יום חמישי, 28 באפריל 2011

תימורסל – סיבה ברורה לאוטיזם

רופא אמריקאי מזהיר: חיסונים נגד שפעת מכילים מינוני יתר של כספית, שמסוכנים במיוחד עבור עוברים שאמותיהם מתחסנות

כבר קראנו ושמענו לא פעם על מחקרים שמצביעים על קשר אפשרי בין חיסונים לבין אוטיזם. הגורם הבעייתי בחיסונים הוא החמור המשמר תימרוסל (thimerosal) המכיל כספית. אבל הפעם הדברים נאמרים חד משמעית: "תימורסל הוא גורם ודאי לאוטיזם," אומר ד"ר דיוויד איוב (David Ayoub, MD) ל-Independent Media TV. איוב עומד בראש איגוד פריירי לחיסוניות (Prairie Collaborative for Immunization). אל תתנו לשם להטעות אתכם – איוב הוא לא מהמצדדים בחיסונים.

"אני יכול להצהיר," אמר איוב, "שהוודאות של הממצאים המדעיים שתומכים בכספית כגורם ראשי לאוטיזם היא כנראה חזקה יותר מהממצאים המדעיים שמאחורי כל תהליך חולי אחר שעליו למדתי מאז שהייתי סטודנט בבית הספר לרפואה." הוא מוסיף: "מספר גדל והולך של מחקרים ניסויים, אפידמיולוגיים וביוכימיים הראה באופן חד משמעי שכספית קשורה באופן ישיר להתפתחות הפרעות מהספקטרום האוטיסטי והיא רעילה באופן משמעותי למערכות העיכול, החיסון, חילוף החומרים והנוירוביולוגיה אצל ילדים."

החיסון מסוכן בשבילו (צילום: kambodza, flickr)


לדבריו של איוב כבר הובן לחלוטין האופן שבו הכספית פוגעת בנתיבים העצביים שקשורים לריכוז. כעת צריך להתרכז בדרכים להרחקת הכספית מהגוף ולהבראת המערכות הביוכימיות שנפגעו על ידיה.

לדבריו של איוב הבעיה העיקרית היום היא החיסונים נגד שפעת. "כ-80% מהחיסונים לשפעת מכילים עד 25 מק"ג של כספית למנה," הוא אומר, ומסביר שמכיוון שההנחיות של המשרד להגנת הסביבה בארה"ב הן 0.1 מק"ג לכל קילוגרם משקל גוף, יוצא שכל המתחסנים מקבלים מנת יתר של כספית. אדם צריך לשקול 250 ק"ג כדי לקבל מינון לא מסוכן. כאשר מדובר בעובר, ברור שהוא מקבל מינון גדול במאות אחוזים מזה המותר. פרט לכך, מציין איוב, ההנחיות הנוגעות למינוני הכספית נכונות עבור מבוגרים ולא עבור עוברים, זאת מעבר לנושא המינון ביחס למשקל.
הממסד מודע כמובן לנזק שכספית יכולה לגרום לעוברים, תינוקות ופעוטות. מנהל המזון והתרופות האמריקאי והסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב פרסמו הנחיות שמורות לנשים הרות, כאלה שעומדות להרות מיניקות וילדים להימנע מסוגים מסוימים של דגים ופירות ים.

מחקרים מהעת האחרונה הראו שלכספית השפעה הנמשכת לכל החיים על מוחותיהם של אלה שנחשפו אליה כעוברים. למשל, ב-28 בפברואר 2005 סוכנות AP דיווחה: "רמות איי-קיו נמוכות שקשורות לחשיפה לכספית ברחם עולות לארצות הברית 8.7 מיליארד דולר בשנה בשל אובדן הפוטנציאל להשׂתכר, לפי מחקר שפורסם ביום שני על ידי חוקרים מבית חולים בניו יורק."
מדובר במחקר של בית החולים "הר סיני" שסקר מחקרים קודמים ומצא שבכל שנה נולדים אלפי תינוקות עם מנת משכל נמוכה יותר הקשורה לחשיפה לכספית. כספית שנמצאת בדם חבל הטבור קשורה למנת משכל נמוכה. על פי המחקר, כל ירידה של 1.6 נקודות במנת המשכל, יכולה לעלות לאדם 31,000 דולר של השתכרות פוטנציאלית במהלך חייו, ואת בשל הקושי לרכוש השכלה ולהתקבל למשרות שונות.

איוב מציין שלמרות שכבר ידוע לכל הנוגעים בדבר שכספית עלולה לגרום נזק לעוברים, ממשיך להמליץ לנשים הרות להתחסן נגד שפעת, זאת בעוד החיסון יעיל רק עבור חלק קטן מהנשים ההרות. רק 3% עד 14% מהנשים ההרות שמתחסנות אכן הופכות מוגנות כנגד השפעת. איוב טוען שהמחקרים שמראים שהחיסונים בטוחים בהיריון אינם מספקים ואינם אמינים.
בוועדות המייעצות לממשל בנושאי חיסונים יושבים הרבה פעמים רופאים שיש להם קשרים פיננסיים עם תעשייני התרופות שמייצרים חיסונים, לכן יש כאן ניגוד אינטרסים. מלבד זאת, אפשר לעשות כסף ממתן חיסונים. מאי מתן חיסונים אף אחד לא מתעשר.



יום שלישי, 26 באפריל 2011

אל תשכחו את האלצהיימר

מחלת האלצהיימר הולכת ומתפשטת. כן, אותרו גנים שמגבירים את הסיכון לחלות בה, אבל יש חשיבות רבה מאוד לגורמים סביבתיים שאליהם מגיבים הגנים האלה

שיעור מחלת האלצהיימר, אומר ד"ר מג'יד עלי, האיש שבחרתי לצטט בשלוש הרשומות האחרונות, עולה בקצב מדאיג ברחבי העולם. רק בארצות הברית יש 5.5 מיליון חולים, מה שמביא להוצאה שנתית של 183 מיליארד דולר. אבל מה שמטריד הרבה יותר מהעלות הכספית, היא ההפרעה הזאת שנגרמת מאי תפקוד ומוות של תאי מוח וכן בעיות הזיכרון שפוגעות גם בצעירים ומתפשטות, לדברי עלי, כמגפה.

תחשבו על המוח שלכם (צילום: biologycorner, flickr)


ד"ר עלי מרבה לעסוק בחשיבותו של החמצן בתהליכים של חולי והחלמה (שעליהם הרחבתי ברשומות קודמות), כולל תהליך של אלצהיימר. הוא מסביר שרעילות של המזון, הסביבה והמחשבות (כלומר, אכזבות, כעס כרוני ובעיות של בריאות הנפש) מפריעים לתפקוד האנרגטי, הדטרגנטי וההתפתחותי שממלא החמצן. אי תפקוד של המטבוליזם של החמצן גורם לפציעה ולאובדן תאי מוח, מה שמוביל להתפתחות אלצהיימר.

בהקשר הגנטי, "מודל החמצן באלצהיימר", מנבא שהגנים הקשורים למחלה יהיו קשורים לדלקת "אוקסיסטטית", כלומר כזאת שקשורה להומיאוסטזיס של החמצן בגוף ולנתיבי סילוק רעלים במוח. הגנים שאחראים להגברת הסיכון לאלצהיימר קשורים גם לדלקות ולמטבוליזם של כולסטרול. כולסטרול הוא נוגד חמצון ותפקידו, כמו יתר נוגדי החמצון, למלא תפקיד נוגד דלקת, והוא גם משפיע על מעבר מולקולות משני עברי קרום התא.

הגן העיקרי שאחראי לאלצהיימר הוא הגן שאחראי על חלבון שנקרא APO-E. הוא מעלה את הסיכון לחלות במחלה ב-400 אחוזים אם עותק אחד של הגן עובר בתורשה מהורה אחד, וב-1,000 אחוזים הוא מועבר משני ההורים. APO-E קשור למטבוליזם של כולסטרול. עם זאת, מציין ד"ר עלי, הסיכון הגנטי המוגבר לחלות אין משמעותו שהמחלה ודאית. הגנים מגיבים לשינויים סביבתיים, כמו תזונה ולחץ.
גנים שהתגלו לאחרונה מעלים את הסיכון לחלות באלצהיימר רק ב-10 עד 15 אחוזים. חוקרים מאמינים שלא אמין להתייחס לגנים האלה כדי לקבוע האם סביר שאדם יחלה באלצהיימר.

ד"ר עלי מסכם ואומר שלמרות איתור הגנים "מגבירי הסיכון לחלות באלצהיימר", יש חשיבות רבה למתן תשומת לב לגורמים כמו תזונה, סביבה ומתח שמעלים את הסיכון ללקות במחלה. הגורמים האלה, בניגוד לגנים, כן נמצאים בשליטתנו.

יום שישי, 22 באפריל 2011

אוזון טוב, אוזון רע

האוזון מזיק או מועיל לחולים? ניסויים במעבדה מראים שאוזון אינו מביא תועלת ובעצם עלול לגרום לנזקים. אבל הניסיון עם חולים מראה שיש לחומר יתרונות רבים והוא מועיל לריפוי

מולקולת האוזון היא מעין מעגל של שלושה אטומי חמצן. ד"ר מג'יד עלי, שאותו הזכרתי ברשומה הקודמת וברשומות נוספות, מנסה לענות על השאלה האם האוזון מועיל או מזיק לנו.

יש כאלה שמתייחסים לאוזון כאל רעל וכגורם מהותי בעליית מחלות ריאה, כולל אסתמה, בערים מזוהמות. זהו הצד הרע של האוזון. מצד שני יש מדענים שאומרים שאנחנו בסכנה מכיוון שאין מספיק אוזון בשמים. האוזון בשכבת האוזון המפורסמת מגן עלינו מפני הקרינה האולטרא סגולה שגורמת לסרטן העור. זהו הצד הטוב של האוזון. ד"ר עלי מדגיש שאוזון טהור ואוזון המעורבב עם מזהמים מתנהגים באופן שונה.

עלי מדמה את שלושת אטומי החמצן במולקולת האוזון לשלוש המוזות (כאן: ציור של לוקס קרנך, 1535)


מבחינה כימית אוזון הוא גם מחמצן, אבל הוא גם נוגד חמצון. מטפלים שמשתמשים באוזון לריפוי וכימאים שרואים בו מחמצן מסוכן מתווכחים ביניהם האם הוא מביא נזק או תועלת. ד"ר מג'יד עלי מספר שבעבר היה בצד של הכימאים בוויכוח הזה, עד שביצע ניסוי שתוצאותיו הפתיעו אותו. הוא מצא שאוזון ומימן על חמצני (H2O2) פועלים כתרופות נוגדות חמצון עבור חולי פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית (CFS), זאת למרות ששני החומרים פועלים כמחמצנים במבחנה. יש סתירה בין מה שקורה במבחנה במעבדה לבין מה שקורה בגוף.

ד"ר עלי אומר שרוב הרופאים מהמיינסטרים מתחלחלים מהרעיון של הזרקת אוזון ורואים בעיני רוחם חולים מתמוטטים משבץ כשבועות הגז חוסמות את כלי הדם הקטנים במוחותיהם. אבל המטפלים באוזון מספרים שאף אחד אינו מתעלף אחרי אינפוזיית אוזון אחת, וזה הופך את האוזון לחומר בטוח. בניסוי שערך, ד"ר עלי גילה שהאוזון נטמע בדם במהירות ולכן אינו יכול לגרום לבועות גז שילכדו בכלי הדם במוח או בכל מקום אחר בגוף.

עלי מכנה את הרופאים מהמיינסטרים "הדוקטורים של התרופות". הוא מציין שהם טוענים שאין הוכחה מדעית ליעילות האוזון ברפואה ושאם הייתה כזאת, איך ייתכן שמעולם לא פורסמה בכתב עת רפואי? עלי אומר שההוכחה המדעית אינה מוכרת למי שלא קורא ספרות הוליסטית. פורסמו מאות עבודות שמראות את היתרונות הקליניים הרבים של ריפוי באוזון. הוא אומר שמניסיונו האישי האוזון מביא לתוצאות חיוביות אצל מרבית החולים. הוא מספר שאצל רבים ממטופליו הטיפול באוזון משפר את החשיבה.

אחד ההסברים לפרדוקס האוזון הוא שאוזון לבדו אינו יכול לרפא דבר. האוזון משפר את החמצון בתאים ובכך מפחית את מה שעלי מכנה אוקסידוזיס (oxidosis), מצב שבו נגרם אובדן נמרץ של אנרגיה עקב אובדן מהיר של אלקטרונים.
אוזון שניתן במהירות עוזר להרחבת כלי הדם (המתנגדים טוענים שהוא מכווץ אותם). עלי אומר שרבים ממטופליו מדווחים על תחושת חום נעימה ברקמות אחרי הטיפול באוזון. השיפור באספקת הדם הוא מה שהופך את האוזון לנוגד אנאוקסיה (מיעוט חמצן ברקמות) ואוקיסדוזיס.
אוזון פועל גם כטיפול אנטי ויראלי. עלי אומר שהוא רואה ירידה ספירת הנגיפים אצל חוליו נשאי האיידס והחולים בזיהומי כבד לאחר שקיבלו טיפול באוזון ו/או במימן על חמצני. הנגיפים גורמים לאוקסידוזיס, ולכן הפחתתם באמצעות הטיפול באוזון מצמצמת את הבעיה.

האוזון, אומר ד"ר עלי, הופך במהירות למימן על חמצני, ואז מעורר לחיים מערכות אנזימטיות נוגדות חמצון. מה שאומר שמה שנכון לגבי אוזון נכון גם לגבי מימן על חמצני.

יום שני, 18 באפריל 2011

עודף סוכר מקצר את החיים

אביב הגיע, פסח בא ואיתו גם הרבה סוכר. פרט לסוכרת, השמנה וחורים בשיניים, עודף סוכר פשוט מקצר חיים

אנחנו כבר יודעים שסוכר לא ממש תורם לבריאות ויעידו על כך מגפות ההשמנה והסוכרת. ד"ר מג'יד עלי טוען שהוא ממש מקצר את החיים, וגם מסביר למה.

"עודף סוכר גורם לדלקות, משמין, מכלה חמצן – וכתוצאה מכך, מקצר חיים," אומר ד"ר עלי. זה חומר למחשבה, במיוחד עכשיו בפסח, כשכולם צוללים לארוחות חג כבדות וערמות של שוקולד.
"בקצרה," מסביר עלי, "עודף סוכר בונה שומן בקרומי התאים וחונק אותם כאשר השומן אינו מפונה באופן יעיל על ידי המערכת הדטרגנטית של הגוף. תאים חנוקים אינם יכולים לנשום ובמהרה תופחים מחומצות ומשומן פנימי במיטוכונדריה ובאברי תא אחרים. התוצאה הסופית של כל זה היא ירידה באספקת החמצן וליקויים בתפקודו. כמובן, שומנים מעופשים, חלבונים מושחתים, פסולת תאית ושיירי עיכול מצטרפים לשומן התאי. זהו טבעו הבסיסי של הקשר מקצר החיים חמצן-סוכר."

הוא רק נראה תמים (צילום: Uwe Hermann, flickr)

בניסויים שערך מג'יד עלי נמצא, למשל, שתוחלת החיים של שמרים פשוטים התארכה ב-25% כאשר רמת הגלוקוז בתרבית הופחתה מ-2% ל-0.5%. לאחרונה פרופסור סינת'יה קניון ועמיתיה באוניברסיטת קליפורניה הראו שגלוקוז מקצר את תוחלת החיים של תולעת עגולה (נמטודה).
למעשה, התובנה של "סוכר מקצר חיים" אינה חדשה. עלי מזכיר את עבודתו של קלייב מק'קיי משנות ה-30' שהראה שהגבלה קלורית הגדילה את תוחלת החיים של מינים רבים. הוא רמז לכך שזוהי הדרך היחידה להאריך את תוחלת החיים של יונקים. עלי אומר שמכיוון שגלוקוז הוא "מטבע עובר לסוחר" אנרגטי עיקרי בחילוף החומרים של האדם, ומכיוון ששומנים וחלבונים בגוף הופכים לגלוקוז לפי הצורך, יש לצפות שצריכה מופחתת של מזון משמעותה פחות גלוקוז. במובן הזה עבודתו של מק'קיי הניחה את היסודות להבנת הקשר מקצר החיים חמצן-סוכר.

עלי טוען שסכנת הסוכר אינה זוכה להכרה מספקת בירחוני הרפואה המשפיעים, לפעמים יש אפילו הולכת שולל. כדוגמה הוא מביא מאמר על ADHD שפורסם בכתב העת הרפואי של ניו אינגלנד בינואר 2005. מחבר המאמר אומר שתוכניות תזונה, כולל אלה שמעורבת בהן הפחתת צריכת הסוכר, לא השפיעו על יותר מאחוז אחד של הילדים המאובחנים עם ADHD. כמו כן, הוא אומר, שהסוכר לא השפיע על התנהגותם של יותר מאחוז אחד מהילדים. עלי טוען שמחבר המאמר מעולם לא עסק ברפואה תזונתית, כך גם שלושה מחברי מאמרים שהוא מצטט ותומכים במסקנותיו. הם הגבילו את עבודתם עם ילדי ה-ADHD לתרופות מרשם מסוגים שונים ולדיכוי מקומה של הרפואה התזונתית.

יום חמישי, 14 באפריל 2011

להיפראקטיביות יש צבע

האם יש קשר בין צבעי מאכל ל-ADHD? כמה מחקרים מצביעים על קשר. במנהל המזון והתרופות האמריקאי החליטו שהגיע הזמן לבדוק

ישנם ילדים שנמצאים, מלידה, בקבוצת סיכון לתסמונות ומחלות מסוימות, אבל רוב הפעמים הסביבה קובעת אילו מהסכנות הללו יבואו בסופו של דבר לידי ביטוי. אי אפשר להאשים את הגנים בכול וצריך לשים לב לאילו חומרים הילדים נחשפים.

כל מי שלא טומן את הראש בחול יודע שיש קשר ביו תזונת ילדים לבין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD). במחקר שנערך במרכז לחקר ADHD בהולנד שהתפרסם השנה, נמצא שאצל 64% מהילדים שסובלים מהתסמונת התסמינים נגרמו כתוצאה ממזון. ד"ר לידי פלסר, שהובילה את המחקר, אומרת שתסמינים נגרמים בשל רגישות יתר למוצרי מזון מסוימים. במחקר שערכה, לאחר חמישה שבועות בלבד של שינוי תזונתי, תפקודם שמשופר של הילדים הדהים את המורים ואת החוקרים וזאת ללא שימוש בשום תרופות ממשפחת הריטלין.

באיזה צבע תרצה את ההפרעה שלך? (צילום: Mr. T in DC, Flickr)

תוכנית פיינגולד, המוכרת גם כ"דיאטת פיינגולד" (Feingold diet) שיצאה לדרך בשנות ה-70' בארצות הברית, היא צורת התמודדות בעזרת תזונה עם בעיות התנהגות, אקזמה, אוטיזם, דלקות אוזניים, אסתמה, כאבי ראש ועוד אצל ילדים. העיקרון הוא פשוט: מוציאים מהתזונה של הילד תוספי מזון (להבדיל מתוספי תזונה) כמו צבעי מאכל, חומרי טעם סינתטיים, ממתיקים מלאכותיים וחומרי שימור מלאכותיים, כולל אלה שנחשבים בטוחים.

כעת גם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) החליט, סוף סוף, לבדוק האם יש לאסור שיווק של מוצרי מזון מסוימים עם צבעי מאכל, או לפחות לחייב הוספת תווית המזהירה את ההורים מפני השפעות החומרים האלה על הילדים. פגישה שנערכה בתחילת אפריל ב-FDA תקבע את המשך הדרך. צבעי המאכל נמצאים, כמובן, במוצרים שברור לנו שהצבע שלהם אינו טבעי, כמו בסוכריות כחולות או קרחונים סגולים, אבל הם משמשים גם ליצור אשליה של צבע טבעי מגרה, למשל בחטיפים פריכים למיניהם שבדרך כלל הגוון שלהם צהבהב או כתמתם.

"תוספי צבע מוספים פשוט בגלל שהצבע הופך את האוכל לכיפי. הם אינם משרתים שום מטרה בריאותית," אומר מייקל ג'ייקובסון, ראש המרכז למדע לטובת הציבור (Center for Science in the Public Interest) בראיון ל-NPR. החומרים שמטרידים את ג'ייקובסון באופו מיוחד הם אדום מס' 40, צהוב מס' 5 וצהוב מס' 6, הנפוצים מאוד בשוק. ה-50 השנים האחרונות גבר מאוד השימוש בחומרים האלה, יחד עם התפתחות המזון המתועש.

החדשות הטובות הן שהדרך להימנע מנזקי צבעי המאכל ושאר תוספי המזון היא פשוטה. פשוט מפחיתים ככל הניתן את נוכחותו של המזון המתועש והמעובד מהתפריט של הילדים. צריך לפתח חשדנות גם כלפי מזון שנראה תמים או טבעי ולהתרגל לקרוא תוויות. כעיקרון, כל מוצר מתועש הוא חשוד וכך גם כל מרכיב על תווית המזון שאנחנו לא מבינים בדיוק מהו.

יום שני, 11 באפריל 2011

חיסונים ואוטיזם – המערכה נמשכת

פרשת אנדרו ווייקפילד והמחקר השקרי לכאורה שטלטל את עולם האוטיזם בשנות ה-80 עדיין לא דעכה, וטוב שכך


בינואר השנה הרוחות בעולם הרפואה והעיתונות סערו בעקבות כתבה של בריאן דיר שלפיה ממצאיו של ד"ר אנדרו ווייקפילד, הרופא הבריטי שחקר את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, שקריים וכי ווייקפילד אינו ראוי להיות רופא.
התגובות היו צפויות. מצד אחד חסידי הממסד הרפואי שחררו תגובות בסגנון "אמרנו לכם" שטוענות שאין שום ביסוס מדעי לקשר בין חיסונים (וכספית) לבין אוטיזם. מהצד השני ארגונים רבים שעוסקים באוטיזם יצאו להגנתו של ווייקפילד והצביעו על מחקרים נוספים שמחזקים את מסקנות המחקר שלו. כאן מתחילה הסדרה שלי שעוסקת בנושא הזה.

בתחילת אפריל התפרסם ב-Age of Autism מאמר של ג'ון סטון שמסביר שבין השניים, מי שעסק בשקרים הוא בריאן דיר ולא אנדרו ווייקפילד.

גם את המבקר צריך לבקר (צילום: andercismo, flickr)

דיר הופיע בתוכנית רדיו של ה-BBC וטען שווייקפילד אינו כשיר להיות רופא מפני שביסס את מחקרו, המאמר המפורסם והשנוי במחלוקת שהופיע בכתב העת הרפואי Lancet, על "ספרי תינוקות" (של הילדים האוטיסטים שהשתתפו במחקר שערך) במקום על תיעוד של רופא המשפחה. דיר גם האשים את וויקפילד בהתעלמות מתיעודי התפתחות הילדים שהיו בידי ההורים בטענה שאין להם חשיבות. סטון אומר שדיר טעה לגמרי:
1. ווייקפילד כלל לא אסף את ההיסטוריה הרפואית של הילדים. מי שעשה זאת היה פרופסור ג'ון ווקר-סמית', מומחה לגסטרואנטרולוגיה של ילדים שאסף את החומר עבור מחקר שלו.
2. לא מוקבל שרופא המשפחה יעביר את כל התיעוד של מטופליו לגורם שלישי.
3. תיעודי ההתפתחות של ילדים, אלה שדיר מכנה "ספרי תינוקות", מובאים בדרך כלל על ידי ההורים לכל פגישה עם רופא והם מכילים מידע משמעותי.
סטון אומר שדיר מעולם לא קרא את תיעודי התפתחות שבהם הוא כה מזלזל, שתומכים במסקנותיו של ווייקפילד. כתב העת British Medical Journal, שבו פורסם מאמרו המשמיץ של ווייקפילד, חרג מהמקובל והגביל פרסום תגובות למאמר. דיר לא נדרש מעולם להגיב לשום ביקורת שהופנתה כלפי המאמר שלו.

מרואיין נוסף מלבד בריאן דיר שהשתתף בתוכנית הרדיו של ה-BBC בנוגע לפרשת ווייקפילד-דיר וכביכול היה אמור להיות מומחה נייטרלי, הוא פרופסור מרק פפיס, אדם שחביב במיוחד על יצרנית החיסון המשולש (MMR) גלקסו-סמית'-קליין, GSK. פפיס מוביל שותפות עסקית בין הקולג' האוניברסיטאי של לונדון לבין GSK, עובדה שלא צוינה בתוכנית ולא נחשפה על ידי הקולג' האוניברסיטאי של לונדון כאשר המוסד הכריז על חקירה בינלאומית של "ההונאה" של ווייקפילד. פרט לכך, פפיס הוא מתנגד היסטורי של ווייקפילד.

לכל הפרטים החבויים-עד-כה האלה, שהסתרתם מהציבור שיחקה לידי מתנגדיו של ווייקפילד, מצטרפת עובדה נוספת, שאותה מציין ג'ון סטון במאמר קודם: בריאן דיר ניהל קמפיין במשך שבע שנים נגד ווייקפילד. פול נוקי, עורך הסאנדיי טיימס, גייס את בריאן דיר בגלל שהיה זקוק ל"משהו גדול על MMR". בסוף שנות ה-80' אביו של נוקי עמד בראש המועצה הבריטית לבטיחות בתרופות, בדיוק אז ה-MMR הגיע לבריטניה.
לבריאן דיר התאפשרה גישה לא חוקית למסמכים רפואיים ומשפטיים חסויים. כשמאמרו המשמיץ הופיע ב- British Medical Journal, היו קוראים שהעלו שאלות בנוגע לחשיפתם של אותם מסמכים לעיניו של דיר, אבל המערכת מחקה את התגובות האלה.

לגיטימי, ובעצם גם רצוי, לבקר מחקרים מכל סוג. לגיטימי גם להתייחס לביקורות כאלה, אבל חשוב לזכור שגם את המבקר - ולא רק את מושא הביקורת – צריך לבדוק בשבע עיניים.

יום חמישי, 7 באפריל 2011

מלחמת אטום

אנרגיה גרעינית או אנרגיה פחמית? מוות מסרטן או שינויים אקלימיים? שני מומחים, שבעצם רוצים עולם בריא ונקי יותר, מתווכחים על בעד ונגד תחנות כוח גרעיניות ברשומה הקודמת הבאתי את הנאום של אובמה שבו הוא מצהיר שימשיך לתמוך בפיתוח אנרגיה גרעינית. כנראה האסון בפוקושימה, זה שקדם לו בצ'רנוביל והקטן יותר באי שלושת המילין בארצות הברית, לא שכנעו מספיק את קובעי ההחלטות שאפילו התקלה הכי קטנה בכור כזה היא סכנה גדולה. התחנה הקהילתית האמריקאית Democracy Now הזמינה לאולפן את ג'ורג' מוהיבוט, ממתנגדי האנרגיה הפחמית, ואת הלן קולדיקוט, רופאה אוסטרלית ומתנגדת נמרצת לאנרגיה גרעינית, שכבר הוזכרה כאן ברשומות קודמות. הטענה המרכזית של קולדיקוט היא שמכיוון שאפילו קרינה המוגדרת כנמוכה ביותר תגרום בהכרח למוות של תושבי האזור מסוגים שונים של סרטן, צריך לעצור את תעשיית הגרעין. מוהיבוט, לעומת זאת, מוטרד מאוד מההתחממות הגלובלית שהאנרגיה הפחמית היא חלק חשוב מהגורמים לה, ואף מציין שיעורי תמותה גבוהים מאוד שנגרמים עקב תאונות הקשורות בתעשייה הזאת. אז איזה זיהום מפחיד אתכם יותר? (צילום: Truthout.org, Flickr) המארחת איימי גודמן ביקשה מהשניים להתייחס לראיון של אובמה לרשת CBS, שבו חזר על מחויבותו לאנרגיה גרעינית. הלן קולדיקוט מציינת דוח חדש בן 5,000 של האקדמיה של ניו יורק למדעים. "זה הדוח המזעזע ביותר שראיתי אי פעם," אומרת קלדיקוט. כמיליון בני אדם כבר מתו בגלל צ'רנוביל ולמעשה אנשים ימשיכו למות מסרטן ללא הפסקה גם בעתיד. מה שאנו צריכים לדעת זה שמיליונית גרם של זיהום, או פחות מזה, יכולה לגרום לסרטן או תגרום לסרטן. בתוך כל ריאקטור יש 250 ק"ג של זיהום. אתם יודעים, יש מספיק פלוטוניום בריאקטורים האלה כדי להרוג את כולם על פני כדור הארץ." מוקדם יותר במהלך הדיון אמר ג'ורג' מוהיבוט: "אני מוטרד מאוד מכך שהתגובה העולמית למה שקורה בפוקושימה תביא לסגירתן של תחנות הכוח הגרעיניות ברחבי העולם ותבטל הקמתן של תחנות כוח גרעיניות בעתיד, ומה שיקרה זה שהן יוחלפו בפחם. עכשיו, פחם הוא פי מאה מסוכן יותר מאנרגיה גרעינית, לא רק בגלל שינויי האקלים, למרות שכמובן שינוי האקלים הוא סכנה גדולה, אלא גם בגלל התאונות התעשייתיות לבדן, שבאופן ניכר עולות על מקרי המוות והפציעות שנגרמו כל ידי התקלות הגרעיניות שראינו אי פעם. רק בסין, בשנה שעברה, 2,300 בני אדם נהרגו בתאונות תעשייתיות שקשורות בכריית פחם; אך ורק מתאונות כריית פחם, 2,300 אנשים נהרגו. זה שישה בני אדם ביום. זה אומר שבשבוע אחד, מחיר הדמים הרשמי בסין גדול יותר ממחיר הדמים הרשמי מצ'רנוביל ב-25 שנים. וזה לפני שאמרנו משהו על מאות אלפי אנשים שחולים במחלות ריאה לא נעימות, שיגרמו להם מוות נורא, איטי ומכאיב מאוד." לדברים האלה עונה קולדיקוט כך: "...מוניתי לכתוב מאמר לכתב העת הרפואי של ניו אינגלנד על סכנות האנרגיה הגרעינית. העברתי שנה בחקר הנושא. קנית את התעמולה של תעשיית הגרעין. הם אומרים שמדובר בקרינה ברמה נמוכה. אלה שטויות גמורות. אם אתה שואף מיליונית גרם של פלוטוניום, התאים שסביב מקבלים מינון גבוה מאוד של החומר. הרוב מתים באזור הזה, מפני שזוהי קרינת אלפא. התאים בפריפריה נותרים חיים. הם עוברים מוטציות, והגנים שאחראים על ויסות ניזוקים. שנים אחרי זה האדם מפתח סרטן. עכשיו, זה תקף עבור יוד רדיואקטיבי, שמגיע לבלוטת התריס; צסיום-137 שמגיע אל המוח והשרירים; סטרונטיום-90 שמגיע לעצמות וכגורם סרטן עצמות ולוקמיה. זה בלתי נמנע (...) זאת אינה קרינה נמוכה עבור התאים החשופים. הכרחי בימינו להבין רדיוביולוגיה." ואני שואל, האם במשוואה האנרגיה הזאת קיימים רק שני משתנים – אנרגיה פחמית מול אנרגיה גרעינית?

יום שני, 4 באפריל 2011

אובמה מפצח גרעינים

אובמה מדבר על אנרגיה נקייה, אבל מרחיב קצת יותר מדי את גבולות ההגדרה, מתעלם מהזיהום שנגרם בהפקת גז טבעי, ולמרות האסון ביפן - מבטיח שאנרגיה גרעינית היא בטוחה ב-30 במרץ אובמה העניק לאומה שלו "נאום אנרגיה". כשהוא נבחר לנשיאות, הייתה לנו סיבה לחשוב שנשיא אמריקה החדש הולך להפוך את העולם לקצת ירוק יותר. האמת, שזה לא בדיוק המצב. לאחר אסון הצונאמי ביפן ב-11 במרץ ודליפת הקרינה שבאה בעקבותיו, אובמה נשא נאום בנושא אנרגיה. הוא קרא לפיתוח אנרגיה ירוקה יותר, למעבר למכוניות חשמליות ולרכבות מהירות. הוא קרא לקיצוץ דרמטי בייבוא הנפט, הוא ביקש מהאומה האמריקאית להדביק את הקצב בהשקעה באנרגיה נקייה, הוא דיבר על שינוי האקלים, מושג שקודמו בתפקיד התכחש לו. אבל משום מה ולמרות המצב המטריד מאוד ביפן, אובמה הבטיח למאזיניו שאנרגיה גרעינית עדיין בטוחה והיא עדיין חלק מ"הישגי העתיד." אובמה שולח אנרגיות לעולם (C4Chaos, Flickr) על פי בריאן מרצ'נט שסיקר את הנאום עבור TreeHugger, נראה שאובמה ניסה להרחיב את ההגדרה של "אנרגיה נקייה." לדברי מרצ'נט זוהי תחבולה שהנשיא עובד עליה מזה זמן מה. אובמה מתייחס לגז טבעי כאל אנרגיה נקייה, כך גם מתייחסים אליו בישראל. למעשה לשם הפקת הגז נעשה שימוש גובר בטכניקה מזיקה מאוד לסביבה שנקראת Fracking, "פיצוח סלעים" הידראולי שגורם לשחרור כימיקלים רעילים למי התהום. הנשיא לא השתמש במושג Fracking שכבר נודע לשמצה בקרב מי שקצת מבין עניין. אי אפשר להכליל את הגז הטבעי בקטגוריה של אנרגיית רוח ואנרגיה סולארית, אבל אובמה עשה זאת. בימים אלה כולנו מוטרדים הרבה יותר מאנרגיה גרעינית. נכון, היא לא גורמת לפליטות פחמן. לשם הדיון נניח גם ששום כור לא יתפרץ יותר מהיום והלאה. עדיין גוברת והולכת הבעיה של אחסון הפסולת הרדיואקטיבית של המתקנים הגרעיניים. עכשיו נחזור למציאות, כי יש סיבה לדאגה בנוגע לבטיחותם של הכורים. ארצות הברית כבר חוותה התפרצות באי שלושת המילין ב-1979, כתבתי על כך בסדרת הרשומות הנוכחית שעוסקת בקרינה. כמה מהכורים באמריקה מתוכננים כמו הכור בפוקושימה. זה לא הפריע לאובמה לומר שאנרגיה גרעינית היא בטוחה. הוא גם לא הזכיר עד כמה מתייקרת האנרגיה הגרעינית, אך ציין שהוא מתכנן מימון של פרויקטים גרעיניים נוספים. אובמה הדגיש בנאומו בעיקר את הצורך בהפסקת ייבוא הנפט, אמירה שעושה לו טוב מבחינה פוליטית. כולם כבר יודעים שיש קשר בין נפט לבין טרור. הוא גם דיבר על הנושא הפופוליסטי של מכוניות חשמליות ועל כך שאמריקה תייצר המון מהן (לא עדיף לשים דגש על תחבורה ציבורית?). אנחנו לא אמריקאים ולכאורה ענייני הפנים שלהם לא צריכים להעסיק אותנו. אבל רק לכאורה. כשאיש כמו נשיא ארצות הברית טוען שאנרגיה גרעינית היא בטוחה וש"פראקינג" ידידותי לסביבה, מה יגידו אזובי הקיר?