אוזון טוב, אוזון רע

האוזון מזיק או מועיל לחולים? ניסויים במעבדה מראים שאוזון אינו מביא תועלת ובעצם עלול לגרום לנזקים. אבל הניסיון עם חולים מראה שיש לחומר יתרונות רבים והוא מועיל לריפוי

מולקולת האוזון היא מעין מעגל של שלושה אטומי חמצן. ד"ר מג'יד עלי, שאותו הזכרתי ברשומה הקודמת וברשומות נוספות, מנסה לענות על השאלה האם האוזון מועיל או מזיק לנו.

יש כאלה שמתייחסים לאוזון כאל רעל וכגורם מהותי בעליית מחלות ריאה, כולל אסתמה, בערים מזוהמות. זהו הצד הרע של האוזון. מצד שני יש מדענים שאומרים שאנחנו בסכנה מכיוון שאין מספיק אוזון בשמים. האוזון בשכבת האוזון המפורסמת מגן עלינו מפני הקרינה האולטרא סגולה שגורמת לסרטן העור. זהו הצד הטוב של האוזון. ד"ר עלי מדגיש שאוזון טהור ואוזון המעורבב עם מזהמים מתנהגים באופן שונה.

עלי מדמה את שלושת אטומי החמצן במולקולת האוזון לשלוש המוזות (כאן: ציור של לוקס קרנך, 1535)

מבחינה כימית אוזון הוא גם מחמצן, אבל הוא גם נוגד חמצון. מטפלים שמשתמשים באוזון לריפוי וכימאים שרואים בו מחמצן מסוכן מתווכחים ביניהם האם הוא מביא נזק או תועלת. ד"ר מג'יד עלי מספר שבעבר היה בצד של הכימאים בוויכוח הזה, עד שביצע ניסוי שתוצאותיו הפתיעו אותו. הוא מצא שאוזון ומימן על חמצני (H2O2) פועלים כתרופות נוגדות חמצון עבור חולי פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית (CFS), זאת למרות ששני החומרים פועלים כמחמצנים במבחנה. יש סתירה בין מה שקורה במבחנה במעבדה לבין מה שקורה בגוף.

ד"ר עלי אומר שרוב הרופאים מהמיינסטרים מתחלחלים מהרעיון של הזרקת אוזון ורואים בעיני רוחם חולים מתמוטטים משבץ כשבועות הגז חוסמות את כלי הדם הקטנים במוחותיהם. אבל המטפלים באוזון מספרים שאף אחד אינו מתעלף אחרי אינפוזיית אוזון אחת, וזה הופך את האוזון לחומר בטוח. בניסוי שערך, ד"ר עלי גילה שהאוזון נטמע בדם במהירות ולכן אינו יכול לגרום לבועות גז שילכדו בכלי הדם במוח או בכל מקום אחר בגוף.

עלי מכנה את הרופאים מהמיינסטרים "הדוקטורים של התרופות". הוא מציין שהם טוענים שאין הוכחה מדעית ליעילות האוזון ברפואה ושאם הייתה כזאת, איך ייתכן שמעולם לא פורסמה בכתב עת רפואי? עלי אומר שההוכחה המדעית אינה מוכרת למי שלא קורא ספרות הוליסטית. פורסמו מאות עבודות שמראות את היתרונות הקליניים הרבים של ריפוי באוזון. הוא אומר שמניסיונו האישי האוזון מביא לתוצאות חיוביות אצל מרבית החולים. הוא מספר שאצל רבים ממטופליו הטיפול באוזון משפר את החשיבה.

אחד ההסברים לפרדוקס האוזון הוא שאוזון לבדו אינו יכול לרפא דבר. האוזון משפר את החמצון בתאים ובכך מפחית את מה שעלי מכנה אוקסידוזיס (oxidosis), מצב שבו נגרם אובדן נמרץ של אנרגיה עקב אובדן מהיר של אלקטרונים.

אוזון שניתן במהירות עוזר להרחבת כלי הדם (המתנגדים טוענים שהוא מכווץ אותם). עלי אומר שרבים ממטופליו מדווחים על תחושת חום נעימה ברקמות אחרי הטיפול באוזון. השיפור באספקת הדם הוא מה שהופך את האוזון לנוגד אנאוקסיה (מיעוט חמצן ברקמות) ואוקיסדוזיס.

אוזון פועל גם כטיפול אנטי ויראלי. עלי אומר שהוא רואה ירידה ספירת הנגיפים אצל חוליו נשאי האיידס והחולים בזיהומי כבד לאחר שקיבלו טיפול באוזון ו/או במימן על חמצני. הנגיפים גורמים לאוקסידוזיס, ולכן הפחתתם באמצעות הטיפול באוזון מצמצמת את הבעיה.

האוזון, אומר ד"ר עלי, הופך במהירות למימן על חמצני, ואז מעורר לחיים מערכות אנזימטיות נוגדות חמצון. מה שאומר שמה שנכון לגבי אוזון נכון גם לגבי מימן על חמצני.