יום שני, 31 בינואר 2011

סכנה, תרופת מרשם

חברות התרופות פונות יותר ויותר למדינות עניות בעולם לבצע בהן את הניסויים הקליניים. כללי האתיקה אינם נשמרים, הפיקוח רופף, התוצאות מבהילות

הרפואה הממוסדת אינה עומדת בסטנדרטים של עצמה. חשוב לי להדגיש את העובדה הזאת לאור המתקפה על ד"ר ווייקפילד שפרסם מחקר הקושר בין מתן חיסונים לאוטיזם. זהו הפוסט הרביעי בסדרה שמראה שבכל מה שקשור לתרופות ולממסד הרפואי' אין על מי לסמוך ומדובר בתופעה גלובלית.

בתחילת השנה התפרסם בוואניטי פייר מאמר של דונאלד ל. בארלט וג'יימס ב. סטיל תחת הכותרת "רפואה קטלנית." הוא נפתח כך: "תרופות מרשם הורגות כ-200,000 אמריקאים בכל שנה. האם המספר הזה יעלה, עכשיו כשרוב הניסויים הקליניים מבוצעים מעבר לים – על רוסים חולים, פולנים חסרי בית, וכמה תושבי שכונות עוני מסין – במקומות שבהם הרגולציה למעשה אינה קיימת, שמנהל המזון והתרופות (FDA) אינו מגיע אליהם, וש'טעויות' יכולות להסתיים בקברים של חסרי כל?"
בארלט וסטיל יצאו לחקור את הגלובליזציה של תעשיית התרופות ואת כישלונה של ממשלת ארצות הברית לתפוס שליטה על מה שעורך הוואניטי פייר הגדיר "מכונת רווחים ממיתה." הם מתארים תהליך של ניצול אוכלוסיות חלשות שמסוכן גם לאותם תושבי ערים נידחות במזרח אירופה, אסיה ואפריקה, שמוכנים להשתתף בניסויים תמורת תשלום - ומסוכן גם ללקוחות העתידיים של התרופות במערב.

חסר בית בקראקוב. קהל יעד לניסויים קליניים (צילום: Let ideas Complete, Flickr)

ב-1990 תעשייני תרופות אמריקאים ביצעו 271 ניסויים קליניים בארצות זרות. ב-2008 המספר עלה ל-6,485, גידול של 2,000%. יותר ויותר חברות מבצעות את הניסויים שלהן רחוק מהבית. מעבר לשאלות הקשות הקשורות לשמירה על כללי האתיקה והבטיחות באותן עיירות שכוחות אל בסין, רומניה וטוניס, עולות גם שאלות שנוגעות לחולים המערביים שלהם נועדו התרופות: האם הממצאים רלוונטיים? האם תושבי אותם אזורים מוכי עוני סופגים את התרופות באופן שונה מהמערביים? האם מחלות הנפוצות באותם מקומות, אך לא במערב, כמו מלריה ושחפת, אינן מעוותות את תוצאות הניסויים?
ליצרני התרופות הסידור הזה נוח. קל וזול לגייס אנשים עניים לניסויים, חלק מהמשתתפים מקווים שהם מקבלים טיפול בזמן שהם שייכים לקבוצה שמקבלת פלצבו, בארצות האלה קל יותר למצוא "תמימי תרופות", אנשים שמעולם לא נטלו תרופות וסביר יותר שאצלם ייראו תוצאות טובות יותר. שם הפיקוח רופף או שאינו קיים כלל ואין כמעט סכנה לתביעה משפטית. גם ה-FDA כמעט שאינו מפקח על הניסויים מעבר לים וחברות התרופות יכולות לעשות מה שהן רוצות. הן גם אינן חייבות לדווח על כל הניסויים. חלק מאותם משתתפים אפילו אינם יכולים לקרוא את החוזה שעליו הם חותמים בטביעת אצבע או בסימון X.

סיפורה של התרופה סלברקס (Celebrex) מדגים את הבעייתיות. זוהי תרופה לא סטרואידית נוגדת דלקת שמיוצרת על ידי חברת פייזר (Pfizer), יצרנית התרופות הגדולות בעולם. פייזר השקיעה יותר ממיליארד דולר בקידום השיווק של התרופה כנוגדת כאב במצבי דלקות פרקים, כאבי מחזור ובעיות אחרות. חלק מהניסויים בוצעו בארצות הברית, אבל מרביתם בוצעו באסטוניה, קרואטיה, ליטא, קוסטה ריקה, קולומביה, רוסיה, מקסיקו סין וברזיל. הנתונים על הניסויים בחו"ל להא הגיעו למכון הלאומי לבריאות בארצות הברית.
עם הזמן התברר שחולים שנטלו סלברקס נטו לסבול יותר מהתקפי לב ומשבץ בהשוואה לחולים שהשתמשו במשככי כאב ותיקים וזולים יותר. אחר כך נטען שפייזר השתיקה מחקר שקרא לשים לב לבעיות הללו. מייד לאחר מכן Journal of the Royal Society of Medicine דיווח על שורה של ממצאים שליליים נוספים. בה בעת פייזר קידמה את השימוש בסלברקס עבור חולי אלצהיימר בטענה שהתרופה יכולה לעכב עת התפתחות הדמנציה. זה לא קרה. מכירות הסלברקס הגיעו ל-3.3 מיליארד ב-2004 ואחר כך צנחו במהירות.

בארלט וסטיל מתארים גם מחקרים שביניהם ובין שמירה על כללי ניסוי אין שום קשר. למשל, התרופה האנטיביוטית קטק (Ketek) שפותחה על ידי אוונטיס בשנות ה-90'. ה-FDA הכיר בה כתרופה בטוחה ויעילה, על סמך ניסויים שהתקיימו בהונגריה, מרוקו, טוניס וטורקיה. מאוחר יותר התברר שהרופאה שערכה את הניסוי זייפה את המדגם ואת התוצאות. נסיין אחר היה מכור לקוקאין. מכיוון שהתרופה אושרה, מספר המשתמשים בה גדל ולאט לאט הגיעו דיווחים על תגובות כמו נזק לכבד, שלעתים הוביל למוות. ראשי ה-FDA המשיכו לתמוך בקטק, עד שביקורת מהסוכנות עצמה החלה לדלוף. המבקרים היו מודאגים במיוחד מכך שבניסויים השתתפו 4,000 ילדים, חלקם בני שישה חודשים, שגויסו ב-12 הארצות השונות שבהן נבחנה התרופה. המבקרים טענו שהילדים נחשפו לסיכונים ללא כל עדות לתועלת מהתרופה.
גם הצד השני, מן הסתם, נפגע. בניסוי שהתקיים בפולין השתתפו דיירי מעון למחוסרי בית שקיבלו בקושי 2 דולר תמורת השתתפותם בניסוי בחיסון נגד שפעת. הם קיוו שהם מקבלים טיפול. 20 מהם מצאו את מותם בעקבות הזריקה.

עם אתיקה כזאת, לא רק תושבי המדינות העניות שהמשתתפים במחקרים הופכים לעכברי מעבדה אלא גם הצרכנים שמשלמים כסף עבור התרופות המסוכנות האלה.

יום חמישי, 27 בינואר 2011

אימת הממסד הרפואי 2

סיפור נוסף שמעלה את השאלה: מי שומר על הבריאות שלנו?

תקציר הפרקים הקודמים: בתחילת השנה התפרסם מאמר שלכאורה חושף כשלים מחקריים ואתיים בעבודתו המפורסמת של ד"ר אנדרו וייקפילד, שקשרה בין מתן חיסונים להופעת אוטיזם. אני טוען שאת האצבע המאשימה צריך להפנות אל הממסד הרפואי ואל חברות התרופות, שבמטרה להרוויח כסף לא עומדות בסטנדרטים של מבדקי בטיחות למוצרים שלהן. הממסד משתף איתן פעולה.
הבאתי כבר את סיפורה של האווסטין, "תרופה" נגד סרטן שפוגעת בחולים יותר במחלה, אך למרות זאת עד לאחרונה הייתה מאושרת לשימוש. בפוסט הזה סיפור נוסף שהתפרסם לפני שבוע ב-Newsnet Scotland.

זהו סיפורם של הורים המואשמים בסבלם של ילדיהם החולים ב-ME (תסמונת התשישות הכרונית) וסופגים איומים משירותי הרווחה. לעתים הרופאים אינם מאמינים שהילד חולה, לעתים הם כופים עליו תוכנית טיפול שרק מחמירה את המצב. ההורים חסרי אונים.

ההורים מעדיפים לטפל בילד בבית ומסתכנים בעימות עם שירותי הרווחה (צילום: ianus, Flickr)

יותר ויותר הורים בבריטניה מאוימים על ידי רופאים שאומרים שידווחו עליהם לשירותי הרווחה. ההורים חוששים שילדיהם יורחקו מהם על ידי המדינה. מדובר בתופעה הולכת ומתפשטת שמאלצת את הוריהם של הילדים החולים בתסמונת ME לא רק להתמודד עם המחלה, אלא להילחם ברשויות ולעתים להסתייע בסעד משפטי על מנת למנוע את הוצאת ילדיהם מהבית.
קשה לאבחן ילדים החולים ב-ME. הם סובלים מתסמינים מורכבים, מבודדים מבית הספר ומחיי החברה. מחקר של אוניברסיטת דאנדי מהשנה שעברה קבע ש-ME גורמת למוגבלות הדומה לזו שסובלים ממנה החולים בטרשת נפוצה (MS). למרות זאת, ההורים נתקלים בחשדנות מצד אנשי מקצוע מהממסד הרפואי והחינוכי שאינם מאמינים לחומרת המצב של הילדים. לעתים קרובות אנשי הממסד חושבים שמדובר בבעיה פסיכולוגית, רושמים את הטיפול הלא מתאים וגורמים למצבו של הילד להידרדר. ההורים מואשמים בגרימת נזק.

לין מוריי בת ה-15 סובלת מ-ME חמורה. היא מתמודדת עם תסמינים בלתי צפויים של המחלה, כמו בחילות, כאבי שרירים, תשישות לאחר מאמץ ורגישות לאור. כשאמה לקחה אותה לבית החולים בשל כאבי חזה, הרופאים אמרו שאין להם מה לעשות בעניין. לין נשלחה הביתה ללא טיפול ויועצת בית החולים דיווחה על הוריה לשירותי הרווחה. שבוע לאחר מכן עובד סוציאלי הגיע לבית המשפחה, וכעת ההורים חוששים להביא את לין לבית החולים. המקרה היה מעורר אימה עבור לין. היא אומרת שהיא רגילה לכך שרופאים אינם מאמינים ש-ME היא מחלה אמיתית. "זה שהם לא עשו דבר לעזור לי היה רע מספיק. היה גרוע יותר לדעת מה הם עשו אחר כך." משפחת מוריי נתקלה בפעם הראשונה בשירות להגנת הילד לאחר שהפסיקו את תוכנית הפיזיותרפיה שנקבעה עבור לין, כשהגיעו למסקנה שהיא רק מחמירה את המצב. אנשי המקצוע איימו, והמשפחה חיה בפחד.
משפחת מוריי היא דוגמה אחת מתוך אלפי משפחות שמעדיפות לטפל בילדיהם בבית ולא במרפאה ממוסדת, ובשל כך מצויות תחת איום, פוחדות לדבר וחוששות שהשירות להגנת הילד ייקח מהם את ילדיהן. השירות להגנת הילד מאשים את ההורים בהזנחה והיו מקרים שבהם אף סחט הורים שלא יגישו נגדו תלונה.

זאת עוד דוגמה לכך שאי אפשר לסמוך על האנשים שמופקדים לשמור על בריאות הציבור. לפעמים הם לא מביאים שום תועלת, ובמקרים של ה-ME בבריטניה הם גורמים נזק בריאותי לילדים החולים ונזק נפשי לילדים ולבני משפחתם. המערכת מתעקשת להחזיק בידיה את אמצעי הטיפול, גם כשאין לה מענה לבעיה. מי שמשלם את המחיר על משחקי הכוח האלה הם החולים.

יום שני, 24 בינואר 2011

מלחמה נגד הנלחמים בחיסונים

אל מול המחקרים הטוענים שיש קשר בין חיסונים לבין אוטיזם, עולים קולות שקוראים לחסן ופרסומים הטוענים שהממצאים מופרכים. מי מרוויח מהחיסונים ומהפרסומים האלה?

בשבועות האחרונים מתפרסמות עוד ועוד רשומות וכתבות הקשורות להפרכה לכאורה של ממצאים הקושרים מתן חיסוני ילדים לאוטיזם.
כדי לקצר סיפור ארוך, אזכיר שב-1998 ד"ר אנדרו ווייקפילד, רופא בריטי, פרסם בכתב העת הרפואי Lancet מאמר שטוען שחיסון MMR, חיסון הילדים המשולש נגד חצבת, אדמת וחזרת, עלול להוביל לאוטיזם. במחקר שביצע נמצא שתסמינים התנהגותיים החלו להופיע אצל שיעור גבוה מהילדים זמן קצר לאחר מתן החיסון. ממצאיו של ווייקפילד עוררו סערה גדולה והובילו הורים רבים להימנע ממתן חיסונים לילדיהם.
בתחילת 2011 פורסם בכתב העת הרפואי BMJ מאמר של העיתונאי בריאן דיר, הטוען שלא רק שתוצאות המחקר של וייקפילד שגויות, אלא שגם מדובר בתרמית שבסופו של דבר שלשלה כסף רב לכיסו של ווייקפילד. לדברי דיר, וייקפילד בחר את המשתתפים במחקר לא באופן אקראי אלא כדי שיתאימו להנחת העבודה שלו, וכן ששולמו לא כספים רבים כדי שיגיע לתוצאה שאליה הגיע. בנוסף, ווייקפילד מואשם כעת בהונאת הקהילה הסומלית במינסוטה. בקהילה הזאת שיעור האוטיזם כפול משיעורו באוכלוסיית ארצות הברית ועל ווייקפילד, שמנסה להציע מרפא, נטען שהוא מנצל את ההורים הנואשים.
בעקבות כתבתו של דיר התפרסמו באמצעי התקשורת תגובות רבות המאשימות את ווייקפילד באחריות להתפרצותן של מחלות ילדים בשל אי מתן חיסונים ובגרימת היסטריה מיותרת ומזיקה.


מתוך קמפיין אינטרנטי למודעות לאוטיזם של E-Advocate

אני, כמובן, בצד של ווייקפילד. חשוב לזכור שמחקרו של ווייקפילד מ-1998 אינו ירייה בודדה באפלה. ווייקפילד עבד עם ד"ר ארתור קריגזמן, גסטרואנטרולוג ילדים מארצות הברית, אשר בחן מספר רב של ביופסיות ממעיים של ילדים אוטיסטים. הוא מצא "התנחלויות" של הווירוס המוחלש של החצבת באזורים הפגועים של הילדים. קריגזמן ניהל עד השנה שעברה את Thoughtful House Center for Children, ארגון שחוקר הפרעות התפתחויות אצל ילדים. אני מכיר את ד"ר קריגזמן ויודע שהוא אדם ישר וענייני.
לממסד הרפואי יש אינטרס כלכלי ברור להוקיע מחקרים כמו זה של ווייקפילד ולהתעלם ממצאים נוספים שמחזקים את טענותיו. הנה דוגמה:
בניסוי שנעשה על קופי רזוס מקק נמצא, שבקרב אלו שנחשפו לחיסון המשולב נראו הפרעות התפתחותיות נוירולוגיות, ביניהן פגיעה ברפלקסים וביכולת הלמידה. מחקרה של ד"ר לורה יוויסטון תומך במפורש במחקרו של וייקפילד. באתר National Health Federation נאמר ב-2008 על עבודתה של יוויסטון: "למרות שהם מנוסחים בשפה מדעית, ממצאיה של יוויסטון 'נפיצים'. הם מציעים, בפעם הראשונה, שהחיה הקרובה אלינו ביותר פיתחה מאפיינים של אוטיזם, כאשר קיבלה את אותם חיסונים - זריקת MMR ותרכיבים כמו החומר המשמר תימורסל המבוסס על כספית - שקיבלו ילדים אמריקאים כאשר התפרצו אבחוני מקרי האוטיזם בשנות ה-90'."

כמו שאמרתי בעבר, הרפואה "המדעית" לא עומדת בקריטריונים של עצמה. בסדרת הפוסטים שלי על סרטן הבאתי את הדוגמה של אווסטין, תרופה שאושרה לשימוש למרות שהיא גורמת לחולים יותר נזק מתועלת. אבל לחברות התרופות יש כוח והן מצליחות לגרום לממסד לקבל אותן גם לאחר מחקרי בטיחות כושלים.

אני אמשיך לכתוב על הקשר בין תרופות, שקרים ותחלואה. בינתיים עוד קצת קישורים בין חיסונים, ממסד ואוטיזם.

הממסד מעדיף להתעלם מהגורמים לאוטיזם

הסיבה לאוטיזם אינה מצויה בגנים, עדיף להסתכל החוצה

תשובה לד"ר יצחק נוי התוקף את ד"ר ווייקפילד

יותר ויותר הורים בקליפורניה נמנעים מחיסון ילדיהם בשל החשש מאוטיזם

על מי מגן החוק – על הציבור או על חברות התרופות?

יום חמישי, 20 בינואר 2011

לנצח את הסרטן דרך המטבח

תזונה היא חלק בלתי נפרד מבלימת הסרטן. מה צריך לאכול? ממה יש להימנע? מהי ארוחה טובה? ד"ר מג'יד עלי מסביר

הבנה ויישום טובים של ידע הנוגע לתזונת חולי סרטן הם גם פשוטים וגם מורכבים. כך אומר ד"ר מג'יד עלי (שמצוטט גם בפוסט הקודם בנוגע לטיפול בסרטן). החלק הפשוט אומר שאדם זקוק ל"שמש רוחנית" כדי להזין את ליבתו; ולבחירות מיטביות במטבח כדי להזין את גופו. אנחנו נתמקד בחלק של הזנת הגוף.

תאי הסרטן יוצרים שלושה שיבושים עיקריים בגוף: עודף חומציות, יתר פעילות של רדיקלים חופשיים, מטבוליזם פגום של החמצן בתאים. העיקרון המנחה בתוכנית תזונתית לשליטה בסרטן הוא, "אכול מה שנכון עבורך וההרגל יהפוך נעים." כדי לטפל בשלושת השיבושים שהוזכרו לעיל, ד"ר עלי ממליץ על מזון עשיר במגנזיום ובפוטסיום, כמו עלי סלק, שעועית לבנה, תפוח אדמה עם קליפתו, פולי סויה, תאנים, מיץ שזיפים ועוד.
הוא מדבר על שתי צורות יישום: "רץ המרתון" והרץ למרחקים קצרים". במקרה של סרטן מתקדם, נדרשת גישת "הרץ למרחקים קצרים", כלומר יש לאמץ תוכנית תזונה קשוחה ובלתי מתפשרת ולהתחיל בה מייד. כשהסרטן במצב מתקדם פחות, החולה יכול לאמץ בהדרגה עוד ועוד כללי תזונה המתאימים לו עד שיגיע ל"שיא".

ארוחה טובה (צילום foodwings, Flickr)

מצבי דלקת כרוניים או אקוטיים מעודדים צמיחת תאים סרטניים על ידי כך שהם מחריפים את מצב החומציות, מעלים את פעילות הרדיקלים החופשיים ופוגמים במטבוליזם של החמצן.
אז מה היא ארוחה טובה לחולה סרטן? הנה התשובה המפורטת של ד"ר עלי: זאת ארוחה שאנו יכולים לכבד, זו ארוחה שמכבדת אותנו, היא אינה גורמת חומציות, אינה מגבירה את פעילות הרדיקלים החופשיים, אינה מסכנת את המטבוליזם של החמצן, היא אינה מעלה אותנו על "רכבת הרים מטבולית", כלומר אינה גורמת לתגובה אלרגית, לעלייה באדרנלין ולעלייה באצטיל כולין ובמוליכים עצביים אחרים. ארוחה טובה מותירה אותנו קלילים ואנרגטיים אחרי שסיימנו לאכול, היא מטעינה אותנו במרץ ובחיוניות עד הארוחה הבאה, היא ארוחה שנפסקת רגע לפני שהתמלאנו לגמרי.

ארוחה טובה לחולי סרטן כוללת:
מידה ניכרת של מזון נא
מזון אורגני ולא "פצוע"
שפע פוטסיום, מגנזיום ומינרלים אחרים. מלח פוטסיום כלוריד הוא אפשרות טובה כתוסף
שפע שמנים לא מבושלים, כמו שמן פשתן, שמן זית כתית בכבישה קרה, שמן זרעי דלעת
אין בה שומן טראנס ומזון מטוגן
יש בה הכמות המינימלית האפשרית של סוכר.

עבור חולי סרטן יש חשיבות עצומה לארוחת בוקר וצריכת נוזלים. לחולה מומלץ לצרוך 2.5 עד 5 ליטרים של מים ביום, תלוי בגובהו ובמשקלו. משקאות כמו קפה, תה ומשקאות קלים, שמהם מומלץ להימנע, אינם נחשבים מים, אבל תה צמחים כן. שתייה מספקת של נוזלים מצמצמת את הדאגה להגבלת כמות המלח. ארוחת בוקר טובה מכינה את מערכות הגוף לפעילות היום.

ד"ר עלי כתב "תוכנית מטבח" עבור כל אחד מהמצבים הבאים: מצב טרום-סרטני, סרטן קטן ו"צעיר", סרטן אזורי גדול, סרטן גרורתי מתקדם שהחולים בו מקבלים טיפולי רדיותרפיה או כימותרפיה.
כל התוכניות תואמות את הגדרתו של מג'יד עלי (לעיל) לארוחה טובה, וכן למידה והבנה של תזונה נאותה. התוכניות שונות זו מזו בכמות המומלצת של המזונות בעלי האפקט החיובי, כמו אלה המכילים פוטסיום ומגנזיום, וכן במידת ההימנעות ממזונות מזיקים, כמו אוכל מטוגן. "עוצמת" התוכנית מותאמת כמובן לדרגת החומרה של הסרטן.

כאן אפשר לעיין בטבלת המזונות העשירים בפוטסיום ובמגנזיום וכן בארבע "תוכניות המטבח".

יום שני, 17 בינואר 2011

ככה לא הורגים סרטן

בדצמבר האחרון ה-FDA פסל את האישור לשימוש באחת התרופות הפופולריות ביותר לטיפול בסרטן. חברת התרופות כבר הספיקה לקצור רווחים, החולים איבדו זמן וכסף וסבלו מתופעות לוואי קשות. איך זה קרה?

בדצמבר 2010 מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הכריז שהתרופה אווסטין (Avastin) אינה יעילה ופסל את ההיתר להשתמש בה לטיפול בסרטן השד. ד"ר מג'יד עלי, שצוטט כאן לא פעם, טוען שחזה את כישלון האווסטין כבר ב-2007. החדשות על פסילת התרופה לא עשו כותרות, למרות שאלפים קיבלו אווסטין לחינם.
ב-FDA לא התנצלו, רק ציינו ש"הממצאים הם אכזבה גדולה גם ל-FDA." היו אנשים ששילמו עשרות אלפי דולרים עבור ה"תרופה", שהייתה אחת מהתרופות הפופולריות ביותר בעולם לטיפול בסרטן. מכירותיה בעולם ב-2009 הגיעו ל-3.5 מיליארד דולר.

כרזת מודעות לסרטן השד, coolcool61, Flickr

בתחום האונקולוגיה רווחת התפיסה שסרטן גורם ליצירת כלי דם נוספים בתהליך שנקרא אנגיוגנזה, מלשון "יצירה מחדש", על מנת למלא את צרכי הצמיחה של הגידול. מכאן נולדה התפיסה שניתן לרפא את הסרטן או לשלוט בו על ידי בלימת האנגיוגנזה בעזרת תרופות מסוג בולמי אנגיוגנזה (angiogenesis inhibitors).
על פי מודל האנגיוגנזה של דיסוקס (Dysox Model of Angiogenesis) האנגיוגנזה אינה הגורם לצמיחת הגידול הסרטני אלא תוצאה שלו. לפיכך, בולמי אנגיוגנזה אינם יכולים לספק מענה ארוך טווח לחולי הסרטן.
אחת מהתרופות הלא יעילות הללו היא, כאמור, אווסטין, שגרמה לחולים שנטלו אותה תופעות לוואי חריפות, כמו ריח רע וכיבים מדממים בפנים ובגוף. זאת בנוסף למחיר הכספי הכבד.

מג'יד עלי טוען שמה שאפשר לתרופה לצאת לשוק ולחולל את הנזקים הקשים הללו הם דיווחים שקריים ועיוותים סטטיסטיים של הניסויים שנערכו בתרופה. המפתח לעיוות הוא פשוט: הישרדותם של החולים נבדקה בטווח זמן קצר של 18 חודשים. בבדיקות ארוכות טווח נמצאו שיעורי הישרדות נמוכים הרבה יותר.
למרות התוצאות הגרועות של המחקר, אווסטין נרשמה בארה"ב ל-29,000 נשים חולות בסרטן השד במהלך 2010. קבוצה בגודל דומה קיבלה את התרופה לטיפול בסרטן המעי הגס.
Genentech, חברת הביוטכנולוגיה המייצרת את האווסטין, צפויה לערער על החלטת ה-FDA. לדברי עלי יש להניח שהחברה תבסס את טיעוניה, שוב, על נתונים סטטיסטיים מסולפים. עם ביטול האישור לתרופה קם מייד לובי של רופאים וחולים שלטענת עלי ממומן (משוחד?) על יד חברות התרופות.

עלי אומר שגם אם אווסטין יכולה להאריך חיים הוא לא היה נוטל אותה, מפני שבחמישית מהמחיר שלה אפשר להאריך את החיים, אם הכסף יוצא על שיפור הבריאות, מזון איכותי, תוספי מזון, אימון גופני ומדיטציה וכן ניקוי רעלים. הממסד הרפואי, יש להניח, לא ייתן יד לתשובה הזאת, כי היא הרבה פחות משתלמת לחברות התרופות.

למאמר של ד"ר עלי

יום חמישי, 13 בינואר 2011

שפעת החיסונים

להתחסן או לא להתחסן? אם זאת השאלה, הנה חומר למחשבה

ב-4 בינואר הופיעה בעמודי החדשות ידיעה על בן 15 מקיסריה שנפטר משפעת עונתית. צוין שהנער, עידן לוי ז"ל, לא סבל ממחלות רקע. מוקדם יותר בחורף הזה, ב-11 בדצמבר, דווח שגבר בן 32 ממזרח ירושלים, גם הוא ללא מחלות רקע, נפטר משפעת החזירים לאחר שהגיע לבית החולים במצב קשה. באותה ידיעה, שהתפרסמה בעיתון ה"ארץ", נאמר: "השנה כלול החיסון נגד שפעת החזירים בחיסון נגד שפעת עונתית הניתן בקופות החולים בחינם, ומומלץ בעיקר לקבוצות סיכון... החולה שנפטר בירושלים לא חוסן השנה נגד שפעת, אך גם אינו מוגדר כמשתייך לאחת מקבוצות הסיכון שלהן מומלץ לקבל את החיסון."
מערכת הבריאות רוכבת על מקרי המוות ומנסה לשווק את החיסונים לציבור. כדאי לשמוע צד נוסף, חוץ מזה של הממסד הרפואי, לפני שהולכים להתחסן. האם מקרי מוות בודדים (ומצערים) מעידים על כך אי-התחסנות מסוכנת יותר מאשר קבלת חיסון? פרסמתי כבר כמה רשומות בנושא הזה ואני מביא את הקישורים אליהן במרוכז.


מתוך קמפיין נגד חיסונים (gillesroy, Flickr)



חיסון נגד שפעת החזירים מגדיל את הסיכון להפלה או ללידת עובר מת. מישהו שכח לדווח על הנתונים האלה, ובארצות הברית ממשיכים להמליץ לכולם להתחסן, כולל נשים הרות (דצמבר 2010) להמשך

השבוע הודיעו בקול ישראל על מקרה המוות הראשון בחורף זה משפעת החזירים, וזה סימן שמגיפת החיסונים החלה. אז מה מסוכן יותר – שפעת עונתית או חיסונים? שורה של מחקרים מראה שהחומר המשמר בחיסונים פוגע בהתפתחות המוח אצל גורי יונקים (דצמבר 2010) להמשך

האם שלילת הקשר שבין חיסונים לאוטיזם על ידי בתי משפט בארצות הברית מבוססת על ממצאים אמינים, על האמונה בחשיבות החיסונים או על הצורך להגן כלכלית על חברות התרופות? פרשה חדשה אולי תספק תשובה (אוקטובר 2010) להמשך

מגמה ברורה בקליפורניה: יותר ויותר הורים בוחרים לא לחסן את ילדיהם. רשויות הבריאות מזהירות, אבל ההורים מודאגים מדברים אחרים, אוטיזם, למשל (ספטמבר 2010) להמשך

לאלה שאומרים, הבנו מה לא לעשות אבל אנחנו רוצים לדעת מה כן לעשות, מוקדש הפוסט הזה:
מחקר מלמד שוויטמין D יעיל יותר מחיסונים במניעת שפעת, אבל הממסד הרפואי כנראה לא יאמץ את המסקנה הזאת (ספטמבר 2010) להמשך

הנה מידע שיפריע לכם לישון:
ישראל, כמו מדינות אחרות בעולם, הוציאה הון על רכישת מיליוני חיסונים נגד שפעת החזירים, המגפה שאולי לא הייתה מעולם. כעת עולה באירופה החשש שחיסונים עלולים לגרום להפרעת שינה מסוג נרקולפסיה ולתופעות נוספות אצל ילדים קטנים (ספטמבר 2010) להמשך

ומצד שני, מענה נוסף:
האם התשובה לשפעת היא אווירה של היסטריה ומרוץ לקבלת חיסונים שיעילותם מוטלת בספק, או חיזוק פשוט של מערכות הגוף? (אוגוסט 2010) להמשך

מאמר שהתפרסם ב-New York Times ב-16 באוגוסט 2010 מצביע על מגפת שעלת בארה"ב.
החל משנות השמונים, למרות החיסון נגד מחלת הילדים, יש עלייה מתמדת במספר המקרים המדווחים של שעלת בכל רחבי ארה"ב. בקליפורניה, למשל, נרשמה עלייה של פי שבעה מקרים מדווחים לעומת מספרם אשתקד. אולי בגל שהחיסונים לא עוצרים גורמי מחלה כמו זיהום ומתח נפשי
(אוגוסט 2010) להמשך

חיסון חצבת, אוטיזם וד''ר יצחק נוי (ינואר 2010) להמשך



יום שני, 10 בינואר 2011

סרטן - אימת המחלה ואימת התרופות

הטיפולים נגד סרטן יוצרים תופעות לוואי קשות ולא תמיד מביאים לריפוי. ישנן דרכים להקל על הסבל של החולים, אבל הרפואה הממוסדת מתעלמת מהן במקרה הרע או מגנה אותן במקרה הרע יותר

הרשומה הנוכחית פותחת סדרת רשומות בנושא מחלת הסרטן שהחלטתי לכתוב בעקבות מותה של שכנתי, שהלכה לעולמה בסוף יוני בעקבות סרטן הלבלב.

בסוף חול המועד פסח בשנה שעברה פנתה עלי בתה של שכנה בבקשה לעזרה לאמה שאובחנה כחולה בסרטן הלבלב. האישה סבלה מכאבים עזים ומחוסר תיאבון. מייד סhפקתי לה ערכת חוקן והכנתי לה קפה לחוקן קפה (מה שמכונה בקליניקה "קפה הפוך"). למחרת השכנה שלי דיווחה שהכאבים ירדו, ושהיא מצליחה לישון בלילה. בנוסף המלצתי לה על השלישייה נגד כאב של ד''ר מקס גרסון - ויטמין סי, אסיפרין וניאצין. הכאבים ירדו, התיאבון חזר, אבל אני לא יכולתי להבטיח ריפוי. הניסיון הקליני עם מחלות כמו סרטן הלבלב אינו מדהים, סרטנים במערכת העיכול הם קשים במיוחד. הצלחתי לתת לחולים שטופלו אצלי שנה עד שלוש שנים של חיים טובים עם סרטן לבלב, ברוב המקרים.

חוקן קפה מביא להקלה בתופעות הלוואי של הכימותרפיה. בקליניקה שלי הוא מכונה "קפה הפוך" (צילום: JenK, Flickr)

אבל ברפואה הקונבנציונלית הבטיחו ריפוי, גם לפני יותר מעשור שנים, לידידה טובה שלי. ואז מה קרה?
פרופסר אחד אמר על חוקן הקפה, "תשתי כוס אספרסו, זה אותו הדבר."
פרופסורית אחרת פסקה, "אם תיקחי ויטמין סי, הכימותרפיה לא תעבוד."
מעניין. התיאוריה הזאת מסתובבת בין בתי חולים ורופאים בעקביות זה שנים רבות. מה עומד מאחורי זה?
במאמר שהתפרסם ב-JAMA (כתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי) נאמר שסיבה לכך שהכימותרפיה לא הועילה לחולה הייתה נטילת נוגדי חמצון.
ד''ר אברם הופר, רופא קנדי שנודע בדגש ששם על תזונה ועל נטילת מינונים גבוהים של ויטמינים, טיפל בלמעלה מ-1,000 חולי סרטן בנוגדי חמצון, עם כימותרפיה ובלעדיה. ד"ר הופר ביקש לפרסם מאמרים ב-JAMA ונדחה על הסף
. הממצאים שלו התפרסמו ב-Townsend Letter For Doctors and Patients.

מה עוד? החולה קיבלה גמזר, טיפול כימותרפי המבוסס על המתכת פלטינה. זהו טיפול שפותח בשנות ה-90' ונאמר לגביו שהוא אינו פוגע באיכות החיים של החולים. בגמזר משתמשים לטיפול בסרטן הלבלב, הריאות וסוגים נוספים. הגמזר מאריך חיים, אך בין היתר מביא לירידה ברמת הכדוריות הלבנות בדם. נגד התופעה הזאת החולים מקבלים נויפוגן. בין הנויפוגן לבין הגמזר נוצרת אינטראקציה שגורמת לפגיעה בטסיות הדם, שהן גורם קרישה. בשל התופעה הזאת איבדתי ידידה. הטיפולים שלי מכוונים נגד האינטראקציה בין התרופות.
אני לא תומך בכימותרפיה, אבל יודע שיש לה מידה של אפקט מיטיב, אם אני מצליח להתגבר על תופעות הלוואי שהיא גורמת.

טרסיבה היא תרופה שניתנת כקו שני או שלישי לחולי סרטן לאחר כימותרפיה. לא הכרתי אותי, לכן חקרתי. וזה מה שמצאתי שחור על גבי אינטרנט: אין שום ערך מוסף לטרסיבה יחד עם כימותרפיה מבוססת פלטינה (גמזר). ומה קורה לחולה? בנוסף לסבל הוא צריך להתמודד עם תופעות כמו שלשול, פריחה ועוד. אני יודע שאלה הם הכלים של הרפואה ממוסדת. אבל אני רוצה שהם יעמדו בתנאים של עצמם!
המשך יבוא.

יום חמישי, 6 בינואר 2011

סופות שלג ומכות חום

אם חשבתם שאירועי מזג האוויר הקיצוני הם רק עוד כמה אייטמים בחדשות, תחשבו שוב. הם קשורים להתחממות הגלובלית שמאיימת על הכלכלה, אבל גם על בריאות הציבור. הנתונים המדאיגים הולכים ומצטברים

2010 הסתיימה בסופות שהכו את החוף המזרחי של אמריקה, קברו ערים תחת יותר מ-60 ס"מ שלג וגרמו לנזקים חמורים, בעוד אנחנו בישראל התחממנו בשמש קיצית כמעט. התקשורת סיקרה את פגעי מזג האוויר, התרכזה בנוסעים שנתקעו בשדות התעופה בחגים, אבל כמעט לא קישרה את מזג האוויר הפרוע של חג המולד האחרון, כמו גם אירועי מזג אוויר קיצוני אחרים שהיו במהלך השנה (מישהו זוכר את ההצפות בצפון הודו ופקיסטן מהקיץ האחרון? את השריפות ברוסיה? את הבצורת ואחריה השיטפונות בניגר?) לתופעת ההתחממות הגלובלית.

הצפה באיובה. צילום: הסקר הגיאולוגי של ארה"ב, Flickr

סופות השלגים באמריקה ובאירופה עלולות להשכיח מאתנו את העובדה שכל התופעות הקיצוניות שפקדו את העולם בשנה שחלפה וגם בזו שלפניה, קשורות להתחממות הגלובלית. כן, גם השלג.
ד"ר פול אפשטיין, מנהל במרכז לבריאות והסביבה הגלובלית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארברד, התארח באולפן Democracy Now והסביר את הקשר.
"הקשר בין ההתחממות הגלובלית לבין שינויי אקלים, כלומר התחממות ושינויים בדפוסי מזג האוויר, הוא שב-50 השנים האחרונות האוקיינוסים ספגו פי 22 יותר חום מאשר ספגה האטמוספרה ... החום בחצי המאה האחרונה נצבר באוקיינוסים, והתאיידות המים המואצת מהאוקיינוסים החמים היא שגורמת לגשמים הכבדים. אטמוספרה חמה יותר מחזיקה גם יותר אדי מים. על כל עלייה של מעלת חום אחת האטמוספרה מחזיקה 7% יותר אדי מים. נוצר מצב של דחיפה ומשיכה במעגל המים כולו. המפתח כאן הוא שההתחממות הגלובלית ... משנה את דפוסי מזג האוויר, וזהו המעגל ההידרולוגי, מעגל המים של כדור הארץ, שהשתנה באופן דרמטי, עם יותר בצורת באזורים מסוימים וגשמים עזים יותר באזורים אחרים, וכעת גם שלגים עזים."

רשתות תקשורת, בראשן Fox News, דואגות להטיל ספק באופן קבוע בתיאורית ההתחממות הגלובלית ולעמעם את הנתונים. האינטרס הוא כלכלי. חברות הביטוח, תאגידים שונים וחברות הנפט יודעים אילו סכנות טומנת בחובה ההתחממות, ויודעים שעדיף להשתיק אותה לטובת העסקים ולטובת "שקט תעשייתי".

שינויי מזג האוויר גורמים נזקים לכלכלה, אבל לא רק לה. ד"ר אפשטיין מסביר את השפעתם על בריאות הציבור. ההתחממות הגלובלית משפיעה על הבריאות בחמישה תחומים: מחלות זיהומיות; מחלות נשימה ואסתמה במיוחד; מחלות חורף כתוצאה מהקור הקיצוני (אך הקור גם ממתן התפשטות מחלות זיהומיות); השפעות גלי החום; השפעתם של מזיקים ופתוגנים הפוגעים ביבולים, בבעלי חיים ימיים וביערות.
אם נסתכל על התחום של מחלות זיהומיות, נראה שמחלת ליים המועברת על ידי קרציות, הפכה נפוצה יותר. לדוגמה, שכיחותה עלתה פי 10 בעשור האחרון במדינת מיין בארה"ב. באלסקה, שבה ההתחממות ניכרת במיוחד, החמירה מאוד בעיית עקיצות יתושים וחרקים אחרים. החום מאפשר לחיפושיות עצים להתפשט צפונה ולהרוס יערות. היחלשות היערות גורמת להפחתה בקירור הסביבה, מה שמחזק מזיקים אחרים. לאחר הצפות ושיטפונות מתפשטת מחלת המלאריה, בהאיטי ההצפות הביאו למגפת כולרה.
בצורות, מנגד, מביאות למחלות כמו קדחת דנגה, שנוצרת מזיהומים במיכלים שבהם אנשים אוגרים מים.
גשמים כבדים קשורים למחלות המועברות במים, כמו זיהומי אי קולי וקריפטוספורידיום הגורם למחלות מעיים אצל אנשים ובעלי חיים.
כאמור, גלי החום מגבירים גם את שכיחות האסתמה. אסתמה מיוחסת בדרך כלל לזיהום אוויר, אבל שינויי האקלים גורמים גם לשינויים בצומח. אבקת הצמחים היא ממחוללי האסתמה, וכשצמחים מסוימים מתחזקים, חולי האסתמה סובלים יותר.

אז מה עושים? ד"ר אפשטיין מציע לעבור לכלי רכב חשמליים ולהפסיק "לשרוף כל דבר." כלי הרכב האלה צריכים להיטען בחשמל מרשת חשמל נקייה. צריך להשתית תוכניות בינוי עירוניות בריאות עם מבנים ירוקים, גינות גג, עצים לאורך הרחובות, מסלולי אופניים, מרחבים פתוחים, משטחים מחלחלים, צמיחה חכמה, תחבורה ציבורית, רכבות קלות. "זה יכול להפוך את הערים שלנו בריאות יותר, לייצר משרות, לעורר את הכלכלה ולעזור לקדם אותנו ולקדם טכנולוגיות ידידותיות בשוק הגלובלי." יש להניח שאלי ישי כבר עובד על תוכנית כזאת.

יום שני, 3 בינואר 2011

פלואוריד במים? זה לא כל כך חכם

כבר כתבתי ברשומות הקודמות על הקשר בין שתייה לפגיעה בבריאות. אבל מי היה מעלה על הדעת שמי שתייה תמימים יכולים לפגוע במוח? מסתבר שכששמים בהם פלואוריד הם יכולים

חשיפה לפלואוריד יכולה לפגוע באינטליגנציה של ילדים. כך קובע מחקר שפורסם באתר המכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית בארצות הברית (National Institute of Environmental Health Sciences).
ד"ר פול קונט, ראש הארגון Fluoride Action Network, אמר: "זהו המחקר ה-24 במספר שגילה את הקשר (בין פלואוריד לפגיעה במשכל), אבל מחקר זה חזק יותר מהיתר מפני שהמחברים שלטו במשתנים מטעים. בנוסף למתאם בין מנת משכל מופחתת לבין רמות הפלואוריד במים, הם מצאו מתאם בין מנת משכל מופחתת לבין רמות הפלואוריד בדמם של הילדים. זה מקרב אותנו לקשר של סיבה ותוצאה בין חשיפה לפלואוריד לבין פגיעה במוח אצל ילדים."
קונט ציין שעובדה מפתיעה היא שרמות הפלואוריד במים באזור שבו נמצאה הפגיעה במנת המשכל היו נמוכות אף יותר ממה שהסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה מגדירה כ"בטוחות".

צילום: Theirhistory, Flickr

במחקר השתתפו 512 ילדים בגילים 8 עד 13 משני כפרים בסין. בכפר וואמאיו ריכוז הפלואוריד הממוצע במים היה 2.47 מ"ג/ליטר, בכפר שינוואי הממוצע עמד על 0.36 מ"ג/ליטר. החוקרים שלטו במשתנים כמו חשיפה ליוד ולעופרת שעלולים, אולי, להשפיע אף הם על מנת המשכל של הילדים. כמו כן, לא השתתפו במחקר ילדים שסבלו מפציעות, מחלות או השפעות אחרות שעלולות לגרום לפגיעה במוח. החשיפה היחידה לפלואוריד הייתה ממי השתייה.
בכפר שינוואי "דל הפלואוריד" 28% מהילדים אובחנו כמבריקים, נורמלים או בעלי אינטליגנציה גבוהה, זאת בהשוואה ל-8% בלבד בכפר וואמאיו "עתיר הפלואוריד".
בוואמאיו 15% מהילדים זוהו כבעלי פיגור, לעומת 6% בלבד בשינוואי.
החוקרים כתבו: שנמצא קשר מובהק בין רמת הפלואוריד בסרום של הילדים לבין מנת המשכל של
הם. המחקר הזה מצטרף לעוד 23 אחרים שבדקו את הקשר בין חשיפה לפלואוריד לבין משכל אצל בני אדם וליותר מ-100 מחקרים בבעלי חיים שבדקו את הקשר בין חשיפה לפלואוריד לבין פגיעה במוח.

קונט אומר שמחקרים כאלה אינם מתפרסמים בדרך כלל במדינות שבהן יש מדיניות של הפלרת מי השתייה מפני שלארגוני הבריאות בהן "חשוב יותר להגן על מדיניות ההפלרה מאשר על מוחותיהם של ילדים."

ומה בישראל? בדוח של הכנסת שהוגש לנציבות הדורות הבאים (שלמרבה הצער בוטלה בינתיים) נכתב: ב-3 בדצמבר 1998 תיקן משרד הבריאות תקנה בפקודת בריאות העם... המחייבת החל ממאי 2001... להפליר את מי השתייה בכל היישובים המונים למעלה מ-5,000 איש... מטרת התקנה היא לספק לכלל הציבור פלואור כדי לצמצם את רמת העששת בשיניים. הפלואוריד הוא מרכיב טבעי במים, אך הוא אינו מצוי בכל מקורות המים בריכוז הנדרש, לכן יש צורך להשלימו על-ידי הוספתו באופן מלאכותי."
בכתבה שפורסמה ב"הארץ" באוקטובר 2010 נאמר: "בבדיקות שערך משרד הבריאות במערכות אספקת המים של הרשויות המקומיות, נמצאו ריכוזי פלואוריד ברמה הנמוכה מזו המתאימה להגנה על בריאות השן"

במקום להילחם בהרגלי האכילה, הצריכה והחיים בכלל שמעודדים התפתחות עששת, ממשלת ישראל מעדיפה לשלם לספק שיוסיף באופן מלאכותי חומר למי השתייה, חומר שכעת ברור שעלול לסכן אותנו. ככה יצרני הג'אנק לא ניזוקים ועוד ספק מרוויח כסף. מה הצעד הבא? החדרת אנטיביוטיקה למי השתייה בעונת השפעת?
בין המתנגדים שהשמיעו קול נמצאת עמותת "אמנת ישראל למים". את הדברים אפשר לקרוא כאן.