סרטן - אימת המחלה ואימת התרופות

הטיפולים נגד סרטן יוצרים תופעות לוואי קשות ולא תמיד מביאים לריפוי. ישנן דרכים להקל על הסבל של החולים, אבל הרפואה הממוסדת מתעלמת מהן במקרה הרע או מגנה אותן במקרה הרע יותר

הרשומה הנוכחית פותחת סדרת רשומות בנושא מחלת הסרטן שהחלטתי לכתוב בעקבות מותה של שכנתי, שהלכה לעולמה בסוף יוני בעקבות סרטן הלבלב.

בסוף חול המועד פסח בשנה שעברה פנתה עלי בתה של שכנה בבקשה לעזרה לאמה שאובחנה כחולה בסרטן הלבלב. האישה סבלה מכאבים עזים ומחוסר תיאבון. מייד סhפקתי לה ערכת חוקן והכנתי לה קפה לחוקן קפה (מה שמכונה בקליניקה "קפה הפוך"). למחרת השכנה שלי דיווחה שהכאבים ירדו, ושהיא מצליחה לישון בלילה. בנוסף המלצתי לה על השלישייה נגד כאב של ד''ר מקס גרסון - ויטמין סי, אסיפרין וניאצין. הכאבים ירדו, התיאבון חזר, אבל אני לא יכולתי להבטיח ריפוי. הניסיון הקליני עם מחלות כמו סרטן הלבלב אינו מדהים, סרטנים במערכת העיכול הם קשים במיוחד. הצלחתי לתת לחולים שטופלו אצלי שנה עד שלוש שנים של חיים טובים עם סרטן לבלב, ברוב המקרים.

חוקן קפה מביא להקלה בתופעות הלוואי של הכימותרפיה. בקליניקה שלי הוא מכונה "קפה הפוך" (צילום: JenK, Flickr)

אבל ברפואה הקונבנציונלית הבטיחו ריפוי, גם לפני יותר מעשור שנים, לידידה טובה שלי. ואז מה קרה?
פרופסר אחד אמר על חוקן הקפה, "תשתי כוס אספרסו, זה אותו הדבר."
פרופסורית אחרת פסקה, "אם תיקחי ויטמין סי, הכימותרפיה לא תעבוד."
מעניין. התיאוריה הזאת מסתובבת בין בתי חולים ורופאים בעקביות זה שנים רבות. מה עומד מאחורי זה?
במאמר שהתפרסם ב-JAMA (כתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי) נאמר שסיבה לכך שהכימותרפיה לא הועילה לחולה הייתה נטילת נוגדי חמצון.
ד''ר אברם הופר, רופא קנדי שנודע בדגש ששם על תזונה ועל נטילת מינונים גבוהים של ויטמינים, טיפל בלמעלה מ-1,000 חולי סרטן בנוגדי חמצון, עם כימותרפיה ובלעדיה. ד"ר הופר ביקש לפרסם מאמרים ב-JAMA ונדחה על הסף. הממצאים שלו התפרסמו ב-Townsend Letter For Doctors and Patients.

מה עוד? החולה קיבלה גמזר, טיפול כימותרפי המבוסס על המתכת פלטינה. זהו טיפול שפותח בשנות ה-90' ונאמר לגביו שהוא אינו פוגע באיכות החיים של החולים. בגמזר משתמשים לטיפול בסרטן הלבלב, הריאות וסוגים נוספים. הגמזר מאריך חיים, אך בין היתר מביא לירידה ברמת הכדוריות הלבנות בדם. נגד התופעה הזאת החולים מקבלים נויפוגן. בין הנויפוגן לבין הגמזר נוצרת אינטראקציה שגורמת לפגיעה בטסיות הדם, שהן גורם קרישה. בשל התופעה הזאת איבדתי ידידה. הטיפולים שלי מכוונים נגד האינטראקציה בין התרופות.
אני לא תומך בכימותרפיה, אבל יודע שיש לה מידה של אפקט מיטיב, אם אני מצליח להתגבר על תופעות הלוואי שהיא גורמת.

טרסיבה היא תרופה שניתנת כקו שני או שלישי לחולי סרטן לאחר כימותרפיה. לא הכרתי אותי, לכן חקרתי. וזה מה שמצאתי שחור על גבי אינטרנט: אין שום ערך מוסף לטרסיבה יחד עם כימותרפיה מבוססת פלטינה (גמזר). ומה קורה לחולה? בנוסף לסבל הוא צריך להתמודד עם תופעות כמו שלשול, פריחה ועוד. אני יודע שאלה הם הכלים של הרפואה ממוסדת. אבל אני רוצה שהם יעמדו בתנאים של עצמם!
המשך יבוא.