אספרטיים – רעל מתוק

אספרטיים, ממתיק מלאכותי חוקי, מורכב משלושה כימיקלים מסוכנים ועלול לגרום לשורה ארוכה של תסמינים, מחלות כרוניות ונזקים למערכת העצבים

אספרטיים הוא השם הטכני לממתיק מלאכותי שמופיע תחת כמה שמות מסחריים. הוא התגלה במקרה ב-1965 במסגרת פיתוח תרופה נגד אולקוס. בשנות ה-80' אושר השימוש בו במוצרי מזון יבשים ואחר כך במשקאות קלים, זאת לאחר שבאמצע שנות ה-70' האישור הוקפא על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לאחר פנייה של חוקר נוירולוגיה ושל עורך דין שעוסק בהגנת הצרכן. החומר בנוי משלושה כימיקלים: חומצה אספרטית (40%), פנילאלנין (50%) ומתנול (10%).

אספרטיים הוא הסיבה ל-75% מהתגובות הגופניות השליליות למרכיבי מזון שדווחו ל-FDA. התגובות החמורות כוללות התקפי פרכוסים ומוות, ומלבדן תועדו כ-90 תסמינים נספים, כמו כאבי ראש, סחרחורות, העלאה במשקל, דיכאון, דפיקות לב מואצות, אובדן זיכרון ועוד.
על פי מחקרים שונים, אספרטיים עלול להיות הטריגר או גורם מחמיר של מחלות כרוניות כמו גידולים במוח, טרשת נפוצה, אפילפסיה, פרקינסון, אלצהיימר, סוכרת, לימפומה ועוד.

אספרטיים. מתוק על הלשון, אבל רע ומר לגוף (צילום: Like_the_Grand_Canyon, flickr)

נזקי החומצה האספרטית

ד"ר ראסל בליילוק, פרופסור לנוירוכירורגיה, פרסם ספר שמפרט את הנזקים מצריכה של חומצה אספרטית דרך אספרטיים ומצריכה של חומצה גלוטמית שנמצאת במונוסודיום גלוטמט, גם הוא רכיב נפוץ במזון המתועש. השילוב של שני החומרים גורם לנזקים נוירולוגיים כרוניים חמורים ולתסמינים אחרים. שני החומרים פועלים במוח כמוליכים עצביים. כמות גדולה של כל אחד מהם הורגת נוירונים מסוימים. הפגיעות גבוהה במיוחד בקרב ילדים, באזורים מסוימים במוח ובמצבי חולי מסוימים. התסמינים הקליניים מופיעים זמן מה לאחר שהרס הנוירונים כבר התחיל. המחלות הכרוניות שלהתפתחותן תורמות חומצות אמינו חופשיות כמו החומצה האספרטית כוללות טרשת נפוצה, ALS (ניוון שרירים מוטורי), אובדן זיכרון, בעיות הורמונליות, אובדן שמיעה, אפילפסיה, אלצהיימר, פרקינסון, היפוגליקמיה, איידס, שטיון (דמנציה), חבורות במוח והפרעות נוירואנדמיות. בקבוצת הסיכון המוגבר: תינוקות, ילדים, נשים הרות, קשישים וחולים במחלות כרוניות.

בין החוקרים יש מחלוקת לגבי המנגנון שגורם לנזקי השילוב בין הגלוטמט והחומצה האספרטית. בכל אופן, התגובות כוללות כאבי ראש/מיגרנות, בחילות, כאבי בטן, עייפות, בעיות בשינה, בעיות בראייה, התקפי חרדה, דיכאון, אסתמה/לחץ בחזה.

נזקי הפנילאלנין

כמו חומצה אספרטית, גם פנילאלנין הוא חומצת אמינו. אנשים עם הפגיעה הגנטית PKU אינם יכולים לפרק פנילאלנין, מה שמוביל לרמות גבוהות ומסוכנות של החומר במוח. צריכת אספרטיים, בעיקר עם פחמימות, עלולה להוביל לעודף פנילאלנין במוח גם אצל אנשים שאינם לוקים ב-PKU. רמות גבוהות של פנילאלנין במוח עלולות לגרום לירידה ברמות הסרוטונין ולהוביל להפרעות נפשיות כמו דיכאון.

בכתבה שכותרתה "חלום בלהות של אספרטיים" שפורסמה ב-Wednesday Journal, הכותב ג'ון קוק החל לצרוך 8-6 משקאות דיאט בכל יום. התסמינים שלו החלו כאובדן זיכרון וכאבי ראש חוזרים. הוא החל להשתוקק ליותר משקאות ממותקים באספרטיים. מצבו הידרדר עד כדי כך שהחל לחוות תנודות חזקות במצב הרוח והתקפי זעם. בבדיקות נראו אצלו תפקודי מוח חריגים ופגיעות במוח. לאחר שנגמל מצריכת האספרטיים, תסמיניו השתפרו באופן דרמטי.

על פי בליילוק, הצטברות של פנילאלנין במוח עלולה לגרום לסכיזופרניה ולנטייה גדולה מהרגיל להתקפי פרכוסים.

נזקי המתנול

מתנול, הרכיב השלישי באספרטיים, הוא רעל קטלני אלכוהולי. המתנול משתחרר מהאספרטיים בחום של 30 מעלות צלזיוס. הוא מתפרק לחומצה פורמית (חומצת נמלים) ולפורמאלדהיד, שהוא נוירוטוקסין, כלומר רעלן שפוגע במערכת העצבים. בשל המודעות לנזקי המתנול, הרשויות בארצות הברית ממליצות להגביל את צריכתו ל-7.8 מ"ג ביום. בליטר אחד של משקה ממותק באספרטיים יש 56 מ"ג מתנול, כך שצרכנים כבדים של משקאות מסוג זה יכולים להגיע לכמות גבוהה בהרבה מההמלצה.

תסמיני הרעלת מתנול כוללים כאבי ראש, זמזומים באוזניים, סחרחורת, בחילות, הפרעות במערכת העיכול, חולשה, ורטיגו, צמרמורות, פגיעה בזיכרון, חוסר תחושה, הפרעות התנהגות ודלקות בעצבים. ידועים בעיקר כמה סוגים של פגיעה בראייה.

הפורמאלדהיד שנוצר מפירוק המתנול הוא חומר מסרטן שפוגע ברשתית העין ולנזקים בדנ"א.

אחד מתוצרי הפירוק של אספרטיים הוא דיקטופיפרזין (DKP). החומר מעורב בגרימת גידולים במוח. הוא נוצר במוצרים מכילי אספרטיים לאחר אחסון ממושך.

המידע מתוך האתר של ד"ר מרקולה

אסון בהקרנה יומית

כור גרעיני לא צריך להתפרץ כדי להזיק לתושבי הסביבה, לשם כך מספיקות התקלות השגרתיות שקורות יום-יום. אם יוקמו תחנות כוח גרעיניות בישראל, יש סיבה טובה לחשוש שאף אחד לא ישמור עלינו

למרות האסון בפוקושימה, בישראל יש כאלה שעדיין לא ויתרו על חלום הבלהות של כור גרעיני. באתר Autism One הופיע מאמר שדן בקרינה במי השתייה ומזכיר עד כמה אין על מי לסמוך.

היום יש קרינה במי השתייה בטוקיו, למרות שהיא רחוקה מפוקושימה, שבה התפרץ כזכור הכור הגרעיני במרץ השנה. האם זה יכול להתרחש בכל מקום אחר שבו קיימים כורים גרעיניים? לדוגמה, בארצות הברית פועלות 104 תחנות כוח גרעיניות, ושם, לדברי מחברת המאמר אליס שאבקוף, זה כבר קרה. לא צריך שיתרחש אסון בסדר גודל כמו זה שקרה ביפן. מספיקות בעיות תפעול יומיומיות כדי שהכור יהפוך לאיום על בריאות הציבור.

כור גרעיני באילינוי. רוצים כזה ליד הבית? (צילום: Blue Jay Day, flickr)

מהכורים דולף טריטיום, אטום רדיואקטיבי, ומזהם את מי התהום שמגיעים לבתים בישובים הסמוכים ומשמשים לשתייה, בישול ורחצה. בנוסף לדליפות, חציבת אורניום ותוצרי הלוואי שנותרים לאחר ייצור דלק גרעיני משחררים גזים שפולטים קרינה ומזהמים אחרים אל מי השתייה ואל האוויר בסביבה.

רק בשנה שעברה, אחרי 50 שנים של תחנות כוח גרעיניות, הוועדה לפיקוח על כורים גרעיניים בארה"ב (NRC) החלה לבדוק האם רעלנים רדיואקטיביים שנפלטים באופן יומיומי גורמים נזק. ההוועדה פנתה לאקדמיה הלאומית למדעים כדי לבדוק האם אנשים שחיים ליד מתקנים גרעיניים מצויים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן. באחת הפגישות של האקדמיה הלאומית למדעים הופיעה שרה סאוור, ששרדה גידול במוח שהתגלה אצלה בגיל שבע, אז גרה עם הוריה בקרבתם של שני כורים גרעיניים במחוז גראנדי במדינת אילינוי. מהכורים הללו, שהופעלו על ידי חברת Exelon, הספקית הגדולה ביותר של אנרגיה גרעינית בארה"ב, הייתה דליפה מתמשכת של טריטיום, שהציבור לא יוּדע עליה. שרה אמרה לאנשי האקדמיה שהיא אחת מהסטטיסטיקות שהם מדברים עליהן. הוריה של שרה דיברו על דליפות חמורות מהכורים של חברת אקסלון ועל הסיכונים הבריאותיים שכרוכים בהן.

אולם, לדבריה של שאבקוף יש בעיה בתכנון המחקר: "טיפוס הייחוס" של החוקרים שמודדים נזקי קרינה רדיואקטיבית היא גבר לבן, בן 20 עד 30, שמשקלו 70 ק"ג, גובהו 174 ס"מ וחי באקלים ממוזג. המחקר לא יספק מידע על נזק לילדים (למשל), מפני שגופם של ילדים רגיש הרבה יותר לכל סוגי החשיפה לגורמים סביבתיים לעומת מבוגרים.

שאבקוף מעלה שאלה נוספת, אולי ה-שאלה: אם מפעילי הכורים הגרעיניים אינם מצליחים למנוע תקלות שגרתיות, האין זה מתקבל על הדעת שבמוקדם או במאוחר הם ייכשלו גם במניעתם של אסונות גדולים? זהו התרחיש שעליו הצביעה ההיסטוריה של חברת החשמל של טוקיו, של חברת BP, של ארגונים אחרים שאחראים לאסונות גדולים.

המנהלים מחפשים רווח אישי גדול ומהיר, החברות בוחרות להציג קו תחתון שנראה טוב, גם אם מזויף. הגופים הממשלתיים אמורים לפקח ולהגן ובמקום זאת הופכים שבויים של אותן חברות שעליהן הם אמורים לשלוט. ה-NRC למשל נלחמה בהצלחה בחוק שאמור היה לחייב הכנת מצבורים של אשלגן יודי, חומר שנועד לנגוד חשיפה לקרינה, על מנת להגן על אנשים שחיים בקרבת מתקנים גרעיניים.

המנהלים הבכירים בגופי הפיקוח יוצאים מהתעשייה לכמה שנים ואז חוזרים אל החברים שלהם ומרוויחים סכומים גבוהים במיוחד (אנחנו יודעים שזה קורה גם במשק הישראלי כל הזמן ובהקשרים שונים של הון שלטון). החברות האלה מזהמות לא רק את הסביבה אלא גם את המערכת הפוליטית כולה. אנשיהן עושים זאת באמצעות השקעת מיליוני דולרים בפעילות לוביסטית ובמימון תעמולת בחירות.

כתמיד, ההעדפה של רווח כספי גוברת על שיקולים של בטיחות ובריאות הציבור. אין שום סיבה להאמין שישראל חסינה בפני זה.

צהבת מסוג A - כשהמחלה מסוכנת פחות מהחיסון

החיסון נגד צהבת מסוג A מציע לגוף אלומיניום, פורמאלדהיד, רקמות אדם מזוהמות וחומר אנטי פריז (בנוסף להפחדות הרגילות) – מרכיבים מסוכנים בהרבה מהמחלה עצמה

אני ממשיך בסדרת רשומות הביקורת על תעשיית החיסונים בהשראתה של הרופאה האמריקאית ד"ר שרי טנפני. הפעם על הכוונת: החיסון נגד הפטיטיס (צהבת) מסוג A. בישראל החיסון כלול בשגרת החיסונים הניתנים במסגרת טיפת חלב.

ד"ר טנפני מסבירה באיזו מחלה מדובר בעצם: הפטיטיס A היא מחלה שפוגעת בכבד ונגרמת על ידי נגיף שנקרא HAV. היא נחשבת למחלה מתונה שחולפת מעצמה תוך ארבעה עד שמונה שבועות. לרוב המחלה היא תת-קלינית, כלומר נטולת תסמינים, ובדרך כלל רוב האנשים שחולים בה כלל אינם מודעים לכך, ועל זה מסכים ספר ההדרכה לרופאים "מרק" (Merck), שבו נאמר: "רוב הזיהומים ב-HAV בקרב ילדים צעירים הם נטולי תסמינים... הפטיטיס קלינית מופיעה אצל פחות מ-10% מהילדים שנדבקו." ארגוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) הצהירו במסמך שכותרתו "מה עלי לדעת על הפטיטיס A": "רוב האנשים שחולים בהפטיטיס A מחלימים בעצמם אחרי כמה שבועות."


את המחלה ניתן לאבחן באמצעות נוכחות הנוגדן IgM, אך לרוב האבחון נעשה באמצעות סקירת תסמינים. לפי מרק התסמינים העיקריים הם: אובדן תיאבון, בחילה-הקאה-שלשול, פריחה, כאבי מפרקים, שתן כהה. ייתכנו סימנים חיצוניים של "צהבת" כמו שינוי בגוון העור, אך הם בדרך כלל ירמזו על תחילתה של ההחלמה ועל השלב שבו המחלה כבר אינה מדבקת. המחלה אינה תורמת למחלות כבד כרוניות או לשחמת. מי שחלה במחלה והחלים ממנה מחוסן נגדה לשארית חייו.

לא כל מה שצהוב מסוכן (צילום: II conte di Luna, flickr)

ד"ר טנפני מציינת: "מדהים לגלות שהפטיטיס יכולה להיגרם גם על יד החיסון נגד הפטיטיס B וגם על ידי החיסון נגד הפטיטיס C. את העובדה הזאת ניתן למצוא בתצהיר של חברת גלקסו-סמית'-קליין בנוגע ל-Havrix [אחרי הרבה לחץ ועבודה של לוביסטים חברת התרופות הזאת קיבלה את אישור הממשל לייצר חיסון נגד הפטיטיס A, שרשויות הבריאות בארה"ב ממליצות לכלל הציבור לקבלו,הוא נקרא Havrix], שבו נאמר שהחיסון אינו יכול לרפא את ההפטיטיס שנגרמת על ידי שני החיסונים האחרים. היצרן מצהיר בעלון המצורף לאריזה שהפטיטיס היא תופעת לוואי אפשרית של Havrix."

מהי שכיחות המחלה? העלון שמצורף ל-Havrix מצטט מחקר שהיה בן 13 כשהחלו לייצר את החיסון. על פי המחקר, שיעור התמותה מהמחלה הוא 0.6%. זה נשמע גבוה, אבל למעשה כלל לא מדובר בנתונים מארצות הברית אלא בנתונים גלובליים, מה שאומר שהמספרים נלקחו בעיקר מארצות עולם שלישי, מכיוון ששם נמצאים רוב מקרי ההפטיטיס A. החולים האלה נתונים לסכנת מוות שקשורה לעוני, זיהום ותת תזונה. סיבוכים אינם מוכרים.

על פי נתוני הממשל האמריקאי משנת 2000 חלה בשני העשורים שקדמו לה ירידה בשיעור התחלואה בהפטיטיס A מ-29.1 מקרים ל-23.2 מקרים ל-100,000 איש. אין לכך קשר למתן החיסון, מפני שהוא נכנס רק ב-2002. שיעור התמותה משלושת סוגי ההפטיטיס בארצות הברית ב-1998 היה 4,700 בלבד. המספר כולל מקרים של מחלות רקע קשות ואנשים שחיים בסביבה מסכנת ומתמודדים עם עוני, תת תזונה, אלכוהוליזם והתמכרות לסמים. רוב הרשויות מסכימות ביניהן שילדים אינם נכללים בקבוצת הסיכון למות מהפטיטיס A.

מי שבכל זאת בוחר להתחסן נגד הפטיטיס יחדיר לגופו או לגוף ילדיו תרכיב שעשוי רקמות חיבור מזוהמות של בני אדם, אלומיניום, פורמאלדהיד (פורמלין) ופנוקסיאתנול (אתילן גליקול, חומר אנטי בקטריאלי שמשמש גם כאנטי פריז). אלומניום ידוע כחומר שפוגע במערכת העצבים, כשלא ברור מתי מופיעה הפגיעה ובאיזה היקף. פורמאלדהיד הוא חומר מסרטן.

 ***

אני רוצה להוסיף ולציין שפעם הפטיטיס A הייתה נפוצה מאוד בישראל, אך כמעט לא קיימת היום. למה? לא בגלל החיסון, שהרי הירידה ברמת התחלואה התרחשה הרבה לפני שהחיסון הופיע. יש כמה גורמים שתרמו לירידת נגיף HAV:
1) תנאים סנטריים יותר טובים; 2) שינוי באוכל ובסגנון החיים. אנו נמצאים הרבה יותר בתוך מבנים ונתונים ליותר לחצים של חברת "מעמד ביניים" - הישגיות אישית, מאבקי גאווה, כשהצד הנגדי הוא הרגשה מתמדת של כישלון או עוד מעט כישלון; 3) סעיף 2 גורם לעלייה של EAV (נגיף אפשטיין בר גם ידוע בציבור גם כ"מונו"). מחלות אפשטיין בר והפטיטיס A הן מאותה משפחה (משפחת ההרפס המורחבת). עלייה של אחת מהן ולא של האחרת תלויה בתנאים תרבותיים וסניטריים, לא בחיסון.

מחלת הפוליו היא עוד דוגמה לתפוצת מחלות בתקופת זמן מסוימת. בישראל בשנות השמונים הייתה "מגפה" של פוליו למרות החיסון! היו מספר אנשים בודדים בישראל אשר חלו. בעיקר בעכו, אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם, המקום השני היה עזה, וגם בחולון היו מקרים. זה למרות החיסון שכולם קיבלו.
מה המשותף בין אפשטיין בר לפוליו? עלייה של הידבקות בנגיף תלויה בסביבה (צפיפות, תנאיים סניטריים). במקרה של אפשטיין בר והפטיטיס A מה שקובע זה תנאיים סניטריים וסגנון חיים. אנו חיים בסגנון המעודד הידבקות באפשטיין בר וכתוצאה מכך הסיבה שלנו מוצפת בנגיף EBV שגורם למחלה, ולא נשאר הרבה מקום לנגיף HAV שגורם להפטיטיס A. במקרה של פוליו התנאיים הסניטריים נשארו אותו דבר אבל הנגיף המוחלש (חיסון סאבן האוראלי) מציף את הביובים וכך לא נשאר מקום לפוליו הרגיל.

אפשר לאורך ההיסטוריה לראות מחלות באות והולכות בעקבות מעשי ידי אדם ולמרות מעשה ידי אדם - הצרעת כמעט לא קיימת היום, וזאת מחלה שהייתה שם דבר בעולם הקדום. למה היא כמעט נעלמה? כי החיים שלנו השתנו!

חיסון נגד שפעת ומחלת הסרטן

עד עכשיו השתמשו בביצי תרנגולות לייצור חיסונים נגד שפעת. מאז מגפת שפעת העופות מקודמת טכנולוגיה חדשה שבה מגדלים נגיפים ברקמות אנושיות וברקמות של בעלי חיים. זה לא רק נשמע רע, זה גם עלול לגרום לסרטן

ברשומה הקודמת שיתפתי במאמר של ד"ר שרי טנפני, רופאה אמריקאית, שמסביר מה מכיל החיסון נגד שפעת ומצטט מחקרים המראים את חוסר יעילותו בקבוצות גיל שונות. הפעם אני מביא מידע מתוך מאמר נוסף שלה, שעניינו הסכנות הכרוכות בחיסון נגד השפעת, שאנו נקראים לקחת כל שנה בעונת החורף.

החיסונים בכל עונת שפעת מותאמים להערכות גורמי הבריאות אילו זני נגיף שפעת יתקפו באותו חורף. את החיסונים מרכיבים שני זנים של נגיפי שפעת מסוג A וסוג אחד של שפעת מסוג B. השתנות ההרכב היא הסיבה לכך שהציבור נקרא להתחסן מחדש בכל שנה. נגיפים חדשים שמוכנסים לחיסון עוברים בדיקה כדי לראות אם ניתן לגדל אותם בתוך ביצים. בתהליך הייצור של החיסונים בארצות הברית משתמשים ב-500,000 ביצי תרנגולות מופרות בכל יום במשך עד שמונה חודשים. כל ביצה כזאת הופכת לאינקובטור זעיר לגידול נגיפים. הנגיף מוחדר לחלבון ("הלבן") של הביצה כשעובר התרנגולת בן 11 ימים. בסופו של התהליך נותרים בתרכיב החיסוני שרידי חלבון, ומסיבה זאת לאנשים שאלרגיים לביצים מומלץ לא לקבל חיסון נגד שפעת.

עבור חיסונים שמיוצרים בטכנולוגיית cell line משתמשים בתאי כליה של נקבות קוקר ספניאל (צילום: blogdnd, flickr)

תהליך שבו יוצרים חיסונים בעזרת שימוש בתאים וברקמות נקרא Cell Line Technology והוא קיים מאז שנות ה-50'. חיסונים כאלה הם למשל החיסון נגד אבעבועות שחורות שבו משתמשים בתאי לימפה של עגלים, תאים של קופים אפריקאים ירוקים ממשים לייצור החיסון נגד פוליו, תאי מוח של עכברים משמשים לייצור החיסון נגד דלקת קרום המוח היפנית. בשנות ה-60' החלו להשתמש בתאים מעוברים שהופלו לייצור החיסונים נגד אדמת, צהבת מסוג A ואבעבועות. ד"ר טנפני אומרת שהשימוש בתאים מסוג זה קיים לייצור חיסונים עד היום. מאז שנות ה-2000 נחקר השימוש בתאי אדם ובעלי חיים במקום השימוש בביצי תרנגולת לייצור החיסון נגד שפעת.

עד למגפת שפעת העופות ב-2006 חברות התרופות נמנעו ממעבר לשימוש בטכנולוגיית cell line בשל ההשקעה הכספית והזמן הרב הנדרשים לפיתוח. אבל לאחר פרוץ המגפה גבר החשש מהשימוש בביצים וממשלת ארצות הברית העניקה לחברות התרופות כספים רבים לפיתוח תרכיבים חדשים. חיסונים חדשים שמתבשלים אצל חברות התרופות הגדולות מבוססים בין היתר על תאי כליה מנקבות כלבי קוקר ספאנייל, תאי מביצי זחלים, תאי רשתית של עוברי אדם שהופלו.
את תאי הרשתית מזהמים באופן מלאכותי באדנו-וירוס (וירוס "ערום" שאין לו מעטפת שומנית), מה שהופך אותם לתאים "בני אלמוות" שיכולים להתחלק עד אין סוף. מעצם טבעם תאים כאלה הם ניאופלסטיים – גורמים לסרטן. מדענים קוראים להם תאים "אונקוגניים", כלומר מחוללי גידולים. אם נוצרים גידולים בזמן שהתאים הללו מוחדרים לחיות המעבדה, הם כבר יותר מתאים אונקוגניים, הם תאים שאתיים, כלומר סרטניים. מנהל המזון והתרופות האמריקאי דורש שימוש בטכנולוגיית סינון שתרחיק את התאים מהתוצר הסופי, אך עדיין קיים סיכון שהם יסתננו אל המוצר.

באופן כללי קיים החשש שדנ"א מתאי בעלי החיים שמשמשים לייצור החיסונים ישתלב בדנ"א של המתחסנים. רק מדגם מהחיסונים עובר בדיקות בטיחות, לא כולם. קיים חשש (מגובה במחקרים) שתאים נאופלסטיים מחוללי סרטן יחדרו לחיסונים שניתנים לציבור. במחקר מ-2004 שפורסם ב-Journal of Infectious Diseases 189 נמצא שכל cell line עלול לתמוך בהתפתחות מחלת "הפרה המשוגעת" (Transmissible Spongiform Encephalopathy), שהיא בעצם התפתחות תהליכים ניווניים במוח שמתאפיינים ביצירת חורים הגורמים לרקמת המוח להיראות כספוג ומכאן בא ה-Spongiform.

עם כל הסיכונים הידועים הכרוכים בחיסונים מבוססי טכנולוגייתcell line , עולה השאלה איך עדיין מאפשרים, ואף תומכים, בפיתוח המוצרים האלה?

מה יש בו, בחיסון השפעת?

חיסון השפעת מכיל רעלים, דטרגנט, סוכר, אנטיביוטיקה ורכיבים מטרידים אחרים. כל זה היה אולי נסבל אילו החיסון היה מועיל, אבל הוא לא

כמו בכל תחילת חורף, אני חוזר אל נושא חיסוני השפעת, חיסונים מיותרים ואפילו מזיקים שיכולים לשמש דוגמה לשיווק מוצר רפואי משיקולים של רווח כלכלי ולאו דווקא משיקולי בריאות הציבור. הפעם אני מביא מידע מהאתר של ד"ר שרי טנפני, מהדוברים הבולטים ביותר בארצות הברית נגד החיסונים.

מה מכיל החיסון והאם הוא באמת שווה את זה? (צילום: Indiana Public Media)

סתם שתדעו: מה מכיל החיסון נגד שפעת

חלבוני ביצה: כולל נגיפי עופות

ג'לטין: חומר שעלול לעורר תגובות אלרגית ורגישות יתר לחלבון

פוליסורבט 80: חומר נוסף שעלול לעורר תגובות אלרגית ורגישות יתר לחלבון וקשור לחוסר פריון בנקבות עכברים

פורמאלדהיד (פורמלין): חומר שמוכר כמסרטן (ונמצא גם במגבונים לחים, לידיעת ההורים)

טריטון X100: דטרגנט חזק

סוכר (סוכרוז)

שרף: ידוע כמעורר תגובה אלרגית

אנטיביוטיקה מסוג גנטמיצין

תימורסל: חומר משמר מכיל כספית שהוזכר אצלי ברשומות רבות, בעיקר בהקשר של אוטיזם

האם החיסונים מועילים?

לא עבור תינוקות, אומר ד"ר טנפני. בסקירה של יותר מ-50 מחקרים שכללו מעל 294,000 ילדים ("Vaccines for preventing influenza in healthy children." The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2 [2008] ) נמצא ש"אין ראיה לכך שהזרקת חיסון נגד שפעת לילדים בני 6 חודשים עד 24 חודשים אינה יותר אפקטיבית מפלסבו. אצל בני שנתיים ומעלה הזריקה הייתה יעילה רק ב-33% מהמקרים במניעת שפעת.

גם לא עבור ילדים חולי אסתמה: במחקר שכלל 800 ילדים חולי אסתמה ("Effectiveness of influenza vaccine for the prevention of asthma exacerbations." Christly, C. et al. Arch Dis Child. 2004 Aug;89[8]:734-5), שמחציתם חוסנו נגד שפעת ומחציתם לא, נמצא שהחיסון אינו מונע החמרה של אסתמה אצל ילדים. במחקר נוסף (The American Thoracic Society’s 105th International Conference, May 15-20, 2009, San Diego) על השפעת החיסון על ילדים חולי אסתמה נמצא לא רק שאינו יעיל, אלא שהוא גם מגביר את הסיכון לאשפוז בבית חולים.

גם למבוגרים החיסון אינו עוזר: סקירה של 48 דוחות שכוללים יותר מ-66,000 מבוגרים ("Vaccines for preventing influenza in healthy adults." The Cochrane Database of Systematic Reviews. 1 [2006]) מראה כי "חיסון מבוגרים בריאים מצמצם את הסיכון לחלות בשפעת רק ב-6% ומפחית את אובדן ימי העבודה בפחות מיום אחד. החיסון לא שינה את מספר האנשים שהיו צריכים להגיע לבית החולים או לקחת חופש."

ואף לקשישים הוא אינו מועיל: בסקירה של 64 מחקרים על קשישים שגרים בבתי אבות ("Vaccines for preventing influenza in the elderly." The Cochrane Database of Systematic Reviews.3 [2006]) נמצא שחיסונים נגד שפעת לקשישים לא נמצאו מובהקים במניעת המחלה. ביחס לקשישים שחיים בקהילה הממצאים דומים.

מידע נוסף על החיסון מאת ד"ר שרי טינפני אפשר לקרוא כאן

ילדים לא מחוסנים בריאים יותר

סקר חדש שמשתתפים בו 8,413 ילדים לא מחוסנים מראה על פערים משמעותיים בשכיחותן של מחלות נפוצות בינם ובין האוכלוסייה הכללית. נחשו מי חולה פחות

אני רוצה לשתף אתכם במידע שאי אפשר להישאר אדישים אליו, שהופיע באתר www.vaccineinjury.info. תוצאות סקר שהשתתפו בו 8,413 ילדים לא מחוסנים מראה שהם נפגעים פחות באופן משמעותי ממחלות נפוצות. הנה כמה נתונים מעניינים.

עוד זריקה? עזבו אותי, באמא שלכם (צילום: The ShutterBabe, flickr)

מחלות אטופיות

אסתמה, קדחת השחת ואסתמה של העור (נוירודרמטיטיס) נפוצות מאוד היום. על פי מחקר גרמני (KIGGS) שכלל 1,7461 ילדים בני 0 עד 17, 4.7% סובלים מאסתמה, 10.7% סובלים מקדחת השחת ו-13.2% סובלים מאסתמה של העור. האחוזים משתנים בין מדינות מערביות שונות, אך בכל מקרה נשארים גבוהים.

בקרב הילדים הלא מחוסנים שנסקרו השכיחויות היו 2.5%, 2.5% ו-7% בהתאמה.

הפרעת קשב, היפראקטיביות ואוטיזם

שכיחות הפרעות הקשב וההיפראקטיביות בקרב הילדים הלא מחוסנים שנסקרו עומדת על 1% ו-2% בהתאמה. על פי הסקר הגרמני השכיחות בקרב האוכלוסייה הכללית היא 7% ו-9%, וישנם עוד 5% ו-9% שאינם מאובחנים אך נחשבים מקרים גבוליים.

העלייה התלולה בשיעור האוטיזם מוכרת לכולנו ועומדת היום סביב ה-1 ל-150 בארצות הברית. בין הילדים הלא מחוסנים שנסקרו היו ארבעה שמאובחנים עם אוטיזם קשה. מתוכם אצל אחד נמצאו רמות גבוהות של מתכות בגוף (כספית, ארסן ואלומיניום), אצל אמו של ילד אחר מהארבעה נמצאו רמות גבוהות של כספית.

דלקת האוזן התיכונה, סינוסיטיס והרפס

על פי המחקר הגרמני, 12.8% מהילדים בגרמניה חלו בהרפס ו-11% סובלים מדלקת האוזן התיכונה. בקרב הילדים הלא מחוסנים בסקר שיעור ההרפס עומד על 0.5%. דלקת האוזן התיכונה מופיעה בשכיחות של 6.83% כשתשובת ההורים היא "לעיתים נדירות", ו-1.94% כשתשובת ההורים היא "כן".

שכיחות הסינוסיטיס באוכלוסייה הכללית היא 32% ואילו בקרב הנסקרים הלא מחוסנים היא עומדת על 1% ועולה ל-2% כשהתשובה היא "לעיתים נדירות".

סוכרת, אפילפסיה והתקפי פרכוסים, מחלות נוירולוגיות ואוטואימוניות, הפרעות בבלוטת התריס

על פי המכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית, 23.55 מהאמריקאים סובלים ממחלות אוטואימוניות. השכיחות בקרב ילדים היא 7%. סוכרת פוגעת ב-0.2% מצעירים וילדים בני פחות מ-20 בארה"ב. על פי המחקר הגרמני שכיחות האפילפסיה היא 3.6%, סוכרת 0.1% ובעילות בבלוטת התריס 1.7%

בקרב הילדים הלא מחוסנים שכיחות הסוכרת 0.7%, אפילפסיה 0.36%, הפרעות נוירולוגיות 0.43%, מחלות אוטואימוניות 0.36% ו-0.08% עם הפרעות בבלוטת התריס.

בנוסף לנתונים הסטטיסטיים, הסוקרים קיבלו מהורי הילדים הלא מחוסנים הצהרות שנוגעות למצבם הבריאותי של ילדיהם. למשל: "שלושת ילדיי המחוסנים חלו לעיתים קרובות במהלך שתי שנות חייהם הראשונות, סבלו מדלקות אוזניים חוזרות שעבורן הרופא רשם אנטיביוטיקה באופן קבוע, שמעולם לא עזרה במחזור הראשון. הם עברו שלושה מחזורים של אנטיביוטיקה עד שהדלקת עברה, ובינתיים פיתחו שלשלולים ותפרחת חיתולים מסוג קנדידה. הם תפסו כל חיידק שהסתובב ודלקת גרון ודלקת שקדים מוגלתית בכמה הזדמנויות. לכולם יש בעיות עור שהרופא אבחן כקרטוזיס פילאריס. הילד הלא מחוסן שלי מעולם לא חלה במשהו מעבר להתקררות קלה וקצרה. מעולם לא היו לו דלקות אוזניים וגם לא בעיות עור."

או: "אבא שלי הוא רופא וכאשר הגיע הזמן לחיסונים של בתי הוא ביקש ממני לראות את לוח הזמנים, ואחרי שקרא אותו הוא המליץ לי לא לעשות זאת. אני עצמי, כילד, סבלתי מאסתמה ואבי היה מודאג מהשפעות החיסונים עליה. היא נערה סופר-בריאה, מעולם לא קיבלה אנטיביוטיקה, עמדה בכל עונות השפעת ללא בעיה והמערכת החיסונית שלה היא סופר חזקה. אחיה הוא בדיוק אותו הדבר."

למידע על מחלות נוספות שנסקרו ולפרטים על הנתונים הסטטיסטיים, היכנסו לסיקור המלא.

מחלות מעי ואוטיזם. הקשר שוב בכותרות

האם המחקר המטלטל של ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמצא קשר בין החיסון המשולש לבין מחלות מעי ובין מחלות מעי לאוטיזם, מקבל תמיכה ממעמקי המיינסטרים האקדמי? (התשובה היא כן)

פרשת אנדרו ווייקפילד מסרבת לשקוע. תקציר למי שלא היה איתנו עד כה: בסוף שנות ה-90 ד"ר ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מחקר שלפיו החיסון המשולש (MMR) עלול להוביל למחלת מעיים דלקתית שכתוצאה ממנה עלולים להתפתח תסמיני אוטיזם. בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר, או למעשה טור דעה, של העיתונאי בריאן דיר, שלפיו ווייקפילד שרלטן והמאמר אינו אמין. למרות שטענותיו של דיר היו חסרות בסיס, ווייקפילד הפך מטרה לחצי תומכי החיסונים ותעשיית התרופות ואף נשללה ממנו האפשרות להמשיך לפעול כרופא וכחוקר. אולם, תומכיו של ווייקפילד והאנשים שמאמינים שקיים קשר בין מתן חיסונים להתפתחות אוטיזם מעולם לא הפסיקו לתמוך בווייקפילד.
עובדה שמשחקת לטובת המצדדים בוויקפילד היא שהמדען הבכיר מאוד, ד"ר ו. איאן ליפקין מאוניברסיטת קולומביה, מצטט את עבודתו של וויקפילד וממשיך לחקור את הנושא.

ד"ר ו. איאן ליפקין המוערך מאוד מצטט את מחקריו של ווייקפילד. מה זה אומר? (צילום: ויקישיתוף)

ליפקין עצמו פרסם ב-2008 מאמר שנחשב למסמר בארון הקבורה של התיאוריה של ווייקפילד; שם המאמר: "היעדר קשר בין החיסון נגד נגיף החצבת לבין אנתרופתיה (מחלת מעי): חקר מקרה". אולם, אפילו ד"ר ליפקין מצא ש-20 אחוזים מהילדים האוטיסטים, שהוריהם טענו שהחיסון המשולש קדם להתפתחות של תסמיני מחלת המעי אצלם, נמצאו חיוביים בבדיקת נגיף החצבת במעיהם.

השנה פרסמו ליפקין ועמיתיו מחקר שזו כותרתו: "עיכול והעברה לקויים של פחמימות ודסיביוזיס של רירית המעי במעיהם של ילדים עם אוטיזם ודיסביוזיס של הקיבה והמעי" (דיסביוזיס היא הפרעה בתפקוד חיידקי המעי). המאמר כולל הצהרות הנוגעות לילדים עם אוטיזם, שהערות השוליים שלהן מאזכרות את עבודותיו של ווייקפילד, אותו ווייקפילד שהואשם בכך שהוא נוטע בהורים פחדי שווא מפני חיסונים, אותו ווייקפילד שהרישיון שלו לעסוק ברפואה בבריטניה נשלל ממנו בטענה שהוא שרלטן.

מסתבר שאכן קיים דבר שנקרא דלקת המעי הגס והדק אצל אוטיסטים ושישנן מחלות אחרות במערכת העיכול שאופייניות לילדים אוטיסטים. כך לפחות חושב ד"ר ליפקין.

במאמר של ליפקין ועמיתיו אף נכתב: "יתר על כן, מחקר מהעת האחרונה מצא קשר חזק בין תסמיני מחלת מעי כרונית לבין חומרת האוטיזם." וגם: "המידע שברשותנו מראה שלפחות אצל חלק מהילדים עם אוטיזם יש פרופיל מובחן של המעיים, הקשור לביטוי לקוי של דו-סוכרים, ולנשאים של הקסוזה (סוכר עם שיש פחמנים), שעלול להוביל לעיכול לקוי, ספיגה לקויה ולדיסביוזיס מורכבת. על אף שהסיבה לשינויים האלה ולהשפעות החוץ-מעיות שהשינויים האלה עשויים לגרום עדיין נתונה לפרשנות, הזיהוי של החותמות המולקולריות והביולוגיות הספציפיות שמגדירות את מחלת המעי הכרונית אצל הילדים אוטיסטים החולים במחלת המעי הכרונית (AUT-GI children) מכינות את הקרקע להמשך המחקר שיגדיר את התחלואה, האבחון והטיפול בתסמיני מחלת המעי הכרונית במקרים של אוטיזם."

במילים פשוטות, החוקרים אומרים שיש פגמים רבים במערכות העיכול של ילדים אוטיסטים, מה שעשוי להשפיע על מוחותיהם ועל התנהגותם. יש צורך בהמשך המחקר.

בקהילת המשפחות לילדים אוטיסטים מקווים שהתובנות של ד"ר ליפקין מאוניברסיטת קולומביה והעובדה שבחר לצטט את ד"ר אנדרו ווייקפילד יביאו להתקדמות המחקר שעוסק בקשר בין מחלות מעי לבין אוטיזם ומן הסתם לקשר בין המחלות האלה למתן החיסונים בילדות.