בנוסף לשלל החיסונים שמציעה תעשיית התרופות, באמריקה מתרגשים מהאפשרות של חיסון נגד התמכרויות. האם חיסון כזה יחזק את ההתעלמות מהזנחה, מבעיות רגשיות ומהצורך באורח חיים בריא?
בתחילת אוקטובר פורסמה בניו יורק טיימס כתבה על פיתוחו של חיסון נגד התמכרויות. "אנו רואים זאת כחלופה או כדרך טובה יותר עבור אנשים מסוימים," מסביר ד"ר קים ד. ג'אנדה, פרופסור לכימיה ממכון המחקר Scripps, שפיתוח החיסון הוא משימת חייו. "ממש כמו מדבקות ניקוטין והמסטיק, כל הדברים האלה הם שיטות להוציא אנשים מהסמים."
כמו החיסונים המוכרים לנו נגד מחלות שונות, גם הזריקות שאותן מפתח ג'אנדה אמורות להמריץ את המערכת החיסונית לייצר נוגדנים ש"שישתקו" את החומר הממכר לפני שיחל להשפיע על הגוף או על המוח. אולם, בניגוד לחיסונים נגד פוליו, אבעבועות וכל השאר, החיסון הזה יוזרק לאדם לאחר שכבר החל להשתמש בסם. משתמשי קוקאין שקיבלו את התרכיב שמפתח ד"ר ג'אנדה לפני שהסניפו מנה, דיווחו שהם הרגישו כאילו הם משתמשים ב"קוקאין מלוכלך". "הם הרגישו שהם מבזבזים את הכסף שלהם," הוא אומר.
אז מה עדיף, עוד חיסון או טיפול בשורש בעיית ההתמכרות? (איור: Tahmid Munaz TM)
היום, כשעולם הרפואה מודע לשינויים הביולוגיים שהסמים גורמים, ד"ר ג'אנדה מקבל הרבה תמיכה והתעניינות. זה לא היה כך כאשר התחיל בפרויקט שלו לפני 25 שנים. אבל ההצלחה שנרשמה בניסויים על מכרסמים שהפכו, באופן מלאכותי כמובן, מכורים לקוקאין ולהרואין, לא הוכיחה את עצמה בניסוי על חיסון נגד התמכרות לניקוטין. שלב 2 של הניסוי הקליני שהושתת בעיקרו על עבודתו של ג'אנדה הוכרז השנה ככישלון. משתתפי הניסוי שקיבלו את התרופה נגמלו מעישון באותו שיעור כמו משתתפי קבוצת הביקורת שקיבלו פלצבו (תרופת דמה). עד היום, למרות פריצות דרך מבטיחות לכאורה והצלחות במעבדה, אף אחד מהחיסונים שמפתח ג'אנדה לא קיבל את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).
ג'אנדה מסביר שחלק מהקושי ביצירת חיסונים נגד התמכרויות לקוקאין, ניקוטין והרואין הוא גודלן של המולקולות הפעילות. הן קטנות יותר מהמולקולות של המחלות שקיימים נגדן חיסונים, כך שהמערכת החיסונית נוטה להתעלם מהן. הדרך של ג'אנדה להתמודד עם הבעיה הזאת היא הגדלה מלאכותית של המולקולה של ה"אנטיגן" ויצירת קוקטייל כימי שיגרום למערכת החיסונית להבחין בה וליצור נוגדנים שישתקו אותה. כל זה, אומר ג'אנדה "בלי להתעסק עם הכימיה של המוח." זאת בניגוד לחומרים כמו מתאדון שבהם משתמשים בטיפול במכורים. החומרים האלה אינם חוסמים את השפעות הסם אלא מחליפים את תחושת הסוטול.
בנוסף לכישלון החיסון נגד התמכרות לניקוטין, ג'אנדה מודה שנכשל בפיתוח חיסונים נגד התמכרות למריחואנה ולאלכוהול. גם את הקושי בפיתוח החיסונים האלה הוא מסביר בקשיים שנשארים ברמת הכימיה.
ג'אנדה הוא כימאי וכלל אינו מתייחס להיבטים הרגשיים שקשורים להתמכרות וכן לדמיון הידוע בין ההתמכרויות השונות (אם כי הוא מודה בעצמו שעל מנת להיגמל מסם המכורים חייבים לרצות בכך). אנשים המכורים לקוקאין, אלכוהול, ניקוטין ואפילו שופינג מציגים דפוסים דומים מבחינת ההתנהגות והשינויים במוח. מי שכן מתייחס למכנה המשותף הזה הוא ד"ר גאבור, שאותו ציטטתי בעבר בהקשר של הפרעות ממשפחת ה-ADD/ADHD.
ד"ר מאטה גאבור הוא רופא יהודי ניצול שואה ותושב קנדה שמרבה לעסוק בקשר בין סטרס רגשי לבעיות התפתחות אצל ילדים. גאבור, שעובד כעת גם עם מכורים לסמים, אומר שמניסיונו וכן על פי מחקרים רבים, המכורים הכבדים הם אנשים שהיו להם חיים קשים באופן קיצוני. רובם סבלו מהתעללות בילדות. כל המכורות, ללא יוצאת מן הכלל, שבהן הוא מטפל עברו התעללות מינית בילדותן, וכך גם רבים מהגברים. האנשים האלה לא רק לא קיבלו תנאים להתפתחות בריאה, אלא גם סבלו מהזנחה ומנטישה. "וזה מה שמכשיר את הביולוגיה של המוח להתמכרות," אומר ד"ר גאבור.
גאבור מסביר בראיון ל-Democracy Now שאצל המכורים למיניהם יש פגיעה במעגלים המוחיים שאחראים על שחרור דופאמינים, כימיקלים שמיוצרים באופן טבעי בגוף וגורמים לתחושת תגמול ועונג. הלקות הזאת נגרמת בשל פגיעה מוקדמת ולא בגלל גנטיקה. בניגוד לרוב בעלי החיים שמוחם מתפתח בעודם עוברים ברחם, מוח האדם מתפתח בעיקר אחרי הלידה ולכן מושפע יותר מהסביבה.
בשל כך, הוא מסביר, את הסיבה להתמכרויות צריך לחפש בחברה שמפריעה להתפתחות תקינה ולא בגנים. לדעתו המצב שמאלץ הורים לצאת לעבודה ולא להיות זמינים עבור ילדיהם הוא סיבה מרכזית לריבוי המכורים לסמים בצפון אמריקה. למעשה המלחמה בסמים היא עונש שמוטל על אנשים שעברו הזנחה והתעללות בילדותם. בנוסף לכך, אומר גאבור, על פי מחקרים הגורם השני להתמכרויות הוא סטרס.
לתפיסתו הטיפול במכורים צריך להתמקד בעידוד ההתפתחות שהוזנחה בילדות, כך שיוכלו לשקם את מנגנוני התגמול וההרגעה הטבעיים שאינם פועלים אצלם כעת. מדובר כמובן בטיפול רגשי ולא תרופתי.
אני כמובן מסכים עם גאבור ומסתייג מעבודתו של ג'אנדה. האם אנו זקוקים לעוד חיסונים? האם הורים ששולחים את ילדיהם לאוניברסיטה ולקולג' יערכו להם בדיקות ויזריקו בהתאם חיסונים נגד קוקאין, סם האונס והשמנת יתר (ד"ר ג'אנדה עובד גם בכיוונים האלה) או שעדיף להתמקד באורח חיים בריא ובטיפוח?
בקליניקה שלי אני מטפל בהפסקת העישון גם בצד הפיזי בעזרת מכשיר הביקום, וגם בצד הרגשי-נפשי בעזרת שיטות EFT ומוח אחד לכן אני כן מצליח ברוב המקרים. מי שאינו נגמל אינו מחויב בתשלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה