אביב הגיע, פסח בא ואיתו גם הרבה סוכר. פרט לסוכרת, השמנה וחורים בשיניים, עודף סוכר פשוט מקצר חיים
אנחנו כבר יודעים שסוכר לא ממש תורם לבריאות ויעידו על כך מגפות ההשמנה והסוכרת. ד"ר מג'יד עלי טוען שהוא ממש מקצר את החיים, וגם מסביר למה.
"עודף סוכר גורם לדלקות, משמין, מכלה חמצן – וכתוצאה מכך, מקצר חיים," אומר ד"ר עלי. זה חומר למחשבה, במיוחד עכשיו בפסח, כשכולם צוללים לארוחות חג כבדות וערמות של שוקולד.
"בקצרה," מסביר עלי, "עודף סוכר בונה שומן בקרומי התאים וחונק אותם כאשר השומן אינו מפונה באופן יעיל על ידי המערכת הדטרגנטית של הגוף. תאים חנוקים אינם יכולים לנשום ובמהרה תופחים מחומצות ומשומן פנימי במיטוכונדריה ובאברי תא אחרים. התוצאה הסופית של כל זה היא ירידה באספקת החמצן וליקויים בתפקודו. כמובן, שומנים מעופשים, חלבונים מושחתים, פסולת תאית ושיירי עיכול מצטרפים לשומן התאי. זהו טבעו הבסיסי של הקשר מקצר החיים חמצן-סוכר."
אנחנו כבר יודעים שסוכר לא ממש תורם לבריאות ויעידו על כך מגפות ההשמנה והסוכרת. ד"ר מג'יד עלי טוען שהוא ממש מקצר את החיים, וגם מסביר למה.
"עודף סוכר גורם לדלקות, משמין, מכלה חמצן – וכתוצאה מכך, מקצר חיים," אומר ד"ר עלי. זה חומר למחשבה, במיוחד עכשיו בפסח, כשכולם צוללים לארוחות חג כבדות וערמות של שוקולד.
"בקצרה," מסביר עלי, "עודף סוכר בונה שומן בקרומי התאים וחונק אותם כאשר השומן אינו מפונה באופן יעיל על ידי המערכת הדטרגנטית של הגוף. תאים חנוקים אינם יכולים לנשום ובמהרה תופחים מחומצות ומשומן פנימי במיטוכונדריה ובאברי תא אחרים. התוצאה הסופית של כל זה היא ירידה באספקת החמצן וליקויים בתפקודו. כמובן, שומנים מעופשים, חלבונים מושחתים, פסולת תאית ושיירי עיכול מצטרפים לשומן התאי. זהו טבעו הבסיסי של הקשר מקצר החיים חמצן-סוכר."
הוא רק נראה תמים (צילום: Uwe Hermann, flickr)
בניסויים שערך מג'יד עלי נמצא, למשל, שתוחלת החיים של שמרים פשוטים התארכה ב-25% כאשר רמת הגלוקוז בתרבית הופחתה מ-2% ל-0.5%. לאחרונה פרופסור סינת'יה קניון ועמיתיה באוניברסיטת קליפורניה הראו שגלוקוז מקצר את תוחלת החיים של תולעת עגולה (נמטודה).
למעשה, התובנה של "סוכר מקצר חיים" אינה חדשה. עלי מזכיר את עבודתו של קלייב מק'קיי משנות ה-30' שהראה שהגבלה קלורית הגדילה את תוחלת החיים של מינים רבים. הוא רמז לכך שזוהי הדרך היחידה להאריך את תוחלת החיים של יונקים. עלי אומר שמכיוון שגלוקוז הוא "מטבע עובר לסוחר" אנרגטי עיקרי בחילוף החומרים של האדם, ומכיוון ששומנים וחלבונים בגוף הופכים לגלוקוז לפי הצורך, יש לצפות שצריכה מופחתת של מזון משמעותה פחות גלוקוז. במובן הזה עבודתו של מק'קיי הניחה את היסודות להבנת הקשר מקצר החיים חמצן-סוכר.
עלי טוען שסכנת הסוכר אינה זוכה להכרה מספקת בירחוני הרפואה המשפיעים, לפעמים יש אפילו הולכת שולל. כדוגמה הוא מביא מאמר על ADHD שפורסם בכתב העת הרפואי של ניו אינגלנד בינואר 2005. מחבר המאמר אומר שתוכניות תזונה, כולל אלה שמעורבת בהן הפחתת צריכת הסוכר, לא השפיעו על יותר מאחוז אחד של הילדים המאובחנים עם ADHD. כמו כן, הוא אומר, שהסוכר לא השפיע על התנהגותם של יותר מאחוז אחד מהילדים. עלי טוען שמחבר המאמר מעולם לא עסק ברפואה תזונתית, כך גם שלושה מחברי מאמרים שהוא מצטט ותומכים במסקנותיו. הם הגבילו את עבודתם עם ילדי ה-ADHD לתרופות מרשם מסוגים שונים ולדיכוי מקומה של הרפואה התזונתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה