קורנים ולא מאושר

קרינה ברמות "נמוכות" גורמת לנזקים ברמות חמורות, גם אם זה לא קורה מייד. רשומה נוספת בעקבות פוקושימה בשבוע שעבר התחלתי סדרת רשומות בעקבות התפרצות הכור בפוקושימה, שקרתה לאחר רעידת האדמה והצונאמי בצפון-מזרח יפן. נזקי הקרינה, שמאיימים כעת על היפנים ועלולים להיות גדולים לעין שיעור מרעידת האדמה עצמה, הם תזכורת מצמררת לכך שאסור לנו להסכים להקמת כורים גרעיניים או לנוכחותם של כורים ישנים במדינה. ברשומה הקודמת הזכרתי את ד"ר הלן קלדיקוט, רופאה וסופרת אוסטרלית ממובילי המאבק נגד הקמת כורים גרעיניים. אני מביא כן קטעים מראיון שעשה איתה אלכס סמית' ברדיו אקו-שוק, תחנת רדיו קנדית שעוסקת בענייני איכות הסביבה. היא מסבירה עד כמה מסוכנת הקרינה הכאילו-נמוכה גם אם הנזקים אינם מידיים. "האסון לא נגמר. הוא נמשך. למעשה אף אחד אינו יכול לדעת כמה זמן הוא יימשך... הוא יכול להימשך שנים... הכור בצ'רנוביל, שפעל רק שלושה חודשים, הרס 40% ממאסת הקרקע באירופה. המזון שגדל שם יהיה רדיואקטיבי במשך מאות שנים. מסמכים של האקדמיה למדעים בניו יורק דיווחו ממש עכשיו שכמעט מיליון בני אדם מתו בגלל צ'רנוביל." תגידו לא לאנרגיה גרעינית. יש אלטרנטיבות (איור: seven-resist, Flickr) סמית' שאל את קולדיקוט למה בהתחלה כלי התקשורת ניסו להרגיע ואמרו שאין כל סכנה בריאותית. "אלה שהבינו, עמוק בינם לבין עצמם, מהי אנרגיה גרעינית ידעו מייד מה משמעות הדבר. תעשיית הגרעין נאבקה כדי ליצור ספין. יש להם את כל ה'ספין דוקטורס' שלהם ומובן שיש להם גם מיליוני דולרים מאחוריהם. אבל נהייה יותר ויותר ברור שהם אינם הולכים להגיע לשום מקום. מה שבאמת מרגיז אותי זה שהם אומרים שרמות הקרינה נמוכות. אתם יודעים, אין נזקים מידיים, נכון. אבל אם אתם שואפים או אוכלים את החלקיקים הרדיואקטיביים האלה של סטורוניום 90, צזיום 137, יוד רדיואקטיבי וכו', לא תחלו בלוקמיה במשך חמש שנים. אז אין סכנה מיידית, לכאורה. סכנה מיידית מתייחסת אל החבר'ה המסכנים האלה במתקנים של הריאקטורים שמנסים לעשות משהו, והם מתים מהלכים. רבים מהם ימותו תוך שבועיים כתוצאה ממחלות עקב קרינה חמורה. אז הם בסכנה מיידית. כל האחרים נמצאים בסכנה לטווח הארוך לחלות בסרטן, או בלוקמיה, או שהגנים שלהם יעברו מוטציות באשכים או בשחלות וישפיעו על הדורות הבאים." על פליטי ההפצצות מהירושימה ונגאסאקי אומרת קלדיקוט: "אנשים התרחקו מהם. רבים מהם חלו בסרטן. אף אחד אינו רוצה להתחתן איתם בגלל שהגנים שלהם הושפעו ועברו מוטציות. בצ'רנוביל זה אותו הדבר, וגם כאן [באסון פוקושימה] יש לנו שוב אסון נורא שאם הוא אכן יימשך, הוא יזהם את כל חצי הכדור הצפוני, כמו שגרם האסון בצ'רנוביל." היא מתייחסת לדיבור על קרינה ברמות נמוכות: "ובכן, כשהם אומרים כמות קטנה, אתם יודעים, צריך מיליונית גרם של פלוטוניום שנשאף לתוך הראות כדי לחלות בסרטן. הם מודדים את קרינת הגאמה החיצונית, מתרוצצים עם מוני גייגר. אבל זה לא נותן שום אינדיקציה לגבי סוגי האיזוטופים שיוצרים את הקרינה שהם מודדים. הם לא יודעים על מה הם מדברים." "... הדבר החשוב ביותר שכולם צריכים להבין הוא שנושמים פלוטוניום, או אמריקיום, או קוריום, או יוד רדיואקטיבי, אם היסודות הופכים מרוכזים ביולוגית בכל אחד מהשלבים של שרשרת המזון – אצות, סרטנים, דגיגים, דגים גדולים, בני אדם – או בצמחים, בחסה, בתרד, בתוך החלב דרך העשב והפרות – אז הם נכנסים לגוף..." (זה בניגוד לקרינה שעוטפת אותנו מבחוץ וניתנת למדידה). מעבר לנזקים הבלתי נתפסים כמעט של קרינה ברמות נמוכות או גבוהות, חשוב להבין שהרווח לא שווה את הסכנה. חוץ מאנרגיה גרעינית יש תחליפים אחרים לאנרגיה המופקת מנפט, והתחליפים האלה מגוחכים ברמת הסכנה שהם מהווים לעומת הכורים הגרעיניים: אנרגיית רוח, אנרגיה סולארית, אנרגיה גיאותרמית ועוד. אין בעולם מדינה שלא יכולה לרתום לטובתה את האנרגיות האלה.

גם מה שלא רואים פוגע

כל קרינה מסוכנת. זה המוטו. האסון ביפן הוא רק תזכורת למה צריך להתנגד להקמת תחנות כוח גרעיניות

ב-11 במרץ רעידת אדמה רבת עוצמה ונחשולי צונאמי הפכו שטחים נרחבים בצפון-מזרח יפן לעיי חורבות. בשעות הראשונות חשבנו שהיפני צריכים להתמודד "רק" עם זה, אבל מהר מאוד התברר שהסכנה הגדולה ביותר היא דווקא מעשה ידי אדם. הכור בפוקושימה החל לדלוף והעמיד את היפנים על סף אסון שיכל להגיע לממדים של האסון בצ'רנוביל, אם לא יותר.

עקבתי אחרי הסיקורים התקשורתיים מארצות הברית ומישראל על מצב הכור. הם היו שונים לחלוטין. בעוד בארץ נטו להפחית בחומרת המצב ולהגיד שעוד רגע הכול נרגע, הכתבים האמריקאיים דווקא הכירו בסכנות העצומות שאיימו על יפן. אולי הם מודעים יותר למשמעות של קרינה רגיואקטיבית. בכל מקרה, הכור בפוקושימה הזכיר לנו שהעידן הגרעיני מזמן לכולנו סכנות בריאותיות.


הדג בעל שלוש העיניים ממשפחת סימפסון כבר מזמן הפך סמל לזיהום רדיואקטיבי

נתקלתי בזה בעצמי במסגרת עבודתי כמטפל. שמתי לב שאחרי שטיפלתי באמצעות ביורזוננס באנשים עם מחלת ליים, הם נהיו חולים. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל הטיפול גרם לקרינה שהייתה אגורה בגוף שלהם להיפלט. כך הגעתי לספר Secret Fallout של ארנסט סטרנגלס, שעוסק בהשפעות החשיפה לקרינה רדיואקטיבית ברמות נמוכות לאורך זמן. אחת החולות שלי סיפרה שגרה במרחק 60 ק"מ מאי שלושת המילין. באי שנמצא בפנסילבניה הייתה תחנת כוח גרעינית עם שני כורים. ב-28 במרץ 1979 אירעה תקלה במערכת הקירור של אחד הכורים האלה, והתוצאה הייתה שחרור כמות גדולה של גזים רדיואקטיביים לאוויר. מייד לאחר מכן הופיעו אצל תושבי האזור בעיות בריאות, שאחת מהן היא מחלה קרובה למחלת ליים.
הסיבה שקנדי וחרושצ'וב חתמו על הסכם להפסקת ניסויים בפצצות גרעיניות ב-1963 היא שמדענים משני הצדדים שמו לב שתוחלת חיי האדם, שהייתה במגמת צמיחה, החלה לרדת עם תחילת הניסויים.

הלן קלדיקוט, רופאה אוסטרלית פעילה בתחום של קרינה ואיכות הסביבה טוענת שגם חשיפה לקרינה נמוכה שנחשבת בטוחה גורמת לנזק מצטבר וממליצה אם אפשר להימנע גם מצילומי שיניים.

בכל קרינה יש סכנה, אפילו אם מדובר בדליפה קטנה. ואנחנו צריכים להתנגד להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל ולא להאמין לאלה שאומרים שקרינה נמוכה היא בטוחה. הכור בדימונה ישן וקטן יותר מהכורים שמייצרים חשמל, אבל בהחלט טמונות בו סכנות. לפי הגיל שלו הוא היה צריך להיסגר כבר לפני עשר שנים. הכור נמצא קרוב לשבר הסורי אפריקאי. תקלה בכור, עם תסריט של רעידת אדמה, תגרום כאן לאסון שכל הפיגועים יחד שהיו כאן מקום המדינה ייראו לידו כמו משחק ילדים.

סטרנגלס מציין בספרו שהוא מוטרד מהשפעת הפליטה של יוד רדיואקטיבי על בלוטת התריס ועל התפתחות מנטלית של ילדים. הוא אומר שהאומה תשרוד גם אם תוחלת החיים תתקצר בעשר שנים לאחר שאנשים ימותו מסרטן וממחלות לב בגיל 70 במקום 80, וגם את יהיה גידול בתמותת התינוקות. אבל הפגיעה בהתפתחות מסוכנת הרבה יותר לקיומה של מדינה. דמיינו לכם מדינה, בעיקר בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, עם שיעור גבוה של אזרחים בעלי בעיות מנטליות.
מהאסונות בהירושימה, נגאסקי וצ'רנוביל ידוע שחשיפה לקרינה גורמת לגידול במקרי סרטן בלוטת התריס, בעיקר אצל ילדים, ולגידול במקרי סרטן השד, הדם, הריאות והמעי הגס. כאמור, לקרינה יש גם השפעות פסיכולוגיות, ומלבד פגיעה בהתפתחות של ילדים נרשמה גם עלייה בשיעור ההתאבדויות באזורים מוכי קרינה. חלק מהפגיעות באות לידי ביטוי שנים אחרי החשיפה ונזקי הקרינה ממשיכים להתבטא שנים ארוכות לאחר החשיפה הגדולה לחומרים הרדיואקטיביים.
החשיפה לקרינה מתרחשת באופן ישיר, אבל גם על ידי צריכת מוצרי חלב, ירקות, פירות, בשר ומים מאזורים נגועים.

אז מה עושים? כאמור, מתנגדים להקמת כורים גרעיניים, לא משנה אם הם לצרכי מלחמה או לצרכי שלום. נמנעים מצריכת פירות יבשים מטורכיה, שהאדמות שלה עדיין פגועות מאסון צ'רנוביל. התפרצות הכור בפוקושימה היא עוד סיבה לא לאכול דגים כי היפנים שפכו מים רדיואקטיביים לים, והם כמובן התפזרו. אצת כלורלה (Chlorella) סופחת קרינה מהגוף ולכן מומלצת (יש לה יתרונות נוספים כמו תכולה של חלבונים מלאים, איזון לחץ דם וכולסטרול ועוד).

זיהום אוויר עובר את השליה

זיהום אוויר שאליו נחשפות נשים הרות עלול לגרום לפגיעה בכרומוזומים של העוברים, מה שמגדיל את הסיכון לחלות בסרטן

ברשומה הקודמת הצגתי מחקר שמצא קשר בין היחשפות אמהות הרות לחומרי הדברה ביתיים לבין מנת משכל נמוכה ופגיעה בהתפתחותם של התינוקות שנולדו להן. ברשומה זאת אני מביא מחקר מאותה "משפחה", שמראה שיש קשר בין זיהום אוויר לבין פגיעה בכרומוזומים של יילודים.

במחקר שהשתתפו בו 60 יילודים מניו יורק, נמצא שהיחשפותן של האמהות בעת ההיריון לזיהום אוויר עירוני כתוצאה מבעירה יכולה להשפיע על מבנה הכרומוזומים של התינוקות בעודם ברחם. החוקרים מציינים ששינוי כזה קשור לסיכון מוגבר ללוקמיה ולסוגי סרטן אחרים. הם התייחסו לפליטות ממנועי מכוניות, משאיות, ואוטובוסים, מחימום מבני מגוררים, גנרטורים ועישון טבק. כל המזהמים הללו עוברים את השליה ומגיעים לעובר. המחקר מומן על ידי מספר קרנות לאומיות ופרטיות ובוצע על ידי חוקרים מהמרכז לבריאות סביבתית של ילדים באוניברסיטת קולומביה.

אוויר ערים צלול כיין (צילום: sinus iridium, Flickr)

רמת זיהום האוויר נאמדה באמצעות שאלונים ובעזרת מכשירי ניטור ניידים לזיהום אוויר שהנשים נשאו עמן כשהיו בשליש השלישי של ההיריון. לפי הממצאים הנשים חולקו לקבוצת "החשיפה הנמוכה" ולקבוצת "החשיפה הגבוהה".
אצל התינוקות שנולדו בקבוצת החשיפה הנמוכה היו בממוצע 4.7 כרומוזומים אבנורמליים על כל 1,000 תאי דם לבנים. אצל התינוקות שנולדו בקבוצת החשיפה הגבוהה המספר הממוצע של הכרומוזומים הפגועים עמד על 7.2 בממוצע לכל 1,000 כדוריות דם לבנות. החוקרים מסבירים שגידול כזה בכרומוזומים הפגועים מעורר דאגה רבה בשל הסיכון לחלות בסרטן, שכן תאים שבהם ישנה חריגה כזאת נשארים בגוף לאורך זמן. הדם שנבדק נלקח מחבלי הטבור של היילודים.
הראיה שמזהמים סביבתיים משנים כרומוזומים אצל העובר מטרידה, מכיוון שמחקרים קודמים כבר הראו ששינויים כאלה הם סמן ביולוגי (ביו מרקר) לסיכון לסרטן. החוקרים מציינים שלא ברור בדיוק עד כמה הסיכון מוגבר.

עבודות קודמות של אותו צוות הראו שמזהמים כמו אלה שנבדקו במחקר הזה (פליטות כתוצאה משריפה) גורמים לירידה בגדילת עוברים, מה שעלול להוביל לבעיות בהתפתחות הקוגניטיבית בילדות.

זהו עוד מחקר שמזכיר לנו להוריד את האצבע המאשימה שמורה על הגנים כאחראים על בעיות התפתחות או מחלות אצל ילדים. אפשר, לעומת זאת, לכוון אותה אל קובעי המדיניות לטיפול בגורמים מזהמים.

חומרי הדברה ביתיים גורמים לעיכוב התפתחות ילדים

מה שמסוכן לחרקים באופן לא מפתיע מסוכן גם לתינוקות כבר מהשלב העוברי. את הזרחן האורגני בחומרי ההדברה, שהוכח כמסוכן, החליף חומר חדש לא הרבה יותר בטוח, כנראה

סדרת הרשומות הקודמת עסקה בקשר בין חשיפה לכספית לבין הופעת תסמיני אוטיזם אצל ילדים. כספית אינה החומר היחידי שעלול לפגוע בהתפתחות הנוירולוגית. יש קשר בין זיהום סביבתי לפגיעה בהתפתחות ילדים, וזוהי הרשומה הראשונה בסדרה שעוסקת בנושא הזה.

המרכז לבריאות סביבתית של ילדים באוניברסיטת קולומביה פרסם מחקר חדש שלפיו חומרי הדברה ביתיים קשורים לעיכוב בהתפתחותם של ילדים צעירים. על פי המחקר, הפגיעה במנת המשכל של הילדים הנגרמת עקב החשיפה לקוטל החרקים דומה לזו שנגרמת עקב חשיפה לעופרת.

באיזה צבע תרצו את עיכוב ההתפתחות של הילד? (צילום: madmolecule, Flickr)

ב-2001 מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אסר על השימוש בזרחן אורגני בחומרי הדברה לאחר שהתברר שהחומר מסכן את התפתחותם הנוירולוגית של ילדים. החומר הוחלף עקב כך בפירתרואיד (pyrethroid). אולם, בטיחותם של חומרי ההדברה על בסיס פירתרואיד מעולם לא הוכחה מכיוון שלא נערך מחקר ארוך טווח שבודק השפעה של חשיפה לרמה נמוכה של החומר.
במחקר הראשון שבחן את השפעת החומר על ילדים, חוקרים מאוניברסיטת קולומביה מצאו קשר מובהק בין החומר PBO (פיפרוניל בוטוקסיד), המהווה מרכיב בפורמולות של פירתרואיד, לבין עיכוב התפתחותי בגיל 36 חודשים. רמות ה-PBO נמדדו מדגימות של אוויר בסביבתן של האמהות במהלך השליש השלישי להריונן.

נמצא שילדים שנולדו לאמהות שנחשפו לרמות גבוהות יחסית של PBO קיבלו ציונים נמוכים יותר בטבלאות התפתחות בהשוואה לילדים שנחשפו לרמות PBO נמוכות יותר.
"הירידה בציון ה-IQ דומה לזו שנצפתה בתגובה לחשיפה לעופרת," אמרה ד"ר מייגן הורטון מצוות המחקר. "בזמן שאולי [החשיפה ל-PBO] אינה משפיעים על תפקודו הכולל של האדם, יש לה משמעות חינוכית והיא יכולה להשפיע על מספר הילדים בחברה שיזדקקו לתוכניות מיוחדות בגיל צעיר."

החוקרים מדגישים שיש קושי לנטר רמות של קוטלי חרקים על בסיס פירתרואיד באוויר מפני שאינם נדיפים וגם קשה למדוד אותן בנוזלי הגוף כי החומר מתפרק במהירות. עובדות אלה מקשות על החוקרים להדגים קשר בין חשיפה לחומר ההדברה לבין פגיעה בהתפתחות הנוירולוגית.

בכל מקרה, אומרת ד"ר הורטון, הממצאים מדליקים נורה אדומה בנוגע לשימוש בכימיקלים האלה במהלך ההיריון וממליצה להשתמש בחומרי הדברה עם רמת רעילות נמוכה ולא כאלה שמיושמים בתרסיס.

באופן כללי כדאי לחשוב – מה גרוע יותר, כמה נמלים ואולי איזה ג'וק בבית או ילד עם בעיות בהתפתחות? רצוי גם לזכור שחשיפה נמוכה לחומר אחד מצטרפת לעוד הרבה חשיפות נמוכות לחומרים מזיקים אחרים שבסופו של דבר משפיעים על הבריאות של כולנו. אין לנו שליטה ישירה על רמות זיהום האוויר במקומות שבהם אנו גרים, אבל יש לנו שליטה על החומרים שאנו מפזרים בבתים שלנו.

לא מומלץ לערבב כספית עם היריון

עוברים שנחשפים לכספית בזמן ההיריון הופכים לפעוטות עם בעיות התפתחות

חמש הרשומות האחרונות עסקו בקשר שבין חשיפה לכספית (וגם מתכות כבדות אחרות) לבין תסמינים שמאפיינים את הסינדרום האוטיסטי. המחקרים שמוצגים בהן מדברים על חשיפה לכספית דרך חיסונים, סירופ תירס וזיהום הסביבה. בכולם מדובר על חשיפה ישירה של הילד לגורם הסיכון. הפעם אני מציג מחקר שמראה שכאשר האם ההרה נחשפת לכספית, עולים הסיכונים שהעובר לא יגדל כראוי וכילד יסבול מבעיות התפתחותיות וממנת משכל נמוכה יותר.

The Virgin Mother של דמיאן הירסט (צילום: Wallyg, Flickr)

קבוצה גדולה של חוקרים ממספר מוסדות בארצות הברית (המרכז לשליטה במחלות ומניעתן באטלנטה ג'ורג'יה, אוניברסיטת קולומביה והמרכז הרפואי "בית ישראל" בניו יורק) חקרו האם חשיפת אמהות הרות לכספית מסכנת את העוברים. במחקר הזה יש דגש על זיהום סביבתי עם התייחסות מיוחדת לזיהום בכספית שנגרם עקב הפיגוע במרכז הסחר העולמי (מגדלי התאומים) במנהטן.

החוקרים בדקו דגימות דם מהאמהות ומחבלי הטבור של העוברים. הנשים שהשתתפו במחקר היו לא-מעשנות. בדגימות נמצא שהכמות הכוללת של הכספית בדמן של הנשים שגרו או עבדו במרחק של עד 3-1.5 ק"מ ממרכז הסחר העולמי בחודש לאחר פיגוע ה-9 בנובמבר לא הייתה גבוהה מהכמות אצל נשים שחיו או עבדו רחוק יותר משם.
כמות הכספית הממוצעת בחבלי הטבור הייתה כפולה כמעט מזו שבדמן של האמהות. כמות הכספית הן בדם האמהות והן בחבל הטבור הייתה גבוהה יותר אצל נשים שדיווחו על אכילת דגים או פירות ים במהלך ההיריון.
לא נמצא קשר בין כמות הכספית בדם ובחבל הטבור לבין תוצאות הלידה המיידיות.
נמצא קשר שלילי בין כמות הכספית בחבל הטבור לבין ביצועיהם הפסיכומוטוריים של הילדים (על פי טבלאות ההתפתחות תקניות), רמת הדיבור וציון ה-IQ. כלומר, יש קשר בין חשיפה לכספית לבין התפתחות הילדים.
דווקא אכילת דגים ומזון מהים הראתה קשר חיובי להתפתחות הילדים, למרות שמזון מהים הוא מקור לכספית.

החוקרים הסיקו שרמת הכספית בדם האמהות וחבל הטבור של העוברים לא הושפעה מהקרבה למרכז הסחר העולמי לאחר הפיגוע. אבל מעניינת יותר מבחינתנו, היא המסקנה הנוספת שאומרת שרמות גבוהות של כספית בדם חבל הטבור קשורות לציונים נמוכים יותר במבחנים התפתחותיים.

במבוא למחקר החוקרים מונים כמה מהמקורות לזיהום בכספית. מקורות לכספית לא אורגנית הם זיהום אוויר ומים, קרמים קוסמטיים מסוימים ותרופות צמחיות. כספית מתילית מגיעה ממזון מהים, מסתימות בשיניים ומתעשיות מסוימות באמצעות נשימת אדים. לאחר שהכספית המתכתית חוצה את מחסום הדם-מוח, היא יכולה להתחמצן ולהפוך לכספית לא אורגנית שמצטברת במוח.

היו שלום ועזבו את הדגים

ברשומה הזאת אני סוטה מעט מהנושא שמעסיק אותי לאחרונה – כספית ואוטיזם – ועוסק באחד מהמקורות ה"חדשים" לזיהום בכספית. בואו ללמוד כמה דברים חדשים על סירופ תירס

בדצמבר 2008 השחקן האמריקאי ג'רמי פיבן (ממאד מן) הודיע באופן פתאומי שהוא פורש מההצגה הרצה Speed-the-Plow שבה שיחק. הסיבה: הרעלת כספית. השחקן סבל מעייפות קיצונית, חוסר תפקוד עצבי-שרירי ומסחרחורות. לדברי הרופא שלו, כמות הכספית בדמו הייתה פי שישה יותר מאשר אצל אדם בריא. פיבן נהג במשך 20 שנה לאכול שתי מנות דג ביום והוא "האשים" את הדגים במחלה שלו.

ג'רמי פיבן (ויקישיתוף)

לזלי האטפילד, עיתונאית אמריקאית שעוסקת בין היתר בתחום המזון והקיימות, אומרת שייתכן שמקור הרעלת הכספית של פיבן אינו בדגים אלא בסירופ תירס עתיר סוכר. מאחורי השם התמים מסתתר מוצר תעשייתי שעשוי מתערובות של גלוקוז ופרוקטוז. הוא מתוק מאוד, לכן בתעשיית המזון מעדיפים להשתמש בו להמתקה. הפרוקטוז, המרכיב העיקרי בסירופ, אמנם בעל ערך גליקמי נמוך, כלומר השפעתו על רמת הסוכר נמוכה ובכך הוא לכאורה עדיף על סוכר. אבל, גוף האדם אינו בנוי לעיכול כמויות גדולות של פרוקטוז. בעבר המקור היחידי לפרוקטוז בתזונת האדם היה פירות עונתיים טריים.
אבל כל זה במאמר מוסגר. החיסרון של סירופ התירס שמעניין אותי בהקשר הזה הוא הכספית שמסתבר שהוא מכיל.

לדברי האטפילד יכול להיות שפיבן הורעל כי שתה משקאות ממותקים, אכל חטיפים או צרך כל מוצר אחר שמכיל סירופ תירס, כלומר כמעט כל דבר מקטגוריית המזון המתועש.
אנשים שעוסקים באוכל ובתזונה בארצות הברית כבר מזמן "סימנו" את סירופ התירס כמוצר בעייתי. כתגובה התעשיינים יצאו בקמפיין שמציג את המוצר כסוכר תירס טבעי, כמו סוכר קנה, דבש וסירופ מייפל, ולא שכחו להוסיף הרבה תמונות של שדות ירוקים מסביב.
במקביל, התעשייה החלה להיעטף בחשאיות ולהסתיר מהציבור כל מיני פרטים מעניינים. למרבה המזל יש חוקרים אחרים שחושפים פרטים כאלה מפעם לפעם. ב-2009 פורסם מחקר מטעם Institute for Agriculture and Trade Policy (המכון למדיניות המסחר והחקלאות בארה"ב, IATP). ב-30% מתוך 55 מוצרי המזון המתועש המכילים סירופ תירס שנבדקו, נמצאו שרידי כספית. לא רק שהתעשיינים ידעו כל נוכחות הכספית בסירופ התירס – גם במנהל המזון והתרופות, ה-FDA, ידעו על כך כבר מ-2005 והחליטו לשתוק. במחקר אחר שבוצע ב-2005 ופורסם בכתב העת Environmental Health נלקחו דגימות של סירופ תירס וב-50% מתוכן נמצאה כספית. אחד מכותבי המחקר עבד ב-FDA. לא רק שהארגון שתק, הוא אף התיר בשנה שעברה ליצרנים לקרוא לממתיק התעשייתי שלהם "טבעי".

למי שמתעניין, הכספית מגיעה אל הסירופ דרך סודה קאוסטית שמשמשת להפרדת עמילן התירס מהגרעין. הסודה הקאוסטית מיוצרת במפעלים של כלורין, שיכולים להיות מזוהמים בשרידי כספית. הכספית מגיעה אל האוכל דרך יד רביעית, אבל מה זה משנה?

העלייה בשיעור האוטיזם מקבילה לעלייה בצריכת המזון המתועש. הקבלה שכזו אינה בהכרח מצביעה על קשר של סיבה-תוצאה, אבל כשעוד ועוד מחקרים מראים שיש קשר בין זיהום בכספית לבין אוטיזם, ועכשיו כשברור שיש כספית במזון המתועש, נראה שהקשר בין מזון מתועש לבין אוטיזם אינו מקרי.

.

אוטיזם כבד כמו מתכת

נמצא קשר בין עומס של מתכות כבדות על הגוף לבין חומרת האוטיזם. מתכות כבדות, אגב, אינן עוברות בגנים

גם ברשומה הזאת אני ממשיך לשתף אתכם במחקרים שמצביעים על הקשר בין גורמים סביבתיים – מתכות כבדות ובעיקר כספית – לבין תסמינים של אוטיזם. המחקר שאני מביא הפעם פורסם ב-Journal of Toxicology ובוצע על ידי קבוצה גדולה של חוקרים מתחומי רפואת הילדים, התפתחות ילדים, נטורופתיה, אוטיזם ואפילו מתמטיקה.

המחקר בדק את הקשר בין תסמיני אוטיזם אצל ילדים לבין עומס של מתכות רעילות על הגוף ורמת הגלוטתיון בתאי הדם האדומים. גלוטתיון הוא נוגד חמצון חשוב המצוי בתוך התאים ומסייע לגוף להתגונן מפני רדיקלים חופשיים ומזהמים חיצוניים.
הילדים שהשתתפו במחקר, 63 בסך הכול, רובם בנים, אובחנו קודם לכן כאוטיסטים על ידי איש מקצוע מוסמך. בממסגרת המחקר חומרת האוטיזם אצלם הוערכה בעזרת ארבעה כלים אבחוניים (ADOS, PDD-BI, ATEC ו-SAS). עומס המתכות הרעילות על הגוף הוערך באמצעות מדידת הפרשתן בשתן.
נמצא קשר חיובי בין חומרת האוטיזם לבין הפרשת המתכות הרעילות בשתן. חלק מהשונות בחומרת האוטיזם מוסבר על ידי רמות הגלוטתיון בתאי הדם האדומים. נמצא מתאם גבוה בין ארבעת הכלים האבחוניים, מה שמעיד על מהימנותם.

סלע עם צבע מוזר בנחל מזוהם בכספית (צילום Matthew Fang, Flickr)

"מחקר זה מדגים את הקשר המשמעותי והחיובי בין חומרת האוטיזם לבין העומס היחסי של מתכות רעילות," כתבו החוקרים. כלומר, ככל שעומס המתכות הרעילות על הגוף רב יותר, כך נראים תסמיני אוטיזם חמורים יותר. נבדקו 12 סוגי מתכות, ביניהן כספית, עופרת, בדיל וביסמוט. במחקר זה החוקרים לא עסקו במקורן של המתכות הללו. מחקרים אחרים מדברים על נוכחות של כספית בתימורסל, חומר משמר שנהוג היה להשתמש בו בחיסונים, ולאחרונה מסתבר שגם בסירופ תירס עתיר פרוקטוז, חומר גלם נפוץ ביותר בתעשיית המזון המעובד.
ברקע למחקר כותבים המחברים: "הן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים מעורבים [בגרימת אוטיזם]. גורם סביבתי שקיבל תשומת לב משמעותית הוא עומס הכספית, העופרת ומתכות רעילות אחרות על הגוף." הם מצטטים, כמובן, מחקרים קודמים שעסקו בסוגיה הזאת. מחקר לדוגמה הוא זה של ברנרד ועמיתיו מ-2001 שמצא דמיון בין התסמינים שמציגים ילדים אוטיסטים לבין אלו שמציגים ילדים שסובלים מהרעלת כספית.

אני חוזר ושואל, למה בארץ עדיין מתעלמים מהגורם הסביבתי ומעדיפים להתמקד בגורם הגנטי, למרות העלייה המשמעותית מאוד בשיעור האוטיזם בעשורים האחרונים? אולי בגלל שעל הגנים אין לנו שליטה ונוח להאשים אותם. כספית ומתכות רעילות אחרות, לעומת זאת, הולכות ומצטברות בסביבה המזוהמת שבה אנו חיים. אבל גרוע יותר – כספית מצויה במוצרי רוקחות רבים, כמו שמראה המחקר שעליו כבר כתבתי כאן וכאן, כולל חיסונים.

החיסון דוקר פעמיים

חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים ולא על ידי שום גורם סביבתי אחר, נמצאה קשורה למאפיינים אוטיסטים אצל שמונה מתוך תשעה ילדים. האם ייתכן שאפשר לצמצם את שיעור האוטיזם?

סדרת הכתבות הנוכחית, שעוסקת בעליית שיעור מקרי האוטיזם, נפתחה בעקבות כתבות שפורסמו לאחרונה ב-Ynet ואליהן התייחסתי ספציפית ברשומה הראשונה בסדרה. מכיוון שיש עדיין רופאים שחושבים שהגנטיקה אחראית ל"מגפת" האוטיזם העולמית, אני משתף כאן במחקרים שמראים קשר בין אוטיזם לבין גורמים סביבתיים.

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאוטיזם הוא כספית. מחקרים רבים, כמו אלה שמופיעים כאן, מלמדים על הקשר בין כספית להפרעות מהקשת האוטיסטית. גורם חשיפה חשוב הוא הכספית שמצויה בחיסונים.
מחקרם של גאייר וגאייר, שפורסם ב-Journal of Toxicology and Environmental Health (כתב העת לטוקסיקולוגיה ובריאות סביבתית) התמקד בקבוצה קטנה של ילדים בעלי הפרעות מהקשת האוטיסטית והראה את הקשר בין חשיפה לכספית שמצויה בחיסונים לבין הופעת ההפרעות האוטיסטיות. גאייר וגאייר שללו אצל כל אחד מהילדים חשיפה אחרת לכספית, למשל דרך סתימות בשיניי האמהות בהיריון, אכילת דגים וחשיפת האמהות לכספית במקום העבודה כשהיו הרות.


נקווה שזה ייגמר בטוב (צילום: Inferis, Flickr)

החוקרים אינם מתווכחים עם הטענה שלתורשה יש חלק בהפרעות האופייניות לקשת האוטיסטית (autism spectrum disorders – ASDs), אך טוענים שחשיפה לכספית יכולה לעורר ליקויים תפקודיים הדומים לליקויים שמאפיינים אוטיזם וקשורים למערכת החיסון, ההתנהגות, מערכת העצבים, המוטוריקה וכו'. במחקר השתתפו תשעה ילדים אוטיסטים. אחד אובחן עם ASD כתוצאה מתסמונת רט (מחלה ניוונית שמתאפיינת בפגיעות במערכת העצבים ובהתפתחות) והאחרים התאפיינו בגורמים הבאים: נסיגה אוטיסטית, רמות גבוהות של הורמונים זכריים, הפרשות גבוהות של כספית, עקבות ביוכימיים לתפקוד ירוד של נתיבי הגלוטתיון (הגלוטתיון הוא חומר טבעי בגוף האדם שבין היתר מסייע בסילוק כספית ומתכות כבדות אחרות), לא ידועה חשיפה מוקדמת שלהם לכספית מלבד לחיסונים שמכילים את החומר תימרוסל (חומר משמר מבוסס כספית) ושסיבות אחרות לנסיגה אוטיסטית אצלם נשללו.
נמצא קשר תגובה-מינון מובהק בין חומרת תסמיני האוטיזם שנצפו אצל המשתתפים לבין הכמות הכוללת של כספית שאותה הילדים קיבלו בחיסונים. שמונה מתוך תשעת הילדים נחשפו לכמות משמעותית של כספית על ידי חיסונים המכילים תימרוסל בשלבי התפתחות כאשר היו עוברים או תינוקות ולאחר מכן בגיל 12 ו-24 חודשים.
הילדים האלה, שלפני כן התפתחו באופן נורמלי, סבלו מאנצפלופתיה (מחלת מוח) הנגרמת כתוצאה מהרעלת כספית. האנצפלופתיה התבטאה בתסמינים קליניים הקשורים ל-ASD.

אם הקשר בין אוטיזם לחיסונים כה מובהק, אולי אפשר לצמצם את ממדי "המגפה"?

כספית, חיסונים, סירופ תירס ואוטיזם

כשמדובר בבריאות הציבור, שום גורם מסכן אינו אמור להיות בחזקת חף מפשע לפני שהוכח מעבר לכל ספק שאינו מסוכן. אתם בטוחים לגמרי שאין קשר בין כספית לאוטיזם?

ברשומה הקודמת תהיתי איך ייתכן שעל אף העלייה האמיתית בשיעור מקרי האוטיזם - שכבר מזמן אי אפשר להסבירה רק במודעות ובאבחונים רבים יותר - יש רופאים, כמו ד"ר איתי גל שכותב ב-Ynet, שעדיין ממשיכים להאשים את הגנים בתופעה. הם לא טורחים להסביר איך הגנים השתנו כל כך מהר ב-50 השנים האחרונות.
את ההתעלמות של הממסד הרפואי מבעיית הכספית אפשר להסביר בשתי דרכים: אחת, היא הברית שבין הרופאים והממסד לבין חברות התרופות שהן בעלות המאה והדעה; שנייה היא שמי שמצוי עמוק כל כך בתוך המערכת מתקשה להתבונן עליה מבחוץ ולבקר אותה.

סירופ תירס. זהירות, כספית (צילום: bookgrl, Flickr)

רק לצורך הדיון, נניח שלא נמצא קשר מובהק בין כספית ומזהמים סביבתיים אחרים לאוטיזם. בכל מה שקשור לבטיחות ולבריאות הציבור, הגישה שבה יש לדבוק היא גישת "ליתר ביטחון", כלומר, לא לחכות שיוכח מדעית שגורם מסוים מסכן אותנו, ואז לאסור את השימוש בו, אלא למנוע את החשיפה לגורם החשוד כמסוכן עד שיוכח מעבר לכל ספק שהוא בטוח.

הורים שמסרבים לחסן את ילדיהם כבר זכו לכינוי "סרבני החיסונים", ולא פעם מתייחסים אליהם כאל ציבור היסטרי וצווחני. באתר המדעי Discovery, למשל, מופיע מאמר שמבטל את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, ובפתיח שלו נאמר שמטרת מחקר זה ודומיו להשמיע קול שיסתור את ה"קולניות" של סרבני החיסונים. המאמר מציג מחקר שבו נבדקו 1,400 ילדים שקיבלו בשנות ה-90 חיסון נגד שעלת. החיסון מכיל תימרוסל, חומר משמר מבוסס כספית, שנחשד כגורם לאוטיזם. חלק מהילדים קיבלו חיסונים עם רמה נמוכה של תימורסל וחלק אחר עם רמה כפולה של החומר. נמצא שאין קשר בין רמת התימוריסל בחיסונים שקיבלו הילדים לבין השפעה על המוחות שלהם.
מאידך, עת לעת מתפרסמים מחקרים שמצביעים על קשר בין זיהום במתכות כבדות, בעיקר כספית, לבין אוטיזם. למי אתם בוחרים להקשיב אם אתם רוצים להגן ככל האפשר על בריאות ילדיכם?

ברשומה הקודמת ציטטתי את מחקרם של גרייר וקינג מ-2008, שמצא קשר בין קושי של אנשים מסוימים לסלק כספית מרקמות גופם לבין הסיכון ללקות באוטיזם. החוקרים ציינו שתרכובת של כספית מצויה במוצרים פרמצבטיים רבים, כולל חיסונים, תרופות שונות ומוצרי טיפוח. הכספית מביאה לפגיעה במערכות שונות של הגוף, כולל מערכת העצבים וההתנהגות, וליקויים אלה מאפיינים את הקשת האוטיסטית.

הממסד הרפואי אמור להיות אחראי לכספית שחודרת אל גופנו דרך מוצרים שמגיעים מבית המרקחת, אבל הכספית מצויה גם במים, באוויר ובמזון מהים. השפעתה השלילית של הכספית על עוברים, תינוקות וילדים מתועדת היטב ואפשר לקרוא עליה באתר ה-EPA, סוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית. למשל, במחקר מ-2004 של ריימונד ופאלמר מאוניברסיטת טקסס נמצא קשר בין רמות הכספית בסביבה לבין שיעור הילדים במוסדות החינוך המיוחד ושיעור הילדים האוטיסטים.
כספית, כך התברר לאחרונה, מצויה גם בסירופ תירס. סירופ תירס עשיר בפרוקטוז הוא מהרכיבים הנפוצים ביותר במזון המתועש ומי שחשוף אליו במיוחד הם ילדים. סירופ התירס, המשמש להמתקת מזון מתועש, מכיל כספית. הכספית משמשת לייצור סודה קאוסטית ושיירים שלה נותרים במוצר. סודה קאוסטית היא רכיב בסירופ התירס. יצרני סירופ התירס וגם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) יודעים כבר מ-2005 שהמוצר מכיל חומר רעיל, אבל לא טורחים לידע בכך את הציבור.
אז גילינו שיש עוד חזית של כספית שעמה אנחנו, ובעיקר גופם של הילדים צריך להתמודד. מיותר כמעט לציין שלפני 50 שנה לא היינו חשופים לסירופ תירס כפי שאנחנו חשופים אליו היום.

אין לאף אחד מאתנו שליטה מלאה בחומרים שאליהם הוא חשוף, אבל יש חומרים שמהם אפשר לנסות להימנע אפילו אם הם "רק" חשודים כגורמי סיכון.