"ההשמצות על ווייקפילד לא מוסריות"

המאמר ששולל את המחקר של ד"ר ווייקפילד הקושר בין חיסון, דלקת מעי ואוטיזם, ממשיך למשוך אש. ביקורת חריפה מופנית אל המשמיץ ואל כתב העת ששכר אותו ומשתף פעולה עם תעשיית התרופות

פרשת ההשמצות על אנדרו ווייקפילד בכתב העת BMJ) British Medical Journal), כתב העת הרפואי הבריטי מסרבת לשכוך. הפעם זהו ד"ר דיוויד לואיס שמבקר בחריפות את מאמרו של בריאן דיר, לפיו מחקרו של וויקפילד על הקשר בין החיסון המשולש לבין דלקת מעי ואוטיזם הוא מופרך ושקרי. דיוויד לואיס הוא מבקר בינלאומי ידוע ומומחה להונאות ממסדיות.

בדוח שפרסם בתחילת ינואר 2012, לואיס מגדיר את מאמרו של בריאן דיר ב-BMJ כ"יותר טבלואידי מאשר מדעי" וכן כ"איום ממשי על בריאות הציבור." לואיס קורא לחקירה רשמית של התנהלות כתב העת BMJ, של העורכת שלו, ד"ר פיונה גודלי, ושל בריאן דיר, הכתב שנשכר על ידי גודלי על מנת לחבר סדרת כתבות שהופיעו בכתב העת בתחילת השנה שעברה. במאמריו של דיר נטען שהמחקר של ווייקפילד, שפורסם -1998 בכתב העת הרפואי Lancet הוא תרמית מדעית.

ד"ר אנדרו ווייקפילד, הושמץ לשווא

BMJ, גודלי ודיר טענו שווייקפילד פברק את אבחון דלקת המעי הגס אצל הרוב מבין 12 הילדים המתוארים במחקרו. הם הגדירו את עבודתו של ווייקפילד "הונאה מכוונת" שמטרתה ליצור פחד מפני החיסון המשולש, כך שווייקפילד יוכל להרוויח מפטנט הקשור למחקרו.

"מסמכים שאוחזרו מתוך תיקיו של ד"ר ווייקפילד במהלך חקירתי ב- National Whistleblowers Center - NWC מגלים שפתולוג שקשור למחקר, ד"ר אנדרו אנתוני, פירש כמה מהביופסיות של הילדים כעדות לדלקת המעי הגס," מסביר ד"ר לואיס. בסך הכול, העדויות הכלולות בתיקו של ווייקפילד מציעות בעיניי שתיאוריית ההונאה של BMJ היא יותר חדשות טבלואידיות מאשר מדעיות."

על פי מסמכים שהוגשו על ידי לואיס וסר ג'ון טוק, סגן נשיא לענייני בריאות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL), שם בוצע מחקרו של ווייקפילד, גודלי הגיבה לגילוייו של לואיס כך: "בחירה בררנית של עדויות והפצת תיאוריית קונספירציה שכוללת 'הטיית מחקר ממוסדת'. האחראים להונאה לכאורה כוללים כעת את מנהלי UCL, את בית החולים Royal Free [שם בוצע המחקר של ווייקפילד פיזית] ו-13 כותבים שותפים למאמר שפורסם ב-Lancet."

מלקולם גרנט, נשיא UCL, ציין בפני לואיס שמכיוון שהאשמותיו "כה חריפות," הוא מבקש ממנו לידע בהן את גודלי ואת דיר "בהזדמנות הקרובה ביותר."

בנוסף לואיס מדווח שגודלי הודתה בעבר בכך שקבוצת BMJ מקבלת מימון משתי יצרניות של החיסון המשולש, החברות מרק וגלקסו-סמית'-קליין, והעידה בחקירה פרלמנטרית שמאמרי ביקורת בכתבי עת מדעיים הם "הזרוע השיווקית של תעשיית התרופות." לואיס הוסיף: "נראה שמדענים שמטילים ספק במדיניויות ממשלתיות מסוימות ובהתנהלות של התעשייה עלולים להיהרס בעבור תשלום. אם זהו המצב, סוג זה של מדע טבלואידי מהווה איום של ממש על בריאות הציבור."

אנטיביוטיקה זה משמין

אנטיביוטיקה משפיעה על אוכלוסיית חיידקי המעיים ומפירה את האיזון בה באופן שעלול לגרום לשיבוש מנגנון הרעב והשובע ולהשמנת יתר

שיתפתי כבר קודם במאמר של ד"ר מרקולה המבקר את "תעשיית הבריאות" שלמעשה משרתת את יצרני התרופות. הפעם אני מביא מדבריו של מרקולה המתייחסים לסוג מסוים של תרופות – אנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה עשויה להועיל במצבים מסוימים, אבל גם להזיק מאוד אם נוטלים אותה בקלות יתרה. אחת מהשפעותיה היא השמנת יתר.

אנטיביוטיקה יכולה לגרום לשלשול, מפני שהיא מפירה את האיזון בין החיידקים המועילים לבין אלה המזיקים במערכת העיכול. אותו מנגנון ממש יכול להביא לכך שהאנטיביוטיקה תגרום לכם לצבור כמה קילוגרמים מיותרים.



 

משקה לאסי הודי תורם לאוכלוסיית חיידקי המעיים. אנטיביוטיקה מזיקה לה (צילום: riacale, flickr)

ד"ר מרטין בלייזר, פרופסור למיקרוביולוגיה מאוניברסיטת ניו יורק, טוען שאנטיביוטיקה עשויה לשנות באופן קבוע את אוכלוסיית החיידקים במעי ולשבש את פעולתם של הורמוני הרעב שמפרישה הקיבה, ובכך להוביל לתאבון מוגבר ול-BMI (מדד מאסת גוף) גבוה.

בלייזר בדק מה קורה בגוף 18 חודשים לאחר נטילת אנטיביוטיקה נגד החיידק H. pylori:

גידול של פי 6 בשחרור הורמון הרעב גרלין לאחר ארוחה (שרמותיו אמורות כמובן לצנוח ולאותת למוח על שובע);

גידול של 5% ב-BMI.

גידול של 20% ברמות הלפטין, הורמון שמיוצר על ידי רקמות שומן. רמות גבוהות מדי של לפטין עלולות להוביל לעמידות אליו. כשהגוף אינו "שומע" יותר את איתותי הלפטין, הוא לא יודע שהוא אוגר יותר מדי שומן וצריך לשרוף את העודפים;

ידוע זה מכבר שיש שימוש ניכר באנטיביוטיקה בתעשיית החיות למאכל. למעשה 70% מהאנטיביוטיקה מיוצרים עבור החקלאות, אבל לא רק כדי להילחם במחלות שפוגעות בחיות אלא גם כדי לגרום להן לצבור יותר משקל. הפרקטיקה הזאת תורמת בנוסף להתפשטותן המהירה של מחלות עמידות בפני אנטיביוטיקה. על כל פנים, יש סיבה לחשש שהאנטיביוטיקה, באותו אופן שהיא גורמת להשמנת חיות המשק, גורמת גם להשמנת יתר אצל בני אדם.

שורה של מחקרים הראתה שאצל אוביסים (אנשים שסובלים מהשמנת יתר חולנית) אוכלוסיית חיידקי המעיים שונה מזו שקיימת בגופם של אנשים רזים, וששינוי במאזן החיידקי במעי עשוי להשפיע על המשקל. הנה כמה ממצאים:

תינוקות עם מספר גבוה של ביפידובקטריה (Bifidobacteria) ומספר נמוך של סטפילוקוקוס אוראוס (Staphylococcus aureus) נראו מוגנים מפני צבירת משקל עודף. ייתכן שזו הסיבה לכך שתינוקות יונקים הם בעלי שיעור מופחת לאוביסיות - הביפידובקטריה משגשגת במעיהם של תינוקות הניזונים מחלב אם.

אצל מבוגרים אוביסים יש 20% יותר חיידקים ממשפחת ה- Firmicutesו-90% פחות חיידקים מסוג Bacteroidetes. ה- Firmicutesמסייעים לגוף להפיק קלוריות מסוכרים מורכבים ולאחסן אותן.

אוביסים מסוגלים להפחית את השומן הבטני שלהם בכמעט 5% ואת השומן התת-עורי שלהם ביותר מ-3% פשוט על ידי צריכת משקאות פרוביוטיים במשך 12 שבועות. בנוסף, פרוביוטיקה סייעה להקל על מצב של תסמונת מטבולית, שקשורה להשמנת יתר חולנית וכן להפחתת משקל אצל נשים לאחר לידה.

אנטיביוטיקה יכולה להציל חיים במצבים אקוטיים, אבל נטילה תכופה שלה בכל פעם שנתקלים במחלה קלה יכולה, כאמור, לשבש את האיזון של אוכלוסיית חיידקי המעיים וכן לתרום לתפוצתן של מחלות עמידות לאנטיביוטיקה. אדם שמשתמש יותר מדי באנטיביוטיקה עלול להיות נשא של חיידק עמיד. הימנעות מאנטיביוטיקה במרשם אינה מספיקה – יש לזכור את נוכחותה המאסיבית בבשר.

גם מזון מעובד משפיע על אוכלוסיית חיידקי המעי ועלול לפגוע בחיידיקם המועילים ולהזין את החיידקים המזיקים. חיידקי המעי מגיבים למים מטוהרים בכלור, סבון אנטיבקטריאלי, כימיקלים המשמשים בחקלאות, זיהום סביבתי.

כולנו חשופים לחומרים האלה. על מנת לשמור על אוכלוסיית חיידקי המעיים שלנו יש לצרוך פרוטביוטיקה ומזונות כמו לאסי (משקה יוגורט הודי שבאופן מסורתי שותים לפני ארוחת הערב); חמוצים כמו כרוב, לפת, חציל, מלפפונים, בצלים, דלעת וגזר, נאטו (סויה מותססת). במקביל יש להימנע מכל סוגי הסוכרים, שכן אלה מזינים שמרים, פטריות וחיידקים מזיקים.

ד"ר ווייקפילד משיב אש

ד"ר אנדרו ווייקפילד, שמחקרו עורר סערה בקרב הורים רבים ותרם לחשש מפני חיסונים, תובע סוף סוף את משמיציו על הוצאת דיבה. המשפט יחשוף קרוב לוודאי את הקשרים המסוכנים בין הון, תקשורת ושלטון

זהו עוד פרק בסאגה המתמשכת שבמרכזה עומד ד"ר אנדרו ווייקפילד. בניגוד לפרקים הקודמים, שברובם לא נשמע קולו של האיש עצמו, הפעם הוא ממלא תפקיד אקטיבי. ד"ר ווייקפילד תובע על הוצאת לשון הרע את כתב העת הרפואי BMJ - British Medical Journal את העורכת האחראית שלו ד"ר פיונה גודלי ואת הכתב בריאן דיר. מאמרו של בריאן דיר שהתפרסם ב-BMJ בינואר 2011 משתלח בווייקפילד ובמחקר שביצע ב-1988 המצביע על קשר בין החיסון המשולש לבין דלקת המעי הגס ואוטיזם.

עורך דינו של ווייקפילד, ביל פאריש, שייצגו בתביעה המוגשת במדינת טקסס, שם לו למטרה להוכיח שטענותיהם של דיר, גודלי וה-BMJ נגד מרשו הן חסרות בסיס. אד אראנגה, מנהל הקרן לתמיכה משפטית בווייקפילד, אמר: "זהו יום גדול. באומץ ובשכנוע גדולים, אנו צועדים קדימה ושמים את מבטחנו במערכת הצדק של ארצות הברית, בלבבות הפתוחים והכנים של תושבי ארצות הברית ובאמונתנו שהאמת תנצח ושהצדק יצא אל הפועל." עוד הוסיף אראנגה: "אנו מביטים נחושים אל העתיד ועומדים מאוחדים בחובתנו המוסרית לתקן את העוולה האיומה ולהוכיח את חפותו של ד"ר אנדרו ווייקפילד מכל ההאשמות שהאשימו אותו בהן BMJ, פיונה גודלי ובריאן דיר."

בריאן דיר. הפעם הוא יעמוד על דוכן הנאשמים (צילום מתוך ויקישיתוף)

עוד לפני הגשת תביעת הדיבה, וויקפילד פרסם תצהיר שבו נאמר: "בסדרת מאמרים שפורסמו בסאנדיי טיימס הבריטי וב-BMJ, שנכתבו על ידי העיתונאי העצמאי בריאן דיר ועל ידי עורכת BMJ ד"ר פיונה גודלי, אני מואשם בשינוי ההיסטוריות הרפואיות ותוצאות הבדיקות של ילדים אוטיסטים במטרה לפברק מחלה חדשה – מחלה שתוארה בכתב העת The Lancet ב-1998, שבריאן דיר טוען שאינה קיימת. יש בידי מסמכים שמבטיחים מעבר לכל צל של ספק שלא זייפתי את הנתונים הללו; שהממצאים על מחלת המעי אצל הילדים הללו הם אמיתיים ושהממצאים דווחו כראוי ל-Lancet."

עובדה שתשמש את פרקליטיו של ווייקפילד היא שבריאן דיר נשכר על ידי ג'יימס מורדוך לכתוב את המאמר המדובר נגד ווייקפילד. ג'יימס מורדוך הוא בנו של איל העיתונות רופרט מורדוך. משפחת מורדוך מושקעת בחברת גלקסו-סמית'-קליין (GSK) וג'יימס הוא אף חבר דירקטוריון בה. GSK מייצרת את החיסון שמחקרו של ווייקפילד מערער על בטיחותו. מאמרי ההשמצה של דיר פורסמו לא רק ב-BMJ אלא גם בסאנדיי טיימס השייך למשפחת מורדוך.

פיונה גודלי, הידועה כתומכת במדיניות החיסונים של בריטניה שמחה ללבות את האש שהצית דיר. מלאכתה עלתה לווייקפילד מחיר כבד – נשלל ממנו הרישיון לעסוק ברפואה בבריטניה. מסיבה זו הוא מתגורר כעת בטקסס, שם גם הגיש את התביעה.

בהמשך השתלשלות המקרים גודלי הודתה, גם אם בחצי פה, בפני אתר Age of Autism, שהביקורת נגד ווייקפילד שהתפרסמה בכתב העת שהיא עורכת אינה ממש אמינה.

חיזוק מדעי למחקרו של ווייקפילד מגיע מכיוונו של ד"ר ארתור קריגסמן, גסטרואנטרולוג ילדים (שהוא גם יהודי דתי המבקר לעתים בארץ). קריגסמן פרסם מאמר המתאר פתולוגיות גסטרואנטרולוגיות השכיחות אצל ילדים אוטיסטים.

מאמר מ-2006 שבוצע על ידי ווייקפילד יחד עם החוקרות קרול סקוט וקריסטן לימב מוצא קשר בין חשיפה לחיסון נגד חצבת לבין דלקת מעי ונסיגה אוטיסטית.

אנו נחכה לתוצאות המשפט. בינתיים ברור שיותר משהחיסון מסוכן, מסוכנת ההשפעה העצומה של חברות התרופות על התקשורת ועל החלטות הממשל שנוגעות לכולנו.

כן, זאת מגפה

אילו הטענות שהעלייה בשכיחות האוטיזם בעשורים האחרונים נובעת משיפור באבחון היו נכונות, שיעור האוטיזם בקרב מבוגרים היה זהה לשיעורו בקרב ילדים. לא זה המצב

ברשומה הקודמת הבאתי מדבריו של חוקר האוטיזם האוסטרלי אנדרו ווייטהאוס שמנסה להסביר כיצד האוטיזם קיבל ממדים של מגפה. ווייטהאוס אומר שחלק מהסיבות לכך הן הרחבת ההגדרה מאוטיזם "קלאסי" של הילדות ל"קשת האוטיסטית" הכוללת אוטיזם בדרגות חומרה קלות יותר, מודעות רבה יותר של הורים וגורמי בריאות, שיטות סקר מתקדמות יותר ועוד. עם זאת, ווייטהאוס אינו מכחיש את האפשרות שהעלייה בשכיחות מקרי האוטיזם היא "אמיתית". ועכשיו, לתגובות.

נתונים סטטיסטיים מראים בברור שהאוטיזם נפוץ בעיקר בקרב ילדים, מה שאומר ששכיחותו עולה עם השנים (איור: HikingArust.com)

אן דאצ'ל היא בעלת אתר אמריקאית שכותבת על אוטיזם והמדיה. את תגובתה היא פותחת כך: "זה פשוט אבסורד להעמיד פנים שהאוטיזם היה כאן תמיד, מתויג כמשהו אחר." לדבריה, היום בתי הספר מלאים בילדים שלא יכולים ללמוד, להתנהג ולדבר כראוי בעוד לפני 25 שנים האוטיזם היה נדיר. היום לאחד מכל שישה ילדים יש בעיות למידה ואחוז אחד מילדי אמריקה מאובחן כאוטיסט. כל עוד לא התפרסם מחקר שמראה שאחוז אחד מהמבוגרים באוכלוסייה הם אוטיסטים, אומרת דאצ'ל, אין כל הוכחה לכך שמדובר באבחון טוב יותר. "איפה בני ה-40, ה-60, וה-80 שאינם מדברים – אנשים שזקוקים להשגחה מתמדת מפני שהם סכנה לעצמם ולאחרים?" שואלת דאצ'ל.

אילו הטענה שהאוטיזם היה כאן תמיד הייתה נכונה, סקרים היו מראים ששיעור האוטיזם בקרב מבוגרים זהה לשיעורו בקרב ילדים. אבל כשמדברים על אוטיזם מתייחסים תמיד לילדים. השכיחות של אחד ל-110 מקורה בסקרים על בני שמונה, לא על בני 80, דאצ'ל מציינת.

היא מצטטת את ריק רולנס מ- MIND Institute (מכון מחקר רפואי להפרעות התפתחות מערכת העצבים באוניברסיטת קליפורניה):

"האוטיזם הוא מגפה במדינה הזאת כפי שהוא בארצות הברית כולה."

"אוכלוסיית האוטיזם נוטה באופן דרמטי לכיוון ילדים צעירים."

"84 אחוזים מאוכלוסיית האוטיזם הם בני פחות מ-21."

"יש בני שש ושבע במערכת יותר מאשר כל בני האדם המבוגרים עם אוטיזם יחד."

לסיכום אומרת דאצ'ל, ההסברים על שיפור באבחון, שינויי ההגדרה ושיטות סקר טובות יותר עדיין אינם עונים על השאלה איך ייתכן שהאוטיזם שכיח הרבה יותר בקרב ילדים. התשובה היחידה היא שהתופעה קיבלה ממדים של מגפה בשני העשורים האחרונים.

אוטיזם - האם מדובר במגפה?

שיעור המאובחנים כשייכים לקשת האוטיסטית גדל פי 25 ב-50 שנים. האם מדובר בגידול אמיתי או בשינויים בהגדרה? חוקר אוסטרלי מנסה למצוא תשובה

האם האוטיזם הפך למגפה? מאמר שהופיע באתר האוסטרלי the conversation מנסה לענות על השאלה. מחבר המאמר, אנדרו ווייטהאוס, מזכיר שבמחצית המאה האחרונה חלה עלייה בשכיחות האוטיזם. הנתונים האלה חוזרים על עצמם בכל המדינות שבהן מתקיים איסוף מידע נאות.
הסקר הראשון (Epidemiology of autistic conditions in young children, Victor Lotter ) בוצע ב-1960 ובו הערכה שעל כל 2,500 בני אדם יש אחד עם אוטיזם (0.04% מכלל האוכלוסייה). ווייטהאוס מציין שמאז שהוא עצמו החל לחקור את הנושא בתחילת שנות ה-2000, השכיחות עלתה למקרה אחד על כל 250 (0.4% מכלל האוכלוסייה, כלומר פי 10 ממה שהיה ב-1960).

לוגו המודעות לאוטיזם

בעשור האחרון מחקרים מראים עלייה מתמדת בשיעור המאובחנים עם אוטיזם, עם נתונים שמדברים על אחד מכל 160 (0.62%) ואפילו על אחד מכל 38 (2.6%). ההערכה המקובלת ביותר מדברת על אחד מ-100 (1%). בכל מקרה מדובר על גידול של פי 25 ב-50 שנה. מה גורם לכך?

חוקרים החלו לבדוק האם יש משהו בסביבה שגורם לגידול הזה בהיארעות. אחד המחקרים המפורסמים הוא זה של ד"ר אנדרו ווייקפילד שקשר את החיסון המשולש (MMR) למחלת מעיים דלקתית ואת המחלה לאוטיזם. ווייטהאוס מזכיר שמחקרו של ווייקפילד היה ועודנו שנוי במחלוקת ומציע סיבות אחרות או נוספות לגידול בשיעור מקרי האוטיזם.

שינוי קונספטואלי

אחת התגליות החשובות בנוגע לאוטיזם היא שמדובר בקשת רחבה של דרגות חומרה של התסמונת. ההבנה שילדים יכולים להציג תסמינים חמורים פחות מההגדרה המסורתית של אוטיזם הביאה להגדרות חדשות כמו תסמונת אספרגר ו"הפרעה התפתחותית כוללת שאין לה הגדרה אחרת" (PDD-NOS), שתיהן שייכות לקשת האוטיסטית. ההגדרות החדשות גרמו לכך שיותר ילדים נחשבים שייכים לקשת האוטיסטית.

עם זאת, מחקרים מראים שמקרים חמורים יותר (אוטיזם של הילדות או אוטיזם "קלאסי") הפכו גם הם שכיחים יותר ב-20 השנים האחרונות, מה שאומר שהרחבת ההגדרה אינה יכולה להסביר את הגידול הכללי בשכיחות מקרי האוטיזם.

תחליף אבחוני

הרחבת גבולות האבחנה משמעותה שיותר אנשים מוגדרים כעת כאוטיסטים, גם כאלה שסובלים מהפרעות בדיבור וממוגבלות אינטלקטואלית. שני המצבים האלה הפכו שכיחים פחות בעוד האוטיזם הפך שכיח יותר.

הבדלים מתודולוגיים

ככל שהתרחב הידע הקשור לאוטיזם, כך התפתחו השיטות הקובעות את שכיחות התסמונת. מחקרים ישנים יותר בחנו אוכלוסיות שנחשבות קטנות על פי הסטנדרטים של מחקרי תחלואה ונעזרו בכלי אבחון לא מדויקים. שיטות הסקר המודרניות בוחנות אוכלוסיות גדולות יותר (מדינות) ונעזרות בשיטות אבחון רגישות יותר.

השפעות חברתיות-תרבותיות

השפעות תרבותיות שונות גרמו לכך שאדם יכול להיות מאובחן כשייך לקשת האוטיסטית בקלות רבה יותר מאשר בעבר, ביניהן:

מודעות רבה יותר לנושא האוטיזם בקרב הורים ואנשי מקצוע מתחום הבריאות

זמינותם של מומחים לאבחון אוטיזם

פיחות בסטיגמות שקשורות לאבחון (למשל שאוטיזם קשור ליחס קר מצד ההורים)

סיוע ממשלתי לילדים שמאובחנים עם אוטיזם

ווייטהאוס אומר שיש מי שאומרים שאין הבדל במספר האוטיסטים ה"אמיתיים" בין העבר לבין המצב היום, ומה שהשתנה הן ההגדרות. אבל, אומר ווייטהאוס, בהחלט ייתכן ששכיחות האוטיזם עולה ועדיין לא נמצאה לכך הסיבה. הסבר אפשרי אחד הוא הגידול בהישרדותם של תינוקות פגים. ממצאים מהעת האחרונה מראים שלפגים סיכון גבוה יותר לאוטיזם. עדיין אי אפשר לקבוע נחרצות שקיים קשר כזה.

כן ניתן לומר שאין גורם סביבתי יחידי שתורם לעלייה באבחון האוטיזם. יש עוד הרבה מה לחקור, הוא מסכם.

שירותי הבריאות מגנים על הבריאות או מסכנים אותה?

הגדרות חדשות של חולי, טיפול תרופתי בתסמינים, הגדלת מספר החיסונים ומלחמה כושלת בסרטן. שירותי הבריאות מוציאים מאתנו יותר כסף, אבל לא מונעים מחלות

רפואה אמריקאית היא הדגם של ביבי וחבריו, רפואה אמריקאית היא מקור ה"מחקרים" החביבים על הרופאים הישראלים. הגיע זמן (וטוב לדעת שרופאים צעירים מתחילים גם הם להבין זאת) לרפואה ציבורית שתפעל בשביל הציבור, ולא בשביל חברות התרופות.

אני משתף כאן במאמר מהאתר של ד"ר ג'וזף מרקולה, כירורג ואוסטיאופת אמריקאי ומומחה מוכר לאורח חיים בריא. מרקולה שואל איך ייתכן שכם כל שירותי הבריאות והתרופות הזמינים וההוצאות הכבדות שאזרחים מוציאים עליהם, עדיין שבעה מתוך כל עשרה מקרי מוות בארצות הברית הם תוצאה של מחלות כרוניות ניתנות למניעה, כמו מחלות לב, סוכרת, השמנת יתר, סרטן ועוד. התשובה שהוא מוצא פשוטה: "תאהבו זאת או לא, ההתמקדות האמיתית של הרפואה המודרנית היא במכירת תרופות ובעשיית כסף, לא בלעשות אתכם בריאים."

תעשיית התרופות ושירותי הבריאות מתמקדים בעשיית כסף, לא במניעת מחלות או בריפויין (צילום: Images_Of_Money, flickr)

מרקולה אומר שהיום ברוב העולם אפשר להחליף את המושג "טיפול רפואי" ב"התערבות תרופתית". גופי הבריאות שינו את הגדרות התקינות של לחץ דם, רמת כולסטרול ורמות סוכר כך שיותר ויותר אנשים יחשבו "חולים" ויטופלו בתרופות. התרופות הללו גורמות לנו להוציא יותר ויותר כסף (הוא מצטט מקורות שמראים עלייה במספרים), אבל לא להיות בריאים יותר.

רופאים יודעים שטיפול בתסמינים אינו מרפא את המחלה. הם יודעים שאורח החיים הוא המשפיע העיקרי על בריאותנו, אך בכל זאת רושמים למטופליהם תרופות שפונות לתסמינים ושיש להן תופעות לוואי. למה? התשובה היא שיש מי שמרוויח מכך – ביטוחי הבריאות וחברות התרופות, שבהתאם מקדמים את מוצריהם באמצעות פרסומות ישירות ללקוח, דחיפת המוצרים בפנייה לרופאים ובאמצעות פעילות לובי בבתי המחוקקים. חברות התרופות מוציאות סכומי עתק – לאו דווקא על מחקר אלא על שיווק. ב-2010 הן הוציאו בארצות הברית 760 מיליון דולר בקידום המוצרים בקרב רופאים שמקבלים מתנות, מימוני מחקרים, תשלום עבור הרצאות, בונוסים ועוד.

למעשה הפרסומות לתרופות כמעט אף פעם אינן מבוססות על עדויות מדעיות. חולים ואנשי מקצוע מבצעים בחירות הקשורות לבריאות מבלי לדעת את ההשלכות ובלי האפשרות לבצע שיקולי עלות-תועלת מושכלים. ב-British Medical Journal נאמר: "כמות גדולה של מידע מוטה מסכנת את בריאות החולים מפני שרופאים נוטים לבסס את החלטותיהם על מידע ופסרומות שמופצים על ידי חברות התרופות."

החיסונים גם הם תרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור חברות התרופות. זוהי תעשייה שצומחת ומכניסה כמויות גדלות והולכות של כסף ליצרנים. עוד ועוד חיסונים נכנסים לתוכניות החיסונים הלאומיות והופכים למומלצים לאחר שחברות התרופות מפעילות לחצים על הוועדות שקובעות מתי ונגד מה יש להתחסן.

המלחמה בסרטן נמשכת כבר 40 שנה ואנחנו לא מנצחים בה. אחת הסיבות לכך שהיא שמנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מסלק מהדרך כל טיפול שחורג מהמודל הנוכחי. תרופות שיעילותן הוכחה, כמו זו שפיתח ד"ר סטאניסלב בורזינסקי (antineoplastin treatment ) הן דוגמה לפתרונות שדוכאו על ידי הממסד. חברות התרופות משלמות ל-FDA כדי שיסקרו את המוצרים שלהן וגם "משמנות" את הארגון בדרכים רשמיות פחות. למעשה הגופים הממומנים על ידי הציבור שעוסקים בסרטן תלויים בטיפול במחלה ולא במניעתה והסיבה לכך פשוטה: בארצות הברית לבדה "תעשיית הסרטן" מגלגלת 50 מיליארד דולר בשנה וגדלה כל הזמן. אם ינצחו את הסרטן, התעשייה תמות.

הדרך הטובה ביותר להימנע מנזקי התרופות ומהוצאות כבדות שקשורות לשירותי הבריאות (ומהתלות בשתי אלה) היא שמירה על אורח חיים בריא. אפשר לעשות זאת באמצעות תזונה נאותה שמספקת את הוויטמינים, את חומצות השומן המועילות ואת יתר המרכיבים בצורה מאוזנת, הימנעות מג'אנק פוד וככל הניתן גם מרעלנים סביבתיים וכימיקלים, שימוש זהיר מאוד בתרופות מרשם והתמודדות עם מצבי לחץ ומתח באמצעות מדיטציה, תפילה, פעילות גופנית או כל דרך אחרת.

משחקים מסוכנים במעבדה

מדען הצליח ליצור במעבדה גרסה מדבקת במיוחד של נגיף שפעת העופות. כעת עולה השאלה האם לפרסם את עבודתו בשם הפתיחות המדעית או למנוע את פרסומה מהחשש לחיקויים מסוכנים

ניסויי מעבדה בנגיפי מחלות מסוכנות נעשים בשם הצורך "להיות מוכנים" לקראת ההתפרצות הבאה של מחלות מדבקות כמו שפעת העופות. אולם פרסום מחקרים אלה בכתבי עת מדעיים עלול לסכן את הציבור יותר מאשר להכין את הקרקע לקראת הקטסטרופה הבאה. מה יקרה אם האדם הלא נכון ילמד איך להפוך נגיף קטלני אך לא מדבק מאוד לנגיף שהוא גם קטלני וגם מדבק במיוחד?

 בניסוי מעבדה נוצרה גרסה מדבקת במיוחד, בינתיים בין חמוסים, של נגיף שפעת העופות (צילום: hddod, flickr)

מדענים ומומחי בריאות חלוקים בנוגע לניסויים חדשים שהפכו את נגיף שפעת העופות מדבק יותר. השאלה היא האם לפרסם את התוצאות. המבקרים טוענים שהדבר עלול לחשוף כיצד ניתן לייצר נשק ביולוגי חדש ועוצמתי. הנגיף H5N1 האחראי על שפעת העופות החריד את העולם ב-2005, אבל מעטים יחסית חלו במחלה מפני שהנגיף אינו מדבק מאוד בין בני אדם.

בספטמבר 2011מדען בשם רון פוצ'ייר מהמרכז הרפואי ארסמוס בהולנד הודיע בכינוס בנושא שפעת שהתקיים במלטה, שהוא ביצע ניסוי מעבדה שתוצאתו היא נגיף שפעת העופות שהפך מדבק הרבה יותר בין חמוסים. חמוס, מכרסם שמוכר לרבים כחיית מחמד, שימש כמודל ללמידת השפעת נגיף שפעת העופות על בני אדם. נדרשו חמש מוטציות בלבד כדי להגיע לגרסה החדשה של הנגיף.

נגיף שפעת העופות, עוד בגרסה המוכרת, מסוכן מאוד למי שנדבק בו ועלול להמיתו. כעת אותו פוצ'ייר הפך את הנגיף לגם מסוכן מאוד וגם מדבק מאוד.

ד"ר תומס איגלסבי, מומחה לטרור ביולוגי וראש המרכז לביטחון ביולוגי (Biosecurity) באוניברסיטת פיטסבורג, אמר בעקבות הפרסום: "זה פשוט רעיון גרוע שמדענים יהפכו נגיף קטלני לקטלני ומדבק ביותר. וזה רעיון רע נוסף שהם יפרסמו כיצד עשו זאת כך שאחרים יוכלו להעתיק."

נכון ל-22 בנובמבר המידע המטריד טרם פורסם באף כתב עת מדעי. איגלסבי מקווה שזה לא יקרה גם בהמשך. אין זה מובן מאליו: בעולם המחקר הביולוגי מתקיימת תרבות של פתיחות. מדענים מדווחים על שיטות העבודה שלהם ועל תוצאותיהן כך שאחרים יוכלו לחזור על השיטות וללמוד מהן.

על פי NPR, רשת תחנות הרדיו הגדולה ביותר בארצות הברית, עבודתו של פוצ'ייר נמצאת תחת אבטחה שאחראי עליה גוף שנקרא "מועצת המדע הלאומית לביטחון ביולוגי" (National Science Advisory Board for Biosecurity). פוצ'ייר נשאל על ידי NPR אם התכוון לפרסם את פרטי מחקרו. הוא השיב שהוא מעדיף לא להגיב עד שהמועצה תודיע על החלטתה הסופית.

מחקר על צורות חדשות ומדאיגות של נגיף השפעת מלמד כיצד עשור לאחר אסון התאומים ומתקפות האנתרקס, מדענים עדיין נאבקים בסוגיה כיצד להתנהל עם מחקר ביולוגי רגיש. ג'ון שטיינבורנר, ראש המרכז למחקרים בינלאומיים וביטחוניים באוניברסיטת מרילנד, אמר: "אנו באמת צריכים לפתח ראייה כוללת טובה יותר ודרך טובה יותר לארגון שיפוט גלובלי של קווי מחקר מסוכנים במיוחד. עדיין לא עשינו זאת."

הסוגיה כבר הגיעה כמובן לשולחנם של עורכי כתבי העת המדעיים. לין אנקיסט, עורך כתב העת לווירולוגיה מאוניברסיטת פרינסטון אמר שהוא ועמיתיו בוחנים בזהירות את השאלה האם לפרסם מחקר על נגיף שפעת בגיליון דצמבר הקרוב. הם יצטרכו לקבוע האם בפרסום תהיה יותר תועלת מנזק - או ההפך.

במחקר שעליו מדבר אנקיסט, מדענים לקחו גן של שפעת העופות ושתלו אותו בנגיף של שפעת החזירים. עכברים שהודבקו בנגיף המהונדס הפכו חולים מאוד. אנקיסט אומר שהנגיף החדש אינו מתפשט בקלות וששילוב כזה בין נגיפים יכול להתרחש בטבע. הוא מוסיף שמדענים בעולם סקרנים מאוד לראות כיצד הדבר יתפתח בגלל שהם צריכים להתכונן לקראתו. "הציבור מצפה מאיתנו להיות מוכנים," ציין.

בכתב עת מדעי אחר, שנקרא Virology, מתואר בגיליון נובמבר השנה כיצד מדענים יצרו שתי גרסאות של נגיף שפעת העופות שיכול להתפשט בצורה מוגבלת בין חמוסים.

בינתיים אנחנו יכולים להחליט מה מפחיד אותנו יותר: הגבלת חופש המידע המדעי או הסכנה שבניצול לרעה של המידע הזה.

החיסון נגד שפעת - אל תכריחו להידקר

שוב צפות על פני השטח עדויות לכך שהחיסון השנתי נגד שפעת אינו יעיל. הפעם זהו איגוד המנתחים והרופאים האמריקאי שקורא לא לכפות את החיסון על עובדי בריאות ולכבד את החלטתם של המסרבים להתחסן. על פי מחקרים החיסון אינו יעיל וכנראה אינו בטוח

איגוד הרופאים והמנתחים האמריקאי (AAPS) הביע את התנגדותו לתקנה שנקבעה בקולורדו הדורשת מכל המועסקים במוסדות בריאות לקבל את החיסון השנתי נגד שפעת ואם לא – הם יאבדו את משרותיהם. עובדים שמסיבות דתיות או רפואיות אינם יכולים לקבל את הזריקה מחויבים לחבוש מסכות באזורים שבהם נמצאים מטופלים.

הרשויות דרשו מעובדים שמסרבים להתחסן לחבוש מסכה (צילום: ReSurge international, flickr, למצולם אין קשר לכתוב)

במכתב מטעם AAPS נאמר שהפטור מטעמי דת הוא צר מדי וראוי שתהיה אפשרות לפטור מטעמים פילוסופיים, כמקובל במדינות רבות, וזאת על מנת למנוע חקירות בענייני אמונה. חלופת המסכה נראית "שום דבר מעבר לענישה כנקמה באלה שהחליטו להימנע מהחיסון", כתב AAPS והוסיף שיש לבטלה משום שגם אנשים מחוסנים וגם אנשים שאינם מחוסנים יכולים להדביק אחרים בשפעת או במחלות אחרות.

קובעי התקנה מצדם, כדי לתמוך בהחלטה, ציטטו מחקר שבוצע במדינת ניו מכסיקו, אך הוא מראה רק תועלת זעירה: במוסדות שבהם יותר עובדים היו מחוסנים, סיכוייהם של המטופלים להידבק בשפעת עמדו על 97%, כמו במוסדות שבהם פחות עובדים התחסנו.

בעידן של "רפואה מבוססת עובדות", כתב AAPS יש באופן מפתיע מעט עובדות שתומכות ביעילותו של חיסון השפעת וגם העדויות הנוגעות לבטיחותו זעומות. על פי מאמר מ-2006 שהתפרסם ב- British Medical Journal (כתב העת הבריטי לרפואה), ונכתב על ידי מתאם חטיבת החיסונים ב- Cochrane Collaboration, מידע על בטיחות החיסונים דווח בחמישה מחקרים בלבד שכללו 2,963 מקרים. מתן חוזר של אותו החיסון מגביר את הסיכון לתגובה אלרגית ולא קיים שום מידע על בטיחותם של חיסונים חוזרים רבים, זאת על פי מחקר מאותה שנה שפורסם ב- Journal of American Physicians and Surgeons (כתב העת של הרופאים והמנתחים האמריקאים).

AAPS מוסיף: "חיסונים ומידע רלוונטי צריכים להיות זמינים לכל העובדים במוסדות רפואיים, אבל יש לכבד את שיקול הדעת של אנשי מקצוע מתחום הרפואה; יותר ממחצית בחרו להימנע מהזריקה השנתית."

חשוב לציין שהמחקר בדבר חסינותם המפוקפקת של החיסונים נגד שפעת, שאותו בחר לצטט ארגון AAPS המיינסטרימי, נכתב על ידי האחים החוקרים דיוויד ומארק גייר (Geier) יחד עם חוקר נוסף. אני מציין זאת, מפני שהאחים גייר הם חלוצי המחקר בנושא הקשר בין טסטוסטרון לבין אוטיזם וכספית (יש פי חמישה יותר אוטיסטים מאוטיסטיות). עצם העובדה שהם מצוטטים על ידי AAPS ושמאמר שלהם התפרסם ב- Journal of American Physicians and Surgeons, המאוד מיינסטרימי גם הוא כמובן, מעידה שהמצב קיצוני מאוד.

ריטלין וקוקאין – חפשו את ההבדלים

ה"תרופה" ריטלין ניתנת לילדים בקלות כמעט כמו אקמול. אולי הסיבה לכך היא שהציבור אינו מודע לעובדה שמדובר בחומר דומה מאוד לקוקאין

בנובמבר האחרון פורסמה ב-Ynet כתבה על סטודנט שהחל לסבול מדיכאון בעקבות נטילת ריטלין. זאת ההזדמנות לבדוק מהי באמת אתה "תרופה". ריטלין הוא סם מעורר שנמצא בשימוש נפוץ מאוד בעשורים האחרונים לטיפול בבעיות קשב וריכוז. אני משתף כאן בכתבה שהופיעה ב-2003 במגזין האמריקאי Slate בעקבות שני פרסומים שעסקו בריטלין: בכתב העת לרפואת ילדים Pediatrics פורסם דוח הקובע שילדים המטופלים בריטלין אינם נוטים יותר מילדים אחרים לשימוש מסוכן בסמים בבגרותם; בניו יורק טיימס פורסם מאמר תגובה שבו צוין שריטלין "זהה מבחינה כימית לקוקאין."

יש כאלה שנוטלים ריטלין כמו קוקאין, ויש מבוגרים שמשתמשים בקוקאין במקום ריטלין (צילום: Valerie Everett, flickr)

ומה אומרים ב-Slate? קוקאין ומתילפנידט, השם הגנרי של ריטלין, הם חומרים מעוררים שמכוונים למערכת הדופאמינית, ששולטת בתפקוד המוח בעת התנסות מענגת. שני החומרים חוסמים את יכולתם של תאי העצב לקלוט מחדש את הדופאמין, כך שהמוח מוצף בעודף של המוליך העצבי מחולל ההנאה. על פי מחקרים בבעלי חיים, ריטלין וקוקאין פועלים באופן כה דומה, עד שהם מתחרים על אותם אתרי היקשרות על פני תאי העצב.

אם כן, שואל מחבר המאמר ברנדן קורנר, האם ארבעה עד שישה מיליון ילדים (בארצות הברית לבדה) שנוטלים ריטלין מתנהגים כמו צרכני קוקאין?

הבדל חשוב בין החומרים הוא שריטלין, אם נוטלים אותו על פי ההנחיות, פועל לאט יותר מאשר קוקאין. נורה וולקוב, חוקרת בכירה שחקרה באופן מקיף את המתילפנידט, גילתה ב-2001 שלריטלין לוקח כשעה עד שהוא מעלה את רמות הדופאמין במוח. לקוקאין נדרשות רק כמה שניות. לא ידועה הסיבה להבדלים במהירות הפעולה, אך נראה שהיא אחראית להבדלים בהשפעה.

צרכני הריטלין ה"סטנדרטיים" בולעים גלולות, אך אלו שמשתמשים בחומר למטרות הנאה שואפים אותו לנחיריהם לאחר שריסקו את הגלולות לאבקה או, במקרים קיצוניים, מזריקים לעצמם תמיסה של החומר. שתי שיטות הנטילה האחרונות מאיצות את זמן התגובה והמשתמשים בהן מדווחים שתחושת ה"היי" אינה שונה מאוד מהתחושה שמעורר קוקאין. החוויה עצמה תלויה בכימיה הייחודית במוחו של המשתמש – אלה שבאופן טבעי סובלים ממחסור בדופאמין, כמו האנשים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב והיפראקטיביות, עשויים להרגיש מסוחררים פחות מאנשים בעלי רמות דופאמין תקינות. כמחצית ממשתמשי הריטלין שאינם סובלים מההפרעות לא ייהנו מהנטילה, שאותה ניתן להשוות ללגימת יותר מדי אספרסו.

במאמר שפורסם באתר של אוניברסיטת יוטה צוין, שנטילת קוקאין שלא על פי ההנחיות הרגילות (בהסנפה, הזרקה או במינון יתר) עלולה לגרום להתמכרות. כמו כן נאמר שמבוגרים שקיבלו ריטלין בילדותם נוטים יותר מאחרים להתמכר לקוקאין (שימו לב לסתירה בין הדברים הללו למאמר שפורסם ב-Pediatrics) מדוע? "בגלל שריטלין וקוקאין הם סמים דומים, ייתכן שמבוגרים הסובלים מהפרעת קשב והיפראקטיביות משתמשים מבלי להיות מודעים לכך בקוקאין כתחליף לריטלין. במילים אחרות, ייתכן שזהו ניסיון ל'טיפול עצמי'. קוקאין עשוי לעזור לבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות להתרכז, לחוש רגועים ולהיות בשליטה."