדים שלא יכולים ללמוד, להתנהג ולדבר כראוי בעוד לפני 25 שנים האוטיזם היה נדיר. היום לאחד מכל שישה ילדים יש בעיות למידה ואחוז אחד מילדי אמריקה מאובחן כאוטיסט. כל עוד לא התפרסם מחקר שמראה שאחוז אחד מהמבוגרים באוכלוסייה הם אוטיסטים, אומרת דאצ'ל, אין כל הוכחה לכך שמדובר באבחון טוב יותר. "איפה בני ה-40, ה-60, וה-80 שאינם מדברים – אנשים שזקוקים להשגחה מתמדת מפני שהם סכנה לעצמם ולאחרים?" שואלת דאצ'ל.

אילו הטענה שהאוטיזם היה כאן תמיד הייתה נכונה, סקרים היו מראים ששיעור האוטיזם בקרב מבוגרים זהה לשיעורו בקרב ילדים. אבל כשמדברים על אוטיזם מתייחסים תמיד לילדים. השכיחות של אחד ל-110 מקורה בסקרים על בני שמונה, לא על בני 80, דאצ'ל מציינת.

היא מצטטת את ריק רולנס מ- MIND Institute (מכון מחקר רפואי להפרעות התפתחות מערכת העצבים באוניברסיטת קליפורניה):

"האוטיזם הוא מגפה במדינה הזאת כפי שהוא בארצות הברית כולה."

"אוכלוסיית האוטיזם נוטה באופן דרמטי לכיוון ילדים צעירים."

"84 אחוזים מאוכלוסיית האוטיזם הם בני פחות מ-21."

"יש בני שש ושבע במערכת יותר מאשר כל בני האדם המבוגרים עם אוטיזם יחד."

לסיכום אומרת דאצ'ל, ההסברים על שיפור באבחון, שינויי ההגדרה ושיטות סקר טובות יותר עדיין אינם עונים על השאלה איך ייתכן שהאוטיזם שכיח הרבה יותר בקרב ילדים. התשובה היחידה היא שהתופעה קיבלה ממדים של מגפה בשני העשורים האחרונים.

אוטיזם - האם מדובר במגפה?

שיעור המאובחנים כשייכים לקשת האוטיסטית גדל פי 25 ב-50 שנים. האם מדובר בגידול אמיתי או בשינויים בהגדרה? חוקר אוסטרלי מנסה למצוא תשובה

האם האוטיזם הפך למגפה? מאמר שהופיע באתר האוסטרלי the conversation מנסה לענות על השאלה. מחבר המאמר, אנדרו ווייטהאוס, מזכיר שבמחצית המאה האחרונה חלה עלייה בשכיחות האוטיזם. הנתונים האלה חוזרים על עצמם בכל המדינות שבהן מתקיים איסוף מידע נאות.
הסקר הראשון (Epidemiology of autistic conditions in young children, Victor Lotter ) בוצע ב-1960 ובו הערכה שעל כל 2,500 בני אדם יש אחד עם אוטיזם (0.04% מכלל האוכלוסייה). ווייטהאוס מציין שמאז שהוא עצמו החל לחקור את הנושא בתחילת שנות ה-2000, השכיחות עלתה למקרה אחד על כל 250 (0.4% מכלל האוכלוסייה, כלומר פי 10 ממה שהיה ב-1960).

לוגו המודעות לאוטיזם

בעשור האחרון מחקרים מראים עלייה מתמדת בשיעור המאובחנים עם אוטיזם, עם נתונים שמדברים על אחד מכל 160 (0.62%) ואפילו על אחד מכל 38 (2.6%). ההערכה המקובלת ביותר מדברת על אחד מ-100 (1%). בכל מקרה מדובר על גידול של פי 25 ב-50 שנה. מה גורם לכך?

חוקרים החלו לבדוק האם יש משהו בסביבה שגורם לגידול הזה בהיארעות. אחד המחקרים המפורסמים הוא זה של ד"ר אנדרו ווייקפילד שקשר את החיסון המשולש (MMR) למחלת מעיים דלקתית ואת המחלה לאוטיזם. ווייטהאוס מזכיר שמחקרו של ווייקפילד היה ועודנו שנוי במחלוקת ומציע סיבות אחרות או נוספות לגידול בשיעור מקרי האוטיזם.

שינוי קונספטואלי

אחת התגליות החשובות בנוגע לאוטיזם היא שמדובר בקשת רחבה של דרגות חומרה של התסמונת. ההבנה שילדים יכולים להציג תסמינים חמורים פחות מההגדרה המסורתית של אוטיזם הביאה להגדרות חדשות כמו תסמונת אספרגר ו"הפרעה התפתחותית כוללת שאין לה הגדרה אחרת" (PDD-NOS), שתיהן שייכות לקשת האוטיסטית. ההגדרות החדשות גרמו לכך שיותר ילדים נחשבים שייכים לקשת האוטיסטית.

עם זאת, מחקרים מראים שמקרים חמורים יותר (אוטיזם של הילדות או אוטיזם "קלאסי") הפכו גם הם שכיחים יותר ב-20 השנים האחרונות, מה שאומר שהרחבת ההגדרה אינה יכולה להסביר את הגידול הכללי בשכיחות מקרי האוטיזם.

תחליף אבחוני

הרחבת גבולות האבחנה משמעותה שיותר אנשים מוגדרים כעת כאוטיסטים, גם כאלה שסובלים מהפרעות בדיבור וממוגבלות אינטלקטואלית. שני המצבים האלה הפכו שכיחים פחות בעוד האוטיזם הפך שכיח יותר.

הבדלים מתודולוגיים

ככל שהתרחב הידע הקשור לאוטיזם, כך התפתחו השיטות הקובעות את שכיחות התסמונת. מחקרים ישנים יותר בחנו אוכלוסיות שנחשבות קטנות על פי הסטנדרטים של מחקרי תחלואה ונעזרו בכלי אבחון לא מדויקים. שיטות הסקר המודרניות בוחנות אוכלוסיות גדולות יותר (מדינות) ונעזרות בשיטות אבחון רגישות יותר.

השפעות חברתיות-תרבותיות

השפעות תרבותיות שונות גרמו לכך שאדם יכול להיות מאובחן כשייך לקשת האוטיסטית בקלות רבה יותר מאשר בעבר, ביניהן:

מודעות רבה יותר לנושא האוטיזם בקרב הורים ואנשי מקצוע מתחום הבריאות

זמינותם של מומחים לאבחון אוטיזם

פיחות בסטיגמות שקשורות לאבחון (למשל שאוטיזם קשור ליחס קר מצד ההורים)

סיוע ממשלתי לילדים שמאובחנים עם אוטיזם

ווייטהאוס אומר שיש מי שאומרים שאין הבדל במספר האוטיסטים ה"אמיתיים" בין העבר לבין המצב היום, ומה שהשתנה הן ההגדרות. אבל, אומר ווייטהאוס, בהחלט ייתכן ששכיחות האוטיזם עולה ועדיין לא נמצאה לכך הסיבה. הסבר אפשרי אחד הוא הגידול בהישרדותם של תינוקות פגים. ממצאים מהעת האחרונה מראים שלפגים סיכון גבוה יותר לאוטיזם. עדיין אי אפשר לקבוע נחרצות שקיים קשר כזה.

כן ניתן לומר שאין גורם סביבתי יחידי שתורם לעלייה באבחון האוטיזם. יש עוד הרבה מה לחקור, הוא מסכם.

החיסון נגד שפעת - אל תכריחו להידקר

שוב צפות על פני השטח עדויות לכך שהחיסון השנתי נגד שפעת אינו יעיל. הפעם זהו איגוד המנתחים והרופאים האמריקאי שקורא לא לכפות את החיסון על עובדי בריאות ולכבד את החלטתם של המסרבים להתחסן. על פי מחקרים החיסון אינו יעיל וכנראה אינו בטוח

איגוד הרופאים והמנתחים האמריקאי (AAPS) הביע את התנגדותו לתקנה שנקבעה בקולורדו הדורשת מכל המועסקים במוסדות בריאות לקבל את החיסון השנתי נגד שפעת ואם לא – הם יאבדו את משרותיהם. עובדים שמסיבות דתיות או רפואיות אינם יכולים לקבל את הזריקה מחויבים לחבוש מסכות באזורים שבהם נמצאים מטופלים.

הרשויות דרשו מעובדים שמסרבים להתחסן לחבוש מסכה (צילום: ReSurge international, flickr, למצולם אין קשר לכתוב)

במכתב מטעם AAPS נאמר שהפטור מטעמי דת הוא צר מדי וראוי שתהיה אפשרות לפטור מטעמים פילוסופיים, כמקובל במדינות רבות, וזאת על מנת למנוע חקירות בענייני אמונה. חלופת המסכה נראית "שום דבר מעבר לענישה כנקמה באלה שהחליטו להימנע מהחיסון", כתב AAPS והוסיף שיש לבטלה משום שגם אנשים מחוסנים וגם אנשים שאינם מחוסנים יכולים להדביק אחרים בשפעת או במחלות אחרות.

קובעי התקנה מצדם, כדי לתמוך בהחלטה, ציטטו מחקר שבוצע במדינת ניו מכסיקו, אך הוא מראה רק תועלת זעירה: במוסדות שבהם יותר עובדים היו מחוסנים, סיכוייהם של המטופלים להידבק בשפעת עמדו על 97%, כמו במוסדות שבהם פחות עובדים התחסנו.

בעידן של "רפואה מבוססת עובדות", כתב AAPS יש באופן מפתיע מעט עובדות שתומכות ביעילותו של חיסון השפעת וגם העדויות הנוגעות לבטיחותו זעומות. על פי מאמר מ-2006 שהתפרסם ב- British Medical Journal (כתב העת הבריטי לרפואה), ונכתב על ידי מתאם חטיבת החיסונים ב- Cochrane Collaboration, מידע על בטיחות החיסונים דווח בחמישה מחקרים בלבד שכללו 2,963 מקרים. מתן חוזר של אותו החיסון מגביר את הסיכון לתגובה אלרגית ולא קיים שום מידע על בטיחותם של חיסונים חוזרים רבים, זאת על פי מחקר מאותה שנה שפורסם ב- Journal of American Physicians and Surgeons (כתב העת של הרופאים והמנתחים האמריקאים).

AAPS מוסיף: "חיסונים ומידע רלוונטי צריכים להיות זמינים לכל העובדים במוסדות רפואיים, אבל יש לכבד את שיקול הדעת של אנשי מקצוע מתחום הרפואה; יותר ממחצית בחרו להימנע מהזריקה השנתית."

חשוב לציין שהמחקר בדבר חסינותם המפוקפקת של החיסונים נגד שפעת, שאותו בחר לצטט ארגון AAPS המיינסטרימי, נכתב על ידי האחים החוקרים דיוויד ומארק גייר (Geier) יחד עם חוקר נוסף. אני מציין זאת, מפני שהאחים גייר הם חלוצי המחקר בנושא הקשר בין טסטוסטרון לבין אוטיזם וכספית (יש פי חמישה יותר אוטיסטים מאוטיסטיות). עצם העובדה שהם מצוטטים על ידי AAPS ושמאמר שלהם התפרסם ב- Journal of American Physicians and Surgeons, המאוד מיינסטרימי גם הוא כמובן, מעידה שהמצב קיצוני מאוד.

חיסונים - לאתגר את הדוגמה

תוכנית החיסונים נסמכת על הדוגמה שהחיסונים יעילים ובטוחים. הגיע הזמן לבדוק אם יש בסיס לקביעות האלה.

אני שוב משתף במאמר של ד"ר שרי טנפני, אחת מהמתנגדות הנחרצות ביותר לחיסונים בארצות הברית. טנפני מנפצת את הדוגמות שגורמות לאנשים לחסן את ילדיהם.

סיפוריהם של הורים חוזרים על עצמם: הילד היה מאושר, בריא, התפתח היטב ותקשר עם אחיו. בבדיקות של גיל שנה הרופא הודיע שהגיע הזמן לעוד סבב חיסונים. תוך שבועות הילד הפך אוטיסטי.

הגיע הזמן לבדוק האם רק "במקרה" התפרצות האוטיזם סמוכה לסבב החיסונים של גיל שנה

(צילום: dah007, flickr. למצולמת אין קשר לנושא הרשומה)

דוגמות רפואיות רבות שרדו במשך עשורים פשוט משום שאיש לא ערער על הקביעות המגולמות בהן. עם הזמן הטענות הפכו ל"עובדות". למשל, ב-1913 ד"ר סימון פלקסנור טען שמחלת הפוליו נגרמת על ידי נגיף שחודר לגוף דרך האף והפה. הוא הניח שהשיתוק קורה כאשר הנגיף נודד מהסינוסים ישירות אל המוח ואל עמוד השרה. קביעתו של פלקסנור בנוגע לצורת השיתוק לא נחקרה מחדש זמן רב, והיום ידוע שפוליו הוא נגיף של מערכת העיכול, לא נגיף נשימתי. עברו 25 שנים עד שהדוגמה נשברה, כאשר ד"ר ג'ון אנדרס גילה במקרה שהנגיף גדל לאו דווקא ברקמות עצב אלא במגוון רקמות גוף שונות. רק לאחר התגלית של אנדרס ניתן היה לפתח את החיסון לפוליו.

גם היום קיימות כמובן דוגמות בנוגע לחיסונים, שאחת הידועות בהן היא: אין קשר בין חיסונים לבין אוטיזם. המשפט "קשר נקודתי אינו מסביר סיבתיות" אומר שאפילו ששני אירועים קורים באותו הזמן, אירוע אחד אינו בהכרח גורם לשני. בתרגום לשפתם של ארגוני הבריאות תומכי החיסונים: "מכיוון שאוטיזם מופיע סביב חיסוני השנה הראשונה לחיי התינוק, הורים כועסים צריכים משהו להאשים." ההנחה היא שהנסיגה לאוטיזם הייתה מתרחשת בכל מקרה, כלומר האשמה היא בילד ולא בחיסונים. בקו אחד עם ההנחה הזאת מצוי המחקר שמנסה לאתר את הפגם הגנטי שגורם לאוטיזם. במרכז לבקרת מחלות של ארצות הברית מסכימים להודות בכך ש"החיסון עשוי לעורר או לזרז תסמינים בלתי נמנעים של הפרעה במערכת העצבים המרכזית, כמו התקפי פרכוסים, עוויתות, או מוות בעריסה. באופן מקרי בלבד, כמה מהמקרים האלה נראים קשורים לחיסון."

ד"ר טנפני אומרת שבמצב בנוכחי, שבו אחד מכל 150 ילדים בארצות הברית ואחד מכל 58 בבריטניה מאובחן עם אוטיזם, יש צורך בבדיקה דחופה האם ילדים לא מחוסנים בני 12 עד 18 חודשים הופכים לפתע אוטיסטים. אין תשובה לשאלה הזאת, כי אף אחד עדיין לא ניסה להשיב עליה.

בניגוד לטענות הממסד ותעשיית התרופות, מעולם לא הוכח שהחיסונים בטוחים על פי אמות המידה של המחקר הרפואי: מחקר בסמיות כפולה עם קבוצת ביקורת. במחקר כזה בטיחותה של תרופה נקבעת על ידי השוואת השפעתה לתרופת דמה, פלסבו. במבדקי החיסונים בטיחותם לא הושוותה לפלסבו. במקום פלסבו משתמשים בחיסון אחר ואת תופעות הלוואי משווים בין שני החיסונים, כך שהיצרן יכול לטעון ש"החיסון בטוח כמו פלסבו," גם אם נראו תופעות לוואי רבות וחמורות.

טריק נוסף של החוקרים מטעם חברות התרופות הוא להעלות באופן מלאכותי את נתוני הבטיחות של החיסונים על ידי התעלמות מכל מידע שיכול להצביע על בעיה. אפשר למשל להתעלם מהתקפי פרכוסים שקרו למשתתפי הניסוי שבועיים לאחר מתן החיסון בטענה שאין קשר בין הדברים, גם אם אחוז הנפגעים גבוה מן הממוצע.

חוקרים מגדירים חיסון יעיל ככזה שגורם להיווצרות נוגדנים בדם. ככל שנמצאים יותר נוגדנים, החיסון נחשב יעיל יותר. למעשה יעילותו של החיסון מוגדרת בקרב הציבור ובקרב רופאים על פי רמת ההגנה שהוא מספק נגד המחלה שהוא אמור למנוע. נוכחותם של נוגדים אינה מבטיחה שהאדם אכן חסין בפני הזיהום.

אחת הדוגמאות לכך שהדוגמה "חיסונים יעילים במניעת מחלות" היא מופרכת היא התפרצות של חצבת באוכלוסייה ש-99% מחבריה חוסנו נגד המחלה. בעלוני מידע של חיסונים שונים נאמר "התרומה להגנה קלינית אינה ידועה."

את הירידה בתחלואה אפשר לייחס לזמינות של אנטיביוטיקה ובעיקר לתנאי מחייה וסניטציה משופרים. אף אחד עדיין לא הוכיח את הדוגמה שלפיה חיסונים הם יעילים ובטוחים.

רופאים צעירים מפקפקים יותר בתוכנית חיסונים

האם עם הזמן יותר ויותר רופאים יאמרו למטופליהם שיש סיבה לפקפק בתוכנית חיסוני הילדים? מחקר חדש מארצות הברית מראה שיש סיכוי שכך יקרה. אולי הדור הבא יידקר פחות

רופאים צעירים עשויים להיות מעט יותר חשדניים בנוגע לבטיחותם וליעילותם של חיסוני ילדים בהשוואה לרופאים מבוגרים יותר. כך מלמד מחקר חדש מאוניברסיטת אמורי באטלנטה. בסקר השתתפו 551 רופאים, והסתבר שאלה שסיימו את לימודיהם מאוחר יותר נוטים ב-15% פחות לחשוב שהחיסונים יעילים, זאת בהשוואה לרופאים מבוגרים יותר. הרופאים הצעירים גם נטו יותר לחשוב שמתן חיסונים מזיק יותר מאשר מועיל. הרופאים הצעירים נטו פחות מהמבוגרים לחשוב שהחיסונים נגד חצבת, חזרת, אדמת (החיסון המשולש), פוליו ואבעבועות בטוחים לשימוש. עם זאת, רוב הרופאים עדיין חושבים שהחיסונים בטוחים.

מחקר נוסף מראה שיותר מרופא אחד מתוך חמישה במערב התיכון של ארצות הברית לא קיבל במרפאתו ילדים של הורים שסירבו לחסן. על פי החוקרים בכל שנה יש בארה"ב 85,000 מקרים של מחלות שיכלו להימנע על ידי חיסוני ילדות.

שני המחקרים הללו הוצגו בכנס השנתי של האגודה למחלות מדבקות באמריקה.

עם הזמן, יותר ויותר רופאים חדשים בארצות הברית מפקפקים בתוכנית לחיסוני הילדים (צילום: delayed gratification, flickr) 

המחקר מאמורי מראה שככל שמתקדמים בזמן, עם כל חמש שנים מסיום לימודי הרפואה יש ירידה של 20% בסיכוי שבוגרי לימודי הרפואה יסכימו שהחיסונים בטוחים. 8% מכלל הרופאים הסכימו כי "ילדים מקבלים יותר חיסונים ממה שטוב עבורם." ככל שמקדמים בזמן, עם כל חמש שנים מסיום לימודי הרפואה יש עלייה של 20% בסיכוי שהרופאים החדשים יסכימו עם הקביעה הזאת. ד"ר ברוס גלין, ראש המשרד לתוכנית הלאומית לחיסונים בוושינגטון, אמר שממצאים אלה חשובים "כי מקור המידע החשוב ביותר על חיסונים הוא הרופאים."

המחקר לא תוכנן לבדוק מדוע יש קשר בין גיל הרופאים לדעותיהם בנוגע לחיסונים. גלין חושב שהסיבה היא ש"בדומה להורים צעירים, גם רופאים צעירים אינם מכירים חלק מהמחלות המדבקות שלמעשה נמחקו בזכות תוכניות החיסונים." עורך המחקר מאמורי, ד"ר PhD סעד עומר, סבור שהורים אינם צריכים לבחור רופא ילדים על בסיס גילו. "פשוט שאלו אותם על אמונותיהם לגבי חיסונים אם אתם מודאגים," הוא אמר לאתר הבריאות (הקונבנציונלית) WebMD.

המחקר השני שסקר 695 רופאי ילדים מהמערב התיכון מראה נתון מדאיג: 21% מהרופאים אמרו שהם הפסיקו לטפל במשפחות שסירבו לתת לילדיהן את כל החיסונים. יש לציין שהייתה שונות גדולה בנטייה הזאת בין המדינות השונות.

"חלק מהרופאים אינם מרגישים בנוח עם מטופלים לא מחוסנים במרפאתם מפני שהם נתפשים אצלם כסיכון למטופלים האחרים בחדר ההמתנה," אמר ד"ר MD כריסטופר האריסון, ראש המעבדה לחקר מחלות מדבקות בבית החולים לילדים מרסי בקנזס סיטי, מיזורי. אולם, האריסון הוסיף: "'פיטורים' של משפחות שמסרבות לחסן [כנראה אינם הפתרון] ומעלים את השאלה האם אנו זקוקים לדיאלוג חדש על הדרך שבה רופאים צריכים לגשת לעניין."

ממצאים נוספים מהמחקר במערב התיכון:

שלושת החיסונים שמקבלים את ההתנגדות הרבה ביותר הם החיסון המשולש, HPV (נגד וירוס הפפילומה האנושי) ושפעת.

הסיבות השכיחות ביותר שהורים מציגים לסירובם לחסן או לרצונם לדחות את החיסון הן חשש מפני אוטיזם ודאגות בשל יותר מדי זריקות ותופעות לוואי.

פחות פחמימות פחות אוטיזם?

פרופסור לביוכימיה מצא קשר בין סוכרת לבין אוטיזם, והוא מאמין שתזונה דלת פחמימות תוכל לעזור לאנשים עם אוטיזם ועם הפרעות מהספקטרום האוטיסטי

מדהים לגלות עוד ועוד קשרים בין מחלות ומצבים שלכאורה אין ביניהם קשר. כבר ראינו מחקרים על הקשר בין אוטיזם לבין מחלות מעי, בין חשיפה לחומרי הדברה לבין סוכרת, ועכשיו מסתבר שקיים קשר אפשרי בין סוכרת מסוג 2 לאוטיזם.

שיעורי המאובחנים באוטיזם ובסוכרת מסוג 2 נמצאים במגמת עלייה. מדענים שחוקרים את הקשר בין שתי המחלות מבססים את ההנחה שלהם על חריגויות גנטיות וביוכימיות שקשורות לאוטיזם. "נראה שלסוכרת מסוג 2 ולאוטיזם יש מנגנון משותף – סבילות פגומה לגלוקוז והיפראינסולינמיה," הסביר ד"ר מייקל שטרן, פרופסור לביוכימיה ולביולוגיה של התא מאוניברסיטת רייס. מאמרו של רייס הופיע באתר כתב העת Frontiers in Cellular Endocrinology.

פחמימות. לא מומלץ במקרה של אוטיזם (צילום: minnibeach, flickr)

הנחות היסוד של שטרן מתייחסות להיפראינסולינמיה, מצב שמאופיין ברמות גבוהות של אינסולין בדם, שלעתים קרובות הוא סימן מקדים להתנגדות לאינסולין. התנגדות לאינסולין קשורה לעיתים קרובות הן להשמנת יתר חולנית והן לסוכרת מסוג 2. "יהיה קל לקלינאים לבדוק את ההיפותזה שלי," אמר שטרן. "הם יוכלו לעשות זאת על ידי כך שיכניסו ילדים אוטיסטים למשטר תזונה דלה בפחמימות שממזערת את הפרשת האינסולין, ואז יראו אם יש שיפור בתסמיניהם."

לדעתו של שטרן צריך להתייחס ברצינות רבה יותר לעמידות לגלוקוז אצל נשים הרות.

המעבדה של שטרן חוקרת יחסי גומלין גנטיים שקשורים למחלות גנטיות, כמו נוירופיברומטוזיס, הפרעה שהלוקים בה נמצאים בסיכון יתר לאוטיזם ולהפרעות מהספקטרום האוטיסטי (ASD). שטרן אומר שלפחות ארבעה גנים שמופיעים בשכיחות רבה יותר אצל אוטיסטים ידועים כאחראים לייצור חלבונים שממלאים תפקיד מרכזי בנתיבים ביוכימיים לסמני אינסולין בתאי הגוף.

"כשקראתי ששכיחות האוטיזם נמצאת בעלייה, וחיברתי זאת עם העובדה ששכיחות הסוכרת מסוג 2 עולה גם היא, נראה לי הגיוני שלכל אחת מהעליות האלה יש את אותה סיבה – העלייה בשכיחות ההיפראינסולינמיה באוכלוסייה הכללית," הסביר שטרן. "לא עשיתי דבר עם הרעיון הזה במשך כמה שנים מפני שהוא נראה כה מובן מאליו, עד שחשבתי שכולם כבר מכירים את ההיפותזה הזאת, או בחנו אותה וגילו שאינה נכונה." שטרן שינה את דעתו לפני כמה חודשים כאשר התבקש לספק מידע על אוטיזם. כשהתכונן לראיון הוא גילה שסוכרת הריונית הייתה הסיכון האמהי החשוב ביותר לאוטיזם, אבל שום מנגנון מוכר לא היה יכול להסביר זאת.

"כשקראתי על זה נותרתי בלי מילים," סיפר שטרן. "אז הבנתי שהדבר אינו מובן מאליו לאחרים בתחום, לכן החלטתי לכתוב על זה, בתקווה שקלינאים יהיו מודעים לכך ויטפלו בלקוחותיהם בהתאם." במהלך כתיבת המאמר שטרן למד שהתפקיד שממלא האינסולין בתפקוד הקוגניטיבי זוכה להכרה רחבה יותר ויותר. הוא בדק האם ידוע שאינסולין משפיע על התפקוד הסינפטי, וגילה שמתן אינסולין דרך האף כבר נבדק כדי לראות אם הוא מיטיב עם חולי אלצהיימר וסכיזופרניה. שטרן גם מצא מחקרים שלפיהם תזונה דלת פחמימות מיטיבה עם אנשים מסוימים המאובחנים עם אוטיזם ו-ASD.

"בהתבסס על מה שכבר קיים בספרות, יש להתייחס ברצינות לאינסולין כאחד הגורמים לאוטיזם," שטרן אמר. "אני מקווה שקלינאים יעשו את הצעד הבא ויבחנו זאת באופן מחמיר ויקבעו כיצד ניתן להשתמש בדרך הטובה ביותר במידע הזה כדי לסייע ללקוחותיהם."

מה יש בו, בחיסון השפעת?

חיסון השפעת מכיל רעלים, דטרגנט, סוכר, אנטיביוטיקה ורכיבים מטרידים אחרים. כל זה היה אולי נסבל אילו החיסון היה מועיל, אבל הוא לא

כמו בכל תחילת חורף, אני חוזר אל נושא חיסוני השפעת, חיסונים מיותרים ואפילו מזיקים שיכולים לשמש דוגמה לשיווק מוצר רפואי משיקולים של רווח כלכלי ולאו דווקא משיקולי בריאות הציבור. הפעם אני מביא מידע מהאתר של ד"ר שרי טנפני, מהדוברים הבולטים ביותר בארצות הברית נגד החיסונים.

מה מכיל החיסון והאם הוא באמת שווה את זה? (צילום: Indiana Public Media)

סתם שתדעו: מה מכיל החיסון נגד שפעת

חלבוני ביצה: כולל נגיפי עופות

ג'לטין: חומר שעלול לעורר תגובות אלרגית ורגישות יתר לחלבון

פוליסורבט 80: חומר נוסף שעלול לעורר תגובות אלרגית ורגישות יתר לחלבון וקשור לחוסר פריון בנקבות עכברים

פורמאלדהיד (פורמלין): חומר שמוכר כמסרטן (ונמצא גם במגבונים לחים, לידיעת ההורים)

טריטון X100: דטרגנט חזק

סוכר (סוכרוז)

שרף: ידוע כמעורר תגובה אלרגית

אנטיביוטיקה מסוג גנטמיצין

תימורסל: חומר משמר מכיל כספית שהוזכר אצלי ברשומות רבות, בעיקר בהקשר של אוטיזם

האם החיסונים מועילים?

לא עבור תינוקות, אומר ד"ר טנפני. בסקירה של יותר מ-50 מחקרים שכללו מעל 294,000 ילדים ("Vaccines for preventing influenza in healthy children." The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2 [2008] ) נמצא ש"אין ראיה לכך שהזרקת חיסון נגד שפעת לילדים בני 6 חודשים עד 24 חודשים אינה יותר אפקטיבית מפלסבו. אצל בני שנתיים ומעלה הזריקה הייתה יעילה רק ב-33% מהמקרים במניעת שפעת.

גם לא עבור ילדים חולי אסתמה: במחקר שכלל 800 ילדים חולי אסתמה ("Effectiveness of influenza vaccine for the prevention of asthma exacerbations." Christly, C. et al. Arch Dis Child. 2004 Aug;89[8]:734-5), שמחציתם חוסנו נגד שפעת ומחציתם לא, נמצא שהחיסון אינו מונע החמרה של אסתמה אצל ילדים. במחקר נוסף (The American Thoracic Society’s 105th International Conference, May 15-20, 2009, San Diego) על השפעת החיסון על ילדים חולי אסתמה נמצא לא רק שאינו יעיל, אלא שהוא גם מגביר את הסיכון לאשפוז בבית חולים.

גם למבוגרים החיסון אינו עוזר: סקירה של 48 דוחות שכוללים יותר מ-66,000 מבוגרים ("Vaccines for preventing influenza in healthy adults." The Cochrane Database of Systematic Reviews. 1 [2006]) מראה כי "חיסון מבוגרים בריאים מצמצם את הסיכון לחלות בשפעת רק ב-6% ומפחית את אובדן ימי העבודה בפחות מיום אחד. החיסון לא שינה את מספר האנשים שהיו צריכים להגיע לבית החולים או לקחת חופש."

ואף לקשישים הוא אינו מועיל: בסקירה של 64 מחקרים על קשישים שגרים בבתי אבות ("Vaccines for preventing influenza in the elderly." The Cochrane Database of Systematic Reviews.3 [2006]) נמצא שחיסונים נגד שפעת לקשישים לא נמצאו מובהקים במניעת המחלה. ביחס לקשישים שחיים בקהילה הממצאים דומים.

מידע נוסף על החיסון מאת ד"ר שרי טינפני אפשר לקרוא כאן

ילדים לא מחוסנים בריאים יותר

סקר חדש שמשתתפים בו 8,413 ילדים לא מחוסנים מראה על פערים משמעותיים בשכיחותן של מחלות נפוצות בינם ובין האוכלוסייה הכללית. נחשו מי חולה פחות

אני רוצה לשתף אתכם במידע שאי אפשר להישאר אדישים אליו, שהופיע באתר www.vaccineinjury.info. תוצאות סקר שהשתתפו בו 8,413 ילדים לא מחוסנים מראה שהם נפגעים פחות באופן משמעותי ממחלות נפוצות. הנה כמה נתונים מעניינים.

עוד זריקה? עזבו אותי, באמא שלכם (צילום: The ShutterBabe, flickr)

מחלות אטופיות

אסתמה, קדחת השחת ואסתמה של העור (נוירודרמטיטיס) נפוצות מאוד היום. על פי מחקר גרמני (KIGGS) שכלל 1,7461 ילדים בני 0 עד 17, 4.7% סובלים מאסתמה, 10.7% סובלים מקדחת השחת ו-13.2% סובלים מאסתמה של העור. האחוזים משתנים בין מדינות מערביות שונות, אך בכל מקרה נשארים גבוהים.

בקרב הילדים הלא מחוסנים שנסקרו השכיחויות היו 2.5%, 2.5% ו-7% בהתאמה.

הפרעת קשב, היפראקטיביות ואוטיזם

שכיחות הפרעות הקשב וההיפראקטיביות בקרב הילדים הלא מחוסנים שנסקרו עומדת על 1% ו-2% בהתאמה. על פי הסקר הגרמני השכיחות בקרב האוכלוסייה הכללית היא 7% ו-9%, וישנם עוד 5% ו-9% שאינם מאובחנים אך נחשבים מקרים גבוליים.

העלייה התלולה בשיעור האוטיזם מוכרת לכולנו ועומדת היום סביב ה-1 ל-150 בארצות הברית. בין הילדים הלא מחוסנים שנסקרו היו ארבעה שמאובחנים עם אוטיזם קשה. מתוכם אצל אחד נמצאו רמות גבוהות של מתכות בגוף (כספית, ארסן ואלומיניום), אצל אמו של ילד אחר מהארבעה נמצאו רמות גבוהות של כספית.

דלקת האוזן התיכונה, סינוסיטיס והרפס

על פי המחקר הגרמני, 12.8% מהילדים בגרמניה חלו בהרפס ו-11% סובלים מדלקת האוזן התיכונה. בקרב הילדים הלא מחוסנים בסקר שיעור ההרפס עומד על 0.5%. דלקת האוזן התיכונה מופיעה בשכיחות של 6.83% כשתשובת ההורים היא "לעיתים נדירות", ו-1.94% כשתשובת ההורים היא "כן".

שכיחות הסינוסיטיס באוכלוסייה הכללית היא 32% ואילו בקרב הנסקרים הלא מחוסנים היא עומדת על 1% ועולה ל-2% כשהתשובה היא "לעיתים נדירות".

סוכרת, אפילפסיה והתקפי פרכוסים, מחלות נוירולוגיות ואוטואימוניות, הפרעות בבלוטת התריס

על פי המכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית, 23.55 מהאמריקאים סובלים ממחלות אוטואימוניות. השכיחות בקרב ילדים היא 7%. סוכרת פוגעת ב-0.2% מצעירים וילדים בני פחות מ-20 בארה"ב. על פי המחקר הגרמני שכיחות האפילפסיה היא 3.6%, סוכרת 0.1% ובעילות בבלוטת התריס 1.7%

בקרב הילדים הלא מחוסנים שכיחות הסוכרת 0.7%, אפילפסיה 0.36%, הפרעות נוירולוגיות 0.43%, מחלות אוטואימוניות 0.36% ו-0.08% עם הפרעות בבלוטת התריס.

בנוסף לנתונים הסטטיסטיים, הסוקרים קיבלו מהורי הילדים הלא מחוסנים הצהרות שנוגעות למצבם הבריאותי של ילדיהם. למשל: "שלושת ילדיי המחוסנים חלו לעיתים קרובות במהלך שתי שנות חייהם הראשונות, סבלו מדלקות אוזניים חוזרות שעבורן הרופא רשם אנטיביוטיקה באופן קבוע, שמעולם לא עזרה במחזור הראשון. הם עברו שלושה מחזורים של אנטיביוטיקה עד שהדלקת עברה, ובינתיים פיתחו שלשלולים ותפרחת חיתולים מסוג קנדידה. הם תפסו כל חיידק שהסתובב ודלקת גרון ודלקת שקדים מוגלתית בכמה הזדמנויות. לכולם יש בעיות עור שהרופא אבחן כקרטוזיס פילאריס. הילד הלא מחוסן שלי מעולם לא חלה במשהו מעבר להתקררות קלה וקצרה. מעולם לא היו לו דלקות אוזניים וגם לא בעיות עור."

או: "אבא שלי הוא רופא וכאשר הגיע הזמן לחיסונים של בתי הוא ביקש ממני לראות את לוח הזמנים, ואחרי שקרא אותו הוא המליץ לי לא לעשות זאת. אני עצמי, כילד, סבלתי מאסתמה ואבי היה מודאג מהשפעות החיסונים עליה. היא נערה סופר-בריאה, מעולם לא קיבלה אנטיביוטיקה, עמדה בכל עונות השפעת ללא בעיה והמערכת החיסונית שלה היא סופר חזקה. אחיה הוא בדיוק אותו הדבר."

למידע על מחלות נוספות שנסקרו ולפרטים על הנתונים הסטטיסטיים, היכנסו לסיקור המלא.

מחלות מעי ואוטיזם. הקשר שוב בכותרות

האם המחקר המטלטל של ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמצא קשר בין החיסון המשולש לבין מחלות מעי ובין מחלות מעי לאוטיזם, מקבל תמיכה ממעמקי המיינסטרים האקדמי? (התשובה היא כן)

פרשת אנדרו ווייקפילד מסרבת לשקוע. תקציר למי שלא היה איתנו עד כה: בסוף שנות ה-90 ד"ר ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מחקר שלפיו החיסון המשולש (MMR) עלול להוביל למחלת מעיים דלקתית שכתוצאה ממנה עלולים להתפתח תסמיני אוטיזם. בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר, או למעשה טור דעה, של העיתונאי בריאן דיר, שלפיו ווייקפילד שרלטן והמאמר אינו אמין. למרות שטענותיו של דיר היו חסרות בסיס, ווייקפילד הפך מטרה לחצי תומכי החיסונים ותעשיית התרופות ואף נשללה ממנו האפשרות להמשיך לפעול כרופא וכחוקר. אולם, תומכיו של ווייקפילד והאנשים שמאמינים שקיים קשר בין מתן חיסונים להתפתחות אוטיזם מעולם לא הפסיקו לתמוך בווייקפילד.
עובדה שמשחקת לטובת המצדדים בוויקפילד היא שהמדען הבכיר מאוד, ד"ר ו. איאן ליפקין מאוניברסיטת קולומביה, מצטט את עבודתו של וויקפילד וממשיך לחקור את הנושא.

ד"ר ו. איאן ליפקין המוערך מאוד מצטט את מחקריו של ווייקפילד. מה זה אומר? (צילום: ויקישיתוף)

ליפקין עצמו פרסם ב-2008 מאמר שנחשב למסמר בארון הקבורה של התיאוריה של ווייקפילד; שם המאמר: "היעדר קשר בין החיסון נגד נגיף החצבת לבין אנתרופתיה (מחלת מעי): חקר מקרה". אולם, אפילו ד"ר ליפקין מצא ש-20 אחוזים מהילדים האוטיסטים, שהוריהם טענו שהחיסון המשולש קדם להתפתחות של תסמיני מחלת המעי אצלם, נמצאו חיוביים בבדיקת נגיף החצבת במעיהם.

השנה פרסמו ליפקין ועמיתיו מחקר שזו כותרתו: "עיכול והעברה לקויים של פחמימות ודסיביוזיס של רירית המעי במעיהם של ילדים עם אוטיזם ודיסביוזיס של הקיבה והמעי" (דיסביוזיס היא הפרעה בתפקוד חיידקי המעי). המאמר כולל הצהרות הנוגעות לילדים עם אוטיזם, שהערות השוליים שלהן מאזכרות את עבודותיו של ווייקפילד, אותו ווייקפילד שהואשם בכך שהוא נוטע בהורים פחדי שווא מפני חיסונים, אותו ווייקפילד שהרישיון שלו לעסוק ברפואה בבריטניה נשלל ממנו בטענה שהוא שרלטן.

מסתבר שאכן קיים דבר שנקרא דלקת המעי הגס והדק אצל אוטיסטים ושישנן מחלות אחרות במערכת העיכול שאופייניות לילדים אוטיסטים. כך לפחות חושב ד"ר ליפקין.

במאמר של ליפקין ועמיתיו אף נכתב: "יתר על כן, מחקר מהעת האחרונה מצא קשר חזק בין תסמיני מחלת מעי כרונית לבין חומרת האוטיזם." וגם: "המידע שברשותנו מראה שלפחות אצל חלק מהילדים עם אוטיזם יש פרופיל מובחן של המעיים, הקשור לביטוי לקוי של דו-סוכרים, ולנשאים של הקסוזה (סוכר עם שיש פחמנים), שעלול להוביל לעיכול לקוי, ספיגה לקויה ולדיסביוזיס מורכבת. על אף שהסיבה לשינויים האלה ולהשפעות החוץ-מעיות שהשינויים האלה עשויים לגרום עדיין נתונה לפרשנות, הזיהוי של החותמות המולקולריות והביולוגיות הספציפיות שמגדירות את מחלת המעי הכרונית אצל הילדים אוטיסטים החולים במחלת המעי הכרונית (AUT-GI children) מכינות את הקרקע להמשך המחקר שיגדיר את התחלואה, האבחון והטיפול בתסמיני מחלת המעי הכרונית במקרים של אוטיזם."

במילים פשוטות, החוקרים אומרים שיש פגמים רבים במערכות העיכול של ילדים אוטיסטים, מה שעשוי להשפיע על מוחותיהם ועל התנהגותם. יש צורך בהמשך המחקר.

בקהילת המשפחות לילדים אוטיסטים מקווים שהתובנות של ד"ר ליפקין מאוניברסיטת קולומביה והעובדה שבחר לצטט את ד"ר אנדרו ווייקפילד יביאו להתקדמות המחקר שעוסק בקשר בין מחלות מעי לבין אוטיזם ומן הסתם לקשר בין המחלות האלה למתן החיסונים בילדות.