ליים – המחלה המתעתעת

ליים היא מחלה רב-מערכתית קשה המועברת בעיקר על ידי קרציות וגורמת סבל רב לחולים בה. למרבה הצער אבחון שגוי דן את החולים לסבל כפול

לפני ארבע שנים התפרסם באתר  Psychology Todayמאמר של פמלה וויינטראוב המתאר את מסכת הייסורים שהיא ובני משפחתה עברו לאחר שכולם – וויינטראוב, בעלה ושני בניהם – נדבקו במחלת ליים  מיד לאחר שעברו לגור באזור מיוער במחוז רוצ'סטר במדינת ניו יורק.
עבר זמן רב עד שהבינו מה קורה להם. ההורים החלו לסבול מכאבי ראש, כאבי מפרקים, תשישות, בלבול וסרבול מתמשכים, עד כדי כך שהתקשו להמשיך בעבודתם. הבן הצעיר היה זקוק לכל כך הרבה שעות שינה, עד שנפלט מבית הספר. הבן הבכור הוכה בצורה הקשה ביותר עד שהפך נכה לחלוטין – מנטלית וגופנית.
אף רופא לא התקרב אפילו לאבחון הנכון, עד שהציל את המצב דווקא פסיכיאטר שאליו פנו עם הבן הגדול. אותו פסיכיאטר קבע שלא ייתכן שמחלת נפש היא הסיבה לכל התסמינים שמהם סובל הנער ושלח אותו לבדיקות גופניות. 14 משאבות דם נלקחו מגופו של החולה, וכשהתוצאות חזרו הוא נמצא חיובי רק למחלה אחת – ליים. למרות האבחון, בשלב זה רק התחיל הסיוט של המשפחה מפני שהגדרת המחלה והטיפול בה שנויות במחלוקת.

אם ננשכתם על ידי קרצייה, עקבו אחר התפתחות תסמינים (צילום: John Tann, flickr)

ליים היא מחלה רב-מערכתית שפוגעת בעיקר במערכת העצבים ומועברת על ידי נשיכת קרצייה. אבחון וטיפול מוקדמים ככל האפשר קריטיים. למחלה יש מספר שלבים:

בשלב הראשון יופיעו כאבי ראש, חבורה גדולה באזור הנשיכה ואולי חבורות נוספות בגוף וכן תסמינים שדומים לאלה של שפעת. בהמשך יופיעו תגובות דלקתיות ואלרגיות שונות.
השלב השני מתאפיין בתסמינים לבביים ונוירולוגיים. השלב יתחיל עם תסמינים כמו כאב ראש, פוטו-פוביה (פחד מאור), הקאות, נוקשות של הצוואר ותופעות אחרות הקשורות לפגיעה במערכת העצבים. בהמשך יופיעו תסמינים גופנים ורגשיים חמורים אחרים, כולל דיכאון, שיתוק של הפנים, פגיעה בשמיעה ופגיעה בעצב הראייה.
השלב השלישי במחלה מתאפיין בדלקות מפרקים ובמחלות מפרקים קשות אחרות.

תסמינים נוספים שקשורים בליים יכולים להיות אפילו הפרעה דו-קוטבית, אוטיזם, אלצהיימר פיברומיאלגיה, טרשת נפוצה ועוד. כפי שניתן להבין, התסמינים, שמניתי רק חלק מהם, כה מרובים כך שהסבל של החולה כפול – הוא סובל גם ממחלות חמורות וגם מהקושי של הרופאים לאבחן את הגורם להן. אם זה לא מספיק, אז הבדיקה המקובלת ביותר לזיהוי מחלת ליים מחמיצה כ-35 מהמקרים (לפי נתונים מארצות הברית).

 כאמור, ההידבקות במחלה נגרמת על ידי נשיכת קרצייה. לא כולם מפתחים את התסמינים, אך יש כאלה שיפתחו אותם כעבור זמן ואולי אף ישכחו שננשכו על ידי קרצייה. הטיפול הקונבנציונאלי כולל נטילת אנטיביוטיקה והוא ארוך וקשה. ניתן לצמצם או למנוע את התפתחות המחלה על ידי חיזוק המערכת החיסונית וקיום אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית, תזונה נאותה, נטילת תוספי תזונה מתאימים, ניקוי רעלים וכן שמירה על בריאות רגשית. מובן שאם שוהים באזור שעלול להיות נגוע בקרציות או בסביבת בעלי חיים שאינם מטופלים, יש לבדוק בהקדם אם ננשכתם על ידי הטפיל.

אני מאבחן ומטפל בליים מאז 2005. פיתחתי (עם שותף) שיטה לאבחון ולטיפול במחלה לאחר שהשקעתי שנה של לימוד, מחקר קליני בקליניקה שלי ונסיעה לאמריקה להשתלם אצל ד''ר קלינגהרדט, רופא אמריקאי-גרמני מומחה בכיר למחלות עצבים. באותו הזמן משרד הבריאות טען שמחלת ליים כלל אינה קיימת בארץ. אולם, אני אבחנתי כ-250 איש עם ליים. מתוך אותם מאובחנים, כ-30 שלחו דם למעבדות טובות באמריקה (באמריקה כולה יש רק שלוש מעבדות הנחשבות טובות לאבחון ליים), נסעו לאמריקה להיבדק או חיים שם באופן קבוע. 29 מהחולים הללו חזרו עם בדיקות חיוביות, כאשר גם במעבדות טובות יש כ-30% החמצה (תוצאה שלילית שגויה).

מטרידה העובדה שכ-10% מהיתושים עלולים היום לשאת את החיידקים שגורמים לליים. ליים מתפתח לכדי מחלה שגרונית אם האדם ננשך על ידי קרצית האקסודוס. כאשר הליים מועבר בדרכים אחרות, הוא עשוי להתפתח בצורות שונות.

עוד כמה עובדות: רוב האנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות הם עם ליים. 90% מהילדים האוטיסטים הם עם ליים. הניסיון הקליני שלי מצביע על עליה בקרינת רקע, כולל מאורניום מדולל ופוקושימות למיניהן וזהו הגורם המעודד התפתחות ליים.

קרינה גורמת לא רק סרטן, אלא גם ליים

ליים היא מחלה קשה שהולכת והופכת נפוצה ככל שכדור הארץ מזדהם בקרינה רדיואקטיבית. גם לטפילים ולמתכות כבדות יש חלק במשחק הזה

ברשומה הקודמת שעסקה במחלת ליים תיארתי את התפתחות המחלה ואת הקושי לאבחן אותה בשל ריבוי התסמינים האופייניים למחלות רבות אחרות. הפעם אני רוצה להסביר את הקשר בין ליים לבין חשיפה לקרינה, בעיה שהולכת ומחריפה.

 ב-2005 התחלתי לחקור את הליים ולטפל בחולים. הבחנתי שמיד אחרי קבלת טיפול, המטופלים חלו. הם הרגישו רע במשך יומיים ואז שוב חשו בטוב. התרשמתי שהגוף משחרר קרינה והבנתי שהליים נותן הגנה מפני קרינה. בנוסף, יש עדויות לכך שמתכות כבדות נותנות הגנה מליים ושטפילים נותנים הגנה ממתכות כבדות. נשמע מסובך? בפשטות ניתן לומר שגוף שנחשף לקרינה "ישמח" לאמץ טפיל כמו ליים, וגוף חולה בליים "ישמח" לאמץ מתכות כבדות.

ספירוקטה, החיידק שגורם לליים, הוא חיידק שיכול לחיות בלי דופן תא או עם דופן תא והוא גם החיידק שגורם לעגבת (סיפיליס). בימים עברו טיפלו בעגבת באמצעות המתכת הכבדה כספית.

טפילים וקנדידות מגנים נגד מתכות כבדות על ידי כך שהם סופחים ואוגרים אותן בתוכם, לכן מבחינתי קנדידה היא רק תסמין לנוכחות מתכות כבדות בגוף המטופל או לעלייה בקרינה הסביבתית. בגוף האדם יש מתכות כבדות שהגיעו אליו דרך כספית בסתימות שיניים, זיהום אוויר, אכילת דגי ים וכו'. אם הורגים את הטפיל, המתכת הכבדה משתחררת בחזרה לגוף. אם מנקים את המתכות מהגוף, בסופו של דבר הטפילים יורדים מעצמם או שהגוף מסוגל להילחם בהם.

זהירות, קרינה בגרנד קניון (צילום: Al_HikesAZ, flickr)

יש אנשים שקשה יותר להם לשחרר מתכות. אם האדם נדבק בליים, הגוף נאחז במתכות כי הן מגנות עליו מהליים. היום 10% מהיתושים מעבירים ליים, לכן רוב האנשים נגועים בחיידק, אבל זה לא אומר כמובן שכולם חולים. אלה המצויים בסכנה מוגברת הם האנשים הרגישים לקרינה. הקרינה הסביבתית נמצאת בעלייה מתמדת ויותר אנשים שהיו עמידים בעבר, עכשיו חולים.

 אני מחזק את עמידותו של המטופל בפני קרינה. כאשר חיפשתי בגוגל את הערך radiation and Lyme (קרינה וליים) כדי לראות אם מישהו חושב כמוני, מה שמצאתי היה התייחסות לשכיחות המחלה באזורים הסמוכים לכורים גרעיניים. ילד אחד בעיר ליים שבמדינת קונטיקט בארצות הברית אהב לשחות בנחל. הוא חלה בלוקמיה וקבוצה מתושבי המקום ניסו לתבוע את תחנת הכוח הגרעינית הסמוכה לעיר ואת הרשויות. זה כמובן לא הלך להם.   

במאמר הזה מהאתר Rethinking Cancer מדברים על ליים כמחלה שהיא תוצאה של חשיפה לקרינה, ממש כמו סרטן. האתר מבקר את הרשויות שמזהירות את האזרחים מפני חשיפה לקרציות ומפרסמות נהלים להימנעות מהטפיל והנחיות לזיהוי המחלה, תוך התעלמות מהעובדה שהמחלה נפוצה באזורים מזוהמים בקרינה. בעוד מקובל להתייחס לליים כאל "המחלה החקיינית" מפני שהחולים בה מציגים אוסף גדול מאוד של סימפטומים של מחלות שונות, החל משפעת ומחלות שגרוניות וכלה בדיכאון ובעיות בזיכרון, ב- Rethinking Cancer אומרים שכל התחלואים האלה הם פשוט תוצאה של חשיפה לקרינה. הם כותבים בסארקזם: "ברושור נוסף ומורחב יותר של הקרן האמריקאית למחלת ליים מציע שהדרך הטובה ביותר לשלוט בקרציות היא להשתמש בקוטלי חרקים כמו דורבן, סווין וטמפו. נראה שהסביבה הבטוחה ביותר היא משטחי דשא סינתטי עם שיחים מפלסטיק תחת כיפה רוויה בקוטלי חרקים ובקרינה גרעינית, זוהי אינה סביבת קיום לשום צורת חיים מוכרת."

היתרון של הציוד שבו אני משתמש לטיפול בליים הוא האפשרות לאבחן את המחלה בזמן אמת. יתכן שיש גם חסרונות. מבחינתי תיאוריה כמו שמציג האתר Rethinking Cancer היא באופן כללי בכיוון המחשבה שלי. גם הם וגם אני מזהים את אותו מזהם שצריך להוריד מכדור הארץ – קרינה רדיואקטיבית. לתיאוריה שלי יש השלכות טיפוליות שאני מיישם ושהוכיחו את עצמן. אם צדקתי קלינית וטעיתי בתיאוריית התפתחות המחלה, זהו רק צעד בהתפתחות המדע.

גם מה שלא רואים פוגע

כל קרינה מסוכנת. זה המוטו. האסון ביפן הוא רק תזכורת למה צריך להתנגד להקמת תחנות כוח גרעיניות

ב-11 במרץ רעידת אדמה רבת עוצמה ונחשולי צונאמי הפכו שטחים נרחבים בצפון-מזרח יפן לעיי חורבות. בשעות הראשונות חשבנו שהיפני צריכים להתמודד "רק" עם זה, אבל מהר מאוד התברר שהסכנה הגדולה ביותר היא דווקא מעשה ידי אדם. הכור בפוקושימה החל לדלוף והעמיד את היפנים על סף אסון שיכל להגיע לממדים של האסון בצ'רנוביל, אם לא יותר.

עקבתי אחרי הסיקורים התקשורתיים מארצות הברית ומישראל על מצב הכור. הם היו שונים לחלוטין. בעוד בארץ נטו להפחית בחומרת המצב ולהגיד שעוד רגע הכול נרגע, הכתבים האמריקאיים דווקא הכירו בסכנות העצומות שאיימו על יפן. אולי הם מודעים יותר למשמעות של קרינה רגיואקטיבית. בכל מקרה, הכור בפוקושימה הזכיר לנו שהעידן הגרעיני מזמן לכולנו סכנות בריאותיות.


הדג בעל שלוש העיניים ממשפחת סימפסון כבר מזמן הפך סמל לזיהום רדיואקטיבי

נתקלתי בזה בעצמי במסגרת עבודתי כמטפל. שמתי לב שאחרי שטיפלתי באמצעות ביורזוננס באנשים עם מחלת ליים, הם נהיו חולים. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל הטיפול גרם לקרינה שהייתה אגורה בגוף שלהם להיפלט. כך הגעתי לספר Secret Fallout של ארנסט סטרנגלס, שעוסק בהשפעות החשיפה לקרינה רדיואקטיבית ברמות נמוכות לאורך זמן. אחת החולות שלי סיפרה שגרה במרחק 60 ק"מ מאי שלושת המילין. באי שנמצא בפנסילבניה הייתה תחנת כוח גרעינית עם שני כורים. ב-28 במרץ 1979 אירעה תקלה במערכת הקירור של אחד הכורים האלה, והתוצאה הייתה שחרור כמות גדולה של גזים רדיואקטיביים לאוויר. מייד לאחר מכן הופיעו אצל תושבי האזור בעיות בריאות, שאחת מהן היא מחלה קרובה למחלת ליים.
הסיבה שקנדי וחרושצ'וב חתמו על הסכם להפסקת ניסויים בפצצות גרעיניות ב-1963 היא שמדענים משני הצדדים שמו לב שתוחלת חיי האדם, שהייתה במגמת צמיחה, החלה לרדת עם תחילת הניסויים.

הלן קלדיקוט, רופאה אוסטרלית פעילה בתחום של קרינה ואיכות הסביבה טוענת שגם חשיפה לקרינה נמוכה שנחשבת בטוחה גורמת לנזק מצטבר וממליצה אם אפשר להימנע גם מצילומי שיניים.

בכל קרינה יש סכנה, אפילו אם מדובר בדליפה קטנה. ואנחנו צריכים להתנגד להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל ולא להאמין לאלה שאומרים שקרינה נמוכה היא בטוחה. הכור בדימונה ישן וקטן יותר מהכורים שמייצרים חשמל, אבל בהחלט טמונות בו סכנות. לפי הגיל שלו הוא היה צריך להיסגר כבר לפני עשר שנים. הכור נמצא קרוב לשבר הסורי אפריקאי. תקלה בכור, עם תסריט של רעידת אדמה, תגרום כאן לאסון שכל הפיגועים יחד שהיו כאן מקום המדינה ייראו לידו כמו משחק ילדים.

סטרנגלס מציין בספרו שהוא מוטרד מהשפעת הפליטה של יוד רדיואקטיבי על בלוטת התריס ועל התפתחות מנטלית של ילדים. הוא אומר שהאומה תשרוד גם אם תוחלת החיים תתקצר בעשר שנים לאחר שאנשים ימותו מסרטן וממחלות לב בגיל 70 במקום 80, וגם את יהיה גידול בתמותת התינוקות. אבל הפגיעה בהתפתחות מסוכנת הרבה יותר לקיומה של מדינה. דמיינו לכם מדינה, בעיקר בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, עם שיעור גבוה של אזרחים בעלי בעיות מנטליות.
מהאסונות בהירושימה, נגאסקי וצ'רנוביל ידוע שחשיפה לקרינה גורמת לגידול במקרי סרטן בלוטת התריס, בעיקר אצל ילדים, ולגידול במקרי סרטן השד, הדם, הריאות והמעי הגס. כאמור, לקרינה יש גם השפעות פסיכולוגיות, ומלבד פגיעה בהתפתחות של ילדים נרשמה גם עלייה בשיעור ההתאבדויות באזורים מוכי קרינה. חלק מהפגיעות באות לידי ביטוי שנים אחרי החשיפה ונזקי הקרינה ממשיכים להתבטא שנים ארוכות לאחר החשיפה הגדולה לחומרים הרדיואקטיביים.
החשיפה לקרינה מתרחשת באופן ישיר, אבל גם על ידי צריכת מוצרי חלב, ירקות, פירות, בשר ומים מאזורים נגועים.

אז מה עושים? כאמור, מתנגדים להקמת כורים גרעיניים, לא משנה אם הם לצרכי מלחמה או לצרכי שלום. נמנעים מצריכת פירות יבשים מטורכיה, שהאדמות שלה עדיין פגועות מאסון צ'רנוביל. התפרצות הכור בפוקושימה היא עוד סיבה לא לאכול דגים כי היפנים שפכו מים רדיואקטיביים לים, והם כמובן התפזרו. אצת כלורלה (Chlorella) סופחת קרינה מהגוף ולכן מומלצת (יש לה יתרונות נוספים כמו תכולה של חלבונים מלאים, איזון לחץ דם וכולסטרול ועוד).

הגוף כאנטנה

ככל שהגוף שלנו מזוהם יותר במתכות כבדות, כך השפעתה השלילית של קרינה אלקטרומגנטית חזקה יותר. החדשות הטובות הן שיש מה לעשות

מכיוון שהגוף, כמו אנטנה, פולט וקולט אינפורמציה, אנו פגיעים במיוחד לקרינה ממכשירים ומאנטנות סלולריים אם יש בגופנו מתכות כבדות. אפילו לפני המצאת הטלפונים הסלולריים, אנשים עם סתימות ממתכת או מזהב קלטו בפה שלהם שידורי רדיו.

מכיוון שאנחנו מעין מתקני קליטה חיים, המתכות הכבדות בגופנו מגבירות (amplify) תסמינים. מידת הפגיעות מתדרים סלולריים תלויה ברמת הרעילות שאליה נחשפנו. המתכות הכבדות מחלישות אותנו בכך שהן משחררות תדרים שמשפיעים על אברינו ויוצרות שינויים ביוכימיים מזיקים. לדוגמה, מי שברקמת המוח שלו הצטברו מתכות רעילות, נפגע יותר מאחרים מקרינה סלולרית, שיכולה בבוא העת לגרום לחיידקים להיות פעילים יותר ולייצר עוד מיקוטוקסטינים מסוכנים. הדבר יכול ליצור מעגל קסמים בין החיידקים והמתכות בגוף לבין החשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, מה שעלול להתבטא ברגישות-יתר. התוצאה היא, למשל, תחלואה רבה יותר בזיהומים כרוניים. בהמשך עלולים להתפתח או להחמיר מצבים כמו עייפות כרונית, כאבים כרוניים ופיברומיאלגיה.

אנחנו נפגעים יותר מקרינה ככל שאנו חשופים יותר לזיהום ממתכות כבדות (צילום: dee_, flickr)

מחקרו של ד"ר יושיאקי אומורה (מייסד ה-BDORT) מראה שככל שהמערכת מזוהמת יותר במתכות כבדות - מסתימות כספית, אכילת דגים מזוהמים, מגורים בקרבת שפכים של מפעלים הפועלים על פחם וכו' - כך הגוף הופך יותר ויותר למעין אנטנה שמרכזת קרינה והופכת אותה להרסנית במיוחד.

ד"ר רוברט בקר, בספרו Cross Currents, מסביר שאם חושפים תרבית חיידקים לשדות אלקטרומגנטיים אבנורמליים, החיידקים "חושבים" שהם הותקפו על ידי מערכת החיסון ומתחילים לייצר יותר רעלנים כתגובת הגנה.

יש מה לעשות!

מינרלים בטוחים שחודרים לתאים עשויים להגן על הגוף מפני הקרינה. הנה עוד כמה הצעות להתנהגות בריאותית שתצמצם נזקים:

תזונה נאותה

פעילות גופנית

ניקוי רעלים (דיטוקס) כל שלושה עד שישה חודשים

שינה מספקת וטובה. אפשר להיעזר במלטונין שאינו רעיל (מתאים גם עבור ילדים אוטיסטים עם בעיות שינה)

חשיפה נאותה לשמש

שימוש באצות כלורלה וספירולינה ובטיפולי ביקום ורייף כדי לנקות קרינה מהגוף ולחזק את העמידות שלו

הפחתת צריכת הקופאין

בדיקה וטיפול בטפילים כמו קנדידה ואחרים

בירור מעמיק של הימצאות מחלת ליים – בדיקות מעבדה נותנות פעמים רבות תוצאה שלילית מוטעית, ועדיף להיעזר בבדיקות ביקום-ביקומד האמינות יותר

הוצאת סתימות כספית אצל רופא שיניים אשר מבין שזה חשוב ויודע איך לעשות זאת, בליווי של מטפל מנוסה בהוצאת מתכות מהגוף, גם לפני וגם במשך חודשים לאחר סיום התהליך. נדרשת לכך סבלנות – הוצאת 10 סתימות נמשכת שנה

שימוש בפורמולות הומיאופתיות לאחר הוצאת הסתימות

טפילים ותסמונת טורט

טפילים עלולים לגרום להפרעות נוירו-פסיכיאטרית כמו תסמונת טורט. לרוע המזל אנשי רפואה פעמים רבות אינם מודעים לכך ומייחסים למצב גורם נפשי

בתחילת השנה התפרסם ב-Scientific American מאמר מעניין על התפרצות של תסמונת טורט בכפר לה-רוי שבמדינת ניו-יורק. תוך שבועות מעטים, 15 נערות שלומדות בחטיבת הביניים של לה-רוי לקו בתסמונת שמתאפיינת בהופעתם של טיקים, עוויתות, ותנועות בלתי רצוניות. ההורים באופן טבעי חשדו שמדובר בגורם סביבתי שיכול להסביר את ההתפרצות, אבל הממסד, כרגיל, חשב אחרת.
חברה שסוקרת סיכונים סביבתיים לא מצאה דבר חריג במים או באוויר ונוירולוג מקומי קבע שמדובר ב"הפרעת המרה", כלומר מצב שבו מתח רגשי גורם לתסמינים גופניים ויכול להתחולל כחלק מהיסטריית המונים. ההורים לא קיבלו את האבחון והתייעצו עם רופאים נוספים. כמה מהמומחים אמרו שכדאי לשקול את האפשרות של PANS, תסמונת של התפרצות תסמינים נוירו-פסיכיאטריים אצל ילדים (pediatric acute-onset neuropsychiatric syndrome).

 PANS קורה כאשר חיידק או נגיף גורם למחלה נוירו-פסיכיאטרית כמו תסמונת טורט או הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). שני המצבים חולקים ביניהם תסמינים משותפים ופעמים רבות הסובלים ממצב אחד סובלים גם מהשני. בעבר קשרו את ההתפרצות של PANS לזיהום בסטרפטוקוקוס, אך היום יודעים שטפילים נוספים עשויים לגרום להפרעות מנטליות.

בבת אחת 15 נערות לקו בתסמינים נוירו-פסיכיאטריים, הסיבה: זיהום (למצולמת אין קשר לטקסט. צילום: akeg, flickr)

 במקרה של PANS יכולה להיראות התפרצות פתאומית של הפרעה נוירו-פסיכיאטרית כמו אנורקסיה פסיכוזה או בעיות קוגניטיביות. זיהומים כמו מיקופלזמה, נגיפים מסוימים ומחלת ליים עלולים להוביל למצבים כאלה, שבעבר יוחסו רק לסטרפ.

 הרופא המקומי שבדק את הנערות מלה-רוי לא התייחס ל-PANS כאל אפשרות סבירה מפני שהמחלה נחשבת נדירה ותוקפת לדבריו בעיקר ילדים בני פחות מ-11. אבל מייקל ג'ניקס, פרופסור לפסיכיאטריה מבית הספר לרפואה בהארוורד, מסביר בראיון ל-Scientific American שהתסמונת נופצה הרבה יותר מהמקובל לחשוב וכי רופאים רבים כלל לא מכירים אותה ולכן לעתים קרובות אינה מאובחנת. בנוגע לגיל הוא מוסיף ש-PANS מתואר בילדים בני שנתיים עד 14, אך הוא נתקל גם במבוגרים בני 70 ו-80 שהחלו לסבול מהפרעה טורדנית-כפייתית לאחר שנדבקו במחלת הנשיקה.

 PANS יכול להופיע גם אם האדם לא היה חולה או לא היה מודע לכך שהוא חולה. לעתים טפילים חודרים לגוף מבלי שנדע זאת, וכנראה זה היה המצב בלה-רוי. ייתכן ש"הסתובב" בבית הספר נגיף כלשהו שהבנות נדבקו בו.
מהלך המחלה אינו קבוע. יש כאלה שנרפאים ספונטנית, כפי שאכן קרה לכמה מהנערות בלה-רוי, ויש כאלה שיזדקקו להתערבות רפואית. הטיפול הרפואי הקונבנציונלי הנפוץ הוא אנטיביוטיקה.

בניסיון הקליני שלי גיליתי שבהקשר של זיהום בטפיל והפרעות נוירו-פסיכולוגיות, סטרפטוקוקוס דומה לליים. כשיש במוח זיהום גם בטפיל וגם בכספית, שני הגורמים מנטרלים זה את זה. הטפיל כנראה סופח את המתכת הכבדה וממתן את ההשפעות שלה על מערכת העצבים. בעזרת מכשיר הביקום אני מאבחן ומחפש טיפול שיהיה תפור לחולה באופן אישי בכל פעם מחדש.

אוטיזם: לא עניין של גנטיקה

מחקר תאומים חדש מצביע על כך שהגורמים לאוטיזם הם בעיקר סביבתיים. במקום לרדוף אחרי "הגן האוטיסטי" עדיף להשקיע מאמץ במניעה ובטיפול

לא פעם הבעתי תמיהה על כך שהממסד הרפואי ממשיך לייחס את האוטיזם לתורשה. לאור העלייה המשמעותית בשיעור מקרי האוטיזם בעשורים האחרונים אני שואל פעם אחר פעם, איפה היו הגנים לפני 50 שנה? למה אז הם לא כעסו?

מאמר של מארק בלקסיל באתר Age of Autism דן באותה סוגיה. בלקסיל התייחס בעבר לחוסר ההיגיון בכך שמיליוני דולרים מושקעים במחקר שמטרתו לאתר את "הגן האוטיסטי" בעוד בשטח מצטברות יותר ויותר עדויות לכך שטריגרים סביבתיים קשורים להופעת תסמיני הנסיגה האוטיסטית.
במאמרו החדש הוא מציין מחקר תאומים חדש שמערער על ההנחה שהגורם לאוטיזם הוא גנטי.

מחקר התאומים CATS מראה שהגורמים לאוטיזם הם בעיקר סביבתיים (צילום: ethermoon, flickr. למצולמים אין קשר לרשומה)

כמה מילים על מחקרי תאומים: מחקרי תאומים משמשים בדרך כלל להכרעה בשאלות האם מצב מסוים נגרם על ידי תורשה או על ידי סביבה. לצורך המחקר משווים בין נתוני תאומי אחווה, שהקרבה הגנטית ביניהם זהה לקרבה הגנטית שקיימת בין אחים רגילים, לבין תאומים זהים, שמבחינה גנטית אין ביניהם שום הבדל. השוואה נוספת שיכולה להצביע על השפעות גנטיות או סביבתיות היא בין תאומים זהים שחיו במשפחות שונות.

נחזור לבלקסיל. הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי "מומחים לאוטיזם" שטענו שאוטיזם נגרם על ידי גנים ביותר מ-90 אחוזים. הבסיס לטענות האלה הוא שני מחקרי תאומים קטנים – אחד מבריטניה והשני מסקנדינביה. בשניהם דווח על מתאם גבוה בנוגע לאוטיזם בקרב תאומים זהים ועל היעדר מתאם כזה בקרב תאומי אחווה.

בלקסיל מציין שבתחילת יולי השנה פורסם מחקר התאומים הגדול והמחמיר ביותר עד כה – מחקר קליפורניה לאוטיזם בתאומים (CATS). תוצאות המחקר סותרות את תוצאות שני מחקרי התאומים שהוזכרו לעיל. בקרב התאומים הזהים שהשתתפו במחקר CATS היה מתאם נמוך יותר של אוטיזם בהשוואה למחקרים הקודמים; בקרב תאומי האחווה היה מתאם גבוהה יותר בהשוואה למחקרים הקודמים.

המסקנה היא שכנראה האוטיזם אינו תורשתי מאוד אלא נובע בעיקר מגורמים סביבתיים.

כעת ברור שהכסף שהושקע במרדף אחרי הגן האוטיסטי הושקע במקום הלא נכון. העובדה שמדובר בגורמים סביבתיים מאפשרת לצמצם את הסיכון לאוטיזם ולטפל בתופעות שקשורות בו.

הטיפול באוטיזם מורכב מאוד, ואני מטפל בכמה דרכים:

קודם כל - חייבים להוציא מהתפריט גלוטן (חיטה, כוסמין, שיבולת שועל, שעורה) וקזאין (חלבון חלב). שני הדברים האלה פוגעים גם במעי של הילדים ועובדים על מוחם כערבוביה של מורפין וסטרואידים.

שנית, עם מכשיר הביקום אני מאתר אלרגיות למזון בשני מוקדים ספציפיים: מעי ומוח. לעתים לא נשאר מה לאכול ולפי שיקול דעת אני מנסה לנווט.

בשלב הבא אני מחפש ומנטר וירוסים ממשפחת ההרפס - הרפס סימפלקס, הרפס מסוג 6, וירוס אפשטיין בר (EBV) ו-CMV, שניהם ידועים בציבור כ-MONO, חצבת, ועוד כמה.

עם מכשיר הביקום אני מוריד דלקתיות.

אחר כך, מכיוון שלילדים חסרה גופרית פיזיולוגית, ומחזור הגופרית שלהם קרוס, אני מתחיל "למלא" אותם בגופרית בעזרת אמבטיות מגנזיום סולפט. אני מפעיל תוכנית שפיתחתי של טיפול במכשיר הביקום ל"התנעת" מחזור הגופרית.

בסופו של התהליך אני מפנה את המטופלים לאחת משתי מטפלות לפי שיקול דעתי לייעוץ לגבי תוספים - אנזימי עיכול מיוחדים ופרו-ביוטיקה מיוחדת וחומצות אמינו. כל התוספים מיוחדים מכיוון שהמערכות של הילדים לא עובדת, ובמשך עשרות שנים מספר חברות בארה''ב פיתחו תוספים ספציפיים עבורם. יחד עם זה אני בודק כל תוסף בקפדנות כי הילדים האלה נוטים לפתח דלקתיות (אלרגיה) לתוספים המיוחדים ההיפו-אלרגניים. לשם כך פיתחתי טיפול מיוחד לילד ולתוספים גם יחד, ויש לי כלים מיוחדים לטפל (או בז'רגון שלי "לבשל") פעם בחודש בתוספים כאשר הם גורמים לדלקתיות.

אני מטפל גם בליים. מחלת הליים היא מחלה דלקתית, הגורמת בין היתר לקריסת היכולת של הגוף להפריש מתכות כבדות. למעלה מ-90 אחוזים מהילדים בספקטרום האוטיסטי חולים בליים. רופאים נוטים לומר שאין ליים בארץ, אבל לנושא הזה אקדיש בהמשך רשומה נפרדת.

יש פי חמישה בערך בנים אוטיסטים לעומת בנות. הסיבה לכך היא שהטסטוסטרון קושר את הכספית, שכידוע הצטברותה ברקמת המוח עלולה להוביל לאוטיזם. עם מכשיר הביקום פיתחתי שיטה להורדת רמת הטסטוסרון. בגיל הבגרות זה לא מועיל מספיק - הביולוגיה מנצחת את האנרגיה - ואז חייבים לעתים להסתמך על שיטות קונבציונאליות (צריכים למצוא רופא אנדורקרינולוג סימפטי ופתוח לצורך העניין) כי לעתים לילדים האלה אין את "התוכנה" שיכולה לטפל ב"חומרה".

סופות שלג ומכות חום

אם חשבתם שאירועי מזג האוויר הקיצוני הם רק עוד כמה אייטמים בחדשות, תחשבו שוב. הם קשורים להתחממות הגלובלית שמאיימת על הכלכלה, אבל גם על בריאות הציבור. הנתונים המדאיגים הולכים ומצטברים

2010 הסתיימה בסופות שהכו את החוף המזרחי של אמריקה, קברו ערים תחת יותר מ-60 ס"מ שלג וגרמו לנזקים חמורים, בעוד אנחנו בישראל התחממנו בשמש קיצית כמעט. התקשורת סיקרה את פגעי מזג האוויר, התרכזה בנוסעים שנתקעו בשדות התעופה בחגים, אבל כמעט לא קישרה את מזג האוויר הפרוע של חג המולד האחרון, כמו גם אירועי מזג אוויר קיצוני אחרים שהיו במהלך השנה (מישהו זוכר את ההצפות בצפון הודו ופקיסטן מהקיץ האחרון? את השריפות ברוסיה? את הבצורת ואחריה השיטפונות בניגר?) לתופעת ההתחממות הגלובלית.

הצפה באיובה. צילום: הסקר הגיאולוגי של ארה"ב, Flickr

סופות השלגים באמריקה ובאירופה עלולות להשכיח מאתנו את העובדה שכל התופעות הקיצוניות שפקדו את העולם בשנה שחלפה וגם בזו שלפניה, קשורות להתחממות הגלובלית. כן, גם השלג.
ד"ר פול אפשטיין, מנהל במרכז לבריאות והסביבה הגלובלית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארברד, התארח באולפן Democracy Now והסביר את הקשר.
"הקשר בין ההתחממות הגלובלית לבין שינויי אקלים, כלומר התחממות ושינויים בדפוסי מזג האוויר, הוא שב-50 השנים האחרונות האוקיינוסים ספגו פי 22 יותר חום מאשר ספגה האטמוספרה ... החום בחצי המאה האחרונה נצבר באוקיינוסים, והתאיידות המים המואצת מהאוקיינוסים החמים היא שגורמת לגשמים הכבדים. אטמוספרה חמה יותר מחזיקה גם יותר אדי מים. על כל עלייה של מעלת חום אחת האטמוספרה מחזיקה 7% יותר אדי מים. נוצר מצב של דחיפה ומשיכה במעגל המים כולו. המפתח כאן הוא שההתחממות הגלובלית ... משנה את דפוסי מזג האוויר, וזהו המעגל ההידרולוגי, מעגל המים של כדור הארץ, שהשתנה באופן דרמטי, עם יותר בצורת באזורים מסוימים וגשמים עזים יותר באזורים אחרים, וכעת גם שלגים עזים."

רשתות תקשורת, בראשן Fox News, דואגות להטיל ספק באופן קבוע בתיאורית ההתחממות הגלובלית ולעמעם את הנתונים. האינטרס הוא כלכלי. חברות הביטוח, תאגידים שונים וחברות הנפט יודעים אילו סכנות טומנת בחובה ההתחממות, ויודעים שעדיף להשתיק אותה לטובת העסקים ולטובת "שקט תעשייתי".

שינויי מזג האוויר גורמים נזקים לכלכלה, אבל לא רק לה. ד"ר אפשטיין מסביר את השפעתם על בריאות הציבור. ההתחממות הגלובלית משפיעה על הבריאות בחמישה תחומים: מחלות זיהומיות; מחלות נשימה ואסתמה במיוחד; מחלות חורף כתוצאה מהקור הקיצוני (אך הקור גם ממתן התפשטות מחלות זיהומיות); השפעות גלי החום; השפעתם של מזיקים ופתוגנים הפוגעים ביבולים, בבעלי חיים ימיים וביערות.
אם נסתכל על התחום של מחלות זיהומיות, נראה שמחלת ליים המועברת על ידי קרציות, הפכה נפוצה יותר. לדוגמה, שכיחותה עלתה פי 10 בעשור האחרון במדינת מיין בארה"ב. באלסקה, שבה ההתחממות ניכרת במיוחד, החמירה מאוד בעיית עקיצות יתושים וחרקים אחרים. החום מאפשר לחיפושיות עצים להתפשט צפונה ולהרוס יערות. היחלשות היערות גורמת להפחתה בקירור הסביבה, מה שמחזק מזיקים אחרים. לאחר הצפות ושיטפונות מתפשטת מחלת המלאריה, בהאיטי ההצפות הביאו למגפת כולרה.
בצורות, מנגד, מביאות למחלות כמו קדחת דנגה, שנוצרת מזיהומים במיכלים שבהם אנשים אוגרים מים.
גשמים כבדים קשורים למחלות המועברות במים, כמו זיהומי אי קולי וקריפטוספורידיום הגורם למחלות מעיים אצל אנשים ובעלי חיים.
כאמור, גלי החום מגבירים גם את שכיחות האסתמה. אסתמה מיוחסת בדרך כלל לזיהום אוויר, אבל שינויי האקלים גורמים גם לשינויים בצומח. אבקת הצמחים היא ממחוללי האסתמה, וכשצמחים מסוימים מתחזקים, חולי האסתמה סובלים יותר.

אז מה עושים? ד"ר אפשטיין מציע לעבור לכלי רכב חשמליים ולהפסיק "לשרוף כל דבר." כלי הרכב האלה צריכים להיטען בחשמל מרשת חשמל נקייה. צריך להשתית תוכניות בינוי עירוניות בריאות עם מבנים ירוקים, גינות גג, עצים לאורך הרחובות, מסלולי אופניים, מרחבים פתוחים, משטחים מחלחלים, צמיחה חכמה, תחבורה ציבורית, רכבות קלות. "זה יכול להפוך את הערים שלנו בריאות יותר, לייצר משרות, לעורר את הכלכלה ולעזור לקדם אותנו ולקדם טכנולוגיות ידידותיות בשוק הגלובלי." יש להניח שאלי ישי כבר עובד על תוכנית כזאת.

http://youtu.be/5CkHdIqWUlo כל יום שומעים על מחקר חדש המנסה לקשור את האוטיזם לגנים, לאמא, לכל דבר, חוץ מחיסונים, כספית, ליים ושאר מזהמים סביבתיים של ימינו. אין מגיפה גינטית! אבל החדשות הטובות: באוטיזם אפשר לטפל!!

Environmental Risk Factors - P. Lein, Ph.D. - YouTube http://youtu.be/5CkHdIqWUlo Handouts are online at: http://www.ariconference.com/enews/mind_6-1.pdf Pamela Lein, Ph.D., is a Professor at the UC Davis School of Veterinary Medicine in t...