צהבת מסוג A - כשהמחלה מסוכנת פחות מהחיסון

החיסון נגד צהבת מסוג A מציע לגוף אלומיניום, פורמאלדהיד, רקמות אדם מזוהמות וחומר אנטי פריז (בנוסף להפחדות הרגילות) – מרכיבים מסוכנים בהרבה מהמחלה עצמה

אני ממשיך בסדרת רשומות הביקורת על תעשיית החיסונים בהשראתה של הרופאה האמריקאית ד"ר שרי טנפני. הפעם על הכוונת: החיסון נגד הפטיטיס (צהבת) מסוג A. בישראל החיסון כלול בשגרת החיסונים הניתנים במסגרת טיפת חלב.

ד"ר טנפני מסבירה באיזו מחלה מדובר בעצם: הפטיטיס A היא מחלה שפוגעת בכבד ונגרמת על ידי נגיף שנקרא HAV. היא נחשבת למחלה מתונה שחולפת מעצמה תוך ארבעה עד שמונה שבועות. לרוב המחלה היא תת-קלינית, כלומר נטולת תסמינים, ובדרך כלל רוב האנשים שחולים בה כלל אינם מודעים לכך, ועל זה מסכים ספר ההדרכה לרופאים "מרק" (Merck), שבו נאמר: "רוב הזיהומים ב-HAV בקרב ילדים צעירים הם נטולי תסמינים... הפטיטיס קלינית מופיעה אצל פחות מ-10% מהילדים שנדבקו." ארגוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) הצהירו במסמך שכותרתו "מה עלי לדעת על הפטיטיס A": "רוב האנשים שחולים בהפטיטיס A מחלימים בעצמם אחרי כמה שבועות."


את המחלה ניתן לאבחן באמצעות נוכחות הנוגדן IgM, אך לרוב האבחון נעשה באמצעות סקירת תסמינים. לפי מרק התסמינים העיקריים הם: אובדן תיאבון, בחילה-הקאה-שלשול, פריחה, כאבי מפרקים, שתן כהה. ייתכנו סימנים חיצוניים של "צהבת" כמו שינוי בגוון העור, אך הם בדרך כלל ירמזו על תחילתה של ההחלמה ועל השלב שבו המחלה כבר אינה מדבקת. המחלה אינה תורמת למחלות כבד כרוניות או לשחמת. מי שחלה במחלה והחלים ממנה מחוסן נגדה לשארית חייו.

לא כל מה שצהוב מסוכן (צילום: II conte di Luna, flickr)

ד"ר טנפני מציינת: "מדהים לגלות שהפטיטיס יכולה להיגרם גם על יד החיסון נגד הפטיטיס B וגם על ידי החיסון נגד הפטיטיס C. את העובדה הזאת ניתן למצוא בתצהיר של חברת גלקסו-סמית'-קליין בנוגע ל-Havrix [אחרי הרבה לחץ ועבודה של לוביסטים חברת התרופות הזאת קיבלה את אישור הממשל לייצר חיסון נגד הפטיטיס A, שרשויות הבריאות בארה"ב ממליצות לכלל הציבור לקבלו,הוא נקרא Havrix], שבו נאמר שהחיסון אינו יכול לרפא את ההפטיטיס שנגרמת על ידי שני החיסונים האחרים. היצרן מצהיר בעלון המצורף לאריזה שהפטיטיס היא תופעת לוואי אפשרית של Havrix."

מהי שכיחות המחלה? העלון שמצורף ל-Havrix מצטט מחקר שהיה בן 13 כשהחלו לייצר את החיסון. על פי המחקר, שיעור התמותה מהמחלה הוא 0.6%. זה נשמע גבוה, אבל למעשה כלל לא מדובר בנתונים מארצות הברית אלא בנתונים גלובליים, מה שאומר שהמספרים נלקחו בעיקר מארצות עולם שלישי, מכיוון ששם נמצאים רוב מקרי ההפטיטיס A. החולים האלה נתונים לסכנת מוות שקשורה לעוני, זיהום ותת תזונה. סיבוכים אינם מוכרים.

על פי נתוני הממשל האמריקאי משנת 2000 חלה בשני העשורים שקדמו לה ירידה בשיעור התחלואה בהפטיטיס A מ-29.1 מקרים ל-23.2 מקרים ל-100,000 איש. אין לכך קשר למתן החיסון, מפני שהוא נכנס רק ב-2002. שיעור התמותה משלושת סוגי ההפטיטיס בארצות הברית ב-1998 היה 4,700 בלבד. המספר כולל מקרים של מחלות רקע קשות ואנשים שחיים בסביבה מסכנת ומתמודדים עם עוני, תת תזונה, אלכוהוליזם והתמכרות לסמים. רוב הרשויות מסכימות ביניהן שילדים אינם נכללים בקבוצת הסיכון למות מהפטיטיס A.

מי שבכל זאת בוחר להתחסן נגד הפטיטיס יחדיר לגופו או לגוף ילדיו תרכיב שעשוי רקמות חיבור מזוהמות של בני אדם, אלומיניום, פורמאלדהיד (פורמלין) ופנוקסיאתנול (אתילן גליקול, חומר אנטי בקטריאלי שמשמש גם כאנטי פריז). אלומניום ידוע כחומר שפוגע במערכת העצבים, כשלא ברור מתי מופיעה הפגיעה ובאיזה היקף. פורמאלדהיד הוא חומר מסרטן.

 ***

אני רוצה להוסיף ולציין שפעם הפטיטיס A הייתה נפוצה מאוד בישראל, אך כמעט לא קיימת היום. למה? לא בגלל החיסון, שהרי הירידה ברמת התחלואה התרחשה הרבה לפני שהחיסון הופיע. יש כמה גורמים שתרמו לירידת נגיף HAV:
1) תנאים סנטריים יותר טובים; 2) שינוי באוכל ובסגנון החיים. אנו נמצאים הרבה יותר בתוך מבנים ונתונים ליותר לחצים של חברת "מעמד ביניים" - הישגיות אישית, מאבקי גאווה, כשהצד הנגדי הוא הרגשה מתמדת של כישלון או עוד מעט כישלון; 3) סעיף 2 גורם לעלייה של EAV (נגיף אפשטיין בר גם ידוע בציבור גם כ"מונו"). מחלות אפשטיין בר והפטיטיס A הן מאותה משפחה (משפחת ההרפס המורחבת). עלייה של אחת מהן ולא של האחרת תלויה בתנאים תרבותיים וסניטריים, לא בחיסון.

מחלת הפוליו היא עוד דוגמה לתפוצת מחלות בתקופת זמן מסוימת. בישראל בשנות השמונים הייתה "מגפה" של פוליו למרות החיסון! היו מספר אנשים בודדים בישראל אשר חלו. בעיקר בעכו, אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם, המקום השני היה עזה, וגם בחולון היו מקרים. זה למרות החיסון שכולם קיבלו.
מה המשותף בין אפשטיין בר לפוליו? עלייה של הידבקות בנגיף תלויה בסביבה (צפיפות, תנאיים סניטריים). במקרה של אפשטיין בר והפטיטיס A מה שקובע זה תנאיים סניטריים וסגנון חיים. אנו חיים בסגנון המעודד הידבקות באפשטיין בר וכתוצאה מכך הסיבה שלנו מוצפת בנגיף EBV שגורם למחלה, ולא נשאר הרבה מקום לנגיף HAV שגורם להפטיטיס A. במקרה של פוליו התנאיים הסניטריים נשארו אותו דבר אבל הנגיף המוחלש (חיסון סאבן האוראלי) מציף את הביובים וכך לא נשאר מקום לפוליו הרגיל.

אפשר לאורך ההיסטוריה לראות מחלות באות והולכות בעקבות מעשי ידי אדם ולמרות מעשה ידי אדם - הצרעת כמעט לא קיימת היום, וזאת מחלה שהייתה שם דבר בעולם הקדום. למה היא כמעט נעלמה? כי החיים שלנו השתנו!

חיסון נגד שפעת ומחלת הסרטן

עד עכשיו השתמשו בביצי תרנגולות לייצור חיסונים נגד שפעת. מאז מגפת שפעת העופות מקודמת טכנולוגיה חדשה שבה מגדלים נגיפים ברקמות אנושיות וברקמות של בעלי חיים. זה לא רק נשמע רע, זה גם עלול לגרום לסרטן

ברשומה הקודמת שיתפתי במאמר של ד"ר שרי טנפני, רופאה אמריקאית, שמסביר מה מכיל החיסון נגד שפעת ומצטט מחקרים המראים את חוסר יעילותו בקבוצות גיל שונות. הפעם אני מביא מידע מתוך מאמר נוסף שלה, שעניינו הסכנות הכרוכות בחיסון נגד השפעת, שאנו נקראים לקחת כל שנה בעונת החורף.

החיסונים בכל עונת שפעת מותאמים להערכות גורמי הבריאות אילו זני נגיף שפעת יתקפו באותו חורף. את החיסונים מרכיבים שני זנים של נגיפי שפעת מסוג A וסוג אחד של שפעת מסוג B. השתנות ההרכב היא הסיבה לכך שהציבור נקרא להתחסן מחדש בכל שנה. נגיפים חדשים שמוכנסים לחיסון עוברים בדיקה כדי לראות אם ניתן לגדל אותם בתוך ביצים. בתהליך הייצור של החיסונים בארצות הברית משתמשים ב-500,000 ביצי תרנגולות מופרות בכל יום במשך עד שמונה חודשים. כל ביצה כזאת הופכת לאינקובטור זעיר לגידול נגיפים. הנגיף מוחדר לחלבון ("הלבן") של הביצה כשעובר התרנגולת בן 11 ימים. בסופו של התהליך נותרים בתרכיב החיסוני שרידי חלבון, ומסיבה זאת לאנשים שאלרגיים לביצים מומלץ לא לקבל חיסון נגד שפעת.

עבור חיסונים שמיוצרים בטכנולוגיית cell line משתמשים בתאי כליה של נקבות קוקר ספניאל (צילום: blogdnd, flickr)

תהליך שבו יוצרים חיסונים בעזרת שימוש בתאים וברקמות נקרא Cell Line Technology והוא קיים מאז שנות ה-50'. חיסונים כאלה הם למשל החיסון נגד אבעבועות שחורות שבו משתמשים בתאי לימפה של עגלים, תאים של קופים אפריקאים ירוקים ממשים לייצור החיסון נגד פוליו, תאי מוח של עכברים משמשים לייצור החיסון נגד דלקת קרום המוח היפנית. בשנות ה-60' החלו להשתמש בתאים מעוברים שהופלו לייצור החיסונים נגד אדמת, צהבת מסוג A ואבעבועות. ד"ר טנפני אומרת שהשימוש בתאים מסוג זה קיים לייצור חיסונים עד היום. מאז שנות ה-2000 נחקר השימוש בתאי אדם ובעלי חיים במקום השימוש בביצי תרנגולת לייצור החיסון נגד שפעת.

עד למגפת שפעת העופות ב-2006 חברות התרופות נמנעו ממעבר לשימוש בטכנולוגיית cell line בשל ההשקעה הכספית והזמן הרב הנדרשים לפיתוח. אבל לאחר פרוץ המגפה גבר החשש מהשימוש בביצים וממשלת ארצות הברית העניקה לחברות התרופות כספים רבים לפיתוח תרכיבים חדשים. חיסונים חדשים שמתבשלים אצל חברות התרופות הגדולות מבוססים בין היתר על תאי כליה מנקבות כלבי קוקר ספאנייל, תאי מביצי זחלים, תאי רשתית של עוברי אדם שהופלו.
את תאי הרשתית מזהמים באופן מלאכותי באדנו-וירוס (וירוס "ערום" שאין לו מעטפת שומנית), מה שהופך אותם לתאים "בני אלמוות" שיכולים להתחלק עד אין סוף. מעצם טבעם תאים כאלה הם ניאופלסטיים – גורמים לסרטן. מדענים קוראים להם תאים "אונקוגניים", כלומר מחוללי גידולים. אם נוצרים גידולים בזמן שהתאים הללו מוחדרים לחיות המעבדה, הם כבר יותר מתאים אונקוגניים, הם תאים שאתיים, כלומר סרטניים. מנהל המזון והתרופות האמריקאי דורש שימוש בטכנולוגיית סינון שתרחיק את התאים מהתוצר הסופי, אך עדיין קיים סיכון שהם יסתננו אל המוצר.

באופן כללי קיים החשש שדנ"א מתאי בעלי החיים שמשמשים לייצור החיסונים ישתלב בדנ"א של המתחסנים. רק מדגם מהחיסונים עובר בדיקות בטיחות, לא כולם. קיים חשש (מגובה במחקרים) שתאים נאופלסטיים מחוללי סרטן יחדרו לחיסונים שניתנים לציבור. במחקר מ-2004 שפורסם ב-Journal of Infectious Diseases 189 נמצא שכל cell line עלול לתמוך בהתפתחות מחלת "הפרה המשוגעת" (Transmissible Spongiform Encephalopathy), שהיא בעצם התפתחות תהליכים ניווניים במוח שמתאפיינים ביצירת חורים הגורמים לרקמת המוח להיראות כספוג ומכאן בא ה-Spongiform.

עם כל הסיכונים הידועים הכרוכים בחיסונים מבוססי טכנולוגייתcell line , עולה השאלה איך עדיין מאפשרים, ואף תומכים, בפיתוח המוצרים האלה?

מה יש בו, בחיסון השפעת?

חיסון השפעת מכיל רעלים, דטרגנט, סוכר, אנטיביוטיקה ורכיבים מטרידים אחרים. כל זה היה אולי נסבל אילו החיסון היה מועיל, אבל הוא לא

כמו בכל תחילת חורף, אני חוזר אל נושא חיסוני השפעת, חיסונים מיותרים ואפילו מזיקים שיכולים לשמש דוגמה לשיווק מוצר רפואי משיקולים של רווח כלכלי ולאו דווקא משיקולי בריאות הציבור. הפעם אני מביא מידע מהאתר של ד"ר שרי טנפני, מהדוברים הבולטים ביותר בארצות הברית נגד החיסונים.

מה מכיל החיסון והאם הוא באמת שווה את זה? (צילום: Indiana Public Media)

סתם שתדעו: מה מכיל החיסון נגד שפעת

חלבוני ביצה: כולל נגיפי עופות

ג'לטין: חומר שעלול לעורר תגובות אלרגית ורגישות יתר לחלבון

פוליסורבט 80: חומר נוסף שעלול לעורר תגובות אלרגית ורגישות יתר לחלבון וקשור לחוסר פריון בנקבות עכברים

פורמאלדהיד (פורמלין): חומר שמוכר כמסרטן (ונמצא גם במגבונים לחים, לידיעת ההורים)

טריטון X100: דטרגנט חזק

סוכר (סוכרוז)

שרף: ידוע כמעורר תגובה אלרגית

אנטיביוטיקה מסוג גנטמיצין

תימורסל: חומר משמר מכיל כספית שהוזכר אצלי ברשומות רבות, בעיקר בהקשר של אוטיזם

האם החיסונים מועילים?

לא עבור תינוקות, אומר ד"ר טנפני. בסקירה של יותר מ-50 מחקרים שכללו מעל 294,000 ילדים ("Vaccines for preventing influenza in healthy children." The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2 [2008] ) נמצא ש"אין ראיה לכך שהזרקת חיסון נגד שפעת לילדים בני 6 חודשים עד 24 חודשים אינה יותר אפקטיבית מפלסבו. אצל בני שנתיים ומעלה הזריקה הייתה יעילה רק ב-33% מהמקרים במניעת שפעת.

גם לא עבור ילדים חולי אסתמה: במחקר שכלל 800 ילדים חולי אסתמה ("Effectiveness of influenza vaccine for the prevention of asthma exacerbations." Christly, C. et al. Arch Dis Child. 2004 Aug;89[8]:734-5), שמחציתם חוסנו נגד שפעת ומחציתם לא, נמצא שהחיסון אינו מונע החמרה של אסתמה אצל ילדים. במחקר נוסף (The American Thoracic Society’s 105th International Conference, May 15-20, 2009, San Diego) על השפעת החיסון על ילדים חולי אסתמה נמצא לא רק שאינו יעיל, אלא שהוא גם מגביר את הסיכון לאשפוז בבית חולים.

גם למבוגרים החיסון אינו עוזר: סקירה של 48 דוחות שכוללים יותר מ-66,000 מבוגרים ("Vaccines for preventing influenza in healthy adults." The Cochrane Database of Systematic Reviews. 1 [2006]) מראה כי "חיסון מבוגרים בריאים מצמצם את הסיכון לחלות בשפעת רק ב-6% ומפחית את אובדן ימי העבודה בפחות מיום אחד. החיסון לא שינה את מספר האנשים שהיו צריכים להגיע לבית החולים או לקחת חופש."

ואף לקשישים הוא אינו מועיל: בסקירה של 64 מחקרים על קשישים שגרים בבתי אבות ("Vaccines for preventing influenza in the elderly." The Cochrane Database of Systematic Reviews.3 [2006]) נמצא שחיסונים נגד שפעת לקשישים לא נמצאו מובהקים במניעת המחלה. ביחס לקשישים שחיים בקהילה הממצאים דומים.

מידע נוסף על החיסון מאת ד"ר שרי טינפני אפשר לקרוא כאן

ילדים לא מחוסנים בריאים יותר

סקר חדש שמשתתפים בו 8,413 ילדים לא מחוסנים מראה על פערים משמעותיים בשכיחותן של מחלות נפוצות בינם ובין האוכלוסייה הכללית. נחשו מי חולה פחות

אני רוצה לשתף אתכם במידע שאי אפשר להישאר אדישים אליו, שהופיע באתר www.vaccineinjury.info. תוצאות סקר שהשתתפו בו 8,413 ילדים לא מחוסנים מראה שהם נפגעים פחות באופן משמעותי ממחלות נפוצות. הנה כמה נתונים מעניינים.

עוד זריקה? עזבו אותי, באמא שלכם (צילום: The ShutterBabe, flickr)

מחלות אטופיות

אסתמה, קדחת השחת ואסתמה של העור (נוירודרמטיטיס) נפוצות מאוד היום. על פי מחקר גרמני (KIGGS) שכלל 1,7461 ילדים בני 0 עד 17, 4.7% סובלים מאסתמה, 10.7% סובלים מקדחת השחת ו-13.2% סובלים מאסתמה של העור. האחוזים משתנים בין מדינות מערביות שונות, אך בכל מקרה נשארים גבוהים.

בקרב הילדים הלא מחוסנים שנסקרו השכיחויות היו 2.5%, 2.5% ו-7% בהתאמה.

הפרעת קשב, היפראקטיביות ואוטיזם

שכיחות הפרעות הקשב וההיפראקטיביות בקרב הילדים הלא מחוסנים שנסקרו עומדת על 1% ו-2% בהתאמה. על פי הסקר הגרמני השכיחות בקרב האוכלוסייה הכללית היא 7% ו-9%, וישנם עוד 5% ו-9% שאינם מאובחנים אך נחשבים מקרים גבוליים.

העלייה התלולה בשיעור האוטיזם מוכרת לכולנו ועומדת היום סביב ה-1 ל-150 בארצות הברית. בין הילדים הלא מחוסנים שנסקרו היו ארבעה שמאובחנים עם אוטיזם קשה. מתוכם אצל אחד נמצאו רמות גבוהות של מתכות בגוף (כספית, ארסן ואלומיניום), אצל אמו של ילד אחר מהארבעה נמצאו רמות גבוהות של כספית.

דלקת האוזן התיכונה, סינוסיטיס והרפס

על פי המחקר הגרמני, 12.8% מהילדים בגרמניה חלו בהרפס ו-11% סובלים מדלקת האוזן התיכונה. בקרב הילדים הלא מחוסנים בסקר שיעור ההרפס עומד על 0.5%. דלקת האוזן התיכונה מופיעה בשכיחות של 6.83% כשתשובת ההורים היא "לעיתים נדירות", ו-1.94% כשתשובת ההורים היא "כן".

שכיחות הסינוסיטיס באוכלוסייה הכללית היא 32% ואילו בקרב הנסקרים הלא מחוסנים היא עומדת על 1% ועולה ל-2% כשהתשובה היא "לעיתים נדירות".

סוכרת, אפילפסיה והתקפי פרכוסים, מחלות נוירולוגיות ואוטואימוניות, הפרעות בבלוטת התריס

על פי המכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית, 23.55 מהאמריקאים סובלים ממחלות אוטואימוניות. השכיחות בקרב ילדים היא 7%. סוכרת פוגעת ב-0.2% מצעירים וילדים בני פחות מ-20 בארה"ב. על פי המחקר הגרמני שכיחות האפילפסיה היא 3.6%, סוכרת 0.1% ובעילות בבלוטת התריס 1.7%

בקרב הילדים הלא מחוסנים שכיחות הסוכרת 0.7%, אפילפסיה 0.36%, הפרעות נוירולוגיות 0.43%, מחלות אוטואימוניות 0.36% ו-0.08% עם הפרעות בבלוטת התריס.

בנוסף לנתונים הסטטיסטיים, הסוקרים קיבלו מהורי הילדים הלא מחוסנים הצהרות שנוגעות למצבם הבריאותי של ילדיהם. למשל: "שלושת ילדיי המחוסנים חלו לעיתים קרובות במהלך שתי שנות חייהם הראשונות, סבלו מדלקות אוזניים חוזרות שעבורן הרופא רשם אנטיביוטיקה באופן קבוע, שמעולם לא עזרה במחזור הראשון. הם עברו שלושה מחזורים של אנטיביוטיקה עד שהדלקת עברה, ובינתיים פיתחו שלשלולים ותפרחת חיתולים מסוג קנדידה. הם תפסו כל חיידק שהסתובב ודלקת גרון ודלקת שקדים מוגלתית בכמה הזדמנויות. לכולם יש בעיות עור שהרופא אבחן כקרטוזיס פילאריס. הילד הלא מחוסן שלי מעולם לא חלה במשהו מעבר להתקררות קלה וקצרה. מעולם לא היו לו דלקות אוזניים וגם לא בעיות עור."

או: "אבא שלי הוא רופא וכאשר הגיע הזמן לחיסונים של בתי הוא ביקש ממני לראות את לוח הזמנים, ואחרי שקרא אותו הוא המליץ לי לא לעשות זאת. אני עצמי, כילד, סבלתי מאסתמה ואבי היה מודאג מהשפעות החיסונים עליה. היא נערה סופר-בריאה, מעולם לא קיבלה אנטיביוטיקה, עמדה בכל עונות השפעת ללא בעיה והמערכת החיסונית שלה היא סופר חזקה. אחיה הוא בדיוק אותו הדבר."

למידע על מחלות נוספות שנסקרו ולפרטים על הנתונים הסטטיסטיים, היכנסו לסיקור המלא.

מחלות מעי ואוטיזם. הקשר שוב בכותרות

האם המחקר המטלטל של ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמצא קשר בין החיסון המשולש לבין מחלות מעי ובין מחלות מעי לאוטיזם, מקבל תמיכה ממעמקי המיינסטרים האקדמי? (התשובה היא כן)

פרשת אנדרו ווייקפילד מסרבת לשקוע. תקציר למי שלא היה איתנו עד כה: בסוף שנות ה-90 ד"ר ווייקפילד פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מחקר שלפיו החיסון המשולש (MMR) עלול להוביל למחלת מעיים דלקתית שכתוצאה ממנה עלולים להתפתח תסמיני אוטיזם. בינואר השנה פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר, או למעשה טור דעה, של העיתונאי בריאן דיר, שלפיו ווייקפילד שרלטן והמאמר אינו אמין. למרות שטענותיו של דיר היו חסרות בסיס, ווייקפילד הפך מטרה לחצי תומכי החיסונים ותעשיית התרופות ואף נשללה ממנו האפשרות להמשיך לפעול כרופא וכחוקר. אולם, תומכיו של ווייקפילד והאנשים שמאמינים שקיים קשר בין מתן חיסונים להתפתחות אוטיזם מעולם לא הפסיקו לתמוך בווייקפילד.
עובדה שמשחקת לטובת המצדדים בוויקפילד היא שהמדען הבכיר מאוד, ד"ר ו. איאן ליפקין מאוניברסיטת קולומביה, מצטט את עבודתו של וויקפילד וממשיך לחקור את הנושא.

ד"ר ו. איאן ליפקין המוערך מאוד מצטט את מחקריו של ווייקפילד. מה זה אומר? (צילום: ויקישיתוף)

ליפקין עצמו פרסם ב-2008 מאמר שנחשב למסמר בארון הקבורה של התיאוריה של ווייקפילד; שם המאמר: "היעדר קשר בין החיסון נגד נגיף החצבת לבין אנתרופתיה (מחלת מעי): חקר מקרה". אולם, אפילו ד"ר ליפקין מצא ש-20 אחוזים מהילדים האוטיסטים, שהוריהם טענו שהחיסון המשולש קדם להתפתחות של תסמיני מחלת המעי אצלם, נמצאו חיוביים בבדיקת נגיף החצבת במעיהם.

השנה פרסמו ליפקין ועמיתיו מחקר שזו כותרתו: "עיכול והעברה לקויים של פחמימות ודסיביוזיס של רירית המעי במעיהם של ילדים עם אוטיזם ודיסביוזיס של הקיבה והמעי" (דיסביוזיס היא הפרעה בתפקוד חיידקי המעי). המאמר כולל הצהרות הנוגעות לילדים עם אוטיזם, שהערות השוליים שלהן מאזכרות את עבודותיו של ווייקפילד, אותו ווייקפילד שהואשם בכך שהוא נוטע בהורים פחדי שווא מפני חיסונים, אותו ווייקפילד שהרישיון שלו לעסוק ברפואה בבריטניה נשלל ממנו בטענה שהוא שרלטן.

מסתבר שאכן קיים דבר שנקרא דלקת המעי הגס והדק אצל אוטיסטים ושישנן מחלות אחרות במערכת העיכול שאופייניות לילדים אוטיסטים. כך לפחות חושב ד"ר ליפקין.

במאמר של ליפקין ועמיתיו אף נכתב: "יתר על כן, מחקר מהעת האחרונה מצא קשר חזק בין תסמיני מחלת מעי כרונית לבין חומרת האוטיזם." וגם: "המידע שברשותנו מראה שלפחות אצל חלק מהילדים עם אוטיזם יש פרופיל מובחן של המעיים, הקשור לביטוי לקוי של דו-סוכרים, ולנשאים של הקסוזה (סוכר עם שיש פחמנים), שעלול להוביל לעיכול לקוי, ספיגה לקויה ולדיסביוזיס מורכבת. על אף שהסיבה לשינויים האלה ולהשפעות החוץ-מעיות שהשינויים האלה עשויים לגרום עדיין נתונה לפרשנות, הזיהוי של החותמות המולקולריות והביולוגיות הספציפיות שמגדירות את מחלת המעי הכרונית אצל הילדים אוטיסטים החולים במחלת המעי הכרונית (AUT-GI children) מכינות את הקרקע להמשך המחקר שיגדיר את התחלואה, האבחון והטיפול בתסמיני מחלת המעי הכרונית במקרים של אוטיזם."

במילים פשוטות, החוקרים אומרים שיש פגמים רבים במערכות העיכול של ילדים אוטיסטים, מה שעשוי להשפיע על מוחותיהם ועל התנהגותם. יש צורך בהמשך המחקר.

בקהילת המשפחות לילדים אוטיסטים מקווים שהתובנות של ד"ר ליפקין מאוניברסיטת קולומביה והעובדה שבחר לצטט את ד"ר אנדרו ווייקפילד יביאו להתקדמות המחקר שעוסק בקשר בין מחלות מעי לבין אוטיזם ומן הסתם לקשר בין המחלות האלה למתן החיסונים בילדות.

חיסון נגד התמכרויות? באמריקה מאמינים שאפשר

בנוסף לשלל החיסונים שמציעה תעשיית התרופות, באמריקה מתרגשים מהאפשרות של חיסון נגד התמכרויות. האם חיסון כזה יחזק את ההתעלמות מהזנחה, מבעיות רגשיות ומהצורך באורח חיים בריא?

בתחילת אוקטובר פורסמה בניו יורק טיימס כתבה על פיתוחו של חיסון נגד התמכרויות. "אנו רואים זאת כחלופה או כדרך טובה יותר עבור אנשים מסוימים," מסביר ד"ר קים ד. ג'אנדה, פרופסור לכימיה ממכון המחקר Scripps, שפיתוח החיסון הוא משימת חייו. "ממש כמו מדבקות ניקוטין והמסטיק, כל הדברים האלה הם שיטות להוציא אנשים מהסמים."

כמו החיסונים המוכרים לנו נגד מחלות שונות, גם הזריקות שאותן מפתח ג'אנדה אמורות להמריץ את המערכת החיסונית לייצר נוגדנים ש"שישתקו" את החומר הממכר לפני שיחל להשפיע על הגוף או על המוח. אולם, בניגוד לחיסונים נגד פוליו, אבעבועות וכל השאר, החיסון הזה יוזרק לאדם לאחר שכבר החל להשתמש בסם. משתמשי קוקאין שקיבלו את התרכיב שמפתח ד"ר ג'אנדה לפני שהסניפו מנה, דיווחו שהם הרגישו כאילו הם משתמשים ב"קוקאין מלוכלך". "הם הרגישו שהם מבזבזים את הכסף שלהם," הוא אומר.

אז מה עדיף, עוד חיסון או טיפול בשורש בעיית ההתמכרות? (איור: Tahmid Munaz TM)

היום, כשעולם הרפואה מודע לשינויים הביולוגיים שהסמים גורמים, ד"ר ג'אנדה מקבל הרבה תמיכה והתעניינות. זה לא היה כך כאשר התחיל בפרויקט שלו לפני 25 שנים. אבל ההצלחה שנרשמה בניסויים על מכרסמים שהפכו, באופן מלאכותי כמובן, מכורים לקוקאין ולהרואין, לא הוכיחה את עצמה בניסוי על חיסון נגד התמכרות לניקוטין. שלב 2 של הניסוי הקליני שהושתת בעיקרו על עבודתו של ג'אנדה הוכרז השנה ככישלון. משתתפי הניסוי שקיבלו את התרופה נגמלו מעישון באותו שיעור כמו משתתפי קבוצת הביקורת שקיבלו פלצבו (תרופת דמה). עד היום, למרות פריצות דרך מבטיחות לכאורה והצלחות במעבדה, אף אחד מהחיסונים שמפתח ג'אנדה לא קיבל את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).

ג'אנדה מסביר שחלק מהקושי ביצירת חיסונים נגד התמכרויות לקוקאין, ניקוטין והרואין הוא גודלן של המולקולות הפעילות. הן קטנות יותר מהמולקולות של המחלות שקיימים נגדן חיסונים, כך שהמערכת החיסונית נוטה להתעלם מהן. הדרך של ג'אנדה להתמודד עם הבעיה הזאת היא הגדלה מלאכותית של המולקולה של ה"אנטיגן" ויצירת קוקטייל כימי שיגרום למערכת החיסונית להבחין בה וליצור נוגדנים שישתקו אותה. כל זה, אומר ג'אנדה "בלי להתעסק עם הכימיה של המוח." זאת בניגוד לחומרים כמו מתאדון שבהם משתמשים בטיפול במכורים. החומרים האלה אינם חוסמים את השפעות הסם אלא מחליפים את תחושת הסוטול.
בנוסף לכישלון החיסון נגד התמכרות לניקוטין, ג'אנדה מודה שנכשל בפיתוח חיסונים נגד התמכרות למריחואנה ולאלכוהול. גם את הקושי בפיתוח החיסונים האלה הוא מסביר בקשיים שנשארים ברמת הכימיה.

ג'אנדה הוא כימאי וכלל אינו מתייחס להיבטים הרגשיים שקשורים להתמכרות וכן לדמיון הידוע בין ההתמכרויות השונות (אם כי הוא מודה בעצמו שעל מנת להיגמל מסם המכורים חייבים לרצות בכך). אנשים המכורים לקוקאין, אלכוהול, ניקוטין ואפילו שופינג מציגים דפוסים דומים מבחינת ההתנהגות והשינויים במוח. מי שכן מתייחס למכנה המשותף הזה הוא ד"ר גאבור, שאותו ציטטתי בעבר בהקשר של הפרעות ממשפחת ה-ADD/ADHD.

ד"ר מאטה גאבור הוא רופא יהודי ניצול שואה ותושב קנדה שמרבה לעסוק בקשר בין סטרס רגשי לבעיות התפתחות אצל ילדים. גאבור, שעובד כעת גם עם מכורים לסמים, אומר שמניסיונו וכן על פי מחקרים רבים, המכורים הכבדים הם אנשים שהיו להם חיים קשים באופן קיצוני. רובם סבלו מהתעללות בילדות. כל המכורות, ללא יוצאת מן הכלל, שבהן הוא מטפל עברו התעללות מינית בילדותן, וכך גם רבים מהגברים. האנשים האלה לא רק לא קיבלו תנאים להתפתחות בריאה, אלא גם סבלו מהזנחה ומנטישה. "וזה מה שמכשיר את הביולוגיה של המוח להתמכרות," אומר ד"ר גאבור.

גאבור מסביר בראיון ל-Democracy Now שאצל המכורים למיניהם יש פגיעה במעגלים המוחיים שאחראים על שחרור דופאמינים, כימיקלים שמיוצרים באופן טבעי בגוף וגורמים לתחושת תגמול ועונג. הלקות הזאת נגרמת בשל פגיעה מוקדמת ולא בגלל גנטיקה. בניגוד לרוב בעלי החיים שמוחם מתפתח בעודם עוברים ברחם, מוח האדם מתפתח בעיקר אחרי הלידה ולכן מושפע יותר מהסביבה.
בשל כך, הוא מסביר, את הסיבה להתמכרויות צריך לחפש בחברה שמפריעה להתפתחות תקינה ולא בגנים. לדעתו המצב שמאלץ הורים לצאת לעבודה ולא להיות זמינים עבור ילדיהם הוא סיבה מרכזית לריבוי המכורים לסמים בצפון אמריקה. למעשה המלחמה בסמים היא עונש שמוטל על אנשים שעברו הזנחה והתעללות בילדותם. בנוסף לכך, אומר גאבור, על פי מחקרים הגורם השני להתמכרויות הוא סטרס.
לתפיסתו הטיפול במכורים צריך להתמקד בעידוד ההתפתחות שהוזנחה בילדות, כך שיוכלו לשקם את מנגנוני התגמול וההרגעה הטבעיים שאינם פועלים אצלם כעת. מדובר כמובן בטיפול רגשי ולא תרופתי.

אני כמובן מסכים עם גאבור ומסתייג מעבודתו של ג'אנדה. האם אנו זקוקים לעוד חיסונים? האם הורים ששולחים את ילדיהם לאוניברסיטה ולקולג' יערכו להם בדיקות ויזריקו בהתאם חיסונים נגד קוקאין, סם האונס והשמנת יתר (ד"ר ג'אנדה עובד גם בכיוונים האלה) או שעדיף להתמקד באורח חיים בריא ובטיפוח?

בקליניקה שלי אני מטפל בהפסקת העישון גם בצד הפיזי בעזרת מכשיר הביקום, וגם בצד הרגשי-נפשי בעזרת שיטות EFT ומוח אחד לכן אני כן מצליח ברוב המקרים. מי שאינו נגמל אינו מחויב בתשלום.

חיסונים, שפעת ושקרים אחרים

עוד מעט תתחיל עונת השפעת, שהיא גם עונת החיסונים. זה הזמן להזכיר כמה שקרים ועובדות שמסתתרים מאחורי הקמפיינים שקוראים לנו להתחסן בלי לחשוב פעמיים

חם בחוץ ועדיין לא מרגישים את הסתיו, אבל לא כדאי לשכוח שעונת החסנת מתקרבת ובקרוב יגיעו הקמפיינים שקוראים לכולנו להתחסן נגד שפעת, פן אסון גדול יפקוד אותנו. זאת הזדמנות להציץ לאחות הגדולה, אמריקה, ולראות איך מהתלים שם בדעת הקהל בהקשר הזה. אני משתף במאמר של דיוויד ברד מ-Age of Autism.

אנשי ה-Land Down Under לא מתחסנים נגד שפעת וגם לא מתים ממנה (צילום: beacks, flickr)

ארגון שמכנה את עצמו "משפחות נלחמות בשפעת" יצא בקמפיין רדיו שמצטט לכאורה נתונים על 1,200 ילדים אמריקאים שמתים כתוצאה משפעת בכל שנה. אולם, באתר האינטרנט של המרכז הלאומי לבקרת מחלות של ארה"ב (CDC) מודים שפחות מ-100 ילדים נפטרו בעונת השפעת הקודמת ממחלות "קשורות לשפעת", כשרובם למעשה סובלים ממחלות רקע חמורות.

שקר נוסף מקורו ב-CDC עצמו. במשך 15 השנים האחרונות הארגון מפרסם ש-36,000 אמריקאים מתים בכל שנה משפעת, אבל באביב שעבר הארגון הודה שמספר מקרי מוות הקשורים לשפעת עונתית הוערכו יתר על המידה באופן ניכר וכעת ההערכה עומדת סביב 3,000 ומשהו.

כלי התקשורת מאיצים בכולם לקבל זריקות שפעת, כולל תינוקות בני שישה חודשים שמקבלים שתי מנות – הראשונה בגיל שישה חודשים והשנייה ארבעה שבועות לאחר מכן.

בצדו השני של העולם בדיוק מסתיימת עונת השפעת. התושבים באוסטרליה ובניו זילנד חשדניים מאוד לגבי חיסוני השפעת (שאותם הם מכנים "ג'אבס") לאחר שבשנה שעברה היה אירוע של הרעלת ילדים המונית על ידי הג'אבס באוסטרליה. שיעורי התמותה והסיבוכים הנמוכים ממחלת השפעת במדינות האלה מראים שוב ובאופן ברור עד כמה מיותרות זריקות החיסון העמוסות ברעלים. מדובר ב-14 מקרי מוות "קשורים לשפעת" באוסטרליה ובאפס בניו זילנד. זהו מקרה מוות אחד לשני מיליון. הנתונים האלה זוכים להתעלמות על ידי ההנהגה בארצות הברית שדבקים בהזרקת רעלנים לבשרם של בני אדם.

על פי הנתונים המתוקנים מארצות הברית שיעור התמותה הוא 20 לשני מיליון, כלומר פי 20 מאשר באוסטרליה וניו זילנד. גם הממסד במדינות האלה דוחף (אך לא מחייב) לקבל את הזריקות, אלא ששם האזרחים אינם נענים לג'אבס.

מצד אחד האוכולוסיה נתונה לשטיפת מוח שקוראת לה להתחסן מבלי לשקול את הסיכונים שכרוכים בטיפול רפואי מיותר, ומצד שני הן ה-CDC והן מכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) מתעלמים מהיתרונות הגדולים של תזונה מתאימה ושל רמה מספקת של ויטמין D, זאת למרות שקיים גוף מחקרים גדול שמוכיח ששום אדם שיש בגופו רמות נאותות של ויטמין D אינו צפוי לסבול משפעת חורפית וממחלות קור אחרות.

בקליניקה שלי אני מציע טיפול קצר וקולע לשפעת באמצעות מכשיר הביקום, שב-90% מהמקרים מעביר את השפעת תוך 15 דקות. בנוסף, קיים הטיפול באוזון, שגם הורג וירוסים וגם מחזק את המערכת החיסונית, כל זאת כמובן ללא שימוש בתרופות רעילות.

סטיב ג'ובס – קורבן של הסרטן או של הטיפול בו?

מותו בגיל צעיר של סטיב ג'ובס, איש שהיו לו האמצעים להשגת הטיפול הרפואי הטוב ביותר, חוזר ומעלה שאלות לגבי הדרכים הקונבנציונליות להתמודדות עם מגיפת הסרטן

הלילה הלך לעולמו סטיב ג'ובס, מייסד חברת אפל. ג'ובס היה חלוץ טכנולוגי, יוצר ומקור השראה שנפרד מחייו בגיל 56 לאחר מאבק במחלת הסרטן. מייק אדמס מ-Natural News מסביר למה הטיפול הקונבנציונלי בסרטן קיצר את חייו של האיש רב ההשפעה הזה.

סטיב ג'ובס, 2011-1955 (צילום מאתר apple)

ג'ובס נפטר חודשים ספורים לאחר שהחל הטיפול במחלתו במרכז הסרטן של סטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה. בצילומים שלו מהתקופה האחרונה הוא נראה כמו הצל של עצמו, רזה שברירי וחסר חיים – סימנים אופייניים לרעילות שמקורה בכימותרפיה ולנזקי ההקרנות. את הכימותרפיה ג'ובס קיבל במרכז לטיפול בסרטן ואת טיפולי הרדיותרפיה, שהיו סודיים במשך זמן מה, קיבל במרפאה אוניברסיטאית בבאזל שבשווייץ.

על פי Fortune Magazine ג'ובס עבר גם השתלת כבד, מה שגרם לרבים לתהות איך זה שאדם מהאליטה הכלכלית מקבל כבד "בהזמנה" בעוד כל חולה אחר ממתין בתור להשתלת אברים. על פי האתר Roc4Life.com לא ברור אם ג'ובס אכן נפטר מסרטן או מהשתלת הכבד הסודית שעבר ב-2009.

בכל מקרה, אומר אדמס, ידוע שג'ובס עבר שלושה סוגי טיפולים קונבנציונליים קשים: כימותרפיה, רדיותרפיה וניתוח השתלה.

"סטיב ג'ובס לא יכול היה לשנות את חוקי הביוכימיה," כותב אדמס. "כאשר מרעילים את הגוף האנושי, התוצאה היא הידרדרות ובסופו של דבר כיבוי של הגוף. כימותרפיה אינה עובדת! עובדה זו צריכה להיות ברורה עכשיו, ועדיין בכל שנה עוד ועוד אנשים בוחרים בכימותרפיה כצורת המוות שלהם – אנשים כמו פארה פוסט, פטר ג'נינגס, פטריק סווייזי, מייקל דאגלס ורבים אחרים."

תרומתו של ג'ובס לחברה הייתה יכולה להימשך עוד 20 שנה, אך "שארית חייו נגנבה ממנו על ידי תעשיית התרופות והרעלים שלה," מוסיף אדמס. הוא אומר שמערכת הבריאות הורסת את החברה שבה אנו חיים. אדמס מתכוון כנראה למערכת הבריאות בארצות הברית, אבל הדבר נכון לכל המדינות "המתקדמות", כולל ישראל עם מערכת הבריאות הקורסת שלה.

אי אפשר להאשים את "תעשיית הסרטן" בגרימת מחלתו של ג'ובס. "יש סיבות אחרות שמביאות לסרטן – ככל הנראה שילוב של חסרים תזונתיים וחשיפה לרעלנים מהסביבה," אומר אדמס. "ועדיין ממסד הסרטן לא אומר לאנשים דבר בנוגע לתיקון חסרים תזונתיים ברורים שמובילים לסרטן, אף על פי שאת רוב סוגי הסרטן ניתן למנוע במחיר של כמה אגורות ביום."

שילוב פשוט של ויטמין D וסלניום כל הנראה יכול למנוע 80% ממקרי הסרטן בארצות הברית, טוען אדמס, אבל כל הגופים מהמיינסטרים שעוסקים במניעת סרטן לא מעיזים להמליץ על המרכיבים האלה. הוא מסיים בשאלה שלא רבים מעזים לשאול: "אם הפתרונות האלה היו זמינים עבור כולם, איך תעשיית הסרטן הייתה משמרת את הרווחיות שלה?"

כלי העבודה שלי (5) – אוזון, המשך

איפה שיש אוזון יש חמצן זמין. מכיוון שאספקה תקינה של חמצן מהותית לתפקודם של התאים, חשיפה לאוזון עוזרת לגוף להילחם במחלות ולהשתקם

מולקולת האוזון היא למעשה מולקולת חמצן (O2) שיש בה אטום חמצן נוסף, כך שמתקבל O3. מבחינת חשמלית, מולקולת האוזון היא אנרגטית במיוחד, בלתי יציבה ולכן מגיבה במהירות. האוזון נוצר מחמצן באטמוספרה. הוא כבד מאוויר ולכן שוקע מטה. הוא נקשר לחלקיקים שבהם הוא פוגע, מחמצן אותם וכך מטהר את האוויר.

ברשומה הקודמת תיארתי את יתרונותיו המיוחדים של השימוש באוזון לריפוי. מדובר בעצם באספקת חמצן זמין שמחזקת את רקמות הגוף מחד ופוגעת בגידולים ובמחוללי מחלות מאידך. הפעם אני מציג פנים מעניינים נוספים של החומר O3, שהחשובים בהם הם תרומתו של האוזון לחיזוק המערכת החיסונית ולבלימת תהליכים סרטניים.

(צילום: roadscum, flickr)

המערכת החיסונית נשלטת על ידי המערכת הלימבית באמצעות בלוטת התימוס. המערכת הלימבית שולטת גם על רגשות ולכן הפרעות רגשיות משפיעות על החיסוניות. מחקר של ד"ר גלן ריין ממכון הארטמאת בקליפורניה, העוסק בקשר בין לב לתודעה, מצא שבלוטת התימוס מושפעת מפעימות הלב. קצב לב לא סדיר שנגרם עקב מצב רגשי בעייתי גורם לדיכוי המערכת החיסונית. הוא גילה גם שניתן לאמן אנשים לשלוט בקצב הלב שלהם ובכך להגביר את החיסוניות שלהם.

מכיוון שאוזון מרגיע ומשכך כאב, ייתכן שטיפול באוזון מביא לשיקום של קצב הלב, ולדבר יש תפקיד בחיזוק המערכת החיסונית. האוזון כבר משמש לטיפול בהפרעה בקצב הלב. לפיכך, טיפול ממושך באוזון מחזק את המערכת החיסונית בכך שהוא תורם לרוגע ולקצב לב מאוזן על ידי שיפור זרימת הדם וניקוי כלי הדם.

שני שלישים מהגוף שלנו הם בעצם מים. מבחינת משקל, החמצן מהווה 8/9 מהמים, כך שאנחנו מורכבים מ-50% חמצן. הדרך הטובה ביותר להגיע לבריאות מיטבית היא לספק חמצן לכל תא בגוף. ככל שהמערכת רוויה יותר בחמצן אנו יכולים להפיק יותר אנרגיה ולייצר פחות פסולת. האנרגיה הנדרשת לשמירה על תפקוד טוב נוצרת על ידי התחמצנות של סוכר. אספקה טובה של חמצן מאפשרת לגוף לבנות את עצמו ולתחזק את המערכת החיסונית. תאים בריאים דורשים סוכר, חומצות אמינו, הורמונים, אנזימים וחמצן. ד"ר מג'יד עלי, שאותו אני חוזר ומזכיר בבלוג הזה, מדגיש במאמריו את חשיבותו של היעדר החמצן בגרימת חולי ולעומת זאת את תפקידה של אספקת החמצן בתהליכי החלמה ובשמירה על הבריאות.

טיפול באוזון עוזר לגוף לקבל את החמצן שלו הוא זקוק, וכפי שהסברתי ברשומה הקודמת, הוא פוגע בטפילים ובמזהמים שאינם יכולים להתקיים בסביבה רוויית חמצן.

ממצאים שהתפרסמו בתחילת שנות ה-50' הראו שמחסור בחמצן ממלא תפקיד מרכזי בהפיכתם של תאים לסרטניים. חמצון בלתי מספק בתאים גורם להצטברות רעלנים בהם. הצטברות הרעלנים גורמת להיווצרות גידולים שאוספים אליהם את הרעלנים האלה. גם אלרגיות נקשרו לתהליך התחמצנות מוחלש. הגוף הופך רגיש לחדירתם של חומרים מבחוץ, ורגישות זו יכולה לפחות אם מנגנון ההתחמצנות מתחזק ומשתקם. בנוסף, מחסור בחמצן ברקמות הוא אחד הגורמים החשובים להתפתחותן של מחלות ניווניות.

בדוח של ד"ר מייקל קרפנדייל שהתפרסם במגזין Science ב-1980 נאמר שאוזון מחליש את התפתחותם של תאים סרטניים בגוף האדם. חשיפה לרמות מתאימות של אוזון פוגעת בתאים הסרטניים אך לא בתאים הבריאים, כפי שנראה בטיפול בסרטן בריאות, בחזה וברחם.

מה שמבדיל תאים בריאים מתאים חולים? כל התאים משיגים אנרגיה באמצעות גלוקוז, אלא שתאים בריאים שורפים גלוקוז על ידי חמצון ואילו תאים חולים מתסיסים גלוקוז בתהליך אנאירובי ומייצרים כמות גדולה של חומצה לקטית. התהליך מייצר רק שישית מהאנרגיה שמייצר תהליך חמצון בריא, כך שהתאים הסרטניים נמצאים ברעב מתמיד לאנרגיה ולכן יש להם תיאבון עצום לסוכר. המצב הזה הופך דומיננטי אלא אם רמת החמצן מועלית בחדות.

קל לראות כיצד טיפול באוזון, בשילוב עם תזונה בריאה, תוספים לפי הצורך, פעילות גופנית והתייחסות לבעיות רגשיות עשוי לפתור את הבעיות שהוזכרו לעיל שנגרמות בשל רעב לחמצן בתאים.