תעשיית התרופות פועלת לטהר את שמו של החומר המשמר תימרוסל (thimerosal) המצוי בחיסונים ומבוסס על כספית אתילית. הציבור חושש מחיסונים שמכילים תימרוסל, מפני שכבר ידוע הוא עלול להיות הטריגר לאוטיזם אצל ילדים. כדי שהעסקים לא ייפגעו, חברות התרופות פצחו במסע יחסי ציבור שמטרתו לשכנע שהחומר בטוח. אבל מסקנות מצטברות ממחקרים מראות שחשיפת בעלי חיים צעירים ועוברים לכספית אתילית לא ממש מיטיבה איתם, בלשון המעטה.
הוכחה האחרונה מגיעה מהמכון לפסיכיאטריה ונוירולוגיה בוורשה, ממחקר שהתקיים בספטמבר. על פי המחקר, "חומר משמר בחיסונים, תימרוסל, גורם לקשת רחבה של הפרעות בהתפתחות העצבית אצל גורי חולדות." השיטות שבהן השתמשו החוקרים צלצלו מוכר מאוד לכמה הורים לילדים אוטיסטים, ביניהם מארק בלקסיל, כותב ב-Age of Autism, אב לבת אוטיסטית, שאותו ציטטתי בפוסט הקודם.
אלו הן שיטות שמחקות אצל גורי בעלי החיים את התהליכים שעוברים ילדים. קבוצת הניסוי נחשפה על ידי הזרקה לחומר בגיל 7, 9, 11 ו-15 ימים, שלבים המקבילים לגילים 2, 4, 6, ו-15 חודשים אצל בני אדם. קבוצת הביקורת קיבלה זריקות של סלין כפלצבו.
קלוזאפ של הפסל "ילד" של רון מוק במוזיאון ארהוס בדנמרק (צילום: Jonas Smith)כאשר החולדות הגיעו לגיל 6 שבועות, המקביל לגיל של פחות משלוש שנים אצל בני אדם, החוקרים בדקו אצלם מה שמכונה nociception, המוגדר "תהליכים במערכת העצבים של קידוד ועיבוד גירוי מזיק." במקרה זה נבדקה רגישותן של החולדות לחום באופן די אכזרי: גורי החולדות הונחו על משטח בחום של כ-55 מעלות צלזיוס כדי לראות כמה זמן יעבור עד שיראו סימנים של אי נוחות (זהו הליך מוכר בניסויים בבעלי חיים שנעשה על פי פרוטוקולים קבועים ובו החיות מורחקות מהמשטח לפני שנגרם נזק לרקמות).
בניסוי התגלו הבדלים מובהקים מאוד בין גורי חולדות שנחשפו לכספית אתילית לבין כאלה שלא. החולדות שלא קיבלו תימרוסל החלו להגיב לחום תוך 10 שניות בממוצע. לחולדות שכן נחשפו לחומר נדרש זמן כפול עד שהגיבו. החוקרים הסיקו שזוהי תוצאה של "שינויים ארוכי טווח בהתפתחות העצבית של ארגון המוח ותפקודו."
זהו אינו המחקר הראשון בבעלי חיים שמוכיח את הנזקים שגורמת חשיפה לתימרוסל. ב-2007, למשל, בוצע בפרו ניסוי על אוגרים שגם בו נמצאה עדות ברורה לעיכוב בהתפתחות ופגיעה במוח עקב חשיפה לחומר המשמר. בניסויי הללו החשיפה לתימרוסל לא הייתה בלידה. כאשר חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג ות'ותפול האוס בדקה על ולדות של קופים את השפעות חשיפתם לכמות המקבילה לכמות התריסול המצויה בחיסון נגד צהבת B הניתן לתינוקות, נמצאו בקופיפים עיכובי התפתחות ניכרים.
מארק בלקסיל מספר שכאשר בתו מיכאלה הייתה כמעט בת שלוש, היא נגעה במנורת קריאה דולקת ומייד הזיזה את ידה והמשיכה לשוטט בחדר. כשהוא בדק את המנורה בעצמו, בקלסיל גילה שהיא לוהטת מחום. הילדה לא בכתה ולא הראתה שום סימנים של כאב. למחרת נראו על כף ידה של מיכאלה סימני כוויה שהיא עצמה לא התלוננה עליהם. שבוע לאחר מכן הילדה אובחנה כאוטיסטית אצל רופא מומחה להתפתחות ילדים. בלקסיל אומר שמה שקרה למיכאלה מקביל בדיוק לניסוי המשטח החם שעברו גורי החולדות והאוגרים. היא קיבלה חיסונים, כלומר מינוני תימרוסל, המקבילים בדיוק למנות שקיבלו החולדות בניסוי, גם בכמות וגם בגיל, ולמעשה גם את המנה המקבילה לזו שקיבלו ולדות הקופים עם חיסון הצהבת בלידה.
הניסויים בבעלי חיים מעוררי התנגדות. אז מה כבר נותר לומר על הניסויים בתימורסל המבוצעים על בני אדם במשך שנים כה רבות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה