יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

לוקחים סטטינים? תחשבו פעמיים

הסטטינים אמנם מפחיתים כולסטרול, אבל המחיר הוא תופעות לוואי מסוכנות מדי. הנזק העיקרי הוא לשרירים

סטטינים. אי אפשר להפסיק לדון ב"תרופה" הנפוצה והכל-כך מזיקה הזאת. למי שעדיין לא שמע עליהם, סטטינים הם קבוצת תרופות שניתנות לטיפול ביתר כולסטרול, יש להם תופעות לוואי רבות שחברות התרופות טוענות שהן נדירות, אך המבקרים הרבים חושבים אחרת.
אני רוצה לשתף בשני מאמרים של סטפני סנף, שכבר הופיעה בבלוג הזה בעבר. סנף היא למעשה חוקרת בכירה במדעי המחשב מ-MIT, שבמקביל חוקרת באופן עצמאי את נושא הסטטינים. זה חלק ממה שהיא אומרת.

 "המחקר שלי מראה, שאם אתם מקפידים לציית לעצתו של הרופא שלכם, אתם תתמודדו עם נזק חמור לשרירים במוקדם או במאוחר. השפעת הסטטין על המיטוכונדריה [גופיף בתוך התא שאחראי על הפקת אנרגיה ואחסון חומר תורשתי] ועל דפנות תאי השריר הוא כזה, שאפילו פעילות גופנית מתונה עלולה להוביל לרבדומיוליזיס [תמס שריר, תופעה של הרס שרירי השלד]. אצל חלק מהאנשים יהיה ברור מיד שתופעות הלוואי מזיקות מדי ושהטיפול בסטטין חייב להיפסק. אצל אחרים הנזק יתחולל בדרך חמקמקה יותר ולא יהיה ניכר עד שיחלפו שנים מאז שהחל הטיפול בסטטין. אולם, פעמים רבות המטופלים יגלו שהתסמינים נשארים גם לאחר הפסקת נטילת התרופה – יהיה זה מאוחר מדי לתקן את הנזק לשרירים. או, במקרה גרוע יותר, הם יפתחו אי ספיקת כליות או אי ספיקת לב כתוצאה מהטיפול.

 לסטטינים יש תופעות לוואי רבות ומנוגדות, אך קרוב לוודאי שמרבית התלונות קשורות לכאבי שרירים ולחולשת שרירים... הסיבה לכך היא העובדה שהסטטינים מפריעים לסינתזה - לא רק של הכולסטרול, אלא גם לזו של הקואנזים Q10 ושל הדוליכולים [מולקולות שומניות הקשורות לחילוף החומרים של סוכר]. הסטטינים גם מפחיתים את הזמינות הביולוגית של חומצות שומן ושל כל נוגדי החמצון התזונתיים לתאים, זאת בשל ההורדה החדה של רמות ה-LDL בסרום, שתפקידן לשאת את רכיבי התזונה החיוניים האלה לתאים."
 
סטטינים פוגעים בשרירים, אבל גם בזיכרון ומעלים את הסיכון לדלקת ריאות, אי ספיקת לב ומחלות נוספות (צילום: \/ /\/\ /\, flickr)
 

 מה עוד עושים הסטטינים?
הם פוגעים במערכת העצבים;
הם, כאמור, פוגעים קשות בשרירים ועלולים להוביל לכאבי שרירים חמורים ולחולשה, במקרים חמורים עד שיתוק;
ממש כמו התלידומיד הידוע לשמצה, סטטינים מסוכנים בהיריון ועלולים לפגוע בהתפתחות מערכת העצבים של העובר;
נטילת סטטינים מעלה את הסיכון לדלקת ריאות (בניגוד להצהרות יצרני התרופות);
סטטינים עלולים לגרום לאי ספיקת לב;
סטטינים מקטינים את הסיכון לסוכרת בטווח הקצר אך מעלים את הסיכון בטווח הארוך;
בשל הורדת יתר של הכולסטרול החיוני לתפקוד המוח, סטטינים מגבירים את הסיכון לחלות באלצהיימר.

ברור שהתרופה מפחידה יותר מהבעיה, מה גם שאין לשכוח שלכולסטרול תפקידים חיוניים בגוף והפתרון הטוב ביותר הוא תמיד איזון על ידי אורח חיים בריא ותזונה מתאימה.

 

 

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

נוגדי דיכאון, היריון ואוטיזם

נוכחותו של חלבון מסוים ברמות גבוהות בדם היא סמן של אוטיזם. החלבון הזה נמצא ברמות גבוהות בדמם של אנשים שמשתמשים בנוגדי דיכאון ממשפחת הפרוזאק. אצל נשים שנטלו את נוגדי הדיכאון האלה יש סיכון מוגבר ללידת ילד אוטיסט. עכשיו שמישהו יבדוק מה קורה כאן


אני חוזר לנושא שכבר עסקתי בו בעבר בבלוג הזה – הקשר בין נוגדי דיכאון אצל האם לבין אוטיזם אצל הילד. הפעם אני משתף מאמר מאת תרזה קונריק שהופיע ב-Age of Autism. מוקד המאמר הוא הפרכת הרעיון שהגנים אשמים באוטיזם.
אל תיבהלו מצירופי האותיות והמספרים שנראים כמו חומר למקצוענים. העיקרון פשוט: רמות גבוהות של חלבון מסוים בדם הן סמן של אוטיזם. תרופות נגד דיכאון מעלות את הרמות של החלבון הזה. שכיחות גבוהה של אוטיזם בקרב ילדיהן של אמהות שטופלו בנוגדי הדיכאון מעלה את הרעיון שלא הדיכאון של האמא אשם באוטיזם של הילד, אלא התרופה שהיא קיבלה.

קונריק כתבה בעבר מאמר על החלבון קושר הסידן S100B שמשוער לגביו שהוא סמן ביולוגי (ביו מרקר) לאוטיזם. אצל ילדים אוטיסטים רמות החלבון הזה בסרום גבוהות במיוחד. S100B מיוצר בתאי עצב שנקראים אסטרוציטים ורמות גבוהות שלו משקפות נזק במערכת העצבים.
קונריק קראה בעבר מאמר שבו נאמר "רמות גבוהות של סרטונין שנגרמו בגלל מתן פלוקסטין (פרוזאק) העלו את ריכוז ה-S100B."
היא עשתה אחד ועוד אחד והעלתה את השאלה המתבקשת: האם ייתכן ש-S100B עשוי למלא תפקיד במחקר שמראה ששימוש בנוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI בהיריון עשוי לגרום לאוטיזם?

נשים שנטלו תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון SSRI שנה לפני הלידה הן בסיכון מוגבר ללדת ילד עם אוטיזם
(צילום: Lauren Kennedy Photography)

במאמר מיולי 2011 שהתפרסם ב-4life.org נכתב: "מצאנו סיכון גדול פי שניים ל-ASD (התסמונת האוטיסטית) הקשור לטיפול ב-SSRI באמהות במהלך השנה שקדמה ללידה... ההשפעה החזקה ביותר קשורה לטיפול במהלך השליש הראשון של ההיריון... לא נמצא סיכון מוגבר אצל אמהות עם היסטוריה של טיפול בבריאות הנפש כאשר נעדרה ממנו חשיפה הורית ל-SSRI.... לא נמצא כל קשר לאוטיזם בקבוצה קטנה של נשים שקיבלו מרשם לנוגדי דיכאון שאינם SSRI... לא מצאנו שום קשר בין ASD לבין היסטוריה של דיכאון או כל היסטוריה אחרת של הפרעת נפש."
(גם אני כתבתי על המחקר הזה, כאן).

 גם אם טרם התבסס החשד שנוכחות נוגדי דיכאון מסוג SSRI בגופה של האם גורמים לאוטיזם אצל התינוק (ייתכן שהקשר סטטיסטי בלבד), עדיין כדאי להימנע מהחומר הזה. פסיכיאטרים מעידים שיעילות ה-SSRI נמוכה ועוזרת רק בשליש מהמקרים וגם אז רק במינונים גבוהים.
הממצאים בנוגע לחלבון S100B מעלים בי את המחשבה שחסימת S100B או ניקויו מהגוף עשויים להועיל במקרה של אוטיזם אצל ילדים צעירים






יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

הסטטינים בעלייה, הבריאות שלכם לא

מחקר חדש ממליץ לכל בני ה-50 ומעלה ליטול סטטינים, כאילו אין לתרופה הזאת תופעות לוואי חמורות מאוד וכאילו אין לה חלופות בטוחות הקשורות לאורח חיים בריא

ביום ראשון השבוע התפרסמה במדור הבריאות ב-Ynet כתבה של ד"ר איתי גל תחת הכותרת "מחקר ענק הוכיח: למה כדאי שכולם יקחו סטטינים." הכתבה מספרת על מחקר בריטי-אוסטרלי שכלל 175,000 איש (מדובר למעשה בסקירה של 27 מחקרים קודמים) שמסקנתו: "כל בני 50 ומעלה, בריאים וחולים, צריכים ליטול סטטינים באופן קבוע."

סטטינים, כידוע, הם קבוצת תרופות להורדת כולסטרול. התרופה חוסמת את האנזים שמייצר כולסטרול בגוף. החוקרים מצאו שהורדה של כולסטרול ב-1 מילימול לליטר מפחיתה ב-21% את הסיכון לחלות בהתקף לב, שבץ מוחי ובאופן כללי במחלות לב וכלי דם. כך, על ידי מתן גורף של סטטינים לכל בני ה-50 ומעלה ייחסכו כלשון הכתבה בדיקות יקרות ומיותרות.

סטטינים גורמים לעייפות, כאבי שרירים, פגיעה בזיכרון ופגיעה בעיניים (איור: thejanehorton, flickr)


 באותו ה-Ynet התפרסמו מספר כתבות על הצדדים הפחות נפלאים של הסטטינים:
סטטינים גורמים לעייפות ולפגיעה בזיכרון - בחודש שעבר, בכתבה של גל עצמו, נאמר: "מחקר חדש מצא כי הסטטינים, התרופות הנפוצות לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול 'רע', גרמו לשיעור גבוה של עייפות ובעיות זיכרון. החוקרים: על הרופאים להכיר את תופעות הלוואי ולהפסיק הטיפול במקרים חמורים."
סטטינים פוגעים בעיניים – בכתבה של יולי שפיר שפורסמה אתמול נכתב: "מחקר קנדי מצא כי נטילת סטטינים להורדת רמות הכולסטרול בדם, מצטרפת לרשימת גורמי הסיכון להיווצרות קטרקט, במיוחד בקרב חולי סוכרת סוג 2." רק נזכיר שחולי סוכרת הם מהמועמדים הקלאסיים לקבלת סטטינים.
יש דרכים לא-תרופתיות להתמודדות עם סוכרת, מה שיכול לחסוך גם את השימוש בסטטינים – כתבה של איתי גל מתחילת החודש מספרת: "מגפת הסוכרת רק עולה, אבל יש משהו שיוכל להפחית את סיכוייך ללקות במחלה: חוקרים בדנמרק שעקבו אחר 32 אלף איש במשך 18 שנה מצאו: אימוני משקולות מפחיתים את הסיכון ללקות בסוכרת מבוגרים ב-34%, ושילוב של פעילות אירובית ומשקולות הפחיתה את הסיכון ב-59%."

 אם נחזור למחקר, לי הוא נראה תמוה, שכן אין שום התייחסות לנושא הדלקתיות ולאינסולין. המחלות שמהן סובלים האנשים שמקבליםסטטינים קשורות לאינסולין גבוה. את האינסולין הגבוה ניתן כאמור להוריד באמצעים לא-תרופתיים. הסטטינים באופן אבסורדי מעלים את רמת האינסולין שגורם לדלקתיות בגוף. אחת הבעיות בהבחנה בקשר בין נטילת סטטינים לבין הבעיות שהן גורמים היא שהרעילות של התרופה מתחילה להיות מורגשת רק חמש שנים לאחר תחילת השימוש בה.




יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

טפילים ותסמונת טורט

טפילים עלולים לגרום להפרעות נוירו-פסיכיאטרית כמו תסמונת טורט. לרוע המזל אנשי רפואה פעמים רבות אינם מודעים לכך ומייחסים למצב גורם נפשי

בתחילת השנה התפרסם ב-Scientific American מאמר מעניין על התפרצות של תסמונת טורט בכפר לה-רוי שבמדינת ניו-יורק. תוך שבועות מעטים, 15 נערות שלומדות בחטיבת הביניים של לה-רוי לקו בתסמונת שמתאפיינת בהופעתם של טיקים, עוויתות, ותנועות בלתי רצוניות. ההורים באופן טבעי חשדו שמדובר בגורם סביבתי שיכול להסביר את ההתפרצות, אבל הממסד, כרגיל, חשב אחרת.
חברה שסוקרת סיכונים סביבתיים לא מצאה דבר חריג במים או באוויר ונוירולוג מקומי קבע שמדובר ב"הפרעת המרה", כלומר מצב שבו מתח רגשי גורם לתסמינים גופניים ויכול להתחולל כחלק מהיסטריית המונים. ההורים לא קיבלו את האבחון והתייעצו עם רופאים נוספים. כמה מהמומחים אמרו שכדאי לשקול את האפשרות של PANS, תסמונת של התפרצות תסמינים נוירו-פסיכיאטריים אצל ילדים (pediatric acute-onset neuropsychiatric syndrome).

 PANS קורה כאשר חיידק או נגיף גורם למחלה נוירו-פסיכיאטרית כמו תסמונת טורט או הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). שני המצבים חולקים ביניהם תסמינים משותפים ופעמים רבות הסובלים ממצב אחד סובלים גם מהשני. בעבר קשרו את ההתפרצות של PANS לזיהום בסטרפטוקוקוס, אך היום יודעים שטפילים נוספים עשויים לגרום להפרעות מנטליות.

בבת אחת 15 נערות לקו בתסמינים נוירו-פסיכיאטריים, הסיבה: זיהום (למצולמת אין קשר לטקסט. צילום: akeg, flickr)

 במקרה של PANS יכולה להיראות התפרצות פתאומית של הפרעה נוירו-פסיכיאטרית כמו אנורקסיה פסיכוזה או בעיות קוגניטיביות. זיהומים כמו מיקופלזמה, נגיפים מסוימים ומחלת ליים עלולים להוביל למצבים כאלה, שבעבר יוחסו רק לסטרפ.

 הרופא המקומי שבדק את הנערות מלה-רוי לא התייחס ל-PANS כאל אפשרות סבירה מפני שהמחלה נחשבת נדירה ותוקפת לדבריו בעיקר ילדים בני פחות מ-11. אבל מייקל ג'ניקס, פרופסור לפסיכיאטריה מבית הספר לרפואה בהארוורד, מסביר בראיון ל-Scientific American שהתסמונת נופצה הרבה יותר מהמקובל לחשוב וכי רופאים רבים כלל לא מכירים אותה ולכן לעתים קרובות אינה מאובחנת. בנוגע לגיל הוא מוסיף ש-PANS מתואר בילדים בני שנתיים עד 14, אך הוא נתקל גם במבוגרים בני 70 ו-80 שהחלו לסבול מהפרעה טורדנית-כפייתית לאחר שנדבקו במחלת הנשיקה.
 PANS יכול להופיע גם אם האדם לא היה חולה או לא היה מודע לכך שהוא חולה. לעתים טפילים חודרים לגוף מבלי שנדע זאת, וכנראה זה היה המצב בלה-רוי. ייתכן ש"הסתובב" בבית הספר נגיף כלשהו שהבנות נדבקו בו.
מהלך המחלה אינו קבוע. יש כאלה שנרפאים ספונטנית, כפי שאכן קרה לכמה מהנערות בלה-רוי, ויש כאלה שיזדקקו להתערבות רפואית. הטיפול הרפואי הקונבנציונלי הנפוץ הוא אנטיביוטיקה.

בניסיון הקליני שלי גיליתי שבהקשר של זיהום בטפיל והפרעות נוירו-פסיכולוגיות, סטרפטוקוקוס דומה לליים. כשיש במוח זיהום גם בטפיל וגם בכספית, שני הגורמים מנטרלים זה את זה. הטפיל כנראה סופח את המתכת הכבדה וממתן את ההשפעות שלה על מערכת העצבים. בעזרת מכשיר הביקום אני מאבחן ומחפש טיפול שיהיה תפור לחולה באופן אישי בכל פעם מחדש.