חיסון לא ממוקד

רוב כלי התקשורת לא יספרו לכם את זה: אחת מחברות התרופות הגדולות נתבעת על ידי מדענים על שהונתה את ממשלת ארצות הברית בנוגע ליעילות חיסונים‬

בימים אלה הותרה לפרסום תביעה שמעוררת עניין גדול אצל כל מי שנמצא משני עברי המתרס של בעד-או-נגד-חיסונים. שני מדענים, עובדים לשעבר בחברת התרופות מרק (Merck & Co. Inc) תבעו ב-2010 את החברה בבית דין פדרלי בטענה שמרק סיפקה הצהרה מופרזת בדבר יעילותו של החיסון נגד חצבת, שעבורו שילמה ממשלת ארצות הברית מאות מיליוני דולרים. החיסון הוא חלק מתרכובת החיסון המשולש (MMR).

במרק מיהרו לציין שלטענות אין שום קשר לבטיחותו של החיסון ואמרו שהתביעה חסרת שחר.

לטענתם של המדענים חברת מרק רימתה את ממשלת ארה"ב וגרמה לה לרכוש כארבעה מיליון מנות חיסון בשנה במשך עשור. ההונאה בוצעה בעזרת מחקרים מוטים. בשל כך נגרמו בעת האחרונה שתי התפרצויות של מחלת החצבת, שאותן אמור היה למנוע החיסון, אילו רק היה יעיל.

בכתב התביעה נאמר שממשלת ארצות הברית היא הקורבן הפיננסי הגדול ביותר של ההונאה שביצעה חברת מרק, "אבל הקורבנות המוחלטים הם מיליוני הילדים שבכל שנה מקבלים זריקת חיסון נגד חצבת שאינה מספקת להם רמת הגנה נאותה נגד המחלה. בזמן שזוהי מחלה ש-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן) קבע לו ליעד להיפטר ממנה עד היום, כישלון החיסון של מרק אפשר למחלה הזאת להמשיך להתקיים, כשהתפרצויות משמעותיות ממשיכות להתרחש."

ההתפרצויות המדוברות קרו ב-2006 עם 6,500 מקרים בקרב אוכלוסייה עם שיעור התחסנות גבוה, וב-2009 עם 5,000 מקרים.

אם יסתבר שהתביעות מוצדקות, תצא לאור אמת שלי כבר ברורה מזה זמן רב: חברות התרופות מעוניינות בעשיית רווחים ובשמירה על השוק שלהן יותר מאשר בהגנה על בריאות לקוחותיהן.
רבות כבר כתבתי בבלוג הזה על הסיכון שבחיסונים, אבל הסיפור של מרק צריך לעניין גם את מי שעדיין חושב שהסיכון מוצדק. כשהחיסונים אינם יעילים וסתם מסוכנים, באמת אין טעם לחשוף ילדים אליהם, אלא אם כן אתם משום מה רוצים לתמוך בתעשיית התרופות.
מעניין שהחדשות האלה פורסמו במעט מאוד מקומות. זה לא מפתיע - הידיעה תומכת באלה שאינם מצדדים בחיסונים.

הנה כמה רשומות שעוסקות ביעילות החיסונים:
ניתוח נתונים על יעילות החיסון נגד שפעת מראה שמדובר בזריקה לא יעילה, ואף גרוע מזה – חסרים נתונים על השפעתו על האוכלוסייה הפגיעה של ילדים וקשישים. http://razei-habriut.blogspot.co.il/2011/12/blog-post.html#!/2011/12/blog-post.html

חוקרים מגדירים חיסון יעיל ככזה שגורם להיווצרות נוגדנים בדם. ככל שנמצאים יותר נוגדנים, החיסון נחשב יעיל יותר. למעשה יעילותו של החיסון מוגדרת בקרב הציבור ובקרב רופאים על פי רמת ההגנה שהוא מספק נגד המחלה שהוא אמור למנוע. נוכחותם של נוגדים אינה מבטיחה שהאדם אכן חסין בפני הזיהום.
http://razei-habriut.blogspot.co.il/2011/12/blog-post_19.html#!/2011/12/blog-post_19.html

גם בנוגע לחיסון הפפילומה חסרים מחקרים ארוכי טווח. גם אם נניח שבעקבות החיסון נוצרים נוגדנים, לא ברור כמה זמן הם יחזיקו מעמד. (קראו עוד)
http://razei-habriut.blogspot.co.il/2011/12/blog-post_19.html#!/2011/12/blog- post_19.html

שוב צפות על פני השטח עדויות לכך שהחיסון השנתי נגד שפעת אינו יעיל. הפעם זהו איגוד המנתחים והרופאים האמריקאי שקורא לא לכפות את החיסון על עובדי בריאות ולכבד את החלטתם של המסרבים להתחסן. על פי מחקרים החיסון אינו יעיל וכנראה אינו בטוח.
http://razei-habriut.blogspot.co.il/2012/01/blog-post_05.html#!/2012/01/blog-post_05.html

החל משנות השמונים, למרות החיסון נגד מחלת הילדים, יש עלייה מתמדת במספר המקרים המדווחים של שעלת בכל רחבי ארצות הברית. (קראו עוד)
 http://razei-habriut.blogspot.co.il/2012/04/blog-post_04.html#!/2010/08/blog-post_26.html

נא להתרכז בבעיה האמיתית

ריטלין וקונסרטה נמצאות בראש רשימת התרופות שעליהן מוציאות קופות החולים הכי הרבה כסף. יספרו לכם שהסיבה לעלייה בשיעור הסובלים מהפרעות קשב וריכוז היא בעצם עלייה במודעות. אני לא קונה את ההסבר הזה

היום התפרסמה ב-Ynet כתבה על העלייה החדה בשימוש בריטלין, ה"תרופה" המפורסמת לטיפול בבעיות קשב וריכוז. "נתונים שפרסם אתמול משרד הבריאות מצביעים על כך שבשנת 2011 חלה עלייה חדה של 24% בהוצאות של קופות החולים על ריטלין ועל קונסרטה - שתי תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז," נאמר בכתבה. "הסיבה: עלייה בביקוש."

על פי נתוני משרד הבריאות, התרופות הללו מדורגות במקום התשיעי ברשימת התרופות שעליהן הוציאו קופות החולים הכי הרבה כסף. זהו נתון מדהים למדי בהתחשב ברשימה הארוכה של מחלות כרוניות שעמן מתמודדים חלקים נרחבים בציבור.

בכתבה מרואיינת ד"ר איריס מנור, מנהלת המרכז להפרעת קשב במרכז לבריאות הנפש גהה, שמסבירה את הגידול – כמה צפוי ומוכר ודומה להסברים לעלייה בשיעור האוטיזם – כתוצאה של שני גורמים, שהם בעצם אחד: ראשית, יותר ויותר אנשים הסובלים מהפרעות קשב ומהפרעות ריכוז מודעים לקיומן; שנית, בעוד שבעבר היה מקובל לחשוב שמדובר בתרופות שמיועדות לילדים ולבני נוער, בשנים האחרונות מאובחנים יותר בני 50-40 כסובלים מבעיות של קשב וריכוז.

עלייה במודעות לבדה אינה יכולה להסביר עלייה כה חדה במקרי הפרעות הריכוז והקשב

(למצולם אין קשר לטקסט. צילום: Thom Watson, flickr)

ד"ר מנור תולה את העלייה בשיעור המקרים באבחון ולא בעלייה מספרית אמיתית. אני שואל, איך אפשר להסביר עלייה של 24% בשיעור המקרים רק על ידי עלייה במודעות? ואם אנחנו טובים כל כך בהעלאת בעיות למודעות, איך זה שעדיין לא הצלחנו, למשל, לבלום את מגפת הסוכרת פשוט על ידי העלאת המודעות לאורח חיים בריא? ברשותכם כמה הסברים חלופיים, שבהם עסקתי בבלוג הזה, לעלייה בשיעור המקרים (ולא רק ברמת המודעות) של הפרעות קשב וריכוז, שהן רק חלק מהבעיות התפתחותיות שעמן מתמודדים היום ילדים:

זיהום במתכות כבדות. מספר גדל והולך של מחקרים ניסויים, אפידמיולוגים וביוכימיים, הראה באופן חד משמעי שכספית קשורה באופן ישיר להתפתחות הפרעות מהספקטרום האוטיסטי. (קראו עוד)

היעדר תשומת לב הורית. התנאים שבהם ילדים גדלים הושחתו כל כך בעשורים האחרונים, כך שהתבנית הנדרשת להתפתחות נורמלית כבר אינה קיימת. התנאים שמאפשרים התפתחות פסיכולוגית תקינה והתפתחות תקינה של המוח הופכים זמינים פחות ופחות. (קראו עוד)

חשיפת לגלוטן. מחקר שהתקיים בישראל (בבית החולים כרמל והפקולטה לרפואה בטכניון) מצא שבקרב 51% מהילדים הרגישים לגלוטן קיימות בעיות עצביות. בנוסף, נראה קשר בין הרגישות לגלוטן לבין בעיות ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). (קראו עוד)

חשיפה לחומרי הדברה. קיים קשר בין חשיפת עוברים לקוטלי חרקים לבין הפרעות קשב והתנהגות בילדות. (קראו עוד)

אגב, ללא קשר לסיבת ההפרעה, נטילת ריטלין בילדות מסוכנת. ריטלין וקוקאין הם סמים דומים, ייתכן שמבוגרים הסובלים מהפרעת קשב והיפראקטיביות משתמשים מבלי להיות מודעים לכך בקוקאין כתחליף לריטלין. (קראו עוד).

החדשות הטובות הן שעל ידי שינוי תזונתי ניתן להשיג שיפור במצבם של ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות. (קראו עוד)

דרך נוספת לטיפול בבעיה, שאני מיישם בהצלחה בקליניקה שלי, היא באמצעות אצת כלורלה שמביאה לסילוק רעלים מהגוף, כולל מתכות כבדות הפוגעות במערכת העצבים. (קראו עוד)

כימותרפית יתר

בבית החולים שיבא נפטרה חולת סרטן ממינון יתר של כימותרפיה. האם זהו אות נוסף לכך שצריך לבחון חלופות לטיפול המקובל בסרטן?

אתמול פורסמה ב-Ynet כתבה על רוזה קבס, אישה בת 76, שהייתה חולת סרטן ונפטרה לאחר שקיבלה מנת יתר של כימותרפיה. מחלתה של קבס הייתה במצב מתקדם, אבל הרופאים קיוו שבעזרת טיפולים כימותרפיים היא תוכל להרוויח עוד שנתיים של חיים. בטיפול השני בסדרה קבס קיבלה מינון גבוה מדי של כימותרפיה ומיד אחריו מצבה הידרדר. היא אושפזה עם פגיעה קשה בכליות ובמח העצם ונפטרה כעבור שישה שבועות. בבית החולים שיבא, שם טופלה קבס, הודו שנעשתה טעות, אך גם אמרו שקבס מתה כתוצאה מהמחלה ולא מהטיפול. מכיוון שהמקרה התרחש זמן קצר לאחר הפרשייה שבה ילדה קיבלה כימותרפיה בטעות, בני משפחתה של רוזה קבס החליטו לצאת עם הסיפור לעיתונות.

המקרה של רוזה קבס הוא (עוד) הזדמנות לדבר על חוסר היעילות שבטיפול המקובל בסרטן. זה שנים שהממסד האונקולוגי, המוצלח בשליטה ממסדית אבל לא בטיפול במחלה, נמצא במלחמה נגד כל דבר או אדם אשר מטפל בכשל המערכתי הקרוי סרטן.
לפני כ-15-10 שנים התפרסם ב-JAMA (כתב העת של ההתאחדות הרפואית האמריקאית) מאמר על חולה סרטן שהכימותרפיה לא הועילה לו. הרופא שחיבר את המאמר שיער שהסיבה לכך היא נוגדי חמצון שהחולה נטל. מאז מאיימים על כל מקבל כימותרפיה שאם הוא יעז לקחת נוגדי חמצון, הטיפול לא יעבוד. כאילו שהוא היה עובד כך או כך.
מאידך, רופא קנדי רצה לפרסם ב-JAMA מאמר על הניסיון הקליני שלו עם כמות גדולה של מטופלים לאורך שנים, המצביע על כך שכמות גדולה של נוגדי חמצון, כולל ויטמין C, אינה מפחיתה את יעילות הכימותרפיה. את המחקר הזה סירבו לפרסם ב-JAMA. יחי חופש הדיבור אם הוא מתיישב עם האינטרסים שלי.

המאמר, שחובר על ידי ד"ר (M.d., Ph.D) אברהם הופר, מתייחס לגישתם השמרנית של רופאים, שלפיה כל מה שמפחית את האפקט החמצוני של תרופות יפחית את יעילותה של הכימותרפיה.

ויטמין C ונוגדי חמצון אחרים אינם מפחיתים את יעילות הכימותרפיה, להפך (צילום: mrjorgen, flickr)

 אותם רופאים מניחים שהכימותרפיה הורסת את הגידול בעזרת חומרים מחמצנים חזקים ורדיקלים חופשיים. לכן הם סבורים שכל מה שמפריע לתהליכים כאלה יפגע בכימותרפיה. החומרים הללו רעילים ולא היו מקבלים את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשום הקשר אחר. מטרתם להרוג את הגידולים בלי להרוג רקמות גוף אחרות. ד"ר הופר סבור שדווקא מסיבה זאת, ויטמין C, שהוא נוגד חמצון יעיל, צריך להילקח כאשר מקבלים כימותרפיה.

מה שמעניין זה שאין גוף עדויות לכך שחולי סרטן שמקבלים ויטמין C וכימותרפיה מצבם גרוע יותר מאלה שמקבלים רק כימותרפיה. ההפך הוא הנכון. ד"ר הופר טיפל ביותר מ-1,100 חולים במינונים גבוהים של ויטמין C, רבים מהם קיבלו גם כימותרפיה. הוא מצא שאצל אלה שקיבלו ויטמין C תוחלת החיים הייתה ארוכה יותר באופן משמעותי.

יתרה מזאת, בעבודה של פרסאד ועמיתיו שסקרה 71 מאמרים ופורסמה ב- Journal American College of Nutrition ב-1999, נמצא שנוגדי חמצון אינם מפריעם לכימותרפיה ואף כי "נוגדי חמצון כמו רטינואידים, ויטמין E, ויטמין C וקרטנואידים מעכבים את גדילתם של תאי סרטן.  נוגדי חמצון אלה בנפרד וכן בשילוב, מגבירים את השפעותיהן של הקרנות, כימותרפיה ושל שיטות נוספות המשנות את התגובה הביולוגית, כמו היפרתרמיה, סודיום בוטיראט ואינטרפרון, על תאי הסרטן. נוגדי החמצון מגנים על תאים נורמליים מפני כמה מהתוצרים הרעילים של צורות ריפוי אלה. לכן, החשש של אונקולוגים ושל מטפלים בהקרנות שנוגדי החמצון האלה יגנו על תאי הסרטן מפני רדיקלים חופשיים שנוצרים על ידי חומרים אלה אינו מבוסס."
מחקר דומה ומוקדם יותר, של צ'רלס. ב. סימון, הראה ממצאים דומים למחקרו של פרסאד.

 המלחמה בנוגדי החמצון כחלק מהטיפול בסרטן הוא רק דוגמה. מדובר במלחמה כוללת של הממסד הרפואי נגד כל שיטות הריפוי שאינן כוללות תרופות כימיות והקרנות. סכומי העתק שמושקעים במלחמה בסרטן אינם מראים שיפור המצדיק את ההוצאה. הסיבה לכך היא שהמאבק אינו על בריאותם של החולים אלא על שליטה במנגנון ששואב אותם לתוכו.

סאונת אוזון: טיפול כמעט כל-יכול

איזה טיפול רפואי שאתם מכירים מציע גם שיפור זיכרון וגם חיזוק של המערכת החיסונית, גם פירוק צלוליטיס וגם מניעת אלצהיימר, גם הרגעה של הנפש וגם הגברת האנרגטיות הכללית? סאונת אוזון עושה את כל זה ללא כימיקלים וללא סיכונים

מכיוון שהחמצן נחוץ לקיומם של כל התהליכים בגוף ומנוצל על ידי כל התאים, בכל הרקמות ובכל האברים, לתרפיית אוזון יש השפעות מרפאות נרחבות מפני שהיא מספקת חמצן זמין ופעיל. כשהטיפול נעשה בצורה של סאונת אוזון, המטופל נהנה לא רק מיתרונות האוזון, אלא גם מיתרונותיה של הסאונה שמאיצה תהליכים של ניקוי והתחדשות, בנוחות וללא כאבים.

את ההשפעות המיטיבות של טיפול בסאונת אוזון (היפרתרמיית אוזון) אפשר לחלק לכמה קבוצות.

תהליכים ותפקודים שסאונת האוזון משפרת: מחזור הדם, חילוף חומרים, זיכרון, ניקוי רעלים, יציבות נפשית, תגובה רגשית, נשימה תאית, תפקוד הלב, ספיגת ויטמינים ומינרלים, תפקוד כללי של המוח, עיכול, ניצול חומצות אמינו.

תהליכים מזיקים שסאונת האוזון מנטרלת: הצטברות חומצת חלב, עוינות כרונית, חומציות בקיבה, הצטברות חומצת שתן, רעילות מהסביבה.

תהליכים מזיקים שסאונת אוזון מונעת: עצירות, שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), הצטברות מתח, טרשת נפוצה, הזדקנות מוקדמת, אסתמה, אי סדירות קצב לב, פצעי חום, אלרגיות, מחלות ניווניות, צינון ושפעת, התקף לב פתאומי, נמקים, אלצהיימר, סינוסיטיס, מחלות כלי דם פריפריאליים, מחלת אפשטיין בר, גידולים, כאבי ראש מקובצים, מחלות עצבים, אנגינה, הצטברות פסולת רעילה.

                                                  http://youtu.be/P-SGA3OXniY

סאונת האוזון מקלה על: מתח, כאבי שרירים, אנגינה.

סאונת האוזון הורגת ומפחיתה: נגיפים, טפילים, תאי סרטן, חד-תאים, שמרים, חיידקי מעי מזיקים, פטריות ותולעים.

סאונת האוזון מסייעת ב: טיהור וריכוך של העור, ניקוי רעלים מתאי הגוף, הפחתת מתחים, חמצון של רעלנים בגוף, שריפת פחמימות, חמצון של מחוללי מחלה (פתוגנים), הגברת הערנות, טיהור הדם, הרס מיקרואורגניזמים מזיקים, התגברות על חולשה גופנית, הקלת העומס על הלב, מלחמה בנפחת (אמפיזמה), הרגעת המזג, הגברת חיוניות התאים, ניקוי רעלים מהמערכת הלימפטית, העלאת רמות האנרגיה, סילוק מתכות כבדות.

סאונת האוזון מחזקת את: החיוניות הכללית, זרימת הדם הקפילארית, המערכת החיסונית, בניית השרירים.

סאונת האוזון נלחמת ב: צינון ושפעת, דיכאון, הרפס, עייפות כרונית, זיהומים, בעיות בסמפונות.

בנוסף, סאונת האוזון: מפרקת צלוליטיס בזמן שהיא שורפת עודפי שומנים וסוכר, מנקה נוזלים עכורים בגוף ועוזרת לטפל בערפול קוגניטיבי, מפרקת כולסטרול רע, מחמצנת את המערכת הלימפטית, הלבלב, הטחול ותאי הדם האדומים, מפרקת פלאק, מנקה את הכבד, את הכליות, את הטחול והצטברויות של ליחה, מתקנת חילוף חומרים לקוי, אובדן זיכרון, לחץ דם נמוך או גבוה מדי וסחרחורות.

הטיפול בסאונת אוזון פשוט ונוח. המטופל יושב בתוך תא אדים כשראשו נמצא בחוץ, כך שהוא יכול לנשום כרגיל. אל תא הסאונה מוחדר אוזון במינון מבוקר. ההבדל היחידי בין מולקולת אוזון לבין מולקולת חמצן רגילה הוא מספר אטומי החמצן. במולקולת חמצן יש שניים ובאוזון – שלושה. ההבדל הזה הופך את האוזון לגז פעיל מאוד שרק "רוצה" להיפטר מהחמצן העודף, למסור אותו ולהפוך שוב לחומר יציב. כשהחמצן נמסר בתאי הגוף, מתחוללים התהליכים המבריאים והמשקמים שנמנו כאן.

התהליך אינו זר לביוכימיה של הגוף, לכן אין צורך בתרופות כימיות רעילות, תופעות הלוואי והסיכונים שואפים לאפס. מאידך, סביבה רוויה בחמצן היא מקום גרוע מאוד להתפתחותם של נגיפים, חיידקים, טפילים ותאים סרטניים שונים המתפתחים בתנאים אנאירוביים, לכן הטיפול באוזון כה יעיל בטיפול במחלות, זיהומים ואף גידולים.     

  

אצת הפלא – כלורלה

כלורלה היא סופר-אצה - גם בשל ערכיה התזונתיים וגם בשל תכונותיה הייחודיות המועילות לגוף האדם. היא מרחיקה מהרקמות מתכות כבדות, מחזקת את המערכת החיסונית, מפחיתה כאבים, וזה רק חלק קטן מרשימת יכולותיה הנדירות

 כלורלה היא אצת מים חד-תאית שגדלה במהירות רבה ונחשבת למזון-על בשל הערכים התזונתיים הגבוהים שלה. היא מלאה בכלורופיל, יש בה את כל הוויטמינים מקבוצה B, ויטמין C, ויטמין E, בטא קרוטן, חומצות אמינו, מגנזיום, ברזל ומינרלים נוספים, פחמימות ורמת חלבון גבוהה ב-50% יותר מאשר בבשר, לכן היא מעולה לצמחונים. בנוסף היא מכילה פיטוכימקלים (תרכובות צמחיות) מזינות ייחודיות.

חוץ מסגולות תזונתיות יוצאות דופן אלה, יש לכלורלה עוד תכונה חשובה במיוחד: היא נקשרת לרעלנים ומפנה אותם מהגוף.

 הכלורלה יודעת לבצע תהליך של קלאציה, כלומר יצירת תרכובת מתכתית, שמאפשרת לה לפנות מהגוף מתכות כבדות, כך לפי מחקר שבוצע על בני אדם. מחקר אחר הראה שהכלורלה יעילה כתרופת נגד במקרה של הרעלה במתכות כבדות.

לממצאים הללו יש משמעות גדולה, מפני שקשה מאוד לסלק מתכות כבדות מהרקמות ומצד שני, למתכות הכבדות לא קשה לחדור אל הגוף שלנו. אנחנו נחשפים למתכות כבדות באמצעות סתימות שיניים מאמלגם, זיהום תעשייתי, חיסונים וקרינה. מתכות כבדות מגיעות אלינו גם מזיהום סביבתי ומאכילת דגי ים. מחקר מיפן גילה לדוגמה, שכל התאים הסרטניים מכילים כספית. מחקרים אחרים שהזכרתי ברשומות קודמות מצאו שקיים קשר בין הרעלה במתכות כבדות לבין מחלות ניוון מנטליות כמו אלצהיימר ושטיון (דמנציה).

כלורלה עשירה בכלורפיל. אפשר לצרוך אותה בשייקים עם ירוקים נוספים או עם פירות (צילום: Belinda, miscdebris, flickr)

יש לכלורלה יתרונות נוספים: היא מנקה את הדם ומשפרת את הטמעת החמצן בו, היא מאזנת חומציות, מה שחשוב מאוד למניעת מחלות רבות ולכן היא גם מקלה על דלקתיות. כחלק מכך הכלורלה גם מסייעת בהפחתת כאבים, הפחתת יתר לחץ דם ובחיזוק המערכת החיסונית. במחקר שבוצע על חולי פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) נמצא שצריכת כלורלה הורידה משמעותית את הכאבים והחולשה שמהם סבלו. במחקר אחר שבוצע על בעלי יתר לחץ דם נמצא שנטילת כלורלה פוטרת אותם מנטילת תרופות.

נתונים נוספים על כלורלה: היא מביאה לאיזון הורמונלי, יעילה בטיפול באולקוס, מאזנת את מערכת העיכול, מעלה את רמת כדוריות הדם הלבנות, מפחיתה או מעלימה ריח גוף, מאזנת יתר כולסטרול, יתר לחץ דם ואת הסוכר בדם, מפחיתה את שכיחותם של התקפי אסטמה ואלרגיה, מועילה במצבי תשישות, מסייעת בחיזוק התגובה החיסונית, מגנה על המוח ועל מערכת העצבים מעודדת גדילה והתחדשות של רקמות.

 כדי ליהנות מיתרונותיה הרבים של הכלורלה צריך לצרוך אותה כתוסף שעבר עיבוד. בעיבוד נשבר קרום התא של האצה ורק כך מי שנוטל אותה יכול לספוג את החומרים המועילים שבה. כלורלה משווקת כגלולות או כאבקה שניתן להוסיף למשל לשייקים.

גם הכוסברה עוזרת להרחיק כספית מהגוף והיא משתלבת יפה עם הכלורלה לקומבינציית ניקוי רעלים.

 חשוב לדעת, שבשל מטען הרעלנים שהאדם הממוצע נושא בגופו, לאחר נטילת כלורלה רבים חשים תופעות לוואי. מדובר למעשה בתופעות של ניקוי רעלים. הרחקת הרעלנים מהגוף עלולה לגרום גזים, בחילה, התכווצויות בבטן, שלשול ועוד. לכן יש להתחיל בנטילה זהירה והדרגתית של הכלורלה. התסמינים עוברים כעבור ימים מספר. מכיוון שבכלורלה כמות גבוהה של ויטמין K, היא עלולה להתנגש עם תרופות לדילול דם. חשוב לדעת גם שהיא מכילה יוד.

כמה עובדות על אוזון

סוד יעילותו של האוזון ברפואה ובבריאות הוא פשוט: האוזון מספק חמצן למקומות שבהם הוא חסר, וכשיש חמצן - אין חולי ואין זיהום

"מחלה נגרמת בשל מחסור בתהליך החמצון בגוף, מה שמוביל לצבירת רעלנים. באופן רגיל רעלנים אלה נשרפים בחילוף חומרים שתפקודו תקין." דר אלברט ווהל.

 "הגורם האמיתי לאלרגיה הוא תהליך חמצון מוחלש בגוף." קרן המחקר על שם הנדריקס

"באמצעות העלאת תכולת החמצן בגופנו, ניפטר מיותר פחמן דו-חמצני, נהפוך בריאים יותר ולא נספק סביבה אנאירובית לתהליך התסיסה היוצר תאי סרטן." מיזם אקסקאליבר

"אוזון יכול לבצע את מה שהחמצן איננו יכול." ד"ר פאייר, פרופסור לרפואה

 מהציטוטים האלה אפשר להבין שתפקידו של האוזון בריפוי הוא אספקה של חמצן לגוף, בעיקר כאשר קיים מחסור בו, מה שהופך את הגוף פגיע יותר למחלות. כדי להבין זאת טוב יותר, הנה כמה עובדות בסיסיות על החמצן:

רוב האנרגיה בגוף מיוצרת על ידי חמצן.
לפני 200 שנים, תכולת החמצן באוויר הייתה 38% ותכולת הפחמן הדו-חמצני – 1%. היום תכולת החמצן באוויר עומדת על פחות מ-20% ואילו תכולת הפחמן הדו-חמצני – 25%. באזורי תנועה עירוניים תכולת החמצן יכולה לצנוח ל-6%.
ד"ר אוטו וורבורג, זוכה פרס נובל אמר שהסיבה העיקרית לסרטן היא החלפה של נשימת תאים אירובית בנשימה אנאירובית (ללא חמצן).

אוזון נמצא באוויר צח באופן טבעי ונוצר למשל על ידי ברקים (צילום: Qualsiasi, flickr)

 אוזון הוא מולקולה שמורכבת משלושה אטומי חמצן. זוהי מולקולה מאוד לא יציבה שנמצאת בשיעורים קטנים באוויר הצח ונוצרת כתוצאה מפריקת מטען חשמלי (כמו ברקים) או על ידי קרינה אולטרא סגולה. מכיוון שאינה יציבה, מולקולת האוזון פעילה מאוד ומחמצנת מולקולות אחרות. היא למשל יכולה להפוך את ה-DDT הרעיל לפחמן דו-חמצני ומים. לכן ניתן להשתמש באוזון לא רק לריפוי אלא גם לניקיון, טיהור אוויר וטיהור מים.

 לא משנה כיצד משתמשים באוזון – במסכה, בסאונה, דרך האוזן, דרך הנרתיק או למטרות ניקוי וטיהור – חשוב לדעת שהוא בטוח ואינו רעיל, כל עוד משתמשים בו במינונים המתאימים, שהם נמוכים למדי. כאמור, אוזון נמצא גם באוויר בשיעורים נמוכים.

 אוזון רפואי מיוצר מגז חמצן רגיל ונמצא בשימוש ברפואת שיניים, וטרינריה, ריפוי סרטן ואיידס, טיפול בנמקים, בכף רגל סוכרתית ובעוד כ-100 מחלות אחרות. הוא משמש רופאים ומטפלים המעוניינים לרפא ללא שימוש בכימיקלים רעילים וללא תופעות לוואי. מחקרים מראים ששימוש נכון באוזון מפסיק פעילותם של חיידקים, נגיפים, פטריות, חד-תאיים ואף גידולים ממאירים מסוימים. מחקרים מראים ששהייה באוויר שטוהר באמצעות אוזון מפחיתה את שכיחותם של הצטננויות, כאבי גרון והתקפי אלרגיה, בעיקר בעונת השפעת.

 בקליניקת רזי הבריאות אני מיישם תרפיית אוזון במספר דרכים, ללא סיכון, ללא כאבים ועם שיעורי הצלחה גבוהים בטיפול בתחלואים רבים. אני משתמש בה גם כתרפיית ספורט המשפרת ביצועי ספורטאים ומאיצה את זמן ההחלמה מפציעות.

אוזון – כשהעולם חולה צריך לנסות תרופה אחרת

חמצן חיוני לתפקודם של תאים בריאים ואינו מאפשר קיום לתאים חולים. על כך מבוססת התרפיה באוזון. אם יש התנגדות לאוזון היא נטולת טיעונים מוכחים ומקורה בחברות התרופות החוששות להכנסותיהן

 

תרפיה באוזון מבוססת על הידע שתאים חולים אינם יכולים להתקיים בנוכחות אוזון ושתאים המקבלים אספקה נאותה של חמצן אינם יכולים להיות חולים.

האוזון נמצא בשימוש רפואי בצפון אמריקה ובאירופה החל מסוף המאה ה-19. באמריקה הוא נזנח, בין היתר בשל לחצים של ההתאחרות הרפואית האמריקאית ומאוחר יותר של מנהל המזון והתרופות, FDA, שמונע על ידי לחצים של לוביסטים מתעשיית התרופות. כעת, כשהאנטיביוטיקה מאבדת מיעילותה ומחלות כמו סרטן, סוכרת ומחלות לב הפכו למגפה, אוזון נראה כמו החלופה הנכונה לתרופות הכימיות.

באירופה האוזון נמצא בשימוש רפואי רציף. במלחמת העולם הראשונה, למשל, ד"ר א. וולף השתמש באוזון לטיפול בנמקים, בכוויות מגז כלור ובפגיעות אחרות בהצלחה יתרה שתועדה בספרות הרפואית הגרמנית. בשנות ה-50 הטיפול באוזון תפס תאוצה בזכותם של מחוללי אוזון מודרניים והמצאת הפלסטיק שאפשרה ייצור מכשירים נוחים לתפעול ולתחזוקה. מאז אלפי רופאים טיפלו במאות אלפי חולים בצורה בטוחה עם אחוזים קטנים מאוד של תופעות לוואי ונפגעים.

כמאה שנים של טיפול הניבו שלל עדויותלכך שהטיפול באוזון יעיל והוכח שהוא מסייע בטיפול ביותר מ-100 מחלות שונות, והרשימה הולכת ומתארכת. אף אחד מהנגיפים, החד-תאיים, הפטריות והחיידקים האנאירוביים אינו יכול להתקיים בסביבה רווית חמצן, כמו זו שמספק טיפול באוזון, ולכן כל המחלות שנוצרות על ידי גורמים אלה ניתנות לריפוי באמצעות אוזון. חולים באיידס, שחפת, מחלות מפרקים, מחלות לב, שבץ ועוד נרפאים גם הם באמצעות יישום תרפיית אוזון כמעט ללא יוצא מן הכלל.

ניקולא טסלה הוא האיש שהמציא את מחולל האוזון הראשון, מה שאפשר למטפלים להשתמש בו לצרכי ריפוי כבר יותר ממאה שנים

למרות זאת וחרף העדויות, ה-FDA ממשיך להתנגד לאוזון, וכך נוצר מצב מגוחך שבו ראש ממשלת ארצות הברית לשעבר, רונלד רייגן, קיבל טיפול אוזון לסרטן בגרמניה ב-1986. אם זה לא מספיק, אז חברים ב-FDA נסעו עם רעיותיהם לגרמניה לטיפול בסרטן השד. בינתיים בנאט"ו אימצו את האוזון כאמצעי לניקוי מנות דם וכך עומדים לעשות גם בצבא הקנדי.

לא רק לרפואה משמש האוזון, אלא גם להגנה על בריאות הציבור. בשל תכונותיו הלא-ידידותיות למזהמים שונים, האוזון משמש לטיהור מים ב-3,000 רשויות מקומיות בעולם, בין היתר בפריז, בריסל, מוסקבה, ציריך, אמסטרדם, פירנצה, סינגפור, ניו יורק וערים מרכזיות נוספות. האוזון משמש גם כאמצעי יעיל מאוד להשבת מי ביוב, לטיהור שפכים תעשייתיים וכעת, משהובנו הסכנות שהכרוכות בכלוריד אורגני, הוא משמש גם כתחליף לכלור.

בארצות הברית פועלים רופאים המשתמשים באוזון המשוכנעים שמטופליהם, החולים באיידס, ניוון שרירים, טרשת נפוצה ובמחלות נוספות שהתרופות הכימיות אינן נותנות להן מענה, אינם בסכנת מוות. אף על פי כן ה-FDA נאבק בהם. מאחורי המאבק ניצבות חברות התרופות שחוששות מפגיעה ברווחיהן. החברות האלה אחראיות על תעמולה שלפיה האוזון מסכן את תאי הגוף מפני שהוא רדיקל חופשי. האוזון, או ליתר דיוק אטום חמצן בודד המשתחרר ממנו, הוא אכן רדיקל חופשי. יש רדיקלים חופשיים מסוכנים, אך יש גם חיוניים. הרדיקל החופשי שהאוזון מציע הוא חיוני מפני שהוא פועל כמעין צייד שלוכד רדיקלים חופשיים מזיקים ומסלק אותם מהרקמות.

 גוף האדם מורכב מכמעט 60% חמצן, ממש כמו קרום כדור הארץ. איננו יכולים לשרוד ללא חמצן יותר מכמה דקות, בעוד שניתן לשרוד ימים ללא מים ומזון. החמצן מעורב בכל תהליכי הגוף החיוניים – מנשימה דרך עיכול ועד התרבות.  כאשר  חסר חמצן במערכות הגוף, תהליכים אלה אינם מתקיימים כתקנם והבריאות נפגעת.

כאשר חסר חמצן בתאים מצטבר בהם פחמן חד חמצני במקום חמצן דו חמצני שפוגע באברים. תאים רעבים לחמצן הם גן עדן לחיידקים ולנגיפים. אוזון הוא חלק ממעטפת המגן של התא, אך לחיידקים מחוללי מחלות אין מעטפת כזאת. לכן טיפול באוזון פוגע בגורמי המחלה בלי להזיק לתאים.

אבל העובדה החשובה ביותר אולי בנושא הטיפול באמצעות אוזון היא שאין שום עדות לכך שתרפיית אוזון מזיקה. אם הייתה עדות כזו, היא בוודאי הייתה צצה מתישהו במהלך מאה השנים האחרונות.

 

טונה רדיואקטיבית

מחקר חדש מאשר שדגים נושאים בגופם חלקיקים רדיואקטיביים מאסון פוקושימה. הכמויות שבהן מדובר נחשבות קטנות, ועדיין – הייתם רוצים לאכול בשר שמפיץ קרינה?

גם אם כבר לא מדברים הרבה על אסון פוקושימה, ההשפעות ארוכות הטווח שלו רק עכשיו מתחילות לתת את אותותיהן. כבר שנים אני מזהיר את מי שמוכן לשמוע, שאכילת דגים מסוכנת בגלל זיהום מי הים שמגיע לרקמות שלהם. הזיהום שעליו אני מדבר בדרך כלל הוא כספית ומתכות כבדות, אבל בימים אלה העיתונות האמריקאית מלאה בדיווחים על דגי טונה שבגופם נמצאו רמות קרינה גבוהות מהרגיל.

 לפני כמה ימים התפרסמה באתר של רויטרס ובכלי תקשורת נוספים כתבה שמדברת על השילוב הקטלני בין אסון פוקושימה לבין הזיהום בגופם של בעלי החיים הימיים שבני אדם ממשיכים לאכול. הפעם מדובר בטונה כחולת סנפיר, דג מאכל פופולרי מאוד, שחביב בעיקר על אוכלי הסושי ונמצא בסכנת הכחדה.

 בחופי קליפורניה נמצאו דגי טונה כחולת סנפיר שבגופם רכיבים רדיואקטיביים שמקורם בכור בפוקושימה, מה שהעלה את החשש שהדגים מפיצים את הזיהום מהר יותר מהרוח ומהמים. כמות הזיהום בגופם של הדגים הייתה גבוהה ב-3% מהזיהום ברקע.

בגופם של 15 דגים שנתפסו בסן דייגו באוגוסט שעבר נמצאו כמויות קטנות של צזיום-137 וצזיום-134. זה קרה ארבעה חודשים לאחר האסון, כמה חודשים לפני שהרוח והמים נשאו פסולת מהכור אל החופים המערביים של ארצות הברית. בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences הופיע מאמר על דגימת הדגים ובו טענו מחבריו, שכמות החומר הרדיואקטיבי בדגים נמוכה בהרבה מסף הבטיחות שהוגדר ביפן. אחד המדענים, דניאל מדיגן מהתחנה הימית הופקינס של אוניברסיטת סטנפורד, ציין בראיון שנערך עמו, שצזיום 137 נמצא במזרח האוקיינוס השקט גם לפני האסון בפוקושימה בעוד צזיום 134, שנוצר רק על ידי פעילות אנושית, הופיע באזור רק אחרי שהצונאמי הכה בכור.

טונה כחולת סנפיר (צילום: dremsen, flickr)

החוקרים יכלו להעריך על פי משקלם של דגי הטונה, כ-6 ק"ג האחד, שהם נדדו מחופי יפן לכיוון אמריקה כחודש לאחר האסון. רוב הזיהום מהכור השתחרר במהלכם של כמה ימים באפריל 2011. בשונה מחומרים אחרים, צזיום רדיואקטיבי אינו שוקע במהירות לקרקעית הים אלה מרחף במים בין פני הים לקרקעית האוקיינוס. הדגים שוחים מבעד לענני החומר, שחודר לגופם דרך הזימים או באמצעות אכילת אורגניזמים קטנים שכבר ספגו אותו.
חשוב לציין שאף לפני האסון דגים נשאו בגופם חומרים רדיואקטיביים – חלקם מצויים בים באופן טבעי, חלקם שאריות מניסויים צבאיים בנשק גרעיני שבוצעו בשנות ה-60'.
מדיגן אומר שסביר להניח שבגופיהם של דגי הטונה היו רמות גבוהות בהרבה של צזיום-134 מיד לאחר האסון, כ-40 עד 50 אחוזים יותר מהרגיל. צזיום-134 מתפרק במהירות ודגי הטונה מפרישים אותו על בסיס יומי.

האם טענתם של החוקרים שמדובר ברמות נמוכות של חומר רדיואקטיבי (על אף שהן מעל הנורמה) אמורה להרגיע אותנו? על פי המאמר הזה פחות מ-100 בקרל (BQ, יחידת מידה לרדיואקטיביות) ל-1 ק"ג משקל גוף גורמות להפרעות לבביות. דגי הטונה שנתפסו בחוף המערבי של ארצות הברית היו מזוהמים ב-10 בקרל לק"ג משקל גוף.

אך זה לא הכול. גם חלקיק רדיואקטיבי קטן בעל עוצמה נמוכה שנספג בגוף דרך מערכת העיכול הופך למעין משדר או מפיץ קרינה פנימי שמחולל נזקים גדולים. כמעט מיותר לציין עד כמה חשיפה לקרינה מבפנים מסוכנת יותר מחשיפה לקרינה מבחוץ.