חיסון נגד שפעת ומחלת הסרטן

עד עכשיו השתמשו בביצי תרנגולות לייצור חיסונים נגד שפעת. מאז מגפת שפעת העופות מקודמת טכנולוגיה חדשה שבה מגדלים נגיפים ברקמות אנושיות וברקמות של בעלי חיים. זה לא רק נשמע רע, זה גם עלול לגרום לסרטן

ברשומה הקודמת שיתפתי במאמר של ד"ר שרי טנפני, רופאה אמריקאית, שמסביר מה מכיל החיסון נגד שפעת ומצטט מחקרים המראים את חוסר יעילותו בקבוצות גיל שונות. הפעם אני מביא מידע מתוך מאמר נוסף שלה, שעניינו הסכנות הכרוכות בחיסון נגד השפעת, שאנו נקראים לקחת כל שנה בעונת החורף.

החיסונים בכל עונת שפעת מותאמים להערכות גורמי הבריאות אילו זני נגיף שפעת יתקפו באותו חורף. את החיסונים מרכיבים שני זנים של נגיפי שפעת מסוג A וסוג אחד של שפעת מסוג B. השתנות ההרכב היא הסיבה לכך שהציבור נקרא להתחסן מחדש בכל שנה. נגיפים חדשים שמוכנסים לחיסון עוברים בדיקה כדי לראות אם ניתן לגדל אותם בתוך ביצים. בתהליך הייצור של החיסונים בארצות הברית משתמשים ב-500,000 ביצי תרנגולות מופרות בכל יום במשך עד שמונה חודשים. כל ביצה כזאת הופכת לאינקובטור זעיר לגידול נגיפים. הנגיף מוחדר לחלבון ("הלבן") של הביצה כשעובר התרנגולת בן 11 ימים. בסופו של התהליך נותרים בתרכיב החיסוני שרידי חלבון, ומסיבה זאת לאנשים שאלרגיים לביצים מומלץ לא לקבל חיסון נגד שפעת.

עבור חיסונים שמיוצרים בטכנולוגיית cell line משתמשים בתאי כליה של נקבות קוקר ספניאל (צילום: blogdnd, flickr)

תהליך שבו יוצרים חיסונים בעזרת שימוש בתאים וברקמות נקרא Cell Line Technology והוא קיים מאז שנות ה-50'. חיסונים כאלה הם למשל החיסון נגד אבעבועות שחורות שבו משתמשים בתאי לימפה של עגלים, תאים של קופים אפריקאים ירוקים ממשים לייצור החיסון נגד פוליו, תאי מוח של עכברים משמשים לייצור החיסון נגד דלקת קרום המוח היפנית. בשנות ה-60' החלו להשתמש בתאים מעוברים שהופלו לייצור החיסונים נגד אדמת, צהבת מסוג A ואבעבועות. ד"ר טנפני אומרת שהשימוש בתאים מסוג זה קיים לייצור חיסונים עד היום. מאז שנות ה-2000 נחקר השימוש בתאי אדם ובעלי חיים במקום השימוש בביצי תרנגולת לייצור החיסון נגד שפעת.

עד למגפת שפעת העופות ב-2006 חברות התרופות נמנעו ממעבר לשימוש בטכנולוגיית cell line בשל ההשקעה הכספית והזמן הרב הנדרשים לפיתוח. אבל לאחר פרוץ המגפה גבר החשש מהשימוש בביצים וממשלת ארצות הברית העניקה לחברות התרופות כספים רבים לפיתוח תרכיבים חדשים. חיסונים חדשים שמתבשלים אצל חברות התרופות הגדולות מבוססים בין היתר על תאי כליה מנקבות כלבי קוקר ספאנייל, תאי מביצי זחלים, תאי רשתית של עוברי אדם שהופלו.
את תאי הרשתית מזהמים באופן מלאכותי באדנו-וירוס (וירוס "ערום" שאין לו מעטפת שומנית), מה שהופך אותם לתאים "בני אלמוות" שיכולים להתחלק עד אין סוף. מעצם טבעם תאים כאלה הם ניאופלסטיים – גורמים לסרטן. מדענים קוראים להם תאים "אונקוגניים", כלומר מחוללי גידולים. אם נוצרים גידולים בזמן שהתאים הללו מוחדרים לחיות המעבדה, הם כבר יותר מתאים אונקוגניים, הם תאים שאתיים, כלומר סרטניים. מנהל המזון והתרופות האמריקאי דורש שימוש בטכנולוגיית סינון שתרחיק את התאים מהתוצר הסופי, אך עדיין קיים סיכון שהם יסתננו אל המוצר.

באופן כללי קיים החשש שדנ"א מתאי בעלי החיים שמשמשים לייצור החיסונים ישתלב בדנ"א של המתחסנים. רק מדגם מהחיסונים עובר בדיקות בטיחות, לא כולם. קיים חשש (מגובה במחקרים) שתאים נאופלסטיים מחוללי סרטן יחדרו לחיסונים שניתנים לציבור. במחקר מ-2004 שפורסם ב-Journal of Infectious Diseases 189 נמצא שכל cell line עלול לתמוך בהתפתחות מחלת "הפרה המשוגעת" (Transmissible Spongiform Encephalopathy), שהיא בעצם התפתחות תהליכים ניווניים במוח שמתאפיינים ביצירת חורים הגורמים לרקמת המוח להיראות כספוג ומכאן בא ה-Spongiform.

עם כל הסיכונים הידועים הכרוכים בחיסונים מבוססי טכנולוגייתcell line , עולה השאלה איך עדיין מאפשרים, ואף תומכים, בפיתוח המוצרים האלה?